הופשטיין, אלימלך, - הורוביץ, אליעזר

ho

הופשטיין, אלימלך, בן אבי עזרא זליג.
היה אדמו"ר בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 104.

הורוביץ, Hurwitz,Horowitz, Horwitz (הורביץ,הורוויץ), אביגדור, בן יצחק.
נולד בתר"ן,1890. היה רבה של באראנוב, Baranów, שבגליציה המערבית, והיה דור רביעי לרבנות בעיר. היה הגבאי של קופת "מעות ארץ ישראל". נספה ב-1941. לפי אלפסי נספה בתש"ב,1942, עם בני משפחתו.
מקורות: ספר יזכור בארנוב (בארניב), עמ 70, 77, 78; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 61;וונדר, ב, עמ 127,128; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות א, עמ ג;

הורוביץ, אברהם, בן אליהו.
היה אדמו"ר בז'לין, Żołynia, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 275; ספר דמביץ, עמ 163;

הורוביץ, אברהם, בן טוביה.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 272;

הורוביץ, אברהם, בן יחיאל.
נולד בתר"ן,1890. היה אב"ד ואדמו"ר בפוקשבניצה, Pokrzywnica, שבגליציה המערבית, ובה הקים את ישיבת "בית יחיאל". בינו ובין הרב יהושע זוברמן (ע"ע), שאף הוא כיהן כרב באותה העיר, היתה מחלוקת קבועה שפילגה את הקהילה, ולא אחת התערבו בה השלטונות הפולניים. בימי הכיבוש הנאצי נמלט לבוכניה, Bochnia ,ומשם שולח למחנות.
מקורות: ספר פוקשבניצה, עמ 67-66, 153, 301; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 476; וונדר, ב, עמ 129;

הורוביץ, אברהם אביש, בן אלעזר שהיה של בורווֶה, Borowa, שבגליציה המערבית.
היה אב"ד בידלובה, Jodłowa, שבאותו האזור. נספה במייליץ, Mielec, שבאותו האזור.
מקורות: וונדר, ב, עמ 172; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 223;

הורוביץ, אברהם אביש, בן נפתלי, שהיה רבה של מייליץ,Mielec, שבגליציה המערבית.
נולד בתרנ"ז,1897. זמן מה היה אב"ד ברמיט, Remeţi, Remit, שבטרנסילבניה. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט חותנו האדמו"ר יצחק אייזיק וייס מספינקה, מעירו, והוא מילא את מקומו שם. אחרי שנים אחדות נתמנה לרבה של קראלי, Nogy Karoly, שבטרנסילבניה, ושם יסד את ישיבת "בית אברהם". נספה באושוויץ בסיוון תש"ד,1944.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 26-22; החסידות מדור לדור, א, עמ 273; אברהם פוקס, ישיבות הונגריה, א, (להלן: ישיבות הונגריה), עמ 340- 342; וונדר, ב, עמ 130-131;

הורוביץ, אברהם אביש, בן אלימלך (ע"ע).
נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רלב;

הורוביץ, אברהם חיים.
היה רבה של פלונסק, Płońsk, שעל יד ורשה. כשהתקרב חג הפסח ת"ש, 1940, ביקש עזרה מן הג'וינט בקרקוב, מפאת מצבם הקשה של בני הקהילה שלו.
מקורות: ארכיון העבודה, תל-אביב, חטיבה VII. מכתב אל משרד הג'וינט בקרקוב, התאריך לא ברור. בשולי המכתב שבע חתימות, אחת היא של הרב הורוביץ, ואחרת של מרכז מפיצי תורה ודת בפולין;

