ארליך, שלמה - אשרוב, שלמה

ar

ארליך, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. לפני מלחמת העולם השניה היה דיין ומו"ץ בגריבוב, Grybów, שבגליציה המערבית. ההדיר ספרים רבים של גדולי ישראל מן הדורות הקודמים. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 297-295;

ארנברג (אהרנברג), Ehrnberg אלימלך אלעזר
בן יצחק אריה (לייב) ושרה. היה חסיד בובוב. לפני המלחמה גר בגורליצה, Gorlice שבאזור קרקוב. שם כיהן כרב, ושם נספה עם אשתו וכל ילדיו, בגיל 46. אחיו הרב יהושע מנחם מנדל הצליח לעבור להונגריה עם משפחתו, ובקיץ תש"ד, 1944, עלה לרכבת של קסטנר. אחר כך היה אב"ד בתל אביב.
מקורות: דף עדות של אחייניתו ריבה אברמוביץ ביד ושם, דבר הישועה, עמ 8;

אשכנזי, Ashkenazi, Aschkenazi ,אברהם מרדכי.
נולד בתרנ"ג,1893,בבוקובינה. כיהן כרב בוואריש, Waręż, Novoukrainka,שבגליציה המזרחית. היה מקורב לתנועה הציונית. כשכבשו הרוסים את האזור בתחילת מלחמת העולם השניה הם הגלו אותו לסיביר, ושם נפטר בתש"ג,1943. אשתו רייצה היתה בתו של הרב שלום באב"ד (ע"ע). גם היא נפטרה בסיביר.
שלושה מילדיהם ניצלו ועלו ארצה אחרי קום המדינה, עם עליית הנוער.
מקורות: וונדר, א, עמ 323-322, אלה אזכרה, ג, עמ 156, פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 184, נכדתו רות גן-קגן;

אשכנזי, אשר אנשל,בן נפתלי.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בסטניסלבוב. ‏במארס 1942 ‏נפוצו שמועות על אקציה הממשמשת ובאה - חיסולם הצפוי של הבלתי כשרים לעבודה, צמצום שטח הגיטו ועוד. התגובה על השמועות לא היתה אחידה: רוב היהודים שללו את התחזית הקודרת, אך השמועות נתגשמו. בערב פסח תש"ב, 31.3.1942 , לפנות ערב, כיתרו שוטרים גרמנים ואוקראינים את הגיטו. היהודים גורשו מבתיהם אל החצרות וגם נחטפו ברחובות. רבים התחבאו. בתים אחדים הוצתו כדי לאלץ את המתחבאים לצאת ממקומות המסתור שלהם וכדי להאיר את שטח הגיטו. השוטרים ירו בבורחים והטילו רימונים לתוך הבתים. מספר יהודים נשרפו חיים. השוטרים גילו את האדמו"ר אנשל אשכנזי במחבוא וציוו עליו להיכנס לתוך בית בוער ברחוב בלוודרסקה, כשספר-תורה בידיו. הוא הוסיף להתפלל גם כשאחזו בו הלהבות, ולא שמט את ספר התורה מידיו.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 431; פנקס הקהילות, כרך שני, גליציה המזרחית, עמ 373;

אשכנזי, חנוך העניך, בן ישראל.
נולד בתרמ"ח,1882, בבוקובינה. הוסמך לרבנות מרבה של צ'רנוביץ ואחרים. אחרי שאביו, שהיה רבה של סרט, Seret, Siret, שברומניה עלה ארצה בתרע"ג, 1913, כיהן במקומו כרב העיר. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר ללבוב, והיה ממקורביו של האדמו"ר אברהם יעקב פרידמן מבויאן. בעקבות הפוגרומים שנערכו אחרי המלחמה הורע מצבם הכלכלי של יהודי העיר, והרב אשכנזי יזם שם את ועדת החרם שפעלה כנגד מפקיעי השערים, נתמנה כ"חֵירֶם רב", וזכה להוקרה רשמית משלטונות העיר. היה פעיל באגודת ישראל, ובשנות השלושים של המאה העשרים היה חבר מטעמה במועצת הקהילה היהודית. כשכבשו הרוסים את העיר בספטמבר 1939 פעל הרבה למען הפליטים היהודים שבאו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשנכנסו הגרמנים ללבוב, ביוני 1941, היה בין שבעה האישים הראשונים שהוצאו שם להורג.
מקורות: בסוד ישרים ועדה, עמ דש (כך) – שז; אלה אזכרה, ז, עמ 307-304;

אשכנזי, חנניה יום טוב ליפא.
בן הרב יואל מסטניסלבוב,,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית,וטרסיף,Teresif,Tarachkos, Tarasowka,, שבבוקובינה. היה רב בקריניצה, Krynica Zdrój, שבגליציה המערבית. נספה בסטניסלבוב.
מקורות: וונדר, א, עמ 341;

אשכנזי, יואל.
בתרפ"ט,1929, נבחר להיות רבה של ניישטאט, Nowe Miasto Newstadt, Korczyn Nowy , שבאזור קרקוב, והיה הרב האחרון שם. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט,עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אשכנזי, ישראל, בן אשר אנשל.
היה אדמו"ר בטלומאטש, Tłumacz, שבגליציה המזרחית. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 429;

אשכנזי, צבי הירש, בן אשר אנשל.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ז,1897, נתמנה לאדמו"ר בסטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk. לפי אלפסי היה דומ"ץ בקניהינין-גורקא, Knihinin. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם נקרא "האדמו"ר מסטניסלב". כשנכנסו הנאצים לווינה, ב-1938 חזר לסטניסלבוב, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 429; וונדר, א, עמ 356;

אשכנזי-ויליצ'קר, Ashkenazi -Wilitchker ,יואל, בן יצחק (ע"ע).
נולד בתרמ"ח,1888. בילדותו עלה עם אביו יצחק (ע"ע) לירושלים ושם למד. חזר לסטניסלבוב Stanisławów, Ivano Frankovsk, ושם הוסמך לרבנות. התקבל כרב בטרסיף,Teresif , שבקרפטורוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה ניסה להסתתר, כי פחד שיגרשו אותו לפולין משום שהיה נתין פולני. באייר תש"ד, 1944, נספה באושוויץ.
מקורות: וונדר, א, עמ 341-339; החסידות מדור לדור, א, עמ 431;

אשכנזי-ויליצ'קר יצחק, בן יעקב הירש צבי.
נולד בתרכ"ח,1869. בתר"ן,1890, עלה לארץ עם שני בניו. בתרנ"ז,1907, נפטר חותנו, אנשל אשכנזי, שהיה רב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, והוא נקרא למלא את מקומו שם. נפטר בהושענא רבא תש"ב,1941, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: על חורבותיך סטאניסלאב: עמ 368; אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 431; וונדר, א, עמ 348, 349

אשרוב, Asherov,אברהם אליהו.
נולד בסוראז,Surazh, שברוסיה הלבנה, והתחנך בישיבת לובאביץ. בתרע"ב,1912, נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" בחברון, ומישיבת לובאביץ שלחו לארץ שבעה תלמידים כדי להניח את היסוד לישיבה הזאת. אחד מהם היה הרב אשרוב. כעבור שנתיים חזר לרוסיה הלבנה, והתקבל לרב בדריבין, Dribin Drybin,, Dribino, שבאזור ויטבסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לריגה, נודע כ"דער דריבינער רב" (הרב מדריבין), והתמחה כשוחט. היה פעיל בחוגי חסידות חב"ד בריגה, ובשבתות, בחגים ובמסיבות חב"דיות מסורתיות היה אומר דברי חסידות. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 370;

אשרוב, שלמה יצחק, מאנשי חב"ד.
היה שו"ב בחרקוב. נפטר בימי מלחמת העולם השניה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 172;

