אבלסון, יהודה - אדמשיק, משה

ab
אבלסון, Abelson, יהודה.
כיהן כרב בויסוצק, Wysock, Vysotsk, שבווהלין. מתרצ"א,1931, היה רבה של פלוטניצה, Płotnica. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 299; רבני ברית המועצות, 1939- 1991 ;

אבלסון, יהושע, בן יהודה (ע"ע).
מתרפ"ג,1923, היה רבה של ויסוצק, Wysock, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 79; רבני ברית המועצות, 1939- 1991;

אבלסון, יעקב.
נולד בתרמ"ז,1887. נכדו של אברהם יואל אבלסון, ששנים אחדות כיהן כרב באודסה. היה רבה האחרון של לצקובה Latskova, Leckava , שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 364; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אברמסון ,Abramson, נטע.
נולד בתרס"ד,1904. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצט;

אברמצ'יק, Abramtchik,יוסף.
כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: דברי מרדכי, עמ טו;

אברמצ'יק, שלמה דוד, בן יוסף (ע"ע).
כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: דברי מרדכי, עמ טו-טז;

אברשטרק, Abershtark,חיים צבי, בן משה.
נולד בתרמ"ד,1884. בתרע"ג,1913, התקבל כאב"ד במריאמפול, Mariampol, שבגליציה המזרחית. בין שתי מלחמות העולם היה חבר בבית הדין בבורסילב, Borysław, שבאותו האזור. נספה בשואה עם שני בניו, שנסמכו בידי הרב אליעזר סג"ל מישל מטורקה, Turka (ע"ע).
מקורות: וונדר, א, עמ 25;

אברשטרק, יצחק יהודה, בן משה.
"העילוי מבילקמין", Biały Kamień, גליציה המזרחית. נולד בתר"ם,1880. בתרע"ה,1915, נתמנה לרבה של מוסטי ויאלקה (מוסט גדול),Mosty Wielkie, שבאותו האזור, ובה הקים ישיבה. נספה בראווה-רוסקה, Rawa Ruska, שבאותו האזור בתש"ג, 1943.
מקורות: מוסטי ויאלקה: מאסט רבתי, עמ 89, 91, 289, 333, 379; וונדר, א, עמ 26-25; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 314;

אגולניק, ,Egulnik,Agulnikיצחק, בן משה.
נולד בתרנ"ז,1897. לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים" בתרנ"ה,1895. למד בישיבות ראדין,Radun, Radin, שבווהלין, וסלובודקה שבליטא, והיה תלמידו המובהק של ר' נתן פינקל, ה"סבא מסלובודקה". מתרצ"א,1931, שימש כרב בפוסבול, Posvol, שבליטא. היה ציוני, ותרם הרבה לאוירת הסובלנות בעירו. בזמן שהיה בגטו היה בין אלה שפיקחו על חלוקת המזון. ב-23 באוגוסט 1941 כתב אל ראשי הגטו בשאוולי, Šiaulenai:
אנו פונים אליכם שתשתדלו להצילנו [...] אין גרמנים אצלנו, ומשום כך עושים הליטאים בנו ככל העולה על רוחם. אין מדברים על כך ששדדו אותנו לגמרי. אנו חיים בסכנה נוראה, הצפויה בכל רגע. רחמו נא. ראו אולי תוכלו להשפיע על השלטונות הגרמניים להצילנו.
נספה באב תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: יהדות ליטא, כרך ג, אישים, מקומות (להלן: יהדות ליטא), עמ 24; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 468, 469; ליטע, I, עמ 1859; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 23, 196; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אדלברג,Adelberg,יצחק צבי.
באדר תרצ"ב,1932, נבחר להיות רבה של מאקוב מזובייצק,Maków Mazowicki,שבאזור ורשה. והיה רבה האחרון של העיר. ידע היטב פולנית. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 390;

אדמשיק ,Adamschik,Adamshik, יהודה לייב הכהן.
היה "רב מטעם" בטישובצה-טישוויץ,Tyszowce, שבאזור לובלין. היה ממייסדי המזרחי. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 345;

אדמשיק, משה הכהן.
כיהן כרב בחלם, Chełm, שבאזור לובלין. נפטר בתקופת השואה, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 224;

גברן, שרגא - גוטמן, אליהו

ga

גברן, Gawran, Gavran (גאוורן), שרגא פייבל.
נולד בתרמ"ה,1885.היה רבה של חויידן Karedarna, Konstantinovo , שבליטא (שבה ישב שנים רבות אברהם קרליץ, ה"חזון איש"). קיים קשרים הדוקים עם אישים ומוסדות יהודיים מעבר לים, והשיג מהם תרומות להרחבת החינוך היהודי בעירו. ביוני 1941 התעללו בו הגרמנים והליטאים ורצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 296; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גובצ'ינסקי, Gowchinski,זלמן.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב באוואנטה, Avanta, Alunta, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גוברמן, Guberman ,אפרים.
היה סגנו של הרב מרדכי גינזבורג (ע"ע), שבתרצ"ב,1932, נבחר לרבה של אוסטרוג– אוסטרהא, Ostróg,Ostraha, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ,פולסיה, עמ 38;

גוטוירט, Gotwirt, Gottwirt ,יחיאל אהרן, בן צבי הירש (ע"ע).
נולד בתר"ן,1890. היה רבה האחרון של זאטוֹר, Zator , שבגליציה המערבית. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 635;

גוטוירט, צבי הירש, בן אברהם מרדכי.
נולד בתרכ"ו,1866. בתרס"ו,1906, נתמנה כאב"ד בזאטור,Zator, ובתפקיד זה כיהן, כנראה, עד השואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 636;

גוטלבסקי, Gutalewski, פייבל.
בשנות העשרים המאוחרות של המאה העשרים נתמנה לרבה של ליפנישוק, Lipnishok , שברוסיה הלבנה. לפי עדות נכדו, פרופ' עמירם גונן, הוא היה סוחר באריגים, והיה גבאי בבית הכנסת בעירו נספה בשואה.
מקורות: ליפנישוק, עמ 100, 101;

גוטליב,Gotlieb ,אורי אהרן, בן גדליהו.
קאלוש, Kałusz, גליציה המזרחית. נספה באב תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 89 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 178;

גוטליב, אריה לייב, בן נח אברהם.
ראווה-רוסקה, Rawa Ruska, גליציה המזרחית. נולד בתר"ע, 1910. הוסמך לרבנות, ידע לשונות זרות, ועמד בבחינות הבגרות כאקסטרן. ניהל את ענייניה הפוליטיים של חצר בעלז וייצג אותה בפני השלטונות. כשנכנסו הנאצים לעירו נבחר ליודנראט. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילת ראווה-רוסקה והסביבה, עמ 101-100; וונדר, א, עמ 637;

גוטליב, משה, בן גדליהו, משושלת קרלין.
סטניסלבוב,Stanisławów ,Ivano Frankovsk, גליציה המזרחית. נספה בדרוהוביץ' , Drohobycz, שבאותו האזור, באדר א תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, עמ 89; החסידות מדור לדור, א, עמ 178;

גוטמן, Gutman,אליהו.
נספה בשואה.
מקורות: דובנא, ספר זכרון, עמ 538-537;

האגר, יצחק - הוכברג, רפאל

ha
האגר, יצחק, בן מנחם מנדל, האדמו"ר מאוטיניה,Ottynia.
נולד בתרס"ה,1905. בתרצ"ב,1932, נתמנה כרבה של טלומאטש, Tłumacz, שבגליציה המזרחית. בזמן הכיבוש הגרמני היה אחראי על בית העלמין היהודי ועל קבורת המתים. משם הועבר לסטניסלבוב, Stanisławów Ivano Frankovsk. גורש לבלז'ץ באוקטובר 1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 151-149; ספר טלומטש, עמ 47, 184, 196, 301, 441; ; וונדר, ב, עמ 48-47;


האגר, יצחק אייזיק, בן מנחם מנדל,מזבלוטוב-ברדיצ'ב.
האדמו"ר מזבלוטוב,Zabłotów, גליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. כשנכנסו הנאצים לשם עבר לבלגיה, ושם נפטר באייר תש"א,1941.
מקורות: אלפסי, עמ 114; החסידות מדור לדור, א, עמ 225, 228;

