גולדשמיד, משה - גיטלוביץ, שמחה

go

גולדשמיד, Goldschmidt Goldshmid,,משה.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בקובל, Kowel, שבווהלין. באפריל 1929 קיבל מממשלת פולין עיטור על פעילותו למען הציבור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163;

גולוביצ'ר,Golowitcher, Golowicher,אליעזר.
נולד בלטביה בתרס"ז,1907. למד בישיבת "בית יוסף" בדווינסק, Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה. בתרצ"ז,1937, התמנה לרבה של סילנה, Silene, Silenes, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גור אריה (גורארי), Gur Arie, יחיאל צבי (הרשל), בן נתן.
היה מראשוני התלמידים בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש. נולד וגר בקרמנצ'וג, Kremenchug, שבאוקראינה. שם ניהל עם אחיו מפעל לטבק ועסקים נוספים. כשפרצה המהפכה הקומוניסיטית נישלו אותו השלטונות מנכסיו, והוא ברח לוורשה. היה מחשובי חסידי חב"ד בפולין, וחבר בהנהלת ישיבת "תומכי תמימים" בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 208;

גורדון, Gordon,אברהם יעקב.
נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

גורדון, יהודה.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של מלינוב, Młynów, שבווהלין. נספה בתש"א,1941, זמן קצר אחרי שהגרמנים נכנסו לעירו.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 133; די קהילה פון האראדלה, עמ 50; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

גורדון, יוסף.
היה רבה של מנייביץ, Maniewicze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 136;

גורדון (גורדין),Gordin ,שלמה.
היה רבה של מז'ריטש, Korecki Międzyrzecz, שבווהלין. נספה בערב סוכות תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילה מז'ריטש (ווהלין), עמ 15; מז'ריטש גדול בבניינה ובחורבנה, עמ 221-222; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 129; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גורניצקי, Gornicki,מנחם מנדל (מיכאל?).
למד בישיבת מיר.היה רבה האחרון של איוונייץ, Iwańiec, שבווהלין. ידע היטב פולנית, ולכן היה גם "רב מטעם". נרצח באקציה הגדולה שהתקיימה ב-7 באוגוסט 1942 במחנה העבודה דבוז'ץ,Dworzec. לפי רבני ברית המועצות 1939-1991 נספה כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 122, 123;

גורפינקל (גרפינקל), Gurfinkel, דב בער, "בערל קורניצער", בן בנימין.
נולד בתרס"ד, 1904. בתרע"ו-תרע"ז,1917-1916, למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד. אחר כך היה משגיח בישיבות הללו בחרקוב וברוסטוב. היה רבה של דנייפרופטרובסק, Dnepropetrovsk, שבאוקראינה וראש הישיבה של חב"ד שם. בתרצ"ה, 1935, הצליח לצאת לפולין, והתמנה לבוחן כללי ומנהל רוחני בישיבת "תומכי תמימים" באוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה. בתקופת השואה עבר לראדום, ושם שימש כמשגיח בישיבת "תומכי תמימים" בגטו. בקיץ תש"ב , 1942, הוציאו אותו הנאצים מאולם הישיבה, וגרשו אותו לאושוויץ.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 501, 538; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 233;

גז'ימיש, ,Grzimisc זיגפריד, בן שמואל.
נולד בתרל"ה,1875, בפלשן,Plescen , שבאזור פוזנן. בתרס"א, 1901, שימש כמורה בשניידמיהלה, Schniedmül, שבאותו האזור. מתרס"ב,1902 שימש כעוזר לרב במגדבורג שבגרמניה. מתרע"א,1911, עד אוקטובר 1940, תש"א, היה רב אזורי בברושל, Bruschal, שבגרמניה. היה יושב ראש האיגוד למדעי היהדות באותו האזור, וחבר ההנהלה של איגוד בתי היתומים היהודיים במדינת באדן. באוקטובר 1940 גורש למחנה גורס, שבצרפת. במרס 1944 גורש ממחנה המעבר דרנסי לאושוויץ.
מקורות: לוונטאל, עמ 63-64; ולק, עמ 130; קיש, עמ 417;

גיברלטר,Gibraltar,אלתר.
היה בגטו קובנה, בקלויז "הלווית המת", שם למד תורה ונתן שיחות בענייני מוסר. נספה בשואה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40;

גיטלוביץ, ,Gitlowitz שמחה.
היה רב בפרוור ההר הירוק ("גרינעם בארג") בקובנה. נספה בפורט התשיעי עוד לפני שהיהודים נכנסו לגטו.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 50;

ויין, אפרים - ויינגוט, שמואל

we
ויין, Wein,אפרים יהודה.
היה רבה האחרון של וידז'ה, Widze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 313;


ויינברג (וינברג),Weinberg,אברהם, (אברהמ'לי סטוצ'ינער), בן ישראל ניסן.
נולד בתרל"ב,1872. למד בסוכאטשוב,Sochaczew, שבאזור ורשה, אצל האדמו"ר אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר". אחרי נישואיו גר בוורשה. בהתחלה לא היתה לו שם משרה רשמית. אחר כך צורף לוועד הרבנים של העיר, שבו כיהנו גם יעקב מאיר בידרמן (ע"ע) ומנחם זמבה (ע"ע). בתר"ץ,1930, פירדזסם את ספרו "ראשית ביכורים" על מסכת ביכורים. בזמן המלחמה היה חבר ברבנות של גטו ורשה. ושם הקים, עם הרב אריה צבי פרומר (ע"ע) ישיבה שהתקיימה בבונקר ברחוב מילא 14. הוא המשיך ללמוד בגטו, ולא הסכים לקבל עבודה באחד מבתי המלאכה שהיו שם. נספה בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 169-168, 341; היכל קאצק, עמ תר"ע; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27, 63, 380, 381, 382;

ויינברג, אברהם יצחק.
היה אחיו של הרב משה מנחם ויינברג (ע"ע), שהיה ראש ישיבת ברסלב באוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין.
נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב

