...


ד"ר פנינה מייזליש



רבנים שנספו בשואה

ביוגרפיות של רבנים ואדמורי"ם מפולין ומשאר ארצות מזרח אירופה שנספו בשואה


גרמני חותך זקנו של יהודי בוורשה

מהדורה שניה מורחבת ומעודכנת
תשרי תשס"ח



כל הזכויות שמורות לפנינה מיזליש ©
ירושלים
pniname55@gmail.com

meislp48
הועלה לאינטרנט ע"י צבי שורצמןRelatioNet

פתח דבר

לעילוי נשמתו של אישי
שלום בן נתנאל

נולד בקרקוב בו' בניסן תרפ"ט, 16.4.1929.
עלה ארצה בכ"ה באלול תש"ה, 3.9.1945.
הלך לעולמו בה' בטבת תשס"ב, 20.12.2001.


בספר הזה כתבתי ביוגרפיות של כאלפיים רבנים ואדמורי"ם מפולין ומשאר מדינות מזרח אירופה שנספו בשואה, או שנפטרו בתקופה ההיא וזמן קצר אחרי סיום המלחמה - לרוב כתוצאה ממה שעבר עליהם באותם הימים. כללתי בו את מי שחיו כל ימיהם באותן המדינות, וגם את אלה שנולדו בהן ואחר כך עברו למרכז אירופה ולמערבה. כמודל לכתיבת הביוגרפיות הללו שימשה לי החוברת "רבני ברית המועצות בין מלחמות העולם" מאת ד"ר אברהם גרינבוים, שיצאה לאור בשנת 1994 מטעם המרכז לחקר ותיעוד יהדות מזרח אירופה שעל יד האוניברסיטה העברית. לכל ערך צירפתי ביבליוגרפיה, ולעתים גם עדויות בעל פה.
כתבתי על הרבנים, מורי ההוראה, הדיינים והאדמו"רים מכל הקשת של החיים היהודיים - העולם החסידי, הלא חסידי, המתנגדי, החרדי והלא חרדי (לפני מלחמת העולם השניה לא היה המונח "אורתודוקסיה" מקובל במזרח אירופה, ולכן לא השתמשתי בו כאן), הציוני, הלא ציוני והאנטי ציוני- שכיהנו בקהילות גדולות ותפסו בהן עמדות רשמיות, וגם על מי שחיו בעיירות קטנות; על מי שהסתגרו באהלה של התורה, ועל אלה שהיו פעילים בחיי הציבור היהודי בעירם, בפולין כולה ובעולם היהודי הרחב. כתבתי גם על מי שלמדו בישיבות אך לא מצאתי אם הוסמכו לרבנות. השתדלתי לעמוד על מיגוון הקווים שאיפיינו את פעולותיהם בכל התחומים לפני חורבנה של יהדות אירופה, וכך לחשוף את העושר של החיים היהודיים בתקופה ההיא, ואת פעולותיהם בתנאים הקשים שנכפו עליהם בשנות החורבן.
הגבולות הגיאוגרפיים שאותם התוויתי בתחילת העבודה נפרצו במהלכה. מה לעשות עם מי שנולד ברוסיה או באוקראינה ואחר כך עבר לפולין? או עם מי שנולד בגליציה ואת רוב שנותיו עשה בגרמניה, בבוקובינה, ברומניה, בהונגריה, בצרפת או בצ'כוסלובקיה? כאן נקטתי בשיטה המרחיבה, וכתבתי על כל מי שנולד במזרח אירופה או שלמד או לימד שם.
המקורות שעליהם הסתמכתי כאן אינם אחידים מבחינת סוגם, גישתם ואמינותם. בדקתי ספרים שיצאו לאור במוסדות אקדמיים ובחוגים החרדיים, בארץ ובחו"ל, וספרי זכרונות של יחידים ושל קהילות מכל האזורים של פולין ומזרח אירופה. לחלק גדול ממה שנכתב בספרי הזכרון לקהילות יש אופי נוסטלגי-סנטימנטלי, משום שלאלה שכתבו אותו לא היתה נקודת מבט היסטורית, והם לא נתנו את דעתם על מה שעשוי לעניין גם את הקורא שאינו נמנה עם יוצאי אותה הסביבה. בעיה דומה קיימת גם בספרי הזכרונות של אנשים פרטיים. על כך כתב אברהם ויין במאמר "ספרי הזיכרון כמקור לחקר תולדות קהילות ישראל באירופה" ( יד ושם, ט, תשל"ג, עמ' 222-209).
