אלטר, אברהם - אֶליס, שניאור

al

אלטר, (רוטנברג, (Rotenberg, וכך כל האדמורי"ם והרבנים משושלת גור), אברהם יששכר בנימין אליהו
בן מנחם מנדל, שהיה רבה של פביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ח,1898, וגדל בבית סבו אריה לייב, בעל "שפת אמת". אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לפביאניץ, ושם הכין לדפוס את כתבי סבו שעד אז לא ראו אור. בתרצ"ד,1934, נתמנה להיות רבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה, ושם עבד באחד ממפעלי התעשיה, עד ששולח לטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 36-33;

אלטר, אברהם מרדכי, בן שלמה.
משושלת גור. נולד בתרל"ד,1872. למד והוסמך להוראה בוורשה. אחר כך עבר לז'יכלין, Żychllin, שבאזור לודז', ונעשה לרב ואב"ד של העיר. היה חבר באגודת ישראל. כשכבשו הגרמנים את העיר בימי מלחמת העולם השניה הם התעללו בו. בחורף ת"ש,1939-40, ביקשו ממנו הגרמנים שיעזור להם בארגון הגירושים מן העיר. הוא סרב לשתף אתם פעולה, ונורה עם עוד כמה מנכבדי הקהילה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 21-18; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 118;

אלטר, אריה לייב, בן בן-ציון.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרבה של רדזימין, Radzymin, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בשמחת תורה תש"ב,1941.
מקורות: ספר זכרון רדזימין, עמ 41;

אלטר, מאיר, בנו הבכור של אברהם מרדכי, הרבי מגור.
התחנך אצל סבו בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. עבר לוורשה, ללודז', ובסוף חזר לוורשה, ושילב את הלימודים עם העיסוק במסחר. כשכבשו הנאצים את ורשה הם חיפשו את האדמו"ר אברהם מרדכי, אך במקומו הלך בנו מאיר. כשהתירו הגרמנים לר' אברהם מרדכי לעזוב את ורשה, הם לא אפשרו זאת לבנו. הוא עבד באחד ה"שופ"ים, ומשם גורש לטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 110, 331; אלה אזכרה, ד, עמ 229-226;

אלטר, מנחם מנדל, בנו של האדמו"ר מגור, אריה לייב, בעל ה"שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי (ע"ע). נולד בתרל"ז,1877. תחילה גר בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, ושם הקים ישיבה חסידית. בראשית המאה יסד את העיתון היומי החרדי "הקול", שנועד להילחם ב"הצפירה" של נחום סוקולוב, ואת העיתון היידי "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט" שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. העיתונים הללו חדלו להתקיים ב-1913. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לרוסיה, וזמן מה ישב בוויטבסק. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בפביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז', ובתרצ"ד, 1934, נבחר לרבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. המינוי התעכב, כי היו קשיים בהסדרת משרה לבנו של יחזקאל ליבשיץ שהיה רבה הקודם של העיר, והוא אושר רק בתרצ"ח,1938. הרב אלטר היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובתרצ"ה,1935, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתדל להסתתר, כי הגרמנים חיפשו את הרבנים. באוגוסט 1942 נספה עם משפחתו בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 69-360; זיידמן, יומן, עמ 60-59, 316,317, 331; ספר קאליש, א, עמ 221; ספר קאליש, ב, עמ 65, 228-227; תולדות יהודי קאליש, עמ 201- 203; אלה אזכרה, ב, עמ 60-52; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 175, 216; ספר פביאניץ, עמ 89, 95, 385; יהושע אייבשיץ , כערער בערבה, עמ 233, 235;

אלטר, משה אלחנן, בן אברהם יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. הוסמך לרבנות בידי הרב מאיר אראק מבוצ'אץ. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. אחרי המלחמה נתמנה כחבר בית הדין הרבני בלבוב, לצידו של הרב יצחק ציף, ואחרי שזה נפטר, בתרצ"ה,1935, ירש שם את מקומו כראב"ד. נוסף לתפקידו זה היה גם ראש ישיבת בעלז בלבוב. כשכבשו הרוסים את לבוב, בספטמבר 1939, עזר לפליטים שנמלטו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נצטוו הוא, הרב ד"ר קלמן חמיידס והרב ישראל יהודה לייב וולפסברג (ע"ע), באמצעות היודנראט, למסור להם רשימות של אנשים חשובים, אך הוא סרב לעשות זאת ובשל כך נאסר, ואחר כך נפטר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 189-184; ישראל קלפהולץ, גדולי חסידי בעלז, ב, עמ רנט-רסד; כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 63; בסוד ישרים ועדה, עמ שז;

אלטר, משה בצלאל, בן יהודה אריה לייב, בעל "שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור (ע"ע). נולד בתרכ"א,1861. לפי אלפסי בתרכ"ח,1868. את כל זמנו הקדיש ללימודים בחצר של אדמו"רי גור, Góra Kalwaria, על יד ורשה. בתרפ"ה,1925, ביקר בארץ. בתרצ"ז, 1937, עמד לעלות ארצה, קיבל סרטיפיקט (רשיון עליה מן הבריטים), אך ויתר עליו לטובת נכדו. בזמן המלחמה עבר מגור לוורשה, ושם עבד ב"שופ", לנעליים, עם האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע), ואחרים. נספה בטרבלינקה בתש"ג.
מקורות: אדמו"רים, עמ 218-215; זיידמן, יומן, עמ 64-63, 292, 331; אלה אזכרה, ב, עמ 103-96; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של;

אלטר, נחמיה, בן אריה לייב, בעל "שפת אמת" מגור.
נולד בתרל"ד,1874. עד מלחמת העולם הראשונה ישב בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. בימי המלחמה עבר לוורשה. אחר כך עלה לארץ, התישב בירושלים, וניהל את ישיבת "שפת אמת". אחרי מאורעות תרפ"ט,1929, חזר לפולין והתיישב בלודז'. בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בגטו לודז'. שם תיקן תקנות בעניין התפילה, ושלח מצרכי מזון לרעבים. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. אחר כך העבירו אותו החסידים לגטו ורשה , כי חשבו ששם יוכל להינצל, ושם נפטר.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 316; אלה אזכרה, ה, עמ 95-92; לאָדזער טאָגבלאט, עמ 455; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 153-159;

אלטשטאט, Altstadt, Altstat ,חיים אריה.
זמן מה היה אב"ד בקרופיץ,Kropice,שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ג, 1943.
מקורות: על חרבותיך סטניסלאב: עמ 369; פנקס ה קהילות, גליציה המזרחית, עמ 490;וונדר, א, עמ 208;

אליוביץ', Eliowitz , מרדכי, בן ישראל קלמן.
נולד בתרס"ו,1906. בנעוריו למד בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'', Baranowice, שבווהלין. אחר כך למד בישיבת קלצק,Kleck , שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), והוסמך להוראה בידי הרב אהרן קוטלר והרב אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרצ"ו,1936, נתמנה לדיין ומו"ץ בסלונים, Słonim, שבווהלין. כשנכבש האזור הזה בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, ניסה לעבור לווילנה, ועמד להצטרף לאותם בני הישיבות שעמדו להימלט משם ליפאן. נתפס בגבול והוחזר לסלונים. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 221-219, פנקס קלעצק, עמ 39; פנקס סלונים, א, עמ רמג;