ויינברג, דוד, בן ישראל אלתר.
נולד בתר"ך,1860. למד בבתי המדרש של חסידי בעלז בגליציה. זמן מה שימש כרבה של סקאלה, Skala,שבגליציה המזרחית, אך לא הצליח להתפרנס מן המשרה הזאת. בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של גור,Góra Kalawaria , שעל יד ורשה, וזאת אף שהיה מחסידי בעלז. בימי מלחמת העולם השניה עבר לוורשה, ושם נפטר בחשון תש"ב,1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 177-174; אלברג, ורשה של מעלה, עמ קסד- קסה;

ויינברג, דב בער.
היה ראב"ד בנשלסק, Nasielsk, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 176;

ויינברג, יחיאל ישעיהו, בן אהרן.
מילא את מקומו של אביו כרבה של ינדז'יוב, Jędrziejów, שבפולין. רבים מחסידי חנצ'ין, Chęciny, היו מסתופפים בצילו. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים כיהן כרב ביוזפוב ע"נ ויסלה, Józefów nad Wisłą, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 209; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 261; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רו;

ויינברג, ישעיהו, בן דוד.
היה אב"ד בסטַוישין ,Stawiszyn, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 176;

ויינברג, ישראל אלתר, בן דוד.
נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 176;

ויינברג, Weinberg , משה מנחם.
היה ראש ישיבת ברסלב באוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

ויינברג, שלמה דוד יהושע, בן אברהם.
נולד בתרע"ג, 1913. בתרצ"ג, 1933 נתמנה לאדמו"ר בסלונים, וקראו לו "הרב הצעיר של חסידי סלונים". בתרצ"ה,1935, עבר לברנוביץ', Baranowice, שבאותו האזור, והיה מחשובי האדמו"רים בליטא הפולנית. כשפרצה מלחמת העולם השניה רצו החסידים להעביר אותו לארצות הברית, אך הוא סרב לעזוב את משפחתו ואת עדתו. החסידים רצו להבריח אותו אל היער, אך הדבר לא נסתייע בידם. כשהגרמנים דרשו מראש היודנראט למסור להם רשימה של הזקנים והחולים הוא אמר להם: "כל שביקשתם ממני נתתי לכם, אבל יהודים לא אמסור, כי איני בעל בית על חיי אדם". גורש למחנה קלדיצ'ובה, על יד ברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. שם התעללו בו הגרמנים. היהודים השתדלו לעזור לו לשמור את השבת, והרופא היהודי היה מספק לו אישורי מחלה. נספה בחשון תש"ד, 1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 460; היכל קאצק, תרפו-תרצב; ברנוביץ' עמ 267-270; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 183; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכו- תשכז;

ויינברגר, Weinberger,מרדכי. נולד בתר"ל,1870.
גר בבעלז, ושם היה דיין ומו"ץ ואחר כך אב"ד. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 829-828;

ויינגוט, Weingut,יהודה לייב.
קובל, Kowel. ווהלין. נפטר בתחילת מלחמת העולם השניה. על נסיבות פטירתו הובאו בספר הזכרון לוולוצלבק שתי גרסאות.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון, עמ 760, 767;

ויינגוט, שמואל יהודה לייב.
נולד בתרכ"ז,1867. נספה בשואה.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון , עמ 760, 767;

טברסקי, וולוולה - טברסקי, נחום

tv

טברסקי, וולוולה-זאב, בן יעקב לייב, "הרבי מטריסק".
משושלת טשרנוביל-טריסק. היה אדמו"ר בקובל, Kowel, שבווהלין. כשכבשו הגרמנים את העיר הם ציוו עליו להתייצב בפני המפקד של העיר. הוא הצליח להסתתר זמן מה. כשגילו אותו הגרמנים הם אסרו אותו, עינו אותו ואחר כך כרתו את ראשו, והציגו אותו בחלון הראווה של הקואופרטיב האוקראיני בעיר. שם הוא היה מונח כמה ימים.
מקורות: אדמו"רים, עמ 203; אלפסי, עמ 67; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163; פנקס קאָוועל, עמ 84, 110;

טברסקי, זאב
בן מרדכי יוסף מזלטופולהZlatopol, , שבגליציה המזרחית. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בלוביטש, Łowicz , ובקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 71;

טברסקי, חיים יצחק, בן אברהם יהושע השל.
האדמו"ר מלויאב, [Lojowa.[1 נולד בתרמ"ו,1886. בתקופה הסובייטית גר בקייב, שבאוקראינה,ונהג בה אדמור"ות בסתר. בתרפ"ו,1926, השתתף בועידת הרבנים בקורוסטן,Korosteń, Iskorost שבאוקראינה. בתרצ"ז,1937, הגלו אותו הסובייטים לסיביר. כך לפי וונדר. לפי גרינבוים לקזכסטן, ושם גווע בכלא בכ"ד בניסן תש"ג, 1943, אחרי שצם בכל ימות הפסח כדי שלא יכשל באכילת חמץ.
מקורות: וונדר, ג, עמ 10-11; גרינבוים, רבני ברית המועצות בין מלחמות העולם, עמ 27;

טברסקי, יוחנן, בן האדמו"ר משה מרדכי מלובלין (ע"ע).
שימש כרב בהרוביישוב, Hrubieszów שבגליציה המזרחית. היה גם משורר, ופירסם את שיריו בפסיודונים. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם ציוו על היהודים לשלם להם סכום כסף גבוה מאוד ככופר נפש. כשלא עלה בידם לאסוף את הכסף הטילו הגרמנים את האחריות לכך על הרב טברסקי. הוא נמלט לאחד הכפרים הסמוכים, ושם רצחו אותו הגרמנים בכסלו ת"ש, דצמבר 1939.
מקורות: פנקס הרובישוב, עמ 408, 614; אדמו"רים, עמ 221; לובלין, עמ 554; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 151; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסב;

