בליאכר, דוד - בניאש, אברהם

bl

בלייכר,בליאכר, Bleicher,Bliacher, דוד.
נולד במינסק שברוסיה הלבנה נספה בטרבלינקה. נולד למשפחה של תלמידי חכמים. בנעוריו למד בישיבות שונות. הוא נמשך ללימוד המוסר וכך נתוודע לר' יוסף יוזל הורוויץ – "הסבא מנובהרדוק", היה לתלמידו המובהק ועד יומו האחרון הרביץ את תורת המוסר לפי שיטת רבו.עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיע עם ר' יוזל לקייב שבאוקראינה, ושם למד בישיבה שהקים רבו. בתר"פ נפטר "הסבא", והרב דוד חזר לפולין והשתקע במזריץ', Miedzyrzec Podlaski. כאן, ובערים שונות בפולין, הקים את ישיבות "בית יוסף" שפעלו ברוח שיטת המוסר של נובהרדוק. על אף הקשיים הכלכליים נהרו אליהן מאות צעירים, מכל המדינות בפולין החסידית היה בכך חידוש גדול. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נכנסו הגרמנים למזריץ' והרסו את כל מוסדות התורה. רוב התלמידים נמלטו לליטא, והקימו את הישיבה באחת העיירות באזור וילנה. הרב בלייכר ברח עם תלמידיו לבריסק, שהייתה תחת השלטון הסובייטי, אך כעבור זמן קצר חזר לעירו, כי כמו רבים מן היהודים שנמלטו למזרח גם הוא היה סבור שמוטב להיות תחת השלטון הגרמני, שאמנם פוגם בגופם של היהודים, מאשר תחת השלטון הקומוניסטי, שאינו מאפשר ליהודים לשמור מצוות. היהודים בעיר ניסו לשכנע אותו לברוח, אך הוא סירב, כי לא רצה להשאיר את בני עדתו כצאן בלי רועה. תלמידיו ירדו למחתרת, והוא לימד אותם תוך סיכון רב. גם הצליח לפתוח מטבחים שסיפקו מזון כשר לתלמידים שלמדו בישיבות החשאיות שהיו פזורות ברחבי העיר, וכך היו מסוגלים להחזיק מעמד יחד. כשהוקם הגטו נעשה הרב למנהיגם של שארית תלמידיו ושל רבים אחרים. הוא עודד אותם להחזיק מעמד, ועם זאת הכין אותם לקראת קיום מצוות קידוש השם. נספה עם בני קהילתו בכ"ה באייר תש"ד (כך בכתוב באתר של מכללת ירושלים. לדעתי נפלה כאן טעות, והכוונה לתש"ב, 1942. פ"מ). דברי תורתו נדפסו בירחונים שונים, וכן בספר "אור המוסר". באחד ממאמריו קרא לחזק את לימוד המוסר ובמיוחד אצל יחידי הסגולה, שכן לימוד זה יוסיף כוח לכיבוי הדליקה שמבעיר היצר הרע, ולכן על אותם יחידי סגולה לגלות אחריות ולא להתרפות במלאכתם.
מקורות: אתר "זכור, אמונה בימי השואה", מכללה ירושלים לבנות; אלה אזכרה, כרך ו; אנציקלופדיה "שמע ישראל", עמ' 287; דוד הלחמי, חכמי ישראל; יחיאל מכלשטייו, גדולי ישראל;

בליאכר, שמעון
נולד בפולין בתרנ"ו,1896. למד בתלמוד תורה בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ ש;

בליימן, Bleiman,צבי יעקב.
היה רבה האחרון של אורן Oran, Varėna שבליטא. ביום השלישי לפלישת הנאצים לליטא שהה באוטיאןUtian,. שם פרצו הגרמנים אל בית הכנסת והתעללו בו וביהודים האחרים. כעבור זמן מה נרצח.
מקורות: רבני ליטא, עמ 3; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 124, 160;

