אהרן,"דער לאטעווער" - אוירבך, אליעזר

ah

אהרן,"דער לאטעווער".[1] Der Latewer
היה רבה האחרון של ווירבליאן-וורז'בלובה
Wirballen, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 37, 196;

אהרנסון,Aharonson, משה הירש.
נולד בתר"ס,1900. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצב;

אהרנפרייז, Ehrenpreis, משה.
נפטר מטיפוס בגטו של לבוב.
מקורות: כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 103;

אובצ'נסקי ,Obtchanski לוי.
בתר"ן,1890, הקים ישיבה בשווינציאן,Švenčionyc, Sventsian, שבליטא, אך היא לא האריכה ימים. בתרנ"ז,1897, נבחר לרבה של אלט אַוץ, Auce, שבקורלנד (לטביה), ומשם עבר למיטאו, Jelgava, שבאותו האזור. שם כיהן כרב של החרדים וגם כ"רב מטעם". בין הספרים שחיבר – "תולדות היהודים בקורלנד, די געשיכטע פון די יידן אין לעטלאנד". נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369-368; רבני ברית המועצות, 1939- 1991;

אוברבוים,Oberboim, Oberbaumשמחה בונים.
נולד בתרי"ח,1858. גר בלודז' ועסק במסחר. האדמו"ר יחיאל דנציגר מאלכסנדר ביקש ממנו להיות מורה הוראה, אך אשתו העדיפה שיעסוק במסחר, ולחצה עליו שלא לקבל את הרבנות. עם זאת עסק הרבה בבוררויות בעניינים של דין תורה בבית דינו של ר' יוסף פיינר (ע"ע). בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב, 1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 282-277; ישעיהו טרונק, לאָדזשער געטא (להלן: לאָדזער געטא), עמ 455;

אָוּגאפל (אויגאפל), Augapel, Oigapel, יוליוס.
נולד בתרנ"ב,1892, בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. למד בבית המדרש למורים מיסודו של הרב ד"ר צבי פרץ חיות בווינה (להלן: בית המדרש לרבנים בווינה), וגם בברלין. קיבל באוניברסיטה של וינה תואר ד"ר לפילוסופיה ולמשפטים. מתרס"ו,1906, עד תר"ע, 1910, היה רב בזלצבורג. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי. אחר כך היה ספרן במחלקה לשפות שמיות באוניברסיטה של וינה. בתרפ"ו,1926, נתמנה לרב בצ'רניאקובסק Cherniakovsk, Insterburg, שבפרוסיה המזרחית. כך לפי לוונטאל. לפי ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, בתרפ"ד,1924. במרס 1939 אילץ אותו הגסטפו לעזוב את קהילתו, והוא עבר להולנד. בת"ש-תש"ד,1940-1944, היה עצור במחנה וסטרבורג, ושם עסק בהוראה, ובהדרכה רוחנית.[2] בספטמבר 1944 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.
מקורות: E.G. Loewenthahl, Bewärnung im Untergang (להלן: לוונטאל), עמ 18; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 72;

אוזבנד (אזבאנד), Uznand, Ozband, אליהו.
נולד בתרל"ח,1878.למד בישיבת פוניבז'. היה רבה של לבנורס, Labanoras, שבליטא. נספה בחול המועד סוכות תש"ב.לפי אשרי באלול תש"א.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 343; אשרי, מממעקים א, עמ רפו; רבני ברית המועצות, 1939-1991 ;

אוז'ינסקי,Uzinski בנימין.
היה בגטו קובנה, וגם שם השתדל ללמוד תורה. בעת חיסול הגטו הסתתר בקלויז "הלוויית המת", אך הוסגר לגרמנים בעקבות הלשנה. נספה בשואה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, מס 9, עמ 40;

אוטלקה, שמלקה.
היה רב בעיירה ...ניצה (כך בכתב היד).[3] הגרמנים אילצו אותו לגזוז את זקנים של שני שוחטים, שאף הם אולצו לגזוז את זקנו.
מקורות: שמעון הוברבאנד, קידוש השם, כתבים מימי השואה (להלן: הוברבנד), עמ 87;

אוטרמן (אוטרמאן), Uterman, חנוך העניך
בן חיים משולם קויפמאן הכהן, שהיה הרב של פולטוסק, Połtusk.,שבאזור ורשה. כשהיה ברכבת לטרבלינקה קפץ ממנה, וכנראה נהרג.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39; מפי אברהם כרמי;

אוטרמן, יחיאל אלעזר, בן חיים משולם קויפמאן הכהן.
נספה בשואה.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39;

אוירבך (אורבאך, אורבך, אוירבאך), Oierbach, Urbach, Auerbach, אליעזר, בן שלמה.
בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של לנצ'יצה-לינטשיץ, Łęczyca, Lenchitza, שבאזור לודז'. היה מקורב לחסידות גור. בימי מלחמת העולם השניה בא ללודז'. שם נאלץ להסתפר ולהתגלח, כדי להסתיר את זהותו. נפטר בגטו לודז' בתש"ב, 1942, מרעב וצמא.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 153; ספר לינטשיץ, עמ 115-117;

[1] אהרן. כך לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים". עדיין איני יודעת אם זה שמו הפרטי או שם המשפחה.
[2]הדרכה רוחנית. בגרמנית seelsorger. בתרגום מילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה היה מקובל בגרמניה, אך לא בפולין.
[3] מתקבל על הדעת ש"ניצה" הן האותיות האחרונות של אחת הערים בפולין, שהרב הוברבנד נמנע מלציין את שמה.

אושרוביץ, אברהם - אייבשיץ, אלימלך

os

אושרוביץ, ,Osherowitz אברהם חיים זלמן, בן יעקב משה.
נולד בתרכ"ח,1868. למד בישיבת וולוז'ין, והוסמך בידי הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין), ור' יצחק אלחנן ספקטור. היה רבה של לאחווה, Lachwa, שבווהלין, ושם הקים בין היתר את חברת "תפארת בחורים", שבה למדו בכל ערב תנ"ך וגמרא. כשנכנסו הרוסים לעיר בספטמבר 1939 וסגרו את החדרים ואת הישיבות, הוא ארגן, עם גיסו הרב אליעזר אריה ליכטנשטיין (ע"ע), את הברחתם בסתר של יהודים לווילנה. שניהם לא הסכימו לעזוב את העיר ולעבור ליפאן עם בני הישיבות. אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר, ביולי 1941, הם אסרו אותו, ושיחררו אותו תמורת כופר רב. כך לפי פנקס הקהילות. לפי "ראשונים למרד" אסרו אותו הגרמנים ב-1 באפריל 1942, עם עוד אחד עשר איש, כבני ערובה, והבטיחו לשחררם עד של יהודי העיר יכנסו אל הגטו. נספה עם חיסול הגטו ב-3 בספטמבר 1942.
מקורות: ראשונים למרד, לחווה, עמ 97, 100,288-290, 457, 458, 474; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 261, 262;

אושרוביץ, יעקב משה.
בן ישראל. נולד בתרכ"ח,1868. למד אצל הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין) מוולוז'ין, ואצל הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק. הוסמך לרבנות בידי הנצי"ב והרב יצחק אלחנן ספקטור. אחר כך למד ב"כולל" בקובנה. מתרנ"ד,1894, או מתרנ"ה,1895, כיהן כרב בברזה קרטוסקה,Bereza Kartuska,Kartusskaya Bereza, שבווהלין. נבחר לתפקיד זה על ידי עשירי העיר, אך רוב אנשי הקהילה העדיפו את הרב יהושע מרדכי קלצ'קין. הרב אושרוביץ נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 223, 224; פנקס פרוזשענע, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 356;

אטינגון, ,Etingon אשר אנשל.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של חומסק, Chomsk, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 251;


אטינגר (עטינגער), Etinger , שאול זאב. היה תלמידו של הרב יהושע פנחס בומבך. מתרס"ד, 1904, היה מו"ץ בהאליץ', Halicz, שבגליציה המזרחית. בערך בתר"ע, 1910, התקבל כדיין ומו"ץ בפודגורז'ה, פרוורה של קרקוב, וכעבור זמן מה היה הראב"ד שם. נכלא בגטו של קרקוב שהוקם בפודגורז'ה, ומשם שולח לבלז'ץ ונספה.
מקורות: פנקס הקהילות, גלילציה המזרחית, עמ' 173; פורום בחדרי חדרים, ה' בסיון תש"ע, 18.5.2010;

אֶיגר, Eiger ,אלטר עזריאל מאיר, בן אברהם.
נולד בתרל"ג,1873. תחילה עסק במסחר. כשנפטר אביו, בתרע"ז,1917, ירש אחיו הבכור שלמה (ע"ע) את הרבנות בלובלין, והוא עבר לפולאווה, Puławy, שבאזור לובלין, ושם היה אדמו"ר. עבר לוורשה, ומשם לאוטבוצק, Otwock, הסמוכה. נפטר בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ד, עמ 129-127; פנקס הקהילות, לובלין קיילצה, עמ 21;

איגר, עקיבא.
כיהן כרב בלודז'. בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב,1942.
מקורוח: לאָדז'ער געטא, עמ 445;

איגר, שלמה, בן אברהם.
נולד בתרל"א,1871. היה אדמו"ר בלובלין, אך התפרנס ממסחר. בתרע"ה,1915, הוכתר לאדמו"ר, עם אחיו עזריאל (ע"ע), אחרי פטירתו של ר' מאיר שפירא, תרצ"ה,1935, נתמנה כמנהל של ישיבת חכמי לובלין, ואף תמך בה מבחינה כספית. בין הספרים והקונטרסים שחיבר היה הקונטרס "תקנת רבים" (ורשה, תר"ץ,1930), שבו הציע להתקין לסוחרים היהודים היתר עיסקא שנתי, כדי לפטור אותם מן העבירה של איסור ריבית. כשנכנסו הגרמנים ללובלין הושיט עזרה ליהודי העיר ולפליטים שבאו אליה. כשחשש מפני ידם של הגרמנים עבר לוורשה, ושם נפטר בתמוז ת"ש,1940.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ב, עמ 231-228; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרצו-תרצז;


איגר, שלמה אלעזר, בן אלטר עזריאל מאיר (ע"ע).
אחרי שנפטר אביו באוטבוצק, Otwock ,בתמוז תש"א,1941, מילא את מקומו זמן קצר, עד שנספה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286; אלפסי, עמ 208; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלה אזכרה, ה, עמ 129; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכג תשכד;

איזבוצקי, Izbucki,יצחק.
נולד בתר"ס,1900. כיהן ברב בז'לוצק,Żoludzk , שבווהלין. נספה עם בני קהילתו שנכלאו בגטו של רפאלובקה, Staraya Rafalovka,Rafalivka.
מקורות: ז'לוצק, עמ 146 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייבשיץ, Eibshitcz ,אלימלך.
מתרפ"ז,1927, כיהן כרב בלופושנו, Łoposzno, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין, קיילצה, עמ 274;

אלטר, אברהם - אֶליס, שניאור

al

אלטר, (רוטנברג, (Rotenberg, וכך כל האדמורי"ם והרבנים משושלת גור), אברהם יששכר בנימין אליהו
בן מנחם מנדל, שהיה רבה של פביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ח,1898, וגדל בבית סבו אריה לייב, בעל "שפת אמת". אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לפביאניץ, ושם הכין לדפוס את כתבי סבו שעד אז לא ראו אור. בתרצ"ד,1934, נתמנה להיות רבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה, ושם עבד באחד ממפעלי התעשיה, עד ששולח לטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 36-33;

אלטר, אברהם מרדכי, בן שלמה.
משושלת גור. נולד בתרל"ד,1872. למד והוסמך להוראה בוורשה. אחר כך עבר לז'יכלין, Żychllin, שבאזור לודז', ונעשה לרב ואב"ד של העיר. היה חבר באגודת ישראל. כשכבשו הגרמנים את העיר בימי מלחמת העולם השניה הם התעללו בו. בחורף ת"ש,1939-40, ביקשו ממנו הגרמנים שיעזור להם בארגון הגירושים מן העיר. הוא סרב לשתף אתם פעולה, ונורה עם עוד כמה מנכבדי הקהילה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 21-18; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 118;

אלטר, אריה לייב, בן בן-ציון.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרבה של רדזימין, Radzymin, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בשמחת תורה תש"ב,1941.
מקורות: ספר זכרון רדזימין, עמ 41;

אלטר, מאיר, בנו הבכור של אברהם מרדכי, הרבי מגור.
התחנך אצל סבו בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. עבר לוורשה, ללודז', ובסוף חזר לוורשה, ושילב את הלימודים עם העיסוק במסחר. כשכבשו הנאצים את ורשה הם חיפשו את האדמו"ר אברהם מרדכי, אך במקומו הלך בנו מאיר. כשהתירו הגרמנים לר' אברהם מרדכי לעזוב את ורשה, הם לא אפשרו זאת לבנו. הוא עבד באחד ה"שופ"ים, ומשם גורש לטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 110, 331; אלה אזכרה, ד, עמ 229-226;

