בר, יששכר - ברוידע, משה

be

בר, יששכר, דב.
היה אב"ד בדוברה, Dobra. בערב יום הכיפורים תש"ב,1941, גורשו היהודים מאזור טורקה, Turek, שבאזור לובלין, לגטו כפרי בהיידמיהלה, Heidemüle, שבו היו פזורים שבעה עשר כפרים קטנים על פני שטח של 35 קמ"ר, ושם הם הועסקו בעבודות חקלאיות ואחרות. [1] כעבור זמן מה הם החלו בהכנות להשמדתם, ובסוף אוקטובר הם ביקשו מן הרבנים יששכר, פנחס וייס מטורקה (ע"ע), ורפאל זאב לוונטל מאוניוב,Uniejów (ע"ע), להכין רשימה של כל היהודים שהיו שם, ולסמן ליד כל אחד מהם אם הוא כשר לעבודה או לו. הרבנים ישבו בדין תורה, ופסקו שאמנם הם יכינו את הרשימות, אך יאפשרו לכל יהודי לעיין בהן. הרב בר נספה בשואה.
מקורות: ש. גלובע, די דין תורה. פון לעצטן חורבן, מס' 6,עמ 44-46; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 86; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 272-285;

בר, משה, בן דוד.
נולד בתרס"ח,1908. בתרצ"ב,1932, נתמנה לרבה של זדונסקה וולה ,Zduńska Wola ,שבאזור לודז'. היה חבר באגודת ישראל, ובעירו תמך במוסדות החינוך שלה. בזמן המלחמה היה בגטו ורשה, ונמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, שלמעשה היו מקומות השמדה. השתתף בליל הסדר האחרון, שהתקיים ביום הראשון של המרד, 19 באפריל 1943, עם הרבנים מנחם זמבה (ע"ע), יהושע השל גולדשלג (ע"ע) ואחרים.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 241, 248; אלה אזכרה, ג, עמ 199; אלה אזכרה, ז, עמ 172-169; זדונסקה וולה, עמ 50;

בר-כהן,Ber-Cohen ,ישעיהו חנוך.
למד בישיבת ריגה, וגם בישיבת ברנוביץ,Baranowice, אצל הרב אלחנן וסרמן (ע"ע). שימש ברבנות בדאנקרה- גלאזמנקה, Dankere-Gostini, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 374;

ברגזין, Bergazin, Bergeisen (בערגאזין), וולף, וולומין, Wołomin. אזור ורשה.
לפני שבא לשם (לפי שעה אין אנו יודעים מתי) נחלקה העיר בין שני רבנים. ואז הביאו את הרב ברגזין מרוז'אן, Różan, Rizan, שבאותו האזור. כשכבשו הגרמנים את העיירה הם גרשו את היהודים לגטו שהוקם בסוסנובקה, Sosnówka, שבאותו האזור. שם הוא שהה כשנתיים, וכל אותה העת גילה מסירות רבה לבני עדתו. מסוסנובקה גורשו יהודי הגטו לרדזימין, Radzymin, שבאותו האזור, ומשם לטרבלינקה.
מקורות: ספר זכרון - קהילת וולומין, עמ 213-211, 253-254, 267-265;

ברגלס, Berglas ,חיים לייב.
היה חתנו של הרב שבתאי הכהן רפפורט מפינטשוב, Pińczów, שבאזור קרקוב. נולד בתרע"ג,1913. היה מתלמידיו של ר' מאיר שפירא מלובלין, והיתה לו גם השכלה כללית רחבה. היה פעיל ב"צעירי אגודת ישראל", והשתתף בוועידות של התנועה בפולין. עם התחלת הגירושים למחנות עלה בידי בן משפחתם, הרב ד"ר שמואל ויינגורט שהתגורר בשווייץ, להשיג להם דרכונים של אזרחי פרגוואי. הם נשלחו לוויטל שבצרפת ושם שהו כשנה וחצי. שם עשה הרב ברגלס מאמצים רבים כדי להציל את ר' משה'ניו מבויאן (ע"ע), שאף הוא קיבל דרכון של פרגוואי, ונשלח לוויטל. אך הגרמנים לא עמדו בהבטחה לשחרר אותם, ובאסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשו כולם לאושוויץ.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 217-215;