טברסקי, יצחק מנחם נחום
בן האדמו"ר מרדכי משפיקוב,,Spikov גליציה המזרחית. נולד בתרמ"ח,1888. בתרס"ט,1909, עבר לבעלז, ואחרי פטירתו של אביו הוכתר לאדמו"ר משפיקוב. היה חתנו של האדמו"ר יששכר דב רוקח מבעלז. בימי מלחמת העולם הראשונה הגיע לברלין. בתרע"ד-תרפ"ט, 1929-1914, היה אדמו"ר, אך ויתר על התפקיד הזה. מתרפ"ג,1923, (כך לפי אלפסי. לפי אלה אזכרה מתרפ"ז,1927) היה רב בראווה רוסקה, Rawa Ruska,שבאותו האזור. ובסתר עסק גם בקבלה. ייצג את בית בעלז בוועדי הרבנים הכל ארציים בפולין. כשנכנסו הגרמנים לאזור, בקיץ 1941, הם התעללו בו. הוא דחה את האפשרות שהוצעה לו להימלט, ובחר להישאר עם בני עדתו. נספה בבלז'ץ בתש"א,1941. לפי אלה אזכרה בתש"ב.
מקורות: אלפסי, עמ 71; החסידות מדור לדור, א, עמ 131; אלה אזכרה, ד, עמ 136-132; ספר זכרון לקהילת ראווה-רוסקה והסביבה, עמ 79-80, 89-90; וונדר, ג, עמ 14-16;
הרב יצחק מנחם טברסקי (ראשון משמאל) רבה של ראווה רוסקה במריינבד צ'כסלובקיה יחד עם האדמור מבלז

טברסקי, מנחם נחום
בן האדמו"ר יעקב אריה לייב, משושלת טשרנוביל-טריסק. לפני מלחמת העולם השניה גר בוורשה. כשכבשו הגרמנים את פולין חזר לטריסק,Trisk, Trijsk, שבווהלין, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי, כי היה סבור ששם מכירים אותו פחות, וכך יוכל להינצל. לפי אחת הגרסאות נספה בטריסק, ולפי גרסה אחרת בוורשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 204-203; אלפסי, עמ 71. החסידות מדור לדור, א, עמ 124;

טברסקי, מנחם נחום אברהם
בן מרדכי יוסף מזלטופול-ורשה. נולד בתרנ"ד,1894. נספה בתש"ד, 1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 133;

טברסקי, משה
בן אהרן אלימלך שניאור זלמן מקרוסנו, Krosno, שבגליציה המערבית. נולד בתרנ"ה,1895, ומתרפ"ד,1924, כיהן שם כאדמו"ר. כשנכנסו הגרמנים לאזור נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי. אחרי שנכנסו הגרמנים לאזור, ביוני 1941, גורש למחנה יאנובסקי שבלבוב, ולפי אחת העדויות השגיח שם בפסח תש"ג,1943, על הכשרת תנור לאפיית מצות. נספה באותה השנה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 23-20; החסידות מדור לדור, א, עמ 151; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 331;
אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רעז;

טברסקי, משה, בן ברוך (ע"ע).
זמן מה היה סוכן ביטוח, ואחר כך היה רב בלובימול, Luboml, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: עיירתנו סטפן, עמ 66;

טברסקי, משה מרדכי
בן האדמו"ר יעקב אריה לייב משושלת טשרנוביל-טריסק. נולד בתרל"ז, 1877. בתרע"ח,1918, נעשה אדמו"ר בלובלין, והיה ידוע בשם "דער טריסקער" (הטריסקאי, על שם העיר, טריסק, Trisk, Trijsk, שבווהלין, שממנה בא). עונה בידי הנאצים בלובלין. דחה את הנסיון להעביר אותו ואת בני משפחתו לשווייץ. נספה באייר תש"ג,1943, ביער קרמפיץ, שבסביבות לובלין.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 122; אדמו"רים, עמ 203, 223-221; לובלין, עמ 222-221; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסב-שסג;

טברסקי, ניסן יהודה לייב, בן דוד.
נולד בתרמ"ג,1883. משושלת טשרנוביל. היה אדמו"ר בקיילצה, Kielce, Keltz. בימי מלחמת העולם הראשונה הגלו אותו הרוסים לרוסיה, כבן ערובה, וכששיחררו אותו כיהן כרב באחת השכונות בקייב. בתרפ"א,1921, הצליח לחזור לפולין, והתיישב בזמושץ, Zamość, ואחר כך בקרקוב. התפרסם בניגונים היפים שחיבר.נפטר בקרקוב באייר ת"ש,1940, אחרי שהנאצים עינו אותו.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 130; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 492; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תע; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 213;

טברסקי, נחום, בן יעקב אריה לייב.
זמן מה התגורר בשפיקוב,,Spikov שבגליציה המזרחית. אחר כך לוורשה, ושם ריכז סביבו עדה של חסידים. כשכבשו הגרמנים את ורשה עבר לטריסק, Trisk, Trijsk, שבווהלין, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי ובה גרו רבים מבני משפחתו.
לפי אחת הגרסאות נרצח שם, ולפי גרסה אחרת נרצח בוורשה בתש"ג.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תז;

[1] האדמו"ר מלויאב, לפי Where Once We Walked, הקהילה הזאת, אינה נמצאת ברשימות של U.S. Board of Geographic Names.

