מורגנשטרן, יצחק - מורגנשטרן, שלום

mo

מורגנשטרן, יצחק זליג. האדמו"ר מסוקולוב, אזור ורשה.
בן חיים ישראל, האדמו"ר מפילוב. היה נכדו של הרבי מקוצק. נולד בתרכ"ד,1864 (או בתרכ"ו,1866). בתרנ"ד,1894, התקבל לרב ואב"ד בסוקולוב, ,Sokołów Podlaski שבאזור ורשה. שם יסד את ישיבת "בית ישראל", והיה ריש המתיבתא (ראש הישיבה) שלה. בתרע"ט,1919, הצטרף לאגודת "שלומי אמוני ישראל", שבפולין קדמה לאגודת ישראל, והשתתף בכל הכנסיות הגדולות של אגודת ישראל. היה סגן הנשיא של אגודת הרבנים בפולין. היה סופר מוכשר, והצטיין בידיעת הלשון העברית. כאביו תמך גם הוא בישוב ארץ ישראל, וביקר בארץ בתרפ"ד,1924. נפטר באוטבוצק, Otwock, שעל יד ורשה בחשון ת"ש,1939.
מקורות: אדמו"רים, עמ 155-152. אלה אזכרה, א, עמ 295-283; אלפסי, עמ 185; היכל קאָצק, עמ תרסא-תרנא;

מורגנשטרן, ישראל יצחק, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
היה אב"ד בסרוצק, Serock, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: היכל קאָצק, עמ תרעו; אלה אזכרה, ז, עמ 52; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקצא; ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, מנחם מנדל, בן יצחק זליג.
נולד בתרמ"ו,1886. בתרע"ה,1915, נתמנה לרב במייכוב, Miechów, שבאזור קרקוב. משם עבר לוונגרוב,Węgrów, שבאזור ורשה, והיה האחרון בשושלת הרבנים שם. הגרמנים התעללו בו ביום הכיפורים ת"ש,1939, ודקרו אותו למוות.
מקורות: אדמו"רים, עמ 152; אלה אזכרה, א, עמ 295; קהילת ונגרוב; ספר זכרון. עמ 116; היכל קאָצק, עמ תרפג;


מורגנשטרן, מנחם מנדל, בן משה ברוך (ע"ע).
היה נינו של האדמו"ר מקוצק. נולד בתרס"ד, 1904. היה רבה האחרון של ולודאבה, Włodawa, שבאזור לובלין. באוגוסט 1942 החליטו הגרמנים בעיר על אקציית ילדים. הרב מורגנשטרן בא למקום הריכוז של הילדים, ואף שניצ'קה, ראש הגסטפו בעיר, רצה לשחרר אותו משום ש"תורו עדיין לא הגיע", הוא סירב, והלך אתם לסוביבור. בעניין מספרם של הילדים יש כמה גרסאות, ומתוך השוואת העדויות נראה שהיו שם יותר ממאה. העניין הזה עלה במשפט שנערך אחרי המלחמה לניצ'קה וחבורתו.לפי עדותו של אחיינו צבי ברלב (בלייכר) - בעת האקציה שנערכה בוולודאבה ביולי 1942, כשעמדו לשלוח את ארבעת ילדיו הוא ביקש מהגרמני הממונה שישחררם, וכשזה סירב, הצטרף עם אשתו הוּדֶס (הדסה), תרס"ד-תש"ב (1904-1942), בת הרב משה שמואל בלייכר מקרקוב, לטרנספורט לסוביבור.
מקורות: וולודאבה והסביבה, סוביבור, יזכור בוך צו פאראייביקען דעם אנדעק פון די חרוב געווארענע יידישע קהילות וולאדאווקע, דובטשענע, טאמאשאווקע, וויטיטשנע , עמ 224-222, 272, 593-592, 614, 924, 1128; ספר לוקאוו, עמ 22; צבי ברלב, מי יתן לילה, עמ 270; בעמ 264-265 יש אילן היוחסין של המשפחה;

מורגנשטרן, מנחם מנדל, בן צבי הירש.
לומַז', Łomazy, Lomaz. אזור לובלין. בתרפ"ו,1926, נעשה אדמו"ר. עבר לוורשה, ושם ריכז סביבו קבוצת קטנה של חסידי קוצק. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 188; החסידות מדור לדור, ב, עמ 402;

