מארילס, אלעזר - מה יפית, שמחה

ma
מארילס, אלעזר, בן שמעון.
ירוסלב, Jarosław, גליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה השתקע בברלין, ושם כיהן כאדמו"ר מירוסלב. ב-1938 גרשו הגרמנים אותו ואת שאר היהודים אזרחי פולין שחיו בגרמניה לזבונשין, Zbąszyń, שבאזור פוזנן בפולין, ומשם חזר לעירו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 168;

מארילס, ישראל, אריה לייב, בן שמעון.
בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לווינה. אחר כך חזר לגליציה, והיה אדמו"ר בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 168; החסידות מדור לדור, א, עמ 355; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקפה;

מארילס, מנחם בנימין, בן דוד.
מתרצ"ח,1938, מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 168; החסידות מדור לדור, א, עמ 356; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ פא;

מארק, Mark,אברהם יעקב.
נולד בתרמ"ד,1884, באיסטריקIstrik , שבגליציה המזרחית, ובגיל עשרים הוסמך לרבנות בידי הרב בנימין וייס מצ'רנוביץ. למד בבית המדרש לרבנים בווינה וסיים אותו, ובאותה העת למד באוניברסיטה של וינה, וקיבל תואר ד"ר לפילוסופיה. בימי מלחמת העולם הראשונה שימש כעוזרו של הרב בלינץ שבאוסטריה, וכרב במחנה שהיה על יד העיר ובו היו הרבה פליטי מלחמה יהודים מגליציה ובוקובינה. מתרע"ח,1918, עד תרפ"ו,1926, שימש כרב בביאלה,Bielsko-Biała, שבגליציה המערבית-שלזיה, וכמורה לדת היהודית בבתי הספר התיכוניים. באותה השנה נבחר כרבה הראשי של צ'רנוביץ. היה חבר בהנהגת המזרחי ברומניה. כשפלשו הגרמנים לצ'רנוביץ ביולי 1941, הם אסרו אותו ועינו אותו. הם הביאו אותו אל הגג של בית הכנסת, כדי לחזות בשריפתו, ואחר כך ירו בו. על כך העידה אלמנתו במשפט אייכמן.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ג, עמ 304-305; יעקב גלר, העמידה הרוחנית של יהודי רומניה בתקופת השואה, עמ 77, 117, 330, 348; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 77; רבני ברית המועצות 1939-1991;

מגיד, Magid, קלמן, בן אליעזר.
נולד בתרל"ד,1874. לפי אשרי בתרל"ב,1872. למד בישיבות סלובודקה וטלז. בתרס"ב,1902, נבחר כ"רב מטעם" בארמיאנסקArmyansk, , שבאוקראינה. בימי מלחמת העולם הראשונה פעל במסירות נפש להצלת יהודים. אחרי המהפכה הבולשביקית חזר לליטא, ושימש כרב בקרוז',Kražiani . היה בנשיאות אגודת הרבנים בליטא ומראשי המזרחי בליטא. ניסה לאחד את המזרחי עם אגודת ישראל. בכנס האחרון של איגוד רבני ליטא, שהתקיים ב- 1940, נבחר לנשיאות. היה רבה האחרון של ואקשנה, Vekshna, שבליטא. הגרמנים התעללו בו ואילצו את הרב מיכאל בלוך (ע"ע) לשפוך על ראשו דלי מים. נספה בתש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 66; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 273; אשרי, חורבן ליטע, עמ 261; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מגידסון, Magidson, יצחק.
למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש, והיה שד"ר לאסוף "דמי מעמד". כיהן כרב בלודמיר,Wladimir Wolinsk, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בווארשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה, שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ'. 348;

מדין,Madin, Medin,אברהם עזריאל.
נולד בתרס"ט,1909. היה רבה של ציטוביאן, Tytuvenai, שבליטא. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, שרפו הליטאים את הספריה שלו עם היהודים שהיו בה. אחר כך עינו אותו עד שנפטר. כך לפי "רבני ליטא". לפי "פנקס הקהילות" לקחו אותו הגרמנים לבית הסוהר בראסיין, ושם רצחו אותו. ילדיו נספו ב"אקצית הילדים" בגטו שאבלי.
מקורות: רבני ליטא, עמ 7-6; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 509; ; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מדליה, Medalia, משה.
היה מחסידי חב"ד ברוסטוב על הדון, Rostov-na-Donu, רוסיה. בימי השלטון הסובייטי הוגלה לסיביר, ושם נעלמו עקבותיו.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 595, ניסן תשס"ז;