באב"ד, יהודה - באב"ד, משה

ba

באב"ד, יהודה אריה לייב
בן יהושע השל, שהיה רבה של סטרוסוב,Strusov, Strosów, שבגליציה המזרחית. נולד בתרל"ג,1873. בתרנ"ה,1895, נבחר לרבה של פודוולוציסק, Podwołoczyska,שבאותו האזור. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לסקאלאט, Skalat Stary, שבאותו האזור, ושם סייע הרבה לפליטים מעירו. אחר כך היה בלבוב, ושם עמד בראש מפעל הסיוע של הג'וינט לפליטים מאוקראינה שנמלטו לגליציה בעקבות הפרעות של פטליורה. בסוף דצמבר 1927 מילא תפקיד חשוב בארגון אסיפת הרבנים שהתקיימה בלבוב, שלמעשה אורגנה על ידי השלטונות הפולניים כדי לעודד את החוגים החרדיים בגליציה לתמוך במדיניותו של פילסודסקי וכך לצמצם את השפעת החוגים הציוניים שלחמו בסיים הפולני למען זכויותיהם הלאומיות והפוליטיות של היהודים. השתתף גם בוועידות אחרות של רבנים שהתקיימו בפולין בשנות השלושים של המאה העשרים. יצחק גרינבוים הציע להעמיד אותו ברשימתו הציונית לבחירות לסיים הפולני, כחרדי בלתי תלוי, אך הוא סרב לקבל את ההצעה. בתרצ"ד, 1934, נבחר, כנציגם של חסידי בעלז בוועד שמינתה ממשלת פולין, שתפקידו היה לאשר את מינוים הרשמי של הרבנים במדינה. כשכבשו הגרמנים את עירו גורשו לזבאראז' הסמוכה, ושם נספה בניסן תש"ג, 1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 154-150; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 408; וונדר, א, עמ 378-3791; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, יהודה זונדל, בן שלום יעקב.
היה אב"ד בלשניובLesniów,, ובשטרוויץ Shchurovitse ,Strevitz שבגליציה המזרחית. עד השואה היה אב"ד בברודי,Brody,שבאותו האזור. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 387; אלה אזכרה, ג, עמ 155;

באב"ד, יהושע השל, בן יהודה אריה לייב.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרצ"ח,1938, נתמנה לרבה של טרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית, במקום חמיו דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון", שהיה גם דודו. נספה בתש"ב,1942 .כך לפי וונדר. לפי אלה אזכרה נספה בטרנופול בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; וונדר, א, עמ 380; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, יהושע השל, בן יעקב צבי.
נולד בתרע"ז,1917. היה אב"ד בפודקמין, Podkamień, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 380; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 415;

באב"ד, יהושע השל, בן יצחק.
נולד בתרס"ו,1906. בתרפ"ט,1929, נתמנה לאב"ד בטרטקוב, Tartaków, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 382; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, 233;

באב"ד, יהושע השל, בן דוד מנחם מוניש, בעל "חבצלת השרון".
אחרי פטירת אביו, בתרצ"ח, 1938, הוכתר כרבה טרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם השניה עבר ליבורוב, Jaworów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: יבורוב, עמ 130;

באב"ד, יואל, בן חיים.
בתר"ץ,1930, נתמנה לרב בסלוטובינה, Slotowina, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 350;

באב"ד, יוסף דב בן-ציון, בן יהושע השל.
נולד בתר"ן,1890. היה רבה האחרון של מיקוליניץ, Mikulince, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 392; אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקב הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 324;

באב"ד,יוסף דב, בן יהושע השל.[1]
נולד בתרל"ה,1875. מתרס"ד,1904, היה ראב"ד בטויסט,Touste,שבגליציה המזרחית. מתרס"ח,1908, היה ראב"ד במיקוליניץ,Mikulince, שבאותו האזור. בימי מלחמת העולם הראשונה היתה העיר במצור, אך הוא לא עזב אותה, ועזר הרבה לבני הקהילה. נספה בעירו באלול תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155, 158-157; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 252; וונדר, א, עמ 392;

באב"ד, יששכר דב

מופיע ברשימת הנספים בבוסק, Busk. גליציה המזרחית.
מקורות: ספר בוסק, עמ 285;

באב"ד, מרדכי.
נולד בתרע"ה,1905.היה אב"ד בביסקופיצה, אוסציַה ביסקופיֶה, Biskupice, שבגליציה המזרחית. מתרצ"ו,1936, שימש כרבה של פרהינסקו,Perehińsko, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 403; אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 422;

באב"ד, משה, בן יהושע השל.
היה בברז'וביץ, Brezowiec, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155;

[1] באב"ד, יוסף דב. יתכן שהוא ויוסף דב בן-ציון הם אותו האדם.

האגר, יצחק - הוכברג, רפאל

ha
האגר, יצחק, בן מנחם מנדל, האדמו"ר מאוטיניה,Ottynia.
נולד בתרס"ה,1905. בתרצ"ב,1932, נתמנה כרבה של טלומאטש, Tłumacz, שבגליציה המזרחית. בזמן הכיבוש הגרמני היה אחראי על בית העלמין היהודי ועל קבורת המתים. משם הועבר לסטניסלבוב, Stanisławów Ivano Frankovsk. גורש לבלז'ץ באוקטובר 1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 151-149; ספר טלומטש, עמ 47, 184, 196, 301, 441; ; וונדר, ב, עמ 48-47;


האגר, יצחק אייזיק, בן מנחם מנדל,מזבלוטוב-ברדיצ'ב.
האדמו"ר מזבלוטוב,Zabłotów, גליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. כשנכנסו הנאצים לשם עבר לבלגיה, ושם נפטר באייר תש"א,1941.
מקורות: אלפסי, עמ 114; החסידות מדור לדור, א, עמ 225, 228;

האגר, ישראל שלום יוסף, בן חיים, האדמו"ר מאוטיניה, Ottynia.
גליציה המזרחית. נולד בתרמ"ד,1884. בתרצ"ב,1932, נעשה לאדמו"ר מאוטיניה בסטניסלבוב, , Stanisławów Ivano Frankovsk. מתרצ"ד,1934, מילא את מקומו של אביו. בזמן הכיבוש הנאצי הסתתר שם בבונקר. בכ"ד באייר תש"ד 1944, זמן קצר לפני שהרוסים שחררו את האזור, גילו הגרמנים את הבונקר שבו הסתתר עם בני ביתו, כתוצאה מהלשנה, וירו בכל יושביו.
מקורות: על חורבותיך סטניסלאב, עמ 367; אלפסי, עמ 114; וונדר, ב, עמ 53-54; אדמו"רים, עמ 189-187; אלפסי, עמ 114; החסידות מדור לדור, א, עמ 228; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 53; וונדר, ב, עמ 53-54; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תרד-תרה;

האגרמן, Hagerman יצחק יהודה.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בז'רנוביץ, Żarnowiec, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 215;

האוושה, ,Hawsha ראובן צבי, בן יחיאל מיכל.
למד אצל אביו הרב, שהיה אב"ד בשקוד Škod, , שבליטא, ובישיבת טלז. עבר לריגה ושם עסק במסחר. היה מראשי המזרחי בעירו וחבר המשרד הארצישראלי. השתתף בקונגרס היהודי העולמי שהתקיים בז'נווה בקיץ תרצ"ו,1936. כשכבשו הרוסים את לטביה, בקיץ ת"ש, 1940, גורש לסיביר, ושם נפטר בערב שבועות תש"א,1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 382;

האמרלאן, ,Hamerlan גולדה.
ביום הכיפורים תש"ב,1941, עברה לפני התיבה בבית המדרש הישן בטלז. ימים אחדים קודם לכן, בראש השנה, עברה אשה בת עשרים, קדישון, לפני התיבה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 312;

האנף, ,Hanf מקס הנסיורג (כך!), בן אלפרד.
נולד בתרע"ה,1925, בשטטין,Stetin, Sczecin , שבאזור פוזנן. שם סיים את לימודיו בבית הספר התיכון. מכיוון שלא ניתן לו ללמוד באוניברסיטה בגרמניה התחיל ללמוד ארכיטקטורה בסורבון. היה פעיל בחיי הקהילה היהודית בשטטין, ורצה להיות רב. לכן עבר לברלין, ושם למד בבית המדרש למדעי היהדות עברית, ספרות עברית, תולדות ישראל ותאולוגיה יהודית. אחרי נישואיו עבד לברלין עם רעייתו, שסיימה את לימודיה כאחות ראשית. עד 1939 היה פעיל בבית היתומים היהודי בברלין-פאנקוב, ובתנועת הנוער היהודית שם. באוגוסט 1939 (או בתחילת 1940) סיים את לימודיו,ונתמנה לרב ליבראלי בויסבאדן, Wiesbaden, שעל יד פרנקפורט דמיין. עד 1940-41 קיים קשר מכתבים סדיר עם מכריו, ואחר כך לעתים נדירות, באמצעות הצלב האדום. במאי 1942 גורש למזרח עם יהודי פרנקפורט, ונספה.
מקורות: לוונטאל, עמ 67-69; ולק, עמ 139;

