אהרן,"דער לאטעווער" - אוירבך, אליעזר

ah
אהרן,"דער לאטעווער".[1] Der Latewer
היה רבה האחרון של ווירבליאן-וורז'בלובה
Wirballen, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 37, 196;

אהרנסון,Aharonson, משה הירש.
נולד בתר"ס,1900. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצב;

אהרנפרייז, Ehrenpreis, משה.
נפטר מטיפוס בגטו של לבוב.
מקורות: כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 103;

אובצ'נסקי ,Obtchanski לוי.
בתר"ן,1890, הקים ישיבה בשווינציאן,Švenčionyc, Sventsian, שבליטא, אך היא לא האריכה ימים. בתרנ"ז,1897, נבחר לרבה של אלט אַוץ, Auce, שבקורלנד (לטביה), ומשם עבר למיטאו, Jelgava, שבאותו האזור. שם כיהן כרב של החרדים וגם כ"רב מטעם". בין הספרים שחיבר – "תולדות היהודים בקורלנד, די געשיכטע פון די יידן אין לעטלאנד". נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369-368; רבני ברית המועצות, 1939- 1991;

אוברבוים,Oberboim, Oberbaumשמחה בונים.
נולד בתרי"ח,1858. גר בלודז' ועסק במסחר. האדמו"ר יחיאל דנציגר מאלכסנדר ביקש ממנו להיות מורה הוראה, אך אשתו העדיפה שיעסוק במסחר, ולחצה עליו שלא לקבל את הרבנות. עם זאת עסק הרבה בבוררויות בעניינים של דין תורה בבית דינו של ר' יוסף פיינר (ע"ע). בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב, 1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 282-277; ישעיהו טרונק, לאָדזשער געטא (להלן: לאָדזער געטא), עמ 455;

אָוּגאפל (אויגאפל), Augapel, Oigapel, יוליוס.
נולד בתרנ"ב,1892, בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. למד בבית המדרש למורים מיסודו של הרב ד"ר צבי פרץ חיות בווינה (להלן: בית המדרש לרבנים בווינה), וגם בברלין. קיבל באוניברסיטה של וינה תואר ד"ר לפילוסופיה ולמשפטים. מתרס"ו,1906, עד תר"ע, 1910, היה רב בזלצבורג. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי. אחר כך היה ספרן במחלקה לשפות שמיות באוניברסיטה של וינה. בתרפ"ו,1926, נתמנה לרב בצ'רניאקובסק Cherniakovsk, Insterburg, שבפרוסיה המזרחית. כך לפי לוונטאל. לפי ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, בתרפ"ד,1924. במרס 1939 אילץ אותו הגסטפו לעזוב את קהילתו, והוא עבר להולנד. בת"ש-תש"ד,1940-1944, היה עצור במחנה וסטרבורג, ושם עסק בהוראה, ובהדרכה רוחנית.
[2] בספטמבר 1944 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.
מקורות: E.G. Loewenthahl, Bewärnung im Untergang (להלן: לוונטאל), עמ 18; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 72;

אוזבנד (אזבאנד), Uznand, Ozband, אליהו.
נולד בתרל"ח,1878.למד בישיבת פוניבז'. היה רבה של לבנורס, Labanoras, שבליטא. נספה בחול המועד סוכות תש"ב.לפי אשרי באלול תש"א.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 343; אשרי, מממעקים א, עמ רפו; רבני ברית המועצות, 1939-1991 ;

אוז'ינסקי,Uzinski בנימין.
היה בגטו קובנה, וגם שם השתדל ללמוד תורה. בעת חיסול הגטו הסתתר בקלויז "הלוויית המת", אך הוסגר לגרמנים בעקבות הלשנה. נספה בשואה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, מס 9, עמ 40;

אוטלקה, שמלקה.
היה רב בעיירה ...ניצה (כך בכתב היד).[3] הגרמנים אילצו אותו לגזוז את זקנים של שני שוחטים, שאף הם אולצו לגזוז את זקנו.
מקורות: שמעון הוברבאנד, קידוש השם, כתבים מימי השואה (להלן: הוברבנד), עמ 87;

אוטרמן (אוטרמאן), Uterman, חנוך העניך
בן חיים משולם קויפמאן הכהן, שהיה הרב של פולטוסק, Połtusk.,שבאזור ורשה. כשהיה ברכבת לטרבלינקה קפץ ממנה, וכנראה נהרג.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39; מפי אברהם כרמי;

אוטרמן, יחיאל אלעזר, בן חיים משולם קויפמאן הכהן.
נספה בשואה.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39;

אוירבך (אורבאך, אורבך, אוירבאך), Oierbach, Urbach, Auerbach, אליעזר, בן שלמה.
בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של לנצ'יצה-לינטשיץ, Łęczyca, Lenchitza, שבאזור לודז'. היה מקורב לחסידות גור. בימי מלחמת העולם השניה בא ללודז'. שם נאלץ להסתפר ולהתגלח, כדי להסתיר את זהותו. נפטר בגטו לודז' בתש"ב, 1942, מרעב וצמא.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 153; ספר לינטשיץ, עמ 115-117;

[1] אהרן. כך לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים". עדיין איני יודעת אם זה שמו הפרטי או שם המשפחה.
[2]הדרכה רוחנית. בגרמנית seelsorger. בתרגום מילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה היה מקובל בגרמניה, אך לא בפולין.
[3] מתקבל על הדעת ש"ניצה" הן האותיות האחרונות של אחת הערים בפולין, שהרב הוברבנד נמנע מלציין את שמה.