טברסקי, נחום - טויבמן, גדליה

tv
טברסקי, נחום משה, בן זאב וולף מרחמיסטריבקה Rachmistrivka ,שבאוקראינה.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של קובל, Kowel, שבווהלין. שם נספה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 128; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163;

טברסקי, פנחס.
בן האדמו"ר מרדכי מרחמיסטריבקה, Rachmistrivka,, שבאוקראינה (שאחרי המהפכה הרוסית עלה לארץ, נפגע מפורעים ערבים בפרעות תרפ"א,1921, ונפטר זמן מה לאחר מכן[1]). נולד בתר"ם,1880. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בבעלז, ליד חותנו האדמו"ר יששכר דב רוקח, ובתרפ"ז,1927, עבר לאוסטילה, ,Ustila, Ostila שבגליציה המזרחית, וכונה "האדמו"ר מאוסטילה". בתרצ"ב,1932, השתקע בפשמישל, Przemyśl, ושם התקרב לאגודת ישראל. מדי פעם הגיע אל ישיבת "דגל התורה" בטורקה ע"נ סטרי, Turka nad Stryi, ובחן את התלמידים שלמדו בה. כשכבשו הגרמנים את העיר, בספטמבר 1939, הם חיפשו את המנהיגים היהודים, ובהם גם אותו. נמלט לסמבור (אלטשטאט), Sambor, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, שם המשיך להנהיג את עדתו, והשתדל לעזור ליהודים שגורשו לסיביר. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: בעלז, ספר זכרון, עמ 367; אדמו"רים, עמ 243-240; אלפסי, עמ 68; החסידות מדור לדור, א, עמ 128; אלה אזכרה, ב, עמ 189-181; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 33; טורקה ע"נ סטרי, עמ 87; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תקלד-תקלה;

טוביאס, Tobias,חיים, בן זלמן יקותיאל.
נולד בתרמ"ט,1889. בנעוריו למד באושווינצ'ים אצל הרב יהושע בומבך. בתרע"א,1911, למד זמן מה בישיבה של הרב ברויאר בפרנקפורט דמיין. בימי מלחמת העולם הראשונה שירת בגדוד פולני בצבא האוסטרי. בעקבות הפרעות שאירעו ב-1918 ביהודי פולין עבר לברלין. שם התפרנס מיגיע כפיו, ולמד אצל הרבנים דוד צבי הופמן וחיים הלר. בתרפ"ד, 1924, הוציא לאור את הספר "לב דוד" של החיד"א. מתרפ"ו,1926, שימש כר"מ בישיבה של ת"ת "עץ חיים" של חסידי בובוב בכשאנוב,Chrszanów, שבגליציה המערבית, והגיד שיעורים בבתי כנסת. התקרב לחסידות רדומסק, ונעשה ראש ישיבת "כתר תורה" בכשאנוב. מתרצ"ב,1932, ערך, עם הרב מרדכי ליסמן את כתב העת "המאור", שתחילה יצא לאור בברלין, ואחר כך בתל-אביב. עמד בקשרי מכתבים עם ר' מאיר שפירא מייסד ישיבת חכמי לובלין, עם הרב דב בעריש וידנפלד מטשבין, Trzebinia, ועם אחיו הרב נחום וידנפלד (ע"ע). ערך את המדור "תפארת בחורים" בבטאון של "כתר תורה". כשכבשו הגרמנים את כשאנוב הם אילצו אותו לעבוד בסדנאות שלהם גם בשבתות. בימים הנוראים של תש"ב,1941, ארגן שם מניין. נמנה בין עשרים חשובי הקהילה שהוצאו מן הרשימה של המשולחים למוות, אך סרב לעשות זאת, כי לא רצה שבמקומו ישלחו מישהו אחר. נספה באב תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ג, עמ 34-29; סינסון, עמ 51-52;

טויב (טאוב), Toib, Taub,Taube,דוד שלמה, בן פנחס חיים.
מסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. משושלת קאליב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 235;

טויב, חיים ירחמיאל, בן משה אהרן, משושלת מודז'יץ.
נולד בתרל"ט,1879. גר בזוולין, Zwolen, שבאזור ורשה. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה, ושם הקים מרכז חסידי. היה בעל נגינה ידוע וחיבר ניגונים רבים. כשנכנסו הגרמנים לוורשה שאלו אותו חסידיו אם מותר להם לברוח אל הצד הרוסי, שם יאלצו לחלל את השבת ולאכול טריפות. הוא התיר להם לעשות זאת, משום פיקוח נפש, אך העדיף להישאר בוורשה, ושם עבד ב"שופ" לנעליים של שולץ, עם האדמו"ר קלמן קלונימוס שפירא מפיאסצ'נה, ואחרים. בקיץ תש"ב,1942, שולח לטרבלינקה, ושם נספה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 94-92; זיידמן, יומן, עמ 316, אלפסי, עמ 180; החסידות מדור לדור, ב, עמ 389; אלה אזכרה, ג, עמ 256-249;

טויב, חנוך העניך, בן אברהם מרדכי שלום.
מתרצ"ו,1936, מילא את מקומו של אביו בסאסוב,Sasów, שבגליציה המזרחית. נספה בגטו של זלוטשוב, Złoczów, שבאותו האזור.
מקורות: אלפסי, עמ 98 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 237;

טויב, יהודה, בן אברהם מרדכי שלום.
משושלת קאליב. נולד בתרל"ה,1875. בערך מתרע"ב, 1912, מילא את מקומו של אביו כרבה של פומרין, Pomorzany, שבגליציה המזרחית. מתרצ"ז, 1937, היה אדמו"ר בסאסוב, Sasów, שבגליציה המזרחית. נספה בתמוז תש"א,1941, בגטו של זלוטשוב, Złoczów.
מקורות: אלפסי, עמ 98; החסידות מדור לדור, א, עמ 237; וונדר, ג, עמ 36;

טויב, יעקב נפתלי, בן משה אהרן.
היה אדמו"ר בנובידבור, Nowy Dwór, שעל יד ורשה. בתר"פ, 1920, עבר לוורשה. כרבים מבני משפחתו הצטיין אף הוא כבעל תפילה ומלחין של ניגונים חסידיים. נספה בטרבלינקה בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 389;

טויב, לוי יצחק, בן מנחם דוד (ע"ע).
הוכתר כאדמו"ר, והיה בוורשה בזמן המרד, ניסן תש"ג, 1943. אחרי דיכוי המרד שולח למחנות, ושם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 180; החסידות מדור לדור, ב, עמ 389; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ פד;