הבנשטרייט, ,Habenstreitיהושע, בן יצחק.
כיהן כרב בסוקולוב, Małopolski Sokołow, שעל יד פשמישל, Przemyśl, גליציה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 277; וונדר, ב, עמ 1;

הברמן, ,Haberman שמחה.
נולד בתרכ"ב,1862,בראווה רוסקה,Rawa Ruska , שבגליציה המזרחית. הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר. היה איש ציבור וחבר במועצת העיריה. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, ב, עמ 7;

הגרמן, Hegreman, משה.
היה רבה של אולקוש, Olkusz, Elkush, שמצפון מערב לקרקוב. הגרמנים הוציאו אותו מבית הכנסת באמצע תפילת שחרית, והובילו אותו לכיכר העיר תוך חבטות אכזריות, שם היו מוטלות גופותיהם של רבים מיהודי העיר. לפני שהם ירו בו ביקש הרב לומר קדיש על אחיו המתים. תמונתו כשהוא אומר קדיש עליהם היתה לאחד הסמלים של היהודים שהושפלו בימי השואה, והיא מופיעה בספרים, באנציקלופדיות ובמוזיאונים, מבלי שאיש ידע מי המצולם. לאחרונה סייר במוזיאון השואה ביד ושם אחד מקרובי משפחתו, וכשראה התמונה שהיתה מוכרת לו בדק במסמכים הישנים שהיו בביתו ומצא גזיר מצהיב של עיתון שראה אור אחרי המלחמה, ובו התמונה. באותו קטע עיתון נכתב שהמידע על התמונה נתגלה ברשימותיו של תושב אולקוש, משה דוד וייצמן שנספה בשואה, אך כתביו נשתמרו, ובהם גם הסיפור על על יומו האחרון של הרב הגרמן.

הוברבנד, ,Huberband שמעון.
נולד בתרס"ט,1909, למשפחת בנקאים עשירה. למד בבתי המדרש באוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה, ועסק בחקר ההיסטוריה של יהודי פולין ועוד. היה המייסד של "צעירי אמוני ישראל", ובתרפ"ח,1928, השתתף בכינוס הראשון של התנועה. אחרי נישואיו התיישב בפיוטרקוב-טריבונלסקי, שבאזור לודז', ושם הקים את ה"געזעלשאפט פאָר יידישער וויסנשאפט" – החברה למדעי היהדות. פירסם מחקרים רבים על תולדות יהודי פולין, ועליהם חתם בשמו המלא: הרב שמעון הוברבאנד. כשנכנסו הגרמנים לפולין עבר לאחת העיירות הסמוכות, כי חשב – כמו יהודים רבים אחרים – ששם תפסח עליהם המלחמה. שם איבד את אשתו ואת בנו הקטן. משם חזר לפיוטרקוב, ושם היה זמן מה בין עובדי היודנראט, בתקופתו הראשונה. בחורף ת"ש, 1940, עבר לוורשה. אחרי מותו של הרב יעקב זילברשטיין (ע"ע) נתמנה לחבר בוועד הרבנים של ורשה, ועסק הרבה בפעילות סוציאלית. היה חבר בארגון "עונג שבת", עם ד"ר עמנואל רינגלבלום ואחרים, והיה בין אלה שתיעדו את חיי היהודים בגטו מכל האספקטים האפשריים. כתב גם על החיים הדתיים של היהודים בשטח הכיבוש הסובייטי ושל הפליטים היהודים ברוסיה הלבנה ובאוקראינה המערבית בשנים 1941-1939. הגרמנים עינו אותו, והוא נספה בתש"ב,1942. בתשכ"ט,1969, יצא לאור בתל-אביב הספר "כתבים", ובו כתביו של הרב הוברבנד מתקופת השואה.
מקורות: הוברבנד, עמ 11-20 (ביוגרפיה מפורטת של הרב הוברבנד, ובסופה רשימת כתביו); נישטט, עמ 276; פיוטרקוב-טריבונלסקי, עמ 290-287; זיידמן, יומן, עמ 111, 125, 197, 341; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 23-12; אלה אזכרה, ז, עמ 290-285;

הוכברג, ,Hochberg רפאל יחזקאל.
הדיין מגלינא. נולד בתרל"א,1871. בתרנ"ז,1897, בערך התמנה לדיין ומו"ץ בזידיטשוב, ,Żydaczów שבגליציה המזרחית, ובתרע"א,1911, בגלינה, Glinna,שבאותו האזור. כעבור זמן מה נתמנה שם לראב"ד. היה חובב ציון, וידע היטב עברית ודקדוק עברי. בערב ראש חודש ניסן תרצ"ג,1933, דרש בעניין "המאורעות בארץ אשכנז שנלחצו אחינו שם מתגרת יד הצורר וגזרו תענית ציבור בכל העולם". בדרשה הזאת הוא השווה בין הגזירות שנגזרו על היהודים בימי הביניים לבין הגזירות של הנאצים. נפטר בעירו בתש"ב, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: מגילת גלינע (גליניאנע) עמ 230, 249; וונדר, ב, עמ 86-85; פייקאז', חסידות פולין, עמ 301;

יפה, יצחק - ישפה, ירחמיאל

ya

יפה, יצחק.
נולד בתרנ"ה,1895. כיהן כרב באופינה, Upyna, שבליטא. נרצח בידי הגרמנים ביום השני לכיבוש העיר בידיהם, ביוני 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 127; ליטע I, עמ 1864; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

יפה, מרדכי.
נספה בסיביר.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 250;

יפה, שמריהו זלמן. דיסנה.
בין שתי מלחמות העולם היה רב בדיסנה, Disna, שברוסיה הלבנה.
לפני שנתמנה לרב היה סוחר יערות. היתה לו השכלה כללית, והיח חבר במועצת העיריה. נספה בשואה.
מקורות: דיסנה, ספר זכרון לקהילה, עמ 127, 132, 140, 145-144; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

יפין, Yafin, Yefin,ישראל שאול.
כיהן כרב בחאסלוביץ, Choslovitz, בסמילוביץ, Smilovichi, Smilovitch שעל יד מינסק, Minsk, רוסיה הלבנה. עזב את ברית המועצות, ונתמנה לרב ברז'יצה Rezhtza, Rezekne, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 391; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ירוזלימסקי (ירושלימסקי),Yerusalimski ,אליעזר הלוי, בן יחיאל מיכל.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בקוריץ, Korzec, שבווהלין. נספה בערב חג השבועות תש"ב,1942.
מקורות: קוריץ, ספר זכרון לקהילתנו שעלה עליה הכורת, עמ 340; אלפסי, עמ 63; החסידות מדור לדור, א, עמ 172;

ירוזלימסקי, יוסף, בן יחיאל מיכל מקוריץ.
יותר מארבעים שנה היה אדמו"ר בקישינייב, Chişinău , שבבסרביה. נספה בתש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 172;

ירוזולימסקי, לייזר, קוריץ, Korzec, ווהלין.
נספה בערב חג השבועות תש"ב,1942.
מקורות: ספר קוריץ, עמ 340;