פולין שעליה כתבתי כאן היא פולין העצמאית שבין שתי מלחמות העולם, על מחוזותיה השונים, כפי שתועדה בשמונה הכרכים של "פנקס הקהילות" שיצאו לאור מטעם יד ושם. ליטא, לטביה ואסטוניה היו בין שתי מלחמות העולם מדינות עצמאיות, ובאפריל 1940 סופחו לברית המועצות.
הישוב היהודי בהן היה קטן מבחינה מספרית, אך לחיי הרוח - וביחוד לעולם הישיבות שהתפתח שם במאה הי"ט ובמאה העשרים בעיקר בליטא ובלטביה - היה אופי ייחודי, והשפעתו העצומה היתה על כל העולם היהודי. גם הנאצים היטיבו לעמוד על כך, ולכן הם טבחו באופן שיטתי ברבנים מייד כשפלשו לשם ביוני 1941, עוד לפני שהיהודים הוכנסו לגטאות. כך הם קיוו לחסל את השכבה המנהיגה של היהדות ולשבור את רוחה.
בספרים שבדקתי היו רבנים שנזכרו רק בשמותיהם הפרטיים, ואחרים רק בשמות המשפחה שלהם. הגרסאות השונות גרמו לקשיים בזיהוי האנשים שעליהם כתבתי, ולמיקומם בתוך הפסיפס שאותו ניסיתי להשלים כאן. היו רבנים שנכתב עליהם הרבה בספרים השונים, אך היו כאלה שנזכרו בהם בדרך אגב: כבניהם, כחתניהם כעמיתיהם או כתלמידיהם של מי שעליהם נכתבו דברים יותר מפורטים. כשמצאתי סתירות בין המקורות השונים לגבי תאריכי הלידה שלהם, התחנות המרכזיות בחייהם הציבוריים וגורלם בתקופת השואה השתדלתי להביא את כל הגרסאות, והשארתי לקורא להכריע כפי הבנתו, או להשאיר את הדברים פתוחים.
על הבעייתיות שבכך כבר עמדו עורכי הספרים עצמם. ומה שנכתב בספר הזכרון למלניצה הוא דוגמא אפיינית:
אין בידינו מידע מי היה הרב במלניצה אחרי פטירת הרב ספרד. אנשי מלניצה שעזבו את העיירה לפני השואה לא עודכנו בכך, ואילו הבודדים שניצלו מהשואה היו צעירים מדי בכדי שידעו את שמו. ידוע רק שהרב העירוני היה פעיל בתקופה הנאצית להצלת יהודי העיירה יחד עם אנשי היודנראט. הוא ובני ביתו נספו בשואה יחד עם כל יהודי העיירה.
נעזרתי גם בעדויות בעל פה, שהוסיפו פרטים חשובים למה שמצאתי בכתובים, והובילו אותי אל ספרים שעל קיומם לא ידעתי קודם לכן. לעתים הן היו האסמכתא היחידה לסיפורם של כמה מן הרבנים שנכללו כאן. בזכות הרישום בדפי העדות שמסר אבי ע"ה ליד ושם כתבתי כאן גם על סבי אהרן יוסף מנדלבוים, שהיה "תלמיד חכם מו"ץ וסוחר", ונפטר בגטו קרקוב באייר תש"ב.
השתדלתי להצליב את כל הפרטים: השמות הפרטיים, שם האב, התאריכים, הפעילויות בתחומים שונים, והשמות של המקומות- עם הנתונים האחרים שנאספו לגבי האנשים שעליהם כתבתי ושל האנשים האחרים שנזכרו בהקשרים דומים. איחדתי שמות שבהתחלה נכתבו כערכים נפרדים, כי במקומות שונים נכתבו השמות הפרטיים בסדר שונה, או שמות המשפחה בכתיב שונה, בעיקר בשל אופני הגייה שונים. בכל מקום הבאתי את כל הגרסאות. כך הלכה ונבנתה כל פעם דמות חדשה. עוד פרט התווסף למסכת החיים של האיש, לפני השואה ותחת הכיבוש הנאצי. עוד אדם ניצל מן השיכחה. מבין השיטין נגלו לפני פרקי חיים מרתקים המצפים להיסטוריון שיחשוף אותם, ואף לסופר שיעשה מהם פרקים ברומאן היסטורי. כזה הוא סיפורו של הרב שלמה אליהו אושפאל, שבא ממשפחה של חסידי חב"ד בליטא, ובתרפ"ט, 1929, עלה בידיו לחלץ מן השלטונות הסובייטים עשרים ואחד ספרי תורה מאלה שבימי מלחמת העולם הראשונה הובאו מעיירות רבות בליטא לפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ולהעביר אותם לווילנה.
