ספרין, ברוך - סתם ,אריה

se

ספרין, ברוך, בן שלום.
האדמו"ר מקומרנה, Komarno. גליציה המזרחית. נולד בתרע"ג,1913. לפי אלפסי בתרע"ד,1914. באמצע שנות העשרים של המאה העשרים הקים בעירו ישיבה, וקרא לה "בנין שלום" על שם אביו. רצה לעלות לארץ וביקש מישעיהו שפירא, "האדמו"ר החלוץ", שישיג לו סרטיפיקט. בימי מלחמת העולם השניה מכר את רכושו וחילק אותו לעניים ולפליטים. סירב להיענות לחסידיו שיעבור לווילנה כדי שמשם יעבירו אותו לארצות הברית. החסידים בהונגריה השיגו לו רשיון כניסה לשם, אך הוא ויתר גם עליו, כי לא רצה לעזוב את אמו הקשישה. כשחוסל הגטו בקומרנה, בכסלו תש"ג, הועבר לסמבור. שם ניסה להשפיע על היהודים שימלטו ליערות, אך הוא סרב לצאת אתם, כי לא רצה להשאיר את האחרים. נספה בחג השבועות תש"ג, 1943.
מקורות: ברוך ישר-שליכטר, בית קומרנא, עמ 130-125; אדמו"רים, עמ 71-67; אלה אזכרה, ו, עמ 150-146; אלפסי, עמ 125; החסידות מדור לדור, א, עמ 333; בסוד ישרים ועדה, עמ רכג-רכט; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 480, 481; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שעח-שעט;

ספרין, זיידא משה אליהו, בן מנחם מוניש.
בתרפ"ד,1924, הוכתר במקום אביו כאדמו"ר מפלשטין, Felsztyn, בדוברומיל, Dobromil, שבגליציה המזרחית. בתקופת השואה הועבר לגטו בפשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, ושם נספה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקכג;
ספרין, זיידא משה חיים, בן אברהם מרדכי. היה אדמו"ר בקשישוביץ, Krzeszowice, שעל יד קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקכג;

ספרין, זיידא צבי, בן משה חיים (ע"ע).
היה אדמו"ר בפשמישל, Przemyśl, שבגליציה. נספה בראש השנה ת"ש,1939.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 333;

ספרין, חיים, בן זיידא מדוברומיל, Dobromil, שבגליציה המזרחית.
נולד בתרס"ה,1905. כיהן כרב בסאלא, Šala, שבהונגריה. בתרצ"ג-תרצ"ה, 1933-1935, הוציא לאור את הירחון התורני "אחיאסף". היה פעיל באגודת ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1097-1096; ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22;

ספרין, משה, בן אלתר יששכר.
היה אב"ד בלומנה, Łomna, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1109;


ספרן (ספרין)-פוקס, Safran-Fuchs,ישראל אלתר.
נולד בתרע"א,1911, באזור טרנופול שבגליציה המזרחית. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים היה בווינה, ושם התוודע אל הרב יוסף רוזין מדווינסק,Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg . "הרוגאצ'ובי", ובתרצ"ג,1933, נסע ללמוד אצלו. בתרצ"ו נפטר הרוגאצ'ובי, והרב ספרן-פוקס קיבל את מקומו כרבה של דווינסק. אהד את ארץ ישראל. הוא המשיך לפענח את מה שכתב הרוגאצ'ובי ולא הספיק להעלות על הכתב בצורה מסודרת, ובשנים ת"ש-תש"א, 1941-1940, כשלטביה היתה תחת הכיבוש הרוסי, הצליח להוציא לאור, בדפוס, שני כרכים של שו"תים שלו. באותו הזמן צילם את כל כתבי היד של הרוגאצ'ובי שהיו ברשות המשפחה, והצליח לשלוח אותם לארצות הברית כשבוע לפני שהגרמנים נכנסו ללטביה. זמן מה הסתתר עם בני משפחתו באחת העיירות הסמוכות לדווינסק, ושם נספה עם כל יהודי העיירה, בסיון תש"ב, 1942.
מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 328-322; זיידמן, אישים, עמ 326-319; יהדות לטביה, עמ 402; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 108-109;

סקיר, יצחק.
נולד בתרל"ט, 1879. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רצח;

סרברניצקי. Srebernicki
היה דיין בפיאסצ'נה, Piaszecno, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: הוברבנד, עמ 264;

