קלינגברג, שֵם - קמינסקי, השל

kk
קלינגברג, שֵם, בן אברהם מרדכי.
נולד בתרל"ב,1872. נקרא "שם", כי על פי הידע שהיה בידי זקנו, ר' יצחק אייזיק מקומרנה, היה שם בן נח המליץ על עם ישראל באותה השנה, ובכך היה משום האצלת התפקיד על הרך הנולד. מתרע"ח,1918, כיהן כאדמו"ר מז'אלושיץ, ,Dzialoszyce בקרקוב. ביתו שימש מרכז לתורה ולחסידות, ואת תלמידיו המובחרים לימד קבלה. כשנכנסו הגרמנים לקרקוב היה ברשימת הרבנים שהיו מבוקשים על ידיהם, במסגרת מדיניותם לאסור את האליטה הרוחנית של היהודים ולשבור אותה. לכן נמלט משם והסתתר שנתיים בנפלומיץ, Nieplomice, הסמוכה. כשהוקם הגטו בקרקוב באדר תש"א, מרץ 1941, נאלץ לחזור לשם, והמשיך לתת בסתר את שיעוריו. כעבור חדשים אחדים גורש למחנה פלאשוב,Płaszów, שעל יד קרקוב. נספה בכ"ח בניסן תש"ג,1943. לפני שנרצח אמר וידוי ו"שמע ישראל, ואמר ביידיש ובאחר כך בעברית: הלוואי ואהיה הקרבן האחרון של העם היהודי.
מקורות: וונדר, ד, עמ 528-525; אדמו"רים, עמ 287-289; אלה אזכרה, ז, עמ 270-266; פנינה מיזליש, מי כמוך באלמים ה'; החסידות מדור לדור, א, עמ 333; קארל, קראקא, עמ 348; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 215;

קליינהנדלר,Kleinhandler ,שלמה, בן הרב דוד.
אחרי מלחמת העולם הראשונה היה רבה של זבורוב, Zborów, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה עם כל בני משפחתו ועם כל בני הקהילה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

קליינר,Kleiner,אליעזר.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של סלשץ'-זוטא, Sieliszcze Male, שבווהלין. נספה עם כל בני קהילתו באלול תש"ב, אוגוסט 1942.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

קליר, Kalir, Klir,צבי.
היה רבה האחרון של סוחובולה, Suchowola, שעל ידי ביאליסטוק.
הגרמנים התעללו בו ואחר כך רצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 466, 467;

קלנברג, Kahlenberg, משה, בן אברהם יהודה לייבוש.
נולד בתרמ"ב, 1882, בסקאלאט,Skalat stary, שבגליציה המזרחית. תחילה כיהן כרב באחת העיירות בבוקובינה. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט לבודפשט, ושם היה רב בחבורת "לינת הצדק". אחר כך עבר לווינה, ושם נתמנה לרב של חבורת "קהל חסידים" ומגיד מישרים בקלויז של חסידי סדיגורה. אחר כך עבר לצרפת, ובתרפ"ט, 1929, התקבל כרב של קהילת "קהל יראים" במץ, Metz, שבמזרח צרפת (לפי פאול לוי בקהילת "עדת ישורון"), והיה מעורב בכל הפעולות שהתקיימו שם ובכל בתי הכנסת של יוצא מזרח אירופה ומרכזה בעיר. עם עליית הנאציזם היה ביתו, שהוחזק על ידי אשתו גיטל, פתוח לכל הפליטים הרבים שהגיעו לשם מן המקומות בהם נרדפו. בתרצ"ה, 1935, ערך את דרשותיו והוציא אותן לאור בספר "דרש משה". הן הושפעו משורשיו החסידיים וגם מרוחה של היהדות החרדית במערב אירופה. כשפרצה מלחמת העולם השניה גורשו היהודים מאותו האזור לתוך צרפת, והוא נמלט לבורדו, ,Bordeaux שהיתה באזור החופשי של המדינה. ביתו נעשה למרכז של הפליטים היהודים, והוא שימש כמוהל לכל הילדים שבסביבה. בתחילת תש"א, 1940, גורש למחנה לה לאנד, Le Lande, שבצפון צרפת. שם הקים בית כנסת ותלמוד תורה, ארגן ת"ת לילדים, ערך טקסי בר מצוה, דאג לאוכלי המזון הכשר, וביקש שישלחו לו מצות לפסח. בתוקף תפקידו כרב היה לו אישור לצאת ולהיכנס אל המחנה. ב- 26 לאוקטובר 1941 הוא נעדר מן המחנה כשישה שבועות, והסברה היא שבאותה העת סיכן את עצמו כדי למול את התינוקות היהודים שנולדו באזור. בערב ראש השנה תש"ג, 1942, גורש למחנה דראנסי ומשם לאושוויץ. ממחנה לה לאנד לנד נשתמר כתב היד של הדרשות שלו, וממנו עולה תיאור מיוחד במינו של החיים במקום. אחרי מלחמת העולם מצאו אותו חוקרים ממכון יווא, Yivo , שבארצות הברית. ולאחרונה פירסמה אותו אסתר פרבשטיין בספר ידי משה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 547-544; פרבשטיין , אסתר, ידי משה, דרשות במחנה הסגר בצרפת בימי השואה. Paul Levi, p 386-386