מורגנשטרן, מרדכי, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
כיהן כרב בסקרז'יסקו, Skarżysko Kamienna, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: היכל קאָצק, עמ תרעו; אלה אזכרה, ז, עמ 52; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקצא; ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, מרדכי.
בשנות העשרים של המאה העשרים היה אדמו"ר בפילאווה, Pilawa, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 388;

מורגנשטרן, משה, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
נספה בשואה.
מקורות: ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, משה, טומשוב לובלסק, ,Tomaszów Lubelski אזור לובלין.
בימי מלחמת העולם השניה נמלט לברית המועצות, ושם נספה .
מקורות: ספר זכרון לקהילות טוטשין-קריפה, עמ 176;

מורגנשטרן, משה ברוך, בן צבי הירש מלוקוב.
תחילה שימש כרב בגרובוב,Grubów . בתר"פ, 1920, עבר ללוקוב, Łuków, שבאזור לובלין. משם עבר לוולודאבה, Włodawa, שבאותו האזור. בתרצ"ט,1939, נקרא לכהן כרב ואדמו"ר בקוצק. נספה בסוביבור.
מקורות: אדמו"רים, עמ 156; היכל קאָצק, עמ תרעג; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 177, 276, 479; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של"א;


מורגנשטרן, צבי הירש, בן חיים ישראל.
היה נכדו של הרבי מקוצק. נולד בתרי"ח,1858. בתרס"ו, 1906, התמנה כאדמו"ר בלוקוב, Łuków, שבאזור לובלין. ידע כמה לשונות, ולפני מלחמת העולם הראשונה נסע לפטרבורג עם משלחת של רבנים, כדי לפעול למען היהדות ברוסיה ובאותם חלקי פולין שהיו תחת השלטון הרוסי. בתרפ"ג,1923, השתתף בוועידה של אגודת ישראל שהתקימה בוורשה, ובה נוסדה תנועת "צעירי אגודת ישראל". על אף גילו הגבוה הוא הצטרף אליה. כיהן כרב בשדליץ, Siedlce, שבאזור לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה חלה, ונפטר באוטבוצק, Otwock, שעל יד ורשה.
מקורות: היכל קאָּצק, עמ תרסא-תרנד;

מורגנשטרן, שלום מנחם, בן משה ברוך.
היה רבה האחרון של וולודאבה, Włodawa, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 177;

נחומובסקי ,אברהם - ניימן, שמעון

na

נחומובסקי, Naumowski,Nachumowski,אברהם יצחק.
נולד בתרמ"ז,1887. היה דיין ומו"ץ בשאבלי,Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא. הנאצים עינו אותו, והוא נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 161, 227; אשרי, חורבן ליטע, עמ 194;

נחמקין, Nechamkin,חיים מנחם.
למד בישיבת ראדין,Radun, Radin, והיה מקורב ל"חפץ חיים". כיהן כרב במאלטה,Malta, Silmala ,וברוזֶנובסק–זילופה, Rosinkof Zilupe, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 399;

ניידיץ', Neiditz,משה.
בין שתי מלחמות העולם היה רבם של חסידי סטולין בברזניצה, Bereżnica, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 51;

נידזויאדוביץNidzwiadowitz, ,אליעזר יהודה.
כיהן כרב בלוז'קי, Łużki, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 379;

נייהויז, Neuhaus,Neihaus, Neihoiz,אריה לייב, בן נחמן.
תחילה עסק במסחר, ואחרי שנפטר אביו כיהן כרב וכאדמו"ר מקומי בטומשוב לובלסק, Tomaszów Lubelski, שבאזור לובלין. בימי מלחמת העולם השניה גלה לברית המועצות, ושם נפטר.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 238; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שכב;

נייהויז, יהודה זונדל, בן פנחס.
הרבי מסמבור, Sambor, גליציה המזרחית. נולד בתר"ל,1870. היה אדמו"ר בלבוב. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1009-1007; אלפסי, עמ 144;

נייהויז, ישראל שמואל, בן מאיר יחיאל.
היה אדמו"ר בחלם, Cełm, שבאזור לובלין. ערב מלחמת העולם השנייה עמד להיבחר כרב העיר, אך מכיוון שהמלחמה פרצה לא יצא הדבר לפועל. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 144; החסידות מדור לדור, א, עמ 299; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 223; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תרח;