מדן, Medan, בן-ציון.
היה רבה האחרון של גלוגוב, Głogów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 98; וונדר, ג, עמ 723;

מה יפית, Ma Yafit, Ma Yofis, Meyofis.
נספה באקציה הראשונה שנערכה בסלובודקה בספטמבר 1941.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 50;

מה יפית, אפרים ניסן.
היה רבה האחרון של פנמון, Ponemon, שבליטא. ככל הנראה ברח לקובנה ושם נרצח.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 497; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מה יפית, שמחה הרץ.
מתרע"ד,1914, כיהן כרב ברובנה,Rovno, שבווהלין, ובתרצ"ד,1934, נבחר כרבה הראשי של העיר, אחרי שבוטלה שם משרת ה"רב מטעם". נספה באקציה הראשונה שנערכה בעיר בחשון תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 194; רובנה, ספר זכרון, עמ 424; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מורגנשטרן ,אברהם - מורגנשטרן, יעקב

mo

מורגנשטרן,Morgenstern ,אברהם פנחס, בן צבי הירש.
נולד בתרל"ו,1876. בתרפ"ו,1926, עבר לשדליץ, Siedlce,שבאזור לובלין, ושם נתמנה לאדמו"ר מלומאז Lomazy- שדליץ. בערוב ימיו עבר לוורשה. נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 139-137; אלפסי, עמ 188 ; מדו לדור, ב, עמ 402; היכל קאָצק, עמ תרעז-תרפא. פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 564;

מורגנשטרן, אלימלך יהודה
היה אחיו (כך לפי אדמו"רים. לפי היכל קאָצק בנו) של יעקב אריה, האדמו"ר מווישקוב - רדזימין. גר בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 137; היכל קאָצק, עמ תרעו;

מורגנשטרן, בנימין פלטיאל, בן יצחק זליג,האדמו"ר מסוקולוב.
נולד בתרנ"ה,1895. גר בסוקולוב, ,Sokołów Podlaski שבאזור ורשה, ושם ניהל את הישיבה של אביו, עם אחיו משה. בתרצ"ב,1932. לפי אלפסי בתרצ"ד,1934, נעשה רב בסטרדין, Sterdyń, שבווהלין. בחשון ת"ש,1939, הוכתר לאדמו"ר. נמלט לוורשה, ושם עבד ב"שופ" לנעליים של שולץ, שאותו ניהל אברהם הנדל. משם גורש לאושוויץ, ונפטר מאפיסת כוחות בחורף תש"ה, סוף 1944, זמן קצר לפני שהרוסים שיחררו את המחנה.
מקורות: אלפסי,עמ 188; החסידות מדור לדור, ב, עמ 402; אדמו"רים, עמ 156; היכל קאָצק, עמ תרפד; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 350;

מורגנשטרן, דב בעריש, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
סרב לעסוק ברבנות. גר בוורשה ושם התפרנס ממסחר. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 53; ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, דוד שלמה, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
אחרי שאביו עבר לרדזימין, Radzimin, שבאזור ורשה, הוא כיהן כרב בווישקוב, Wyszków, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: היכל קאָצק, עמ תרעו; אלה אזכרה, ז, עמ 52; אלפסי, אנציקלופדי לחסידות, א, עמ קצא; ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, דוד שלמה.
היה רבה האחרון של פוריסוב, Parysów, Porisow, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 404;

מורגנשטרן, חיים יעקב אריה.
האדמו"ר מווישקוב-רדזימין. בן צבי הירש, האדמו"ר מלומז', Łomazy, Lomaz. אזור לובלין. היה הצעיר בתלמידיו של ר' שמחה בונם מפשיסחא. תחילה כיהן כרב בווירזבניקWiezrbnik Starachowice,,שבאזור לובלין.אחר כך עבר לווישקוב, Wyszków שבאזור ורשה. בתרצ"ב,1932, נתמנה לאדמו"ר ברדזימין, Radzymin,שבאותו האזור. אחר כך עבר לאוטווצק,Otwock, שעל יד ורשה. כחצי שנה לפני שפרצה מלחמת העולם השניה חש בסכנה שאיימה על יהדות אירופה, וכתב לחסידיו מאמר שבו קרא להם להתחזק בעבודת ה'. בתחילת המלחמה עבר לוורשה. נספה בטרבלינקה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 188; החסידות מדור לדור, ב, עמ 402; אדמו"רים, עמ 137-135 ; היכל קאָצק, עמ תרעה-תרעו; אלה אזכרה, ז, עמ 53-47; ספר זכרון לקהילת רדזימין, עמ 41; פייקארז', חסידות פולין, עמ 319-320, 349-350;
ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, יהודה אלימלך, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
נספה בשואה.
מקורות: ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;