אלינוביץ, ,Elinowitz אהרן.
נולד בתר"ס,1900. היה רבה האחרון של ויסוקי דבור Visoki Dvor, , שבליטא. ב-17 ביולי 1940 קרא לו המפקד הגרמני של העיר ואמר לו שאת היהודים יפרידו משאר תושבי העיר, והוא, הרב, יהיה אחראי על כך. הוא ציווה עליו לשלוח, בשבת, ארבעים יהודים כדי שישטפו את הרצפות במקום מגוריהם של החיילים הגרמנים. נרצח בטרוקי,Troki, עם בני קהילתו, שגורשו לשם בערב יום הכיפורים תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 253; ליטע, I, עמ 1872; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אֶליס, Elis,שניאור זוסיא, בן הרב אלתר חיים.
מתרס"ב, 1902 עד תרע"ב,1912, היה רב בקאלוש Kalusz, שבגליציה המזרחית. כפי הנראה ירש את מקומו של אביו בזוואניץ Zhvanets, Zvanitz
שבאותו האזור. נספה, כנראה , באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ארליך, שלמה - אשרוב, שלמה

ar

ארליך, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. לפני מלחמת העולם השניה היה דיין ומו"ץ בגריבוב, Grybów, שבגליציה המערבית. ההדיר ספרים רבים של גדולי ישראל מן הדורות הקודמים. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 297-295;

ארנברג (אהרנברג), Ehrnberg אלימלך אלעזר
בן יצחק אריה (לייב) ושרה. היה חסיד בובוב. לפני המלחמה גר בגורליצה, Gorlice שבאזור קרקוב. שם כיהן כרב, ושם נספה עם אשתו וכל ילדיו, בגיל 46. אחיו הרב יהושע מנחם מנדל הצליח לעבור להונגריה עם משפחתו, ובקיץ תש"ד, 1944, עלה לרכבת של קסטנר. אחר כך היה אב"ד בתל אביב.
מקורות: דף עדות של אחייניתו ריבה אברמוביץ ביד ושם, דבר הישועה, עמ 8;

אשכנזי, Ashkenazi, Aschkenazi ,אברהם מרדכי.
נולד בתרנ"ג,1893,בבוקובינה. כיהן כרב בוואריש, Waręż, Novoukrainka,שבגליציה המזרחית. היה מקורב לתנועה הציונית. כשכבשו הרוסים את האזור בתחילת מלחמת העולם השניה הם הגלו אותו לסיביר, ושם נפטר בתש"ג,1943. אשתו רייצה היתה בתו של הרב שלום באב"ד (ע"ע). גם היא נפטרה בסיביר.
שלושה מילדיהם ניצלו ועלו ארצה אחרי קום המדינה, עם עליית הנוער.
מקורות: וונדר, א, עמ 323-322, אלה אזכרה, ג, עמ 156, פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 184, נכדתו רות גן-קגן;

אשכנזי, אשר אנשל,בן נפתלי.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בסטניסלבוב. ‏במארס 1942 ‏נפוצו שמועות על אקציה הממשמשת ובאה - חיסולם הצפוי של הבלתי כשרים לעבודה, צמצום שטח הגיטו ועוד. התגובה על השמועות לא היתה אחידה: רוב היהודים שללו את התחזית הקודרת, אך השמועות נתגשמו. בערב פסח תש"ב, 31.3.1942 , לפנות ערב, כיתרו שוטרים גרמנים ואוקראינים את הגיטו. היהודים גורשו מבתיהם אל החצרות וגם נחטפו ברחובות. רבים התחבאו. בתים אחדים הוצתו כדי לאלץ את המתחבאים לצאת ממקומות המסתור שלהם וכדי להאיר את שטח הגיטו. השוטרים ירו בבורחים והטילו רימונים לתוך הבתים. מספר יהודים נשרפו חיים. השוטרים גילו את האדמו"ר אנשל אשכנזי במחבוא וציוו עליו להיכנס לתוך בית בוער ברחוב בלוודרסקה, כשספר-תורה בידיו. הוא הוסיף להתפלל גם כשאחזו בו הלהבות, ולא שמט את ספר התורה מידיו.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 431; פנקס הקהילות, כרך שני, גליציה המזרחית, עמ 373;

אשכנזי, חנוך העניך, בן ישראל.
נולד בתרמ"ח,1882, בבוקובינה. הוסמך לרבנות מרבה של צ'רנוביץ ואחרים. אחרי שאביו, שהיה רבה של סרט, Seret, Siret, שברומניה עלה ארצה בתרע"ג, 1913, כיהן במקומו כרב העיר. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר ללבוב, והיה ממקורביו של האדמו"ר אברהם יעקב פרידמן מבויאן. בעקבות הפוגרומים שנערכו אחרי המלחמה הורע מצבם הכלכלי של יהודי העיר, והרב אשכנזי יזם שם את ועדת החרם שפעלה כנגד מפקיעי השערים, נתמנה כ"חֵירֶם רב", וזכה להוקרה רשמית משלטונות העיר. היה פעיל באגודת ישראל, ובשנות השלושים של המאה העשרים היה חבר מטעמה במועצת הקהילה היהודית. כשכבשו הרוסים את העיר בספטמבר 1939 פעל הרבה למען הפליטים היהודים שבאו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשנכנסו הגרמנים ללבוב, ביוני 1941, היה בין שבעה האישים הראשונים שהוצאו שם להורג.
מקורות: בסוד ישרים ועדה, עמ דש (כך) – שז; אלה אזכרה, ז, עמ 307-304;

אשכנזי, חנניה יום טוב ליפא.
בן הרב יואל מסטניסלבוב,,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית,וטרסיף,Teresif,Tarachkos, Tarasowka,, שבבוקובינה. היה רב בקריניצה, Krynica Zdrój, שבגליציה המערבית. נספה בסטניסלבוב.
מקורות: וונדר, א, עמ 341;

אשכנזי, יואל.
בתרפ"ט,1929, נבחר להיות רבה של ניישטאט, Nowe Miasto Newstadt, Korczyn Nowy , שבאזור קרקוב, והיה הרב האחרון שם. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט,עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אשכנזי, ישראל, בן אשר אנשל.
היה אדמו"ר בטלומאטש, Tłumacz, שבגליציה המזרחית. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 429;

אשכנזי, צבי הירש, בן אשר אנשל.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ז,1897, נתמנה לאדמו"ר בסטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk. לפי אלפסי היה דומ"ץ בקניהינין-גורקא, Knihinin. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם נקרא "האדמו"ר מסטניסלב". כשנכנסו הנאצים לווינה, ב-1938 חזר לסטניסלבוב, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 429; וונדר, א, עמ 356;

אשכנזי-ויליצ'קר, Ashkenazi -Wilitchker ,יואל, בן יצחק (ע"ע).
נולד בתרמ"ח,1888. בילדותו עלה עם אביו יצחק (ע"ע) לירושלים ושם למד. חזר לסטניסלבוב Stanisławów, Ivano Frankovsk, ושם הוסמך לרבנות. התקבל כרב בטרסיף,Teresif , שבקרפטורוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה ניסה להסתתר, כי פחד שיגרשו אותו לפולין משום שהיה נתין פולני. באייר תש"ד, 1944, נספה באושוויץ.
מקורות: וונדר, א, עמ 341-339; החסידות מדור לדור, א, עמ 431;

אשכנזי-ויליצ'קר יצחק, בן יעקב הירש צבי.
נולד בתרכ"ח,1869. בתר"ן,1890, עלה לארץ עם שני בניו. בתרנ"ז,1907, נפטר חותנו, אנשל אשכנזי, שהיה רב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, והוא נקרא למלא את מקומו שם. נפטר בהושענא רבא תש"ב,1941, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: על חורבותיך סטאניסלאב: עמ 368; אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 431; וונדר, א, עמ 348, 349