ירוחם, Yerucham,חיים יצחק.
בן שרגא זאב פייבל. נולד בתרכ"ה,1865. הוסמך לרבנות מרבו נפתלי צבי גולדברג והרב גדליה שמלקישס מקולומיאה. אחרי נישואיו התמנה לרב בטימבורג-טימבארק, Tymbark, שבגליציה המערבית. בתרמ"ח,1888, התמנה לאב"ד בלימאנובה, Limanowa, שבאותו האזור. בתרס"ז,1907, התמנה לרב באלטשטאט (עיר ישן-סמבור ישן)Stary, Altsstadt, Sambor, שבגליציה המזרחית, ונודע בעולם כ"רב מאלטשטאט". כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נמלט מעירו, עם זרם הפליטים שברחו מגליציה בגלל הקרבות שהתנהלו שם. בתרע"ז, 1917, בא לווינה. היה מגדולי המשיבים בדורו, ומראשי "התאחדות רבני גליציה ובוקובינה" בווינה. היה מקורב לאגודת ישראל, אך לא הצטרף אליה בפועל, אם כי היה מעורב בענייני הציבור היהודי. עמד לכהן כרב בירושלים, אך הדבר לא יצא לפועל. כשנכנסו הגרמנים לווינה חזר לעירו אלטשטאט, שאחרי פרוץ מלחמת העולם השניה היתה בשטח הכיבוש הרוסי. נפטר בגטו בתשרי תש"ג,1942. בהלוויתו השתתפו מעטים, והאדמו"ר פנחס טברסקי (ע"ע) הספיד אותו: ..."מי נשאר להתיר עגונות".
מקורות: וונדר, ג, עמ 277-282; יוסף קרניאל, מפתח לידיעות על היהדות הדתית באוסטריה, עמ 27;

ירוחם, שרגא זאב פיבל, בן חיים יצחק (ע"ע).
נולד בתרנ"ט,1899. בתרפ"ט,1929, התמנה לרב בסמבור סטַרי - אלטשטאט, Stary, Alstadt Sambor, שבגליציה המזרחית, ועסק בסידור כתבי היד של אביו. היה מעורב מאד בענייני הקהילה שלו, והיה הגבאי של קופת "מעות ארץ ישראל". שולח לבלז'ץ בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 282; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 379;

ירושלמי. Yerushalmi,סלובודקה.
נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 196;

יֶרֶט, Yeret ,אליעזר יהודה ליבר, בן בנימין.
נולד בתר"ם,1880. היה סוחר עשיר, וכשירד מנכסיו, בערך בתרצ"ד,1934, התקבל כדיין ומו"ץ בכשאנוב, Chrszanów,שבגליציה המערבית, נספה באדר תש"ב. 1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 283; לוח זיכרון בבית הכנסת ברחוב גת, קרית משה, ירושלים

ישפה,Yashphe,Yoshphe,ירחמיאל.
נולד בתרס"ו,1906. כיהן כרב בווישניטה, Viešintos,Vyshinty, שבליטא. היה רבה האחרון של בוגוסלווישוק, Bogoslaviškis. נספה באלול תש"א,1941, עם בני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 162, 265; רבני ברית המועצות, 1909-1991;

לנדאו, הירש - לנצ'ינסקי, אברהם

לנדאו, הירש לייב (צבי אריה), בן אלתר יוסף דוד.
בחיי אביו היה אדמו"ר בלוצק, Luck, שבווהלין. שם נספה בתש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 204; אדמו"רים, עמ 43;

לנדוי, יעקב יצחק דן, בן מנחם מנדל.
בתרצ"ו,1936, נעשה למנהיגה של שושלת סטריקוב, Stryków. נודע בכינוי "הרבי מקינוב", כי בתחילת דרכו כיהן כרב בקונוב-קינב, Kunów. לפני מלחמת העולם השניה גר בזגירז', Zgierz, שבאזור לודז'. היה חבר באגודת ישראל, והשתתף בכנסיה הגדולה של התנועה, שהתקיימה בתרצ"ז, 1937, במריינבד, Lázné Marienbad, Mariánské, שבצ'כוסלובקיה. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתתף בפעולות של הארגון החשאי "עזרת תורה", שהושיט עזרה לרבנים ולתלמידי החכמים הפליטים בעיר. כשהתחילו הגירושים למחנות השיג עבודה במפעל שייצר מדים לצבא הגרמני. נספה בטראווניקי בחשון תש"ד,1943.
מקורות: אדמו"רים, עמ 144-140; אלה אזכרה, ד, עמ 96-92; פנקס הקהילות, לודז', עמ 164; זדונסקה וולה, עמ 174;

לנדוי, ישראל איסר שמחה.
בתר"פ,1920, נתמנה לרב באיזביצה, Izbica, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 73;

לנדוי, מנחם מנדל.
הגרמנים עינו אותו ואת הרב יוסף הורוביץ (ע"ע). שניהם נספו באקציה הראשונה שהיתה בבוליחוב , Bolechów, שבגליציה המזרחית,בחשון תש"ב,1941.
מקורות: ספר הזכרון לקדושי בוליחוב, עמ 125, 148;

לנדוי, נפתלי הירץ, בן משה דוד.
היה רבה של בורשטין, Bursztyn, שבגליציה המזרחית. כשפלשו הנאצים לעירו, בסוף יוני 1941, הם התעללו בו, בסיוע עוזריהם האוקראינים. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: ספר בורשטין, עמ 80, 88, 320; וונדר, ג, עמ 673-672;

לנדוי, רפאל.
היה ראש ה"'קיבוץ" של חסידי ברסלב בדולינה, Dolina‏, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

לנדמן, Landman,אברהם, בן נחום.
נולד בתר"ם,1880. מתרס"ח,1908, בערך היה רבה של בילקמין,Biały Kamien, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם היה בעל תוקע אצל האדמו"ר מצ'ורטקוב. בימי מלחמת העולם השניה גורש לריגה, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 693-690;

לנדמן, יצחק, בן מנחם מנדל.
זמן מה היה אדמו"ר בראווה רוסקה, Rawa Ruska, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ שמג;

לנדמן, ישראל.
היה חתנו של האדמו"ר נחמיה פרלוב מקוידנוב,Keidanov,Dzerzhinsk, שברוסיה הלבנה. כיהן כרב השני בברנוביץ, Baranowice,שבווהלין. היה פעיל בחיי הציבור היהודי בעירו. נספה בשואה.
מקורות: ברנוביץ, עמ 250; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 179;

לנדמן, פנחס, בן אברהם.
בין שתי מלחמות העולם היה רב בדוברומיל, Dobromil, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 698;

לנסמן,Lansman,יעקב.
היה בגטו וילנה, ונמנה עם הרבנים שהמשיכו לארגן שם את החיי הדת. נספה בשואה.
מקורות: קרמרמן, עמ 106;

לנטשיצקי (לנצ'יצקי),Lentzinski ,מנדל.
"הדיין מלוטומירסק", Lutomiersk. אזור לודז'. במחצית השניה של 1940 נוסדה בלודז' חברת "פה קדוש", שמטרתה היתה לשמור שהיהודים לא יאכלו טריפות. בראשם עמד הרב לנטשיצקי. חברי האגודה נהגו לעמוד מול האיטליזים ולנסות להשפיע על אלה שעמדו בתור שלא יקנו את הבשר הטרף. תחילה אסרו עליהם להיכנס לבתי הכנסת ולעלות לתורה. לאחר מאבק מר ברעב התחסלה האגודה במחצית השניה של 1941. הרב לנטשיצקי נספה בשואה.
מקורות: לאָדזשער געטא, עמ 406;

לנצ'ינסקי, אברהם אהרן.
היה מתלמידיו של אברהם בורנשטיין, בעל "אבני נזר". נספה בשואה.
מקורות: כארז וכאזוב, עמ כג;

פיינגולד ,ישראל - פינטר, מאיר

fi

פיינגולד, Feingold,ישראל.
היה לו בית מדרש בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 45;

פיינזילבר, Feinzilber,שלמה הלוי, בן אהרן יוסף.
נולד בתרל"א,1871. לפי "יהדות ליטא, תמונות וציונים", בכסלו תר"ל,1869. הוסמך להוראה בידי ר' יצחק אלחנן ספקטור ור' חיים סולובייצ'יק. תחילה כיהן כרב בטרוקי, Troki, שבליטא. בתרס"ד,1904, הוכתר כרבה של וֶקשנה, Vekshnya, שבאותו האזור. באותה השנה הוציא לאור את ספרו "נשמת חיים" על הלכות מילה, שנדפס בירושלים בהוצאת ישיבת "עץ חיים", בהשתדלותו של הרב שמואל חיים סלנט. בימי מלחמת העולם הראשונה גורש עם בני עדתו לרוסיה, ונתמנה לרב בבית הכנסת הגדול במינסק, Minsk, שברוסיה הלבנה. בתר"ף,1920, חזר לווקשנה, וכעבור ארבע שנים עבר לקֶיידאן, Kedainiai, שבליטא,ושם יסד ישיבה. בתרפ"ד,1924, נבחר כרבה של העיר. שנים רבות היה נשיא אגודת הרבנים בליטא, וחבר מרכז "יבנה". כשכבשו הגרמנים את פולין עברה ישיבת מיר לחלק שנכבש בידי הרוסים, והשתכנה בקיידן. הרב פיינזילבר עזר מאד לתלמידיה. נרצח בידי ליטאים בקיידן, באלול תש"א, אוגוסט 1941. מסופר שהלך אל מותו בראש בני קהילתו, וספר תורה בידו.
מקורות: פנקס פרוז'אני והסביבה -עדות וזכרון לקהילות שהושמדו בשואה, עמ 439-438; אלה אזכרה, ב, עמ 235-232; יהדות ליטא, ב, עמ 77; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 135, 271, 272, 586; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 123, 232; פנקס פרוזשענה, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 357; אשרי, חורבן ליטע, עמ 289-290; קרטוז-ברזה, עמ 149-150; רבני ברית המועצות , 1939-1991;

