מאטוס, שלמה - מארילס, אברהם

ma

מאטוס, Matus, Motes , Matos,שלמה.
היה ר"מ בישיבת קוברין, Kobrin, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 229;

מאייבסקי, Mayewski,מיכאל.
סטולין,Stolin, ווהלין. נספה בשואה.
מקורות: סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים;

מאירוביץ,Meirowitz,אברהם.
נולד בתרל"א,1871. למד בישיבות מיר, וולוז'ין וסלובודקה. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לרוסיה, ואחר כך חזר לליטא. תחילה כיהן כרב ברקישוק, Rokishki. היה חבר בתנועת המזרחי, וממייסדי הבנק העממי, פָאלקס באנק, בעירו. ידע רוסית וגרמנית. בתרפ"ח,1928, התקבל כרב באבל Abel, ,Obeliai , שבאותו האזור. נספה ביוני 1941. מקורות: יזכור בוך פון ראקישאק און אומגעגענט, עמ 147-148. פנקס הקהילות, ליטא, עמ 114, 651; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מאירוביץ, מאיר, בן משה.
למד בישיבות איביה,Ivye, ראדין,Radun, Radin, ומיר, שבווהלין. בימי מלחמת העולם השניה ברח עם ישיבת מיר לרוסיה, ולפי השמועה נפטר שם מיסורים ומרעב.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 198-197;

מאירוביץ, משה, בן ראובן (דליאטיצ'ר).
נולד בתרנ"א,1891. שנים אחדות למד בישיבה בליובץ',Lyubech,, שבאוקראינה, ואחר כך אצל ר' יוסף יוזל הורוביץ בישיבת נובהרדוק, Novaredok. היה ציוני. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לאיביה, Ivye, שבווהלין, ושם היה דיין ומו"ץ. נספה בקיץ תש"א,1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 198-197; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 118;


מאירסון,Meirson, Meirzon ,שמואל אייזיק.
היה רב בליסקובה,Liškeve, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: רוזינוי, ספר זכרון, עמ 226 ברשימת הנספים;

מאסטל (מוסטל), Mostel,Mastel , שמואל.
היה דיין בבורשטין, Bursztyn, שבגליציה המזרחית. ביום הכיפורים תש"ב,1941, ערב הגירוש של היהודים מן העיר, התקיים בביתו מנין שבו התפלל גם רבה של העיר, הרב יואל גינצבורג (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: ספר בורשטין, עמ 100;

מארוקו, Maroko,אברהם מרדכי.
היה רבה של וידאווה, Widawa, שבאזור לודז'. היה העורך של העיתון התורני "דגל הצעירים". בספטמבר 1939 ציוו עליו הגרמנים לקרוע את ספר התורה שמצאו בביתו. הוא סרב לעשות זאת, והם שרפו אותו עם ספר התורה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 94; הוברבנד, עמ 29;

מארילס (מרילוס, מארילוס),Mariles, Marilus, Marilos ,אברהם משה, בן יעקב קופל.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 356;

סילמן, משה - סמיאטצקי ,יעקב

si

סילמן, משה ישראל, בן אברהם יצחק.
נולד בפולין. בגיל צעיר היה אב"ד בברדיוב, Bardejov , שבסלובקיה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס כמייעלניק, עמ 155; באבדן מולדתי, לזכר ק"ק בארדיוב, עמ 9;

סימון, Simon,סטניסלב. נולד בתרס"ז,1907
מתרפ"ו,1926, עד תרצ"ג,1933, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בתרצ"ד נתמנה לרב באינוברוצלב Inowrocław,, שבאזור פוזנן. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: קיש, עמ 434;

סירוטה, Sirota,אביגדור.
היה רב באנטופול, Antopol, שבווהלין. נרצח ביולי 1941, בימים הראשונים אחרי שהעיר נכבשה בידי הגרמנים.
מקורות: אנטופול, עמ 15;

סלאבין, Slawin,שלמה.
היה ראש ישיבה בסטולין, Stolin, שבווהלין, ושם נספה.
מקורות: ספר זכרון רוביז'ביץ, דובנה והסביבה, עמ 108;