בלינר, Bliner ,שמעון.
היה מגיד שיעורי תורה ו"משפיע" בחסידות חב"ד (מנהל רוחני מבחינת ההתנהגות, תיקון המידות וכו'). תחילה במוסקבה ואחרי המהפכה הרוסית בריגה, בירתה של לטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 374; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 181-180;

בליצשטיין, Blitzstein,חיים יחזקאל.
נולד בתרמ"ח,1888. היה רבה האחרון של סובוץ', Subotch, Subačius שבליטא. נספה בקיץ תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 412; רבני ברית המועצות, 1939-1941;

בלך, Blech (בלעך).
היה ראש ישיבה במזריץ, Międzyrzec, שבווהלין. בראש חודש אייר תש"ב מסר את עצמו לידי הגרמנים, עם הרב של העיר ועם הדיין רוסקין (ע"ע) כדי להציל ממוות שלושים יהודים. אך הדבר לא הועיל, וגם הוא נרצח.
מקורות: הוברבנד, עמ 28;

בלך-שור, Blech-Shor, מרדכי, בן שמואל.
מתרס"ה,1905, היה אב"ד באושצ'יה זיילונה, Uścue Zielone, שבגליציה המזרחית. השתתף בוועידת הרבנים של גליציה שהתקיימה בלבוב בסוף דצמבר 1927. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 63;

בלכמן, Blechman,(בלעכמאן), גרשון.
נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רנב;

בלנקמן,Blankman ,יחיאל אברהם.
תלמידו של הרב יחיאל האלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. כיהן כרב בשברשין, Szczebreszyn, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר אוסטרובצה, עמ 181, 295; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 579;

בנדר, Bender,שמואל מנחם.
היה רב בסקרנייביץ, Skiernievice, שבאזור לודז'. היה חבר בוועדה שנבחרה בראשית הכיבוש הגרמני, ובמשך הזמן נעשתה ליודנראט. השתתף בישיבה שבה הוחלט לאסוף את הארכיון של הקהילה, לארוז אותו בארגז זכוכית ולקבור אותו. לא ידוע אם ההחלטה אכן בוצעה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 166;

בנדס, Bendas (בן דעת), משה אהרן.
היה רבה האחרון של ביילסק,Bielsk Podlaski, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 173;

בניאש, Baniash(באניאס), אברהם יצחק.
נולד בתרנ"ט,1899. היה רבה האחרון של מוסניק, Musnianki, שבליטא. כשנכנסו הגרמנים לעיר, ביוני 1941, הם אסרו אותו, והאשימו אותו שיש לו קשרים עם השלטונות הסובייטים. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 367; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ועוויער, זלמן - ורשביאק, פנחס

we

ועוויער, Wewier,זלמן אליהו.
היה ידוע בכינוי "זלמן יאנאווער", על שם העיירה יאנובה, Janowa, Jonava , שעל יד קובנה, שבה נולד, או "זלמן דער מגיד". היה ראש השוחטים בריגה, והיה מגיד שיעורים בבתי כנסת שונים בעיר. היה מראשי המזרחי בריגה, ורצה לעלות לארץ ישראל. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 386;

וקס, Wachs, Waks,אבא.
מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בפרושוביצה, Proszowice, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 400;

וקסברג,Wachsberg, Waksberg ,משה.
מזריץ', Międzryzec Mezeritz D`lita, Myedzirets, Stolpno, אזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: קארל, קראקא, עמ 348;

וקסברג (ואכסברג), משה.
היה דיין בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: בוסאק, בין צללי עיר, עמ 215;

וקסברג, נחום.
בשנות העשרים הראשונות של המאה העשרים כיהן כאב"ד בידליצ'ה, Jedlicze, שבגליציה המערבית. אחר כך היה דיין ומו"ץ בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: לוח זכרון לבניו ולחתניו של הרב שמואל פירר מקרוסנו בבית העדּות, ניר גלים; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 222; וונדר, ב, עמ 936-937;

