וייסמן, גרשון - ויליג, שרגא

we

וייסמן, Weisman,גרשון, בן חיים.
נולד בתרנ"ז,1897. למד בישיבות וולקוביסק, Volkovysk, וקלצק,Kleck ,שבווהלין. מתרע"ג,1913, היה רב בזופיובקה (טרוכימברוד), Zofjówka. כששלטו הרוסים בעירו טרוביץ, Targowica,ב-1940, הם אסרו אותו בעקבות הלשנה של קומוניסט יהודי באשמת מסחר בלתי לגאלי בשמרים ובסחורות אחרות, ואחרי זמן מה שיחררו אותו. נספה באב תש"ב,1942, עם הרב ברוך זאב בייגל (ע"ע).
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 83, 89, 90;

וייסמן, משה.
היה בוגר בית המדרש לרבנים בברסלאו. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים בא לטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. שם היה הרב של הטמפל של הנאורים, ולימד יהדות בבית הספר העברי "שפה ברורה". כתב ספר בפולנית על הפוליטיקה היהודית של אדריינוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח מזרחה. מאז לא נודעו עקבותיו.
מקורות: עדות בעל פה של פרופ' צבי אנקורי, יליד טרנוב, שכתב על הטמפל בעירו בספרו ערמוני אשתקד;

ויכסלפיש, Weichslfisch,Weichslfish,ישראל משה.
היה בן למשפחת תעשיינים מלודז'. גר בקוטנה, Kutno, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: ספר קוטנה והסביבה, עמ 287. בנו שכתב את הרשימה כותב שאביו היה רב, אך בדברים עצמם אין הדבר מוזכר.

ויסבורד (וייסברוד)Weisbrod,,Weisbord,ישראל איסר.
היה רבה האחרון של דרוביאן, Darabėnai, שבליטא. ב- 28 ביוני 1941 התעללו בו הגרמנים ואחר כך ירו בו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 210, 211; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 137, 209; אשרי, חורבן ליטע,
עמ 204; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

וייסברוד, יעקב.
כיהן כרב בטורבין, Turobin, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר טורבין, עמ' 142, 147;

וייסבורד (ויסברוד), שרגא פייבוש.
כיהן כרב בפוזלאווה, Podzelva, שבלטביה, "דער פאזלעווער רב". הגרמנים התעללו בו לפני שנספה, ביוני 1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 285- 281;

וייסברוט, Weisbrot,יוסף דוד.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של קרשניק, Kraśnik, שבאזור לובלין. בלילה הראשון שבו כבשו הגרמנים את העיר הם עצרו אותו ועוד כמה מראשי הקהילה, ואת הכומר הפולני, כבני ערובה, ולמחרת שיחררו אותם. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 520, 521;

וייסברוט, יצחק.
היה רבה האחרון של ידליצ'ה, Jedlicze , שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 222;

וייץ, Weitz,מרדכי, בן אברהם.
היה תלמידו של הרב שמשון אורנשטיין בקאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. פירסם מחקרים על תולדות יהודי העיר. בימי מלחמת העולם השניה דאג לחינוך הילדים בעירו. אז פירסם חוברת שעברה בחשאי מיד ליד, ובה היו ידיעות שונות שהועיל למגורשים. נספה בשואה.
מקורות: תולדות יהודי קאליש, עמ 215, 405;

וייצ'יק,Weitchik ,משה יצחק.
היה רבה האחרון של אירגולה, Ariogala, Erogelan, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 137;

וילוביץ,Wilowitz,בנימין.
נספה בידי אוקראינים בסקאלאט, Skalat Stary, שבגליציה המזרחית, בפוגרום הראשון שנערך בעיר ביולי 1941. בנו ברל'ה סרב להתפשט על פי הבור, ונורה.
מקורות: סקאלאט, קהילה שחרבה, עמ 101, 102;

ויליג, Willig,Wilig,שרגא פייבל.
נולד בתר"ל,1870. בתר"ס, 1900, בערך התמנה לרב בדלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית. בתרס"ט,1909, הקים בבוצ'אץ בית לימוד תורה כללי, שהיה אמור לבטל את ה"חדרים", ולכלול בתוכו גם את הישיבות. את הכסף להקמת המוסד הזה תרם אחד מעשירי הקהילה. בתרס"ג,1913, נתמנה לדיין בעיר. באותה התקופה הוא הקים שם ישיבה, ואחרי מלחמת העולם הראשונה היא השתלבה במסגרת ישיבות "בית יוסף"- נובהרדוק. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט לבודפשט. אחרי המלחמה חזר לבוצ'אץ והיה רבה האחרון של העיר.[1] כמו רבנים אחרים מבוצ'אץ שכיהנו שם לפניו שימש גם הוא כסמכות תורנית לכל פולין והיה מאלה שפסקו הלכות לרבנים אחרים. נפטר בבוצ'אץ' בתשרי תש"ב,1941.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 326-321; זיידמן, אישים, עמ 508-502; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית,
עמ 85; וונדר, ב, עמ 801-805;

[1] הסופר ש"י עגנון מזכיר את הרב שרגא פייבל ויליג בספרו "עיר ומלואה", עמ 650-652. תודה למחותני הרב ד"ר משה קליין שהעמידני על כך.