סלודז'ינסקי, Slodzinski,זליג.
מוצאו מפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה. היה מתלמידיו של הרב ירוחם לייבוביץ ממיר. היה גיסו של הרב יצחק מרקוס (ע"ע) מסמורגון, Smorgon, שבליטא. בתרצ"א, 1931, היתה בסמורגון מחלוקת בקשר למינוי רב חדש, וכך מינו שם אותו ואת גיסו הרב יצחק מרקוס (ע"ע). בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו וילנה. שרד מן האקציה של הרבנים שנערכה שם ב-12 ביולי 1941. נספה בשואה.
מקורות: קרמרמן, עמ 105, 106; סמורגון, ספר עדות וזכרון, עמ 104, 529 ברשימת הנספים;

סלודקי, Slodki,יעקב.
ויסוקה מזובייצק, Wisokie Mazowieckie, שעל יד ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: ויסוקה מזובייצק, עמ 143;

סלומון, Salomon,נפתלי.
היה בגטו קרקוב, ושם קיבל על עצמו לקיים את מצוות הלוויית המת. בנו שלום נמנה עם קבוצה קטנה של צעירים, ובהם א"ד שצ'ֶגובסקי בעל הזכרונות, שבהתחלת המלחמה, עוד לפני הכניסה לגטו, למדו תורה בפינת מסתור. נספה בשואה.
מקורות: אברהם דוד שטשעגאָווסקי, מיט הקדוש ר' יהודה לייב אָרלעאן און ראדָמסקער בני תורה אין קראָקאָווער געטא, דאס אידישע וואָרט, נומ' 336, עמ 49.

סלומון, שכנא.
מיכוב לובלסק, Michów Lubelski. אזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר מיכוב, עמ 329;

סלומונסקי,Salomonski , מרטין, הרב ד"ר.
נולד בתרמ"א,1881, בליסה, Lissa, Leszno, שבאזור פוזנן. למד בברלין בגימנסיה ובבית הספר הגבוה למדעי היהדות. כתב עבודת דוקטור על הצמחים במשנה. בתר"ע,1910, נתמנה לרב בפרנקפורט על האודר. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי בחזית המערבית. בתרפ"ה,1925, חזר לברלין, ושם היה מורה ליהדות בבתי הספר הגבוהים, רב בבית הכנסת ליברלי, ומורה בסמינר הליברלי לרבנים. היה פעיל בחיים הציבוריים של היהודים בעיר. נספה באושוויץ ב-1944.
מקורות: סינסון, עמ 60;

סמארגאן (סמורגון), Smorgon,יעקב
נולד בתרל"ז,1877. שנים רבות כיהן כרב בדאגדה ,Dagda, שבלטביה, ושם הקים "קיבוץ" של לומדים. נספה ביולי 1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 402; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