אשרוב, Asherov,אברהם אליהו.
נולד בסוראז,Surazh, שברוסיה הלבנה, והתחנך בישיבת לובאביץ. בתרע"ב,1912, נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" בחברון, ומישיבת לובאביץ שלחו לארץ שבעה תלמידים כדי להניח את היסוד לישיבה הזאת. אחד מהם היה הרב אשרוב. כעבור שנתיים חזר לרוסיה הלבנה, והתקבל לרב בדריבין, Dribin Drybin,, Dribino, שבאזור ויטבסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לריגה, נודע כ"דער דריבינער רב" (הרב מדריבין), והתמחה כשוחט. היה פעיל בחוגי חסידות חב"ד בריגה, ובשבתות, בחגים ובמסיבות חב"דיות מסורתיות היה אומר דברי חסידות. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 370;

אשרוב, שלמה יצחק, מאנשי חב"ד.
היה שו"ב בחרקוב. נפטר בימי מלחמת העולם השניה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 172;

ברין, שלמה - ברנדויין, אליעזר

br

ברין, שלמה זאב, בן עזריאל אלתר.
נולד בערך בתרמ"ח, 1888.היה תלמידו של ר' אברהם בורנשטיין מסוכאטשוב, בעל "אבני נזר", וחסיד של האדמור"ים מגור, ה"שפת אמת" וה"אמרי אמת". כיהן כרב ומו"ץ בקהילת כארשניצה, Charsznica‏, שהיתה פרוור של מייכוב ,Miechόw‏, באזור קרקוב. אחרי שנפטרו סבו הרב ישעיה שיינפרוכט ודודו הרב חנוך העניך שיינפרוכט נעשה רב ואב"ד במייכוב עצמה.כרוב חסידי גור בפולין השתייך גם הוא לאגודת ישראל. התכתב בענייני הלכה עם רבנים שגרו באותו האזור, ואחד המכתבים שלו נשתמר בספר "דובב מישרים" שכתב הרב דב בעריש ויידנפלד מטשבין (שנפטר בירושלים). הרב ברין נספה עם רוב בני קהילתו באלול תש"ב, 1942, ונטמן בקבר אחים באחד היערות שבסביבה. נכדו הוא הרב שלמה זאב ברין מאלון שבות.
מקורות: ספר יזכור מייכוב, כארשניצה, וקשוינז', עמ 307, ברשימת הנספים; עדות בנו משה ברין, ירושלים;

ברכהן (בארקמאן),Berchan, Barkman ,ישעיהו חנוך.
נולד בלטביה בתרע"ד,1914. למד בישיבות ריגה וברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. בתרצ"ה,1935, התמנה לרבה של גוסטיני, Glasmanka Gostiņi, Dankara, שבאותו האזור. נספה באוגוסט 1941. לפי אחת הגרסאות נשרף עם ספר תורה בידו.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;


ברלין, Berlin,משה.
למד בישיבת "בית יוסף" בחרקוב, ופעל ליסוד ישיבות "בית יוסף" ברוסיה שלפני המהפכה. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 376;

ברלין, עקיבא.
מסוף שנות העשרים של המאה העשרים כיהן כרב בשוולן, Siaulėnai, Shavlany, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 673; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ברלין, צבי הירש.
נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת טלז. נספה בקובנה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רעג;

ברמן. Berman,
היה רבה האחרון של קוזו'נהורודק, Kożangródek, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 310; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ברמן, י.י.
היה רבה האחרון של לנצ'נה, Łęczna, Lenczna,שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה. עמ 289;

ברמן, יהודה.
נולד בתרע"ג,1913. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים א,עמ רנז;

ברמן, משה יהודה לייב הלוי.
נולד בתרכ"ו,1886. למד בבית מדרשו של האדמו"ר גרשון ליינר, הרבי מרדזין, ועזר לו לערוך את ספריו. הוסמך לרבנות על ידו, ועל ידי הרב יהושע קוטנר. את היתר ההוראה קיבל בתרמ"ט,1889, ומאז כיהן כרב בהורודלו, Horodło, שבאזור לובלין. כתב ספרים רבים, אך פירסם רק ארבעה. את רובם כתב בכתב רש"י. נספה באוכאן, Uchanie,
Uhnie, שבאותו האזור, שם ריכזו הגרמנים את כל היהודים מן הסביבה בדרכם האחרונה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 220-219; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 145; די קהילה פון האראדלה, עמ 45-49, 54-58, 239, 240;

ברנד (בראנד), Brand,דוד הכהן.
נולד ברדומישל וילקי (רדומישל רבתי), Radomyśl Wielki, שבגליציה המערבית. עבר לברלין ולהנובר, ושם עסק גם במסחר. לפני המלחמה גורש לפולין וחזר לרדומישל. שם נספה.
מקורות: רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 116-115;

ברנדויין (ברנדוין), Brandwein,אליעזר
בן אורי, האדמו"ר מאוזיפול, Odrzwół, שבגליציה המזרחית. נולד בתרכ"ט,1869 (או בתר"ל,1870). מתרע"ח,1918, היה אדמו"ר בסטניסלבוב, ,Stanisławów Ivano Frankovsk,שבאותו האזור, ושם נודע כ"רבי מבורשטין". לפי אונגר נפטר בסטניסלבוב בשבט תש"ג,1943. לפי אלפסי נרצח שם בתש"ב.
מקורות: אדמו"רים,עמ 151-150; אלפסי, עמ 163; החסידות מדור לדור, א,עמ 350; על חורבותיך סטניסלאב, עמ 368; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רן-רנא;

ברנדויין, אליעזר, בן אהרן.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 350;

ברנדויין, אליעזר - בשקין, ניסן

br

ברנדויין, אליעזר, בן נחום.
נקרא "'רבי אליעזר השני". נולד בתרכ"ט,1869. אחרי פטירתו של אביו, בתרע"ה,1915 (וונדר), או תרע"ח,1918 (אלפסי). מילא את מקומו בסטניסלבוב, Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. כאדמו"ר מבורשטין. שרד בנס מן הפוגרום שנערך בהושענא רבא תש"ג,1942, בבית העלמין בעיר.לפי אלפסי נספה בתש"ג במחנה ריכוז. לפי וונדר נפטר בסטניסלבוב בשבט תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 601-598; אלפסי, עמ 163; החסידות מדור לדור, א, עמ 349; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רנא;

ברנדויין, ישראל.
בן פנחס. האדמו"ר מסטרטין בברזנה, Bereżne,שבווהלין. נספה ביום הכיפורים תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 610-609;

ברנדויין, משה, בן אליעזר, האדמו"ר מבורשטין.
נולד בתר"ן,1890. בתרצ"ה,1935, חידש את אדמו"רות סטרטין בבורשטין. בזמן המלחמה היה בסטניסלבוב,Stanisławów,Ivano Frankovsk. עונה בידי הנאצים ונפטר בתש"ג,1942.
מקורות: ספר בורשטין, עמ 35; אדמו"רים, עמ 151-150; אלפסי, עמ 164; החסידות מדור לדור, א, עמ 350; וונדר, א, עמ 610; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 100; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רנח;

ברנפלד, Bernfeld,שמעון.
נולד בתר"ך,1860, בפולין. למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה ובבית המדרש העליון לחכמת ישראל בברלין. מתרמ"ה,1885, עד תרנ"ד,1894, היה הרב הראשי לקהילות הספרדיות בבלגרד. באותה השנה חזר לברלין וכתב ספרי מחקר ומאמרים בתולדות ישראל. ספרו החשוב הוא "ספר הדמעות" על הפרעות שנערכו ביהודים מימי קדם, ועל הפרעות שנערכו ביהודי אוקראינה בתרע"ט-תרפ"א, 1919-1921. מתרע"ג,1913, עד תרפ"ג,1923, ערך את העיתון של הקהילה היהודית בברלין. נפטר בברלין ב-1940.
מקורות: האנציקלופדיה העברית, ט, עמ 870-871; ולק, עמ 31;