האגר, ישראל שלום יוסף, בן חיים, האדמו"ר מאוטיניה, Ottynia.
גליציה המזרחית. נולד בתרמ"ד,1884. בתרצ"ב,1932, נעשה לאדמו"ר מאוטיניה בסטניסלבוב, , Stanisławów Ivano Frankovsk. מתרצ"ד,1934, מילא את מקומו של אביו. בזמן הכיבוש הנאצי הסתתר שם בבונקר. בכ"ד באייר תש"ד 1944, זמן קצר לפני שהרוסים שחררו את האזור, גילו הגרמנים את הבונקר שבו הסתתר עם בני ביתו, כתוצאה מהלשנה, וירו בכל יושביו.
מקורות: על חורבותיך סטניסלאב, עמ 367; אלפסי, עמ 114; וונדר, ב, עמ 53-54; אדמו"רים, עמ 189-187; אלפסי, עמ 114; החסידות מדור לדור, א, עמ 228; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 53; וונדר, ב, עמ 53-54; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תרד-תרה;

האגרמן, Hagerman יצחק יהודה.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בז'רנוביץ, Żarnowiec, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 215;

האוושה, ,Hawsha ראובן צבי, בן יחיאל מיכל.
למד אצל אביו הרב, שהיה אב"ד בשקוד Škod, , שבליטא, ובישיבת טלז. עבר לריגה ושם עסק במסחר. היה מראשי המזרחי בעירו וחבר המשרד הארצישראלי. השתתף בקונגרס היהודי העולמי שהתקיים בז'נווה בקיץ תרצ"ו,1936. כשכבשו הרוסים את לטביה, בקיץ ת"ש, 1940, גורש לסיביר, ושם נפטר בערב שבועות תש"א,1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 382;

האמרלאן, ,Hamerlan גולדה.
ביום הכיפורים תש"ב,1941, עברה לפני התיבה בבית המדרש הישן בטלז. ימים אחדים קודם לכן, בראש השנה, עברה אשה בת עשרים, קדישון, לפני התיבה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 312;

האנף, ,Hanf מקס הנסיורג (כך!), בן אלפרד.
נולד בתרע"ה,1925, בשטטין,Stetin, Sczecin , שבאזור פוזנן. שם סיים את לימודיו בבית הספר התיכון. מכיוון שלא ניתן לו ללמוד באוניברסיטה בגרמניה התחיל ללמוד ארכיטקטורה בסורבון. היה פעיל בחיי הקהילה היהודית בשטטין, ורצה להיות רב. לכן עבר לברלין, ושם למד בבית המדרש למדעי היהדות עברית, ספרות עברית, תולדות ישראל ותאולוגיה יהודית. אחרי נישואיו עבד לברלין עם רעייתו, שסיימה את לימודיה כאחות ראשית. עד 1939 היה פעיל בבית היתומים היהודי בברלין-פאנקוב, ובתנועת הנוער היהודית שם. באוגוסט 1939 (או בתחילת 1940) סיים את לימודיו,ונתמנה לרב ליבראלי בויסבאדן, Wiesbaden, שעל יד פרנקפורט דמיין. עד 1940-41 קיים קשר מכתבים סדיר עם מכריו, ואחר כך לעתים נדירות, באמצעות הצלב האדום. במאי 1942 גורש למזרח עם יהודי פרנקפורט, ונספה.
מקורות: לוונטאל, עמ 67-69; ולק, עמ 139;

הבנשטרייט, ,Habenstreitיהושע, בן יצחק.
כיהן כרב בסוקולוב, Małopolski Sokołow, שעל יד פשמישל, Przemyśl, גליציה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 277; וונדר, ב, עמ 1;

הברמן, ,Haberman שמחה.
נולד בתרכ"ב,1862,בראווה רוסקה,Rawa Ruska , שבגליציה המזרחית. הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר. היה איש ציבור וחבר במועצת העיריה. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, ב, עמ 7;

הגרמן, Hegreman, משה.
היה רבה של אולקוש, Olkusz, Elkush, שמצפון מערב לקרקוב. הגרמנים הוציאו אותו מבית הכנסת באמצע תפילת שחרית, והובילו אותו לכיכר העיר תוך חבטות אכזריות, שם היו מוטלות גופותיהם של רבים מיהודי העיר. לפני שהם ירו בו ביקש הרב לומר קדיש על אחיו המתים. תמונתו כשהוא אומר קדיש עליהם היתה לאחד הסמלים של היהודים שהושפלו בימי השואה, והיא מופיעה בספרים, באנציקלופדיות ובמוזיאונים, מבלי שאיש ידע מי המצולם. לאחרונה סייר במוזיאון השואה ביד ושם אחד מקרובי משפחתו, וכשראה התמונה שהיתה מוכרת לו בדק במסמכים הישנים שהיו בביתו ומצא גזיר מצהיב של עיתון שראה אור אחרי המלחמה, ובו התמונה. באותו קטע עיתון נכתב שהמידע על התמונה נתגלה ברשימותיו של תושב אולקוש, משה דוד וייצמן שנספה בשואה, אך כתביו נשתמרו, ובהם גם הסיפור על על יומו האחרון של הרב הגרמן.

הוברבנד, ,Huberband שמעון.
נולד בתרס"ט,1909, למשפחת בנקאים עשירה. למד בבתי המדרש באוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה, ועסק בחקר ההיסטוריה של יהודי פולין ועוד. היה המייסד של "צעירי אמוני ישראל", ובתרפ"ח,1928, השתתף בכינוס הראשון של התנועה. אחרי נישואיו התיישב בפיוטרקוב-טריבונלסקי, שבאזור לודז', ושם הקים את ה"געזעלשאפט פאָר יידישער וויסנשאפט" – החברה למדעי היהדות. פירסם מחקרים רבים על תולדות יהודי פולין, ועליהם חתם בשמו המלא: הרב שמעון הוברבאנד. כשנכנסו הגרמנים לפולין עבר לאחת העיירות הסמוכות, כי חשב – כמו יהודים רבים אחרים – ששם תפסח עליהם המלחמה. שם איבד את אשתו ואת בנו הקטן. משם חזר לפיוטרקוב, ושם היה זמן מה בין עובדי היודנראט, בתקופתו הראשונה. בחורף ת"ש, 1940, עבר לוורשה. אחרי מותו של הרב יעקב זילברשטיין (ע"ע) נתמנה לחבר בוועד הרבנים של ורשה, ועסק הרבה בפעילות סוציאלית. היה חבר בארגון "עונג שבת", עם ד"ר עמנואל רינגלבלום ואחרים, והיה בין אלה שתיעדו את חיי היהודים בגטו מכל האספקטים האפשריים. כתב גם על החיים הדתיים של היהודים בשטח הכיבוש הסובייטי ושל הפליטים היהודים ברוסיה הלבנה ובאוקראינה המערבית בשנים 1941-1939. הגרמנים עינו אותו, והוא נספה בתש"ב,1942. בתשכ"ט,1969, יצא לאור בתל-אביב הספר "כתבים", ובו כתביו של הרב הוברבנד מתקופת השואה.
מקורות: הוברבנד, עמ 11-20 (ביוגרפיה מפורטת של הרב הוברבנד, ובסופה רשימת כתביו); נישטט, עמ 276; פיוטרקוב-טריבונלסקי, עמ 290-287; זיידמן, יומן, עמ 111, 125, 197, 341; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 23-12; אלה אזכרה, ז, עמ 290-285;

הוכברג, ,Hochberg רפאל יחזקאל.
הדיין מגלינא. נולד בתרל"א,1871. בתרנ"ז,1897, בערך התמנה לדיין ומו"ץ בזידיטשוב, ,Żydaczów שבגליציה המזרחית, ובתרע"א,1911, בגלינה, Glinna,שבאותו האזור. כעבור זמן מה נתמנה שם לראב"ד. היה חובב ציון, וידע היטב עברית ודקדוק עברי. בערב ראש חודש ניסן תרצ"ג,1933, דרש בעניין "המאורעות בארץ אשכנז שנלחצו אחינו שם מתגרת יד הצורר וגזרו תענית ציבור בכל העולם". בדרשה הזאת הוא השווה בין הגזירות שנגזרו על היהודים בימי הביניים לבין הגזירות של הנאצים. נפטר בעירו בתש"ב, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: מגילת גלינע (גליניאנע) עמ 230, 249; וונדר, ב, עמ 86-85; פייקאז', חסידות פולין, עמ 301;

טברסקי, וולוולה - טברסקי, נחום

tv

טברסקי, וולוולה-זאב, בן יעקב לייב, "הרבי מטריסק".
משושלת טשרנוביל-טריסק. היה אדמו"ר בקובל, Kowel, שבווהלין. כשכבשו הגרמנים את העיר הם ציוו עליו להתייצב בפני המפקד של העיר. הוא הצליח להסתתר זמן מה. כשגילו אותו הגרמנים הם אסרו אותו, עינו אותו ואחר כך כרתו את ראשו, והציגו אותו בחלון הראווה של הקואופרטיב האוקראיני בעיר. שם הוא היה מונח כמה ימים.
מקורות: אדמו"רים, עמ 203; אלפסי, עמ 67; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163; פנקס קאָוועל, עמ 84, 110;