סמואל, Samuel, יצחק (יוליוס)
בן החבר שמואל סמואל ("חבר" - תואר שהיה מקובל בקרב יהודי אשכנז(, נולד בכסלו תרס"ג, דצמבר 1902 ,בפרוידנבורג, Freudenburg, שבגרמניה. מתר"פ, 1920, עד תרפ"ד, 1924, למד לימודים תורניים וכלליים בישיבת "תורת משה" בפרנקפורט שעל נהר מיין. בתרפ"ה, 1925, התחיל ללמוד בבית המדרש לרבנים על שם הילדסהיימר בברלין, ובתרפ"ט, 1929, הוסמך שם לרבנות בידי הרבנים יוסף וולגמוט ויחיאל יעקב ויינברג. הצטרף לתנועת "צעירי המזרחי"' ונבחר מטעמה לציר בקונגרסים הציוניים. כיהן כמזכיר של "ההסתדרות העולמית שומרי שבת", ואירגן את הכנס העולמי של שומרי שבת שהתכנס בברלין באלול תר"צ, ספטמבר 1930. עם סיום לימודיו הוצעה לו משרת הרבנות באוסלו, בירת נורווגיה. במרחשון תרצ"א, נובמבר 1930, אחרי נישואיו להנרייטה לבית פולק, עבר לשם והיה לרבם של יהודי נורווגיה, ופעל להגברת זיקתם של היהודים שם ליהדות. בשבתות ובמועדים היה דורש בבית הכנסת ולימד תורה למבוגרים. לילדים ולנוער לימד יהדות ב"חדר" שהקהילה הפעילה, ולשם כך חיבר ספרי לימוד. בשאלות הלכתיות סבוכות התייעץ עם הרב ויינברג. כמה מתשובותיו של הרב ויינברג אליו נכללו בשו"ת "שרידי אש". בחורף תרצ"ה, 1935, ביקר בארץ עם רעייתו, וגם נפגש עם הרב קוק. על רשמיו מן הביקור כתב יומן שנדפס בביטאון של הקהילה. הוא שלט היטב בשפה הנורווגית, פירסם מאמרים בביטאון של הקהילה ובעיתונות הכללית, חיבר ספרי לימוד, ותירגם מנורווגית לגרמנית את היצירות "היהודי" ו"היהודיה", מאת המשורר הנורווגי הנריק ורגלנד ((Vergeland.
בא' בניסן ת"ש, 9 באפריל 1940, נכבשה נורווגיה בידי הגרמנים. בתקופה הראשונה התנהלו החיים, במידה זו או אחרת, כסדרם. באלול תש"ב, אוגוסט 1942, נדרש הרב סמואל, עם עוד קבוצת יהודים, להתייצב מדי יום בגסטאפו. כשרמזו לו שכדאי לו להימלט הוא דחה את ההצעה מתוך אחריות ליהודי הקהילה, והחליט להישאר אתם.
בכ' באלול תש"ב, 2 בספטמבר 1942, נאסר. בכ"ב במרחשון תש"ג, 20 בנובמבר 1942, שולח לגרמניה באנייה "מונטה רוזה", וממנה גורש לאושוויץ. שם נספה בח' בטבת תש"ג, 16 בדצמבר 1942.רעייתו ושלושת ילדיהם הוברחו לשוודיה, ואחרי המלחמה עלו ארצה. על קורות יהודי נורווגיה בתקופת השואה ועל מה שאירע לבעלה העידה הרבנית סמואל במשפט אייכמן.
מקורות: עדות בנו עמוס סמואל במכתבו אלי; משפט אייכמן: עדויות [א], ירושלים תשכ"ג, עמ' 475 – 480; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ירושלים תשל"ב, כרך ד עמ' 140 – 141; האנציקלופדיה של השואה, תל אביב תש"נ, כרך ד, עמ' 811 – 813; מהאפל אל השחר – קהילה זוכרת, מהדורה שנייה מורחבת, ירושלים תשס"ח, עמ' 313 – 328; בית המדרש לרבנים בברלין, 1938-1873, עמ' 98;
G.Heidt und D.S. Lennartz, Fast vergessene Zeugen, Freudenburg 2000, pp. 351– 354;;

סמושקוביץ (סמושקאָוויץ), Smuskowitz,יעקב.
נולד בתרע"ד,1914. למד בישיבת טלז. נספה באב תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רס;

סמיאטצקי, Smiatecki,יעקב שלמה.
היה רבה האחרון של שטשגובו, Strzegowo-Osada, שבאזור ורשה. כשנכנסו הגרמנים לעיר במלחמת העולם השניה בחרו יהודי העיר במשלחת שתפנה אל המפקד הגרמני, והחליטו שבראשה יעמוד הרב סמיאטצקי. הוא הסכים לכך בתנאי שהוא יהיה האדם השני, ולא הראשון. המפקד הגרמני הרגיע את היהודים, והבטיח להם שלא יאונה להם כל רע. אך חברי המשלחת חזרו מפוחדים, והחליטו לעזוב את העיר. בהם היה גם הרב סמיאטצקי, שהלך לוורשה עם אשתו ובנו הצעיר, כי האמין שהיא תהיה יותר בטוחה, ומתוך תקוה לחזור לעירו כאשר המצב בה יוטב. נפטר בגטו ורשה.
מקורות: סטשעגאָווע יזכור בוך, עמ 23, 89-90, 104, 106;

פיאלקוב ,אשר - פיין, שבתאי

fi
פיאלקוב, Fialkow,אשר, בן יהודה אליהו.
נולד בתרמ"ה,1885. כשהיה בן תשע עשרה נתמנה לרב בסטולין, Stolin שבווהלין. בימי מלחמת העולם הראשונה עזר לפליטים היהודים שעברו דרך עירו, והצטרף לוועד שנוסד שם כדי לעזור להם. אחר כך היה הנציג של העיר בוועד הכל רוסי לעזרת היהודים שנפגעו במלחמה. אהד את הציונות, והיה תורם לקרן הקיימת. בנותיו למדו בבית הספר "תרבות", וכל ילדיו הצטרפו לתנועה הציונית. נספה בשואה.
מקורות: סטולין, עמ 178-180 , 255 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פיאנקו (פיאנקה), Fianka,Fianko,דב בער.
מתרס"ח,1908, עד השואה כיהן כרב במיורי, Miori, שבאזור וילנה. נספה בשואה.
מקורות:פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 411; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פיאנקו, שלמה.
נולד בתרמ"ז,1887, בלומז'ה, Łomża, שבווהלין. היה ראש הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נרצח בידי ליטאים באב תש"א.
מקורות: רבני ליטא, עמ 7; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 601; ליטע I, עמ 1648; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 162, 231; אשרי, ממעמקים, א, עמ ש;