פיינצוייג, Feinzweig, וועלוול.
בתרצ"ט,1939, היה מועמד להיות דיין במאקוב מזובייצק, Maków Mazowiecki, שבאזור ורשה. אך בתפקיד הזה זכה חתנו של הדיין הקודם. בתרצ"ז, 1937,נתמנה לרבה של חוז'לה, Chorzele, Chorzel, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 394; פנקס הקהילות פולין כרך רביעי,וארשה והגליל, עמ 228;

פיינר,Feiner,יוסף. נולד בתרכ"ז,1867.
למד בפיוטרקוב, Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז', ובגיל צעיר הוסמך לרבנות. אחרי נישואיו עבר ללודז', וזמן מה כיהן כ"רב מטעם" באלכסנדר, Aleksandrów Łódzki, הסמוכה. אחר כך היה עוזרו של הרב אליהו חיים מייזל. הוא היה איש הקשר עם השלטונות, והיה מופיע בבתי המשפט הממשלתיים. היה רב צבאי בדרגת אלוף משנה, ודאג לחיילים היהודים. בימי מלחמת העולם הראשונה טיפל בפליטים היהודים שהגיעו לעיר בעקבות הקרבות שהתחוללו באזור. כשפרצה מלחמת העולם השניה ושלטונות פולין ברחו מזרחה, רצו אנשי הכמורה הקתולית להוציא אותו מן הגטו והעמידו לרשותו מכונית, אך הוא סרב לקבל את הצעתם, כי לא רצה לעזוב את בני קהילתו. משעה שהרב ד"ר שמחה טרייסטמן (ע"ע) עבר מלודז' לוורשה, בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, ועד הגירוש הגדול שהיה שם בתש"ב, 1942, עמד בראש הוועד של הרבנים בלודז' - ועד הרבנים אצל זקן היהודים בגיטו ליצמנשטת[1] - שהתקיים על יד היודנראט, שבו היו חברים גם אליעזר ליפשיץ (ע"ע), יוחנן ליפשיץ (ע"ע) זליג רוזנשטיין (ע"ע), שמואל דוד לסקי (ע"ע), אהרן בורנשטיין (ע"ע), עקיבא אייגר (ע"ע), אליהו פליישהקר (ע"ע), שמחה בונים אוברבוים (ע"ע), נחמיה אלטר (ע"ע), שלמה יאקובוביץ (ע"ע), משה דוד דומב (ע"ע), והרשל פישהוף (ע"ע), שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. עסק בחלוקת כרטיסי מזון. נספה, כנראה, באלול תש"ד,1944.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 242-241. אלה אזכרה, א, 202-196; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 31, 57; לאָדזשער געטא, עמ 455; ספר אופוצ'נה, עמ 29;

פיינשטיין, משה.
למד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. לצד פרנסתו מייצור יין עסק בהעתקת מאמרי חסידות חב"ד, והיה האחראי על הספריה של האדמו"ר הריי"ץ באוטבוצק באוטבוצק , ,Otwock שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה, שבועון בית משיח באינטרנט;

פייפר,יהודה.
היה רבה האחרון של ריקי, Ryki, Rike, שבאזור לובלין. נפטר בשואה וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 551;

פייפר, הרב ד"ר צבי הירש.
היה מטיף בבית הכנסת של הנאורים בקרקוב. כתב מאמרים בעיתון הציוני בשפה הפולנית נובי דז'יינניק. נספה בשואה.
מקורות: קארל, קראקא, עמ 349;

פילובסקי, Pilowski,דב בר.
קרמרמן מציין שלפי דבורז'צקי הוא חי בגטו וילנה עד חיסולו, ושלפי קצ'רגינסקי נספה בטרבלינקה. היה במשלחת הרבנים, שכללה גם את הרבנים מנחם מנדל זלמנוביץ (ע"ע) ויצחק גוסטמן,[2] שאחרי האקציה של "השיינים הצהובים" הלכה אל יעקב גנס ותבעה ממנו שלא להסגיר יהודים לגרמנים.[3]
מקורות: קרמרמן, עמ 85;

פיליטינוב (פיליטינהוף,פולטינוב),Pilitinow,Pilitinhof, Poltinow,אברהם.
נולד בתר"מ, 1880.שימש בהוראה בטרוסקוב, Truskava, וישטיניעץ, Wisztyniec ודאטנובה,Datnova , שבליטא. היה מו"ץ בווילקובישק, Vilkaviškis, שבאותו האזור. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 37, 233; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 302;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פין, Fin ,ישעיהו יודל.
נולד בתרס"ט,1909. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רפט;

פינטר, Pinter,אברהם, בן חיים שהיה אב"ד בבוקובסק, Bukowsko, שבגליציה.
כשעבר אביו לווינה, באמצע שנות העשרים של המאה העשרים, הוא מינה אותו להיות רבם של חסידי צאנז בעירו. גם ניהל שם ישיבה. נספה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 46;

פינטר, מאיר,
היה ראש ישיבה בקרוסנו, Krosno, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: לוח זכרון לבניו ולחתניו של הרב שמואל פירר מקרוס בבית העדּות, ניר גלים;

[1] ...ליצמנשטת, כך אצל טרונק.
[2] הרב יצחק גוסטמן, שרד מן השואה, ואחרי השיחרור היה רבה של וילנה.
[3] שלא להסגיר יהודים לגרמנים. בעניין זה ע"ע מנחם מנדל זלמנוביץ, לעיל.

פרידלנדר, שלמה - פרידמן, משה

frפרידלנדר,Friedlender,שלמה טוביה, בן הרב שלמה טוביה הלוי[1]. רטנה,Ratne, Ratno, ווהלין.
נולד כנראה בתרכ"ו,1864. בתרס"ג,1903, נפטר יוסף לייבל, שהיה רבה של העיר, ואז התעוררה מחלוקת אם למנות במקומו דיין חסידי, שהיה מקובל על הרבי מטריסק, או את הרב פרידלנדר ה"ליטוואק". כך נבחר הרב פרידלנדר. הוא היה למדן ובקי, וגם דרשן גדול. חיבר את הספר "תפארת שלמה", חידושים על שולחן ערוך ורמב"ם. שנים רבות לא קיבל מן הקהילה משכורת, והתפרנס מדיני תורה, ממכירת חמץ, ומכספים שקיבל מעריכת חופות. בתרפ"ט,1929, נאותה הקהילה לתת לו סכום מסויים כמשכורת. נפטר בעירו בטבת תש"א, ינואר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 188; רטנה, עמ 267 – ברשימת הנספים[2]; יזכור בוך ראטנע, עמ 62; עדות נכדו פרופ' יהודה פרידלנדר;
פרידמן, Friedman,אברהם יעקב, בן יצחק מבויאן-לבוב, אדמו"ר.נולד בתרמ"ו,1886. לפי וונדר בתרמ"ד,1884. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, וסמוך לגמר המלחמה חזר ללבוב, ושם הקים חצר חסידית גדולה. היה פעיל באגודת ישראל, ועודד את חסידיו לעלות ארצה. בתרצ"ג,1933, ביקר בארץ. כשכבשו הרוסים את לבוב בתחילת מלחמת העולם השניה היה ביתו מרכז לפעולות הצלה וסיוע לפליטים שבאו לאזור הזה מן השטחים שנכבשו בידי הגרמנים. מטעמי ביטחון, וכדי שלא יאלץ לעבוד בשבתות ובחגים, נרשם אצל השלטונות כסוכן ביטוח. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נעשו מאמצים רבים כדי לחלץ אותו משם. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 151-149; אלפסי, עמ 38; אלה אזכרה, ג, עמ 32-28;