טברסקי, זאב
בן מרדכי יוסף מזלטופולהZlatopol, , שבגליציה המזרחית. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בלוביטש, Łowicz , ובקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 71;

טברסקי, חיים יצחק, בן אברהם יהושע השל.
האדמו"ר מלויאב, [Lojowa.[1 נולד בתרמ"ו,1886. בתקופה הסובייטית גר בקייב, שבאוקראינה,ונהג בה אדמור"ות בסתר. בתרפ"ו,1926, השתתף בועידת הרבנים בקורוסטן,Korosteń, Iskorost שבאוקראינה. בתרצ"ז,1937, הגלו אותו הסובייטים לסיביר. כך לפי וונדר. לפי גרינבוים לקזכסטן, ושם גווע בכלא בכ"ד בניסן תש"ג, 1943, אחרי שצם בכל ימות הפסח כדי שלא יכשל באכילת חמץ.
מקורות: וונדר, ג, עמ 10-11; גרינבוים, רבני ברית המועצות בין מלחמות העולם, עמ 27;

טברסקי, יוחנן, בן האדמו"ר משה מרדכי מלובלין (ע"ע).
שימש כרב בהרוביישוב, Hrubieszów שבגליציה המזרחית. היה גם משורר, ופירסם את שיריו בפסיודונים. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם ציוו על היהודים לשלם להם סכום כסף גבוה מאוד ככופר נפש. כשלא עלה בידם לאסוף את הכסף הטילו הגרמנים את האחריות לכך על הרב טברסקי. הוא נמלט לאחד הכפרים הסמוכים, ושם רצחו אותו הגרמנים בכסלו ת"ש, דצמבר 1939.
מקורות: פנקס הרובישוב, עמ 408, 614; אדמו"רים, עמ 221; לובלין, עמ 554; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 151; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסב;

טברסקי, יצחק מנחם נחום
בן האדמו"ר מרדכי משפיקוב,,Spikov גליציה המזרחית. נולד בתרמ"ח,1888. בתרס"ט,1909, עבר לבעלז, ואחרי פטירתו של אביו הוכתר לאדמו"ר משפיקוב. היה חתנו של האדמו"ר יששכר דב רוקח מבעלז. בימי מלחמת העולם הראשונה הגיע לברלין. בתרע"ד-תרפ"ט, 1929-1914, היה אדמו"ר, אך ויתר על התפקיד הזה. מתרפ"ג,1923, (כך לפי אלפסי. לפי אלה אזכרה מתרפ"ז,1927) היה רב בראווה רוסקה, Rawa Ruska,שבאותו האזור. ובסתר עסק גם בקבלה. ייצג את בית בעלז בוועדי הרבנים הכל ארציים בפולין. כשנכנסו הגרמנים לאזור, בקיץ 1941, הם התעללו בו. הוא דחה את האפשרות שהוצעה לו להימלט, ובחר להישאר עם בני עדתו. נספה בבלז'ץ בתש"א,1941. לפי אלה אזכרה בתש"ב.
מקורות: אלפסי, עמ 71; החסידות מדור לדור, א, עמ 131; אלה אזכרה, ד, עמ 136-132; ספר זכרון לקהילת ראווה-רוסקה והסביבה, עמ 79-80, 89-90; וונדר, ג, עמ 14-16;
הרב יצחק מנחם טברסקי (ראשון משמאל) רבה של ראווה רוסקה במריינבד צ'כסלובקיה יחד עם האדמור מבלז

טברסקי, מנחם נחום
בן האדמו"ר יעקב אריה לייב, משושלת טשרנוביל-טריסק. לפני מלחמת העולם השניה גר בוורשה. כשכבשו הגרמנים את פולין חזר לטריסק,Trisk, Trijsk, שבווהלין, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי, כי היה סבור ששם מכירים אותו פחות, וכך יוכל להינצל. לפי אחת הגרסאות נספה בטריסק, ולפי גרסה אחרת בוורשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 204-203; אלפסי, עמ 71. החסידות מדור לדור, א, עמ 124;

טברסקי, מנחם נחום אברהם
בן מרדכי יוסף מזלטופול-ורשה. נולד בתרנ"ד,1894. נספה בתש"ד, 1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 133;

טברסקי, משה
בן אהרן אלימלך שניאור זלמן מקרוסנו, Krosno, שבגליציה המערבית. נולד בתרנ"ה,1895, ומתרפ"ד,1924, כיהן שם כאדמו"ר. כשנכנסו הגרמנים לאזור נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי. אחרי שנכנסו הגרמנים לאזור, ביוני 1941, גורש למחנה יאנובסקי שבלבוב, ולפי אחת העדויות השגיח שם בפסח תש"ג,1943, על הכשרת תנור לאפיית מצות. נספה באותה השנה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 23-20; החסידות מדור לדור, א, עמ 151; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 331;
אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רעז;

טברסקי, משה, בן ברוך (ע"ע).
זמן מה היה סוכן ביטוח, ואחר כך היה רב בלובימול, Luboml, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: עיירתנו סטפן, עמ 66;

טברסקי, משה מרדכי
בן האדמו"ר יעקב אריה לייב משושלת טשרנוביל-טריסק. נולד בתרל"ז, 1877. בתרע"ח,1918, נעשה אדמו"ר בלובלין, והיה ידוע בשם "דער טריסקער" (הטריסקאי, על שם העיר, טריסק, Trisk, Trijsk, שבווהלין, שממנה בא). עונה בידי הנאצים בלובלין. דחה את הנסיון להעביר אותו ואת בני משפחתו לשווייץ. נספה באייר תש"ג,1943, ביער קרמפיץ, שבסביבות לובלין.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 122; אדמו"רים, עמ 203, 223-221; לובלין, עמ 222-221; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסב-שסג;

טברסקי, ניסן יהודה לייב, בן דוד.
נולד בתרמ"ג,1883. משושלת טשרנוביל. היה אדמו"ר בקיילצה, Kielce, Keltz. בימי מלחמת העולם הראשונה הגלו אותו הרוסים לרוסיה, כבן ערובה, וכששיחררו אותו כיהן כרב באחת השכונות בקייב. בתרפ"א,1921, הצליח לחזור לפולין, והתיישב בזמושץ, Zamość, ואחר כך בקרקוב. התפרסם בניגונים היפים שחיבר.נפטר בקרקוב באייר ת"ש,1940, אחרי שהנאצים עינו אותו.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 130; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 492; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תע; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 213;

טברסקי, נחום, בן יעקב אריה לייב.
זמן מה התגורר בשפיקוב,,Spikov שבגליציה המזרחית. אחר כך לוורשה, ושם ריכז סביבו עדה של חסידים. כשכבשו הגרמנים את ורשה עבר לטריסק, Trisk, Trijsk, שבווהלין, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי ובה גרו רבים מבני משפחתו.
לפי אחת הגרסאות נרצח שם, ולפי גרסה אחרת נרצח בוורשה בתש"ג.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תז;

[1] האדמו"ר מלויאב, לפי Where Once We Walked, הקהילה הזאת, אינה נמצאת ברשימות של U.S. Board of Geographic Names.

ליפשיץ, אהרן - ליפשיץ, יצחק

li

ליפשיץ, אהרן.
בין שתי מלחמות העולם שימש כפוסק בענייני כשרות בלאפאנוב, Łapanów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 231;

ליפשיץ, אליהו, בן משה.
"הרב מגריצה". נולד בין תרכ"ב לתרכ"ה,1866-1862. כיהן כרב בגריצה, Grojec, Gritza, שבאזור ורשה. היה תלמיד-חבר של ר' מאיר יחיאל מיכל מאוסטרובצה. היה פעיל באגודת ישראל, ונבחר למועצת גדולי התורה שלה. בתרפ"א,1921, היה במשלחת של רבני אגודת ישראל מפולין שיצאה למרכז אירופה ולארצות הברית, כדי להפיץ ביהדות החרדית באותן מדינות את הרעיון של אגודת ישראל. הציעו לו להישאר שם, אך הוא סרב, וחזר לפולין. בתרפ"ח,1928, שוב יצא לארצות הברית, ושם טיפל בבעית העגונות שהיתה קשה מאד בעקבות מלחמת העולם הראשונה וספיחיה, ובריחתם של גברים יהודים רבים מאירופה לאמריקה. פעל למען ארץ ישראל, ובתרפ"ד,1924 יצא לשם כדי לטפל בקניית קרקעות בשביל יהודי עירו. הוא ישב בארץ כשנה, והתיידד גם עם הרב קוק. מלחמת העולם השניה קטעה את תכניותיו לעלות ארצה. זמן קצר אחרי שפרצה המלחמה עבר לוורשה, אך חזר לעירו, כי לא רצה לעזוב את עדתו בעת צרה. משם גורש לביאלובז'ג, Bialobrzeg, שבאזור פוזנן, ושם נפטר באלול תש"א,1941. כך לפי אלה אזכרה. לפי מגילת גריצע בא בזמן המלחמה לוורשה, ושם נפטר באלול תש"א,1941. בתו, שבאה מן הארץ לביקור בפולין, נלכדה במלחמה ונספתה.
מקורות: מגילת גריצע, עמ 156-131. אלה אזכרה, ג, עמ 103-96; אלברג, ורשה של מעלה, עמ קע"ה;