סרברניק, Srebernik, חנוך העניך.
נולד בלודז', ובנעוריו עסק באריגה, שהיתה ענף התעשיה העיקרי בלודז'. בגיל מבוגר יותר הוסמך לרבנות, ושנים רבות שימש כדיין ומו"ץ בויילון, Wieluń, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לקהילת ויילוּן , עמ 125;

סֶשקין, Seshkin, ישעיה משה.
היה רבה האחרון של סימילשוק,Semeliškes , שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 346;

סתם, Stam, אריה.
נולד בתרס"ח, 1908. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רצז;

קאליש, יעקב - קארב, שלמה

ka

קאליש, יעקב דוד, בן יוסף.
נולד בתרס"ז,1907. לפי אלפסי בתרס"ח,1908. היה אב"ד בז'ירודוב, Żyradów, שבאזור ורשה. בתרצ"ו,1936, הוכר כאדמו"ר מאמשינוב,Amshinov, Mszczonów, וחלק את זמנו בין שתי הקהילות הללו. כשכבשו הגרמנים את העיר הם העלו באש את בית המדרש שלו עם כל היהודים שהיו בו. אז נמלט לוורשה והסתתר בגטו, כי הגרמנים חיפשו אותו, כמו את כל הרבנים והאדמו"רים החשובים. שם נפטר בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 184; החסידות מדור לדור, ב, עמ 396; אלה אזכרה, ד, עמ 84-81; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 232-233;

קאליש, ירמיהו, בן יעקב דוד.
נולד בתרל"ג,1873. הוסמך בידי ר' חיים סולובייצ'יק מבריסק, ונתמנה לרב באופולה,Opole, שבאזור לובלין. בימי מלחמת העולם הראשונה עזר לפליטים היהודים שהצבא האוסטרי גרש מן האזור שנכבש בידיהם, ופעם אחת אסר אותו קצין רוסי באשמת ריגול לטובת אוסטריה וגרמניה. כשכבשו הגרמנים את פולין היה בוורשה ושם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 182; החסידות מדור לדור, ב, עמ 392; אדמו"רים, עמ 170-168; אלה אזכרה, ד, עמ 161-158;

קאליש, ישעיהו, בן יעקב דוד.
האדמו"ר מפשיסחה,Przysucha, אזור לודז'. נולד בתרכ"ט,1868. התחנך אצל אחיו מנחם, האדמו"ר השני מאמשינוב,,Amshinov,Mszczonów אך לא רצה להיות רב או אדמו"ר. אחרי שישב כמה שנים אצל חותנו, האדמו"ר מאיר מפשיסחה, התחיל לעסוק במסחר ביין, והיה נוסע ליקבים בהונגריה ובבסרביה. בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השניה התחיל לנהוג כאדמו"ר, ושיקם את בית המדרש של "היהודי הקדוש" מפשיסחה. כשנכנסו הגרמנים לעירו הסתירו אותו היהודים במשך כשנתיים. בתש"ג גילו אותו הגרמנים והתעללו בו. הוא ניצל מידיהם, וכעבור זמן קצר נפטר. לפי פנקס הקהילות, לודז' והגליל נפטר בפשיסחה, Przysucha , שבאזור לודז' בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 304-297; החסידות מדור לדור, ב, עמ 392; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 209; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תצד-תצה;

קאליש, ישראל יצחק, בן שמעון.
בתרפ"ז,1927, נטו אליו רוב חסידי אביו, חסידי סקיירניביץ, Skierniewice . כשנכנסו הנאצים לעירו סקיירנייביץ, שבאזור לודז', נמלט עם הדיין משה פרקל (ע"ע) לוורשה. הגרמנים כלאו אתם בראווה מזובייצקה, Rawa Mazowiecka, שבאותו האזור, כדי לשלוח אותם לעבודה בגרמניה. הוא הצליח לברוח, אך נתפס ושוב גורש למחנות בגרמניה. משם שולח לוורשה, ושם נפטר בחשון תש"ב,1941. לפי פנקס הקהילות לודז' והגליל חיפשו אותו הגרמנים בעירו, והוא נמלט לוורשה. שם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 184; החסידות מדור לדור, ב, עמ 394; אלה אזכרה, ו, עמ 320-315; ספר סקערניביץ, עמ 531; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 166, 167, 168, 169, 170; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקצח;