פרידמן, אהרן, בן מנחם נחום."האדמו"ר מבויאן" בצ'רנוביץ. נולד בתר"ן,1890. בתרצ"ו,1936, ירש את מקומו של אביו. נספה בטרנסניסטריה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;
פרידמן, אהרן משה, בן שלום יוסף.
גדל בקרקוב, בביתו של ר' משה'ניו פרידמן מבויאן (ע"ע), והוכתר כאדמו"ר ממיילניצה, Mielnice, Mielnica. גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 161; החסידות מדור לדור, א, עמ 69;

פרידמן, ברוך.
היה משפיע ולימד חסידות בישיבות בקרמנצ'וג, Keremenchug, שבאוקראינה, ואחר כך בישיבת "תומכי תמימים" בוורשה ובאוטבוצק, ,twock. באלול תש"ב, 1942, גורש מגטו ראדום.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 407;
פרידמן, דוד. גובורובה, Goworowo, אזור ורשה.
למד בישיבת נובהרדוק בוורשה, ושם קיבל היתר הוראה. נספה בשואה.
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 105;

פרידמן, דוד, בן שלום יוסף, האדמו"ר  משפיקוב, Shpikov,Spikov, ופייגא בת האדמו"ר מרדכי טברסקי, מגזע טשרנוביל. נולד בתרנ"ט (1899), בשפיקוב שבאוקראינה. נספה בכ"ז במרחשון תש"א, נובמבר 1940. עם עליית הקומוניסטים לשלטון בברית המועצות הוא ברח משם בתר"פ, 1920, והגיע אל בני משפחתו האדמו"רים שחיו ברומניה. אחרי נישואיו לבת שבע, בת האדמו"ר אהרון טברסקי הי"ד, השתקע בפלויישטיPloieşti,Ploeşti,, Ploeschti, שמצפון מערב לבוקרשט. העיר הזאת שוכנת בצומת דרכים חשובה, בקרבתה נמצאים שדות נפט, ורבים מן היהודים שחיו בה היו מבוססים מבחינה כלכלית.
בואו של האדמו"ר לשם  עורר פליאה, כי הקהילה החסידית שם היתה קטנה מאד. אך הוא אמר כי בחר להתיישב  בה, כי ברצונו לקרב ליהדות את אלה שהתרחקו ממנה. ואכן הוא הצליח להטביע את חותמו על הציבור, וביתו הפך למרכז חסידי ולמוקד משיכה לרבים, שבאו ליהנות ממאור פניו ולהתבשם מאמרי פיו. רעייתו הרבנית בת שבע ע"ה סייעה לו בחכמתה ובנדיבות לבה לקרב את הרחוקים, ועשתה את ביתם לבית ועד לחכמים וחסידים.
ערב פרוץ מלחמת העולם השניה הוא התכונן לעלות ארצה והיה מוכן לכל קשיי הקליטה. כששאל אותו אחיו הרבי מבוהוש, Buhuşi ,מדוע הוא רוצה לעשות זאת הוא אמר לו שהוא מרגיש בסכנות האורבות להם ולכל היהודים, ועליהם למהר.
בימי מלחמת העולם השניה ברחו פליטים רבים לרומניה, ועברו דרך פלויישטי. רבים מצאו אכסניה בביתו של האדמו"ר, בהם גם חיילים יהודים שהתעכבו בדרך ולא יכלו להמשיך בדרכם, ושם מצאו בית חם ומקרב.
בתחילת מרחשון תש"א אסרו הרבי הפשיסטים הרומנים את הרבי  והאשימו אותו בבגידה במדינה ובתמיכה בקומוניסטים. עשרים ושלושה יום עינו אותו עינויים קשים, אך רוחו לא נשברה, והוא השתדל לעודד את אחיו לצרה בכלא, ובסוף רצחו אותו. הוא היה הקורבן היהודי היחיד באותן הפרעות, והקורבן הראשון של הפשיסטים ברומניה. מותו הטרגי זיעזע את יהדות רומניה, והיה אות מבשר רעות למה שעמד להתרחש שם. הפורעים נכנסו לביתו, בזזו אותו, והעלו באש את כל ספרי  הקודש וגם את כתביו. בדרך נס ניצל אחד מספרי התורה שהם לא הבחינו בו, והרבנית עטפה אותו בסדין והחביאה אותו. על אף הפחד והחרדה שמילא את לבה היא יצאה לבוקרשט, אל גיסה הרבי מבוהוש, כדי לפעול אצל השלטונות למען שיחרורו של בעלה.
אחרי שהרבי נרצח היא עזבה את המקום עם בתה היחידה, יצאה אל הרבי מבוהוש בבוקרשט, ולקחה עמה את ספר התורה שניצל. וכשהן שעלו ארצה, בתש"י, 1950, הביאו  עמן את ספר התורה, והכניסו אותו לבית המדרש של הרבי מבוהוש  בתל אביב.אחרי מאמצים רבים,ובסיועו של הרב רוזן שהיה רבה של רומניה, הועלו עצמותיו של האדמו"ר מרומניה לארץ, בתשכ"ט, 1969, והוא  נטמן בבית העלמין שבנחלת יצחק, בחלקת אדמו"רי  בית רוז'ין.
מקורות :   מפי אחיו של הרבי,  האדמו"ר יצחק פרידמן, מבוהוש זצ"ל, דברים שסיפר בשולחנו הטהור ביום ההילולא של אחיוהק[דוש]; ציפורה לבנון, בתו יחידתו של הרבי; חתנו ישראל לבנון, עם שרידי חרב, תשנ"ז, ;1997 בו הוקדש פרק לזכרו, כפי שעיבד אותם נכדו הרב דוד לבנון בספרו במעלות קדושים, פירורי שמועות תולדות צדיק הרה"צ רבי דוד פרידמן האדמו"ר מפלויישט זצוק"ל הי"ד;  ישראל לבנון,  מצא חן במדבר, תשמ"ב, 1982;

