טברסקי, נחום - טויבמן, גדליה

tv
טברסקי, נחום משה, בן זאב וולף מרחמיסטריבקה Rachmistrivka ,שבאוקראינה.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של קובל, Kowel, שבווהלין. שם נספה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 128; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163;

טברסקי, פנחס.
בן האדמו"ר מרדכי מרחמיסטריבקה, Rachmistrivka,, שבאוקראינה (שאחרי המהפכה הרוסית עלה לארץ, נפגע מפורעים ערבים בפרעות תרפ"א,1921, ונפטר זמן מה לאחר מכן[1]). נולד בתר"ם,1880. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בבעלז, ליד חותנו האדמו"ר יששכר דב רוקח, ובתרפ"ז,1927, עבר לאוסטילה, ,Ustila, Ostila שבגליציה המזרחית, וכונה "האדמו"ר מאוסטילה". בתרצ"ב,1932, השתקע בפשמישל, Przemyśl, ושם התקרב לאגודת ישראל. מדי פעם הגיע אל ישיבת "דגל התורה" בטורקה ע"נ סטרי, Turka nad Stryi, ובחן את התלמידים שלמדו בה. כשכבשו הגרמנים את העיר, בספטמבר 1939, הם חיפשו את המנהיגים היהודים, ובהם גם אותו. נמלט לסמבור (אלטשטאט), Sambor, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, שם המשיך להנהיג את עדתו, והשתדל לעזור ליהודים שגורשו לסיביר. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: בעלז, ספר זכרון, עמ 367; אדמו"רים, עמ 243-240; אלפסי, עמ 68; החסידות מדור לדור, א, עמ 128; אלה אזכרה, ב, עמ 189-181; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 33; טורקה ע"נ סטרי, עמ 87; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תקלד-תקלה;

טוביאס, Tobias,חיים, בן זלמן יקותיאל.
נולד בתרמ"ט,1889. בנעוריו למד באושווינצ'ים אצל הרב יהושע בומבך. בתרע"א,1911, למד זמן מה בישיבה של הרב ברויאר בפרנקפורט דמיין. בימי מלחמת העולם הראשונה שירת בגדוד פולני בצבא האוסטרי. בעקבות הפרעות שאירעו ב-1918 ביהודי פולין עבר לברלין. שם התפרנס מיגיע כפיו, ולמד אצל הרבנים דוד צבי הופמן וחיים הלר. בתרפ"ד, 1924, הוציא לאור את הספר "לב דוד" של החיד"א. מתרפ"ו,1926, שימש כר"מ בישיבה של ת"ת "עץ חיים" של חסידי בובוב בכשאנוב,Chrszanów, שבגליציה המערבית, והגיד שיעורים בבתי כנסת. התקרב לחסידות רדומסק, ונעשה ראש ישיבת "כתר תורה" בכשאנוב. מתרצ"ב,1932, ערך, עם הרב מרדכי ליסמן את כתב העת "המאור", שתחילה יצא לאור בברלין, ואחר כך בתל-אביב. עמד בקשרי מכתבים עם ר' מאיר שפירא מייסד ישיבת חכמי לובלין, עם הרב דב בעריש וידנפלד מטשבין, Trzebinia, ועם אחיו הרב נחום וידנפלד (ע"ע). ערך את המדור "תפארת בחורים" בבטאון של "כתר תורה". כשכבשו הגרמנים את כשאנוב הם אילצו אותו לעבוד בסדנאות שלהם גם בשבתות. בימים הנוראים של תש"ב,1941, ארגן שם מניין. נמנה בין עשרים חשובי הקהילה שהוצאו מן הרשימה של המשולחים למוות, אך סרב לעשות זאת, כי לא רצה שבמקומו ישלחו מישהו אחר. נספה באב תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ג, עמ 34-29; סינסון, עמ 51-52;

טויב (טאוב), Toib, Taub,Taube,דוד שלמה, בן פנחס חיים.
מסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. משושלת קאליב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 235;