ברגלס, אלטה, אשת הרב חיים לייב ברגלס (ע"ע), ובתו של הרב שבתאי הכהן רפפורט (ע"ע).
היא סיימה את הסמינאר למורות של "בית יעקב" בקרקוב, והיתה מורה מחוננת. כשהיתה עצורה במחנה ויטל לימדה תורה ויהדות לילדים בבית הספר שנוסד שם. באיסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשה לאושוויץ, ושם, כנראה, נספתה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 458; אלה אזכרה, ב, עמ 217;

ברגמן, Bergman, Bregman ,דב בר.
נולד בתרמ"א,1881. כיהן כרב בסמלישוק,Semelishok , שבליטא, והיה רבה האחרון של סטקלישוק, Stakliškės, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 419; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 15, 202;

ברגר, Berger,ידידיה.
כיהן כרב באושייק, Osiek, Osieck, שבאזור לובלין. בראשית ימי הכיבוש הנאצי היה באפטא, Opatów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 226;

ברוידא, Broide, Braude(ברוידע, בראודה), אהרן.
היה רב בקרמליטה.[2] נספה בריגה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 51;

ברוידא, ניסן.
היה עם הרבנים שלמה יצחק קבק (ע"ע), ויום טוב הלפרין (ע"ע), שהיו הרבנים האחרונים בקרבו, Krewo, שבאזור וילנה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובידבור, עמ 566;

ברוידע, אלתר.
היה מראשי ישיבת וילקומיר,Vilkomir, Ukmerge, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 29ת 202;

ברוידע, משה לייב.
נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.

מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רסט;

[1] זאת היתה המושבה החקלאית היחידה שהתקיימה בימי הכיבוש הגרמני בפולין. ליהודי בלגיה, הולנד וצרפת נמסר שהם נוסעים לעבודות חקלאיות בהיידמיהלה, אך למעשה הם גורשו לחלמנו,שהיה מחנה ההשמדה הראשון בפולין, כ-40 ק"מ מהיידמיהלה.
[2] לפי שעה לא עלה בידי למצוא את המקום. יתכן שיש כאן שגיאה בהעתקה.

הלברשטם, צבי - הלפרין, ישראל

ha

הלברשטם, צבי הירש, בן אריה לייב מטרנוב,
Tarnów. גליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 413;

הלברשטם, שלום, בן ברוך מגורליץ, Gorlice, גליציה המערבית.
נולד בתרט"ו,1855. כחמישים שנה, מתר"ן,1890, לפי פנקס הקהילות מתרמ"ז,1887,עד השואה כיהן כרב בניסקו, Nisko, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 536-535; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 269;

הלברשטם, שלום אליעזר, בן ר' חיים מצאנז.
נולד בתרכ"ב,1862. זמן מה גר אצל אחיו יחזקאל, בשיניאווה, Sieniawa, שבגליציה המערבית, ואחר כך התיישב בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. בתרנ"ח,1898, עבר לרצפירט, Racfeherto, שבהונגריה. שם היה אדמו"ר יותר מארבעים שנה ונעשה למנהיגם של חסידי צאנז בהונגריה. אחת לכמה שנים היה בא לטרנסילבניה, וגם שם נהו אחריו חסידים רבים. בתרצ"ט,1939, השתדל לעלות לארץ. נספה באושוויץ בסיון תש"ד,1944.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 269; אדמו"רים, עמ 260-256; אלה אזכרה, ה, עמ 539-536; החסידות מדור לדור, ב, עמ 410; חכמי טראנסילוואניה, עמ קי; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרפ-תרפא;

