be
בר, יששכר, דב.
היה אב"ד בדוברה, Dobra. בערב יום הכיפורים תש"ב,1941, גורשו היהודים מאזור טורקה, Turek, שבאזור לובלין, לגטו כפרי בהיידמיהלה, Heidemüle, שבו היו פזורים שבעה עשר כפרים קטנים על פני שטח של 35 קמ"ר, ושם הם הועסקו בעבודות חקלאיות ואחרות. [1] כעבור זמן מה הם החלו בהכנות להשמדתם, ובסוף אוקטובר הם ביקשו מן הרבנים יששכר, פנחס וייס מטורקה (ע"ע), ורפאל זאב לוונטל מאוניוב,Uniejów (ע"ע), להכין רשימה של כל היהודים שהיו שם, ולסמן ליד כל אחד מהם אם הוא כשר לעבודה או לו. הרבנים ישבו בדין תורה, ופסקו שאמנם הם יכינו את הרשימות, אך יאפשרו לכל יהודי לעיין בהן. הרב בר נספה בשואה.
מקורות: ש. גלובע, די דין תורה. פון לעצטן חורבן, מס' 6,עמ 44-46; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 86; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 272-285;
בר, משה, בן דוד.
נולד בתרס"ח,1908. בתרצ"ב,1932, נתמנה לרבה של זדונסקה וולה ,Zduńska Wola ,שבאזור לודז'. היה חבר באגודת ישראל, ובעירו תמך במוסדות החינוך שלה. בזמן המלחמה היה בגטו ורשה, ונמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, שלמעשה היו מקומות השמדה. השתתף בליל הסדר האחרון, שהתקיים ביום הראשון של המרד, 19 באפריל 1943, עם הרבנים מנחם זמבה (ע"ע), יהושע השל גולדשלג (ע"ע) ואחרים.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 241, 248; אלה אזכרה, ג, עמ 199; אלה אזכרה, ז, עמ 172-169; זדונסקה וולה, עמ 50;
בר-כהן,Ber-Cohen ,ישעיהו חנוך.
למד בישיבת ריגה, וגם בישיבת ברנוביץ,Baranowice, אצל הרב אלחנן וסרמן (ע"ע). שימש ברבנות בדאנקרה- גלאזמנקה, Dankere-Gostini, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 374;
ברגזין, Bergazin, Bergeisen (בערגאזין), וולף, וולומין, Wołomin. אזור ורשה.
לפני שבא לשם (לפי שעה אין אנו יודעים מתי) נחלקה העיר בין שני רבנים. ואז הביאו את הרב ברגזין מרוז'אן, Różan, Rizan, שבאותו האזור. כשכבשו הגרמנים את העיירה הם גרשו את היהודים לגטו שהוקם בסוסנובקה, Sosnówka, שבאותו האזור. שם הוא שהה כשנתיים, וכל אותה העת גילה מסירות רבה לבני עדתו. מסוסנובקה גורשו יהודי הגטו לרדזימין, Radzymin, שבאותו האזור, ומשם לטרבלינקה.
מקורות: ספר זכרון - קהילת וולומין, עמ 213-211, 253-254, 267-265;
ברגלס, Berglas ,חיים לייב.
היה חתנו של הרב שבתאי הכהן רפפורט מפינטשוב, Pińczów, שבאזור קרקוב. נולד בתרע"ג,1913. היה מתלמידיו של ר' מאיר שפירא מלובלין, והיתה לו גם השכלה כללית רחבה. היה פעיל ב"צעירי אגודת ישראל", והשתתף בוועידות של התנועה בפולין. עם התחלת הגירושים למחנות עלה בידי בן משפחתם, הרב ד"ר שמואל ויינגורט שהתגורר בשווייץ, להשיג להם דרכונים של אזרחי פרגוואי. הם נשלחו לוויטל שבצרפת ושם שהו כשנה וחצי. שם עשה הרב ברגלס מאמצים רבים כדי להציל את ר' משה'ניו מבויאן (ע"ע), שאף הוא קיבל דרכון של פרגוואי, ונשלח לוויטל. אך הגרמנים לא עמדו בהבטחה לשחרר אותם, ובאסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשו כולם לאושוויץ.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 217-215;
ברגלס, אלטה, אשת הרב חיים לייב ברגלס (ע"ע), ובתו של הרב שבתאי הכהן רפפורט (ע"ע).