ברנשטיין,Bernstein.
כיהן כרב בקלימוביץ', Klimovichi, Klimovitz,שבפלך מוגילבMohilev, Mogilev, רוסיה הלבנה. נספה באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ברנשטיין, זכריהו.
טורץ ,Turets, רוסיה הלבנה. היה ראש חוג "תפארת בחורים" בעיר. בזמן המלחמה עבר ללודז'. שם עבד בבית מלאכה לתפירה ועזר ליהודים. נספה באושוויץ.
מקורות: קהילות טורץ וירמיץ - ספר זכרון, עמ 13-12;

ברנשטיין, יהודה אריה לייב.
נולד בתרמ"ז,1887. למד בישיבת סלובודקה. היה רבה של האחרון של בירז' ,,Biržai שבליטא. שם יסד ישיבה. הוא היה היהודי הראשון בעיר שנרצח בידי ליטאים, ב-1941, בעת שניסה להשתדל בפני השלטונות למען בני קהילתו. עמו נספו גם תלמידי הישיבה והרב בנימין מובשה (ע"ע). צעיר יהודי שניסה להגן עליו נורה גם הוא.
מקורות: רבני ליטא, עמ 4; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 177; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 23, 202; אשרי, חורבן ליטע, עמ 207;

הרבנית ברק.
היתה בגטו וילנה, ושם השתתפה ב"בית המדרש לנשים", שאותו הקימה הרבנית פייגעלע דעם רב'ס (ע"ע). נספתה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 266;

ברקוביץ, Berkowitz, יוסף, בן דוד.
מתרצ"ו,1936, כיהן כרב בדויד-הורודק, Dawidgródek, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 238;

ברקמן, Berkman,מאיר אבא
שימש כרב בסוויר, Shwir,Sviriai ,Svir, שברוסיה הלבנה. היה ציוני ורצה לעלות לארץ. הספיד בווילנה את קדושי סוויר.
מקורות: היה היתה עיירת סוויר, עמ 76; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 433;

ברשטיין, Berstein, יחזקאל הלוי.
למד בישיבת סלובודקה. אחר כך היה ראש ישיבה בישיבת "אור ישראל" בקובנה. נספה בקיץ תש"א, 1941, בפורט השביעי, על יד קובנה. ספרו "דברי יחזקאל" נלמד עד היום בישיבות הליטאיות..
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 18 ; עדות נינתו תמר קריגר;

בשקין, Bashkin , ניסן ניסל.
נולד בתר"ס,1900. בתרצ"ג,19 33, נתמנה לרבה של קוריץ, Korec, שבווהלין. נספה עם שרידי היהודים בעירו בערב סוכות תש"ג, 1942
מקורות: קוריץ, ספר זכרון לקהילתנו שעלה עליה הכורת, עמ 342, 345; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה,
עמ 238; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גוטמן, גרשון - גוטשכטר, חיים

gu

גוטמן, גרשון, בן שלום.
נולד בתרל"ב,1872. למד בישיבות סלובודקה, וולוז'ין וקלם Kelm, Kelmė , שבליטא. שלושים שנה היה חבר בבית הדין בקובנה ור"מ בישיבת הירשן בסלובודקה. הקים מטבח כשר וזול, ופעל להקמת מטבח כשר לחיילים היהודים הרבים ששרתו בקובנה. נפטר בקובנה בת"ש,1940.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 37; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539;

גוטמן, יום טוב ליפמן.
נולד בתרס"ב,1902. היה רבה האחרון של נליבוקי, Naliboki, שבווהלין. נספה בגטו של דבורץ, Dvorets, Dworzec, שבאותו האזור, בדצמבר 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאלסיטוק, נובוגרודק, עמ 456; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גוטנברג, Gutenberg.
היה רבה האחרון של נייבליץ', Niebylec, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 267;

גוטסמן, Gotesman, Gottesman,אהרן אריה לייב.
היה רבה האחרון של גלינה, ,Glinyany Glinna, שבגליציה המזרחית. היה גיסו של המשורר אורי צבי גרינברג. גורש לפשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, ונספה ביערות קרשניק. לפי מגילת גליניאנע נספה בבלז'ץ בכסלו תש"ג,1942.
מקורות: קהילת גלינא 1943-1473 תולדותיה וחורבנה. עמ י"ח, קכ"ו; מגילת גליניענע, עמ 229, 249;

גוטסמן (לפי אלפסי הלר), אברהם יהושע השל.
נולד בתרמ"ח,1888. היה אדמו"ר בסטניסלבוב, Stanisławów ,Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. נספה בדרוהוביץ',Drohobycz, שבאותו האזור בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, עמ 645; אלפסי, עמ 86; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ צד;

גוטסמן, שמשון אפרים, בן נפתלי משולם פייביש.
נולד בתר"ם,1880. מתרע"ג,1913, ניהל את אדמורו"ת לאשקוביץ בשניאטין, Śniatyn, שבגליציה המזרחית. הנאצים חשבו שהוא הרב של העיר, ורצחו אותו בערב יום הכיפורים תש"ב,1941, כשספר תורה בידו.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 517; וונדר, א, עמ 662; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תתנג;

גוטרמן, Guterman,אלימלך
בן הרב מרדכי, בן הרב דב, שעלה ארצה בתרצ"ה,1935. נולד בתרנ"ו,1896. למד שתים עשרה שנים אצל הרב יחיאל מאיר הלוי האלשטוק מאוסטרובצה, Ostrówiec, שבאזור לובלין. היה רבה האחרון של קורוב, Kurów, שבאזור לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד בערים שונות, וניסה לחזור לעירו. זמן מה שהה באפטא, Opatów, שבאותו האזור. נספה בטרבלינקה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 480; אפט, אופאטוב, עמ 226; ספר יזכור. מצבת זכרון לעיירתנו קוריב, עמ 773-776;

גוטרמן, יהודה ירחמיאל
בן לוי יצחק מסרוטשין, Seroczyn,שבאזור ורשה.
מתרס"ה,1905, מילא שם את מקומו של אביו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ יט;

גוטשאל (גוטשל), Gutschal, Gutshal , אשר אנשל.
כיהן כרב בוונחוצק, Wąchock, שבאזור לובלין. בתרס"א,1901, התמנה לאדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שמב-שמג;

גוטשאל, בנימין
בן אשר אנשל (ע"ע) מראדושיץ-בנדין,ędzin -Radoszyce. כשאר חסידי ראדושיץ הרבה גם הוא בצומות ובסיגופים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 233;

גוטשאל, יוסף ברוך, בן אשר אנשל (ע"ע).
היה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קלח;

גוטשכטר, Gutshechter,חיים יהושע.
נולד בתר"ך,1860. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בניסן תש"ב,1942.
מקורות: הוברבנד, עמ 86; פלינקר, וארשה, עמ 160;

האגר, יצחק - הוכברג, רפאל

ha
האגר, יצחק, בן מנחם מנדל, האדמו"ר מאוטיניה,Ottynia.
נולד בתרס"ה,1905. בתרצ"ב,1932, נתמנה כרבה של טלומאטש, Tłumacz, שבגליציה המזרחית. בזמן הכיבוש הגרמני היה אחראי על בית העלמין היהודי ועל קבורת המתים. משם הועבר לסטניסלבוב, Stanisławów Ivano Frankovsk. גורש לבלז'ץ באוקטובר 1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 151-149; ספר טלומטש, עמ 47, 184, 196, 301, 441; ; וונדר, ב, עמ 48-47;