אלטר, מנחם מנדל, בנו של האדמו"ר מגור, אריה לייב, בעל ה"שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי (ע"ע). נולד בתרל"ז,1877. תחילה גר בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, ושם הקים ישיבה חסידית. בראשית המאה יסד את העיתון היומי החרדי "הקול", שנועד להילחם ב"הצפירה" של נחום סוקולוב, ואת העיתון היידי "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט" שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. העיתונים הללו חדלו להתקיים ב-1913. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לרוסיה, וזמן מה ישב בוויטבסק. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בפביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז', ובתרצ"ד, 1934, נבחר לרבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. המינוי התעכב, כי היו קשיים בהסדרת משרה לבנו של יחזקאל ליבשיץ שהיה רבה הקודם של העיר, והוא אושר רק בתרצ"ח,1938. הרב אלטר היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובתרצ"ה,1935, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתדל להסתתר, כי הגרמנים חיפשו את הרבנים. באוגוסט 1942 נספה עם משפחתו בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 69-360; זיידמן, יומן, עמ 60-59, 316,317, 331; ספר קאליש, א, עמ 221; ספר קאליש, ב, עמ 65, 228-227; תולדות יהודי קאליש, עמ 201- 203; אלה אזכרה, ב, עמ 60-52; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 175, 216; ספר פביאניץ, עמ 89, 95, 385; יהושע אייבשיץ , כערער בערבה, עמ 233, 235;

אלטר, משה אלחנן, בן אברהם יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. הוסמך לרבנות בידי הרב מאיר אראק מבוצ'אץ. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. אחרי המלחמה נתמנה כחבר בית הדין הרבני בלבוב, לצידו של הרב יצחק ציף, ואחרי שזה נפטר, בתרצ"ה,1935, ירש שם את מקומו כראב"ד. נוסף לתפקידו זה היה גם ראש ישיבת בעלז בלבוב. כשכבשו הרוסים את לבוב, בספטמבר 1939, עזר לפליטים שנמלטו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נצטוו הוא, הרב ד"ר קלמן חמיידס והרב ישראל יהודה לייב וולפסברג (ע"ע), באמצעות היודנראט, למסור להם רשימות של אנשים חשובים, אך הוא סרב לעשות זאת ובשל כך נאסר, ואחר כך נפטר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 189-184; ישראל קלפהולץ, גדולי חסידי בעלז, ב, עמ רנט-רסד; כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 63; בסוד ישרים ועדה, עמ שז;

אלטר, משה בצלאל, בן יהודה אריה לייב, בעל "שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור (ע"ע). נולד בתרכ"א,1861. לפי אלפסי בתרכ"ח,1868. את כל זמנו הקדיש ללימודים בחצר של אדמו"רי גור, Góra Kalwaria, על יד ורשה. בתרפ"ה,1925, ביקר בארץ. בתרצ"ז, 1937, עמד לעלות ארצה, קיבל סרטיפיקט (רשיון עליה מן הבריטים), אך ויתר עליו לטובת נכדו. בזמן המלחמה עבר מגור לוורשה, ושם עבד ב"שופ", לנעליים, עם האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע), ואחרים. נספה בטרבלינקה בתש"ג.
מקורות: אדמו"רים, עמ 218-215; זיידמן, יומן, עמ 64-63, 292, 331; אלה אזכרה, ב, עמ 103-96; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של;

אלטר, נחמיה, בן אריה לייב, בעל "שפת אמת" מגור.
נולד בתרל"ד,1874. עד מלחמת העולם הראשונה ישב בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. בימי המלחמה עבר לוורשה. אחר כך עלה לארץ, התישב בירושלים, וניהל את ישיבת "שפת אמת". אחרי מאורעות תרפ"ט,1929, חזר לפולין והתיישב בלודז'. בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בגטו לודז'. שם תיקן תקנות בעניין התפילה, ושלח מצרכי מזון לרעבים. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. אחר כך העבירו אותו החסידים לגטו ורשה , כי חשבו ששם יוכל להינצל, ושם נפטר.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 316; אלה אזכרה, ה, עמ 95-92; לאָדזער טאָגבלאט, עמ 455; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 153-159;

אלטשטאט, Altstadt, Altstat ,חיים אריה.
זמן מה היה אב"ד בקרופיץ,Kropice,שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ג, 1943.
מקורות: על חרבותיך סטניסלאב: עמ 369; פנקס ה קהילות, גליציה המזרחית, עמ 490;וונדר, א, עמ 208;

אליוביץ', Eliowitz , מרדכי, בן ישראל קלמן.
נולד בתרס"ו,1906. בנעוריו למד בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'', Baranowice, שבווהלין. אחר כך למד בישיבת קלצק,Kleck , שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), והוסמך להוראה בידי הרב אהרן קוטלר והרב אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרצ"ו,1936, נתמנה לדיין ומו"ץ בסלונים, Słonim, שבווהלין. כשנכבש האזור הזה בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, ניסה לעבור לווילנה, ועמד להצטרף לאותם בני הישיבות שעמדו להימלט משם ליפאן. נתפס בגבול והוחזר לסלונים. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 221-219, פנקס קלעצק, עמ 39; פנקס סלונים, א, עמ רמג;

אלינוביץ, ,Elinowitz אהרן.
נולד בתר"ס,1900. היה רבה האחרון של ויסוקי דבור Visoki Dvor, , שבליטא. ב-17 ביולי 1940 קרא לו המפקד הגרמני של העיר ואמר לו שאת היהודים יפרידו משאר תושבי העיר, והוא, הרב, יהיה אחראי על כך. הוא ציווה עליו לשלוח, בשבת, ארבעים יהודים כדי שישטפו את הרצפות במקום מגוריהם של החיילים הגרמנים. נרצח בטרוקי,Troki, עם בני קהילתו, שגורשו לשם בערב יום הכיפורים תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 253; ליטע, I, עמ 1872; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אֶליס, Elis,שניאור זוסיא, בן הרב אלתר חיים.
מתרס"ב, 1902 עד תרע"ב,1912, היה רב בקאלוש Kalusz, שבגליציה המזרחית. כפי הנראה ירש את מקומו של אביו בזוואניץ Zhvanets, Zvanitz
שבאותו האזור. נספה, כנראה , באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, יוסף - אקשטיין, מנחם

ap

אפשטיין, יוסף ברוך, בן ישעיה.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרב ולאדמו"ר בוויאדמה-פשדבורז', Przedbórz, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121.

אפשטיין, יעקב, בן אליהו דוד.
למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, ובישיבת סלוצק, Slutsk, אצל ר' איסר זלמן מלצר (שעלה ארצה). כיהן כרב בשובט, Subate, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 404;

אפשטיין, ישעיה, בן קלונימוס קלמן.
היה אדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121.

אפשטיין, מיכאל.
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרבה של אלכסנדריה, Aleksandriya,שבווהלין. ירש את מקומו של גיסו הרב משה שטרנברג שעלה ארצה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 44; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, מרדכי מוטל, בן חיים מאיר הלוי.
היה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 262;

אפשטיין, מרדכי.
כיהן כרב באוז'יראן Ozeryany , שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אוזיראן והסביבה, עמ 367 ברשימת הנספים.

אפשטיין, משה.
למד בישיבת סלוצק. אחרי מלחמת העולם הראשונה התתקבל לרב בקלצק, Kleck, שהיתה באותו האזור של רוסיה הלבנה שבית שתי מלחמות העולם השתייך לפולין, ועם הרב פסח הורוביץ (ע"ע) מילא את מקומו של הרב חיים שמעון הרנזון (ע"ע). בחשון תש"ב,1941, הועבר לגטו, ושם נכלא בבית הכנסת הגדול עם יהודים רבים אחרים. נספה בט בחשון תש"ב,1941 עם בני קהילתו, שאותם עודד ברגעי חייהם האחרונים.
מקורות: פנקס קלצק, עמ 28; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 577; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

אפשטיין, נתן דוד, בן חיים מאיר.
נפטר בתש"א,1941, בניישטאט Nowe Miasto,Newstadt, Nowy Korczyn ,שעל יד קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 262;

אפשטיין, צבי הירש.
נולד בתר"ם,1880. בין שתי מלחמות העולם היה ראב"ד בניימירוב, Niemirów, שבגליציה המזרחית. נספה בת"ש.
מקורות: וונדר, א, עמ 276; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 338;

אפשטיין, הרבנית.
היתה בגטו וילנה, ושם השתתפה בבית המדרש לנשים שאותו הקימה בספטמבר 1941 הרבנית פייגעלע, שהיתה בתו של הרב י. בייגל מטרוכינברוד, Sofiovka (ע"ע), שבווהלין. נספתה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 266;

אקרמן,Akerman ,הרשל.
נולד בתרכ"ד 1864. בתרצ"ט,1939, נתמנה לרב בטרוביץ', Targovica, Truvetz, שבווהלין, ובכמה קהילות קטנות שהיו סמוכות לה. נספה בידי הגרמנים באב תש"א, אוגוסט 1941, באקציה שנערכה סמוך לכיבוש העיר מידי הרוסים, על פי רשימות של יהודים שהכין הממשל האוקראיני המקומי.
מקורות: ספר טרוביץ', טראוויצ'ער יזכור בוך, עמ 142; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 97, 98; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אקשטיין, Ekstein ,מנחם (מוניה).
נולד בתר"מ,1880, בריישא, Rzesów, שבגליציה המערבית, ושם למד בישיבה. כתב את הספר "תנאי הנפש להשגת החסידות" (וינה, תרפ"א,1921), ששימש כספר הדרכה פופולארי לנוער החסידי בפולין וקטעים ממנו תורגמו ליידיש. נספה בתש"ג.
מקורות: טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 221; קהילת ריישא, ספר זכרון, עמ 96;

באקשט, יעקב - בומבך, אברהם

ba

באקשט, יעקב.
היה רבה האחרון של דליטש, Delatycze,שבווהלין. נספה עם בני עדתו.
מקורות: פנקס הקהילות, פולין, מחוזות וילנה, ביאליסטוק,נובוגרודק, עמ' 261;

באראז, Baraz ,אהרן.
היה הרב האחרון של ברזנה, Bereżne,שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 49;

באראן, Baran,אשר קלמן.
נולד בתרנ"א,1891. היה ראש ישיבה ומשפיע רוחני בישיבת פוניבז', עם גיסו הרב יוסף כהנמן שעלה ארצה והקים את ישיבת פוניבז' בבני ברק. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 95, 199; אשרי, ממעמקים א, עמ רפ"ב; אשרי, חורבן ליטע,
עמ 279, 280; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באראנצ'יק,Barantchuk, Barantchik (באראנצ'וק), יואל (יואל ביליצ'ר).
את עיקר חינוכו קיבל בישיבת נובהרדוק, Novaredok, והיה מתלמידיו של "הסבא", יוסף יוזל הורוביץ, שהיה מעמודי התווך של תנועת המוסר הנובהרדוקאית. בשנות נעוריו היה משגיח בישיבת אמצ'יסלאב Amtchislav, ,שברוסיה הלבנה, שבה שימש הרב יצחק אלחנן וסרמן (ע"ע) כריש מתיבתא. על פי הוראתם ובעזרתם של ה"חפץ חיים" ור' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע) הקים בגרודנה, סמינר של מלמדים. זמן מה שימש כמנהל הרוחני של ישיבת קלצק, Kleck, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). שימש כרבם של "צעירי אגודת ישראל" בריגה, והיה בין אלה שהקימו שם, מטעם תנועה זאת, את הגימנסיה "תורה ודרך ארץ". השתתף באסיפה הכללית של ישיבות נובהרדוק, Novaredok, שהתקיימה בכסלו תר"ץ בישיבת "בית יוסף" במזריץ', במלאת עשר שנים לפטירתו של ר' יוסף יוזל הורוביץ. נספה בכסלו תש"ב.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 371; אלה אזכרה, ו, עמ 258-254;

בארון, Baron,מנחם מנדל, בן אליעזר ירוחם.
נולד בתרל"ד,1874. גר ביאסלו, ,Jasło שבגליציה המערבית, על יד חמיו, הרב אברהם יהושע השל, ופתח לעצמו בית מדרש. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 326;

בארישנסקי, ,Barshinski,Borshinski (בורשינסקי) ישעיהו.
למד בישיבת קלצק,Kleck, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), ונקרא בשם "ישעיהו שטויבצר", על שם העיירה סטויבץ-שטויבץ, Stolpce,Steibtz, Swerzhne,שבווהלין, שממנה בא. היה מרצה בארגון "צעירי אגודת ישראל" בריגה. נספה בכסלו תש"ב.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 372; אלה אזכרה, ו, עמ 258;

בגון,Begun,יצחק.
נולד בתרנ"ח,1898. היה רבה של זידיק, ,Židikai, Zidik שבליטא, ואחר כך היה של ראדוילישוק, Radzvilishki. נספה בידי הליטאים עם כניסת הגרמנים לעיר, בקיץ תש"א,1941.
מקורות: רצח רבני ליטא בידי הליטאים (להלן: רבני ליטא), עמ 7; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 627; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