נייפלד (נויפלד),Neifeld, Noifeld, Neufeld ,בעריש, בן אברהם.
בתרס"ד,1904, התמנה לאב"ד ברציונז', Raciąż, שבאזור ורשה. כשכבשו הגרמנים את העיר הם התעללו בו. נספה בגטו ורשה.
מקורות: גלעד לקהילת רציונז', עמ 215, 229, 241; אלה אזכרה, ז, עמ 242;

נייפלד, ראובן יהודה, בן אברהם.
נולד בתרכ"ט,1869. הוסמך לרבנות בידי יחיאל מיכל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, אליהו חיים מייזל מלודז' ואחרים. בתרנ"ד,1894, נתמנה לאב"ד ברציונז', Raciąż, שבאזור ורשה. בתרס"ד,1904, נתמנה לאב"ד בנובידבור,Nowy Dwor Mazowiecki, שבאותו האזור, והיה חבר בהנהלת הקהילה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה בין המייסדים של אגודת הרבנים בפולין, והיה מקורב לתנועת המזרחי. אחרי שפרצה מלחמת העולם השניה עזב את נובידבור וחזר לוורשה. שם נפטר בחורף ת"ש. בנו, הרב אלימלך נייפלד, עלה ארצה והיה חבר במרכז העולמי של המזרחי.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 245-241;

ניימן,Neiman ,ג.
כיהן כרב בלאסק,Łask, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 137;

ניימן, משה צבי הירש.
הוסמך לרבנות, ולפרנסתו עסק במסחר. שימש כדיין בבייטש, Biecz, שבגליציה המערבית. הנוער החרדי נמשך אחריו, וביתו היה מלא באנשים שבאו לשמוע מפיו דברי תורה. כשהיה בקרון המוות למיידאנק הבריח משם מכתב שבו כתב לבני משפחתו שיתחזקו באמונה למרות הנסיונות הקשים.
מקורות: עיירתנו בייטש, עמ 201, 239-238;

ניימן, שמעון בצלאל.
נולד בתר"ך,1860. הוסמך לרבנות והתפרנס ממסחר בספרים, תחילה בקרקוב ואחר כך בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. נספה באדר תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1019-1016; טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 204; ספר קראקא, עמ 108;

פרידמן, נחום - פרלוב, משה

fr
פרידמן, נחום.
היה אדמו"ר בטרנופול, Tarnopol , שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243;

פרידמן, שמואל, "שמואל פליסער".
היה רב חב"די בפליסה, Plissa , שברוסיה הלבנה.
נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 410;

פרייברג,Freiberg ,אהרן נטע.
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרבה של לוקוב, Łuków, שבאזור לובלין. במינוי זה תמכו אנשי המזרחי ובעלי המלאכה. אנשי אגודת ישראל התנגדו למינוי, וטענתם היתה שבעיר הזאת עברה הרבנות תמיד בירושה. המאבק על המינוי נמשך שנה שלמה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 278; ספר לוקאוו, עמ 31, 51, 75;

פרייליך, Freilich,בן-ציון.
הרב מוורקה, Warka. בזמן המלחמה היה בגטו ראדום, Radom, שבאזור ורשה, ושם למד תורה בבית המדרש עם עוד כמה יהודים. נספה בשואה.
מקורות: ראדום, עמ 255;


פרישרמן, Frisherman,מאיר אברהם.
כיהן כרב בטומשוב לובלסק, Tomaszów Lubelsk, שבאזור לובלין. נפטר בבוכארה בתש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 238;