טויב, מנחם דוד, בן אפרים.
נולד בתרל"ג,1873. בתרס"ד,1904,נתמנה לאדמו"ר בבלוינה, Blonie, שבאזור ורשה. בתרס"ו,1906, עבר לפראגה, , Praga פרוורה של ורשה, ושם היה פעיל בענייני ציבור, בהם בחברת "שומרי שבת". כשהוקם הגטו בוורשה גורש אליו, ושם נספה באב-אלול תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 180; החסידות מדור לדור, ב, עמ 389; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ פד;

טויב, משה יהודה לייב, בן ירחמיאל צבי.
התגורר בוורשה. נספה בטרבלינקה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 389;

טויבמן, Toibman, Taubman,גדליה משה, בן חיים.
היה רב ואדמו"ר בברזנה, Bereżne, שבווהלין. היה פעיל בחיי הציבור היהודי בעירו. דאג לעניים, ורצה לעלות ארצה. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 160; עיירתי ברזנה, עמ 144, 145; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, תד;

[1] לפי וונדר, ג, עמ 23 פנחס טברסקי הוא זה שעלה לארץ.

פרלוב, נחום - פרלמן, זאב

pe

פרלוב, נחום שלמה, בן משה.
מתרצ"ו,1936, היה רב ואדמו"ר בקוז'ניץ, Kozienice, שבאזור ורשה. היה לו ידע רב גם במקצועות החול. פרסם מאמרים ספרותיים ופובליציסטיים בפסידונים פ. חשן. היה מראשי ארגון "תפארת בחורים". כשנכנסו הגרמנים לקוז'ניץ נמלט לסטולין, Stolin, שבאותו הזמן היתה תחת הכיבוש הרוסי, ושם נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 74; החסידות מדור לדור, א, עמ 142; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 464;

פרלוב, הרבנית פרלה.
היתה בתו של ירחמיאל צבי הירש רבינוביץ, האדמו"ר משדליץ-ביאלה, ואשתו של האדמו"ר שלום אלתר פרלוב מקוידנוב, Keidanov, Dzerzhinsk ,שברוסיה הלבנה (ע"ע). בגטו של וילנה היתה בין אלה שבספטמבר 1941 הקימו ארגון נשים, שנקרא "בית מדרש לנשים" שאותו יזמה פייגלעלע דעם רב'ס, בתו של הרב י. בייגל מטרוכימברוד, Sofiovka Trochimbrod, Zofjowka (ע"ע). בגטו נשאה עמה פרלה סידור תפילה, שעל העטיפה שלו הייתה כתובה, בין היתר, ברכת קידוש השם.
מקורות: אדמו"רים, עמ 265; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרפב;

פרלוב, שלום אלתר, בן נחמיה, שהיה האדמו"ר מקוידנוב Keidanov, Dzerzhinsk.רוסיה הלבנה.
נולד בתרס"ד,1904. היה מתלמידיו של ר' אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרפ"ז,1927, נעשה אדמו"ר. כשכבשו הגרמנים את פולין, במלחמת העולם השניה הוא נמלט לווילנה, שאז היתה בתחומי ללטא העצמאית. כשכבשו הגרמנים את ליטא, ביולי 1941, הוא נכלא בספטמבר של אותה השנה בגטו וילנה, ושם סידרו לו תפקיד ביודנראט, דבר שהקנה לו "אישור עבודה". נספה בפונאר,Ponary, Paneriai , (או בווילנה) באוקטובר 1941. אשתו, הרבנית פרלה (ע"ע), שאף היא גורשה לגטו וילנה, עזרה שם בהקמת בית המדרש לנשים.
מקורות: אדמו"רים, עמ 265-261; אלפסי, עמ 108; ברנוביץ, עמ 249, 250; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 179; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרפא-תרפב;

פרלוב, שלמה חיים, בן יעקב.
נולד בתר"ם,1880, בנובומינסק, Mińsk Mazowiecki, שעל יד ורשה. בתרס"ד,1904 (לפי פנקס הקהילות בתרס"ז,1907), נתמנה כאדמו"ר בבוליחוב, Bolechów, שבגליציה המזרחית. אגודת ישראל בעיר התרכזה בעיקר סביב החצר שלו. בית הכנסת שלו נקרא "די פוילישע שול", רמז למוצאו הפולני. כיהן גם כרבה של טלומטש, Tłumacz, שבאותו האזור. טיפל הרבה בפשוטי העם, וביתו היה פתוח לכל הנצרכים. חסידיו בארצות הברית בקשו שיבוא אליהם, אך הוא לא נענה לבקשותיהם. בימי מלחמת העולם השניה עודד את היהודים לברוח, אך הוא סרב להציל את עצמו ואמר שמקומו עם כל היהודים. בכסלו תש"ג,1942, נכלא בגטו של סטרי, Stryj, שבאותו האזור. בליל הסדר תש"ג הסבו בביתו שם מספר יהודים (לפי וונדר מאה, אך נראה שהמספר מוגזם. פ"מ) וכל אחד קיבל כחצי מצה. נספה בבלז'ץ באוקטובר 1942. כך בספר בוליחוב. לפי אדמו"רים ואלפסי נספה בסטרי בי"א בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ד, עמ 258-252; ספר הזכרון לקדושי בוליחוב, עמ 88; טיסמעניץ, ספר יזכור, עמ 56, 178; אדמו"רים, עמ 111; אלפסי, עמ, 94; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 74, 76; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשלח-תשלט;

פרלוב, שלמה חיים, בן שלום.
נולד בתרמ"ז, 1886, בבראהין, Brahin, Bragin‏, שברוסיה הלבנה. מתרפ"ו,1926, מילא שם את מקומו של אביו. בתרצ"ה,1935, הגלו אותו השלטונות הסובייטים לסיביר, ושם נפטר מעבודת פרך. סביר להניח שהוא נספה לפני מלחמת העולם השניה, ואף על פי כן מצאתי לנכון לכלול אותו בספר הזה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות,ג, עמ תשלט;

פרלוב, שמואל, בן יצחק דוד.
מילא את מקומו של דודו שמואל מרדכי כאדמו"ר בקובל, Kowel, שבווהלין. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 96;