קלנקוביץ' (קלנקביץ),Klenkowitz-(Klenkewitz) ,אייזיק יעקב.
מתרס"ד,1904, כיהן כרבה של דרוהיצ'ין, Drohiczin, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 244; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 263 ;

קלפפיש,Klapfisch,Klapfish,אליעזר ליפא.
נולד בתרל"ח,1878, או בתר"מ,1880. בערך בתר"ע,1910, היה רב בלובאשוב, Lubiszow, שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי. ואחר כך רב בבריסק, Brisk, Brest Litowsk, שבווהלין. שם השתדל לבטל גירות שונות שהשלטון הפולני הטיל על היהודים. בימי הכיבוש הנאצי, כשהיה בגטו, ארגן עזרה לנזקקים. נפטר בח' באלול תש"ב, והובא לקבר ישראל.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

קלצקי,Klecki,יוסף חיים.
נולד בתרל"ז,1877. למד בישיבות בריסק וסלובודקה. לפני מלחמת העולם הראשונה ניהל את הישיבה באיביה, Ivye, שבווהלין. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר לעירו, והקים שם את הישיבה עם הרב אברהם יצחק מינקין (ע"ע) ואחרים, ושם למדו לא רק גמרא, כי אם גם תנ"ך ולימודי קודש אחרים. בתרפ"ח,1928, נתמנה לרב בוויאז'ין, Wiazyń, שבאותו האזור, וגם שם הקים ישיבה. נספה בתש"א,1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 199; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 310;

קלצקין, Klackin,יעקב קופל,
שימש כרבם של חסידי חב"ד בקרסלבקה, Kraslavka, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 413; רבני ברית המועצות, 1939-1941;

קמזאר, Kamzar,אהרן.
נולד בתרכ"ח,1868. כיהן כרב באושפול, Oshpol, Užipaliai, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באב תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

קמחי, Kimchi,אליהו.
בתרפ"ט,1929, התחיל לכהן כרב בנובושויינצ'ני, Novoswięciani\, שבווהלין. היה פעיל בתנועת המזרחי. באוקטובר 1941, כשהובל עם בני עדתו לאתר הרצח, עודד ואתם, וקרא להם ללכת באומץ אל מותם על קידוש השם.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 439, 441; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

קמחי, דוד. נולד בתרס"ג,1903.
היה ב"כולל הרבנים" שעל ידי ישיבת טלז. שם נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רפ;

קמינסקי,Kaminski,השל.
היה ראב"ד בזדונסקה וולה,Wola Zduńska, שבאזור לודז', ובטורבין, Turobin, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר טורבין, עמ 359;