ליפשיץ, אליעזר.
בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו בגטו לודז' על
החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי
שיתייעצו עם רופא ועם רב. נספה בשואה.
מקורות: לאָדזשער געטא, עמ 455;

ליפשיץ, אריה לייב.
בשלהי מלחמת העולם הראשונה בא מיאנוב,[ Janów[1, ללושיצה, Łosice, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 281;

ליפשיץ, דן.
נולד בתרי"ג,1853. הוסמך להוראה בגיל צעיר, ופתח בבנדין, Będżin,חנות לצבעים וכימיקלים. בתרס"ד,1904, נתמנה לדיין ומו"ץ בבנדין, Będżin. נספה ב-1943, כשהגרמנים גילו את הבונקר שבו הסתתר.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 328-327, 342;

ליפשיץ, זאב וולף, בן יצחק ראובן.
היה אב"ד בניימרק -נובי טארג, Nowy Targ, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 555;

ליפשיץ, יוחנן, בן אברהם בר.
נולד בתרנ"ט,1889. למד בישיבת "תורת חסד" בלודז', ואחר כך בשטיבל בסלונים. הוסמך לרבנות בידי חותנו, משה מנחם סגל, שהיה ראב"ד בלודז' (ע"ע). בראשית שנות השלושים של המאה העשרים נתמנה כמורה הוראה בלודז', בהתערבותם ובהשתדלותם של פרנסי אגודת ישראל.[2] עסק הרבה בדיני תורה הנוגעים לענייני מסחר ובהתרת עגונות, שהיתה חמורה על אף שעברו שנים רבות מאז נסתיימה מלחמת העולם הראשונה. בזמן המלחמה היה בגטו לודז', ושם מילא כראב"ד את מקום חותנו, והִרבה לעזור לנצרכים. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. אחר כך עבר לוורשה. נספה במחנה חלֶמנו, בראש השנה תש"ג,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 46-42; לאָדזשער געטא, עמ' 455;


ליפשיץ, יעקב.
היה רבה של קונין, Konin, שבאזור פוזנן. הצטיין בתמדתו בתורה ובידיעותיו בדקדוק של הלשון העברית ובהשכלתו הרחבה. כשנכנסו הגרמנים לקונין הם הוציאו החוצה את הספריה הגדולה שהיתה בבית המדרש ואילצו אותו לשרוף אותה. נספה בשואה.
מקורות: אהרונסון, עלי מרורות, עמ 29, 385, 386;

ליפשיץ, יעקב, בן לייב.
כיהן כרב ואדמו"ר בפוטיליטש, Potylicz, ובראווה רוסקה, Rawa Ruska, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 153 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 323;


ליפשיץ, יצחק.
כיהן בבית הדין של הרב מרדכי וייצל-רוזנבלט בסלונים Slonim ,, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 495;

ליפשיץ, יצחק, בן נתן נטע דב.
נולד בתר"ל,1870. מתרע"ב,1912, היה רב, ואחר כך אב"ד ואדמו"ר בויליפולי, Wielopole Skrzyńskie, שבגליציה המערבית. בתר"ף,1920, עבר לבריגל-בז'סקו, Brigel-Brzesko, שבאותו האזור. בזמן המלחמה עבר לבוכניה, Bochnia, ושם הסתתר בבונקר עם עוד כמה אדמו"רים. נספה באלול תש"ג,1943.
מקורות: ספר יזכור של קהילות בריגל-בז'סקו והסביבה, עמ 29-30, 51-50, 86, 122-121, 128, 254; וונדר, ג, עמ 554;

[1] יאנוב, לפי Where Once We Walked, היו בפולין שביו שתי מלחמות העולם לפחות עשרים ערים ועיירות בשם זה. נראה שכאן הכוונה ל Janow Lubelski. שבאזור לובלין.
[2] כך כותב משה פרידנזון, על הרב ליפשיץ ב"'אלה אזכרה". מתוך הביוגרפיות של הרבנים שנבדקו לצורך כתיבת חיבור זה עולה שלא אחת נבחרו רבנים ושאר כלי קודש לתפקידיהם מתוך לחצים פוליטיים, וגם כדי להסדיר להם משרות ששכרן הקבוע בצידו.

לנדאו, הירש - לנצ'ינסקי, אברהם

לנדאו, הירש לייב (צבי אריה), בן אלתר יוסף דוד.
בחיי אביו היה אדמו"ר בלוצק, Luck, שבווהלין. שם נספה בתש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 204; אדמו"רים, עמ 43;

לנדוי, יעקב יצחק דן, בן מנחם מנדל.
בתרצ"ו,1936, נעשה למנהיגה של שושלת סטריקוב, Stryków. נודע בכינוי "הרבי מקינוב", כי בתחילת דרכו כיהן כרב בקונוב-קינב, Kunów. לפני מלחמת העולם השניה גר בזגירז', Zgierz, שבאזור לודז'. היה חבר באגודת ישראל, והשתתף בכנסיה הגדולה של התנועה, שהתקיימה בתרצ"ז, 1937, במריינבד, Lázné Marienbad, Mariánské, שבצ'כוסלובקיה. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתתף בפעולות של הארגון החשאי "עזרת תורה", שהושיט עזרה לרבנים ולתלמידי החכמים הפליטים בעיר. כשהתחילו הגירושים למחנות השיג עבודה במפעל שייצר מדים לצבא הגרמני. נספה בטראווניקי בחשון תש"ד,1943.
מקורות: אדמו"רים, עמ 144-140; אלה אזכרה, ד, עמ 96-92; פנקס הקהילות, לודז', עמ 164; זדונסקה וולה, עמ 174;

לנדוי, ישראל איסר שמחה.
בתר"פ,1920, נתמנה לרב באיזביצה, Izbica, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 73;

לנדוי, מנחם מנדל.
הגרמנים עינו אותו ואת הרב יוסף הורוביץ (ע"ע). שניהם נספו באקציה הראשונה שהיתה בבוליחוב , Bolechów, שבגליציה המזרחית,בחשון תש"ב,1941.
מקורות: ספר הזכרון לקדושי בוליחוב, עמ 125, 148;

לנדוי, נפתלי הירץ, בן משה דוד.
היה רבה של בורשטין, Bursztyn, שבגליציה המזרחית. כשפלשו הנאצים לעירו, בסוף יוני 1941, הם התעללו בו, בסיוע עוזריהם האוקראינים. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: ספר בורשטין, עמ 80, 88, 320; וונדר, ג, עמ 673-672;

לנדוי, רפאל.
היה ראש ה"'קיבוץ" של חסידי ברסלב בדולינה, Dolina‏, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

לנדמן, Landman,אברהם, בן נחום.
נולד בתר"ם,1880. מתרס"ח,1908, בערך היה רבה של בילקמין,Biały Kamien, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם היה בעל תוקע אצל האדמו"ר מצ'ורטקוב. בימי מלחמת העולם השניה גורש לריגה, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 693-690;

לנדמן, יצחק, בן מנחם מנדל.
זמן מה היה אדמו"ר בראווה רוסקה, Rawa Ruska, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ שמג;

לנדמן, ישראל.
היה חתנו של האדמו"ר נחמיה פרלוב מקוידנוב,Keidanov,Dzerzhinsk, שברוסיה הלבנה. כיהן כרב השני בברנוביץ, Baranowice,שבווהלין. היה פעיל בחיי הציבור היהודי בעירו. נספה בשואה.
מקורות: ברנוביץ, עמ 250; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 179;

לנדמן, פנחס, בן אברהם.
בין שתי מלחמות העולם היה רב בדוברומיל, Dobromil, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 698;

לנסמן,Lansman,יעקב.
היה בגטו וילנה, ונמנה עם הרבנים שהמשיכו לארגן שם את החיי הדת. נספה בשואה.
מקורות: קרמרמן, עמ 106;