פרלין,Perlin,משה מרדכי. "העילוי מפיוטריקוב".
נולד בתר"ם,1880. אחרי מלחמת העולם הראשונה בא לקמיֶן-קוֹשירסקי, ,Kamien Koszyrski שבווהלין, ובה כיהן כרב במשך עשרים ואחת שנים. בתו למדה בגימנסיה העברית בקובל,Kowel, שבאותו האזור. וא לא היה ציוני, אך בביתו היתה קופסה של הקרן הקיימת. לפני מלחמת העולם השניה הובא לשם מישהו שהחסידים עשו אותו לרב ורצו שהקהילה תכיר בו. אך רוב אנשי הקהילה המשיכו להכיר ברב פרלין. נפטר בנובמבר 1939, ת"ש, בתקופה שבה שלטו הרוסים בעיר.
מקורות: ספר הזכרון לקהילת קמין-קושירסקי והסביבה, עמ 566, 567, 829; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 155;

פרלמוטר,Perlmuter,אפרים, בן יוסף.
חסידי גור מינו אותו לדיין בצ'חנוב, Ciechanów, שבאזור ורשה. בזמן הכיבוש הגרמני לא הסכים לגזוז את זקנו, ועטף אותו במטפחת. נספה בצ'חנוב.
מקורות: יזכור בוך פון דער טשעכאנאווער-יידישער קהילה, ספר יזכור לקהילת צ'חנוב, עמ 56;

פרלמן,Perlman,אברהם יצחק.
נולד בתר"ן,1890. למד בישיבות טלז וסלובודקה. מתרע"ג,1913, היה רבה של שקודוויל,Škaudvile , שבליטא. היה מגדולי הרבנים בליטא שלפני השואה. נספה ביולי 1941 ביער פוזאי. לפי אשרי ירו בו הליטאים ובעוד מיהודי העיר עם כניסת הגרמנים לשם.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 80; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 696, 698; ליטע I, עמ 1864;אשרי, חורבן ליטע, עמ 339;

פרלמן, אהרן יעקב.
למד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין), ואצל ר' חיים סולובייצ'יק. בהמלצתו של הרב שמואל מוהליבר נבחר בתרס"ב,1902, לרבה של ויסוקה מזובייצק, Wisokie Mazowickie, שעל יד ביאליסטוק, ובתפקיד זה כיהן ארבעים שנה. ידע היטב עברית ורוסית. היה חובב ציון. לקונגרסים הציוניים הצביע בעד המזרחי, אך לא הצטרף באופן רשמי לתנועה זאת, ולא השתתף בוועידות ציוניות. נספה באושוויץ.
מקורות: ויסוקה מזובייצק, ספר זכרון, עמ 142-140;

פרלמן, דוד.
היה רבה של אלקסוט, Alexot,Aleksat, Alleksotas , שבליטא. בזמן הכיבוש הגרמני הגיע לקובנה הסמוכה. בעת חיסול הגטו הסתתר בקלויז "הלווית המת", אך הוסגר בעקבות הלשנה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40; אשרי, חורבן ליטע, עמ 51;


פרלמן, זאב וואָווע, בן יחזקאל.
נולד בתרנ"ד,1894. בנעוריו למד אצל ה"חפץ חיים" בראדין. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה ממייסדי המזרחי במזריץ, Międzyrzec Podlaski ,Mezeritch, שבאזור לובלין. כעבור זמן מה הפסיק את פעילותו בתנועה זאת, אם כי נשאר ציוני. בתרפ"ג,1923, נסע לברלין, ושם למד בבית המדרש לרבנים של ר' חיים הלר, וגם בפקולטה לשפות באוניברסיטה של ברלין. עם גמר לימודיו נתמנה לרב במוטילה, Motila,Motol, שברוסיה הלבנה. בתרפ"ט,1929, ביקר בארצות הברית. היה פעיל בוועד הישיבות של וילנה. בתרצ"ב,1932, נתמנה כרב באיביה, Ivia , שבאותו האזור (בין שתי מלחמות העולם הוא היה בתחומי פולין). בראשית תרצ"ב,1931, נתמנה להיות רבה של העיר. שם נספה בתשעה באב תש"א,1941, באקציה שבה נרצחה האינטליגנציה היהודית.
מקורות: מעזריטש זאמלבוך, עמ 439; ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 196-194; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 119; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

[1] פרלוב, שלמה חיים. לפי מה שכתב אלפסי סביר להניח שהוא נספה לפני מלחמת העולם השניה.אף על פי כן ראיתי לנכון לכתוב עליו בספר הזה (פ"מ).

קיסלוב, יוסף - קלוגהויפט, חנוך

kk

קיסלוב, Kislow,יוסף.
למד בישיבה באנטופול, Antopol, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אנטופול, עמ 124;

קיסלוביץ, Kislowitz,אליעזר (נקרא קֶרשובר,על שם העיר שממנה בא).
בתרצ"ג,1933, נתמנה כר"מ הראשון בישיבה שנפתחה בגריבוב, Grybów, שבגליציה המערבית. אחר כך התקבל כדיין ומו"ץ בקרשניק, Kraśnik, שבאזור לובלין, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 451;


קירז'נר, Kirzhner,אפרים.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בקובל,Kovel, Kowel, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163;