וקסלר, Weksler,Wechsler,מנדל, בן יצחק.
נולד בתרמ"א,1881. למד בישיבת שונות בפולין, ואחר כך עבר לזגירז', Zgierz, שבאזור לודז'. לפני מלחמת העולם הראשונה רכש זיכיון ממשלתי למסחר במלח, אך עם פלישת הגרמנים לעירו, ב-1914, בא הקץ לזכיון הזה, והוא נאלץ להתפרנס מהוראה. מתר"ף, 1920, שימש כראש ישיבה בישיבות גדולות בפולין, ובתרפ"ט- תרצ"ט,1939-1929, שימש כראש הישיבה הגדולה "בית מאיר" בקרקוב. בימי מלחמת העולם השניה גורש לוולברום ,Wolbrom , שבאותו האזור. נספה במחנה ריכוז.
מקורות: ספר זגירז, א; עמ 479-476; וונדר, ב, עמ 939;

ורבובסקי (ורנובסקי?), Werbowski, Wernowski (?),נחום מרדכי.
נולד בתרל"ח,1878. היה רבה האחרון של אקמיאן, Akmene, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 73, 210;

ורבילוב (ווערבילאוו), Werbilow,אהרן יוסף.
נולד בתרע"ב,1912. למד בישיבת טלז. נספה בטלז בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, כרך א, עמ רמו;

ורבילוב (ווערבילאוו), אריה.
נולד בתרע"ד,1914. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, כרך א, עמ רנ;

ורז'בלובסקי, Werzblowski,מאיר, בן בנימין דב.
נולד בתרמ"א,1881. למד בישיבת וולוז'ין. מתרפ"ה,1925, עד תרצ"ט,1939, שימש כרב בשימאנץ, Šimonys, דוידובקה,Davidoka , סאפיזישוק,,Zapyžkis וקרוק, Kroki, Krakė, שבליטא. נספה בתש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 47; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 615;

ורשביאק, Warshawiak,Warszawiak,מאיר הכהן, בן יעקב אליעזר.
נולד בתרל"ב,1872. למד בישיבות שונות בפולין. בתרנ"א,1891, נתמנה כרב בלוטומירסק, Lutomiersk, שבאזור לודז'. שם היה כעשרים וחמש שנים והקים ישיבה. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהעיר חרבה, עבר לפרוור מוקוטוב שבמשך הזמן סופח לוורשה, והיה בוועד הרבנים של העיר. היה פעיל באגודת הרבנים בפולין, וערך את הביטאון שלה. היה חבר במועצת גדולי התורה בפולין. בזמן מלחמת העולם השניה היה ברבנות של גטו ורשה. שם נפטר בתמוז ת"ש,1940.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 341; אלה אזכרה, ז, עמ 136-133;

ורשביאק, פנחס.
היה בגטו ורשה ושם נספה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 61;

ראדזינסקי,חיים - רבין, ישראל

ra

ראדזינסקי,Radzinski,חיים.
היה רבה הרשמי של קונסטנטינוב-קונסטנטין ישן,
Konstantinów nad Bugiem ,Konstantinów, שעל יד ביאליסטוק. בימי מלחמת העולם השניה עבר ללודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 239;

ראָזקי (רוזקי),Rozki ,משה.
היה מורה הוראה במזריץ', Międzryzec Mezeritz D`lita, Myedzirets Podlask, Stolpno, Myedzirets, שבאזור לובלין. כשבאו הגרמנים לקחת אותו הם לא מצאו אותו, ולכן דרשו תמורתו חמישים יהודים. הוא לבש טלית, אמר וידוי, ויצא אליהם. גם אשתו ושתי בנותיו, שהיו סטודנטיות וידעו ללמוד גמרא, נספו.
מקורות: מעזריטש זאמלבוך, עמ 560, 581;

ראטהויז (רטהויז), Rathoiz, Tathaus,ירחמיאל.
היה רבה האחרון של לוטוביסקה, Lutowiska, שבגליציה המזרחית. ידע היטב פולנית. הנאצים דרשו ממנו למסור להם 800 יהודים. הוא סרב לעשות זאת ונרצח. נספה בשואה. לפי פנקס הקהילות הכוונה לראנד (ע"ע). אפשר שהכוונה לשניהם.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 297; וונדר, ד, עמ 914;