הרבנים הנאורים – Postępowy -היו מיעוט קטן במזרח אירופה, והמידע שנשתמר עליהם בידינו הוא מועט ביותר. זאת משום שרוב העבודות על הרבנים שחיו באותן הארצות נכתבו עד כה בעיקר בידי יהודים שומרי מצוות, ומטבע הדברים הם פנו בעיקר אל קהל היעד של המחברים, והתעלמו מן הזרמים הדתיים האחרים שהיו קיימים בין היהודים שחיו שם.
לא אחת כרוך היה איתורם של הרבנים הללו בעבודה בלשית ממש. מתוך היכרותי עם עולמה של יהדות פולין הנחתי שבביילסקו-ביאלה היה טמפל של הנאורים. יוצאי העיר נתנו לי חוברת בשפה הפולנית על היהודים בעיר שיצאה לאור בביילסקו בשנת 1996, וכך יכולתי לכתוב על הרב מרקוס שטיינר, שכיהן בטמפל שהיה שם. בדיקת השמות של בוגרי בית המדרש לרבנים בבודפשט השלימה את התמונה, של מי שנולד בברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה, למד בבית המדרש לרבנים בבודפשט שבהונגריה, היה הרב של בית הכנסת של הנאורים בביילסקו שבפולין, ונספה אי שם.
הרבנים שבתאי רפפורט ושמואל שמעלקה קורניצר מקרקוב היו בין נציגי היהודים שעם הכיבוש הנאצי של העיר ביקשו מן ההגמון סאפיהה שישפיע על הגרמנים להקל על הגזירות. אך הוא הסגיר אותם לידי הגסטפו, וסופם היה באושוויץ. אל בעוד שאל הביוגרפיה של הרב קורניצר הגעתי איכשהו, לא מצאתי שום חומר על הרב רפפורט. אחד מקרובי משפחתו הפנה אותי אל הקונטרס "כארז וכאזוב", ושם מצאתי את המידע המבוקש.
באף אחד מן הספרים העוסקים ביהודי קרקוב לא נכתב מי בא במקומו של הרב ד"ר יהושע טהון, בטמפל שהיה ברחוב מיודובה, ונפטר בשנת 1936. ד"ר משה לנדא וד"ר עמנואל מלצר שבאו מקרקוב מסרו לי שהוא היה בנו של הרב גדליה שמלקיש מקולומיה. כך מצאתי בספר הזכרון לעיר הזאת, ברשימה שנכתבה על הרב של העיר, גם פרטים אחדים על בנו, הרב ד"ר שמואל צבי. הצלבת השמות עם הרשימות של בוגרי בית המדרש לרבנים בברלין השלימה במקצת את המידע.
כל הרבנים נרשמו כאן לפי א- ב של שמות המשפחה שלהם, ובמידת האפשר גם לפי שם האב. את מקומות הולדתם הבאתי רק כשהיתה לכך משמעות לגבי הביוגרפיה שלהם.
רוב תאריכי הלידה של הרבנים שנולדו במאה הי"ט ובראשית המאה העשרים הם משוערים. רובם התקשו לדעת בבירור מתי נולדו. בחברה המסורתית שבה גדלו, ובהיעדר תעודות, זכרו רבים את ימי ההולדת שלהם "בערך" ועל פי סמיכותם לפרשות השבוע ולמועדי ישראל, בעוד ששנת הולדתם ניטשטשה. על כך עומד גם מאיר וונדר במבוא לספרו "מאורי גליציה".
אחת הבעיות שעמדו לפני היה עניין זיהוי המקומות והכתיב הלועזי שלהם. בפולין יש עשרות ישובים שהאטימולוגיה שלהם נגזרת מן השורש Dąb -דומב, שפירושו אלון, ושבע עשרה ערים ועיירות ששמן הוא Dąbrowa- דומברובה, שפירושו יער אלונים. טארנע היא ,Tarnów ריישא היא Rzeszów, דז'יקוב היא Tarnobrzeg.
יש שתי טומאשוב: Tomaszow Lubelski וגם Tomaszow Mazowiecki.