הורוביץ, אברהם יעקב, בן שמואל הלוי.
נולד בתרכ"ד,1864. תחילה ישב בבוסק, Busk, שבגליציה המזרחית, ובתרמ"ט,1889, נתמנה לרבה של פרובוז'נה,Probuźna, שבאותו האזור. שם כיהן ברבנות יותר מחמישים שנה, ודחה הצעות לעבור לקהילות יותר גדולות. הוא טיפל הרבה בהיתר עגונות. התנגד להדפיס את ספריו. בתרצ"ד,1934, נתמנה לראש ישיבת חכמי לובלין. הוא שהה שם חודשים אחדים, אך החליט לחזור לעירו. בראשית ימי מלחמת העולם השניה באו לאזור, שנכבש בידי הרוסים, פליטים יהודים שנמלטו משטחי הכיבוש הגרמני, ורובם גורשו לסיביר. הרב הורוביץ שלח אליהם חבילות מזון ומכתבי עידוד. כשכבשו הגרמנים את האזור, בקיץ תש"א,1941, הם התעללו בו. נספה בבלז'ץ. כך לפי וונדר. לפי אלה אזכרה נפטר בעירו באלול תש"ב,1942. הגרמנים החרימו את הספריה שלו ושלחו אותה לגרמניה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 423; וונדר, ב, עמ 144-139; אלה אזכרה, א, עמ 39-35;

הורוביץ, אלימלך. בן נפתלי.
נולד בתרמ"א,1881. כיהן כרב במייליץ, Mielec, שבגליציה המערבית. בתר"ע,1900, התמנה שם לרב, ואחר כך לאדמו"ר. בשל סכסוכים משפחתיים התנתק מאביו, ויצר לו חוג של בעלי בתים מפשוטי העם. אחרי מלחמת העולם הראשונה נסע לארצות הברית, ושם התפרנס שנים אחדות מניגוניו ומקולו הערב. כשחזר לפולין החליט לפרוש מן האדמו"רות, כי דעתו לא היתה נוחה ממצב החסידות בימיו. אחר כך עבר לקרקוב, והתפרנס בעיקר ממסחר. בתרצ"א,1931, נתמנה לאדמו"ר, והמשיך לחבר ניגונים ולרשום את התווים שלהם. בזמן הכיבוש הנאצי עבר לרדומישל וילקי (רדומישל רבתי), Radomyśl Wielki, שבאותו האזור, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 159-158; אלפסי, עמ 131 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 273; לעהרער, ב, עמ 304;

הורוביץ, אליעזר (אלעזר)
כיהן כרב ואדמו"ר במייליץ, Mielec. גליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 243;

זלטנרייך, אשר - זלצמן, יצחק

ze

זלטנרייך, אשר אנשל יצחק, בן יוסף.
נולד בתר"מ,1880, בזבורוב,Zborov ,שבסלובקיה. בתרע"ג,1913, נתמנה לרבה של ודוביצה, Wadowice, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה עזר הרבה לפליטים היהודים שבאו לאזור. כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח עם משפחתו מזרחה, ובסוף הגיע לגטו קרקוב. שם נספה באדר תש"ג,1943.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 37, 146-142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 125;

זלטנרייך, יהושע ברוך, בן אשר אנשל.
נולד בתר"ס,1900. כיהן כרב בפרובוז'נה Probuzna ,, שבגליציה המזרחית. נספה בלבוב, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 145; וונדר, ב, עמ 1012-1023;

זלטנרייך, נתן אהרן, בן אשר אנשל.
נולד בתרס"ה,1905. זמן מה היה אב"ד בדובשיץ, ,Dobczyce שבגליציה המערבית. אחר כך עבר ללבוב ושם עסק במסחר. נפטר בלבוב בסיון תש"ג, 1943, והובא לקבר ישראל.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1014-1015;

זלמנוב, Zalmanow, שרגא פייביש
"פייבל לאזאוויצר", על שם העיירה שממנה בא. נולד בקלימוביץ,Klimovichi, Klimovitz,שבפלך מוגילב,Mohilev, רוסיה הלבנה. למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאווטיש. כשחסידי חב"ד, עם האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון הצליחו לעבור לוורשה בראשית שנות העשרים עבר גם הוא אתם, והיה חבר בהנהלת ישיבת "תומכי תמימים" שהוקמה שם, עם הרב בערל שמוטקין (ע"ע). היה בעל תפילה ובעל תוקע אצל הרבי. נספה באלול תש"ב.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 275;

זלמנוביץ,Zalmanowitz,הלל.
היה רבה של גלובוקי, Glubokie, שבווהלין. נספה בווילנה, באחת האקציות של ה'"שיינים הצהובים"[1], שנערכו באוקטובר ובנובמבר 1941.
מקורות: קרמרמן, עמ 106; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 200;