בודזינר, Budziner,,Bodziner שלמה.
נולד בתרל"ב,1872, בטומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowiecki, שבאזור לודז'. למד בישיבות וקיבל היתר הוראה, ובתר"ס,1900, עבר ללודז', ושם התבסס במסחר באריגים שאפיין את העיר הזאת עד מלחמת העולם השניה. היה חסיד אלכסנדר ועם זאת פעיל בתנועת המזרחי. ביקר בארץ בתרפ"ה,1925, כשנפתחה האוניברסיטה העברית בירושלים. בתרפ"ח,1928, נבחר לסנאט הפולני, וגם היה חבר בעיריית לודז' ובמועצת הקהילה. באפריל 1940 עלה בידו לעזוב את פולין עם הרבי מגור ואחרים, אך נפטר כשהגיע לטרייסט, כדי לעלות משם באניה לארץ.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 462-459;

בודניק,Bodnik,דוד (ר' דוד קנישינר,Knishiner).
למד בישיבות ראדין,Radun, Radin ,ונובהרדוק, Novaredok, והיה מתלמידיו של ר' יוסף יוזל הורוביץ. הוא התפרסם בכך שביסס את תנועת המוסר הנובהרדוקאית על היסודות של הנזירות, הפרישות והבדידות. ניהל ישיבות בז'יטומיר ובוורשה, והקים מחדש את הישיבה בנובהרדוק, אחרי שזו חרבה בימי מלחמת העולם הראשונה. השתתף באסיפה הכללית של ישיבות נובהרדוק, שהתקיימה בימים ו–י"א בכסלו תר"ץ בישיבת "בית יוסף" במזריץ', Międzyrzec, Mezerich, שבווהלין. במלאת עשר שנים לפטירתו של ר' יוסף יוזל הורוביץ. מפולין הוא עבר ללטביה, ויסד את ישיבת "בית יוסף" בדווינסק,Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שהיו לה סניפים בערים אחדות באותה מדינה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 373; אלה אזכרה, ו, עמ 168-163;

בויארסקי, Boiarski‏ , אשר, בן אלחנן.
זולודק, Zołodek‏ , ווהלין. נקרא על שם עירו "אשר זלודובר". למד אצל ר' שמעון שקופ, ואחר כך בישיבת מיר. לעתים השתתף בישיבות של היודנרכאט בבראנוביץ', , Baranowice‏ שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 152; ספר זלודוק ואורלובה, עמ' 112, עמ' 303 ברשימת הנספים.;

בוכנר,Bochner (באָכנער), משה, בו אברהם יהושע השל.
נולד בכשאנוב (חשאנוב), Chrszanów, שעל יד קרקוב. בתרכ"ג,1863. הוסמך לרבנות, אך התפרנס מיגיע כפיו, כפי שציווה זקנו שלמה בוכנר. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בווינה. בתרפ"ה,1925, נדפס בקרקוב ספרו "מחשבות משה", ובו חידושים באגדה על התורה, ובהלכה על הש"ס. בימי השלטון הנאצי לא יצא מביתו כדי שלא יגזזו את זקנו. בביתו התקיים מניין שבו קראו בתורה, תקעו בשופר, וקיימו מצוות סוכה. בסוף אייר או בתחילת סיוון תש"ב,1942, שולח לאושוויץ.
מקורות: ספר כזשאנוב, עמ 84-82, 189, 320-317; וונדר, א, עמ 444-445;

בומבך,,Bombachאברהם, בן יהושע פנחס.
נולד בתר"ן,1890. היה אב"ד בקנטי,Kęty , שבגליציה המערבית. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 447; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 328;

בומבך, אליהו - בורנשטיין, אהרן

bo

בומבך, אליהו, בן יהושע פנחס.
נולד בתרמ"ד,1884. למד אצל חותנו, יעקב משה ספרין מקומרנה, Komarno, גליציה המזרחית. בתרס"ז,1907, התקבל כרב בקֶנטי. בתרפ"א, 1921, נתמנה לאב"ד וראש הישיבה הגבוהה באושויינצ'ים. השתייך לאגודת ישראל. בתרע"ב,1912, השתתף בוועידת היסוד של התנועה שהתקיימה בקטוביץ. בימי השואה נמלט לסוסנוביץ, Sosnowiec, ומשם גורש לאושוויץ. נספה בל"ג בעומר תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 70-67; ספר אושפיצין (אושווינצ'ים –אושוויץ), עמ 102-100; אלה אזכרה, ו, עמ 70-67; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 328;

בומבך, אריה לייב, בן יהושע פנחס.
נולד בתרמ"ח,1888. בין שתי מלחמות העולם היה רבה של האלשיץ-אולשיצה, Oleszyce, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 451-450; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 58, 57;

בומבך, בנימין, בן אליהו.
שימש כרב באחד מפרוורי אושויינצ'ים. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 70;

בומבך, חיים זאב, בן יהושע פנחס.
נולד בתרמ"ו,1886. היה רבה של זייבוש, Żywiec, שבגליציה המערבית. בתרמ"ו, נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 451; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 161;

בומבך, נפתלי הירץ.
נולד בתרמ"ה,1885. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה להונגריה. כשחזר לגליציה נתמנה לרב במאגריב,Magierów, Magriv, שבגליציה המזרחית. בתרפ"ה,1925, התקבל כאב"ד בסמבור, Sambor, שבאותו האזור. נספה בבלז'ץ בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 467-464; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

בומבך, שמואל, בן אליהו.
תחילה כיהן כרב באחד מפרוורי אושווינצ'ים, ואחר כך כאדמו"ר בבנדין, Będzin. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121; אלה אזכרה, ו, עמ 70; ספר אושפיצין (אושווינצ'ים–אושוויץ), עמ 252; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשנה;

בוסל, Busel,זלמן.
ב-1940, בימי השלטון הסובייטי בעיר, נתמנה לרבה של יאנוב
Janów Poleski, Janów k Pińska, שבווהלין. נספה עם חיסול הגטו שם, בתשרי תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 257;

בורגנסקי, ,Burganski אהרן, בן חנינא.
נולד בתרמ"ה,1885, בצ'רנוביל שבאוקראינה, והתחנך בחצרו של הרבי. למד בישיבה בצ'רקסיCherkasy, שבאותו האזור, ואחר כך בסלובודקה ובנובהרדוק, Novaredok. תחילה כיהן כרב בקוז'ימיר, שהיתה פרוור של נייסביז'. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהעיר עברה מיד ליד, הוא ייצג אותה בפני השלטונות, ובין היתר הכין כתבי גט על תנאי לחילים היהודים ששרתו באזור, כדי למנוע מקרים של עגינות. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לסנוּב,Snów, ושם כיהן כרב. היה בתנועת המזרחי, רצה לעלות ארצה, וראה את עצמו כתלמידו של הרב קוק, אם כי לא הכירו אישית. היה בין הרבנים שחתמו על הכרוזים למען המזרחי. נספה באב תש"ב,1942, עם חיסולה של קהילת סנוב
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 263-262; ספר ניסוויז', עמ 229-231; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

בורוביץ, Borowitz,בן ציון.
מאמצע שנות העשרים של המאה העשרים כיהן כרב בפרושוביצה, Proszowice, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 400;

בורלאנד,Burland, Borland,אלחנן יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. היה רב בסורווילישוק, Shurvilishuk, שבליטא, ומתרצ"ב, 1932, באנושישוק, Anusushok, שבאותו האזור. נספה עם בני קהילתו בערב יום הכיפורים תש"ב.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

בורנשטיין,Bornstein ,אברהם
בן האדמו"ר שמואל מסוכאטשוב, Sochaczew, שבאזור ורשה. נולד בתרע"א,1910. היה מתלמידיו של הרב אברהם ויינברג (אברהמ'לי סטוצ'ינער) מוורשה (ע"ע). בתרצ"ד,1934, התמנה כמו"ץ בקוטנה,Kutno, שבאזור לודז', והרב יצחק יהודה טרונק שהיה גיסו הדריך אותו ברבנות. כשנפטר הרב טרונק בתרצ"ט,1939, התמנה לרב במקומו. בימי מלחמת העולם השניה עבר לגטו ורשה. כשפרצה מלחמת העולם נמלט לאוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה, ושם נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 157-156; היכל קאצק, עמ תרפה; החסידות מדור לדור, ב, עמ 480; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 32, 70; ספר קוטנה והסביבה, עמ 268;

בורנשטיין, אהרן
בן יוסף מד'ווארט, Warta,Dvart,שבאזור לודז'. היה מו"ץ בלודז'. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת – רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז'.
מקורות: מ. ראם, עורך, כארז וכאזוב, בתוך: ספר אגודת אזוב השלם (להלן: כארז וכאזוב), עמ כב; לאָדזער געטא, עמ 455;

בורנשטיין, אפרים - בורשטיין

bo

בורנשטיין, אפרים פישל.
בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים כיהן כרב במייכוב, Miechów, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה. עמ 302;

בורנשטיין, דוד.
היה דיין ומורה הוראה באוזרקוב, Ozorków, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: אוזרקוב, עמ 116;

בורנשטיין, דוד, בן שמואל.
האדמו"ר מסוכאטשוב,Sochaczew . אזור ורשה.נולד בתרל"ו, 1876 כך לפי זילברברג, אונגר-אדמו"רים, ו-אלה אזכרה. לפי אלפסי בתרל"ח, 1878. בתרפ"ו, 1926. הוכתר לאדמו"ר. שבע עשרה שנים כיהן כרב בווישוגרוד, Wyszogród, שבאזור לודז', והקים בה ישיבה. אך בגלל סכסוכים עם פרנסי העיר נאלץ לעזוב את המקום ועבר לטומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowieck, שבאותו האזור. גם שם סבל מן החוגים החילוניים ומאנשי המזרחי. אחר כך התיישב בפביאניץ, Pabianice, שבאותו האזור, ולפני המלחמה גר בלודז'. היה חבר באגודת ישראל, ובאגודת הרבנים בפולין. תמך ביישוב ארץ ישראל, ביקר בה כמה פעמים, רכש שם חלקת קרקע ועודד את חסידיו לעלות לארץ. כשכבשו הגרמנים את לודז' הם חיפשו אותו, והתעללו בו ברחובות העיר, אך הוא הצליח לעבור בסתר לוורשה. כדי להימלט מן הגסטאפו ישב כשנתיים בגטו בשם בדוי, ועבד בבתי מלאכה שונים. באחרון של פסח ת"ש,1940, ערך שם בסתר "טיש". לפי אהרונסון הוא יצא, לפני ראש השנה תש"א,1940, ב"קול קורא", שהופץ בסטנסיל, שבו דיבר על מהותם של היסורים, שתפקידם הוא לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. נפטר בגטו בכסלו תש"ג. הלווייתו היתה האחרונה שהתירו הגרמנים לערוך מתוך הגטו אל בית העלמין ברחוב גנשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 81-77; אלפסי, עמ 211-210; החסידות מדור לדור, ב, עמ 478; זיידמן, יומן, עמ 22-21, 167, 331; היכל קאָצק, עמ תרסג-תרסה; אלה אזכרה, א, עמ 157-150; ספר זגירז' א, עמ 376; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 45, 68 ,261; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 91; הביוגרפיה השלמה שלו נכתבה בספר מלכות בית דוד, מאת יהושע עוזיאל זילברברג. קורותיו בתקופת השואה - עמ 353-386; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 230-232; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות,א, עמ תנב-תנד;

בורנשטיין, חיים אשר.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרבה של קונייצפול, Koniecpol, שבאזור צ'נסטוחוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 234;

בורנשטיין, יצחק מנחם (מענדל שעדליצער).
היה ראש ישיבה בסוכאטשוב, Sochaczew, שבאזור ורשה. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה, וכעבור שנים אחדות עבר ללודז'. שם נפטר באלול תש"ג,1943.
מקורות: ספר זגירז' א, עמ 503-502;

בורנשטיין, יקותיאל זלמן.
בתרפ"ט,1929, נבחר לרבה של בז'זין, Brzeżin, Briesen , שבאזור פוזנן. עם פרוץ המלחמה פרצו הגרמנים אל ביתו והתעללו בו, ובעוד יהודים מן האינטליגנציה בעיר. הוא טולטל בין בתי סוהר שונים, ובסוף הגיע לקרקוב. הגרמנים דרשו מאשתו לשלם להם את דמי החזקתו בבתי הסוהר, וקראו לזה "שכר דירה". נפטר בגטו לודז'.
מקורות: בז'שעזשין יזכור בוך, עמ 45; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 63, 64;

בורנשטיין, ישראל הלוי.
שימש כרב ברייוויטש, Ravitz,Rejowiec,שבאזור לובלין. בימי מלחמת העולם הראשונה התגלגל לאוקראינה, וגם שם שימש כרב בערים שונות. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה בין מקימי סניף המזרחי בברנוביץ' שבווהלין. בתרפ"ב,1922 נתמנה כרבה של פלונסק,Płońsk, שעל יד ורשה. שם הוציא לאור את ספרו "כרם ישראל" ובראשו קונטרס, שבו סיפר את קורותיו ואת קורות היהודים בימי הפרעות באוקראינה. היה בין מייסדי בית הספר הדתי-לאומי "יבנה". טיפל הרבה בחלוצים הדתיים. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 266-265;

בורנשטיין, מנחם מנדל, בן מאיר.
גר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: כארז וכאזוב, עמ כב-כג;

בורנשטיין, נתן (נוטעל), בן יום-טוב ליפמן.
נולד בתרמ"ח,1888. היה מחסידי רדומסק, Radomsk. למד בשטיבל של רדומסק, שהיה ברחוב יוזפה 15 בקרקוב. הוסמך לרבנות בידי הרב מוייליצ'קה. התפרנס מבית מלאכה לארנקים שהיה בביתו. כשהועבר לגטו קרקוב הציבו אותו הגרמנים בקבוצה של פועלי ניקיון. באדר ב תש"ב,1942, רצחו הגרמנים כמה מאנשי הקבוצה הזאת ובהם את הרב בורנשטיין.
מקורות: עדות בנו שלמה בורנשטיין.