טויב, חיים ירחמיאל, בן משה אהרן, משושלת מודז'יץ.
נולד בתרל"ט,1879. גר בזוולין, Zwolen, שבאזור ורשה. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה, ושם הקים מרכז חסידי. היה בעל נגינה ידוע וחיבר ניגונים רבים. כשנכנסו הגרמנים לוורשה שאלו אותו חסידיו אם מותר להם לברוח אל הצד הרוסי, שם יאלצו לחלל את השבת ולאכול טריפות. הוא התיר להם לעשות זאת, משום פיקוח נפש, אך העדיף להישאר בוורשה, ושם עבד ב"שופ" לנעליים של שולץ, עם האדמו"ר קלמן קלונימוס שפירא מפיאסצ'נה, ואחרים. בקיץ תש"ב,1942, שולח לטרבלינקה, ושם נספה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 94-92; זיידמן, יומן, עמ 316, אלפסי, עמ 180; החסידות מדור לדור, ב, עמ 389; אלה אזכרה, ג, עמ 256-249;

טויב, חנוך העניך, בן אברהם מרדכי שלום.
מתרצ"ו,1936, מילא את מקומו של אביו בסאסוב,Sasów, שבגליציה המזרחית. נספה בגטו של זלוטשוב, Złoczów, שבאותו האזור.
מקורות: אלפסי, עמ 98 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 237;

טויב, יהודה, בן אברהם מרדכי שלום.
משושלת קאליב. נולד בתרל"ה,1875. בערך מתרע"ב, 1912, מילא את מקומו של אביו כרבה של פומרין, Pomorzany, שבגליציה המזרחית. מתרצ"ז, 1937, היה אדמו"ר בסאסוב, Sasów, שבגליציה המזרחית. נספה בתמוז תש"א,1941, בגטו של זלוטשוב, Złoczów.
מקורות: אלפסי, עמ 98; החסידות מדור לדור, א, עמ 237; וונדר, ג, עמ 36;

טויב, יעקב נפתלי, בן משה אהרן.
היה אדמו"ר בנובידבור, Nowy Dwór, שעל יד ורשה. בתר"פ, 1920, עבר לוורשה. כרבים מבני משפחתו הצטיין אף הוא כבעל תפילה ומלחין של ניגונים חסידיים. נספה בטרבלינקה בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 389;

טויב, לוי יצחק, בן מנחם דוד (ע"ע).
הוכתר כאדמו"ר, והיה בוורשה בזמן המרד, ניסן תש"ג, 1943. אחרי דיכוי המרד שולח למחנות, ושם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 180; החסידות מדור לדור, ב, עמ 389; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ פד;

טויב, מנחם דוד, בן אפרים.
נולד בתרל"ג,1873. בתרס"ד,1904,נתמנה לאדמו"ר בבלוינה, Blonie, שבאזור ורשה. בתרס"ו,1906, עבר לפראגה, , Praga פרוורה של ורשה, ושם היה פעיל בענייני ציבור, בהם בחברת "שומרי שבת". כשהוקם הגטו בוורשה גורש אליו, ושם נספה באב-אלול תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 180; החסידות מדור לדור, ב, עמ 389; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ פד;

טויב, משה יהודה לייב, בן ירחמיאל צבי.
התגורר בוורשה. נספה בטרבלינקה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 389;

טויבמן, Toibman, Taubman,גדליה משה, בן חיים.
היה רב ואדמו"ר בברזנה, Bereżne, שבווהלין. היה פעיל בחיי הציבור היהודי בעירו. דאג לעניים, ורצה לעלות ארצה. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 160; עיירתי ברזנה, עמ 144, 145; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, תד;

[1] לפי וונדר, ג, עמ 23 פנחס טברסקי הוא זה שעלה לארץ.

יוזפוביץ, קופל - יוסף, מרטין

jo

יוזפוביץ, Jozefowitz, Josefowitz,קופל.
היה רבה של פוגיר,Pagiari, שבליטא. נרצח בידי ליטאים בסתיו 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 449;

יוזפסברג, Josefsberg, Jozefsberg,שלמה.
נולד בתר"ל,1870. מתר"ס,1900, בערך היה דיין ומו"ץ ברודקי-רידיק Rudki, Ridik, שעל יד לבוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 196-195;

יולס (יאָלעס),Yules Joles,Yoles,,אברהם יעקב, בן נחום.
היה אדמו"ר בסמבור, Sambor, שבגליציה המזרחית, ומשם עבר לטורקה ע"נ סטרי, nad Stryi Turka, הסמוכה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 486; טורקה ע"נ סטרי, עמ 90;

יולס, אליהו, בן נחום.
היה אדמו"ר בדרוהוביץ', ,Drohobycz שבגליציה המזרחית, ובפשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 486;