פרידמן, זאב וולף.
היה חבר בבית הדין בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 170;
פרידמן, חיים נתן נטע,בן פנחס אליהו יצחק, שהיה ראב"ד ברוז'אן, Różan, Rizan, שעל יד ורשה. נולד בתרמ"ה,1885. היה רב ואב"ד בצ'רווין, Czerwin, שבאותו האזור. היה מחסידיו של האדמו"ר יוסף קאליש מאמשינוב, והיה בקי בספרי החסידות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד מזרחה, ובא לסטולין, Stolin, שבווהלין, שבאותה העת היתה כבושה בידי הרוסים, והיה מבאי ביתו של האדמו"ר מסטולין. נספה בטרבלינקה עם בנו פנחס אליהו יצחק וילדיו הרכים.
מקורות: רנו ליעקב שמחה, עמ 168; דף עדות ביד ושם;
פרידמן, חיים נטע.נולד בתרנ"ד,1894. היה רבה של צ'רווין, Czerwin, שעל יד ורשה. בתחילת מחמת העלם השניה עבר לקולנו, Kolno, Kolna, שבווהלין, שבאותה העת היתה בידי הרוסים.
נספה בשואה.
מקורות: דף עדות ביד ושם;
פרידמן, מנחם נחום, בן שלום יוסף מהוסיאטין.היה חתנו של דודו ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין. נולד בתר"מ,1880. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה. בתרצ"ז, 1937, כשדודו עלה לארץ ישראל, נשאר בווינה, וריכז סביבו את חסידי הוסיאטין שהיו שם. כשכבשו הנאצים את אוסטריה עבר ללבוב. כשכבשו הרוסים את האזור, בתחילת מלחמת העולם השניה, פעל הרבה למען הפליטים שהגיעו לשם, ושלח חבילות לאלה שגורשו לסיביר. כשכבשו הגרמנים את האזור, ביוני 1941, לא רצה שיבריחו אותו משם. נספה בלבוב בכסלו תש"ג. כך לפי אלפסי. לפי זיידמן גורש לבלז'ץ בסוף נובמבר 1942.
מקורות: וונדר, עמ 209-208; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 108; אלפסי, עמ 40; החסידות מדור לדור, א, עמ 67; זיידמן, יומן, עמ 188; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ קפב-קפג;
פרידמן, מרדכי שרגא, בן האדמו"ר מנחם נחום מבויאן.
בתרצ"ו,1936, נתמנה למלא את מקומו של אביו בצ'רנוביץ, אך סרב לקבל את האדמו"ר באופן רשמי. נספה בטרנסניסטריה בטבת תש"ב, 1942. אשתו, הרבנית הניה, בת האדמו"ר ישראל מוויז'ניץ, היתה באניית המעפילים מפקורה, שטובעה בידי צוללת גרמנית בים השחור על יד חופי תורכיה ב-5 באוגוסט 1944.
מקורות: אלפסי, עמ 42; החסידות מדור לדור, א, עמ 69; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רנב;
פרידמן, משה, ר' משה'ניו מבויאן. בן שלום יוסף.
היה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין, אך לא שימש כאדמו"ר. נולד בתרמ"א,1881. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ושם נעשה אחד המנהיגים של אגודת ישראל. בתרפ"ה,1925, עבר לקרקוב, ושם שימש כדיין. הוא היה אחד האישים הבולטים ביהדות החרדית המאורגנת בפולין, והתמסר לטיפוח רשת החינוך של אגודת ישראל. אחרי פטירתו של הרב מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין, נתמנה ר' משה'ניו להיות המנהל הרוחני של הישיבה. בתש"א,1941, הועבר מקרקוב לגטו טרנוב, Tarnów. לפי זיידמן (אישים), הוא גורש משם לבלז'ץ, ונספה באלול תש"ג,1943. לפי פנינה מיזליש, פדות, קיבל הרב פרידמן, הודות למאמציו של הרב מיכאל דב וייסמנדל, דרכון של פרגוואי, הועבר לוויטל שבצרפת, ומשם גורש לאושוויץ.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 426-417; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 109-108; בערל מארק, מגילת אושוויץ פנינה מיזליש, רבנים בשואה, סיני, אב-אלול תשנ"ה, עמ רפ"א; פנינה מיזליש, פדות, עמ 90, הע' 7; אלה אזכרה, ב, עמ 117-109;החסידות מדור לדור, א, עמ 67; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רצז-שא; קארל, קראקא, עמ 342;

[1] פרידלנדר, שלמה טוביה. נקרא על שם אביו, משום שנולד יתום.[2] ברשימת הנספים. לדברי פרופ' פרידלנדר יש כאן טעות, ולפי מכתב שקיבל אביו בימי מלחמת העולם השניה נפטר הרב פרידלנדר בביתו, כנראה מזקנה.

רובין, יעקב - רוגוז'ניצקי, נח

ru

רובין, יעקב ישראל ישורון, בן ברוך.
נולד בתרמ"ה,1882, בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית. בתרס"ט,1909, התקבל כרבה של סוליצה,,Sulita, Seliştea Nouă, ,Sulita Tirg שבבוקובינה. בתרע"ו,1916, נשבה בידי הרוסים, ואחר כך הוחלף בקצין רומני שבוי. בתרע"ח,1918,בא לססרגן Szaszregen, ,שבטרנסילבניה, והיה שם אדמו"ר. בתרצ"ט,1939, הציע לו ר' יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר, להיות נשיא הלשכה הארצית של היהודים האורתודוקסים, אך הוא סרב לקבל את התפקיד. ביתו היה פתוח לרווחה, וגם החיילים היהודים היו אוכלים שם. בימי מלחמת העולם השניה הכניס אל ביתו מאות פליטים יהודים וסיפק למזון כשר לעובדי הכפיה היהודים שעבדו בסביבה. ראש העיר הציע לו להבריח אותו לרומניה, אך הוא דחה את ההצעה, כי חשש להסתכן. נספה באושוויץ בסיון תש"ד,1944.
מקורות: וונדר, ד, עמ 701-699; החסידות מדור לדור, א, עמ 339; אלה אזכרה, ז, עמ 61-54; חכמי טראנסילוואניה, עמ קיא; פנקס הקהילות, רומניה ב, עמ 259;

רובין, יצחק, בן חיים ברוך.
אחרי פטירת חותנו פנחס דוד הורוביץ מילא את מקומו כאדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 339;

רובין, יצחק אייזיק, בן חיים יחיאל.
נולד בתרל"ה,1875. היה האדמו"ר מוולברום, Wolbrom בדומברובה טרנובסקה, Dąbrowa Tarnowska, שבגליציה המערבית. היה אדמו"ר בדולינה, Dolina, Dolyna, שבגליציה המזרחית. אחר כך עבר לטרנסילבניה, והיה אדמו"ר בסיגט, Sighet, ובאחד הכפרים באזור מרמורוש. בקיץ תש"א,1941, גורש לגליציה, עם היהודים אזרחי פולין, וחזר לדומברובה. נספה בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 706-705; החסידות מדור לדור, א, עמ 338;

רובין, מאיר בן חיים יחיאל,
היה אדמו"ר בדומברובה טרנובסקה, ,Dąbrowa Tarnowska שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 708; אלפסי, עמ 134; החסידות מדור לדור, א, עמ 341; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 198; אלפסי,אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ נד;

רובין, משה אליקים בריעה, בן יצחק טוביה.
נולד בתרנ"ה,1895. למד בצאנז, Sanz, Nowy Sącz , שבגליציה המערבית, בבית המדרש של סבו ר' חיים הלברשטם. היה בקשר הדוק עם האדמו"ר בן-ציון הלברשטם מבובוב (ע"ע), ומילא בשליחותו תפקידי שתדלנות אצל השלטונות הפולניים. ידע היטב פולנית, ומשום כך נהג לייצג את החיילים היהודים בפני השלטונות. לפני פסח תרצ"ח,1938, ביקשו החיילים היהודים שהיו בסביבה לעשות את ליל הסדר אצל משפחות יהודיות. השלטונות רצו לערוך לכולם ליל סדר משותף שבו ישתתפו גם הקצינים הפולנים, שרצו לראות ליל סדר יהודי. המכשול העיקרי היתה בעיית היין, שהרי מי שאינו יהודי הנוגע בו עושה אותו ליין נסך, דבר הפוסל אותו ליהודי. הרב רובין התגבר על הבעיה בכך שהורה לעטוף את הבקבוקים בנייר לבן ואדום, וכך למנוע מגע ישיר בין הנכרים ליין. לבן ואדום הם גם צבעי הדגל הפולני, והדבר עשה רושם גדול על הקצינים. בתחילת ימי מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, ומשם גורש לסיביר. שם היה רושם את חידושי התורה שלו על גבי פיסות נייר, ואלו ניצלו. נפטר בדז'מבול שבאוזבקיסטן בטבת תש"ה, 1945.
מקורות: וונדר, ד, עמ 716-715; לעהרער, א, עמ 223-233;

רובין, שלמה, בן צבי הירש.
נולד בתרע"ב,1912. הוסמך להוראה, אך לפי שעה לא ידוע לנו באיזה תפקיד נשא. נספה בלבוב באב תש"א,1941, עם חותנו, האדמו"ר בן-ציון הלברשטם מבובוב (ע"ע).
מקורות: וונדר, ד, עמ 722;

רובין, שרגא פייביש, בן אלימלך,
האדמו"ר מיבורוב, Jaworów, גליציה המזרחית. נולד בתרל"ח,1878. בתרס"ה,1905, נתמנה שם לאדמו"ר במקום אביו. היה מקורב לחסידי בעלז. התפרנס מהשכרת דירות בבית גדול שהיה לו בעיר, ומפדיונות שנתנו לו חסידיו. שררה מתיחות רבה בינו לבין אלימלך פרנקל שהיה הראב"ד בעיירה, והשלטונות הפולניים התערבו בה. התנגד בחריפות לציונות ולעלייתם של הצעירים לארץ ישראל. בימי מלחמת העולם הראשונה לא עזב את עירו, וטיפל בחיי הדת של החילים היהודים. כשכבשו הגרמנים את האזור,בקיץ תש"א,1941, עבר לברודי, Brody. באקציה הראשונה שנערכה שם, בתש"ג, סתיו 1942, גורש למחנה יאנובסקי שבלבוב. נספה בבלז'ץ.