בורשטיין, Burstein, Burstin ,אלתר משה מרדכי.
נולד בתרל"ט,1879. בתרס"ט,1909, התקבל כרב בצ'רווין, Czerwin,שעל יד ורשה. בתרצ"ט,1939, עבר לגובורובה,Goworowo,שבאותו האזור. כשכבשו הגרמנים את העיר הוא היה ברשימה של הרבנים ואנשי הציבור היהודים שהיו מבוקשים על ידיהם. זמן מה התחבא, והמשיך להנהיג את קהילתו. אחר כך ברח לביאליסטוק, ומשם לווילנה. שם היה בוועד הרבנים הפליטים. משם נמלט לגרודנה, והתמנה ל (אב"ד). אחר כך חזר לביאליסטוק. שם תמך ביוזמה למרד, ועודד את בני הישיבות להצטרף אליו. נספה בטרבלינקה באב תש"ג,1943.
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 65-61;

בורשטיין, ראובן דוד הכהן, בן יהושע בר ראובן הכהן בלומנטל.
היה אב"ד בקאמיניץ דליטא, Kameniec Litewski, ורבה האחרון של העיר. נספה בשואה.
מקורות: קהילת אוגוסטוב, ספר זיכרון לקהילת אוגוסטוב והסביבה, עמ 108;

בורשטיין.
היה ראש ישיבה בראדום,Radom, שבאזור ורשה. בתחילת מלחמת העולם השניה התקיים בביתו מניין פרטי. נספה בשואה.
מקורות: ראדום, עמ 235;

גוטמן, גרשון - גוטשכטר, חיים

gu

גוטמן, גרשון, בן שלום.
נולד בתרל"ב,1872. למד בישיבות סלובודקה, וולוז'ין וקלם Kelm, Kelmė , שבליטא. שלושים שנה היה חבר בבית הדין בקובנה ור"מ בישיבת הירשן בסלובודקה. הקים מטבח כשר וזול, ופעל להקמת מטבח כשר לחיילים היהודים הרבים ששרתו בקובנה. נפטר בקובנה בת"ש,1940.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 37; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539;

גוטמן, יום טוב ליפמן.
נולד בתרס"ב,1902. היה רבה האחרון של נליבוקי, Naliboki, שבווהלין. נספה בגטו של דבורץ, Dvorets, Dworzec, שבאותו האזור, בדצמבר 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאלסיטוק, נובוגרודק, עמ 456; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גוטנברג, Gutenberg.
היה רבה האחרון של נייבליץ', Niebylec, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 267;

גוטסמן, Gotesman, Gottesman,אהרן אריה לייב.
היה רבה האחרון של גלינה, ,Glinyany Glinna, שבגליציה המזרחית. היה גיסו של המשורר אורי צבי גרינברג. גורש לפשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, ונספה ביערות קרשניק. לפי מגילת גליניאנע נספה בבלז'ץ בכסלו תש"ג,1942.
מקורות: קהילת גלינא 1943-1473 תולדותיה וחורבנה. עמ י"ח, קכ"ו; מגילת גליניענע, עמ 229, 249;

גוטסמן (לפי אלפסי הלר), אברהם יהושע השל.
נולד בתרמ"ח,1888. היה אדמו"ר בסטניסלבוב, Stanisławów ,Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. נספה בדרוהוביץ',Drohobycz, שבאותו האזור בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, עמ 645; אלפסי, עמ 86; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ צד;

גוטסמן, שמשון אפרים, בן נפתלי משולם פייביש.
נולד בתר"ם,1880. מתרע"ג,1913, ניהל את אדמורו"ת לאשקוביץ בשניאטין, Śniatyn, שבגליציה המזרחית. הנאצים חשבו שהוא הרב של העיר, ורצחו אותו בערב יום הכיפורים תש"ב,1941, כשספר תורה בידו.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 517; וונדר, א, עמ 662; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תתנג;

גוטרמן, Guterman,אלימלך
בן הרב מרדכי, בן הרב דב, שעלה ארצה בתרצ"ה,1935. נולד בתרנ"ו,1896. למד שתים עשרה שנים אצל הרב יחיאל מאיר הלוי האלשטוק מאוסטרובצה, Ostrówiec, שבאזור לובלין. היה רבה האחרון של קורוב, Kurów, שבאזור לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד בערים שונות, וניסה לחזור לעירו. זמן מה שהה באפטא, Opatów, שבאותו האזור. נספה בטרבלינקה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 480; אפט, אופאטוב, עמ 226; ספר יזכור. מצבת זכרון לעיירתנו קוריב, עמ 773-776;

גוטרמן, יהודה ירחמיאל
בן לוי יצחק מסרוטשין, Seroczyn,שבאזור ורשה.
מתרס"ה,1905, מילא שם את מקומו של אביו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ יט;

גוטשאל (גוטשל), Gutschal, Gutshal , אשר אנשל.
כיהן כרב בוונחוצק, Wąchock, שבאזור לובלין. בתרס"א,1901, התמנה לאדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שמב-שמג;

גוטשאל, בנימין
בן אשר אנשל (ע"ע) מראדושיץ-בנדין,ędzin -Radoszyce. כשאר חסידי ראדושיץ הרבה גם הוא בצומות ובסיגופים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 233;

גוטשאל, יוסף ברוך, בן אשר אנשל (ע"ע).
היה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קלח;

גוטשכטר, Gutshechter,חיים יהושע.
נולד בתר"ך,1860. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בניסן תש"ב,1942.
מקורות: הוברבנד, עמ 86; פלינקר, וארשה, עמ 160;

גולדברג - גולדברג, לייב

go

גולדברג, Goldberg.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלוצק, Luck, שבווהלין, לצידו של הרב שלמה זלמן סורוצקין שבתרצ"ט,1939, הצליח לעבור לווילנה, ומשם עלה לארץ ישראל. הרב גולדברג נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 123;

גולדברג, אברהם שלום, בן יהושע אשר דוד.
היה אדמו"ר בז'ליחוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית. לפי ספר ז'ליכוב הוא היה רבה של העיר. בקיץ תש"א,1941, קיבל מכתב חשאי מקוסוב, [1]שבו נכתב ברמזים על השמדתם של יהודי ורשה. אחיו, האדמו"ר אלימלך גולדברג מריקי,Ryki, Rike (ע"ע), שבאזור לובלין. סבר שיש לחלוק את הגורל עם כל היהודים, וללכת אתם אל המוות, ואילו הרב אברהם שלום סבר שיש לחשוב על דרכים להצלה. אחת הדרכים שנראתה לו היתה להשתדל ללכת אל אחד ממחנות העבודה שבסביבה, והציע לשלוח לשם שני צעירים, ואותם שלח היודנראט. הוא ניסה להסתתר, וכשהשוטרים הפולנים גילו אותו, בחול המועד סוכות תש"ב,1941, היתה בקשתו האחרונה שיביאו אותו אל בית העלמין, ושם יירו בו.
מקורות: ספר יזכור לקדושי ז'ליחוב, עמ 250-251; אדמו"רים, עמ 20-18; אלפסי, עמ 62; החסידות מדור לדור, א, עמ 116; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 200;

גולדברג, אליהו מאיר.
מדניץ, Medenice, גליציה המזרחית. חתם נגד העמדת קופות נוספות בבית הכנסת על אלו של ארץ ישראל.[2] נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לדרוהוביץ', בוריסלב והסביבה, עמ 187; וונדר, א, עמ 662;

גולדברג, אלימלך,בן יהושע אשר.
היה אדמו"ר בריקי,Ryki,Rike, שבאזור לובלין. בזמן המלחמה בא לז'ליחוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית, ושם ניסה להסתתר. שלא כאחיו אברהם שלום גולדברג (ע"ע) הוא לא האמין שיש אפשרות להינצל בשעה שגם הפולנים עוזרים לגרמנים. כשציוו הנאצים על היהודים לצאת את בית העלמין הישן הוא סרב להישמע לפקודה, ואף סרב להסתתר. הנאצים מצאו אותו בביתו עטוף בטלית ובקיטל. הוא יצא לקראתם בקומה זקופה כשהוא קורא פרקי תהלים, והם ירו בו, בחול המועד סוכות תש"ב, 1941.
מקורות: ספר יזכור לקדושי ז'ליחוב , עמ 250-251 ; החסידות מדור לדור א, עמ 116; אלפסי, עמ 62; אדמו"רים, עמ 20-19; אלפסי, אנצליקלופדיה לחסידות, א, עמ רל"א;

גולדברג, אליעזר.
נולד בתרנ"ח,1998. היה רבה האחרון של רוזליה, Rozalimas, Rozalin, שבליטא. נספה עם רוב בני קהילתו באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 633; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדברג, אליעזר יעקב שלום, בן ישראל חיים.
מילא את מקומו של אביו כרב ואדמו"ר בסטוצ'ק, Stoczek Łukowski. שבאזור ורשה. נספה בתש"ג.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 116;

גולדברג, דוד.
נולד בתרנ"ח,1898. היה רבה האחרון של קרוֹק, קרוקי, Krakės, Kroki, שבליטא, וכנראה גם "רב מטעם". עם כניסת הגרמנים לעיר, ביוני 1941, התעללו בו הליטאים ואחר כך רצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 614; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדברג, יצחק העניך.
היה נכדו של ר' יצחק מאיר אלטר מגור, בעל "חידושי הרי"ם". מתרע"ב, 1912 כיהן כרב בקלובוצקו, Kłobuck,Klobucko, שעל יד צ'נסטוחוב. שם נהג ללמוד עם הנערים הצעירים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות. לובלין. קיילצה, עמ 501; ספר קלובוצקו, עמ 21;

גולדברג, יוסף ברוך.
היה רבה האחרון של אושייק,Osiek,Osieck, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 69;

גולדברג, יעקב, בן ישראל.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בקולושצינה, Kulchiny, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: סוקולי במאבק לחיים, עמ 53, 54;

גולדברג, ישראל אלימלך, בן משה אליקים בריעה.
בתרצ"ב,1932, נעשה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 114;

גולדברג, לייב.
למד באנטופול, Antopol, שבווהלין, ואחר כך בישיבה אחרת. נרצח בראשית ימי הכיבוש הנאצי, עם עוד כמאה וחמישים איש מלמדני אנטופול ומשכיליה, על יד בית הקברות הנוצרי הסמוך.
מקורות: אנטופול, עמ 124;

[1] קוסוב. במזרח אירופה יש כמה ערים בשם הזה. מןההקשר שלפנינו אין לדעת למי מהן הכוונה כאן.
[2] כנראה כדי שלא לפגוע בתרומות למען הארץ.