הלֶמן, ,Helmanיצחק משה (איסמר-איתמר).
נולד בתרנ"ו,1896, בדרוהוביץ, Drohobycz, שבגליציה המזרחית. בתרע"ד-תרע"ח,1914-1918, למד בברלין פילוסופיה, מתימטיקה ופיסיקה, וגם בסמינאר לרבנים. היה ממייסדי אגודת ישראל בגרמניה. מתר"פ,1920, לימד לימודי קודש בבית הספר היהודי התיכוני בלייפציג. בתרפ"ט,1929, נתמנה למנהל של בית היתומים היהודי בפירט. שם דאג ליצור אווירה משפחתית ומודרנית, ברוחו של שמשון רפאל הירש. כשגברה האנטישמיות הנאצית בגרמניה ניסה להעביר את בית היתומים לארץ ישראל. בסוף 1942 גורש לאושוויץ, עם כל הילדים וצוות המורים.
מקורות: לוונטאל, עמ 66-67;

הלפאנט Helfant, Helfan, Helfen(העלפאנט,העלפאן,הלפן), אפרים פנחס.
נולד בתרנ"ח,1898. לפי אשרי בתרס"ב,1902. היה ראש ישיבה ומכינה בטלז. לפי אשרי היה מזכיר הישיבה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 208; אשרי, א, עמ רמד;

הלפרין,Halperin, Hilperin, Heilperin, Hilperun, Halpern(הילפרין, היילפרין, הילפרון, הלפרן), אליהו גרשון, בן אברהם צבי.
נולד בתרכ"ד,1864.למד בישיבות וילנה ווולוז'ין. היה רב בקאנאKena, Kiena, , ובליסקובה, Liškeve, שבליטא. אחר כך עבר לווילנה, כדי לעזור לאביו בהנהלת חברת "פועלי צדק". היה ר"מ בישיבת "זובחי צדק" של הקצבים. היה ציוני ועמד לעלות לארץ. מילא את מקומו של מנחם קרקובסקי, המגיד האחרון של וילנה, והיה הדרשן האחרון שם. נפטר ב- 1941, בימי השלטון הסובייטי בעיר.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 45; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 399;

הלפרין, אליהו גרשון.
נולד בתרכ"ד,1864. למד בווילנה ובישיבת וולוז'ין. זמן מה היה רב בקנה, Kena, שעל יד וילנה, ובליסקובה, Liškeve,שבאותו האזור. אחר כך היה ראש ישיבה בווילנה, ונחשב למגיד האחרון של העיר. נפטק בימי הכיבוש הרוסי.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הלפרין אליהו נח.
נולד בתרמ"ו,1886. למד בישיבת וולוז'ין, ושם הוסמך לרבנות. כשלמד בישיבה נעשה חובב ציון, ונמנה עם הרבנים שחתמו על הכרוז הראשון של המזרחי. התכונן לעלות לארץ. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לביאליסטוק, ומשם גורש לטרבלינקה, שם נספה באדר תש"ג,1943. כך לפי האנציקלופדיה של הציונות הדתית. לפי "פנקס הקהילות" התמנה בתר"ע,1910, לרבה של אורלה, Orła, שבווהלין, ושם כיהן כשלושים ושתים שנים. כשכבשו הגרמנים את עירו, ביוני 1941, הם דרשו ממנו את הרשימה של כל יהודי העיר. כשהתייצב בפניהם נלקח כבן ערובה. בסוף 1941 נמלט עם בני משפחתו לגטו ביאליסטוק, ואחרי שנה שולחו כולם לטרבלינקה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 108-107; פנקס הקהילות, מחוזות וילנה, ביאלסיטוק, נובוגרודק, עמ 101, 375, 415;

הלפרין, ברוך אליהו.
נולד בתרנ"ה,1895. הוסמך לרבנות, ועם פטירת רבה של עירו טריסטינה, Tristianne, Trestina, שבווהלין. שימש זמן מה כרבה של הקהילה ולא קיבל שכר. בימי מלחמת העולם הראשונה בא לביאליסטוק. הצטרף לתנועת המזרחי, עסק בפעילות ציבורית, והתמנה לראש הישיבה בעיר. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 110-109;