קירשבוים, (קירשבאום) Kirshbaum,Kirshboim, Kirschbaum, Kirschboim ,מנחם מנדל, בן שמואל.
נולד בקרקוב בתרנ"ה,1895. בתרפ"ז,1927, התקבל כרבה של סקאלה, Skala, שבגליציה המזרחית. בניסן תרפ"ח,1928, התמנה כאב"ד בקהילה הכללית של פרנקפורט ע"מ, שהיתה בהנהגתו של הרב ד"ר יעקב הופמן. בתרצ"ו,1936, ביקר בארץ, ודן עם הרבנים בענייני הלכה. באותה השנה גרשו הנאצים את רבה של הקהילה, וכל עול הרבנות של פרנקפורט ושל הקהילות הסמוכות הוטל עליו. אחרי פרעות ליל הבדולח, כשהתעוררו בעיות הלכותיות בעניין אפרם של אלה שנשרפו במחנות הריכוז, פרסם קונטרס "תקנות איך להתנהג כעת באפר הנשרפים בעו"ה" [בעוונותינו הרבים], שנכתב ביום ד, פ' ויחי תרצ"ט. מכיוון שבגרמניה כבר אי אפשר היה להדפיס את הקונטרס, שלח אותו הרב קירשבוים לאחיו בקרקוב, להדפיסו שם. שבועות אחדים לפני פרוץ המלחמה נמלט לבריסל. כשפלשו הגרמנים לבלגיה, באביב 1940, ניסה להימלט לצרפת, אך בגבול הוא נורה ונפצע קשה. הוא הצליח לחזור לבריסל, ולקראת תש"ב ערך והדפיס בדף אחד את לוח זמני כניסת השבת ויציאתה. הציעו לו לכהן כרב הקהילה הנאורה בשטוקהולם, אך הוא סרב לקבל את המינוי. בשבת שובה תש"ג, 1942, גורש למחנה הריכוז מאלין שבבלגיה, ומשם שולח לאושוויץ.
מקורות: וונדר, ד, עמ 461-456; אלה אזכרה, ה, עמ 23-16; ולק, עמ 193;

קירשברג, Kirshberg, Kirschberg ,יצחק מנחם מנדל.
בערך בתר"פ,1920, נתמנה כדיין ומו"ץ בסוקולוב, Sokolów Małopolski , שעל יד פשמישל בגליציה. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, ד, עמ 461;

קירשנבוים,Kirshenboim, Kirshenbaum,יוסף חיים.
היה רב ודיין בטרנוב,Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: צבי אנקורי, ערמוני אשתקד, עמ 291, 292; טרנוב II, עמ 361;

קירשנבוים, משה יהודה, בן יוסף חיים (ע"ע).
כיהן כרב בדובשיץ, Dobczyce, שבגליציה המערבית. והיה גם הגבאי של קופת "מעות ארץ ישראל". נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 464-463;

קירשנבוים, משה יהודה.
בתרפ"ז,1927, נתממה לרבה של אנדז'יוב, Andrzejów, שבאזור לודז'. מסוף שנות השלושים של המאה העשרים עד מלחמת העולם השניה היה רבה של גורה וישניובה,Góra Wiśniowa, שבאותו האזור. ערך את כתב העת "דקל הרבנים" שיצא לאור בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 58, 59;

קלאף (קלאץ?),Klaf (Klatch?) ,בער צבי הירש (מאיר צבי הירש).
היה רבה האחרון של סלנט, Salantai, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 273; רבני ברית המועצות, 1939-1941; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 434; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 137, 235;

קלאץ, חיים אברהם.
נולד בתרס"ח,1908. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים,א, עמ רנ"ו;

קלוג,Klug,יצחק.
למד בישיבה באנטופול, Antopol, שבווהלין. השתלם ב"יורה דעה", ונסמך בסמיכת חכמים. יתכן שהיה מגיד שיעור בפינסק, Pinsk. נספה בשואה.
מקורות: אנטופול, עמ 124;

קלוגהויפט, Klughauft, Klughoift,חיים אברהם, בן משה.
סטרליסק, Nowy Strelisk. גליציה המזרחית. נספה בסיון תש"ג,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 282;

קלוגהויפט, חנוך העניך דב, בן שלום.
מתרס"ו,1906, מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בפרעמישלא.[1] נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 282;

[1] פרעמישלא. לא ברור לאיזו עיר הכוונה, לפרמישליאני, Przemyślany, או לפשמישל, Przemyśl. שתיהן בגליציה המזרחית.

שפירא, שלום - שפירא-קצנלנבויגן, יוסף

sh
שפירא, שלום, בן אלימלך מקוז'ניץ-ורשה.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 215;

שפירא, שלמה, בן נחמיה.
כיהן כרב בסטריז'וב, Stryszów, שבגליציה המערבית. נספה עם כל אנשי העיר.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22.

שפירא, שלמה חיים, בן יעקב.
נולד בתר"מ,1880. נספה בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית, בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא, שמואל, בן יצחק דוד.
היה האדמו"ר האחרון משושלת נסכיז', Nesvizh,Nyasvizh.
גר בקובל, Kowel, שבווהלין, ושם נספה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 139;

שפירא, שמואל, בן שלמה דב (בער).
שיפטובקה, Sheptovka, Sheptivka, אוקראינה. מתרפ"ד מילא בעירו את מקומו של חותנו ר' אברהם משיפטובקה. בתרצ"ה,1935, עבר למוסקבה. בתרצ"ח,1938 הוגלה לסיביר, ושם נרצח בניסן תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשפד;


שפירא, שמואל פנחס, בן ישעיה.
בתרע"ז,1917, הוכתר לאדמו"ר מבלנדוב, Błędów בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 214; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תתא;

שפירא, שרגא פייבל.
נולד בליטא בתר"ס,1900. למד בישיבות טלז, וקלם,שבליטא, וכיהן כראש מתיבתא בישיבת קלם. בחורף תר"ץ, סוף 1929, נשלח לאנגליה כדי לאסוף כסף לישיבת קלם, ואחר כך היה בין אלה שהקימו את ישיבת "עץ חיים" בהיידה שעל יד אנטוורפן. כשכבשו הגרמנים את בלגיה ניסה להימלט לשוויץ, אך מורה הדרך הסגיר את כל הקבוצה לידי הגרמנים. הרב שפירא שהה זמן מה במחנה מעצר על יד אנטוורפן, ומשם גורש לפולין.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 320-315; יידיש און חסידיש, עמ 230;

שפירא-כהנא, Shapira-Kahana,אברהם דב בער.
ע"ע כהנא שפירא, אברהם דב בער.