היא סיימה את הסמינאר למורות של "בית יעקב" בקרקוב, והיתה מורה מחוננת. כשהיתה עצורה במחנה ויטל לימדה תורה ויהדות לילדים בבית הספר שנוסד שם. באיסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשה לאושוויץ, ושם, כנראה, נספתה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 458; אלה אזכרה, ב, עמ 217;
ברגמן, Bergman, Bregman ,דב בר.
נולד בתרמ"א,1881. כיהן כרב בסמלישוק,Semelishok , שבליטא, והיה רבה האחרון של סטקלישוק, Stakliškės, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 419; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 15, 202;
ברגר, Berger,ידידיה.
כיהן כרב באושייק, Osiek, Osieck, שבאזור לובלין. בראשית ימי הכיבוש הנאצי היה באפטא, Opatów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 226;
ברוידא, Broide, Braude(ברוידע, בראודה), אהרן.
היה רב בקרמליטה.[2] נספה בריגה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 51;
ברוידא, ניסן.
היה עם הרבנים שלמה יצחק קבק (ע"ע), ויום טוב הלפרין (ע"ע), שהיו הרבנים האחרונים בקרבו, Krewo, שבאזור וילנה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובידבור, עמ 566;
ברוידע, אלתר.
היה מראשי ישיבת וילקומיר,Vilkomir, Ukmerge, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 29ת 202;
ברוידע, משה לייב.
נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.
היה אב"ד בדוברה, Dobra. בערב יום הכיפורים תש"ב,1941, גורשו היהודים מאזור טורקה, Turek, שבאזור לובלין, לגטו כפרי בהיידמיהלה, Heidemüle, שבו היו פזורים שבעה עשר כפרים קטנים על פני שטח של 35 קמ"ר, ושם הם הועסקו בעבודות חקלאיות ואחרות. [1] כעבור זמן מה הם החלו בהכנות להשמדתם, ובסוף אוקטובר הם ביקשו מן הרבנים יששכר, פנחס וייס מטורקה (ע"ע), ורפאל זאב לוונטל מאוניוב,Uniejów (ע"ע), להכין רשימה של כל היהודים שהיו שם, ולסמן ליד כל אחד מהם אם הוא כשר לעבודה או לו. הרבנים ישבו בדין תורה, ופסקו שאמנם הם יכינו את הרשימות, אך יאפשרו לכל יהודי לעיין בהן. הרב בר נספה בשואה.
מקורות: ש. גלובע, די דין תורה. פון לעצטן חורבן, מס' 6,עמ 44-46; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 86; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 272-285;
בר, משה, בן דוד.
נולד בתרס"ח,1908. בתרצ"ב,1932, נתמנה לרבה של זדונסקה וולה ,Zduńska Wola ,שבאזור לודז'. היה חבר באגודת ישראל, ובעירו תמך במוסדות החינוך שלה. בזמן המלחמה היה בגטו ורשה, ונמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, שלמעשה היו מקומות השמדה. השתתף בליל הסדר האחרון, שהתקיים ביום הראשון של המרד, 19 באפריל 1943, עם הרבנים מנחם זמבה (ע"ע), יהושע השל גולדשלג (ע"ע) ואחרים.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 241, 248; אלה אזכרה, ג, עמ 199; אלה אזכרה, ז, עמ 172-169; זדונסקה וולה, עמ 50;
בר-כהן,Ber-Cohen ,ישעיהו חנוך.
למד בישיבת ריגה, וגם בישיבת ברנוביץ,Baranowice, אצל הרב אלחנן וסרמן (ע"ע). שימש ברבנות בדאנקרה- גלאזמנקה, Dankere-Gostini, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 374;
ברגזין, Bergazin, Bergeisen (בערגאזין), וולף, וולומין, Wołomin. אזור ורשה.