האגר, יצחק אייזיק, בן מנחם מנדל,מזבלוטוב-ברדיצ'ב.
האדמו"ר מזבלוטוב,Zabłotów, גליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. כשנכנסו הנאצים לשם עבר לבלגיה, ושם נפטר באייר תש"א,1941.
מקורות: אלפסי, עמ 114; החסידות מדור לדור, א, עמ 225, 228;

האגר, ישראל שלום יוסף, בן חיים, האדמו"ר מאוטיניה, Ottynia.
גליציה המזרחית. נולד בתרמ"ד,1884. בתרצ"ב,1932, נעשה לאדמו"ר מאוטיניה בסטניסלבוב, , Stanisławów Ivano Frankovsk. מתרצ"ד,1934, מילא את מקומו של אביו. בזמן הכיבוש הנאצי הסתתר שם בבונקר. בכ"ד באייר תש"ד 1944, זמן קצר לפני שהרוסים שחררו את האזור, גילו הגרמנים את הבונקר שבו הסתתר עם בני ביתו, כתוצאה מהלשנה, וירו בכל יושביו.
מקורות: על חורבותיך סטניסלאב, עמ 367; אלפסי, עמ 114; וונדר, ב, עמ 53-54; אדמו"רים, עמ 189-187; אלפסי, עמ 114; החסידות מדור לדור, א, עמ 228; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 53; וונדר, ב, עמ 53-54; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תרד-תרה;

האגרמן, Hagerman יצחק יהודה.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בז'רנוביץ, Żarnowiec, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 215;

האוושה, ,Hawsha ראובן צבי, בן יחיאל מיכל.
למד אצל אביו הרב, שהיה אב"ד בשקוד Škod, , שבליטא, ובישיבת טלז. עבר לריגה ושם עסק במסחר. היה מראשי המזרחי בעירו וחבר המשרד הארצישראלי. השתתף בקונגרס היהודי העולמי שהתקיים בז'נווה בקיץ תרצ"ו,1936. כשכבשו הרוסים את לטביה, בקיץ ת"ש, 1940, גורש לסיביר, ושם נפטר בערב שבועות תש"א,1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 382;

האמרלאן, ,Hamerlan גולדה.
ביום הכיפורים תש"ב,1941, עברה לפני התיבה בבית המדרש הישן בטלז. ימים אחדים קודם לכן, בראש השנה, עברה אשה בת עשרים, קדישון, לפני התיבה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 312;

האנף, ,Hanf מקס הנסיורג (כך!), בן אלפרד.
נולד בתרע"ה,1925, בשטטין,Stetin, Sczecin , שבאזור פוזנן. שם סיים את לימודיו בבית הספר התיכון. מכיוון שלא ניתן לו ללמוד באוניברסיטה בגרמניה התחיל ללמוד ארכיטקטורה בסורבון. היה פעיל בחיי הקהילה היהודית בשטטין, ורצה להיות רב. לכן עבר לברלין, ושם למד בבית המדרש למדעי היהדות עברית, ספרות עברית, תולדות ישראל ותאולוגיה יהודית. אחרי נישואיו עבד לברלין עם רעייתו, שסיימה את לימודיה כאחות ראשית. עד 1939 היה פעיל בבית היתומים היהודי בברלין-פאנקוב, ובתנועת הנוער היהודית שם. באוגוסט 1939 (או בתחילת 1940) סיים את לימודיו,ונתמנה לרב ליבראלי בויסבאדן, Wiesbaden, שעל יד פרנקפורט דמיין. עד 1940-41 קיים קשר מכתבים סדיר עם מכריו, ואחר כך לעתים נדירות, באמצעות הצלב האדום. במאי 1942 גורש למזרח עם יהודי פרנקפורט, ונספה.
מקורות: לוונטאל, עמ 67-69; ולק, עמ 139;

הבנשטרייט, ,Habenstreitיהושע, בן יצחק.
כיהן כרב בסוקולוב, Małopolski Sokołow, שעל יד פשמישל, Przemyśl, גליציה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 277; וונדר, ב, עמ 1;

הברמן, ,Haberman שמחה.
נולד בתרכ"ב,1862,בראווה רוסקה,Rawa Ruska , שבגליציה המזרחית. הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר. היה איש ציבור וחבר במועצת העיריה. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, ב, עמ 7;

הגרמן, Hegreman, משה.
היה רבה של אולקוש, Olkusz, Elkush, שמצפון מערב לקרקוב. הגרמנים הוציאו אותו מבית הכנסת באמצע תפילת שחרית, והובילו אותו לכיכר העיר תוך חבטות אכזריות, שם היו מוטלות גופותיהם של רבים מיהודי העיר. לפני שהם ירו בו ביקש הרב לומר קדיש על אחיו המתים. תמונתו כשהוא אומר קדיש עליהם היתה לאחד הסמלים של היהודים שהושפלו בימי השואה, והיא מופיעה בספרים, באנציקלופדיות ובמוזיאונים, מבלי שאיש ידע מי המצולם. לאחרונה סייר במוזיאון השואה ביד ושם אחד מקרובי משפחתו, וכשראה התמונה שהיתה מוכרת לו בדק במסמכים הישנים שהיו בביתו ומצא גזיר מצהיב של עיתון שראה אור אחרי המלחמה, ובו התמונה. באותו קטע עיתון נכתב שהמידע על התמונה נתגלה ברשימותיו של תושב אולקוש, משה דוד וייצמן שנספה בשואה, אך כתביו נשתמרו, ובהם גם הסיפור על על יומו האחרון של הרב הגרמן.

הוברבנד, ,Huberband שמעון.
נולד בתרס"ט,1909, למשפחת בנקאים עשירה. למד בבתי המדרש באוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה, ועסק בחקר ההיסטוריה של יהודי פולין ועוד. היה המייסד של "צעירי אמוני ישראל", ובתרפ"ח,1928, השתתף בכינוס הראשון של התנועה. אחרי נישואיו התיישב בפיוטרקוב-טריבונלסקי, שבאזור לודז', ושם הקים את ה"געזעלשאפט פאָר יידישער וויסנשאפט" – החברה למדעי היהדות. פירסם מחקרים רבים על תולדות יהודי פולין, ועליהם חתם בשמו המלא: הרב שמעון הוברבאנד. כשנכנסו הגרמנים לפולין עבר לאחת העיירות הסמוכות, כי חשב – כמו יהודים רבים אחרים – ששם תפסח עליהם המלחמה. שם איבד את אשתו ואת בנו הקטן. משם חזר לפיוטרקוב, ושם היה זמן מה בין עובדי היודנראט, בתקופתו הראשונה. בחורף ת"ש, 1940, עבר לוורשה. אחרי מותו של הרב יעקב זילברשטיין (ע"ע) נתמנה לחבר בוועד הרבנים של ורשה, ועסק הרבה בפעילות סוציאלית. היה חבר בארגון "עונג שבת", עם ד"ר עמנואל רינגלבלום ואחרים, והיה בין אלה שתיעדו את חיי היהודים בגטו מכל האספקטים האפשריים. כתב גם על החיים הדתיים של היהודים בשטח הכיבוש הסובייטי ושל הפליטים היהודים ברוסיה הלבנה ובאוקראינה המערבית בשנים 1941-1939. הגרמנים עינו אותו, והוא נספה בתש"ב,1942. בתשכ"ט,1969, יצא לאור בתל-אביב הספר "כתבים", ובו כתביו של הרב הוברבנד מתקופת השואה.
מקורות: הוברבנד, עמ 11-20 (ביוגרפיה מפורטת של הרב הוברבנד, ובסופה רשימת כתביו); נישטט, עמ 276; פיוטרקוב-טריבונלסקי, עמ 290-287; זיידמן, יומן, עמ 111, 125, 197, 341; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 23-12; אלה אזכרה, ז, עמ 290-285;