הלפרין, חיים, בן הרב משולם שרגא פייבל (ע"ע).
נולד בתר"ס,1900. היה רבה של בז'ז'אני, Brżeżany שבגליציה המזרחית. נספה אחרי יום הכיפורים תש"ב,1941. מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הלפרין, יום טוב.
עם הרבנים ניסן ברוידא (ע"ע), ושלמה קבק (ע"ע) היו רבניה האחרונים של
קרבו, Krewo, שבאזור וילנה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 566;

הלפרין, ישראל
בתרפ"ח,1928, נתמנה לרב בראקוב, Raków, שבווהלין. היתה לו גם השכלה כללית. תמך בבית הספר "תרבות" בעירו, וביקש את עזרתם של יוצאי העיר באמריקה להקמת בית ספר דתי בעיר. נספה במחנה העבודה קרסנה.

מקורות: ספר הזכרון לקהילת ראקוב, עמ' 62, 64, 145.

קארו ,יצחק - קומאי (קאמאי),אברהם

ka

קארו, Karo,יצחק (איזידור).
נולד ב-1876 בשרים, Śrem, (לפי לוונטאל בצנין, Znin) שבאזור פוזנן, למשפחה מצאצאי ר' יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך". למד באוניברסיטאות בברלין ובגיסן. ובתרנ"ה-תר"ס,1896-1900, בבית המדרש לרבנים על שם הילדסהיימר בברלין. לפני סיום לימודיו שם עזב, וככל הנראה למד בבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין. בתרס"ח,1908, בא לקלן, ושם כיהן כרב ליברלי, מטיף, ומורה ללימודי היהדות. בימי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב צבאי. עסק גם בעבודה סוציאלית, והיה רב בבתי סוהר. גם בימי השלטון הנאצי כיהן כרב בבתי סוהר, והציל את חייהם של יהודים רבים. משנת 1933 היה ציוני פעיל. אחרי פרעות ליל הבדולח, בנובמבר 1938, השיג, תוך סיכון חייו, רשות לבקר את הטרנספורטים של הגברים היהודים שנשלחו לדכאו, והעביר להם בחשאי ידיעות מבני משפחותיהם ובגדים חמים. ב-1942 גורש לטרזיינשטאט. גם שם המשיך לעזור לבני קהילתו. נפטר באוגוסט 1943.
מקורות: בית המדרש לרבנים בברלין, עמ 40; לוונטאל, עמ 35-36; ולק, עמ 53;

קארנו (קארנא), Karno.
היה רבה האחרון של סרהי, Seree, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 446; יהדות ליטא,תמונות וציונים, עמ 15, 235;

קבק, Kabak,שלמה יצחק .
היה סבו של הסופר א.א. קבק שחי בירושלים. היה מאחרוני הרבנים בקרבו, Krewo, שבאזור וילנה, עם ניסן ברוידא (ע"ע), ויום טוב הלפרין (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 566;

קדישביץ,Kadishewitz,קלמן קלונימוס יצחק, בן פסח מרדכי.
"הצדיק מלוטובה". נולד בתרל"ח, 1878. נקרא "דער לוטובר" על שם עיר הולדתו. היה מגדולי התורה וההוראה בליטא בדור שלפני השואה. היה רבה האחרון של אניקשט, Anykščiai,שבליטא. באב תש"א, יולי 1941, עונה ונרצח בידי ליטאים.
מקורות: רבני ליטא, עמ 4; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 154, 155, 344; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 95, 235; אשרי, חורבן ליטע, עמ 199, 200;

קדישון. Kadishon
ביום הכיפורים תש"ב,1941, קיבלה על עצמה את תפקיד שליח הציבור, בבית המדרש הישן בטלז, שבו התאספו הנשים לתפילה. נספתה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 312;