לפני שבא לשם (לפי שעה אין אנו יודעים מתי) נחלקה העיר בין שני רבנים. ואז הביאו את הרב ברגזין מרוז'אן, Różan, Rizan, שבאותו האזור. כשכבשו הגרמנים את העיירה הם גרשו את היהודים לגטו שהוקם בסוסנובקה, Sosnówka, שבאותו האזור. שם הוא שהה כשנתיים, וכל אותה העת גילה מסירות רבה לבני עדתו. מסוסנובקה גורשו יהודי הגטו לרדזימין, Radzymin, שבאותו האזור, ומשם לטרבלינקה.
מקורות: ספר זכרון - קהילת וולומין, עמ 213-211, 253-254, 267-265;
ברגלס, Berglas ,חיים לייב.
היה חתנו של הרב שבתאי הכהן רפפורט מפינטשוב, Pińczów, שבאזור קרקוב. נולד בתרע"ג,1913. היה מתלמידיו של ר' מאיר שפירא מלובלין, והיתה לו גם השכלה כללית רחבה. היה פעיל ב"צעירי אגודת ישראל", והשתתף בוועידות של התנועה בפולין. עם התחלת הגירושים למחנות עלה בידי בן משפחתם, הרב ד"ר שמואל ויינגורט שהתגורר בשווייץ, להשיג להם דרכונים של אזרחי פרגוואי. הם נשלחו לוויטל שבצרפת ושם שהו כשנה וחצי. שם עשה הרב ברגלס מאמצים רבים כדי להציל את ר' משה'ניו מבויאן (ע"ע), שאף הוא קיבל דרכון של פרגוואי, ונשלח לוויטל. אך הגרמנים לא עמדו בהבטחה לשחרר אותם, ובאסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשו כולם לאושוויץ.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 217-215;
ברגלס, אלטה, אשת הרב חיים לייב ברגלס (ע"ע), ובתו של הרב שבתאי הכהן רפפורט (ע"ע).
היא סיימה את הסמינאר למורות של "בית יעקב" בקרקוב, והיתה מורה מחוננת. כשהיתה עצורה במחנה ויטל לימדה תורה ויהדות לילדים בבית הספר שנוסד שם. באיסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשה לאושוויץ, ושם, כנראה, נספתה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 458; אלה אזכרה, ב, עמ 217;
ברגמן, Bergman, Bregman ,דב בר.
נולד בתרמ"א,1881. כיהן כרב בסמלישוק,Semelishok , שבליטא, והיה רבה האחרון של סטקלישוק, Stakliškės, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 419; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 15, 202;
ברגר, Berger,ידידיה.
כיהן כרב באושייק, Osiek, Osieck, שבאזור לובלין. בראשית ימי הכיבוש הנאצי היה באפטא, Opatów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 226;
ברוידא, Broide, Braude(ברוידע, בראודה), אהרן.
היה רב בקרמליטה.[2] נספה בריגה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 51;
ברוידא, ניסן.
היה עם הרבנים שלמה יצחק קבק (ע"ע), ויום טוב הלפרין (ע"ע), שהיו הרבנים האחרונים בקרבו, Krewo, שבאזור וילנה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובידבור, עמ 566;
ברוידע, אלתר.
היה מראשי ישיבת וילקומיר,Vilkomir, Ukmerge, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 29ת 202;
ברוידע, משה לייב.
נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רסט;
[1] זאת היתה המושבה החקלאית היחידה שהתקיימה בימי הכיבוש הגרמני בפולין. ליהודי בלגיה, הולנד וצרפת נמסר שהם נוסעים לעבודות חקלאיות בהיידמיהלה, אך למעשה הם גורשו לחלמנו,שהיה מחנה ההשמדה הראשון בפולין, כ-40 ק"מ מהיידמיהלה.
[2] לפי שעה לא עלה בידי למצוא את המקום. יתכן שיש כאן שגיאה בהעתקה.