הוכברג, ,Hochberg רפאל יחזקאל.
הדיין מגלינא. נולד בתרל"א,1871. בתרנ"ז,1897, בערך התמנה לדיין ומו"ץ בזידיטשוב, ,Żydaczów שבגליציה המזרחית, ובתרע"א,1911, בגלינה, Glinna,שבאותו האזור. כעבור זמן מה נתמנה שם לראב"ד. היה חובב ציון, וידע היטב עברית ודקדוק עברי. בערב ראש חודש ניסן תרצ"ג,1933, דרש בעניין "המאורעות בארץ אשכנז שנלחצו אחינו שם מתגרת יד הצורר וגזרו תענית ציבור בכל העולם". בדרשה הזאת הוא השווה בין הגזירות שנגזרו על היהודים בימי הביניים לבין הגזירות של הנאצים. נפטר בעירו בתש"ב, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: מגילת גלינע (גליניאנע) עמ 230, 249; וונדר, ב, עמ 86-85; פייקאז', חסידות פולין, עמ 301;

הורוביץ, מנשה - הורוביץ, נפתלי

ho

הורוביץ, מנשה, בן בצלאל.
מתרפ"ב,1922, עד תרצ"ה,1936, כיהן כאב"ד בפילזנו, Pilzno, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 292;

הורוביץ, מנשה, בן צבי הירש.
נולד בתר"ם,1880. תחילה מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר ברוזוואדוב, Rozwadów, שבגליציה המערבית. בתר"ץ,1930, עבר לריישא, Rzeszów , שבאותו האזור, ושם פתח קלויז משלו. אחר כך השתקע בליז'נסק, ושם ניהל את עדת חסידיו לבית רוזוואדוב. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר לז'נסק, ספר זכרון לקדושי ליז'נסק שנספו בשואת הנאצים, עמ 139-138, 144, 207; וונדר, ב, עמ 268-269; אלפסי, עמ 130 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 275; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 235;

הורוביץ, מרדכי דוד, בן חיים יעקב.
נולד בתרכ"ו,1866. בתרמ"ו,1886, נתמנה לאב"ד באלפין ,Ołpiny,שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה כאב"ד באולינוב, Ulanów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 274-272; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 45;

הורוביץ, משה, בן אפרים.
נולד בתר"ס,1900. בתרצ"ב,1932, נתמנה לאדמו"ר ברוזוואדוב, Rozwadów, שבגליציה המערבית. כך לפי אלפסי. לפי ספר רוזוואדוב התמודד עם אחיו על משרת הרבנות בעיר הזאת. כשנכנסו הנאצים לפולין נמלט ללודמיר, Wladimir Wolinsk, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, ושם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 131; החסידות מדור לדור, א, עמ 277; ספר זכרון רוזוואדוב והסביבה, עמ 80, 137-136, 151, 279, 318; וונדר, ב, עמ 276; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות,ג, עמ רסח;

הורוביץ, משה, בן דוד. נולד בתרמ"א,1881.
מתרס"ג,1903, היה אב"ד במריאמפול, Mariampol, שבגליציה המזרחית, ובתרע"ב,1912, עבר לקוזלוב, Kozlów, שבאזור קרקוב. שם מילא את מקומו של אביו. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם כיהן כרב בבית הכנסת הגדול שהיה ברחוב קשלגאסה. בתרצ"ד,1934, נתבקש למלא את מקומו של אביו בסטניסלבוב, Stanisławów, Ivano Frankovsk. היתה לו השכלה גבוהה בפילוסופיה ובהיסטוריה. תמך בתנועה הציונית, ואף נאם למענה. כשהגרמנים נכנסו לעיר, באוגוסט 1941, הם התעללו בו. נספה בשבט תש"ג.
מקורות: על חרבותיך סטניסלאב: דברי עדות, עמ 27, 97-95, 230, 360; וונדר, ב, עמ 278;

הורוביץ, משה אליעזר, בן צבי חיים.
נולד בתר"ס,1900. בתרצ"ט,1939, נתמנה לאדמו"ר, והיה האדמו"ר האחרון משושלת רימנוב, Rymanów. כך לפי אלפסי. לפי וונדר היה רבה האחרון של רימנוב. במלחמת העולם השניה ברח לגרוסוורדיין, Grosswardein, Oradea,שבטרנסילבניה. שם שהה בבונקר עם בן דודו הרב ברוך האגר. נתפס וגורש לאושוויץ, ושם נספה באביב תש"ד,1944.
מקורות: אלפסי, עמ 131; החסידות מדור לדור, א, עמ 275; וונדר, ב, עמ 281;

הורוביץ, משה חיים אפרים.
היה רב בווליה-מיכובה, Wola Michowa, שבגליציה, ואחר כך במיכלובצה, ,Michalowce שבסלובקיה. נספה בתש"ד,1944.
מקורות: וונדר, ב, עמ, 282;

הורוביץ, משה שמואל הלוי (המכונה וויסברָאט, Weisbrot), בן זושא.
בתרפ"ו,1926, התמנה לרב בסאווין, Sawin, Sabin, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: וולודאבה והסביבה, סוביבור, עמ 212-209;

הורוביץ, נחום.
היה דיין ומו"ץ ורבה של נובי טארג-ניימרק, Nowy Targ שבגליציה המערבית. ביום הראשון של המלחמה אסרו אותו הגרמנים וגרשו אותו ועוד שנים עשר יהודים למחנה ריכוז בגרמניה, ושם הם נספו.
מקורות: ספר נובי-טארג והסביבה, עמ 191, 419; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 254;
וונדר, ב, עמ 290-292;

הורוביץ, נחמן, בן דוד.
נולד בתרמ"ג,1883. בתרפ"ב,1922, היה אב"ד בקוזלוב, Kozlów, שבאזור קרקוב. כיהן כרב בליסיץ, Lysiec, שבגליציה המזרחית, ואחר כך בהליטש, Halicz, שבאותו האזור. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, ב, עמ 290;

הורוביץ, נפתלי, בן אלימלך (ע"ע).
נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רלב;

הורוביץ, נפתלי, בן אפרים.
האחרון לאדמו"רי רוזוואדוב, Rozwadów. גליציה המערבית. נולד בתר"ן,1890. אחרי שאביו שנפטר, בתרצ"ב,1932, ניהל מאבק עם אחיו על ירושת הרבנות בעירם. בימי הכיבוש הנאצי שהה בגטו קרוסנו, Krosno , ושם הועסק בעבודות כפיה. נספה בגטו לבוב.
מקורות: אלפסי, עמ 131; החסידות מדור לדור, א, עמ 277; ספר זכרון רוזוואדוב והסביבה, עמ 24, 102, 137-136, 150, 153, 318; וונדר, ב, עמ 290-292;

הלפרין, ישראל - הלר, שמשון

ha

הלפרין, ישראל.
היה רב בוושילקוב, Wasilków, שבאזור ביאליסטוק. שם הקים עם חברי המזרחי בית ספר עברי "יבנה" בן שבע כיתות, שלא זכה להכרה ממשלתית, ולכן הוחזק משכר הלימוד ומתרומות. רצה לעלות ארצה, אך לא הצליח. נספה בשואה עם בני משפחתו.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 329, 330;