ראמר, Ramer, משה מנחם.
גרבולין, Garwolin.על יד ורשה. כשפרצה מלחמת העולם השניה עזב את עירו שעלתה באש, וברח לריקי, Ryki, Rike, שבאזור לובלין. שם ירה בו חיל גרמני. זכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: גראוואלין יזכור בוך / ספר יזכור, עמ 2-3; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 125;

ראנד (רנד), Rand, ד.
התמנה ליושב ראש היודנראט בלוטוביסקה,Lutowiska, שבגליציה המזרחית. לפי אחת הגירסאות דרשו ממנו הגרמנים למסור לידיהם 800 איש, לפני הטבח הגדול שהם עשו בעיר. כשסרב להם נורה. לפי וונדר הכוונה לירחמיאל ראטהויז (ע"ע). אפשר שהכוונה לשניהם.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 297, 298;

רֶבהוּן, Rebhun, פסח דוד, בן משה הלוי.
נולד בתרמ"ב,1882. למד בדרוהוביץ', Drohobyc, שבגליציה המזרחית. התיישב באמסנה Amsana,, Mszana Dolna, שבאותו האזור, ושם התפרנס ממסחר ולימד בבית המדרש. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 648;

רבין, Rabin, אהרן, בן משה.
נולד בתר"ל,1870. היה מצאצאי הבעש"ט. בתר"ע,1910, נתמנה כרבה של לנוביץ, Łanowiec, שבווהלין. שם בנו לו אנשי העיירה בית, ובחצר הוא בנה בית מדרש שהצעירים נהגו ללמוד בו. הוא היה גם אדמו"ר, וכפל התפקידים גרם לו קשיים רבים. הקהילה התפלגה, ומינתה רב אחר. בתרצ"ה,1935, הצליח להשפיע על אגודת יוצאי לנוביץ באמריקה שישלחו כספים לעזרת יהודי העיר, אך הוא עצמו סרב לקבל תרומות. כשכבשו הגרמנים את העיר וסגרו את בתי הכנסת הוא קיים מניין חשאי. כשנודע הדבר לגרמנים הם אסרו אותו, אך היהודים פדו אותו תמורת ממון רב. נספה עם חיסול יהודי העיר בתש"ב, 942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 53; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 103; ספר לנוביץ, עמ 204; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רבין, יוסף, בן אהרן (ע"ע).
היה רבה האחרון של שומסק, Shumsk, Šunswkai, שבווהלין. בתרפ"ח,1928, קיבל מינוי רשמי כרבה של העיירה. הרב השני, שנבחר תפקידו אחרי מחלוקת עזה, היה משה הלוי וינוקור (ע"ע). הרב רבין נהג להשתתף באסיפות הרבנים של ווהלין ופולין כולה. היה ליבראלי, והבין לליבו של הדור הצעיר. הוא היה היו"ר הראשון של היודנראט בעיר. עד מהרה הוא הוחלף ביהודי דובר גרמנית, אך הוא נשאר חבר ביודנראט, וטיפל בבעיות הסוציאליות. נספה בשואה.
מקורות: שומסק, ספר זכרון לקדושי שומסק שניספו בשואת הנאצים בשנת 1942, עמ 221-224; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 207; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רבין, ישראל, בן אהרן (ע"ע).
בתרפ"ב,1922, אולץ להתגייס לצבא הפולני. שם הצליח להימנע מחילול שבת ומאכילת טריפות. כשהיה בלוצק, Luck, ווהלין, באחד מלילי הסדר, התגנב ובא אל מכר יהודי, ושם אפשרו לו לקדש על היין ולברך על כזית מצה ומרור. כשנודע הדבר לפולנים הם אסרו אותו כעריק. במאמצים רבים הצליחו היהודים לשחרר אותו ולמנוע ממנו משפט צבאי. עזר לאביו אהרן (ע"ע) ברבנות של לנוביץ,Łanowiec, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 53; ספר לנוביץ, עמ 204;

רויטגין, שמואל - רוקח, אברהם

רויטגין, Roitgin, שמואל.
נולד בתרס"ז,1907. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ ש;