שיץ, אליעזר זאב - שליטא, שלמה

שיץ, Shitz, Schüts , אליעזר זאב.
נולד בתר"מ,1880. למד בישיבת לומז'ה, Łomża, שבווהלין. היה רב בפאולסהאפןPaulshafen, Saka, , בהזנפוט,Aizpute,ובריבינשקי,Ribinishok Ribeņai,, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 418; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שיקלר, Shikler,שלמה, בן צבי.
נולד בתר"ס,1901. היה מראשוני התלמידים בישיבה שפתח ר' מאיר שפירא (שבתר"ץ,1930, הקים את ישיבת חכמי לובלין) בגלינה, Glinna, שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר ללבוב, ושם עמד בראש "צעירי אגודת ישראל", וכתב בעיתונים של התנועה. בתרפ"ז,1927, התקבל כרב בגוליגור, Gologory, שבגליציה המזרחית. בתרצ"ב,1932, התמנה כרבה של קאלוש, Kałusz, שבאותו האזור. לבקשת הנהגת הקהילה מיתן את פעילותו באגודת ישראל. כשפרצה מלחמת העולם השניה היתה העיר באזור הכיבוש הרוסי, והרב שיקלר השתדל לעזור לבני קהילתו ככל שהתנאים אפשרו זאת. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ה, עמ 266-261; אלה אזכרה, ב, עמ 250-246; זיידמן, אישים, עמ 478-474; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שכטר, Shechter,חיים, בן פנחס.
נולד בתר"ן,1890. לפני תרצ"ג,1933, עבר ליאנוב, Janów, שעל יד טרמבובלה, ,Trembowla שבגליציה המזרחית, ושם היה שו"ב ומו"ץ. מתרצ"ז,1937, היה רבה של העיר. בספריו תקף את הרבנים שחיו בתקופתו, שלפי דבריו קנו רבים מהם את משרותיהם בכסף. בשל כך פרץ סיכסוך בינו לבין הרב אליעזר לייטר (ע"ע). בזמן הכיבוש הנאצי, כשהעיר נעשתה "יודנריין", נמלט ליערות, ושם נספה באחד המצודים, בסוף קיץ תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ה, עמ 270-267; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שכטר, שמעון, בן חיים מרדכי.
כיהן כר"מ בישיבה בסמבור, Sambor, שבגליציה המזרחית. למד בישיבת חכמי לובלין, ובשנים מאוחרות יותר סבב בעיירות בגליציה המזרחית והתרים למען הישיבה. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 277-276;

שכנוביץ, Shachnowitz, Shechanowitz ,יוסף.
היה רבה האחרון של סוודושץ' Svedasai,, שבליטא. היה פעיל באגודת ישראל. בימי הכיבוש הנאצי גורש עם רבים מיהודי עירו לרקישוק, Rokiškis. שם הם נרצחו באב או באלול תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 417; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שכנר, Shechner, Shachner מנחם מנדל.
נולד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית, ולמד בישיבות בהונגריה. בתרפ"ו, 1926 (כך לפי וונדר. לפי אלפסי בתרפ"ה,1925), חזר לסאנוק. שם ראו אותו רבים כאדמו"ר. אך הוא סרב לקבל "פדיונות" מבלי שיתן בעדם תמורה כלשהי, כגון הדרכה, מתן שיעורים וכד'. כשהגיעו הגרמנים לעירו הוא התיר ליהודים לחלל את השבת בעת הסכנה, ואף לנסוע בשבת כדי להימלט, אך הוא סרב לעזוב את ביתו. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 519; ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 310; וונדר, ה, עמ 278; אלפסי, עמ 223;