לנטשיצקי (לנצ'יצקי),Lentzinski ,מנדל.
"הדיין מלוטומירסק", Lutomiersk. אזור לודז'. במחצית השניה של 1940 נוסדה בלודז' חברת "פה קדוש", שמטרתה היתה לשמור שהיהודים לא יאכלו טריפות. בראשם עמד הרב לנטשיצקי. חברי האגודה נהגו לעמוד מול האיטליזים ולנסות להשפיע על אלה שעמדו בתור שלא יקנו את הבשר הטרף. תחילה אסרו עליהם להיכנס לבתי הכנסת ולעלות לתורה. לאחר מאבק מר ברעב התחסלה האגודה במחצית השניה של 1941. הרב לנטשיצקי נספה בשואה.
מקורות: לאָדזשער געטא, עמ 406;

לנצ'ינסקי, אברהם אהרן.
היה מתלמידיו של אברהם בורנשטיין, בעל "אבני נזר". נספה בשואה.
מקורות: כארז וכאזוב, עמ כג;

קלוגהויפט, יצחק - קלינגברג,משה

kl

קלוגהויפט, יצחק, בן מנחם מנדל.
בתרע"ח,1917, היה אב"ד ואדמו"ר בפוטיליטש, Potylicz, שבגליציה המזרחית. אחר כך עבר לראווה רוסקה, Rawa Ruska, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 282;

קלוגסברג, Klugsberg, Kligsberg,יעקב יצחק.
גניבושוב, Gniewoszów. אזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לקהילת גניבושוב, עמ 520 ברשימת הנספים;

קלוגר (קליגר), Kliger, Kluger ,יוסף, בן יצחק יהושע.
נולד בתר"י,1850. מתרס"ה,1905, עד השואה כיהן כרב ואב"ד בגריידינג - גרודק-יגלונסקי,Gródek Jegelloński, שבגליציה המזרחית. בתפקידו זה הלך בדרכו העצמאית, ולא ניסה למצוא חן בעיני ראשי הקהילה. היה מקורב לפשוטי העם, אסף מעות ל"קמחא דפסחא", והיה הגבאי של קופת ארץ ישראל. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה התנגד לבריחה מן העיר. בראש השנה ת"ש,1939, עבר לפני התיבה בתפילת שחרית בבית המדרש, והנאצים ירו פנימה. הם התעללו בו וגזזו את זקנו. שולח לבלז'ץ באלול תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 517-516; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 146, 147;

קלוגר, מאיר, בן יצחק יהושע.
נולד בתרכ"ז,1867. בתרס"ו,1906, התמנה כאב"ד בקרקוביץ, Krakowiec, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה. כשחזר לעירו היה בין היתר הגבאי של קופת ארץ ישראל. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, ד, עמ 519-518;

קלוגר, משולם יששכר, בן הרב יוסף (ע"ע).
נולד בגריידינג - גרודק-יגלונסקי, Gródek Jegelloński, שבגליציה המזרחית. בתרפ"ה,1925, עבר לקרקוב, ושם היה המנהל של בית הספר "תחכמוני" של המזרחי, הרב הרשמי של בית המדרש של המזרחי ברחוב קוּפה, וחבר בוועד הקהילה. היה בוועד הפועל של המזרחי בגליציה המערבית ושלזיה, והיה מעורב בהקמת תנועת "השומר הדתי". מכיוון שהשתייך לתנועה הזאת לא אישר לו ועד הקהילה של קרקוב, שנוהל בידי המתבוללים והחרדים, להיות חבר ברבנות של העיר. כתב את הספר "מזון רוחני"- דרושים ברוח היהדות הדתית-לאומית. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו בקרקוב. משם הועבר לגורליץ-גורליצה, Gorlice, שבגליציה המערבית. שם עבד בבית חרושת ללבנים. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 451-450; קארל, קראקא, עמ 348; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 215;


קלוונסקי-קליין,Kalwanski-Klein,יהושע.
מתר"ע,1910, כיהן כרבה של זשקייביצה, Zaśkiewicze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 350, 351;

קלוס. Klus, Klos .
היה מגיד בווילנה. חי בגטו עד החיסול. נספה בשואה.
מקורות: קרמרמן, עמ 105;

קלטמן, Kaltman,אהרן.
למד ב"קיבוץ" הגבוה שהקים הרב אהרן באקשט (ע"ע) בסובאלק, Suvałki. אחר כך היה ר"מ בישיבה שם. נספה בשואה.
מקורות: יזכור בוך סאוואלק, עמ 149;

קליאצקו (קליאצקא),Kliatcko,הרץ.
נולד בתרס"ח,1908. למד בישיבת טלז. נספה בתשרי תש"ב,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רנה;

קליאצקו, יצחק אייזיק.
נולד בתר"ע,1910. למד בישיבת טלז. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רסא;

קליבאנוב (קליבנוב), Klivanov,חיים.
נולד בתרמ"ב,1882. היה רבה האחרון של ונדזיגולה, Vendzyagola, שבאזור קובנה. נרצח בידי ליטאים באוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 269; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

קליג, Klig,דב אריה, בן שמעון הלוי.
נולד בתרמ"ה,1885. למד בישיבות נובהרדוק, Novaredok וקובנה. לפני תרע"ד,1914, התקבל כרב בפילווישקי, Pilvishok, שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה העשרים התקבל כרב בריינזוב, Reinzov, Wola Raniżowska, שבגליציה. חיבר כמה ספרים. נספה בת"ש.
מקורות: וונדר, ד, עמ 513-509;

קליגר (קריגר),Kliger,Klueger (Kriger,Krueger),משה אליעזר.
[1] נולד בתר"ס,1900. מתרצ"ה,1935, היה רב בויירושוב, Wieroszów, שבאזור לודז'. בין יתר התפקידים הציבוריים שמילא היה גם חבר בוועד של ישיבת חכמי לובלין. כשנכנסו הגרמנים לעיר, ב-2 בספטמבר 1939, הם הגלו אותו ועוד שמונים יהודים במשאיות לנירנברג שבגרמניה ומשם לקרקוב. המסע הזה נמשך כחודשיים. בתנאים הקשים הללו עודד את היהודים למד תורה, ואמר שיעור בתלמוד, בעל פה. כשחזר לויירושוב המשיך ללמד תורה. אחר כך עבר לגטו לודז' ושם, כנראה, נספה. בתש"ג,1943.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 100, 101; ויירושוב, ספר יזכור, עמ 82-81, 84, 154, 356;


קליין, Kllein,משה.
היה רבה האחרון של קהילת וילקייה המחוזית, פלך וילנה.[2] כששהה במחנה עבודה בסביבות העיר היה מתפלל, עם עוד יהודים, בתוך חורבה שהיתה שם. נרצח בפורים תש"ב, 1942.
מקורות: קהילת וילקייה המחוזית, פלך וילנה, עמ 137; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 316;רבני ברית המועצות, 1939-1991;

קלינגברג,Klingberg,משה חיים זיידא,
בן אברהם מרדכי, האדמו"ר מז'אלושיץ, Działoszyce. גליציה המערבית. נכדו של ר' יצחק אייזיק מקומרנה. נולד בתרכ"ו,1866. היה רבה של קששוביצה, Krzeszowice, שבאותו האזור. היתה לו אחת הספריות הגדולות בגליציה. בתרס"ג, 1903, השתתף בכינוס הראשון של הרבנים שהתקיים בגליציה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, נעשתה עירו למקום מגוריו הפרטי של הגנרל גוברנטור פרנק,[3] והגרמנים שינו את שמה לקרֶסנדורף וגרשו ממנה את כל היהודים, עבר הרב קלינגברג לגור אצל בתו במיילץ, Mielec, שבאותו האזור, ומשם גורש באדר תש"ב, עם בנותיו לכרוביישוב, Hrubishov, או לדוביינקה, Dubienka, שבאזור לובלין. שם נרצח עם בתו הבכירה. כתבי היד הרבים שלו הושמדו בידי הגרמנים.
מקורות: וונדר, ד, עמ 525-524; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 336; עדות נכדו, אברהם כרמי, בשיחה עם פ"מ. החסידות מדור לדור, א, עמ 333;
[1] קליגר. השם הזה מופיע בפנקס הקהילות לודז' והגליל בשתי גרסאות.
[2] וילקייה המחוזית. לפי Where Once We Walked יתכן שהכוונה ל-Vilkija שבאזור קובנה. לא מצאתי עיר בשם זה או בשם דומה באזור וילנה.
[3] המטה של הגנרל גוברנמנט היה בארמון וואוול שבקרקוב.