שפירא-קצנלנבויגן,Shapira-Katzenelenboigen,יוסף, בן אלתר ישראל שמעון.
נולד בתרע"ו,1916. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בוורשה. נפטר מטיפוס בברגן-בלזן באייר תש"ה,1945, שבועיים לאחר השחרור.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 199;

שפירא, יעקב - שר, יוסף

sh
שפירא-קצנלנבויגן, יעקב שמעון, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה היה אדמו"ר בקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז', ואחר כך עבר ללודז', ונקרא "האדמו"ר מקולושקי", על שםפ עירו. היה חובב ארץ ישראל, ובתרפ"ה,1925, שלח את ילדיו בעליה של כפר חסידים. נפטר באדר תש"א,מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, יצחק מרדכי, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ד,1884. בחיי אביו כיהן כרבה של אופוצ'נו,Opoczno, שבאזור לודז', ואחרי פטירתו מילא שם את מקומו כאדמו"ר. נספה בתש"ב.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, ישראל אהרן,
בן יעקב שמעון (ע"ע) מקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז'. נולד בתרע"ו, 1916. נספה בתש"ד,1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 198-197;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל, בן יצחק דוד.
נולד בתרנ"ו,1896. מילא את מקומו של דודו שמואל מרדכי כאדמו"ר מנסכיז', בקובל, Kowel, שבווהלין. נספה בעירו בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 199;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל פנחס.
בן ישעיהו מלודז'. בתרע"ז,1917, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 104;

שפלטר,Spelter, Spalter,יעקב.
היה הדיין האחרון בסטריז'וב, Stryszów, שבגליציה המערבית. לימד בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב, שנוסדה בסטריז'וב בתר"ץ,1930. היה בקי בענייני מסחר, ועסק הרבה בדיני תורה. שיטתו היתה "כוחא דהיתרא עדיף", דהיינו: שעדיף להקל ולא להחמיר, והדבר הזה גרם ליחסים מתוחים בינו ובין הרב נחמיה שפירא (ע"ע) ואחרים. נספה בשואה.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22, 82-81, 266;

שפרבר,Sperber ,הלל, נולד בתרנ"א,1891.
היה פעיל בתנועת המזרחי בגליציה, ובעיקר עודד את פעילותם של "צעירי המזרחי". היה דיין ומו"ץ בצ'ורטקוב, ,Czortków,Chortkev שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרבה של זבאראז', Zbaraż, שבאותו האזור, והגבאי של קופת ארץ ישראל. בתרצ"ה,1935, נבחר כרבה של זלוטשוב,,Złoczówשבאותו האזור, על אף התנגדותם של החסידים במקום. המינוי אושר רשמית רק בתרצ"ח,1938. נספה בתש"ד.
מקורות: וונדר, ה, עמ 594; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 836-835;

שפרן, Shafran, יצחק.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בגובורובה, Goworowo , שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

שצ'דרוביצקי, Schzedrowitzki,מאיר שלום, בן דב.
מחסידי קוצק. נולד בתרל"ה,1875. היה מקורב לר' חיים סולובייצ'יק מבריסק. בתרע"א,1911, התקבל כמו"ץ ורב רשמי בביאליסטוק, ובתרע"ח, 1918, נתמנה שם כאדמו"ר מסלונים. היה פעיל באגודת ישראל, ונמנה עם ראשי מועצת גדולי התורה. נפטר בביאליסטוק בימי הכיבוש הרוסי, בחשוון ת"ש,1939.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 245-242; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שצ'דרוביצקי, משה זאב, בן מאיר שלום (ע"ע).
היה חתנו של האדמו"ר יהושע עוזיאל וינטראוב (ע"ע). כיהן כרב בביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 220; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שקארוטה (סקארוטע), Skarote,משה.
נולד בתרמ"ח,1888. למד אצל ר' איצ'לה, רבה של רז'יצה,Rezekne, שבלטביה, והיה תלמידו ומזכירו של ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק. שנים אחדות היה רבה של רז'יצה שלא על מנת לקבל פרס, והתפרנס ממסחר. בתרצ"ז,1937, הוזמן לכהן כרב בסלובודקה. נספה בת"ש,1940 . לפי אשרי עם חיסול הגטו.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 418; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539; יהדות ליטא, ב, עמ 102; פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40; אשרי, חורבן ליטע, עמ 51; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שקופּ, Shkup,שמעון, בן יצחק שמואל הכהן.
נולד בתר"ך,1860. למד בישיבות מיר ווולוז'ין, ובתרמ"ד, 1884, התחיל לכהן כר"מ בישיבת טלז. בין תלמידיו שם היו הרב מאיר ברלין, הרב מ"א עמיאל, פרופ' בן ציון דינור ואחרים. בתרס"ג,1903, עבר לישיבת מאלטש,Malesz,Moletch , שברוסיה הלבנה. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין, וגם שם הקים ישיבה. בתר"פ,1920, נתמנה כראש ישיבת "שער תורה" בגרודנה, ובתפקיד הזה כיהן עד השואה. בתרפ"ט,1929, נסע לארצות הברית, כדי לגייס כספים להצלת הישיבה מהתמוטטות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדדה הישיבה שלו לווילנה. לפי אלה אזכרה וספר וולוז'ין נפטר בגרודנה בחשוון ת"ש, 1939.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 308-300; יהדות ליטא, ב, עמ 103-102; וולוז'ין, עמ 163;

שר, Sher,יהושע העשל הושע.
למד בישיבת ריגה. היה רב באחת הערים באסטוניה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;

שר, יוסף, בן יצחק אייזיק,
שהיה ראש ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה ואחר כך ראש ישיבת "כנסת ישראל" בבני ברק. הרב יוסף שר למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, בישיבת מיר ובישיבת חברון בירושלים. היה העורך של הירחון "כנסת ישראל", שיצא לאור בסלובודקה. מחידושי התורה שלו נתפרסמו שם באדר ב' ת"ש. גורש ללטביה ונספה בריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;