זלמנוביץ, מנחם מנדל, בן הלל.
היה בגטו וילנה. אחרי האקציה השניה של ה"שיינים הצהובים", שנערכה שם ב-3 בנובמבר 1941, היה במשלחת הרבנים, שבה היו גם הרבנים דב בר פילובסקי (ע"ע), יצחק קורניקס (ע"ע), וישראל גוסטמן,[2] ופנתה אל יעקב גנס, המפקד היהודי של הגטו, בבקשה שלא להסגיר יהודים לידי הגרמנים רק משום שהם יהודים, ומותר לו לעשות זאת רק כשהם מבקשים יהודי לפי שמו ולפי החטאים של עצמו. הם הסתמכו על דברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה, סעיף ה) [...] וכן אם אמרו להם עכו"ם – תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לא, נהרוג את כולם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. על פי דבורז'צקי (כפי שמביא קרמרמן, ללא איזכור המקור) חי הרב זלמנוביץ בגטו וילנה עד חיסולו, ואילו על פי קצ'רגינסקי (כפי שמביא קרמרמן, ללא איזכור המקור) הוא נספה עם בנו הלל באחת האקציות של השיינים הצהובים. הנחה זאת שוללת את האפשרות שהוא השתתף במשלחת אל גנס.
מקורות: קרמרמן, 85, 105, 106;


זלץ, Salz,משה יוסף.
היה מתלמידיו של הרב מאיר אראק. היה ר"מ בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. היה הרב האחרון בזאטור, Zator, שבאותו האזור. היה חבר באגודת ישראל, והתנגד לציונות. הגרמנים תפסו אותו כשלמד תורה, אסרו אותו ואת בני משפחתו, ועקבותיהם נעלמו.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 143, 144; וונדר, ב, עמ 1024;

זלצברג, Salzberg, זליג.
נולד בתרע"ה,1915. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצז;

זלצברג, יהושע.
היה רבה האחרון של קונסקה וולה, Końskowola, Konskwole ,שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין-קילצה, עמ 473;

זלצמן, Salzman,אבא בן הרב יעקב (ע"ע).
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרב בדומברוביצה, Dombrovica, Dąbriwica, Dombrovica, שבווהלין, במקום אביו. שם פעל עם הרב נחום הלוי פטשניק (ע"ע). נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 230; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 63; ספר דומברוביצה, עמ 859, ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

זלצמן, יעקב.
היה רב בדומברוביצה, Dombrovica,Dąbriwica, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר דומברוביצה, עמ 859 ברשימת הנספים;

זלצמן, יצחק ישעיהו, בן אריה לייב.
נולד בתרכ"ג,1863, בחמיילניק,Chmielnik , שבאזור קיילצה,Kielce, Keltz. לימד בישיבות בקיילצה ובחמיילניק, ובסוף שנות השלושים של המאה העשרים עמד בראש ישיבת חב"ד בקיילצה. התכתב בענייני הלכה עם גדולי הרבנים בפולין, ובהם ה"חפץ חיים" ור' מאיר שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין, והשתתף בחנוכת הבניין של הישיבה הזאת, שהתקיימה בסיון תר"ץ,1930. כשביקשו ממנו אנשי אגודת ישראל בחמיילניק שישמש כמטיף נגד הציונים, הוא התנגד לכך, ואמר שיעזור לעשות את התנועה הציונית למגשימה של התורה בארץ הקדושה, כי המקיים מצוות ישוב ארץ ישראל כאילו קיים את כל התורה כולה.
בתרצ"ו הוזמן להיות ראש ישיבה בירושלים. הוא התכונן לעלות אצה עם בנו דויד, אך המאורעות שפרצו בארץ באותה השנה שמו לאל את תכניתו. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 457; עדות נינו אירוין גורדון, שמצא אותי בפורום הרבנים ב- JewishGen .

[1] השיינים הצהובים – תעודות עובד שהנפיקו הנאצים לקבוצות מסויימות מן היהודים ששהו בגטו וילנה. תחילה היה בהן כדי להגן על אלה שנשאו אותן, אך כעבור זמן קצר גם הן לא הועילו.
[2] הרב ישראל גוסטמן שרד מגטו וילנה, ואחרי השיחרור כיהן כרבה של העיר.