שלומוף (שלומוב), Schlomoff, אברהם, בן חיים אלעזר.
נולד בקובנה, בתר"ס,1900. בתרס"ה 1905 היגרה משפחתו לפריס. בתרע"ז, 1917, קיבל מילגה והתקבל לסמינאר לרבנים, שאותו סיים בתרפ"ג, 1923. בתרפ"ב, 1922, קיבל את האזרחות הצרפתית. בשנת לימודיו האחרונה התמנה לממלא מקומו של הרב בקהילת ביון, . Bayonne אחרי שסיים את לימודיו גויס לצבא, והגיע לקצונה. גם אז המשיך להיות בקשר עם קהילת ביון ומילא בה תפקידים שונים. הקהילה חיכתה לשיחרורו כדי למנות אותו לרבה הראשי. באותה העת גם לימד לימודי יהדות בבתי הספר התיכוניים בעירו. בתר"ץ, 1930, החליט לעזוב את הרבנות ולעסוק במסחר, ועבר לפריס. בתרצ"ט, 1939, גויס לצבא, ונשלח לתקופה מסויימת לפס שבמרוקו. אחר כך הוחזר לצרפת להמשך שירותו. באוגוסט 1940 שוחרר מן הצבא והתחיל לעבוד כנהג מונית. ב -1943 איבד לפי חוקי וישי את אזרחותו הצרפתית, ונשלח לעבודת כפייה ביערות, עם עוד יהודים. ב- 24.11.1943 נאסר, והועבר למחנה המעצר בדראנסי,.Drancy כעבור זמן קצר גורש לאושוויץ, ושם נספה.
מקורות: Paul Levi, p.p. 398-401

שלזינגר, Schlesinger,טוביה דב (בער).
נולד בתרמ"ה,1885. כיהן כרב באבל,Abel, Obeliai , ומתרפ"ח, 1928, בדוסיאט, Dusiat, Dusetos, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שליטא,Shlita,אליעזר ליפא (זיידל). בן הרב בן ציון (ע"ע).
נולד בתרנ"ז,1897. היה רבה האחרון של יז'רנה, Jazierna, שבגליציה המזרחית. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם אילצו אותו ויהודים אחרים לעקור את המצבות מבית העלמין היהודי כדי לרצף את הרחובות. קודם שעשה זאת ניגש אל קברו של זקנו שהיה האב"ד בעיר, וביקש מחילה. נספה בתש"א.
מקורות: וונדר, ה, עמ 292-290; זיידמן, אישים, עמ 281;

שליטא, בן ציון, בן יואל.
נולד בתרכ"א,1861. בערך בתר"ן,1890, התקבל כדיין ומו"ץ בזבורוב, Zborów, שבגליציה המזרחית, ואחרי זמן מה אישרה אותו הקהילה כרב של העיר. הוא היה רבם של ה"אשכנזים", הלא חסידים. בין תלמידיו הרבים היו ד"ר שמחה בונים פלדמן, ואחיו הסופר ר' בנימין שעלו ארצה. נספה בתש"א. כך לפי וונדר. לפי זיידמן בתש"ב.
מקורות: וונדר, ה, עמ 295-294; זיידמן, אישים, עמ 281; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שליטא, יעקב, בן הרב בן ציון (ע"ע).
נולד בתרנ"ו,1896. בתרע"ט,1919, התמנה לרב בטרנופול, Tarnopol , שבגליציה המזרחית, עם הרב דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון",והיה אחד משני הרבנים האחרונים של העיר. היה פעיל בהכנות לוועידה של רבני גליציה שהתכנסה בלבוב בכסלו תרפ"ח,1927. השתתף בוועידה השניה של אגודת ישראל בגליציה המזרחית, שהתקיימה בתרצ"א,1931. כשכבשו הרוסים את האזור בראשית מלחמת העולם השניה עזר לפליטים היהודים שבאו לשם מגליציה המערבית ומפולין הקונגרסאית. נספה בבלז'ץ בפברואר 1943.
מקורות: וונדר,ה, עמ 296-295; אלה אזכרה, ד, עמ 111-108; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243; זיידמן, אישים, עמ 283-28;

שליטא, שלמה יעקב, בן הרב יצחק אליהו.
בתרפ"ח,1928, נבחר לשמש כרבה של ולאדימירץ, Włdomierzec, שבווהלין, וכמה ישובים יהודיים שהיו סמוכים לה. היה פעיל באגודת הרבנים בפולין. היה "רב מטעם", ופעל להקמת בית ספר עברי בעיירה. על פי "רבני ברית המועצות, 1939-1991" הוא היה שם "הרב מטעם". עמו שימש שם ברבנות הרב שלמה יעקב קטן (ע"ע). נספה באלול תש"ב, אוגוסט 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 84, 85, 86; רבני ברית המועצות, 1939-1991;