קאליש, מרדכי מנחם מנדל,
בן ישראל יצחק יחיאל מפיאסצ'נה, שבאזור ורשה. היה אדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 396;

קאליש, שמחה בונם,
בן אברהם משה מפאלניצה, Falenica, שבאזור ורשה. בתרצ"ח,1938, עוד טרם שנשא אשה, הוכתר כממלא מקומו של אביו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 185; החסידות מדור לדור, ב, עמ 396; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תתכח;

קאמרז', Kamerż,אהרן נפתלי.
מתרצ"ד,1934, כיהן כרבה של אושפול, Ushpol,שבליטא. כשכבשו הגרמנים את העיר ביוני 1941, הם אנסו את בתו לעיניו. הם הורו לו לחפור לעצמו קבר, והוא התנפל על אחד הרוצחים הליטאים והתחיל לחנוק אותו. הם ירו בו במקום.
מקורות: רבני ליטא, עמ 3; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 128, 129;

קאמרז, לייב, בן אהרן נפתלי (ע"ע).
ב-1941 עונה ונרצח בידי ליטאים באושפול.
מקורות: רבני ליטא, עמ 3;

קאנאל,Kanal,יצחק מאיר.
נולד בתרכ"ב,1862. הוסמך להוראה והמשיך בלימודיו בבית החסידים של גור בוורשה. תחילה כיהן כרב בבלאשקי, [Błaszki.[1 בתרפ"ג,1923, נבחר לוועד הרבנים בוורשה, ולאחר זמן מה היה לנשיא אגודת הרבנים בפולין. היה פעיל מאד בכל העניינים של הקהילה היהודית בעיר ובפולין בכלל, ולחם בעוז נגד התחיקה האנטישמית, בייחוד נגד החוק נגד השחיטה היהודית שנחקק ב-1936 ושהיו לו גם היבטים כלכליים חמורים. היה מקורב לאגודת ישראל, אך לא היה פעיל בה. כשנכבשה ורשה בידי הגרמנים המשיך ככל יכולתו בפעילות התרבותית והסוציאלית, והיה מן הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו. נורה בביתו כשהתנגד לחייל הגרמני שבא לגרש אותו.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 307-302; אלה אזכרה, ד, 131-127; פלינקר, וארשה, עמ 160;

קאנר (קנר),Kaner ,יעקב שמשון הלוי, בן משה.
נולד בתרל"ו,1876. בתר"ס,1900, התקבל כרב בטשחויב, Czchów, שבגליציה, במקום דודו זקנו ר' יצחק ישעיהו הלברשטם (ע"ע) שעבר לקרקוב. בתרע"ד,1914 (לפי פנקס הקהילות כנראה בתרפ"ה,1925), עבר לקלויזנבורג, Klausenberg, Cluj ,שבטרנסילבניה, ובקלויז שהתקיים בדירתו התרכזו סביבו חסידים רבים. נפטר בסיון תש"ב,1942. לפי חכמי טראנסילוואניה ואלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, בתש"א, 1941.
מקורות: וונדר, ד, עמ 589-588; החסידות מדור לדור, ב, עמ 411; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 304; חכמי טראנסילוואניה, עמ קי; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ שכז;

קאנר, פנחס יוסף.
מתרס"ג,1903, כיהן כרב בזאגוז', Zagórz, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 142; וונדר ד, עמ 591;

קאנר, שלמה.
מסוף שנות העשרים של המאה העשרים עד השואה שימש כרבה של באלשעוויץ-
בולשולבצה, Bołszowce, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 79;

קאף (קף), Kaf,משה אליעזר.
נולד בתרנ"ג,1893. היה מראשי התלמוד תורה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רצט;

קאקוביץ, Kakowitz, Kakowietz ,אייזיק יעקב.
היה רבה של דרוהיצ'ין, Drohiczyn, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 243;

קארב,Karb, Korb ,שלמה.
היה מו"ץ קובנה. נספה בפורט השביעי, עוד לפני חיסול הגטו.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 51;

[1] בלאשקי. לפי where Once We Walked לא ניתן לזהות את העיר הזאת לפי הכתיב הזה.
יתכן שהכוונה לBlażek , שבאזור לובלין.

