אנוחוביץ, יוסף - אפשטיין, ברוך

an

אנחוביץ (אנכוביץ), Anachowicz ,יוסף.
נולד בתר"מ,1880 (לפי בן ציון קליבנסקי בתר"ל, 1870) בפלך גרודנה. כיהן כרב בשאקי Saki, Šakiai, שבליטא, עם הרב יוסף גולדין (ע"ע), ובערוב ימיו שימש בה כדיין. נפטר בכ"ד בשבט תש"א, בימי השלטון הסובייטי, אך לא זכה שיקימו מצבה על קברו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 702; רבני ברית המועצות, 1939-1991; מכתבו של נינו בן ציון קליבנסקי;

אסבל, Asbel, דוד יעקב, נכדו של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב.
היה רב בסמיאטיץ', Siemiatycze, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

אסטנוביץ, אלעזר.
נולד בתר"ם,1880. שנים אחדות לימד בישיבת "תמכין דאורייתא" בסאנוק, שבגליציה המערבית, ואחר כך כמגיד מישרים בניימארק- נובי טארג,,Nowy Targ שבאותו האזור. חיבר פירוש על ספר "עקידת יצחק", והשווה את הדפוסים השונים שלו. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 247-246;

אפרתי,Efrosi ,Efrati.
גלינא, Glinuany. גליציה המזרחית. נספה בגטו פשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, בסיון תש"ג.
מקורות: מגילת גלינע (גליניאנע), עמ 278;

אפרתי, יצחק צבי, בן יקותיאל.
נולד בתרס"ה,1905. הוסמך בידי הרב דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון". מתרפ"א,1921, כיהן בגלינא, Glinuany,כאב"ד, אדמו"ר, והגבאי של קופת ארץ ישראל. שם נספה בתש"ג,1943, עם כל בני עירו.
מקורות: אלפסי, עמ 63.; החסידות מדור לדור, ב, עמ 403; קהילת גלינא, עמ יט; וונדזר, א, עמ 262; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפרתי, לייב.
היה אדמו"ר בלבוב. היה מקרב אליו את פשוטי העם ואת חוגי העולם התחתון, שאותם השתדל להחזיר למוטב. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 137;

אפשטיין, Epstein, ,(עפשטיין), אליהו יהושע.
היה רבה האחרון של ראקוב, Raków, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 553;

אפשטיין, אליעזר, בן חיים מאיר הלוי.
נולד בתר"מ,1880. היה אדמו"ר בניישטאט, Nowe Miasto Newstadt,,Nowy Korczyn,שעל יד קרקוב,ומשם עבר לז'אלושיץ, Działoszyce, הסמוכה. נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור דזיאלושיץ והסביבה, עמ 304; החסידות מדור לדור, א, עמ 262; בית קומרנא, עמ 105;

אפשטיין, אליעזר יהושע, בן אברהם שלמה הלוי.
נולד בתרנ"ט,1898. נסמך להוראה בידי הרב יחיאל מיכל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. אחרי נישואיו היה זמן מה ר"מ בקיילצה, Kielce, Keltz , ושם הקים ישיבה. משם עבר לאפטא, Opatów,שבאזור לובלין, ושם היה מו"צ וראב"ד. בתר"פ,1920, נתמנה לרב ברקוב, Rakow, Rakiv, שבפולין. שם עמד גם בראש עדת חסידים, ונקרא "דער ראקעווער רב". אחרי פטירתו של הרב אברהם סילמן בחמיילניק, Chmielnik, שבאזור קיילצה. בתרפ"ט,1929, נבחר כרב ואב"ד של העיר. שם היתה לו מחלוקת עם הרב טוביה סילמן (ע"ע), בנו של הרב שנפטר. פירסם מאמרים עיוניים בקבצים תורניים שונים שהופיעו בפולין. נספה בטרבלינקה.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 123, 147-150; החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, אלתר משה דוד, בן יהודה אריה לייב.
היה רבה של טרלה, Terlo, שבגליציה המזרחית. עבר לטשמילוב,Chemilov, שבאותו האזור, ושם היה אדמו"ר. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151 ;