פייגנבוים,Feigenboim,Figenbaum,דוד הלוי, בן משה יעקב.
נולד באוקראינה בתרמ"ט,1889. אמו ברכה היתה מלומדת. היא למדה עם אחיה אצל הרב, והמשיכה ללמוד תנ"ך ואגדה. היא הורישה לבנה את האהבה לר' יעקב עמדן, שהיה מאבות המשפחה. הרב פייגנבוים, שידע היטב תנ"ך, ואהד את התנועה הציונית, הוסמך בידי הרבנים בנימין קלוגר (קליגר), מאיר שמחה הכהן מדווינסק, איסר זלמן מלצר ואליהו פיינשטיין. אשתו זלאטה, בתו של הרב אליהו הלוי פיינשטיין, היתה מלומדת מאד. בתרפ"ח, 1928 נתמנה לרבה של פרוז'אני, Pruzana, שברוסיה הלבנה-פולסיה. סרב לקבל שכר, וידע מחסור ועוני. היה ננציג של הקהילה בבית המשפט הממשלתי. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם התעללו בו, ואחד מאשי היודנראט הצילו מידיהם. לאחד מאלה שנתמנו ליודנראט שלח הרב מכתב ובו כתב לו שכבן לאנשי פרוז'אני שחי זמן רב בין גרמנים בדנציג הוא בטוח שיש לו הכישורים המתאימים לייצג אותנו בתבונה (וכך רמז לו מה הוא מצפה ממנו בתפקיד הזה). עם מניין של יהודים ערך הלווייה חשאית לספרי תורה שנאספו מבתי כנסת בעיר, ואותם הם קברו בתקוה שיום יבוא ומישהו ימצא אותם. שם, בבית העלמין, אמר הרב קדיש. נספה באושוויץ. שני בניו, אברהם יצחק, ואהרן ברוך, שאף הם הוסמכו לרבנות, למדו כימיה בסורבון, חזרו לפולין לחופשת הקיץ בתרצ"ט,1939, ונספו באושוויץ.
מקורות: פנקס פרוז'אני והסביבה-עדות וזכרון לקהילות שהושמדו בשואה,עמ 142, 144, 361, 365; פנקס פרוזשענה, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 185, 189, 228, 239, 302, 323, 324; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

פייגין,Feigin,יחזקאל.
היה ידוע בכינוי "חאצע". נולד בתרנ"ה,1895. למד בישיבת ליובאוויטש, והיה אחד משבעה טובי התלמידים שאותם שלח האדמו"ר מליובאוויטש לחברון כדי לייסד שם את ישיבת "תומכי תמימים". הוא שהה שם כשנתיים, וכשחזר לרוסיה המשיך לנהל את ישיבת ליובאוויטש, שבשנות העשרים של המאה העשרים נדדה בערי אוקראינה ורוסיה הלבנה. היה המזכיר של יוסף יצחק שניאורסון, האדמור מליובאוויטש, ויחד אתו עזב רוסיה בתרפ"ז,1927. והתיישב בריגה שבלטביה. ערך את המדור "שערי החסידות" בעלוני "התמים" שיצאו לאור בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 406; אברהם גרינבוים, רבני ברית המועצות בין מלחמות העולם, עמ 44; ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה, שבועון בית משיח באינטרנט;

פיין, Fein,אהרן.
נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 219;

פיין, חיים. רדזין, Radzyń, אזור לובלין.
כשפרצה מלחמת העולם השניה שהה בעיר קייט. משם בא לוורשה, ועמד בתוקף על כך שבמצב הקשה של המלחמה עליו לחזור לעירו. באותה העת חיפשו אותו הגרמנים בעירו. הוא נמלט אל האזור שנכבש בידי הרוסים, ובא לביאליסטוק. משם שולח לרוסיה, ושהה ביערות ארכנגלסק. בשל גילו הגבוה שיחררו אותו הרוסים מחובת העבודה, והוא בילה את רוב זמנו בלימוד תורה. לקראת חג הפסח תש"א,1941, שלחו לו ידידיו מבריסק, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי, מעט מצרכי מזון. נפטר בסרטוב, Saratov, שעל הדון בכסלו תש"ב,1941, והובא לקבר ישראל. מקורות: ספר רדזין, יזכור בוך, עמ 292-284, 349 ברשימת הנספים;