יולס, ישעיה אשר, בן הרב שלום.
נולד בתרנ"ג,1893. מתר"ץ,1930, כיהן כרב בסטארי סמבור-אלטשטאט, Stary Sambor, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט לצ'כיה, וכשחזר לעירו אחרי המלחמה ניהל שם את התלמוד תורה. היה פעיל באגודת ישראל בגליציה, וכתב בעיתונים שלה. זמן מה שימש גם כרב צבאי. כשנכנסו הנאצים לעירו הוא עמד בראש ועד העזרה ליהודי העיר. בניו נתפסו בהברחת מזון ליהודים, ונורו. נספה בזאת חנוכה, טבת תש"ד, 1943.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 379; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקג;

יולס, ישעיה אשר הכהן, בן שלום.
נולד בתרנ"ג,1893. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לאנסבאך שבגרמניה. אחר כך חזר לעירו סטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית, שבה כיהן קודם לכן כרב. היה בין המארגנים את אגודת ישראל בגליציה המזרחית, והיה חבר בהנהגה הראשית של התנועה בפולין. בתרצ"ו,1936, נתמנה לרב צבאי, ועשה הרבה למען החיילים היהודים ששרתו בצבא הפולני באותו האזור. נספה בסטרי בחנוכה תש"ד, ינואר 1944.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 177-172; זיידמן, אישים, עמ 318-313; החסידות מדור לדור, ב, עמ 486; וונדר, ג,עמ 224-228;

יולס, קלונימוס קלמן, בן נחום.
נולד בתר"ם,1880. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר מסמבור, Sambor, שבגליציה המזרחית. נספה בבלז'ץ בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 230; החסידות מדור לדור, ב, עמ 486; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרלח;

יוסטמן, Justman, חנוך הניך גד, בן פנחס מנחם מנדל אלעזר.
נולד בתרמ"ד,1884. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לויירושוב, Wieruszów, שבאזור לודז', ואחר כך לצ'נסטוחוב, Częstochowa. שם הקים את ישיבת "שפתי צדיק", על שם אביו. בכסלו תרפ"א,1920, כיהן כאב"ד ואדמו"ר בפילץ, Pilica. ובתרפ"ב, 1922, הוכתר כרבה של העיר. בתרצ"ב,1932, עבר לויילון, .Wieluń בתקופת השואה, כשעירו הופצצה, נמלט ממנה עם רבים מיהודי העיר, ואחרי נדודים בדרכים בא ללודז' ואחר כך לצ'נסטוחוב. כשאחד מחסידיו ביקש להסתיר אותו ערב חיסול הקהילה, הוא סרב, ואמר שכל עוד הוא חי ברצונו לחיות, כיהודי וכאדם, עם כלל ישראל. בערב סוכות תש"ג,1942, גורש לטרבלינקה עם כל בני עירו, ושם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 202; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; ספר זכרון לקהילת ויילון, עמ 119, 124-123; ויירושוב, ספר יזכור, עמ 77-75; ספר צ'נסטוחוב, א, עמ 571 ואילך; אדמו"רים, עמ 101-99; אלה אזכרה, ו, עמ 234-229; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 426;

יוסטמן, יהושע השל יחזקיהו.
בן חנוך הניך גד (ע"ע). היה רב בלודז'. בזמן המלחמה עשה זמן מה בגטו צ'נסטוחוב, Częstochowa, עם אביו. נספה בטרבלינקה בערב סוכות תש"ג,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 101; אלה אזכרה, ו, עמ 234-233; ספר צ'נסטוחוב, א, עמ 576;

יוסלביץ,Yoselewitz, Joselewitz ,גוטמן שבתאי.
נולד בתרס"ז,1907. למד בישיבת טלז. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, עמ רנב;

יוסלביץ, יעקב.
כיהן עם הרב ציפקוביץ' (ע"ע) בוורונוב, Voranava, Werenów, שברוסיה הלבנה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 306;

יוסף, Joseph,מרטין-מקס.[1]
נולד בתרל"ט,1879, בווילן, Filhene, Wieleń nad Notecią, שבאזור פוזנן. למד באוניברסיטה של ברלין ובסמינר לרבנים שם. בימי מלחמת העולם הראשונה שירת כרב צבאי ולמד יידיש. כך יכול לדאוג לשבויי המלחמה היהודים שהיו במחנות בסביבות ברלין. כיהן כרב בברלין, לימד בבתי הספר היהודיים בעיר, והושיט סעד רוחני לאסירים היהודים בבית הסוהר בעיר. על אף דעותיו הליברליות היה לו יחס חיובי למסורת היהודית, ואהד את התנועה הציונית. מ-1933 הוא היה עובד המדינה היחיד ששני הוריו היו יהודים, שהנאצים לא פיטרו, והמנהלים של בית הסוהר שבו עבד חסכו ממנו את אי הנעימות של הברכה במועל יד. היתה לו אפשרות לעזוב את גרמניה בעוד מועד, אך הוא לא ניצל אותה. בספטמבר 1943 גורש לאושוויץ.
מקורות: לוונטאל, עמ 86; סינסון, עמ 42;

[1] יוסף מרטין-מקס. לפי לוונטאל: מרטין. לפי סינסון: מקס.