גולדברג, נתן - גולדשלק, יחזקאל

go

גולדברג, נתן נטע.
נולד בתרכ"ה,1865. עשרות שנים כיהן כדיין ומו"ץ בכשאנוב, Chrszanów, שבגליציה המערבית. נספה בתש"ב, 1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 667-666;

גולדין,Goldin ,יוסף.
נולד בתרנ"ט,1899. כיהן כרב בוישיי, Veisiejai, Vesege, שבליטא, ומתרצ"ד בערך בעיר המחוז שאקי, Shaki, עם הרב יוסף אנוחוביץ-אנוכוביץ (ע"ע). בתרפ"ד,1924, נשרף בית הכנסת בעירו, והוא ביקש מיוצאי העיר באמריקה שיושיטו עזרה להקמתו מחדש. נספה בתש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, 263, 707; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדווסר,Goldwasser,יעקב, בן יוסף סג"ל הלוי.
נולד בתר"ע,1910. למד בישיבה בבובוב, Bobowa, שבגליציה המערבית. גר בטשבין, Trzebinia,שבאותו האזור, שם נולד, ואחר כך בלימאנוב, Limanowa, שבאותו האזור. שם למד ולימד. כשכבשו הגרמנים את האזור ברח לקוזובה, Kozowa, שבגליציה המזרחית, ושם לימד עם הרב שמואל פירר מקרוסנו (ע"ע). גם נסע בחשאי ללבוב, אל האדמו"ר בן ציון הלברשטם, שגלה לשם. באותה העת התכתב עם הרב דב בעריש ויידנפלד מטשבין שגלה לסיביר. אחרי חג הפסח תש"א,1941, קבע עם תלמידיו שם שיעור במסכת יומא. כשכבשו הגרמנים את גליציה המזרחית, ביוני 1941, גורש למחנה עבודה, ושם נספה.
מקורות: ספר חידושי יעקב, עמ ח, ט, י;

גולדמן (גאלדמאן), Goldman,יחזקאל.
נולד בתרס"ח,1908. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצח;

גולדמן, ישעיהו, בן דוד.
זמן מה כיהן כרב בבוסק,Busk, שבגליציה המזרחית. בתרפ"ד, 1924, נתמנה לאדמו"ר, ועבר לקילצה , .Kielce, Keltz נרצח בתוך בית המדרש שלו, כשסרב לפקודתם של הגרמנים לעזוב את המקום.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תפט;

גולדמן, פסח.
היה רבה האחרון של בולניק,Bolniki , שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 168;

גולדשטיין. Goldstein .
לפני מלחמת העולם השניה היה רב צבאי בלודז'. בזמן המלחמה היה בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 210;

גולדשטיין, אלחנן.
שימש כ"רב מטעם" במייטעטש,May Tchet, Molchadz, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור לפולין), כשחותנו הרב יצחק נפתלי ביילסקי (ע"ע), ואחר כך גיסו הרב נפתלי אבל, שימשו שם כרבנים מטעם החסידים. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדשטיין, יצחק.
נולד בתרס"ח, 1908. למד בישיבת טלז. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רס"ב;

גולדשטיין, שמעון.
כיהן כרב במושבה היהודית איגנטובקה (לוז'יץ), Ignatówka, שבווהלין. נספה באב תש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות ווהלין-פולסיה, עמ 42;

גולדשלק (גולדשלג), Goldschlag, Goldschlak, Goldshlag,יהושע-השל דוד, בן יעקב חיים זליג.
תחילה היה רב בפשיטש-פשדץ, Przedecz, שבאזור לודז'. בתרפ"ג,1923, בא לשרפץ-שעפס, Sierpc, שבאותו האזור. שם היה חבר בוועד הקהילה, והיו לו מחלוקות עם נציגי מפלגות שונות. בתחילת מלחמת העולם השניה גר אצל בנו בלודז', וכשהגטו נסגר עבר לוורשה. היה בין אלה שיעצו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, שלמעשה היו מקומות השמדה. השתתף בליל הסדר שהתקיים ביום הראשון של המרד, 19 באפריל 1943, עם הרבנים מנחם זמבה (ע"ע), בֶּר מזדונסקה-וולה, Zduńska Wola,(ע"ע) ואחרים.
מקורות: קהילת שרפץ, ספר זכרון, עמ 39-37, 113, 491; זיידמן, יומן, עמ 240, 248;

גולדשלק, יחזקאל.
נולד בתרנ"ה,1895. בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בווישיי, Veisiejai, Vesege, שבליטא. נספה בחשוון תש"ב,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גלאדשטיין, חיים - גלדצלר, יעקב

gl

גלאדשטיין-רומרובסקי, ,Gladstein-Romrowski חיים.
למד בישיבת נובהורדוק בוורשה, ובגיל צעיר נתמנה לראש ישיבה באוסטרולנקה, Ostrołęka, שבאזור ורשה. אחר כך היה אחד מראשי ישיבת נובהורדוק בוורשה. בתרצ"ח,1938, נתמנה כרב בסוכוצ'ין, Sochocin, שבאותו האזור. בימי מלחמת העולם השניה עברו רבים מבני העיר לפלונסק, Płońsk, וועד הקהילה מינה אותו לרב העיר. נספה בטרבלינקה
ב-1942.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 302;

גלאזמן,Glazman, חיים דוד.
למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בוורשה, והיה ר"ם בישיבה הזאת בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 498;

גלאזר (גלעזער),Glazer, Gleizer ,בערל.
נולד בתרס"ג,1903. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רפד;

גלאזר, זיינוול, בן יעקב, שהיה דיין בפיוטרקוב.
למד אצל אביו, ואחר כך היה דיין ומו"ץ בז'ליכוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 242;

גלאזר, חיים צבי הירש.
נולד בתר"ל,1870. היה מתלמידיו של ר' חיים אליעזר ואקס, בעל "נפש חיה". בין שתי מלחמות העולם היה אב"ד בפשמישל,Premisle, Przemyśl, שבגליציה. ייצג את הקהילה כלפי השלטונות, והשתתף בכל הטקסים הרשמיים. נספה בשואה.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 205;

גלאזר, יעקב.
נולד בתר"ע,1910. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א.
מקורות: אשרי,ממעמקים א, עמ רפח;

גלאזר, יעקב אריה.
ביוזמתו של ראש העיר התמנה בתרס"ב,1902, כדיין ראשי בפיוטרקוב, Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט עם משפחתו לעיירה סמוכה ושם נספה. היה חותנו של הרב שמעון הוברבנד (ע"ע), והוא הביא אותו לקבר ישראל.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 242, 778, 920;

גלאזר, ישעיה יחיאל, בן יעקב אריה (ע"ע).
ישב בבית דינו של הרב משה חיים לאו (ע"ע) בפיוטרקוב,Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז', ועד תש"ג עסק בדיינות. נספה בטרבלינקה.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 242;

גלבארד, ,Gelbard מ.
היה רב בזדונסקה-וולה, Zduńska Wola, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט אל השטחים שנכבשו בידי ברית המועצות. נספה באוקראינה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 115;

גלבוואקס, ,Gelbwaks שמעון.
היה דיין בוואדוביצה, Wadowice, שבגליציה המערבית.
ב-3 בספטמבר 1939, בהיותו כבן תשעים, נמלט לקרקוב. נספה במחנה פלאשוב, Płaszów, שעל יד קרקוב.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 37;

גלבלום, ,Gelblum אביגדור יהודה.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של לוברטוב, Lubartów, שבאזור לובלין. כשכבשו הגרמנים את העיר הם התעללו בו. גורש לבלז'ץ בתשרי תש"ג, אוקטובר 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 270-272;

גלדצלר,,Geldzahler יעקב.
נולד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. בתרס"ה,1905. עד פרוץ מלחמת העולם השניה כיהן כרב באלכסנדר-קוּיֶבסקי, Aleksandrów-Kujawski, שבאזור פוזנן. בזמן הכיבוש הנאצי חזר לסאנוק ושם נספה.
מקורות: סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 111-110;

דומב, משה - דימלשטיין, אברהם

do

דומב, משה דוד, בן אליהו.
נולד בתרל"ה,1875. בתרס"ח,1908, התקבל כרב בלודז', והיה חבר בוועד הרבנים שם. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. נספה בחלֶמנו, בתש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 175-173; לאָדזער געטא, עמ 455;

דונחין, ,Donachinשמואל, בן הרב מנחם מנדל.
היה ממשפחת דון-יחיא, אך הם שינו את שמם כדי להתאימו למבטא שהיה מקובל בסביבה שלהם. היה בקי בספרות חב"ד וחובב ציון. כשהאדמו"ר מלובביץ' ישב בפטרבורג הוא היה מבאי ביתו שם. שנים אחדות שימש כמזכיר של המזרחי בריגה. היה בין הראשונים שנספו שם בקיץ תש"א,1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 391;

דון יחיא, Don Jachia, Don Yehiya, בן ציון.
נולד בתרל"א,1871. תחילה למד אצל אביו, הרב אליעזר, ואחר כך בישיבת וולוז'ין, ושם הצטרף לחבורת "בני ציון". בתרע"ז,1917, השתתף בוועידה השביעית של ציוני רוסיה שהתקיימה בפטרוגראד (היום סנקט פטרסבורג). בתר"ס,1900, נתמנה לרב במארינהוייז-וילקי, Marienhausen, שבליטא. אחרי שאביו נפטר, בתרפ"ו,1926, נתבקש למלא את מקומו כרבה של לוצ'ין, Luchin, Luzda, שבלטביה. פירסם ספרים ומאמרים תורניים ומדעיים היסטוריים רבים, ובהם ספר על מצוות ישוב ארץ ישראל. בעשור האחרון לחייו עסק בחיבור "אוצר הפוסקים" לשולחן ערוך אורח חיים. עם פרוץ מלחמת העולם השניה הציעו לו הצעירים לברוח יחד אתם לרוסיה, אך הוא אמר שיעשה כך רק כשהאחרון מיהודי העיר יעזוב את המקום ויציל את נפשו. כשנכנסו הגרמנים לעיר, בחודש אב תש"א,1941, הם עינו אותו ואחר כך רצחו אותו.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 637-632; יהדות לטביה, עמ 290-289; יהדות ליטא, עמ 41; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 228; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 206;

דון יחיא, ברוך. בנו של בן-ציון.
למד בישיבות בריגה, בסלובודקה ובדווינסק Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 381;

דון יחיא, יצחק. בנו של בן ציון.
למד בישיבות של נובהרדוק, Novaredok, לידא,Lida, ועוד. סיים בית מדרש למורים בריגה. היה מורה ועיתונאי, וזמן מה שימש ככתב של ה"מאַרגן זשורנאל" הניו יורקי, ו"דואר היום" הירושלמי. בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השניה היה שו"ב במאלטה, Malta, Silmala, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 381;

דורפמן (דארפמאן), ,Dorfmanמנדל.
נולד בתרס"ז,1907. למד בישיבת טלז . נספה בתמוז תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רעד;

דז'יאלובסקי, ,Dzialowski משה.
צ'נסטוחוב, Częstochowa. נספה בטרבלינקה.
מקורות: צ'נסטוחוב, עמ 608;

דזימיטרובסקי, Dzimitrowski יצחק אייזיק אליעזר, בן אריה לייב.
היה רב ביאנישוק, Yanishki, שבליטא. היה מכובד גם אצל האוכלוסיה הלא יהודית והשלטונות. היה פעיל בתנועת המזרחי. נספה בתש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 41;

דזימיטרובסקי, נחום בצלאל.
נולד בתרל"א,1871. בתר"ס-תש"א,1900-1941 היה רבה של יאנישוק,Yanishok, Joniškis, שבליטא, ומן הפעילים בתנועת המזרחי במדינה זאת. באלול תש"א, אוגוסט 1941, הובלו יהודי העיירה ליער ושם נרצחו. הרוצחים אילצו את הרב לעמוד על שפת הבור ולמנות את מספר הנרצחים.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא,עמ 341, 342; אשרי, חורבן ליטע, עמ 251; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

דיינובסקי, Deinowski דוד טֶבֶל (טוביה).
נולד בתרכ"ב,1862. בתרמ"ו,1886, התקבל לרב בוילקי,[1] שבאזור קובנה. בתרנ"ג, 1893, עבר ללומז'ה, Łomża, שבווהלין, ושם היה ר"מ. בתרס"ז,1907, התמנה לרבה של מאלץ', Malech, שבאזור גרודנה. שם היה גם ראש ישיבה, ועשה אותה לישיבת מוסר. בתרפ"ד, 1924, חזר לפיאטניצה, Piatnica, שבאזור ביאליטוק, פולין, ועד הירצחו בשואה כיהן שם כרב. בנעוריו השתייך לחיבת ציון, אך התנגד לתנועה הציונית ולמפלגתיות. נספה ב-1942.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

דייפט (דעיפט), ,Deift אלחנן שלמה.
נולד בתרס"ז,1907. למד בישיבות בריגה ובקלם, Kelm, Kelmė. היה מגיד שיעורים ב"עין יעקב" וב"חיי אדם" בכמה בתי מדרש בעיר. היה ממייסדי "צעירי המזרחי" בריגה, וניהל את ענייני "החלוץ המזרחי" ו"השומר הדתי". רצה לעלות לארץ, אך בשל בריאותו הרופפת לא זכה לכך. נספה באב תש"א.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 382; אשרי, ממעמקים א, עמ ש;

דימלשטיין, ,Dimelstein אברהם.
בתרפ"א,1921, נתמנה לרבה של סובולב-פלאצה,Sobolew Place, שבאזור לובלין, והיה רבה הראשון של הקהילה הקטנה הזאת, ששימשה מרכז ליהודי הכפרים הסמוכים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 321;

[1] ויילקי. במזרח אירופה יש ערים רבות שהתחילית שלהן היא ויילקי, Wielka, Wielki, Wielke ,שפירושו -גדול.תושבי אותם המקומות הסתפקו בכך, ולרוב לא צירפו את חלקו השני של השם. לכן קשה היה לזהות את העיר הזאת.