פיין, יהודה לייב, בן שבתאי.
נולד בתרל"א,1871. למד בישיבות סלובודקה, איישישוק, ופוניבז', שבליטא. בתרנ"ה,1895,התקבל כרב בפייסוצ'נה, שבליטא.[1] בתרנ"ט,1899, עבר לקופישוק Kupishok, Kupiškis, שבאותו האזור, ומשם לאושמיאנה,Oshmeana, Ašmeana,שברוסיה הלבנה. שם הקים ישיבה קטנה. בימי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת רוסיה-פולין שאירעה אחריה סבלו היהודים באזור, ובהם גם הפליטים שהגיעו לשם, מן הנגישות של הצבא הרוסי והפולני. הרב פיין השתדל מאד לעזור להם. אחר כך עבר לסלונים Slonim ,, שבווהלין, ושם כיהן עד חורבנה של הקהילה בימי מלחמת העולם השניה. היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ובוועד של אגודת הרבנים בפולין. בימי המאבק על השחיטה הכשרה שהיה בפולין בשנות השלושים של המאה העשרים הוא היה מראשי הלוחמים בגזירה הזאת. היה פעיל בוועד הקהילה של העיר, ודאג לפליטים שבאו לשם מן השטחים שנכבשו בידי הגרמנים בספטמבר 1939. גם ערך בסתר בביתו חופות וקידושין. ב-17 ביולי 1941 יצא מביתו, ולא נענה להפצרותיהם של השוטרים שיחזור, ואמר שעליו להמשיך בדרכו ולדאוג לבני הקהילה שלו. הוא הגיע אל נקודת האיסוף, שבה היו כאלף וחמש מאות איש, מראשי הציבור והאינטליגנציה היהודית בעיר, ושם הועלה על אחת המכוניות, בדרכו האחרונה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 19-16; אשרי, חורבן ליטע, עמ 300; פנקס סלונים, ספר ב, עמ 42, 159, 160, 170, 171, ובדפי הנצחה בסוף הספר; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 503; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פיין, חיה פרומה, הרבנית מסלונים.
נרצחה בסלונים, בי"ד בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: פנקס סלונים, כרך ב, דפי הנצחה בסוף הספר.

פיין, מאיר הלל.
נולד בתרע"ו,1916. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רסה;

פיין, נחמיה.
נולד בתר"ס,1900. מתרצ"ג,1933, כיהן כרב בוובולניק, Vabalnik.,Vobolnik, שבליטא. נספה עם בני קהילתו בתשרי תש"ב,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פיין, שבתאי, בן יהודה לייב.
לפי פנקס סלונים אחיו. למד בישיבת וולוז'ין. היה רבה האחרון של בליצה Bielice, Bellitza שבאזור ביאליסטוק. בימי מלחמת העולם הראשונה שרת בצבא הרוסי. אחרי המלחמה למד ב"קיבוץ הגבוה" בביאליסטוק. בימי הכיבוש הנאצי טענו הגרמנים שיהודי העיר ירו על הצבא הגרמני מתוך בית המדרש. כתגובה הם אספו עשרה אנשים ובהם הרב פיין, ואחר כך שיחררו אותם. נרצח בבליצה, עם אשתו סיריל בכ"ח בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: פנקס בליצה (בעליצה), עמ 213-211, 344; פנקס הקהילות וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 169; פנקס סלונים, כרך ב, דפי ההנצחה בסוף הספר;

[1] פייסוצ'נה. לפי שעה לא עלה בידי למצוא עיירה בשם זה בליטא, בווהלין או ברוסיה הלבנה.

פרידמן, נחום - פרלוב, משה

fr
פרידמן, נחום.
היה אדמו"ר בטרנופול, Tarnopol , שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243;

פרידמן, שמואל, "שמואל פליסער".
היה רב חב"די בפליסה, Plissa , שברוסיה הלבנה.
נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 410;

פרייברג,Freiberg ,אהרן נטע.
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרבה של לוקוב, Łuków, שבאזור לובלין. במינוי זה תמכו אנשי המזרחי ובעלי המלאכה. אנשי אגודת ישראל התנגדו למינוי, וטענתם היתה שבעיר הזאת עברה הרבנות תמיד בירושה. המאבק על המינוי נמשך שנה שלמה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 278; ספר לוקאוו, עמ 31, 51, 75;