קוביץ,Kowitz ,Kowietz,יצחק פנחס.
תחילה כיהן כרב בראווה מזובייצקה, Rawa Mazowiecka, שבאזור לודז'. בתרע"ו,1916, התקבל כמו"ץ בקוטנה,Kutno,שבאותו האזור, והתמנה למשגיח הראשי בענייני השחיטה והכשרות. כעבור זמן מה נתמנה למו"ץ ודיין ראשי. כשכבשו הגרמנים את קוטנה והגלו את היהודים לגטו הוא נתמנה לרב של העיר. נפטר ב-1942.
מקורות: קוטנה והסביבה, עמ 262-263;

קוביצקי (קאוויצקי), Kowicki,אברהם שלמה.
היה חתנו של הרב שלמה הלוי פיינזילבר (ע"ע). היה רבה של לוקניק ,Loknik , שבליטא. נספה בקיידאן, Kedainiai, שבאותו האזור באוגוסט 1941.
מקורות: קרטוז ברזה, עמ 150;

קובנט, Kovent,דוד נח.
כיהן כרב בבלטינובה, Baltinove, שבלטביה, והיה הרב הראשון והאחרון בבולווי, Balvi, שבאותה המדינה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 409;

קובנט, יוסף, בן דוד נח (ע"ע).
למד בישיבה של ריגה, וכיהן כרב במאריינבורג, Marienburg, Malbork, שעל יד גדאנסק. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 410;

קובנט, יצחק, בו דוד נח (ע"ע).
למד בישיבת ריגה, והיה מן התלמידים היחידים שקיבלו סמיכה מן הרב זק, שהיה רבה של ריגה וראש הישיבה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 410;

קוּטן,Kuten,שלמה יעקב, בן יוסף אהרן.
נולד בתרל"ג,1872. בתרנ"ג,1892, התקבל לרב בלשניוב, Lesniów, שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התקבל לאב"ד בברודי, Brody, שבאותו האזור. לפני מלחמת העולם השניה היה בלודמיר, Wlodimierz Woliński, שבווהלין. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, ד, עמ 418;

קוויאט, Kwiat,אשר.
כיהן כרב בפיאסק, Piasek, שברוסיה הלבנה. כשכבשו הרוסים את האזור
ב-1939, הם דרשו מן היהודים לסגור את שני בתי הכנסת שהיו בעיר, והרב קוויאט נאלץ לעבור לשטיבל של חסידים. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

קויפמן,Kaufman, Koifman ,גרשון חנוך, בן פנחס.
היה רבה האחרון של יאנוב-פודולסק, Janów Podlaski, שעל יד ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 266;

קוליקובסקי (קוליקאָווסקי),Kulikowski ,עזריאל.
נולד בתרע"ד,1914. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רעא;

קומאי (קאמאי), Komai (Kamai),אברהם צבי הירש, בן אליהו ברוך.
נולד בתר"ך,1860. בשנים הראשונות אחרי נישואיו לא רצה לקבל את עול הרבנות, והתפרנס מבית מרקחת שפתח בעירו קיידאן, Kedainiai , שבליטא. אחרי שנפטר הרב של קיידאן (לפי שעה איננו יודעים מתי), קיבל הרב קומאי את המשרה הזאת, אך התנה את הדבר בכך שגם להבא ימשיך להתפרנס מבית המרקחת. בימי מלחמת העולם הראשונה גורש, עם יהודי עירו וערים אחרות בליטא, לרוסיה, וזמן מה גר בברדיאנסק,Berdyansk , שבאוקראינה הדרומית, על יד הים השחור. בתרפ"א,1921, חזרה ישיבת מיר, שבראשה עמד אביו, מברית המועצות לליטא, והרב אברהם צבי קומאי עמד בראשה. כך לפי "אלה אזכרה. לפי "יהדות ליטא" הוא שימש כאב"ד ור"מ בישיבת מיר מתרצ"ח, 1938. נספה ביוני 1941. לפי פנקס הקהילות נרצח ב- 9 בנובמבר 1942 עם רוב חברי היודנראט הראשון שהקימו הגרמנים בעיר.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 41-37; יהדות ליטא, ב, עמ 81; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 425, 427;