רבינוביץ, יעקב - רבינוביץ, ישראל

rr
רבינוביץ, יעקב, בן מאיר ישראל.
פיאסצ'נה, Piaszecno. אזור ורשה. בערך בתרפ"ו,1926, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 142; החסידות מדור לדור, א, עמ 297; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רמח;

רבינוביץ, יעקב, בן נתן דוד.
היה בגטו ורשה, ואחרי המרד גורש למיידאנק ולאושוויץ. נספה בתש"ד,1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רמח;

רבינוביץ, יעקב יוחנן, בן צבי יהודה אריה.
למד בישיבת ברנוביץ, Baranowice, שבווהלין, והוסמך לרבנות. נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 233;

רבינוביץ, יעקב יחזקאל, בן האדמו"ר נתן נחום (ע"ע).
נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 233;

רבינוביץ, יעקב יצחק, בן חיים גדליהו.
זמן מה ישב בטורבין, Turobin, שבאזור לובלין. היה האדמו"ר האחרון בביחובה, Bychawa, שבאותו האזור. היתה לו השכלה כללית רחבה. היה מראשוני תנועת המזרחי בפולין, שלמעשה ייצגה את הציונים הדתיים בהסתדרות הציונית, ונמנה עם הרבנים שאחרי הוועידה הארצית השניה של המזרחי בפולין, שהתקיימה בווילנה בתרפ"א, 1921, חתמו על הכרוז שבו קראו ליהדות הדתית בפולין להצטרף למזרחי. השתתף, כנציג המזרחי, בקונגרסים הציוניים השלושה עשר והארבעה עשר. עם פרוץ המלחמה ערכו הגרמנים חיפוש בביתו, ואחר כך שלחו אותו לבית הכלא בלובלין. אחרי ששוחרר משם נפטר.
מקורות: ביחאווה, ספר זכרון, עמ 59-55 , 142, 156, 345; אלפסי, עמ 140; החסידות מדור לדור, א, עמ 295; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 534-533; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 501; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 92, 93; ספר טורבין, עמ 142; אלפסי, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ רצד-רצה;

רבינוביץ, יעקב יצחק.
היה רב בנייסויז', Nieśwież, ווהלין. ב-18 באקטובר 1941 הטילו הגרמנים על יהודי העיר תשלום כופר, והרב רבינוביץ עם יהודים נכבדים אחרים נלקחו כבני ערובה, כדי להבטיח את התשלום. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 453, 455;

רבינוביץ, יעקב צבי, מקולובייל Kolobeel,, Kolbiel. אזור ורשה.
בן אורי יהושע אשר אלחנן. נולד בתרמ"ז,1887. בתש"א,1941, היה בגטו ורשה, ושם נתמנה לאדמו"ר. נספה בטרבלינקה.
מקורות: אלפסי, עמ 142 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 297;

רבינוביץ, יעקב צבי, בן יהושע אשר.
מילא את מקומו של אביו כרב בפוריסוב, Porysów, Parysów, שבאזור ורשה. גר באוטבוצק, Otwock, שבאותו האזור. נפטר בגטו פוריסוב. כך לפי אלפסי. לפי פנקס הקהילות נספה בגטו ורשה.
מקורות: אלפסי, עמ 140; החסידות מדור לדור, א, עמ 295; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 404; ספר זכרון אוטבוצק-קארצ'ב, עמ 163, 166.

רבינוביץ, יצחק, בן מיכל.
היה תלמידם של ר' חיים סולובייצ'יק ור' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, תחילה כיהן כרב בברנוביץ, Baranowice,שבווהלין, והיה מנהיגם הרוחני של "צעירי אגודת ישראל" בעיר. משם עבר למוטילה, Motol, Motila, שברוסיה הלבנה, ובתרצ"ג,1933, נתמנה להיות רבה של וולקוביסק, Volkovysk, במקום הרב יצחק קוסובסקי שעבר ליוהנסבורג. עם פרוץ המלחמה עבר אל אביו בשצ'וצ'ין, ,Szczucyn שבווהלין, ושם נספה.
מקורות: וולקאוויסקער יזכור בוך, א, עמ 83; וולקאוויסקער יזכור בוך ב, עמ 386; אלה אזכרה, ז, עמ 87-83; רבני ברית המועצות, 1939-1991; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 303;

רבינוביץ, יצחק אייזיק.
היה רב בשאוול, Šiaulenai, שבליטא. נספה בעירו ביוני 1941.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 332;