רוקח, פנחס - רזניק, אליהו

ro

רוקח, פנחס, בן נפתלי.
נולד בתר"ם,1880. מתר"ע,1910, היה אדמו"ר וראב"ד בנבריה, Nawaria, שבגליציה המזרחית. בשנות השלושים של המאה העשרים היה הגבאי של קופת ארץ ישראל. היה אדמו"ר גם בלבוב. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, ד, עמ 895; אלפסי, עמ 160; החסידות מדור לדור, א, עמ 347; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 331;

רוקח, צבי אלימלך, בן מנחם מנדל מדינוב,,Dynów שבגליציה.
היה אדמו"ר בפרמישלאן, Peremyshliany, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תקעג;

רוקח, שלום.
מתרע"ה,1915, כיהן כרב בוולברום, Wolbrom, שבאזור קרקוב. בימי מלחמת העולם השניה נמלט לסנדומיירז'-צוזמיר, Sandomierz, שבאזור לובלין, ושם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 136; החסידות מדור לדור, א, עמ 279; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 1591;

רוקח, שלום, בן טודרוס.
היה אדמו"ר בראווה רוסקה, Rawa Ruska, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 160; החסידות מדור לדור, א, עמ 344;

רוקח, שלום, בן יששכר דב.
היה אחיו של אהרן רוקח שנפטר בירושלים בתשי"ז,1957. נולד בתרס"ז,1907. בתר"ץ,1930(לפי וונדר בתרצ"א), נבחר לרבה של אפטא, Opatów, שבאזור לובלין. אחרי מחלוקת קשה שהיתה בעיר. כשנכנסו הגרמנים לסביבה ברח לבעלז שהיתה בגליציה המזרחית,באזור הכיבוש הרוסי, ומשם לדרוהוביץ',Drohobycz, שעל יד לבוב. הסתתר בבונקר בסטרי, Stryj, שבאותו האזור, ורצה לברוח להונגריה. נפטר מרעב ומקור בכסלו תש"ד, 1943, ביערות שבסביבה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 255-254; וונדר, ד, עמ 905-904; אלה אזכרה, ה, עמ 179-175; החסידות מדור לדור, א, עמ 347; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 62; אפט ,אופאטוב, עמ 217;

רוקח, שלום, בן יששכר דב.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בלובאצ'וב, Lubaczów, שבגליציה, ונקרא "האדמו"ר הפולני". נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 160; החסידות מדור לדור, א, עמ 344;

רוקח, שלום, בן משה.
היה אדמו"ר בגריידינג - גרודק-יגלונסקי, Gródek Jegelloński, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה עם בנו וממלא מקומו אברהם יהושע השל (ע"ע).
מקורות: וונדר, ד, עמ 905;

רוקח, שלום, בן נפתלי.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 347;

רזניק, Reznik, אברהם אבא, בן משה.
נולד בתרמ"ז,1887. למד בישיבות וולוז'ין, סלוצק וסלובודקה, ואחרי נישואיו שנה אחת בכולל האברכים בראדין. בתרע"א, 1911, נתקבל לרב בליסקובה,Liškeve, שבליטא. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר אל חתנו בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין, שם ישב ר' שמעון שקופ, שהיה מגדולי ראשי הישיבות בדורו. בתרפ"ד,1924, התמנה לרבה של פילווישוק, Pilvishki, שבאותו האזור, והיה רבה האחרון של העיר. עסק הרבה במרכעי הציבור היהודי של עירו, והיה נוסע לועידות של הרבנים בליטא, ואף לקובנה, בירתה של המדינה, בעניינים שהצריכו התערבות בדרגים יותר גבוהים. הוא תמך בבית הספר העברי שהיה בעיירה, הוחזק בידי משרד החינוך של ליטא, ושפת הלימוד בו היתה עברית. הוא דאג לכך שבצד הלימודים הכלליים ילמדו בו התלמידים גם לימודי קודש ברמה מוגברת שתכין אותם ללימודים בישיבות הגבוהות. היה חבר בתנועת המזרחי. כשפרצה מלחמת העולם השניה דאג לפליטים היהודים שנמתטו מפולין לעירו, שישבה על הגבול, ואף למצוא להם מקומות עבודה. נספה באלול תש"א, ספטמבר 1941 עם הרב אליהו אהרן גרין (ע"ע) ועם שאר בני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 480, 481; רבני ברית המועצות, 1939-1991; דוד רזניק, כלי שרת, עמ ח-ט"ו;

רזניק, אליהו.
נולד בתרמ"ו,1886. היה רבה האחרון של אזרנה-עז'ארנע, Novo Aleksandrovsk, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 133; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 85, 243; אשרי, חורבן ליטע, עמ 274;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רפפורט, חיים - רשבם, שמואל

ra
רפפורט, חיים, בן יששכר דב.
בתרס"ו,1906, השתקע ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית. היה מנכבדי הקהילה, וסירב לכהן ברבנות. הצטרף לתנועה הציונית והיה פעיל בה. נספה בשואה.
מקורות: תולדות יהודי יאסלו , עמ רצ"ה-ש, שסג;וונדר, ד, עמ 991-992;

רפפורט, יהושע, בן שמואל.
נולד בתר"ם,1880. בתרפ"ט,1929, התקבל כרבה של חורוסטקוב, Chorostkow, שבגליציה המזרחית, והיה רבה האחרון של העיר. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 995; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 320; ספר חורסטקוב, עמ 303; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רפפורט, יוסף חיים, בן שמואל.
בתרס"ו,1906, נתמנה לראב"ד בראווה רוּסקה, Rawa Ruska,שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד למונקאץ'Munkacz, Mukačevo, שבקרפרטורוס (אז צ'כוסלובקיה היום אוקראינה). אחר כך חזר לעירו. נספה בבלז'ץ באב תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 996; אלה אזכרה, ג, עמ 155;

רפפורט, ירחמיאל משה נח,
בן יחיאל ישעיהו. בתרנ"ט,1899, התמנה למו"ץ בראווה מזובייצקה,Rawa Mazowiecka, שבאזור לודז'. הגרמנים התעללו בו. הפסטור של הכנסיה הגרמנית בעיר שהיה מיודד אתו ניסה לעזור לו, אך ללא הועיל. אחר כך, הודות להשתדלותם של כמה יהודים, הצליחו להעביר אותו לגטו של טומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowiecki, שבאותו האזור, והוא הוכר כרב של הגטו. הגרמנים רצו לג\וז את זקנו והעמידו בפניו את הברירה בין גזיזת הזקן או קבלת מאה מלקות. הוא בחר במלקות, וכתוצאה מהן נפטר בשבט תש"ב, 1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילת טומאשוב – מזובייצק, עמ 70; הוברבנד, עמ 32, 85; וונדר, ד, עמ 1002-1003;

רפפורט, ישראל מאיר הכהן.
בתר"ע,1910, נתמנה לאב"ד בפולאנייץ-פלאנטש,Połaniec, שבאזור לובלין, ועד השואה היה רבה של העיר. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 383;

רפפורט, שבתאי הכהן.
נולד בתרמ"ח,1888,בביליץ,Bielsko-Biała, שבגליציה המערבית,שלזיה, למשפחת למדנים מיוחסת. בבית הוריו, שהיו תעשייני אריגים, רכש גם השכלה כללית. היה פעיל באגודת ישראל. בתרע"ה,1915, נתמנה כדיין ומו"ץ בווידיסלב, Wodzisław, שבאותו האזור, ומילא תפקיד נכבד בהנהגת הקהילה. מכיוון שידע היטב פולנית וגרמנית שימש בימי מלחמת העולם הראשונה כמתרגם רשמי בין שלטונות הכיבוש הגרמנים לבין התושבים היהודים והלא יהודים. בתרצ"ה,1935, התמנה כרבה של פינטשוב, ,Pińczów שבאזור קרקוב. בערב ראש חודש אדר תרצ"ו,1936, דרש בבית הכנסת בעירו דרשה שעיקרה הדרכים להתמודדות עם גזירת השחיטה שנגזרה באותה העת בסיים הפולני. עם התחלת הגירושים למחנות עלה בידי בן אחותו, הרב ד"ר שמואל ויינגורט שגר בשווייץ, להשיג לו ולבני משפחתו דרכונים של אזרחי פרגוואי. הם נשלחו לוויטל שבצרפת ושם שהו כשנה וחצי. אך הגרמנים לא עמדו בהבטחה לשחרר אותם, ובאיסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשו כולם לאושוויץ.
מקורות: וונדר, ד, עמ 1019-1016; אלה אזכרה, ב, עמ 217-210; זיידמן,אישים,עמ 456-450; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 393, 396; פייקאז', חסידות פולין, עמ 302-310;