רוזנבוים-שושני, יחזקאל. - רוזנמן, גדליה

ro

רוזנבוים-שושני, Rosenboim-Shoshani,יחזקאל.
ראדום,Radom. אזור ורשה. היה חבר ב"תורה ועבודה", וממייסדי התנועה הדתית-רוויזיוניסטית "אחדות ישראל". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התחיל לכתוב יומן אירועים, וכשנאלץ לעקור לגטו ורשה הטמין אותו. כשהיה בוורשה פעל שם בג'וינט, במחתרת. אחרי המלחמה נעשו מאמצים לגלות את יומנו, אך זה לא נמצא.
מקורות: ראדום, עמ 143.

רוזנבלום, Rosenblum, יוסף.
היה חבר ביודנראט של סוקולי, Sokoły, שבאזור ביאליסטוק. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם חטפו אותו לעבודה בניקוי מכוניות והתעללו בו. נספה בשואה.
מקורות: סוקולי במאבק לחיים, עמ 364; יזכור סאָקאָלי בוך, עמ 37, 44, 45, 66;

רוזנבלט, Rosenblatt, בנימין.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בסקאלאט, Skalat Stary, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 401, 402;

רוזנבלט, יצחק הלוי,
היה רבה האחרון של סקאלאט, Skalat Stary, שבגליציה המזרחית. נספה בניסן תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ד, עמ 774;

רוזנהולץ, Rosenholz,אלחנן.
היה רבה האחרון של ליובווה, Liubavas, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 355;

רוזנהולץ, שפטיל (שבתאי?.)
למד בישיבות טלז, וסלובודקה. היה מורה הוראה בדווינסק Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 415;

רוזנטל, Rosenthal, Rosental, יוסף.
היה ר"מ בישיבת "בית יוסף" בווילנה. נספה אחרי שהגרמנים כבשו את העיר.
מקורות: אריה אביב"י, ואני בגולת סיביר, עמ 9-8;

רוזנטל, תמר.
אשת הרב יוסף רוזנטל (ע"ע). היתה צדקת ובת-אוריין, ידעה כמה לשונות, והיתה בקיאה ביהדות. נספתה אחרי שהגרמנים כבשו את וילנה.
מקורות: אריה אביב"י, ואני בגולת סיביר, עמ 9-8;

רוזנמוטר, Rosenmuter, מנחם מנדל.
נולד ברוסיה בתרנ"ח, 1898. למד בישיבות "תומכי תמימים" בליובאוויטש ובחרסון,Cherson, שבדרום אוקראינה, והיה מגיד שיעור בישיבה בחרסון. כשרבים מחסידי חב"ד ברוסיה הצליחו לעבור לפולין, בשנות העשרים של המאה העשרים, הוא השתקע בלודז', ולפרנסתו היה מנהל בית חרושת לנרות. בתקופת השואה היה חבר בוועד הרבנים של הגטו, והמנהל של ישיבת "תומכי תמימים". את תפקידו בוועד הרבנים ניצל כדי להושיט עזרה רפואית ומזון ליהודים שהיו בגטו. נספה עם בני ביתו בראש השנה תש"ג, ספטמבר 1942. לפי ליובאוויטש וחייליה נפטר יומיים לפני השיחרור.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 498; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 444;



יהודי ביאליסטוק 1939 ערב המלחמה

רוזנמן, Rosenman, הרב ד"ר גדליה.
נולד בתרמ"ז,1887, כנראה בבוצ'אץ'.למד בבית המדרש לרבנים בווינה. בתר"פ,1920, נתמנה לרב בביאליסטוק. אף שהיה "משכיל" הוקירו אותו גם החרדים, בשל דקדקנותו בענייני ההלכה. היה חבר במועצת הקהילה ובהנהלה שלה, ונציגה הרשמי בפני השלטונות. בתרצ"ו,1936, כשהשלטונות אסרו על השחיטה הכשרה, הוא נאבק בגזירה, ואף הפיץ בין חברי הסיים ופקידי המימשל מנשר, שבו הסביר את העקרונות של השחיטה הכשרה. ב-29 ביוני 1941 פקדו עליו הגרמנים להקים את הגטו בעיר, ואחר כך מינו אותו להיות יושב ראש היודנראט. נספה בשואה, אך בפועל שימש בתפקיד הזה המהנדס אפרים ברש. כשבאו לביאליסטוק פליטים יהודים מערים אחרות, וביודנראט חששו שמספרם הרב יגביר את הסיכון לאלה שנמצאים בה, אמר הרב רוזנמן שהמוסר היהודי מחייב שלא למנוע מאיש מהם מקלט במקום הזה, שבאותה העת נחשב לבטוח. ככל הנראה נספה עם החיסול הסופי של הגטו.
מקורות: טרונק, יודנראט, עמ 39; תעודות מגטו לובלין, עמ 36; ספר הזכרון לתלמידי בית המדרש לרבנים בוינה, עמ 80; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 148, 151, 153, 157; רבני ברית המועצות, 1939-1991;