אפשטיין, ברוך, בן יחיאל מיכל.
בעל ה"תורה תמימה". נולד בתר"ך,1860, בבוברויסק, Bobroisk, שברוסיה הלבנה. למד בישיבת וולוז'ין ושם הוסמך לרבנות בידי דודו, הנצי"ב מוולוז'ין. על אף השכלתו התורנית הרחבה שאף ללמוד מקצוע שממנו יוכל להתפרנס. לכן יצא לווינה ושם סיים את האקדמיה למסחר. הציעו לו רבנות בפינסק, Pinsk, בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג) ובמוסקבה, אך הוא דחה את ההצעות הללו והתפרנס מעבודתו כפקיד, ואחר כך כאחד המנהלים, בבנק בפינסק. בתרפ"ג-תרפ"ו,1923-1926, שהה בארצות הברית כדי להכיר את החיים היהודיים שם, וכדי לאסוף כספים להוצאת ספרו הגדול "מקור ברוך". היה ציוני, ועם יסוד המזרחי הצטרף לשורותיו (זיידמן, שהיה מקורב לאגודת ישראל, השמיט את העובדה הזאת). מלבד חיבורו הידוע "תורה תמימה" כתב את הספר "מקור ברוך" על הירושלמי, "תוספת ברכה" על חמישה חומשי תורה וחמש מגילות, ספר על תורת המסחר, ועוד. כן נהג לכתוב דברים על פרשת השבוע בעיתון "די פינסקע שטימע" (קולה של פינסק). כשפרצה מלחמת העולם השניה והאזור הזה נכבש בידי הרוסים, עזר לפליטים שבאו לפינסק מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. הוא לא האמין בברית שנכרתה בין גרמניה לברית המועצות, ויעץ למי שיכול להימלט על נפשו. מכיוון שחשש שהרוסים יגרשו אותו למעמקי רוסיה התחמק מהם והחליף לעתים קרובות את מקום מגוריו. בשל כך לא קיבל מן השלטונות את כרטיסי המזון, וכך סבל מרעב קרוב לשנתיים. נפטר בבית החולים היהודי בפינסק בתמוז תש"א, יולי 1941, ימים אחדים אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר.
מקורות: תרשיש, רבי ברוך הלוי אפשטיין בעל "תורה תמימה"; זיידמן, אישים, עמ 116-108; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 168-166; אלה אזכרה, א, עמ 149-142; פינסק, ספר זכרון ועדות לקהילת פינסק-קארלין, עמ 491-489;

אפשטיין, ברוך.
באלול תרפ"ט,1939, נבחר להיות רבה של דומברובה-גורניצ'ה, Dąbrowa Górnicza, שבאזור זגלמביה, אחרי מחלוקת עזה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר קהילת יהודי דומברובה-גורניצ'ה, עמ 67; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 133;

סטמפל, שרגא - סילמן, יעקב

st

סטמפל, שרגא פייבוש, בן יצחק.
נולד בקרקוב בתר"מ,1880. אביו, שלא היה חסיד של רבי מסויים, נהג להתפלל בקלויז הלמדני של צאנז, Sanz, Nowy Sącz, גליציה המערבית. היה מראשי אגודת ישראל בקרקוב וחבר מועצת העיריה. בתרפ"ב,1922, נבחר לסיים הפולני. בתר"ץ,1930, נבחר כראש הקהילה של קרקוב. כשנכנסו הגרמנים לקרקוב עבר לגטו בוכניה, Bochnia. ידידיו מחו"ל השתדלו למענו, והוא קיבל דרכון של פרגואי, והועבר לברגן-בלזן. בשמחת תורה תש"ה,1944, נלקח משם לאושוויץ.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 180-176;

סטפנר, Stefner, Stepner,אייזיק.
היה רבה האחרון של לייפון, Leipalingis, שבליטא. נספה בתשרי תש"ב, ספטמבר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 358;

סטרוסטה, Starosta, אליהו.
נולד בתרנ"ד, 1894. לפני מלחמת העולם השניה גר בערים סיניאבקה, Siniawka, Sinyavka, Sinovla, נובוגרודק, Novogrudek, Navahrudek , ונייסוויז', Nieświez, שבווהלין (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). כיהן כרב בסיניאבקה, והתפרנס ממכירת שמרים והכנת נרות לשבת. נספה עם בני קהילתו בערב תשעה באב תש"ב, 1942.
מקורות: דפי עדות ביד ושם; חוברת הנצחה לסיניאביקה, דגניה א;