פרייליך, Freilich,בן-ציון.
הרב מוורקה, Warka. בזמן המלחמה היה בגטו ראדום, Radom, שבאזור ורשה, ושם למד תורה בבית המדרש עם עוד כמה יהודים. נספה בשואה.
מקורות: ראדום, עמ 255;


פרישרמן, Frisherman,מאיר אברהם.
כיהן כרב בטומשוב לובלסק, Tomaszów Lubelsk, שבאזור לובלין. נפטר בבוכארה בתש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 238;

פרלוב,Perlow,אברהם אלימלך, בן ישראל, ה"ינוקא" מקרלין.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרפ"א,1921, התמנה כאדמו"ר במקום אביו שנפטר. ביקר בארץ ישראל ארבע פעמים, והאחרונה בהן היתה בקיץ תרצ"ט,1939. חסידיו ביקשו ממנו להישאר בארץ, אך הוא העדיף לחזור לפולין, ודחה את המאמצים להצילו. כשכבשו הרוסים את עירו פינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה הם חיסלו את כל מוסדות הדת. הוא המשיך לנהל את החצר החסידית שלו בתנאי מחתרת, ובחשכת הלילה הקים בחצרו מקוה, במקום המקוואות שנסגרו בפקודת השלטונות. נספה עם חיסול הגטו של פינסק-קרלין, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: ספר עדות וזכרון לקהילת פינסק-קארלין, ב, עמ 320, 336; אריה אביב"י, ואני בגולת סיביר, עמ 12; אדמו"רים, עמ 11-9; אלפסי, עמ 72; החסידות מדור לדור, א, עמ 142; אלה אזכרה, ג, עמ 27-23; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212, 264, 294, 296; סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פרלוב, אהרן, בן ישראל ה"ינוקא" מסטולין, Stolin, ווהלין.
אחרי שאביו נפטר, בתרפ"ב,1922, ביקשו ממנו חחסידים שיכהן כאדמו"ר. אך הוא סרב, עבר לוורשה, ושם ריכז סביבו את חסידי קרלין-סטולין בפולין, וכל ימיו פעל לטובת חולים, נצרכים וקשי יום. נרצח בוורשה, באב תש"ב,1942, כשרצה להגן על אשה הרה ששוטר אוקראיני רדף אחריה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 206, 209; זיידמן, יומן, עמ 316; אלפסי, עמ 72; החסידות מדור לדור, א, עמ 139; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212; סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ קע"ד;

פרלוב, אשר.
סטולין, Stolin. נספה בשואה.
מקורות: סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים;

פרלוב, יוחנן, בן נח.
האדמו"ר האחרון לבית לעכוויטש. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 108;

פרלוב, יוסף, בן אלתר ישראל שמעון.
האדמו"ר מנובומינסק, Mińsk Mazowiecki, שעל יד ורשה. לפני המלחמה גר בוורשה. בתקופת הגטו שימשה דירתו כמחסן מזונות לעניים. גורש לאושוויץ- בירקנאו, שם שהה עד שמחת תורה תש"ה,1944, ואז צעד במצעד המוות עד ברגן-בלזן, שם נפטר מטיפוס שבועיים אחרי השחרור.
מקורות: אדמו"רים, עמ 116-108; אלפסי, עמ 96, 316;

פרלוב, יעקב יוסף, בן אברהם.
גר באוסטרהא, Ostróg, Ostraha, Ostre, שבווהלין, ושם היה ידוע כאדמו"ר מקוּניֶב, Kunów. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 74;

פרלוב, משה, בן ישראל, ה"ינוקא" מסטולין.
נולד, כנראה, בתרנ"ה,1895. היה אדמו"ר בסטולין, Stolin. היה גם בעל השכלה כללית. ביקר בארץ ישראל בתרצ"ג,1933 ובתרצ"ז,1937, ותמך ברעיון החלוקה, כי קיווה שכך אפשר יהיה לפתוח את שערי הארץ לעלייה יהודית. כשכבשו הרוסים את האזור, בספטמבר 1939, הם החריבו את החצר שלו. נספה עם כל יהודי סטולין בערב ראש השנה תש"ג,1942.
מקורות: ספר עדות וזכרון לקהילת פינסק-קארלין, א, עמ 291; ב, עמ 268-267; אדמו"רים, עמ 209-205; החסידות מדור לדור, א, עמ 142; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212, 271, 272; סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים;
רבני ברית המועצות, 1939-1991; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שא-שג;