מורגנשטרן, יוסף, בן אברהם פנחס.
היה למדן גדול. נספה בשואה.
מקורות: היכל קאָצק, עמ תרפו;

מורגנשטרן, יוסף אהרן, בן צבי הירש.
האדמו"ר מליקיווה-לוקוב, Luków, שבאזור לובלין. נולד בתרנ"א,1891. בתר"פ,1920, נתמנה לאדמו"ר. בתרצ"ג,1933, עבר לוורשה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 107-105 ; אלפסי, עמ 188; החסידות מדור לדור, ב, עמ 402;

מורגנשטרן, יעקב דוד.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלודמיר, Wladimir Wolinsk, שבווהלין. ב-7 ביולי 1941 מינו אותו הגרמנים להיות יו"ר היודנראט בעיר. אחרי כמה חדשים נפטר.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 114, 116; טרונק, יודנראט, עמ 300;

מורגנשטרן, יעקב מנדל.
היה רבה האחרון של ונגרוב, Węgrów, שבאזור ורשה. ביום הכיפורים ת"ש,1939, התחנן לפני היהודים שיאפו לחם, כי כך גזרו הגרמנים. באותו היום פרצו הגרמנים אל בית המדרש הישן ודקרו אותו למוות.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 185, 186; ונגרוב, ספר זכרון, עמ 62, 215, 236;

קארו ,יצחק - קומאי (קאמאי),אברהם

ka

קארו, Karo,יצחק (איזידור).
נולד ב-1876 בשרים, Śrem, (לפי לוונטאל בצנין, Znin) שבאזור פוזנן, למשפחה מצאצאי ר' יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך". למד באוניברסיטאות בברלין ובגיסן. ובתרנ"ה-תר"ס,1896-1900, בבית המדרש לרבנים על שם הילדסהיימר בברלין. לפני סיום לימודיו שם עזב, וככל הנראה למד בבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין. בתרס"ח,1908, בא לקלן, ושם כיהן כרב ליברלי, מטיף, ומורה ללימודי היהדות. בימי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב צבאי. עסק גם בעבודה סוציאלית, והיה רב בבתי סוהר. גם בימי השלטון הנאצי כיהן כרב בבתי סוהר, והציל את חייהם של יהודים רבים. משנת 1933 היה ציוני פעיל. אחרי פרעות ליל הבדולח, בנובמבר 1938, השיג, תוך סיכון חייו, רשות לבקר את הטרנספורטים של הגברים היהודים שנשלחו לדכאו, והעביר להם בחשאי ידיעות מבני משפחותיהם ובגדים חמים. ב-1942 גורש לטרזיינשטאט. גם שם המשיך לעזור לבני קהילתו. נפטר באוגוסט 1943.
מקורות: בית המדרש לרבנים בברלין, עמ 40; לוונטאל, עמ 35-36; ולק, עמ 53;

קארנו (קארנא), Karno.
היה רבה האחרון של סרהי, Seree, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 446; יהדות ליטא,תמונות וציונים, עמ 15, 235;

קבק, Kabak,שלמה יצחק .
היה סבו של הסופר א.א. קבק שחי בירושלים. היה מאחרוני הרבנים בקרבו, Krewo, שבאזור וילנה, עם ניסן ברוידא (ע"ע), ויום טוב הלפרין (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 566;

קדישביץ,Kadishewitz,קלמן קלונימוס יצחק, בן פסח מרדכי.
"הצדיק מלוטובה". נולד בתרל"ח, 1878. נקרא "דער לוטובר" על שם עיר הולדתו. היה מגדולי התורה וההוראה בליטא בדור שלפני השואה. היה רבה האחרון של אניקשט, Anykščiai,שבליטא. באב תש"א, יולי 1941, עונה ונרצח בידי ליטאים.
מקורות: רבני ליטא, עמ 4; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 154, 155, 344; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 95, 235; אשרי, חורבן ליטע, עמ 199, 200;