לונין, ישראל. - לוריא, משה

לונין, Lunin,ישראל.
היה רב בוולוז'ין. הגרמנים מינו אותו להיות ביודנראט של העיר. כשאספו הגרמנים את יהודי העיר לנפחיה, בכ"ג באייר תש"ב,10.5.1942, הוא התנגד לקריאתו של הרב ראובן חדש (ע"ע) לקחת אבנים, לבֵנים ומטילי ברזל ולהכות בגרמנים, וטען שחיי שעה קודמים. נספה בשואה.
מקורות: וולוז'ין, עמ 545, 549; פון לעצטן חורבן, 8, עמ 75-79; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 294;

לוסטהויז (לוסטהאוז), Lusthois, Lusthaus,זאב וולף.
היה דיין ומו"ץ בנדבורנה, Nadwórna, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 425;

לוסטהויז, שאול, בן יעקב יוסף.
היה דיין, מו"ץ ואב"ד בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 425;

לופיאנסקי, Lupianski,שרגא.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בוויסוקה רודה, Vysoka Ruda, Višakio Rŭda, שעל יד קובנה. נספה בש\ואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוצקי, Lucki,אליהו.
נולד בתרנ"ח,1898. היה רבה האחרון של ז'ידיק, Zhidik, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 46, 218; אשרי, חורבן ליטע, עמ 300, 301;

לוצקר (זלווין), (Lucker(Zelwin,יעקב.
לפני מלחמת העולם השניה היה מגדולי בעלי המוסר בפולין. היה בגטו וילנה, ושם נתן שיעורים בבית המדרש לנשים שאותו הקימה הרבנית פייגעלע דעם רב'ס. הוא נתן הסכמות לדברי התורה שכתבה הרבנית, שאחרי המלחמה נמסרו למכון היהודי ההיסטורי בוורשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 267-266;

לוריא (לוריע),Luria,Lurie, ברוך אליעזר, בן מנחם מנדל.
למד בישיבת מיר. כיהן כרב בפוהוסטPohost, , ובנובו בוריסוב, Novo-Borisov, שברוסיה הלבנה. בתרצ"ג,1933, עבר לריגה. שם שימש כרב בבית המדרש "מלביש ערומים", והגיד שעור בגמרא במניין של המזרחי. היה המשגיח הראשי על הכשרות. עזר מאד לרבנים הפליטים שבאו מרוסיה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 396;

לוריא, חיים פנחס, בן שלמה זלמן צבי. "חיים פנחס הדיין". נולד בתרכ"ד, 1864. היה מחסידי גור ומקורב לרבי מגור. אחרי נישואיו עבר ללודז', ושם עסק במסחר ובלימוד תורה. בהכוונת האדמו"ר מגור נעשה שם דיין ומורה הוראה. חיבר ספרי הלכה, בהם "פתח הדעת" על הלכות מליחה, שו"ת "משיב הלכה", וקונטרסים ובהם שו"ת בעניינים השונים שהובאו בפניו. ספריו נלמדו בישיבות שונות, ביחוד על ידי אלה שלמדו להוראה.
בזמן הכיבוש הנאצי היה בגטו לודז', ושם נפטר באייר תש"א,1941. אחרי מלחמת העולם השניה מצא בנו שגר בתל אביב, בין ספרי הקודש השדודים שהובאו ארצה מאירופה, עותק של השולחן ערוך שהיה בידי אביו, פדה אותו מן הרבנות הראשית, הושיב תלמידי חכמים שעברו עליו, קיבצו את פסקי ההלכה שהיו רשומים בשולי הדפים, ועל פיהם הוציא לאור את ספר "קהלת חיים", וגם הדפיס מחדש את הספר "משיב הלכה".
מקורות: עדותה של נכדתו אסתר שקלנובסקי במכתבה אלי, כ"ה במרחשון תשס"ט.