סטשבסקי. Stasewski,
דז'יאלושיץ, Działoszyce, Zaloshits, אזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור של דז'יאלושיץ והסביבה, דז'יאלושיץ, סקלאמביץ, קאזימיירז', עמ 278;

סיגר,Siger ,יהודה לייב.
נולד בתרס"ח,1908. כיהן כרב בז'ימל, Žemelis, שבליטא. היה רבה האחרון של קמי,Komai. נרצח בידי ליטאים באוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 293, 609; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

סידרר (סידערער),Siderer ,משה.
נולד בתר"ס,1900. היה ראש ישיבה ברקישוק, Rokiškis, שבליטא נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 321; רבני ברית המועצות, 1939-1991;


סילמן,Silman,אברהם, בן יוחנן.
לפני מלחמת העולם השניה כיהן כרב באחד הפרוורים של לודז'. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. נפטר באחד ממחנות העקורים כחודש אחרי שהמלחמה הסתיימה.
מקורות: לאָדזשער געטא, עמ 455; עדות אחיינו פרופ' יוחנן סילמן;

סילמן, אליעזר, בן אברהם.
כיהן כרב בדזיאלושיץ,ז'אלוזיץ Działoszyce, Zaloshits, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 155, 36 ברשימת הנספים;

סילמן, טוביה, בן אברהם יצחק.
היה רב בחמיילניק, Chmielnik, שבאזור קיילצה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס כמייעלניק, עמ 147, 155, 36 ברשימת הנספים;

סילמן, יוחנן.
בשנות השלושים המאוחרות של המאה העשרים כיהן כרבה של נובי-קורצ'ין (עיר חדש), Neustadt,Nowy Korczyn, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 318;

סילמן, יעקב, בן אברהם יצחק.
בימי מלחמת העולם הראשונה התחיל להתעניין בצרכי הציבור בעירו חמיילניק, Chmielnik, שבאזור קיילצה, והתקרב לתנועה הציונית. אחרי המלחמה הצטרף למזרחי, והשתתף בוועידה הארצית השניה של התנועה, שהתקיימה בוורשה באביב תרע"ט, 1919, ובוועידה השלישית שהתקיימה בוורשה. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בלוקוב, Łuków, שבאזור לובלין, ובהשפעתו נוסדה שם חברה להתיישבות בארץ ישראל, על יד תנועת המזרחי. אנשי "שלומי אמוני ישראל" (אגודת ישראל) הצרו את צעדיו, והכריזו מלחמה גם על בית הספר של המזרחי בעיר. בתרפ"ד,1924, בא לארץ ישראל וקיווה להביא לכאן את משפחתו. כאן היה חבר ב"הפועל המזרחי", והתפרנס כשומר בבניין של בית הספר "תחכמוני" בתל-אביב, שבאותה העת התחילו לבנות אותו. בתרפ"ז,1927,חזר לפולין מסיבות כלכליות, ונתמנה לראב"ד בפירשניצה,Pieryzchnica , שעל יד חמיילניק. הוא לחם בשם הרע שהוציאו לארץ ישראל היורדים שחזרו לפולין עקב המצב הכלכלי הקשה ששרר אז בארץ, והמשיך להיות פעיל בתנועה הציונית ובמזרחי. נספה בשואה.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 445-454, 155, 36 , ברשימת הנספים;

סילמן, יעקב, בן דויד.
היה רבה של גריבוב, Grybów, בגליציה המערבית. ב-19 בינואר 1942 כתב ללודז' מכתב ובו מסר פרטים מדוייקים על מה שנעשה במחנה המוות חלֶמנו, כפי שמסרו לו כמה אנשים שהצליחו לברוח משם. נספה בשואה.
מקורות: אהרונסון, עלי מרורות, עמ 75-76; א וואָלף יאסני, די געשיכטע פון יידו אין לאָדזש אין די יאָרן פון דער דייטשער-יידן אויסראטונג, כרך ב, עמ 135-136;