קדישון. Kadishon
ביום הכיפורים תש"ב,1941, קיבלה על עצמה את תפקיד שליח הציבור, בבית המדרש הישן בטלז, שבו התאספו הנשים לתפילה. נספתה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 312;

קוביץ,Kowitz ,Kowietz,יצחק פנחס.
תחילה כיהן כרב בראווה מזובייצקה, Rawa Mazowiecka, שבאזור לודז'. בתרע"ו,1916, התקבל כמו"ץ בקוטנה,Kutno,שבאותו האזור, והתמנה למשגיח הראשי בענייני השחיטה והכשרות. כעבור זמן מה נתמנה למו"ץ ודיין ראשי. כשכבשו הגרמנים את קוטנה והגלו את היהודים לגטו הוא נתמנה לרב של העיר. נפטר ב-1942.
מקורות: קוטנה והסביבה, עמ 262-263;

קוביצקי (קאוויצקי), Kowicki,אברהם שלמה.
היה חתנו של הרב שלמה הלוי פיינזילבר (ע"ע). היה רבה של לוקניק ,Loknik , שבליטא. נספה בקיידאן, Kedainiai, שבאותו האזור באוגוסט 1941.
מקורות: קרטוז ברזה, עמ 150;

קובנט, Kovent,דוד נח.
כיהן כרב בבלטינובה, Baltinove, שבלטביה, והיה הרב הראשון והאחרון בבולווי, Balvi, שבאותה המדינה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 409;

קובנט, יוסף, בן דוד נח (ע"ע).
למד בישיבה של ריגה, וכיהן כרב במאריינבורג, Marienburg, Malbork, שעל יד גדאנסק. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 410;

קובנט, יצחק, בו דוד נח (ע"ע).
למד בישיבת ריגה, והיה מן התלמידים היחידים שקיבלו סמיכה מן הרב זק, שהיה רבה של ריגה וראש הישיבה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 410;

קוּטן,Kuten,שלמה יעקב, בן יוסף אהרן.
נולד בתרל"ג,1872. בתרנ"ג,1892, התקבל לרב בלשניוב, Lesniów, שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התקבל לאב"ד בברודי, Brody, שבאותו האזור. לפני מלחמת העולם השניה היה בלודמיר, Wlodimierz Woliński, שבווהלין. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, ד, עמ 418;

קוויאט, Kwiat,אשר.
כיהן כרב בפיאסק, Piasek, שברוסיה הלבנה. כשכבשו הרוסים את האזור
ב-1939, הם דרשו מן היהודים לסגור את שני בתי הכנסת שהיו בעיר, והרב קוויאט נאלץ לעבור לשטיבל של חסידים. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

קויפמן,Kaufman, Koifman ,גרשון חנוך, בן פנחס.
היה רבה האחרון של יאנוב-פודולסק, Janów Podlaski, שעל יד ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 266;

קוליקובסקי (קוליקאָווסקי),Kulikowski ,עזריאל.
נולד בתרע"ד,1914. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רעא;

קומאי (קאמאי), Komai (Kamai),אברהם צבי הירש, בן אליהו ברוך.
נולד בתר"ך,1860. בשנים הראשונות אחרי נישואיו לא רצה לקבל את עול הרבנות, והתפרנס מבית מרקחת שפתח בעירו קיידאן, Kedainiai , שבליטא. אחרי שנפטר הרב של קיידאן (לפי שעה איננו יודעים מתי), קיבל הרב קומאי את המשרה הזאת, אך התנה את הדבר בכך שגם להבא ימשיך להתפרנס מבית המרקחת. בימי מלחמת העולם הראשונה גורש, עם יהודי עירו וערים אחרות בליטא, לרוסיה, וזמן מה גר בברדיאנסק,Berdyansk , שבאוקראינה הדרומית, על יד הים השחור. בתרפ"א,1921, חזרה ישיבת מיר, שבראשה עמד אביו, מברית המועצות לליטא, והרב אברהם צבי קומאי עמד בראשה. כך לפי "אלה אזכרה. לפי "יהדות ליטא" הוא שימש כאב"ד ור"מ בישיבת מיר מתרצ"ח, 1938. נספה ביוני 1941. לפי פנקס הקהילות נרצח ב- 9 בנובמבר 1942 עם רוב חברי היודנראט הראשון שהקימו הגרמנים בעיר.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 41-37; יהדות ליטא, ב, עמ 81; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 425, 427;