לוריא, מנחם מאיר, ("מאיר וילנר").
היה "משולח" בעד ועד הישיבות של וילנה, וחבר בהנהלה של ישיבת "תומכי תמימים" שם. נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 327;


לוריא, מנחם מנדל.
למד בישיבת וולוז'ין, והיה מתלמידיו של הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין). כיהן כרב במושבות היהודיות שבפלך יקטרינוסלב (היום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה וברוסטוב, Rostov, שעל נהר הדון, ברוסיה. מתרפ"ד,1924, כיהן כרב בליאדי, Lyady, שעל יד מינסק, רוסיה הלבנה. בתרצ"ד,1934, עבר לריגה. נספה עם בני קהילתו באב תש"א.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 396; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוריא, משה.
היה רבה האחרון של וייגבה, Vaiguva, שבליטא. נרצח בידי ליטאים באב תש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 230; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוריא, משה בצלאל.
נולד בתרי"ג,1913. למד בישיבת טלז. נספה באב תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רסח;

פרסקי, משה - צוקרברג, יחיאל

pe

פרסקי, משה, בן בנימין.
נולד בתרנ"ב,1892. למד שנים רבות בישיבת וולוז'ין, ושם הוסמך לרבנות. בימי מלחמת העולם הראשונה ידע סבל ונדודים רבים. בתרע"ו,1916, נתמנה לדיין וראש הישיבה של הרב י"י ריינס בלידא, Lida, שברוסיה הלבנה. הישיבה הזאת חרבה בימי מלחמת העולם הראשונה, והרב פרסקי נתבקש לשקם אותה. הוא עמד בראש הישיבה, והמשיך את דרכו של הרב י"י ריינס, אך הדבר לא הצליח. אחרי מלחמת העולם התמנה לרבה של פודברודז'ה Podbrodze , , שעל יד וילנה. היה פעיל בחיים הציבוריים בקהילה שלו. הוא לחם בהשפעות האנטי ציוניות, ובין היתר הקים בעירו בית ספר דתי-לאומי, שהתקיים שם נוסף לבית הספר "תרבות". במשך הזמן נסגר בית הספר הזה, והרב פרסקי השתדל לשמור על הצביון המסורתי של בית הספר "תרבות". הוא העריך את ההשכלה הכללית, ורצה שבני הנוער בעיירה שלו ירכשו גם השכלה כללית בצד ההשכלה היהודית. נפטר בימי מלחמת העולם השניה בגיל 58, זמן קצר לפני שהקהילה חוסלה בידי הנאצים, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: ספר זכרון לאזור שווינציאן, עמ 1361-1364; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 389, 393 517;

פרסקי, צבי לייב.
נולד בתרנ"ו,1896. היה רבה האחרון של ולון Velioni,,שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 267; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פרצוביץ, Percowitz,צבי אריה.
בתרפ"א,1921,נתמנה לרב בטרוקי, Troki, שבליטא. נספה בסתיו 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 360;

פרצובסקי (פערצובסקי), Percowski,זלמן.
היה הרב האחרון של קופישוק Kupishok, Kupiškis, שבליטא. נספה באב תש"א,1941. רופא ליטאי ניסה להסתיר את אשתו הרבנית ואת ילדיה, אך כעבור זמן מה גילו השכנים הליטאים את כולם, והסגירו אותם לגרמנים, שהתעללו ברב.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 562, 565; אשרי, חורבן ליטע, עמ 300, 309; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פרצי, Parci,מלכיאל, בן אשר.
היה רבה האחרון של קשיוויצ'ה, Krzywicze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 580;

פרקל, Perkal,אברהם יצחק.
היה אחד מראשי ה"מלמדים" בחדר "יסודי התורה" באוסטרוב מזובייצק, Ostrow-Mazowicka, שבאזור ורשה. שנים אחדות היה "מלמד" בריגה, ושם עשה הרבה למען החינוך. בימי מלחמת העולם השניה גורש לברית המועצות, ושם נספה.
מקורות: ספר זכרון לאוסטרוב מזובייצק, עמ 213;