הלפרין, ישראל אלעזר.
בן דב בער. היה האדמו"ר מקוז'ניץ, Kozienice, בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 209; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקפד;

הלפרין, מנחם מנדל, בן חנניה יוסף.
נולד בערך בתר"ל,1870. בצעירותו גר בבז'ז'אני, Brżeżany, שבגליציה המזרחית. ומשם עבר לדוקלה,Dukla, שבאותו האזור. בתר"ץ,1930, בערך התיישב ביאסלו, Jasło,ושם הקים בית מדרש. כשפרצה מלחמת העולם השניה חזר לבז'ז'אני, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי. הרוסים רצו לשלוח אותו לסיביר, אך הם נעתרו ללחצם של חסידיו, והשאירו אותו בעיר. נספה בקוזובה, Kozowa, אחרי שהגרמנים כבשו את האזור.
מקורות: תולדות יהודי יאסלו, עמ 76; בז'זאני-נריוב והסביבה, עמ 167, 251; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 201; וונדר, ב, עמ 619-620; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ קא;

הלפרין, משולם שרגא פייבוש, בן אברהם זרח יהודה אריה.
נולד בתרל"ה,1875. בתרע"א, 1911, נתמנה כרב בבז'ז'אני,Brżeżany, שבגליציה המזרחית, ומתרפ"ט,1929, היה שם אדמו"ר. בתחילת תש"ג, 1942, ברח לקוזובה, Kozowa, הסמוכה ושם נספה.
מקורות: בז'ז'אני-נריוב והסביבה, תולדות קהילות שנחרבו, עמ 143, 165, 389; החסידות מדור לדור, א, עמ 357; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שצה;

הלפרין, שלמה, בן הרב חיים נפתלי הירץ, שהיה אב"ד בביאליסטוק.
נולד בתרמ"ב, 1882. בנעוריו הצטרף לתנועת "חיבת ציון", והיה מוּרשה של הוועד האודסאי לגליל ביאליסטוק. בימי מלחמת העולם הראשונה התחיל לשמש כרב ומורה הוראה, ונמנה עם עשרת הרבנים של העיר, מטעם הקהילה. בתרפ"א,1921, היה בין הרבנים שחתמו על הכרוז של רבני פולין וליטא למען "קרן החלוץ המזרחי". נספה בגטו ביאליסטוק.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 112-111; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499;

הלר, Heller.
בתרצ"ו,1936, נבחר כרבה של אושמינה Oszmiana,, שבאזור נובוגרודק. היה אדם מודרני ובעל השכלה כללית רחבה, ובדרשותיו המבריקות כבש את לבם של בני הקהילה. אך אנשי אגודת ישראל ראו בו כופר,התנגדו לו, ופנו אל ועד הרבנים בווילנה ואל שלטונות פולין כדי לפסול את כהונתו. כשכבשו הגרמנים את עירו ביוני 1941 הם ציוו עליו להקים יודנראט בן שמונה אנשים ולעמוד בראשו. כשהובל לאתר הרצח, ביולי 1941, לחש לקצין הגרמני
שהטמין בביתו סכום כסף גדול. הוא חזר אל העיר וצעק בקול רם: "יהודים הצילו את נפשותיכם".
מקורות: ספר זכרון לקהילת אושמינה,עמ 44-41; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 110, 112;

הלר, אברהם זאב הלוי.
נולד בתרמ"ו,1886. למד בישיבת סלובודקה, וב"כולל" בקובנה. היה רב בז'ידיק, Židikai, שבליטא. בתרפ"ג,1923,הוכתר כרבה של מריאמפול, Mariampol, שבאותה המדינה. היה פעיל במועצת הרבנים בליטא. היה נואם טוב, והצטיין בשפתו העשירה. בימי הכיבוש הגרמני התעללו בו הליטאים ואילצו אותו לטאטא את הרחובות. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א, ספטמבר 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 184; יהדות ליטא,עמ 45; רבני ליטא, עמ 5; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 289, 390, 391; פנקס הקהילות,גליציה המזרחית, עמ 308.[1] יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 79, 208; אשרי, חורבן ליטע,
עמ 258, 260; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הלר (לפי וונדר גוטסמן, Guttesman), אברהם יהושע השל, בן נפתלי משולם פייביש.
סטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. נולד בתרמ"ח,1888. נספה בדרוהוביץ', Drohobycz, שבאותו האזור, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, עמ 645; אלפסי, עמ 86; החסידות מדור לדור, א, עמ 169;

הלר, אהרן.
עד מלחמת העולם הראשונה היה "רב מטעם" בשאבלי, Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא, ואחר כך היה שם מנהל בנק הסוחרים. שנים רבות היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בעירו. בימי מלחמת העולם השניה עמד בראש הוועד שהוקם לשם מאבק בגזירת הגירוש למחנה ההשמדה ז'אגר, ואחר כך היה חבר ביודנראט. בתפקידו זה פעל הרבה בתחום הסוציאלי, ועמד על כך שעל חברי היודנראט ליהרג ולא למסור את אחיהם. עם שרידי היהודים בעירו גורש למחנה שטוטהוף, ומשם לדכאו. שם נספה.
מקורות: יומן גיטו שאבלי, עמ 123;

הלר, אלתר, בן יוסף יוסקה.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בלשקוביץ. לפי מה שכתב אלפסי אין לדעת לאיז\ו עיר הכוונה, כי במזרח אירופה יש כמה ערים בשמות דומים. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 169;

הלר, אריה, בן פנחס משה.
נולד בתר"ך,1860. שנים רבות היה דיין ומו"ץ בבוסק, Busk, שבגליציה המזרחית. מחמת קשיי הפרנסה לא יכול להדפיס את ספריו. בימות החורף היה מוכר דגים מלוחים. נספה בת"ש.
מקורות: וונדר, ב, עמ 650-649;

הלר, שמשון אפרים, בן נפתלי משולם פייביש.
נולד בתר"מ,1880. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בשניאטין, Śniatyn, שבגליציה המזרחית. נספה בערב יום הכיפורים תש"ד,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 169;

ליין, יהושע - לייקין, מאיר

le

ליין, Lein, יהושע, בן חיים.
היה "משפיע" בישיבת "תוומכי תמימים" בדוקשיצה, Dokszyce, שבווהלין, ורב ברודניה, Rudnia, שבאזור וילנה. בתרצ"ח, 1938, נאסר, ואחר כך שוחרר. נספה ברודניה בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 332;

ליינמן,Leinman ,אברהם יוסף.
מתרפ"ח,1928, כיהן כרב בצ'מילוב, Ćmielów, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 421;

ליינמן, ישראל דוד.
היה רבה האחרון של סוכדניוב, Suchedniów, שבאזור לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה ניסה לברוח אל שטחי פולין שנכבשו בידי הרוסים, אך בדרך תפסו אותו הגרמנים ורצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 325;

ליינר, Leiner,אברהם יהושע השל.
היה אדמו"ר בחלם,Chełm, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 223; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ ת;

ליינר, גדליהו, בן אברהם יהושע השל.
בתרפ"ב,1922, נתמנה לאדמו"ר בחלם Chełm, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 199;

ליינר, יעקב, האדמו"ר מרדזין-סוסנוביץ.
קרא לחסידיו להצטרף אל הפרטיזנים. בסוף 1939 הוברח מרדזין,Radzyń, שבאזור לובלין, לוולודאבה, Włodawa, שבאותו האזור, ושם נספה בחג השבועות תש"ב,1942.
מקורות: ספר סוסנוביץ והסביבה בזגלמביה,ב,עמ 282; וולודאבה והסביבה, סוביבור. יזכור בוך צו פאראייביקען דעם אנדעק פון די חרוב געווארענע יידישע קהילות וולדאווקע, דובעטשנע, טאמאשאווקע,וויטיטשנע, עמ 572, 668, 687, 689, 696-693. (נראה שהמידע שנמסר בספר סוסנוביץ אינו מהימן, קרוב לודאי שהכוונה לאדמו"ר שמואל שלמה ליינר (ע"ע). ספר רדזין, עמ 346 ברשימת הנספים;