רבינוביץ, יצחק מרדכי הכהן, בן צבי מאיר.
למד בישיבת רדומסק, Radomsko, Radomsk, שבאזור לודז'. היה רבה האחרון של פלאוונו, Pławno, הסמוכה לרדומסק. לפני מלחמת העולם הראשונה הקים שם ישיבה. כשעלו הנאצים לשלטון הוא צפה את מה שעתיד לקרות ליהודים באירופה, ועודד את בנו צבי מאיר (שלימים התפרסם כחוקר החסידות ופיוטי יניי, וזכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל) לעלות ארצה עם משפחתו. הוא עצמו קיווה לעלות אחרי שישיא את בתו. נספה ביום השלישי לפרוץ המלחמה, כשניסה להסתיר בביתו אשה הרה שהגרמנים רדפו אחריה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 203; החסידות מדור לדור, א, עמ 425; הוברבנד, עמ 29-30; עדותם של נכדיו שרה רפאלי ודויד רבינוביץ;

רבינוביץ, ירחמיאל משה נח, בן יחיאל ישעיה.
ראווה. נולד בתר"מ,1880. בתר"ס,1900, נתמנה לאדמו"ר. נפטר בתחילת ימי מלחמת העולם השניה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297;

רבינוביץ, יששכר דב.
היה מאחרוני הרבנים בפוניבז'. נספה בשואה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 278, 280;

רבינוביץ, יששכר דב,
בן יהושע אשר מפוריסוב-אוטבוצק, שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297;

שפירא, ישראל - שפירא, קלונימוס

שי-סוף

שפירא, ישראל, בן יהושע.
בתר"פ ,1920 , נבחר לרב בפרוכניק, Pruchnik, שבגליציה המזרחית. בגלל סיכסוכים נאלץ לעזוב את המקום, והשתקע באיסטריק, Ustrzyski Dolne, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 150; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 294;

שפירא, ישראל, בן האדמו"ר אלימלך שפירא מקוז'ניץ, Kozienice.
נולד בתרנ"ב ,1892. כשנפטר חותנו שלום שפירא נתמנה לרבה של פשיטיק, Przytyk שבאזור ורשה. ידע רוסית, פולנית, אנגלית וצרפתית, גיאוגרפיה ומתימטיקה. היה מעורב עם הבריות, והתמסר לחינוכם של בני הנוער בעיירה. למד את הלשון העברית המדוברת, והיה מנוי על עיתונים שיצאו לאור בארץ. רצה לעלות ארצה ולהתיישב בבני ברק. בזמן הכיבוש הנאצי המשיך לטפל ביהודי העיר ולתמוך בהם. כך עשה גם כשהם גורשו במארס 1941 לעיירות שבאזור ראדום, Radom, שעל יד ורשה. באלול תש"ב, 1942, גורש לטרבלינקה, ושם נספה .
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 413; ספר פשיטיק, עמ 339-345;

שפירא, מאיר, בן יצחק מנדל מבנדין, Będżin.
נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 234;

שפירא, מאיר, בן האדמו"ר יהושע מריבוטיץ', Rybotycze, שבגליציה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרבה של בלוז'וב, ,Błazowa שבגליציה המערבית. היה הרב האחרון של העיר, וראש בית הדין שם. בתרצ"ב,1932, נתמנה לאדמו"ר. נספה ביולי 1942. לפני שנספה מסר את כתבי היד של סבו צבי אלימלך, האדמו"ר מבלוז'וב לשכנו הנוצרי. אחרי המלחמה הם הובאו לניו-יורק ושם הוצאו לאור בשם "צבי לצדיק".
מקורות: וונדר, ה, עמ 513; אדמו"רים, עמ 200-198; אלפסי, עמ 148 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 307; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 91-92; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ סג;

שפירא, מנחם מנדל, בן דוד.
מילא את מקומו של אביו כרב ואב"ד בדינוב,Dynów, שבגליציה. נרצח בט"ו בשבט תש"ב,1942, בחורשה על יד קולומיה, Kolomea, שבגליציה המזרחית.
מקורות: סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 120; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה,
עמ 117;

שפירא, מנחם מנדל, בן משולם פייביש.
נולד בתרנ"ח,1898. בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של דינוב, Dynów, שבגליציה, והגבאי של קופת ארץ ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 555; ה, עמ 516; אלפסי, עמ 150.