רפפורט, שבתאי הכהן, בן יצחק חיים שהיה רבה של אוסטרובה,Ostrów .
תחילה היה רב בלוקוב, Łuków, שבאזור לובלין, ואחר כך נתמנה לראב"ד בקרקוב. כשנודע ליהודים, בתחילת ת"ש,1939, כשהגרמנים עומדים לגרש את היהודים מן העיר, פנה, עם הרב שמואל שמעלקה קורניצר (ע"ע), ועם הפרנס מאיר פרידריך, אל יו"ר הוועדה המרכזית לסעד, ובאמצעותה אל הקרדינל סאפייהא,Sapieha , וביקשו ממנו שישתדל אצל הגרמנים לבטל את גזירת הגירוש. הגרמנים אסרו את שניהם ואיימו שאם יחזרו היהודים על פנייה כזאת יוטלו עליהם ענשים כבדים. כעבור זמן קצר נלקחו הרבנים קורניצר ורפפורט לאושוויץ, ושם נספו. על כך יש כמה גרסאות.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 489-488; זיידמן, יומן, עמ 160; קארל, קראקא, עמ 348; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 34; ספר קרקא, עמ 391; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 215; הוברבנד, עמ 27; שמעון קורניצר,

שבתאי פרנקל, שלמה הכהן שפירא, עורכים, ספר שו"ת וחידושי רבינו יוסף נחמיה, מאת... יוסף נחמיה קורניצר, עמ טז; כארז וכאזוב, עמ כג; עדותו של אהרון רוזנבוים מבני ברק, נכד אחיו;

רפפורט, שמואל, בן שלמה.
נולד בלבוב בתרל"א,1871. מתרנ"ה עד תרנ"ט,1895–1899, למד בבית המדרש לרבנים של עזריאל הילדסהיימר בברלין, שם הוסמך לרבנות, ובאוניברסיטה בהאלה. הצטרף לאגודת ציון בלבוב שפעלה שם עוד לפני הרצל. בתרנ"ח, 1898, נמנה עם מייסדי האגודה הציונית החרדית "דורשי שלום ציון". היה חבר במזרחי. בימי מלחמת העולם הראשונה היה פעיל בתחום הפוליטי הכללי, וממשלת אוסטריה מינתה אותו ל"רב מטעם" בזלוטשוב. בתפקיד הזה כיהן עד השואה. פירסם ספרים שונים, בהם מחקר, בפולנית, על הפסיכולוגיה של החסידות. חלקים מספרו – שלא הושלם – על ההתפתחות והמהות של היהודים במזרח אירופה נדפסו בכתב העת היהודי-גרמני Der Jude, ואפשרו ליהודי גרמניה להכיר ולהבין את האופי הדתי המיוחד של יהודי מזרח אירופה. נספה בתש"ב,1942, או בתש"ג,1943.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 707-705; בית המדרש לרבנים בברלין, עמ 93; וונדר, ד, עמ 1022;

רפפורט, שמואל שמעלקה,
היה דיין ומו"ץ בלבוב. בזמן הכיבוש הנאצי היה מאחרוני הרבנים שנשארו שם בחיים. נספה בקיץ תש"ב, אוגוסט 1942.
מקורות: כהנא, יומן גיטו לבוב, עמ 44, 103; וונדר, ד, עמ 1022;

רקוביצקי,Rakowicki,יוסף מנחם,
בן ישראל דוד הלוי. נולד בערך בתרכ"ה,1865. היה מבאי ביתו של ר' יצחק אלחנן ספקטור שהיה אב"ד בקובנה, והוסמך על ידו לרבנות. מתר"ס,1900, כיהן כמורה הוראה בגרודנה. נפטר בגטו גרודנה בתחילת 1943, תש"ג.
מקורות: גרודנה – גרראדנע, עמ 352; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 210;

רקובסקי, Rakowski.
היה רבה האחרון של סולדציניקי וילקיה, Soldezianiki Wielkie, שבווהלין. נספה בשואה עם בני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 471; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רשבם, Rashbam,שמואל.
היה ציוני וחבר במזרחי. גר בדווינסק Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, ולימד בבית ספר תיכון. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לאוריולOerl, , Oryiol, שמדרום למוסקבה, ושם לימד עברית, היסטוריה ומוסר באוניברסיטה היהודית העממית. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר ללטביה, והתיישב בקורסובקה, Karsava, שבלטביה. שם לימד את מקצועות היהדות בבית הספר היהודי ובגימנסיה העירונית. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 416;

שוסטר, אליעזר - שוֶרד, ישראל

sh
שוסטר, Shuster, Schuster,אליעזר דן.
נולד בתרכ"א,1861. בתרע"ח,1918, היה רב בפרם, Perm, שבהרי אוראל. נפטר ב- 1943.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שוסטר, זלמן. נולד בתרל"ה,1875.
כיהן כרב במושבה היהודית איגנטובקה (לוז'יץ), Ignatwka, שבווהלין. היה בקי בדיני ממונות, והיה נוהג לפשר בסכסוכים. מדי פעם היה עובד במשק החלקאי שלו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין-פולסיה, עמ 42; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שוסטר, יצחק הלוי.
סוקולקה, Sokółka. ווהלין.
מקורות: סוקולקה, עמ 766 , ברשימת הנספים; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 479;

שוסטרמן, Shusrerman, Schusterman,גבריאל.
היה "מגיד" בגטו קובנה, ונודע בכינוי "בן משה ידבר". כשכבשו הגרמנים את ליטא הם הביאו אותו לעבודת כפיה במחנה קאשדאר, Kaišedoras. שם הצליח להשיג לו שיחרור מעבודה בשבתות, והוא היה ידוע כרב של המחנה. הגרמנים שם אסרו על היהודים להתפלל, ואיימו להרוג את אלה שיתפללו. אך הרב שוסטרמן ארגן שם מניין, וביקש מן האנשים שידאגו לכך שגם האחרים יתפללו. הוא אף הצליח להשיג, תמורת כסף שאסף מן האנשים שהיו במחנה, ספר תורה שאיכר ליטאי החביא בביתו. כששני אנשים ברחו משם אל הפרטיזנים נלקח הרב שוסטרמן כבן ערובה, והובא, מוכה וחבול, אל הפורט התשיעי. הוא היה בין אלה שברחו משם בחג המולד 1943, תש"ד, ואנשים החביאו אותו וטיפלו בפצעיו. נפטר בשבט תש"ד, נקבר בבית העלמין של הגטו, ועל מצבתו כתבו:
פ.נ. לוחם מלחמות ה, הרב גבריאל שוסטרמן, בן משה ידבר. נפטר כ"ב שבט תש"ד.
ת.נ.צ.ב. ה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 122-127;

שור, Shor, Schor,אבא.
נולד בתרס"ט,1909. היה רבה האחרון של וארנה,Varna , שבליטא. נספה בתמוז או באב תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 243; אשרי, חורבן ליטע, עמ 233; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שור, בנימין.
כיהן כרב בחלם,Cełm, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 224;

שור, יוסף יעקב.
נולד בתרל"ח,1878. בתרצ"ו,1936, נתמנה לרבה של וינוטה, Veinotas, שבליטא. כשנכנסו הגרמנים לעיר, ביוני 1941, הם התעללו בו ואחר כך רצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 232; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 61, 244; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שור, לוי יצחק, בן יקותיאל.
נולד בתר"מ,1880. היה רבה האחרון של לוּבטשוב, Lubaczów, שבגליציה. נספה בשבט תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ה, עמ 99;


שור, פרופ' ד"ר משה.
נולד בתרל"ג,1873, בפשמישל, Przemyśl, שבגליציה. למד בבית המדרש לרבנים בווינה. היה אשורולוג, חוקר המשפט במזרח הקדום והיסטוריון של יהדות פולין. היה מורה לדת בבית המדרש למורים בלבוב, פרופ' לבלשנות שמית באוניברסיטה של לבוב, ופרופ' לאשורולוגיה באוניברסיטה של ורשה. בתרפ"ג,1923, התמנה לרב ומטיף בבית הכנסת הגדול, הסינאגוגה, שהיה ברחוב טלומַצקה בוורשה. בתרפ"ח,1928, יסד עם ד"ר מרדכי ברוידא את המכון למדעי היהדות בוורשה, ובארבע השנים הראשונות היה הרקטור שלו. בתרצ"ה,1935, נבחר לסנאט הפולני. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, ושם אסרו אותו הרוסים, מכיוון שהיה חבר הסנאט הפולני. נפטר בבית הכלא באוזבקיסטן בתמוז תש"א, יולי 1941.
מקורות: אלכסנדר גוטרמן, קהילת ורשה בין שתי מלחמות העולם, עמ 151, הע' 67; ורשה, א, עמ 303-304; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 81; פלינקר, וארשה, עמ 160;