פרלוב,Perlow,אברהם אלימלך, בן ישראל, ה"ינוקא" מקרלין.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרפ"א,1921, התמנה כאדמו"ר במקום אביו שנפטר. ביקר בארץ ישראל ארבע פעמים, והאחרונה בהן היתה בקיץ תרצ"ט,1939. חסידיו ביקשו ממנו להישאר בארץ, אך הוא העדיף לחזור לפולין, ודחה את המאמצים להצילו. כשכבשו הרוסים את עירו פינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה הם חיסלו את כל מוסדות הדת. הוא המשיך לנהל את החצר החסידית שלו בתנאי מחתרת, ובחשכת הלילה הקים בחצרו מקוה, במקום המקוואות שנסגרו בפקודת השלטונות. נספה עם חיסול הגטו של פינסק-קרלין, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: ספר עדות וזכרון לקהילת פינסק-קארלין, ב, עמ 320, 336; אריה אביב"י, ואני בגולת סיביר, עמ 12; אדמו"רים, עמ 11-9; אלפסי, עמ 72; החסידות מדור לדור, א, עמ 142; אלה אזכרה, ג, עמ 27-23; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212, 264, 294, 296; סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פרלוב, אהרן, בן ישראל ה"ינוקא" מסטולין, Stolin, ווהלין.
אחרי שאביו נפטר, בתרפ"ב,1922, ביקשו ממנו חחסידים שיכהן כאדמו"ר. אך הוא סרב, עבר לוורשה, ושם ריכז סביבו את חסידי קרלין-סטולין בפולין, וכל ימיו פעל לטובת חולים, נצרכים וקשי יום. נרצח בוורשה, באב תש"ב,1942, כשרצה להגן על אשה הרה ששוטר אוקראיני רדף אחריה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 206, 209; זיידמן, יומן, עמ 316; אלפסי, עמ 72; החסידות מדור לדור, א, עמ 139; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212; סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ קע"ד;

פרלוב, אשר.
סטולין, Stolin. נספה בשואה.
מקורות: סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים;

פרלוב, יוחנן, בן נח.
האדמו"ר האחרון לבית לעכוויטש. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 108;

פרלוב, יוסף, בן אלתר ישראל שמעון.
האדמו"ר מנובומינסק, Mińsk Mazowiecki, שעל יד ורשה. לפני המלחמה גר בוורשה. בתקופת הגטו שימשה דירתו כמחסן מזונות לעניים. גורש לאושוויץ- בירקנאו, שם שהה עד שמחת תורה תש"ה,1944, ואז צעד במצעד המוות עד ברגן-בלזן, שם נפטר מטיפוס שבועיים אחרי השחרור.
מקורות: אדמו"רים, עמ 116-108; אלפסי, עמ 96, 316;

פרלוב, יעקב יוסף, בן אברהם.
גר באוסטרהא, Ostróg, Ostraha, Ostre, שבווהלין, ושם היה ידוע כאדמו"ר מקוּניֶב, Kunów. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 74;

פרלוב, משה, בן ישראל, ה"ינוקא" מסטולין.
נולד, כנראה, בתרנ"ה,1895. היה אדמו"ר בסטולין, Stolin. היה גם בעל השכלה כללית. ביקר בארץ ישראל בתרצ"ג,1933 ובתרצ"ז,1937, ותמך ברעיון החלוקה, כי קיווה שכך אפשר יהיה לפתוח את שערי הארץ לעלייה יהודית. כשכבשו הרוסים את האזור, בספטמבר 1939, הם החריבו את החצר שלו. נספה עם כל יהודי סטולין בערב ראש השנה תש"ג,1942.
מקורות: ספר עדות וזכרון לקהילת פינסק-קארלין, א, עמ 291; ב, עמ 268-267; אדמו"רים, עמ 209-205; החסידות מדור לדור, א, עמ 142; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212, 271, 272; סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים;
רבני ברית המועצות, 1939-1991; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שא-שג;

רדליך ,ברוך - רובין, אשר

re

רדליך ,Redlich ,ברוך, בן יוסף יחיאל מיכל.
היה ראב"ד והאדמו"ר האחרון במיקולייב, Mikołajów, שבאזור לבוב. נספה בלבוב בחורף תש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 392; ד, עמ 668; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 323;

רדליך, מרדכי צבי, בן אהרן מאיר, האדמו"ר ממיקולייב, Mikołajów, בלבוב.
היה אדמו"ר בסווירז', Świrz,שבאותו האזור, והגבאי של קופת ארץ ישראל. בימי הכיבוש הנאצי הוציאו אותו האוקראינים מביתו במוצאי יום הכיפורים, משום שקיים שם מניין בשעה שהגרמנים אסרו על היהודים להתאסף בבתי הכנסת, והיכו אותו. גורש לגטו פשמישליאני, Przemyślany, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 670; לזכר קהילת בוברקא ובנותיה, עמ 34; רבני ברית מועצות, 1939-1991;

רדליך, שמואל, בן פישל.
נולד בתר"ע,1900. למד בישיבת בובוב בקרקוב, ונתן שיעורים לתלמידי חכמים צעירים. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 670;

רובין, Rubin, אברהם, בן יצחק אייזיק.
גר בוורשה, ושם היה האדמו"ר מזידיטשוב,Żydaczów. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 673; החסידות מדור לדור, א, עמ 339; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ מו;