שפירא, מרדכי, בן צבי אלימלך. בירטש Birtch , גליציה.
נולד בתר"ל,1870. נספה באושוויץ בסיוון תש"ד, 1944 . [1]
מקורות: וונדר, ה, עמ 520-518; אלפסי, עמ 148 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 307;

שפירא, מרדכי. היה רב בבריגל-ברז'סקו, Brigel-Brzesko,
שבגליציה המערבית, ואחר כך היה דיין בקרקוב. נרצח בקרקוב בתש"ג.
מקורות: קארל, קראקא, עמ 348; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 216;

שפירא, משה יחזקאל, בן יצחק מנדל מבנדין, Będżin.
אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לברלין. שם היה אדמו"ר והיה לו בית מדרש משלו. אחרי שהנאצים עלו לשלטון עבר לווינה. משם גורש לריגה, עם רבים מיהודי גרמניה ואוסטריה, ושם נספה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 234;

שפירא, נחמיה, בן משה יהודה לייב.
נולד בתרל"ד,1874. כיהן כרב בסאסוב,Sasów, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. שם גר עד תרפ"ב,1922, ועסק כמוהל מומחה בבתי חולים. אחרי המלחמה חזר לסטריז'וב,Stryszów,שבגליציה המערבית, ושם כיהן כרב במקום אביו. ביקר בארצות הברית כדי לאסוף כספים לסיוע לנצרכים. כשנכנסו הגרמנים לסטריז'וב ניצל את קשריו עם אחד המפקדים, שכנראה זכר אותו מן הימים שעשה בווינה, כדי להשיג הקלות ליהודי העיר. נספה בתמוז תש"ב,1942, בדרך מסטריז'וב לריישא.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22-21, 80-79, 266; אלפסי, עמ 150; החסידות מדור לדור, א, עמ 309; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 386; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תיט;

שפירא (בלנדויין), צבי אלימלך, בן יעקב יצחק מבירטש, Bircza. גליציה.
זמן מה היה ר"מ במונקאץ',Munkacz, Mukačevo, שבקרפטורוס. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ה, עמ 532;

שפירא, קלונימוס קלמן, בן אלימלך.
נולד בתרמ"ט,1889. מגיל תשע עשרה עמד בראש חסידי גרודז'יסק. בתר"ע,1910, נתמנה כרבה של פיאסצ'נה, Piaszecno, שבאזור ורשה. בתרפ"א,1921, הקים שם את ישיבת "דעת משה", והשקיע הרבה בחינוכם של התלמידים. חיבר את הספרים "הכשרת האברכים", "חובת התלמידים" ו"בני מחשבה טובה". היה פעיל בארגון "שומרי שבת" בוורשה, ואחר כך היה נשיא הארגון. בשל מאמציו הקים הג'וינט מטבח עם שבו סעדו לפני הקמת הגטו ואחריו רבים מיהודי פיאסצ'נה שנמלטו לוורשה. בזמן שהותו בגטו ורשה עבד הרב שפירא ב"שופ", לנעליים. זמן מה הוסתר בבית החרושת למטוסים הֶנקֶן. את חידושי התורה שאמר בגטו, מראש השנה ת"ש,1939, עד שבת חזון תש"ב,1942. קיבץ, בספר "אש קודש", שכתב היד שלו הוטמן בקופסאות פח, ונמצא בשנות החמישים של המאה העשרים על ידי פועלים שחפרו בהריסות של הגטו. הספר הזה נחשב לתעודה החסידית האחרונה שנכתבה על אדמת פולין. במרחשוון תש"ד,1943, גורש למחנה בודז'ין, Budziń, שעל יד לובלין. נספה בפוניאטוב או במיידאנק, ושם נספה בחשון תש"ד. אחיו ישעיהו היה ממנהיגי הפועל המזרחי בארץ.
מקורות: זיידמן, אדמו"רים, עמ 252-247; פייקאז', חסידות פולין, עמ 411-373; ספר סוקל, טרטקוב, ורנז', סטוינוב והסביבה, עמ 252; אלפסי, עמ 102; זיידמן, יומן, עמ 64, 95, 127, 292, אלה אזכרה, ה', עמ 169-163; ניישטט, עמ 431; פסח שינדלר, צידוק הדין מתוך השואה, משואה י"ח, תש"ן, 1990, עמ' 77-62; פסח שינדלר, תגובת החסידות לשואה, אמונה בשואה, משרד החינוך והתרבות, ירושלים תש"ם, עמ' 78-69; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרלט- תרמא; עדותו של אברהם כרמי;.