הלפרין, ישראל - הלר, שמשון

ha

הלפרין, ישראל.
היה רב בוושילקוב, Wasilków, שבאזור ביאליסטוק. שם הקים עם חברי המזרחי בית ספר עברי "יבנה" בן שבע כיתות, שלא זכה להכרה ממשלתית, ולכן הוחזק משכר הלימוד ומתרומות. רצה לעלות ארצה, אך לא הצליח. נספה בשואה עם בני משפחתו.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 329, 330;

הלפרין, ישראל אלעזר.
בן דב בער. היה האדמו"ר מקוז'ניץ, Kozienice, בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 209; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקפד;

הלפרין, מנחם מנדל, בן חנניה יוסף.
נולד בערך בתר"ל,1870. בצעירותו גר בבז'ז'אני, Brżeżany, שבגליציה המזרחית. ומשם עבר לדוקלה,Dukla, שבאותו האזור. בתר"ץ,1930, בערך התיישב ביאסלו, Jasło,ושם הקים בית מדרש. כשפרצה מלחמת העולם השניה חזר לבז'ז'אני, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי. הרוסים רצו לשלוח אותו לסיביר, אך הם נעתרו ללחצם של חסידיו, והשאירו אותו בעיר. נספה בקוזובה, Kozowa, אחרי שהגרמנים כבשו את האזור.
מקורות: תולדות יהודי יאסלו, עמ 76; בז'זאני-נריוב והסביבה, עמ 167, 251; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 201; וונדר, ב, עמ 619-620; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ קא;

הלפרין, משולם שרגא פייבוש, בן אברהם זרח יהודה אריה.
נולד בתרל"ה,1875. בתרע"א, 1911, נתמנה כרב בבז'ז'אני,Brżeżany, שבגליציה המזרחית, ומתרפ"ט,1929, היה שם אדמו"ר. בתחילת תש"ג, 1942, ברח לקוזובה, Kozowa, הסמוכה ושם נספה.
מקורות: בז'ז'אני-נריוב והסביבה, תולדות קהילות שנחרבו, עמ 143, 165, 389; החסידות מדור לדור, א, עמ 357; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שצה;

הלפרין, שלמה, בן הרב חיים נפתלי הירץ, שהיה אב"ד בביאליסטוק.
נולד בתרמ"ב, 1882. בנעוריו הצטרף לתנועת "חיבת ציון", והיה מוּרשה של הוועד האודסאי לגליל ביאליסטוק. בימי מלחמת העולם הראשונה התחיל לשמש כרב ומורה הוראה, ונמנה עם עשרת הרבנים של העיר, מטעם הקהילה. בתרפ"א,1921, היה בין הרבנים שחתמו על הכרוז של רבני פולין וליטא למען "קרן החלוץ המזרחי". נספה בגטו ביאליסטוק.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 112-111; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499;

הלר, Heller.
בתרצ"ו,1936, נבחר כרבה של אושמינה Oszmiana,, שבאזור נובוגרודק. היה אדם מודרני ובעל השכלה כללית רחבה, ובדרשותיו המבריקות כבש את לבם של בני הקהילה. אך אנשי אגודת ישראל ראו בו כופר,התנגדו לו, ופנו אל ועד הרבנים בווילנה ואל שלטונות פולין כדי לפסול את כהונתו. כשכבשו הגרמנים את עירו ביוני 1941 הם ציוו עליו להקים יודנראט בן שמונה אנשים ולעמוד בראשו. כשהובל לאתר הרצח, ביולי 1941, לחש לקצין הגרמני
שהטמין בביתו סכום כסף גדול. הוא חזר אל העיר וצעק בקול רם: "יהודים הצילו את נפשותיכם".
מקורות: ספר זכרון לקהילת אושמינה,עמ 44-41; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 110, 112;

הלר, אברהם זאב הלוי.
נולד בתרמ"ו,1886. למד בישיבת סלובודקה, וב"כולל" בקובנה. היה רב בז'ידיק, Židikai, שבליטא. בתרפ"ג,1923,הוכתר כרבה של מריאמפול, Mariampol, שבאותה המדינה. היה פעיל במועצת הרבנים בליטא. היה נואם טוב, והצטיין בשפתו העשירה. בימי הכיבוש הגרמני התעללו בו הליטאים ואילצו אותו לטאטא את הרחובות. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א, ספטמבר 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 184; יהדות ליטא,עמ 45; רבני ליטא, עמ 5; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 289, 390, 391; פנקס הקהילות,גליציה המזרחית, עמ 308.[1] יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 79, 208; אשרי, חורבן ליטע,
עמ 258, 260; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הלר (לפי וונדר גוטסמן, Guttesman), אברהם יהושע השל, בן נפתלי משולם פייביש.
סטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. נולד בתרמ"ח,1888. נספה בדרוהוביץ', Drohobycz, שבאותו האזור, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, עמ 645; אלפסי, עמ 86; החסידות מדור לדור, א, עמ 169;

הלר, אהרן.
עד מלחמת העולם הראשונה היה "רב מטעם" בשאבלי, Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא, ואחר כך היה שם מנהל בנק הסוחרים. שנים רבות היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בעירו. בימי מלחמת העולם השניה עמד בראש הוועד שהוקם לשם מאבק בגזירת הגירוש למחנה ההשמדה ז'אגר, ואחר כך היה חבר ביודנראט. בתפקידו זה פעל הרבה בתחום הסוציאלי, ועמד על כך שעל חברי היודנראט ליהרג ולא למסור את אחיהם. עם שרידי היהודים בעירו גורש למחנה שטוטהוף, ומשם לדכאו. שם נספה.
מקורות: יומן גיטו שאבלי, עמ 123;

הלר, אלתר, בן יוסף יוסקה.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בלשקוביץ. לפי מה שכתב אלפסי אין לדעת לאיז\ו עיר הכוונה, כי במזרח אירופה יש כמה ערים בשמות דומים. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 169;

הלר, אריה, בן פנחס משה.
נולד בתר"ך,1860. שנים רבות היה דיין ומו"ץ בבוסק, Busk, שבגליציה המזרחית. מחמת קשיי הפרנסה לא יכול להדפיס את ספריו. בימות החורף היה מוכר דגים מלוחים. נספה בת"ש.
מקורות: וונדר, ב, עמ 650-649;

הלר, שמשון אפרים, בן נפתלי משולם פייביש.
נולד בתר"מ,1880. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בשניאטין, Śniatyn, שבגליציה המזרחית. נספה בערב יום הכיפורים תש"ד,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 169;

וו, משה - וולטפריד, שלמה

wo

וו, משה[1].
היה רבה של אוסטרוז'ץ, Ostrożec, שבווהלין. בתשרי תש"ג, אוקטובר 1942, ערכו הגרמנים טבח ביהודי העיר. רבים מהם ניסו להימלט, ובין המעודדים אותם היה הרב משה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 41;

ווארשה, Warsha,שמואל.
היה בעל כשרונות ספרותיים ונואם. תחילה למד בישיבה באנטופול ,Antopol שבווהלין, ואחר כך בישיבת קמיניץ דליטא, Kamieniec Litewski. בתקופת הכיבוש הרוסי ניסה להבריח את הגבול מפולין לליטא, ושם, כנראה, נספה.
מקורות: אנטופול, 124;

וולברומובסקי, Wolbrumowski ,ירחמיאל, בן זוסמן.
נולד בתרס"ה,1905. הוסמך לרבנות בידי ר' מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצה, Ostrowiec,שבאזור לובלין, וחנוך צבי הכהן לוין, רבה של בנדין, Będżin. אחר כך נתקבל כרב בעיר קייט קטנה בין לודז' ואלכסנדר, Aleksandrów Łódzki. בתרצ"ה,סוף 1934, התקבל כרב בלוטומירסק, Lutomiersk, שבאזור לודז'. ידע היטב פולנית, ולכן היה מקובל גם על היהודים הלא דתיים בעירו ועל השלטונות הפולניים. כשנכנסו הגרמנים לעירו נודע לו שהם רוצים לתלות אותו בשוק של העיר, כפי שעשו גם בערים אחרות לרבנים ולראשי העדה. הוא ברח ללודז', וחי בפרוור מארישין. משם גורש למחנה חלֶמנו בראש השנה תש"ג,1942, ושם נספה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 285-282; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 149;

וולגמוט,Wohlgemut ,יוסף.
נולד בתרכ"ז,1867, בממל, Kleipėda, Memel, שבליטא. בתרנ"ה,1895, נעשה דוצנט בסמינר לרבנים בברלין. היה מורה בבית הספר של "עדת ישראל" בברלין, וחבר בבית הדין בברלין. בתרע"ד,1914, הוציא לאור את כתב העת "ישורון". כתב ספרים אחדים. נפטר בפרנקפורט ע"מ בתש"ב,1942.
מקורות: ולק, עמ 390;

וולגלרנטר, Wohlgelernter,חיים יצחק.
היה תלמידו של ר' יחזקאל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. בזמן המלחמה שמר על הכתבים של רבו וכתב עליו קינה. אחרי המלחמה נרצח בידי הפולנים.
מקורות: ספר אוסטרובצה - לזכרון ולעדות, עמ 115;

וולוביץ',Wolowitz ,בנימין.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בסקאלאט,Skalat Stary, שבגליציה המזרחית. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם קשרו אותו לאחוריו של סוס וגררו אותו. לפי גרסה אחרת נשברה מפרקתו כשהשליכו אותו מעליית גג.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 401, 402; סקלט, מותה של עיירה, עמ 15; וונדר, ב, עמ 757;

וולטפריד, Weltfried, Weltfrid,חיים, בן עמנואל.
נולד בתרנ"ז,1897. היה מורה הוראה בלודז'. לפני מלחמת העולם השניה ביקשו ממנו החסידים באנטוורפן לכהן שם כאדמו"ר. אך הוא לא הספיק לצאת מפולין. נספה באדר תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 300;

וולטפריד, יצחק מאיר, בן עמנואל (ע"ע).
נולד בתרנ"ו,1896. היה עורך "שולחנות" - טיש - בלודז', עוד בחייו של אביו, שנפטר שם בתרצ"ט,1939.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 300;

וולטפריד, ישראל, בן אברהם משה.
היה אדמו"ר ברדומסק ,Radomsko, Radomsk, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 144; החסידות מדור לדור, א, עמ 300;


וולטפריד, משה אהרן.
היה רבה האחרון של סולייוב, Sulejów, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 159;

וולטפריד, עמנואל.
האדמו"ר מרוזפשה, Rozprza, שבאזור לודז'.שנים אחדות לפני מלחמת העולם הראשונה בא לפביאניצה, Pabianuce, שבאותו האזור. הוא קרב לעולם החסידות גם אנשים שהיו מרוחקים ממנה. כמה שנים לפני מלחמת העולם השניה עבר ללודז', ושם התפרסם כאדמו"ר מפביאניץ. נספה בשואה. לפי "החסידות מדור לדור" נפטר בתרצ"ט. לפי שעה לא ברור אם לפני הכיבוש הגרמני.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 104, 175, 206;

וולטפריד, שלמה זלמן, בן אברהם משה.
טומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowiecki, שבאזור לודז'. נולד בתר"ל,1870. בתרצ"ה,1935, עבר ללודז'. בזמן המלחמה עבר לוורשה. לפי גרסה אחת נפטר שם בגטו, ולפי גרסה אחרת נספה באחת האקציות בתש"ב,1942. לפי אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, נשאר בלודז'.
מקורות: אדמו"רים, עמ 278-274; אלפסי, עמ 144-143; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכ"ח;

[1] וו. משה. כך בפנקס הקהילות ווהלין ופולסיה. לפי שעה איננו יודעים את שמו.

וייס, אהרן - וייסבלום, משולם

we

וייס, ,Weiss Weis,אהרן.
היה רבה של דיווין, Dywin, Dewin,רוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נולד בתרנ"ג,1893. למד בישיבת סלובודקה. היה חבר בתנועת המזרחי, השתתף בוועידה הראשונה של קרן היסוד בפולין, שהתקיימה בתרפ"ב,1922, והיה ביו הרבנים שחתמו על הכרוזים למען הצטרפות למזרחי ולתמיכה ב"קרן החלוץ המזרחי". נספה באב תש"ב, 1942.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 218-217, ספר הציונות הדתית, ב, עמ 498; 500;

וייס, אליהו. נולד בתר"ם,1880.
בתרצ"ב,1932, נתמנה לרבה של נובי-טארג, Nowy-Targ, (ניימארק), שבגליציה המערבית, והיה רבה האחרון של העיר. נספה בסיון תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 857; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 254;

וייס, דוד.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בויטקוב, Witków, שבגליציה המזרחית. כשנכבשה העיר בידי הגרמנים הם ציוו עליו ועל עוד יהודים לפרק את קירות בית הכנסת שאותו הם שרפו קודם לכן, ובאבניו לרצף את רחובות העיר. הרב וייס היה בין העושים במלאכה זו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 186, 187;

וייס, יצחק (יצחק יאנובר).
למד בישיבת המוסר בנובהרדוק, Novaredok, ואחר כך לימד בלובייז',Lubiezh , שבווהלין, והיה רבה האחרון של העיר. תלמידים רבים מישיבת מיר הסמוכה באו אליו ללמוד שם. זמן מה החזיק "קיבוץ גבוה" בעיר, שבו למדו כמה צעירים ברוכי כשרונות. היה ציוני, ועם כל המסירות שלו ללמדנות הליטאית ולאישי המוסר בישיבת נובהורדוק תרם לקרנות הציוניות ולמגביות של המזרחי, ועשה תעמולה למען עליית הצעירים לארץ ישראל. בבחירות הדמוקרטיות הראשונות לקהילת לובייז', שהתקיימו בסוף שנות העדרים שחל המאה העשרים, הוא נבחר להיות ראש הקהילה.נספה בשואה.
מקורות: לובץ' ודלטיץ', עמ 97-98; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 378;

וייס, מאיר, בן משה.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של מיילניצה, Mielnica, Mielnice, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 864; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 320;

וייס, מנחם מנדל, בן מאיר (ע"ע).
מילא את מקומו של אביו כרבה של מיילניצה, Mielnica, Mielnice. גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 865-864;

וייס, מנדל.
היה דיין בפיוטרקוב, Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. בשנה הראשונה של מלחמת העולם השניה היה חבר בית הדין לענייני עגונות בפיוטרקוב, שבראשו עמד הרב משה חיים לאו (ע"ע).
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 237;

וייס, משה.
היה ראש הישיבה של חסידי רדומסק בלודז'. בימי הכיבוש הנאצי היה בגטו לודז'. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. נספה בשואה. בין היתר טיפל בבעיות הסבוכות של גיטין על תנאי לנשים שבעליהן נשלחו מן הגטו, ובשאלות הסבוכות של כבוד המת.
מקורות: לאָדזער געטא, עמ 455; מסמכים בארכיון "שם עולם" בכפר הראה.