מקורות: וונדר, ד, עמ 732-730; החסידות מדור לדור, א, עמ 339;

רובינשטיין, Rubinstein,אייזיק, בן מרדכי.
נולד בתרמ"ח,1888. הוסמך להוראה מכמה רבנים בהם הרב אריה לייב ברודא מלבוב. בתרע"ד,1914, בא מעירו קרקוב לווינה. שם כיהן כרב באחד מבתי הכנסת, ונתן לתלמידים מובחרים שיעורים ב"יסודי התורה" של הרמב"ם. כשכבשו הנאצים את וינה ניסו ידידיו ובני משפחתו להציל אותו, אך הדבר לא עלה בידיהם. בתש"ג,1943, גורש מווינה לגטו מינסק,Minsk, שברוסיה הלבנה, שאליו גורשו רבים מיהודי גרמניה ואוסטריה, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 741-740;

רובינשטיין, דוד גרשון.
היה רבה האחרון של קול, Kuliani Kuhl, , Kuhlen, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 560; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רובינשטיין, חיים ראובן.
נולד בתרמ"ח,1888. היה דיין, ורבה של יורבורג Jurborg,Yorburg, Jurbarkas , שבליטא. ביום השבת,28.6.41, אילצו אנשי המשטרה הליטאית אותו ואת ראשי המשפחות היהודיות בעיר להביא את כל ספרי התורה וספרי הקודש לחצר בית הכנסת ולהעלות אותם באש. נספה בקיץ תש"א,1941, עם בני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 327, 328; ליטע, I, עמ 1850; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 145, 241;רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רובינשטיין, יעקב.
היה מן הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: פלינקר, וארשה, עמ 160;

רובינשטיין, ראובן.
נולד בתר"ל,1870. למד בישיבת טלז. שנים אחדות הגיד שיעור גמרא במניין של המזרחי בריגה. בתרצ"ב,1932, התמנה לרבה של וינדאו,Windaw , שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 415; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רוגוז'ניצקי, (רוגוז'ינסקי), Rogoznicki (Rogozniski), נח.
היה בין הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. ב-15 בינואר 1942 השתתף שם באסיפה שנועדה למצוא דרכים כדי להציל את היהודים שנאסרו משום שיצאו מתחום הגטו.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 61 , 341. הוברבנד, עמ 146, 147; פלינקר, וארשה, עמ 160;
רובין, יחזקאל שרגא. אצל וונדר יש כנראה טעות בעריכה. בכותרת של הערך נכתב כך, אך בגוף הערך נכתב שהוא בכורו של נפתלי, ר בווישניצה.

רוזובסקי, יהושע - רוזנבוים, מאיר

רוז-רוז

רוזובסקי, Rozowski,יהושע השל, בן הרב מיכל דוד.
נולד בתרס"ד,1904. תחילה למד בבית הספר בעירו גרודנה. ואחר כך בישיבות במינסק, ובסמילוביץ,,Smilovitch ,Smilovichi, שברוסיה הלבנה, ואחר כך בישיבות "שערי תורה" בגרודנה ו"כנסת ישראל" בסלובודקה. הוסמך לרבנות בידי ר' שמעון שקופ. היה בעל השכלה כללית רחבה. מתרצ"ה,1935, מילא את מקומו של אביו כרבה של גרודנה. עם כניסת הגרמנים לגרודנה, ביולי 1941, נעצר עם רבים מראשי הקהילה, והיה בין ראשוני הנספים בעיר.
מקורות: גרודנה –גראדנע, עמ 351, 522; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רוזובסקי, שמעון, בן אברהם.
נולד בתרל"ד,1874, ברוסיה הלבנה. למד בישיבות וולוז'ין וסלובודקה. כיהן כרב בשימאנצי, Šimaniškai, ובקאפוליKapolli, , שברוסיה הלבנה. כשכבשו הסובייטים את העיר ב-1919 נמלט משם לליטא. שם כיהן עד השואה כרבה של איישישוק, Eishiskes. היה פעיל בתנועה הציונית ובמזרחי. נמנה עם הרבנים שחתמו בתרפ"א, 1921, על "קול קורא" של רבני פולין למען הצטרפות אל המזרחי, ובתרפ"ו,1926, למען "קרן החלוץ המזרחי". פירסם מאמרים בעיתונות הציונית הדתית בליטא ובארץ. כשפרצה מלחמת העולם השניה אירגן בעירו ועד לפליטים, צייד אותם בכסף ובתעודות, ושלח אותם לווילנה. הפעילות הזאת התנהלה בביתו, ושם היו פודים את הפליטים שנפלו בידי השלטונות והיו צפויים לגירוש לפולין. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם ציוו עליו להקים את היודנראט. באוגוסט 1941, כשנודע ליהודי העיר על הטבח ביהודים בערי ליטא, הוא כינס את היהודים בבתי הכנסת והפציר בהם לרכוש נשק ולהיערך להתנגדות. מקצת מן היהודים צידדו בו, אך רובם אמרו שאין טעם לאבד את התקוה. נספה, כנראה בספטמבר 1941.
מקורות: איישישוק, קורותיה וחורבנה, עמ 53, 59, 61, 62, 64, 66, 126-125 ; יהדות ליטא, ב, עמ 94; אשרי, חורבן ליטע, עמ 53, 59, 61-64, 125-126; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 686; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499; פנקס הקהילות, ויתנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ ' 126, 127, 128;

רוזובסקי, וילנה.
נפטר במחנה עבודה בברית המועצות.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 190;

רוזן, Rozen, Rosen ,אליהו, (אולי גם דוד משה).
בן אברהם אריה לייב. נולד בתר"ן,1890. זמן מה כיהן כרב בהסן,Hessen, שבגרמניה. אחר כך חזר לאושוויינצ'ים שבה גר קודם לכן. נספה בשואה.
מקורות: ספר אושפיצין (אושוויינצ'ים-אושוויץ), עמ 256-255; וונדר, ד, עמ 756-759;

רוזן, מרדכי, בן נחמן צבי.
נולד בתרמ"א,1881. התקבל כרב במונאסטרישץ, Monastyrska, שבגליציה המזרחית, ועל שמה נקרא. היה ידוע כפוסק מובהק. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, והתקבל כרב בבית הכנסת "אמת ושלום", וחבר בבית הדין של "קהל יראים". היה מאוהדי אגודת ישראל, והשתתף בכל הכינוסים שלה שהתקיימו בעיר. כשנכנסו הנאצים לעיר התמנה כראב"ד, במקום הרב יוסף ב שנמלט לאמסטרדם, ודאג ליהודים שנושלו מפרנסתם. הוטל עליו לפסוק בשאלות הקשות והסבוכות שהזמן גרמן, ובעניינים הללו ניהל התכתבות מסועפת עם גדולי הדור. בקיץ תרצ"ט,1939, קיבל ויזה כדי לנסוע לארצות הברית ולכהן שם באחת הקהילות, אך הוא סרב להשתמש בכרטיס ההפלגה, כי זה נועד ליום השבת. עד שקיבל כרטיס אחר פרצה מלחמת העולם. ימים אחדים לאחר מכן גורש לבוכנוואלד ושם נספה בכסלו ת"ש,1939.
מקורות: וונדר, ד, עמ 766-761; אלה אזכרה, ה, עמ 29-24;

רוזנבוים, Rosenboim, Rozenboim, Rosenbaun, מאיר
בן יעקב יששכר בער מסלוטובינה, Slotowina, שבגליציה המזרחית. נתמנה לאדמו"ר בחיי אביו, והתיישב בריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ נו;

רוזנבוים, ניסן חיים, בן אליעזר זאב (וולף).
נולד בתרנ"ט,1899. היה אדמו"ר, וגם כיהן ברבנות בברודשין, Brodschin, Bohorodchany, ובדרוהוביץ',Drohobycz, שבגליציה המזרחית.נספה בכסלו תש"ג,1942.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תסט;

רוזנבוים, מאיר, בן יצחק מראחוב ,Rachów, שבאזור לובלין.
היה אדמו"ר בדרוהוביץ', Drohobycz, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ נו;