שור, שמואל בער.
נולד בתרס"ז,1907. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רעח;

שוֶרד (שווערט) ,Shwerd, Schwerd ,אריה , בן ישראל (ע"ע).
נולד בתרס"ח,1908. מצעירותו הועידו אותו להיות רב באחת הקהילות בפולין. כשנפטר אביו (ע"ע), שהיה דיין ומו"ץ בראווה רוסקה, Rawa Ruska, שבגליציה המזרחית. בתש"ב,1942, נתמנה במקומו כדיין ומו"ץ. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 109; ספר זכרון לקהילת ראווה-רוסקה והסביבה, עמ 84-85;

שוֶרד, ישראל, בן צבי הירש.
נולד בתרמ"ה,1885. היה דיין ומו"ץ בראווה רוסקה, Rawa Ruska, שבגליציה המזרחית. היה בקי בכל המנהגים והמסורות של בית בעלז. אחרי מלחמת העולם הראשונה טיפל הרבה בענייני העגונות. היה בורר במחלוקות שהתעוררו בקהילות רבות בענייני הרבנות וה"חזקה". הוא היה בין אלה שסייעו לאדמו"ר אהרן רוקח מבעלז להימלט מראווה רוסקה לבוכניה. לפי ספר ראווה רוסקה היה זה הוא שהתיר לאדמו"ר מבעלז להימלט מעירם בליל שמחת תורה בעגלה רתומה לסוסים. נפטר בתש"ב,1942, והובא לקבר ישראל. כשנודע הדבר לאדמו"ר מבעלז בגטו בוכניה הוא הספיד אותו. במקומו נתמנה בנו אריה (ע"ע).
מקורות: וונדר, ה, עמ 109-107; ספר זכרון לקהילת ראווה-רוסקה והסביבה, עמ 84-85;

שר, מנחם - תאומים, מרדכי

sh
שר, מנחם מנדל.
בתרצ"ח, 1938, נתמנה לרבה של קופצ'ווה,Koptšiovo, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 566;

שר, נחום. נולד בתרמ"ט,1889.
היה רבה האחרון של דויג Daugai,, שבליטא. נספה באב תש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 202; רבני ברית המועצות, 1939-1941;

שרייבר, Schreiber,אשר אנשל.
היה דיין ומו"ץ בלבוב. גם בזמן הכיבוש הנאצי היה חבר הרבנות בעיר זאת. נספה בלבוב במרס 1942.
מקורות: דוד כהנא, יומן גיטו לבוב , עמ 44, 65-64;

שֶרֶל, Sherel,חיים זלמן צבי.
נולד בתרס"ו,1906. למד בישיבת טלז. היה רב בהזנפוט, Aizpute, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 420; רבני ברית המועצות, 1939-1941;

שרנצל-באב"ד, Schrenzel-Babad,שלמה, בן יעקב.
בתר"ע,1910, בערך, התקבל כדיין ומו"ץ בהולַשיץ, Oleszyce, שבגליציה המזרחית, ואחר כך בראווה רוסקה, Rawa Ruska, שבאותו האזור. היה חובב ציון. השתתף בכינוס של סניפי המזרחי שהתקיים בלבוב בתרפ"ז,1927, ונבחר למזכירות. נספה בתש"ג.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 156; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 57; וונדר, ה, עמ 622;

שרשבסקי,Sharshewski, Shershewski,פנחס אברהם.
גר בברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. תחילה שימש שם כמלמד פרטי לילדים, וכשהוקמה בעיר ישיבת "תורת חסד", הגיד בה שיעורים. רצה לעלות ארצה ולהיות שמש בשטיבל של חסידי סלונים בירושלים. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, ז, עמ 220-216;

שרשבסקי, צבי, בן יחודה.
היה רב בסלונים Slonim ,, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס סלונים, כרך ב, דפי הנצחה בסוף הספר;

תאומים, Teomim,חיים צבי הירש, בן יעקב.
נולד בתר"ל,1870. מתרס"ה,1905, מילא את מקומו של אביו כדיין ומו"צ בקולומיה,Kolomea, שבגליציה המזרחית, אך משום שהיה ציוני לא רצה "ראש הקהל", שהיה איש אגודת ישראל, שיֵשב בבית הדין. לכן אישרו לו את המינוי הזה רק בתר"ע-תרע"א (בערך 1911), וזאת - כדיין שישב בביתו וקיבל שכר מופחת. בשנות העשרים של המאה העשרים הקים את סניף המזרחי בעירו, ואת בית הספר "תחכמוני". חיבר ספר "זכרון לראשונים" על תולדות הקהילה היהודית בקולומיה, שהוקדש לקרל פרנץ יוזף ורעייתו, שישבו בעיר הזאת חמישה חודשים, ב-1912. נספה בתש"א,1941.
מקורות: חנוך שכטר, ערים שתים, עמ קנ"ב; פנקס קאלאמאיי, עמ 112; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 847; וונדר, ה, עמ 660-658;

תאומים, יונה, בן נפתלי הירץ.
נולד בתר"ל,1870. בין שתי מלחמות העולם היה אב"ד והגבאי של קופת ארץ ישראל בויֵלקיה אוצ'י, Wielkie Oczy, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 661;


תאומים, יעקב יצחק, בן אברהם.
נולד בתרכ"ג,1863. הוסמך לרבנות בידי ר' צבי הירש אורנשטיין והמהרי"א איטינגא, אך התפרנס ממסחר ומבנקאות בעיר חדש,Neishtat, Nowe Miasto, שעל יד לבוב, ובפשמישל Przemyśl, הסמוכה. היה ממייסדי אגודת ישראל בגליציה, אך במשך הימים התרחק מן הפעילות בתנועה. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה, אחר כך חזר לפשמישל, ובשנים תרפ"א-תרצ"ה,1921-1935, שוב גר בווינה. בתרפ"ג,1923, היה בין אלה שהקימו על יד וינה בית יתומים ליתומי מלחמת העולם הראשונה, שהתקיים עד כניסת הגרמנים לאוסטריה. אחר כך חזר לפשמישל. כשהאזור הזה נכבש בידי הרוסים, בראשית מלחמת העולם השניה, הוא נאלץ לעזוב את העיר ועבר ללבוב. שם נפטר בתש"א,1941, לפני שהאזור הזה נכבש בידי הגרמנים.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 338-337;

תאומים, לוי יצחק, בן זאב וולף.
נולד בתר"ן,1890. כיהן כרב במוסטי ויאלקה (מוסט גדול), Mosty Wielkie, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי בצבא האוסטרי ונפל בשבי הרוסי. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 681;

תאומים, מרדכי ליפא, בן יצחק דב.
"העילוי מרודקי". נולד בתרס"ה,1905. כך לפי וונדר. לפי זיידמן בתר"ע,1910. הוסמך לרבנות בידי הרב דוד הורוביץ מסטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. שלט היטב בלשון הפולנית ובספרותה עמד בבחינות הבגרות באופן פרטי, ושלטונות פולין אישרו אותו כרב. בתר"ץ,1930 (לפי וונדר בתרצ"ב,1932), התקבל כרבה של רוהטין,Rohatyn,שבאותו האזור. אהד את אגודת ישראל, אך לא התערב בפוליטיקה. כשבספטמבר 1939 סופח האזור הזה לברית המועצות הוא דאג לפליטים הרבים שבאו לשם מן השטחים שנכבשו בידי הגרמנים, גייס את יהודי העיר לפעולות עזרה, וכשרבים מהם גורשו לפנים רוסיה שלח להם חבילות מזון, על אף המצוקה הקשה שבה היו יהודי עירו עצמם נתונים. כשראה את אותם היהודים ששיתפו פעולה עם השלטונות נשבר ליבו, והוא אמר שאם יזכה לעבור את ימי הרעה לא יהיה עוד רב בישראל. כשנכנסו הגרמנים לרוהטין, בסוף יוני 1941, היה הרב תאומים מראשוני הקרבנות. נספה בקיץ תש"א,1941. לפי אלה אזכרה בבלז'ץ, ביולי 1942.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 43 , עמ 387-377; אלה אזכרה, ג, עמ 107; אלה אזכרה, ד, עמ 293-284; וונדר, ה, עמ 685-684; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

[1] סיוון תש"ד.מן התאריך הזה ניתן ללמוד שיתכן שהרב שפירא הצליח לברוח מפולין להונגריה, ומשם גורש לאושוויץ.