וייס, פנחס.
נולד בתרע"ב,1912. היה מתלמידיו והראשונים של ר' מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין. בתרצ"ז,1937, הוכתר כרב ואב"ד בטורקה, Turek, שבאזור לובלין. שם הקים ישיבה קטנה, הרביץ תורה ברבים וכתב חידושי תורה. גורש לגטו הכפרי בהיידמיהלה, Heidemühle, וגם שם המשיך ללמד תורה. נספה בדצמבר 1941, עם חיסול הגטו הכפרי. זאב קיבל מסֶפר שכשהיה במחנה אייכנוואלד קיבל מכתב מן הרב פנחס וייס מטורקה, ובו כתב לו שחובה לאכול את הבשר [הלא כשר] כדי שאפשר יהיה להתקיים.
מקורות: אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27; פון לעצטן חורבן, 6, עמ 54. לפי המקור הזה חוסל הגטו הזה בדצמבר 1941.פרטים נוספים על הגטו הזה ועל מה שאירע בו ר' יששכר דב בר (ע"ע); פנקס הקהילות, פולין, לודז' והגליל, עמ 131, 221;
זאב קיבל, והסנה איננו אֻכל, עמ 163; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 271, 273-279, 285-287;

וייס, פנחס.
מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב ביאנוב לובלסק,Janów Lubelsk, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 263;

וייסבלום, Weisblum,אלימלך, בן אברהם יצחק.
משושלת ליז'נסק, Leząsk, Lizensk, גליציה. נפטר בגטו לודז' בסיון תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 147;

וייסבלום, משולם זושא, בן מאיר.
כיהן כאדמו"ר מליז'נסק, בנדבורנה, Nadwórna, שבגליציה המזרחית, ובבוֹרשה, Borszow, שבבוקובינה. נספה בערך בערב סוכות תש"ב,1941, עם חורבנה של קהילת נדבורנה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 555;

זוסמנוביץ, יוסף - ז'יכלינסקי, שמואל

zu

זוסמנוביץ, Zusmanowitz,יוסף, ה"ירושלמי".
נולד בירושלים בתרנ"ד,1894. אביו, אשר דב, עלה לארץ ממינסק, Minsk, שברוסיה הלבנה, והיה בא כח של "כולל מינסק" בארץ ישראל. לפני מלחמת העולם הראשונה בא בנו יוסף ללמוד בישיבת ''כנסת ישראל'' בסלובודקה, וזמן מה שימש כרבה של העיר. בתרצ"ו,1936, נתמנה לרבה של וילקומיר Vilkomir,Ukmerge ,שבליטא. בתחילת 1940 נבחר לנשיאות של אגודת הרבנים בליטא. שם נספה בקיץ תש"א,1941.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 248- 240; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 246, 539; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 29, 210; חורבן ליטע, עמ 221; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

זיו,Ziw, Ziv,כלב מאיר.
נולד בתרל"ט,1879. היה רבה האחרון של מיסיד, Mosėdis, Masiady, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 371; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

זיסמן, פייביש.
היה רב חב"די בקובנה. בימי הכיבוש הנאצי הוא היה אחד משני היהודים שלא גלחו את זקנם. השני רב העיר אברהם דובער שפירא-כהנא (ע"ע). נספה בניסן תש"ד, 1944.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 512;

זיטזומר, Zitzomer, Sitzomer, Sitsamer,(סיטזאמר), פסח הלוי.
בתרצ"ה,1935, התמנה לאב"ד ביארטשוב, Jarczew, שבאזור לובלין. בימי מלחמת העולם השניה גר בטומשוב לובלסק, Tomaszów Lubelski, שבאותו האזור, ועד חיסול הקהילה היה רבה של העיר. נספה בבלז'ץ.
מקורות: וונדר,ב, עמ 983; ספר זכרון של טומשוב לובלסק, עמ 186; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 286;

זיידמן, Zeidman,לודוויג.
נולד בתרע"ב,1912, בהורודנקה,Horodenka, שבגליציה המזרחית. מתרצ"ב, 1932, עד תרצ"ח,1938, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. מתרצ"ח,1938, שימש כרב בהירשברג, Hirschberg, Jelenia Góra, שבאותו האזור. לפני מלחמת העולם השניה עבר לאנגליה. נספה ב-1941 בהפצצה על לונדון.
מקורות: קיש , עמ 434;

זיידנפלד, Zeidenfeld,אהרן [?].
חתנו של הרב מנחם זמבה (ע"ע). היה בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 323;

ז'יכלינסקי, Zichlinski,אפרים מאיר גד, בן חנוך סעדיה (ע"ע).
בזמן המלחמה היה בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 205;

ז'יכלינסקי, משה נתנאל, בן חנוך סעדיה (ע"ע).
היה אדמו"ר בלודז' בחיי אביו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 205;

ז'יכלינסקי, חנוך סעדיה.
נולד בתרמ"ה,1885. בתרע"ב,1912, נתמנה לאדמו"ר בז'יכלין, Żychlin, שבאזור לודז', ומשם עבר לסטריקוב,Stryków , ואחר כך ללודז'. היה בקי בספרות הקבלה, ובדברי התורה שהיה אומר נהג לשלב קטעים מתוך ספר הזוהר וכתבי האר"י ותלמידיו. בין שתי מלחמות העולם היה פעיל מאד למען שמירת השבת בעירו לודז' שבה היתה תעשיית טקסטיל גדולה. השתתף בוועידה העולמית למען השבת שהתקיימה בברלין ב-1931. היה חבר באגודת ישראל, ולחם בחריפות נגד "העיתונות האפיקורסית". בימי הכיבוש הנאצי עבר לוורשה, ומשם שולח למחנה השמדה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 89-87 ; אלפסי, עמ 205; החסידות מדור לדור, ב, עמ 459; אלה אזכרה, ב, עמ 168-164;
אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תקי;

ז'יכלינסקי, מנחם ידידיה, בן משה נתנאל.
האדמו"ר מז'יכלין,Żychlin, שבאזור לודז'. נולד בתר"ל,1870. נפטר בגטו של ז'יכלין בחול המועד פסח, ת"ש,1940, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: אדמו"רים, עמ 85; אלפסי, עמ 205; החסידות מדור לדור, ב, עמ 459; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 117; ספר ז'יכלין, עמ 33-34; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ פו;

ז'יכלינסקי, משה נתנאל, בן חנוך סעדיה (ע"ע).
כיהן כאדמו"ר בלודז', בחיי אביו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסח;


ז'יכלינסקי, שמואל אברהם אבא, בן מנחם ידידיה (ע"ע).
נולד בתרנ"ב,1892. כשאביו נפטר בגטו של ז'יכלין,Żychlin, בחול המועד פסח ת"ש,1940, הכתירו אותו החסידים שם לאדמו"ר. נספה בגטו בתענית אסתר, או בפורים תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 86-85; אלפסי, עמ 205; החסידות מדור לדור, ב, עמ 459; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 117; ספר ז'יכלין, עמ 33-34; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשפט;

זילבר, ליפא - זינגר, יצחק

zi

זילבר, Silber, Zilber ,ליפא.
נספה בפורט התשיעי, על יד קובנה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 42, 301;

זילבר-מרגליות, Zilber-Margulis ,חיים דוד, בן נפתלי צבי.
נולד בתרכ"ד,1864. הוסמך לרבנות בידי ר' יהושע טרונק מקוטנא, והאדמו"ר אברהם בורנשטיין מסוכאטשוב, Sochaczew. בתרנ"ג,1893, נתמנה לרבה של קויל, Koło,Koil, שבאזור לודז', ושם כיהן כחמישים שנה. היו לו סכסוכים רבים עם בעלי הזרוע שבעיר, וביחוד עם הקצבים. הם לא הסכימו עם פסיקותיו בענייני השחיטה, והדבר פגע מאוד בפרנסתו, שבאה מקופת השחיטה. הוא ביטל את ה"חדרים" הפרטיים בעיר, ששיטת שכר הלימוד שהיתה נהוגה בהם פגעה בשכבות החלשות, ובמקומם הקים "תלמוד תורה" כללי. היה חבר באגודת ישראל ובמועצת גדולי התורה שלה. הוא היה מתנגד חריף לציונות, אך כשביקר הרב י"ל פישמן (מימון) בשנת 1927 בעירו הוא אפשר לו לנאום בבית הכנסת. כשפרצה מלחמת העולם השניה גרשו הגרמנים את היהודים מעירו שהיתה על יד הגבול הגרמני. הוא נדד בערים שונות, ובסוף הגיע ללובלין. שם נפטר בכסלו תש"א, והובא לקבר ישראל.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 248-243; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 231; ספר קולו, עמ 219-221;

זילברמינץ, Zilbermintz, Silbermintz.
נספה בשואה.
מקורות: פנקס קוזמיר, (ספר זכרון) לקהילת קוזמיר, עמ 605 רשימת הנספים בעיר;

זילברפרב, Zilberfarb, Silberfarb ,מרדכי שלמה חיים, בן משולם זלמן יוסף (ע"ע).
נולד בתר"ס, 1900. סייע לאביו, הרב מטופורוב, Toporów, שבגליציה המזרחית. במוצאי יום כיפור תש"ג,1942, נתפס ביער וגורש לבלז'ץ.
מקורות: וונדר, ב, עמ 992;

זילברפרב, משולם זלמן יוסף, בן משה.
נולד בערך בתרכ"ט,1869. אחרי נישואיו עבר לווהלין. בתרנ"ו,1896,חזר לגליציה, והתקבל כאב"ד ואדמו"ר בטופורוב, Toporów, שבאזור לבוב. כשכבשו הגרמנים את העיר הם תפסו אותו ועוד כמה יהודים כבני ערובה. הם הוחזקו בבית הכנסת, והגרמנים והאוקראינים התעללו בהם. בערב יום כיפור תש"ג,1942, פרצו הגרמנים אל המקום שבו התפלל והכוהו באכזריות. במוצאי יום כיפור נמלט אל היער הסמוך. שם גילו אותו הגרמנים ושילחו אותו לבלז'ץ.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 86-81; ספר זכרון לקהילות ראדיחוב, לופאטין והסביבה, עמ 419-411; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 253, 254; וונדר, ב, עמ 992-994; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שפו- שפז;

זילברברג, Zilberberg, Silberberg,שלמה אליעזר.
היה רבה של וולברום,Wolbróm , שבאזור קרקוב. בתרפ"ט,1929, יסד שם את ישיבת "כתר תורה" של חסידי רדומסק. זמן קצר אחרי שהגרמנים נכנסו לעירו הם עצרו כמה פולנים ויהודים מקרב האינטליגנציה ומנכבדי העיר, בהם היו הרב זילברברג והכומר, התעללו בהם, וכעבור זמן מה שיחררו אותם. בתחילת ספטמבר 1942 ערכו הגרמנים אקציה בעיר. לפני כן הספיקו הרב זילברברג וכמה יהודים להוציא מבית הכנסת את ספרי התורה ולהטמינם בבית העלמין. כעבור זמן מה ניספו כולם.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 160, 161, 162;

זילברשטיין, Zilberstein, Silberstein,יעקב.
היה רבה של פראגא, Praga, פרוורה של ורשה. כשהגרמנים רצו לגזוז את זקנו הוא פדה אותו תמורת זוג מגפיים טובים. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה.
מקורות: מגילת גריצע, עמ 139; זיידמן, יומן, עמ 323, 341; הוברבנד, עמ 24, 86, 142, 125, 126, 128, ראיון אתו בעמ 136-145; פלינקר, וארשה, עמ 160;

זימני,Ziemni, Zimni ,חיים שלמה.
בתרצ"ה,1935, נתמנה לרבה של בוצ'קי, Bocki, שבאזור ביאליסטוק, אחרי שהרב ניסן שמושקוביץ בן ציון עלה ארצה ונתמנה לאב"ד בחיפה. הגרמנים מינו אותו להיות ראש היודנראט בעירו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 137, 138;

זינגר,Zinger, Singer, אברהם.
בתרצ"ו,1936, נתמנה כרבה של קשוינז', Książ. נספה עם חיסול הגטו בכסלו תש"ג,1942.
מקורות: ספר זכרון מייכוב, קראשניצה, קשויונז', עמ 248; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 524;

זינגר, חיים אלעזר, בן אליהו.
שנים רבות כיהן כרב ומו"ץ עירוני בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 97; פנקס הקהילות, ורשה, עמ 134;