פרקל, משה.
היה דיין ומורה הוראה בסקרנייביץ ,Skiernievice ,שבאזור לודז'. בתחילת ספטמבר 1939 השתתף באסיפה של מנהיגי הקהילה, שנבחרה בראשית הכיבוש, וממנה צמח כעבור זמן מה היודנראט, ובה הוחלט בין השאר לאסוף את ארכיון הקהילה, לארוז אותו בארגז זכוכית ולקבור אותו. אך לא ידוע לנו אם ההחלטה הזאת אכן בוצעה. אחר כך גורש עם הרב יצחק קאליש (ע"ע), לראווה מזובייצקה, Rawa Mazowiecka, שבאותו האזור', וזמן מה שהה במחנות בגרמניה. נספה בשואה.
מקורות: ספר סקערניביץ, עמ 531; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 168, 169 472;

פרקל, צבי.
היה רבה של סוכאטשוב, Sochaczew, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: כארז וכאזוב, עמ כב;

צוייג, Zweig, מ"ב הלוי.
מאמצע שנות העשרים של המאה העשרים ישב בפוטוק זלוטי, Potok Złoty, שבגליציה המזרחית, ושם, כנראה, היה דיין ומו"ץ. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 416;

צוּפין, Zufin,גדליה.
היה רבה של קאמין, Kamen, שברוסיה הלבנה. לפרנסתו היה גם שו"ב בעיירה סמוכה. נספה בשואה.
מקורות: ספר רוביזוביץ, דרבנה והסביבה, עמ 107; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

צוקר,Zuker,בן ציון.
נולד בתרמ"ה,1885. מתרפ"ח,1928, כיהן כרב בטורצ'ין, Torczyn, שבווהלין. נספה עם בני קהילתו באוגוסט 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 95, 96, 144; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

צוקרברג, Zukerberg, אלתר שלום דוד, בן יעקב קופל.
נולד בתרכ"ח,1868. בתרנ"ט,1899, נתמנה לאב"ד בקומרנה, Komarno, שבגליציה המזרחית, מטעם חסידיו של האדמו"ר שהיה שם. שולח לבלז'ץ בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 384; ברוך ישר, בית קומרנה, עמ 22, 158;

צוקרברג, יחיאל מיכל, בן אלתר שלום דוד.
היה רב בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 235; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רכד;

שפירא, שלום - שפירא-קצנלנבויגן, יוסף

sh
שפירא, שלום, בן אלימלך מקוז'ניץ-ורשה.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 215;

שפירא, שלמה, בן נחמיה.
כיהן כרב בסטריז'וב, Stryszów, שבגליציה המערבית. נספה עם כל אנשי העיר.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22.

שפירא, שלמה חיים, בן יעקב.
נולד בתר"מ,1880. נספה בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית, בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא, שמואל, בן יצחק דוד.
היה האדמו"ר האחרון משושלת נסכיז', Nesvizh,Nyasvizh.
גר בקובל, Kowel, שבווהלין, ושם נספה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 139;

שפירא, שמואל, בן שלמה דב (בער).
שיפטובקה, Sheptovka, Sheptivka, אוקראינה. מתרפ"ד מילא בעירו את מקומו של חותנו ר' אברהם משיפטובקה. בתרצ"ה,1935, עבר למוסקבה. בתרצ"ח,1938 הוגלה לסיביר, ושם נרצח בניסן תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשפד;


שפירא, שמואל פנחס, בן ישעיה.
בתרע"ז,1917, הוכתר לאדמו"ר מבלנדוב, Błędów בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 214; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תתא;

שפירא, שרגא פייבל.
נולד בליטא בתר"ס,1900. למד בישיבות טלז, וקלם,שבליטא, וכיהן כראש מתיבתא בישיבת קלם. בחורף תר"ץ, סוף 1929, נשלח לאנגליה כדי לאסוף כסף לישיבת קלם, ואחר כך היה בין אלה שהקימו את ישיבת "עץ חיים" בהיידה שעל יד אנטוורפן. כשכבשו הגרמנים את בלגיה ניסה להימלט לשוויץ, אך מורה הדרך הסגיר את כל הקבוצה לידי הגרמנים. הרב שפירא שהה זמן מה במחנה מעצר על יד אנטוורפן, ומשם גורש לפולין.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 320-315; יידיש און חסידיש, עמ 230;

שפירא-כהנא, Shapira-Kahana,אברהם דב בער.
ע"ע כהנא שפירא, אברהם דב בער.

שפירא-קצנלנבויגן,Shapira-Katzenelenboigen,יוסף, בן אלתר ישראל שמעון.
נולד בתרע"ו,1916. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בוורשה. נפטר מטיפוס בברגן-בלזן באייר תש"ה,1945, שבועיים לאחר השחרור.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 199;