ליינר, שמואל שלמה, בן מרדכי יוסף אליעזר.
נולד בתרס"ט,1909. ישב בוורשה, וכשנתמנה בתרפ"ט,1929, לאדמו"ר מרדזין,Radzyń, שבאזור לובלין, חזר לעירו, ושם הקים את ישיבת "סוד ישרים". כשכבשו הגרמנים את פולין נמלט לוולודאבה, Włodawa, שבאותו האזור. לפי אלפסי ללובלין. הוא התנגד לשיתוף פעולה עם הגרמנים, וקרא ליהודים שלא להיכנס למשרדי היודנראט. קרא לחסידיו לברוח אל היערות ולהצטייד בנשק. נספה באייר תש"ב,1942. על מעשי הגבורה שלו כתב המשורר יצחק קצנלסון את השיר על הרבי מרדזין, "דָאס ליד וועגן ראדז'ינער".
מקורות: אדמו"רים,עמ 92-290; אלפסי, עמ 199; אלה אזכרה, ה, עמ 288-282; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 544, 546; וולודאבה, עמ 56-57;

לייפר (ליפר)Leifer (Lifer) ,חיים, בן יצחק.
היה אדמו"ר עממי בסטניסלבוב, Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. חילק את כל כספו לצדקה ולקופות ארץ ישראל. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקנז;

ליפר, חיים יוסף, בן שמואל.
כיהן כרב ברובנה, Rovno, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 194;

לייקין,Leikin, מאיר.
מתרפ"ב,1922, כיהן כרב בקוסוב-פולסקי, Kosów Poleski, Kossovo, שבווהלין. נספה באב תש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 311; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שאמעס, אהרן יוסף - שוורץ, יששכר

שאמעס, Shames,אהרן יוסף.
נולד בתרל"ג,1873. מתרס"ח,1908, היה רבה של רוקיטנה, Rokitno, שבווהלין. היה תלמידו של ר' יצחק אלחנן ספקטור מקובנה. נהג לחתום את שמו בראשי תיבות אי"ש. בשמיני עצרת תש"א, 1941, ביקש מן היהודים שייענו לתביעות של הגרמנים לספק להם זהב, ועל הסרבנים הטיל חרם דתי. נספה עם בני קהילתו באלול תש"ב, 1941.
מקורות: רוקיטנה (ווהלין) והסביבה,ספר עדות וזכרון, עמ 199-200, 265, 267; אדמו"רים, עמ 230; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 202;

שאפאטקין ,Shafatkin, Shofotkin,פייבל פנחס.
נולד בתר"ע,1910. היה מראשי ישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רצג;

שוַבּ, Shwab, Schwab ,יוסף.
נולד בתרמ"ג,1883. היה ר"מ בישיבת "אור תורה" בסטניסלבוב, Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 38;

שוּב,Shub , Schub ,יוסף.
נולד בתרנ"ז,1897. למד בישיבת סלובודקה. אחרי מלחמת העולם הראשונה השתקע בווילנה, ושם היה עוזרו של ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע). בתרפ"ח-תרפ"ט,1928-1929, ביקר באמריקה ובארצות מערב אירופה כשליח "ועד הישיבות". היה בין הרבנים שלחמו למען זכויותיהם הדתיות של היהודים בפולין, ובין היתר לחם בגזירות לביטול השחיטה הכשרה. היה פעיל באגודת ישראל. בתרפ"ו,1926, היה בין אלה שיזמו את הקמתו של "ועד הישיבות" בליטא, אך בתרצ"ג,1933, פרש ממנו בשל חילוקי דעות מפלגתיים. היה העורך של העיתון היידי "ווָארט". כשפרצה מלחמת העולם השניה עזר לפליטים מפולין שהגיעו לווילנה. כשכבשו הגרמנים את העיר נתמנה להיות חבר ביודנראט. בתחילת ספטמבר 1941 אסרו אותו הגרמנים עם 16 מחברי היודנראט, ורצחו אותם.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 257-249; זיידמן, יומן, עמ 196; אלה אזכרה, א, עמ 254-247;

שוּב, משה.
נולד בתר"ל,1870. היה רב בקרסלבקה, Kraslava, שבלטביה. והיה חבר בתנועת המזרחי. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 416; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שוהם,Shoham,Schohm, Schaum,שמואל יוסף.
נולד בתרכ"ז,1867. בתרנ"א,1891, כיהן כרב בדרשונישוק Darshunishok, Darsūniškis , ואחר כך בוילקיה, Vilkia,שבאזור קובנה. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 250; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שוור, Shwer, Schwer,י.ל.
היה רבה האחרון של לוטוטוב, Lutotow. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 146;

שווידונס, Chveidonas, משה אברהם.
נולד בתרל"ח, 1879, בטריסקי, Trisky, Tryškiai, Trishing,שבאזור וילנה. למד בישיבת טלז, ובתרנ"ב, 1892, הוסמך לרבנות. אחר כך עבר לניו יורק ושם למד בבית מדרש לרבנים. בתרע"ד, 1914, חזר ליטא. במלחמת העולם הראשונה הגלו אותו הרוסים, עם רבים מיהודי ליטא, לאוקראינה, והוא התיישב במריופול, ז'דאנוב, Zdanow Mariupol,, על שפת הים האזובי. אחרי המלחמה נסע הרבה באירופה. בתרצ"א, 1931, השתקע בפריס, ושימש כרב באחד מבתי הכנסת הקטנים של יוצאי מזרח אירופה. ב-11 בפברואר 1941, כשהיה בן 71, הועבר עם כמה מבני משפחתו למחנה דראנסי, Drancy. משם גורש למזרח, ונספה.
מקורות: Paul Levi, עמ' 375;

שוורץ, Shwarz, Schwarz,חיים שלמה הכהן,
בן יהודה ישעיה. נולד בתרמ"ה,1885. למד בישיבות בפולין הקונגרסאית, ואצל ר' אברהם בורנשטיין, בעל "אבני נזר". שנים אחדות כיהן כרב בדינקייב, Danków, שבאזור ורשה, ואחר כך בבוגוריה,Bogorja , שבאותו האזור. בתרפ"ד,1924, כיהן כרב בוויסליצה, Wiślica, שבאזור קרקוב. היה חבר באגודת ישראל. כשכבשו הגרמנים את העיר הם תפסו אותו עם כמה מנכבדי העיירה כבני ערובה, עינו אותם ושיחררו אותם תמורת כופר רב. נספה עם חיסול הגטו בשמיני עצרת תש"ג,1942.
מקורות: דאס וויסיליצער יזכור בוך, עמ 23, 147-144; אלה אזכרה, ו, עמ 213-211;

שוורץ, יששכר דב הכהן, בן חיים שלמה.
למד אצל הרב הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין, והוסמך על ידיו להוראה. מתרפ"ד,1924, היה רבה של בוגוריה, Bogorja , שבאזור ורשה. לפני מלחמת העולם השניה היה המזכיר של האדמו"ר יחזקאל הלשטוק מאוסטרובצה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 213; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 80;

שוורץ, יששכר דב הכהן, בן יהודה ישעיה.
היה רב ואב"ד בלאגייב, Łagów , Logiv, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 213;