זינגר, יעקב שרגא פייבל, בן יצחק מאיר.
היה רבה האחרון של אוסטרוב מזובייצק,Ostrów Mazowiecka, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 97;

זינגר, יצחק מאיר, בן אליהו.
נולד בתרל"ח,1878. בנעוריו למד אצל אביו, שכיהן כרב בכמה קהילות בפולין. בתר"ע,1910, נתמנה לרב ואב"ד באלכסנדר, Aleksandrów Łódzki, שעל יד לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה היה ברשימה של הרבנים שהגרמנים חיפשו אותם, ולכן הוא נמלט לטומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowiecki, שבאותו האזור. גם שם חיפשו אותו הנאצים, בתש"ב, 1942. כשהם קראו לו לצאת מביתו הוא סרב בכל התוקף לעשות זאת, ולכן הם רצחו אותו ואת אשתו בו במקום. יהודי העיר ערכו לו לוויה מכובדת, וקברו אותם בבית העלמין של העיר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 97-92; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 57; עדות בעל פה של קרוב משפחתו אבי כ"ץ;

טירנובסקי, מרדכי - טשרניחה, ראובן

ti
טירנובסקי, Tirnowski,מרדכי יצחק.
היה רבה האחרון של דרוהיצ'ין, Drohiczin, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 264;

טמפלר, Templer,אהרן יוסף, בן ברוך.
נולד בתר"ך,1870. כחמישים שנה כיהן כרב בז'פניק, Rzepnik, שבגליציה המערבית. נפטר בתחילת ימי מלחמת העולם השניה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 172-175;

טמפלר (פרייזינגר, Freizinger), אפרים, בן ברוך.
נולד בתרל"ה,1875. היה רב בבריגל-בז'סקו Briegel, Brzesko , שבגליציה המערבית. היה שקוע בלימוד התורה ולא היה לו שיג ושיח עם הבריות. היה לו בית מדרש משלו שבו התפללו רק אנשים מעטים. נקרא בשם "היהודי הטוב". נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור של קהילות בריגל-בז'סקו והסביבה, עמ 9, 36, 116, 129; וונדר, ג, עמ 175;

טמפלר, משה, בן חיים אפרים.
מתרצ"ז,1937, מילא את מקומו של אביו, כאדמו"ר מדמביץ, Dębica , בגורליץ, Gorlice, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 464;

טמקין, Temkin,משה, בן מנחם דוד.
בתרפ"ד,1924, נתמנה לדיין באחד הפרוורים של פיוטרקוב, Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. שימש כחבר בבית הדין לענייני עגונות שהוקם שם בשנה הראשונה של מלחמת העולם השניה, בראשותו של הרב משה חיים לאו (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 237, 271-270;

טננבוים, אליעזר משה.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בטרלה, Tarle, Tarłόw‏, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

טננבוים,Tenenboim, Tenenbaum,ישעיה קלונימוס.
היה דיין ומו"ץ בגרבולין, Garwolin, שעל יד ורשה. מלבד תפקידיו הרשמיים בעיר היה גם מגיד שיעורים לצעירים חובשי בית המדרש וחברים צעירים באגודת ישראל. בנו הבכור מרדכי היה ממייסדי "צעירי המזרחי" בעיר. נספה בגטו פוריסוב, Porysów, Parysów, שבאותו האזור, בחול המועד סוכות תש"ג,1942.
מקורות: גראוואלין יזכור בוך/ ספר יזכור, עמ 4;

טרופ, Trop,יוסף חיים אברהם.
נולד בתרל"ב,1872. בתרנ"ח,1898, נתמנה לרב באינטורוק, Inturke, שבליטא, ואחר כך בווישניטה,Viešintos,Vyshint. בן שתי מלחמות העולם היה רב בברזה קרטוסקה, Bereze Kartuska, שבווהלין. בזמן הכיבוש הנאצי היה משותק ברגליו. נספה ביולי 1942.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

טרושקין (טערוסקין), Terushkin,Teruskin, Truskin,יעקב חיים, בן ברוך.
נולד בתרמ"ג,1883. למד בישיבת סלובודקה. מתרע"ז,1917, היה רבה של שקוד,,Shkudi Skudas, שבליטא. הקדיש מזמנו לחקר ענפי מדע שונים. הקים בעירו כיתות וחוגים לתורה. תמך בתנועה הציונית, ואירח בביתו את השליחים שבאו מן הארץ. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: קהילת שקוד, קובץ זכרון, עמ 37-36; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 693; יהדות ליטא, עמ 53; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 693, 694; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 137, 214; אשרי, חורבן ליטע, עמ 337;

טרייסטמן, Treistman,הרב ד"ר שמחה, בן הרב אליעזר יהודה מראדום-לודז'.
היה המזכיר של קהילת לודז', יושב ראש אגודת הרבנים שם, ומראשי תנועת המזרחי בפולין. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם גזזו את זקנו. כשהוקם שם היודנראט נוצרו בינו ובין יו"ר היודנראט חיים רומקובסקי יחסים מתוחים. בחורף 1940 עבר לגטו וורשה. שם היה פעיל מאד בכל תחומי העזרה ליהודים, ועבד באחד ה"שופ'ים", עם רבנים אחרים, בהם האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה (ע"ע). נמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, והיה מן הרבנים האחרונים ששרדו בוורשה. בקיץ תש"ב,1942, גורש לטרבלינקה. אוסף הספרים העשיר שלו עבר לידי המחלקה למירשם התושבים עם עוד כ-30.000 ספרים, וב-1942-43 הם מוינו וקוטלגו.
מקורות: ראדום, עמ 56; זיידמן, יומן, עמ 92, 119, 120, 130, 241; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 45; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 31, 23; לאָדזשער געטא, עמ 410; טרונק, יודנראט, עמ 207; הוברבנד, עמ 86;

טֶרנא,Terna , אברהם דב.
נולד בתרמ"ט,1889. היה רבה של יוסויין, Josvainiei, Yosven, שבליטא. הליטאים התעללו בו ובשאר יהודי העיירה עוד לפני שהגרמנים נכנסו לשם. נספה באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ליטא, עמ 5; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 324; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

טשרני, Tcharni, Tcharny,אברהם איסר, בו יהודה.
נולד בתרל"ח,1878. בתרע"ו,1916, התמנה לרב בסרוקומלה, Serokomla, שעל יד קוצק. אזור לובלין. בתרע"ט,1919, עבר לקוצק. שם היה פעיל בתנועת המזרחי, והיה ממייסדי גימנסיה "תרבות". הוא חזר (לפי שעה איננו יודעים מתי), לעירו בריסק.[1] שם לימד בבית הספר "תחכמוני" ועמד בראש תנועת המזרחי. נספה בגטו בריסק.
מקורות: ספר קוצק, עמ 345-344;

טשרניחה, Tchernicha, Tcharnycha,ראובן.
היה חתנו של האדמו"ר סעדיה חנוך ז'יכלינסקי (ע"ע). בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 205;

[1] נראה שהכוונה לבריסק ד' קויא, בריסק קויאבסקי, Brześć Kujawski, הנמצאת מצפון מערב לוורשה.

יוזפוביץ, קופל - יוסף, מרטין

jo

יוזפוביץ, Jozefowitz, Josefowitz,קופל.
היה רבה של פוגיר,Pagiari, שבליטא. נרצח בידי ליטאים בסתיו 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 449;

יוזפסברג, Josefsberg, Jozefsberg,שלמה.
נולד בתר"ל,1870. מתר"ס,1900, בערך היה דיין ומו"ץ ברודקי-רידיק Rudki, Ridik, שעל יד לבוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 196-195;

יולס (יאָלעס),Yules Joles,Yoles,,אברהם יעקב, בן נחום.
היה אדמו"ר בסמבור, Sambor, שבגליציה המזרחית, ומשם עבר לטורקה ע"נ סטרי, nad Stryi Turka, הסמוכה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 486; טורקה ע"נ סטרי, עמ 90;

יולס, אליהו, בן נחום.
היה אדמו"ר בדרוהוביץ', ,Drohobycz שבגליציה המזרחית, ובפשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 486;

יולס, ישעיה אשר, בן הרב שלום.
נולד בתרנ"ג,1893. מתר"ץ,1930, כיהן כרב בסטארי סמבור-אלטשטאט, Stary Sambor, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט לצ'כיה, וכשחזר לעירו אחרי המלחמה ניהל שם את התלמוד תורה. היה פעיל באגודת ישראל בגליציה, וכתב בעיתונים שלה. זמן מה שימש גם כרב צבאי. כשנכנסו הנאצים לעירו הוא עמד בראש ועד העזרה ליהודי העיר. בניו נתפסו בהברחת מזון ליהודים, ונורו. נספה בזאת חנוכה, טבת תש"ד, 1943.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 379; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקג;

יולס, ישעיה אשר הכהן, בן שלום.
נולד בתרנ"ג,1893. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לאנסבאך שבגרמניה. אחר כך חזר לעירו סטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית, שבה כיהן קודם לכן כרב. היה בין המארגנים את אגודת ישראל בגליציה המזרחית, והיה חבר בהנהגה הראשית של התנועה בפולין. בתרצ"ו,1936, נתמנה לרב צבאי, ועשה הרבה למען החיילים היהודים ששרתו בצבא הפולני באותו האזור. נספה בסטרי בחנוכה תש"ד, ינואר 1944.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 177-172; זיידמן, אישים, עמ 318-313; החסידות מדור לדור, ב, עמ 486; וונדר, ג,עמ 224-228;

יולס, קלונימוס קלמן, בן נחום.
נולד בתר"ם,1880. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר מסמבור, Sambor, שבגליציה המזרחית. נספה בבלז'ץ בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 230; החסידות מדור לדור, ב, עמ 486; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרלח;

יוסטמן, Justman, חנוך הניך גד, בן פנחס מנחם מנדל אלעזר.
נולד בתרמ"ד,1884. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לויירושוב, Wieruszów, שבאזור לודז', ואחר כך לצ'נסטוחוב, Częstochowa. שם הקים את ישיבת "שפתי צדיק", על שם אביו. בכסלו תרפ"א,1920, כיהן כאב"ד ואדמו"ר בפילץ, Pilica. ובתרפ"ב, 1922, הוכתר כרבה של העיר. בתרצ"ב,1932, עבר לויילון, .Wieluń בתקופת השואה, כשעירו הופצצה, נמלט ממנה עם רבים מיהודי העיר, ואחרי נדודים בדרכים בא ללודז' ואחר כך לצ'נסטוחוב. כשאחד מחסידיו ביקש להסתיר אותו ערב חיסול הקהילה, הוא סרב, ואמר שכל עוד הוא חי ברצונו לחיות, כיהודי וכאדם, עם כלל ישראל. בערב סוכות תש"ג,1942, גורש לטרבלינקה עם כל בני עירו, ושם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 202; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; ספר זכרון לקהילת ויילון, עמ 119, 124-123; ויירושוב, ספר יזכור, עמ 77-75; ספר צ'נסטוחוב, א, עמ 571 ואילך; אדמו"רים, עמ 101-99; אלה אזכרה, ו, עמ 234-229; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 426;

יוסטמן, יהושע השל יחזקיהו.
בן חנוך הניך גד (ע"ע). היה רב בלודז'. בזמן המלחמה עשה זמן מה בגטו צ'נסטוחוב, Częstochowa, עם אביו. נספה בטרבלינקה בערב סוכות תש"ג,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 101; אלה אזכרה, ו, עמ 234-233; ספר צ'נסטוחוב, א, עמ 576;

יוסלביץ,Yoselewitz, Joselewitz ,גוטמן שבתאי.
נולד בתרס"ז,1907. למד בישיבת טלז. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, עמ רנב;

יוסלביץ, יעקב.
כיהן עם הרב ציפקוביץ' (ע"ע) בוורונוב, Voranava, Werenów, שברוסיה הלבנה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 306;

יוסף, Joseph,מרטין-מקס.[1]
נולד בתרל"ט,1879, בווילן, Filhene, Wieleń nad Notecią, שבאזור פוזנן. למד באוניברסיטה של ברלין ובסמינר לרבנים שם. בימי מלחמת העולם הראשונה שירת כרב צבאי ולמד יידיש. כך יכול לדאוג לשבויי המלחמה היהודים שהיו במחנות בסביבות ברלין. כיהן כרב בברלין, לימד בבתי הספר היהודיים בעיר, והושיט סעד רוחני לאסירים היהודים בבית הסוהר בעיר. על אף דעותיו הליברליות היה לו יחס חיובי למסורת היהודית, ואהד את התנועה הציונית. מ-1933 הוא היה עובד המדינה היחיד ששני הוריו היו יהודים, שהנאצים לא פיטרו, והמנהלים של בית הסוהר שבו עבד חסכו ממנו את אי הנעימות של הברכה במועל יד. היתה לו אפשרות לעזוב את גרמניה בעוד מועד, אך הוא לא ניצל אותה. בספטמבר 1943 גורש לאושוויץ.
מקורות: לוונטאל, עמ 86; סינסון, עמ 42;

[1] יוסף מרטין-מקס. לפי לוונטאל: מרטין. לפי סינסון: מקס.