רובין, אברהם יצחק, בן יהושע.
בין שתי מלחמות העולם היה אדמו"ר בחירוב, Chyrów, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 674; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ קיג;

רובין, אליהו, בן אשר.
נולד בתרנ"ג,1893. מתרצ"ד,1934, היה רבה של קורצ'ינה, Korczyna, שעל יד פשמישל, גליציה. כשנכנסו הגרמנים לעירו עטף את זקנו במטפחת, כדי שהגרמנים לא ישגיחו בו, וניסה להסביר להם שהוא סובל מכאבי שיניים. ברח לוולקה ברזנה,Velke Berezne , Veliki Berëznyy,שבקרפטורוס, שם כיהן חותנו כרב. משם גורש לאזור לובלין בת"ש, עם ראשוני היהודים שהיו אזרחי פולין, וסבל מרעב ועינויים. הוא כתב למכריו בקורצ'ינה, וביקש שיחלצוהו משם, אך הם לא יכלו לעזור לו, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 676; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 326; קארטשין-קארטשינה. ספר זכרון, עמ 29, 89, 90, 452;

רובין, אלימלך, בן יצחק.
היה אדמו"ר ברופשיץ,Ropscyce, ובטרנוב,Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 676; החסידות מדור לדור, א, עמ 341;

רובין, אלימלך, בן יוסף צבי.
נולד בתר"ם,1880. מתרפ"ט,1929, היה רבה של יאסלו,Jasło, שבגליציה המערבית, ושם נספה.
מקורות: תולדות יהודי יאסלו, עמ 33; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 210;

רובין, אלעזר, בן חיים יחיאל.
היה אדמו"ר בדרוהוביץ', Drohobycz, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 338;

רובין, אלעזר משה, בן שלום.
מילא את מקומו של אביו, כאדמו"ר בריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 338;

רובין, אריה לייב, בן יצחק טוביה.
נולד בתרמ"א,1881. בראשית דרכו עשה בציישנוב, Cieszanòw, שבגליציה. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט לבודפשט, ושם היה פעיל בוועד הרבנים למען פליטי גליציה ובוקובינה. אחרי המלחמה חזר לעירו. בתרפ"ג,1923, עבר לטומשוב לובלסק, Tomaszów Lubelsk, שבאזור לובלין, ושם היה אדמו"ר ואחר כך ראב"ד. בימי מלחמת העולם השניה ברח לראווה רוסקה,Rawa Ruska,שבגליציה המזרחית, שאז היתה בשטח הכיבוש הרוסי. בתמוז ת"ש,1940, הוגלה לסיביר, ושם סבל ממחסור ומרדיפות דת. נפטר באייר תש"ג,1943. רוב כתביו אבדו, ומהם נשאר רק המעט שכתב בסיביר.
מקורות: אלפסי, עמ 132; החסידות מדור לדור, א, עמ 338; וונדר, ד, עמ 683-681; אלה אזכרה, ו, עמ 129-125; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 451; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 240; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ של-שלא;

רובין, אשר ישעיה, בן יצחק טוביה.
תחילה מילא את מקומו של חמיו מרדכי דוד אונגר, כאב"ד בז'מיגרוד, Żmigrod Nowy, שבגליציה המזרחית, ואחר כך היה אדמו"ר בצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 687; החסידות מדור לדור, א, עמ 338;

רובין, אשר ישעיה, בן שרגא פייביש (ע"ע).
נולד בתרנ"ג,1893. היה רבה האחרון של רדזיחוב, Radziechów, שבגליציה המזרחית. בתרפ"ח, דצמבר 1927, השתתף באסיפת הרבנים בלבוב, שאותה כינסו שלטונות פולין, כדי לעודד את הרבנים לתמוך בבחירות לסיים במפלגת השלטון ולא במפלגות הציוניות. נטה לאגודת ישראל, כתב מאמרים בעיתונה "דער יוד" (היהודי), ונלחם בתנועת בני עקיבא. כשנכנסו הגרמנים לעיר בקיץ תש"א,1941, התכנסו בביתו רבני הסביבה כדי לדון בגזירות שנחתו על היהודים. בליל יום הכיפורים תש"ב (או תש"ג) התפלל במנין בסתר. למחרת נתפס ונספה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 689-688; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 497;