רויך, Raouch, Roich, משה אהרן.
היה ר"מ בישיבת בעלז במייליץ, Mielec, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 213;

רוך, Roch, יהושע זליג, בן מיכל.
נולד בתר"מ,1880. למד בישיבת סלובודקה. היה חתנו של אליעזר שכטביץ, שעלה ארצה והקים בפתח תקוה סניף של ישיבת לומז'ה. הרב רוך עלה ארצה, השתתף בחנוכת הישיבה, והיה עתיד לעמוד בראשה. הוא חזר לפולין, והיה ראש הישיבה של לומז'ה. בשנות השלושים של המאה העשרים שהה זמן מה בדרום אפריקה. כשנכנסו הגרמנים לעירו, בספטמבר 1939, הם גילחו את זקנו. כשהעיר עברה העיר לידי הרוסים, לפי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, היתה לו אפשרות לעבור לליטא, אך הוא, ששלח את תלמידיו לשם, נשאר בעירו, והמשיך ככל האפשר לקיים שם את הישיבה, שבבניין שלהו הקימו הרוסים מתפרה. לפי אחת הגרסאות הצליח לעבור לליטא ושם נספה. לפי גרסה אחרת נספה בלומז'ה.
מקורות: יזכור בוך פון ראקישאק און אומגעגענט, עמ 163, 197-194; אשרי, חורבן ליטע, עמ 322; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רוכלין, Rochlin,זלמן.
כיהן כרב בהיידקרוג, Heidekrug, Šilutė, שבליטא. ומתרצ"ד,1934, בואבולניק, Vobolnik, שבאותו האזור. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רוניס,Ronis, משה לייב,
היה רבה האחרון של הורודישצה, Horodyscze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 287, 610;

רוס,Ross ,חנוך.
קונין, Konin. אזור פוזנן.נספה בשואה.
מקורות: אהרונסון, עלי מרורות, עמ 29;

רוסקין. Roskin, Ruskin ,
היה דיין והרב במזריץ', Międzyrzec Podlaski. הגרמנים דרשו ממנו למסור לידיו ולידי ראש הישיבה דוד בלעך (ע"ע) שלושים יהודים. הם החליטו למסור את עצמם במקומם, אך הדבר לא הועיל, והגרמנים רצחו את שניהם.
מקורות: הוברבנד, עמ 28;

רוק, Rok, מאיר.
היה רב בקרקוב. כתב את הספר "דבר מאיר". נספה בשואה.
מקורות: בוסאק, בין צללי עיר, עמ 216;

רוקח, Rokach , אביגדור דב, בן מאיר.
היה אב"ד בבילקאמין, Biały Kamień, שבגליציה המזרחית. כך לפי וונדר. לפי פנקס הקהילות – בין שתי מלחמות העולם לא היה לקהילה המרוששת והעניה זאת רב משלה, ולא ידוע אם אביגדור דב רוקח היה שם רב או אדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 344; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 115;

רוקח, אברהם יהושע השל, בן אריה לייב.
כיהן כרב בסוכוסטאב,Suchostaw,שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 349;

רוקח, אברהם יהושע השל, בן שלום.
מילא את מקומו של אביו שלום (ע"ע) כאדמו"ר
בגריידינג - גרודק-יגלונסקי, Gródek Jegelloński, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 846; אלפסי, עמ 160; החסידות מדור לדור, א, עמ 344;

רוקח, אברהם יעקב, בן אלעזר.
נולד בתר"ן,1890. סייע לאביו ברבנות של אוהנוב-היבניב, Hivniv,, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה היה אביו, שגוייס לצבא האוסטרי, שבוי ברוסיה, ואברהם יעקב מילא את מקומו כרב העיר. מתרפ"ו, 1926, עד השואה היה רבה של העיר. כשכבשו הרוסים את האזור, בתחילת מלחמת העולם השניה, הם התעללו בו ואילצו אותו לחבוש שטריימל באחד במאי. נספה בכסלו תש"ג.
מקורות: וונדר, ד, עמ 847; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 52;