במחוזות המזרחיים של פולין יש חילוף בין העיצורים H ו-G בין הפולנית והאוקראינית, והדבר גרם לקשיים בזיהוי המקומות ששמותיהם נכתבו בשתי הגרסאות.

ברוב הספרים שקראתי לא היתה לכך כל התייחסות, ונכתב בהם השם היידי שהיה שגור בפיהם של יוצאי הסביבה. הזיהוי המדוייק תרם הרבה להבנת קורות חייהם של האנשים שעליהם כתבתי. לעובדה שהאדם עזב את פולין, בין אם חזר לעירו אחרי זמן מה ובין אם נשאר במקום החדש או עבר למדינה אחרת, יש משמעות רבה מעבר לביוגרפיה האישית שלו.
האורבניזציה גרמה לכך שקהילות רבות שהיו בכפרים ובעיירות בעלי ישות מוניציפיאלית עצמאית נבלעו במשך הזמן בתוך הישובים הסמוכים. דוגמה לכך היא פודגוז'ה, פרוורה של קרקוב (שם הקימו הגרמנים את הגטו), שעד ראשית המאה העשרים היתה שם קהילה יהודית עצמאית. הוא הדבר לגבי פראגה, שבזמנו היתה פרוור של ורשה. בספרים שבדקתי לא היתה התייחסות אל השינויים הללו, ומה שנכתב בהם שיקף בדרך כלל את תמונת המצב כפי שהיתה בזמן שבו אירעו הדברים.



כאן חייבת אני תודה לקרוב משפחתנו הרווי קרוגר מניו יורק, שנתן לי את הספר Where Once We Walked, a Guide to the Jewish Communities Destroyed in the Holocaust שעזר לי לזהות את המיקום הגיאוגרפי של היישובים ואת השמות השונים שהם קיבלו כתוצאה מן השינויים הפוליטיים שחלו שם.
במהלך העבודה עלתה שאלת ההתייחסות לנשים של הרבנים והאדמו"רים. רובן באו מרקע משפחתי וחברתי דומה לזה של בעליהן. הן ספגו מן הידע הרחב של לימוד התורה שהיה מרכיב מרכזי באווירה שבה הן גדלו, והדבר השפיע גם על תיפקודן הכללי בכל המערכת שבתוכה חיו. לרבות מהן היתה השכלה כללית רחבה. אותן הנשים שעליהן מצאתי פרטים מעטים היו מן הסתם ידועות למדי בסביבתן, כמו אשתו של הרב שמשון שטוקהאמר שהיתה פקידה בקהילת ורשה (באותם הימים!), "והזוג שאב [את] פרנסתו ממשכורתה", או הרבנית שפרה פרנקל-תאומים לבית באב"ד, ש"עמדה לימין בעלה [הרב אלימלך תאומים פרנקל], בחינוך ילדיהם, בהנהגת הרבנות, בדבר הקשרים עם אנשי העיר ושלטון הקהילה". כמה מהן נזכרו רק בהקשר לפעילות שלהן בימי הכיבוש הנאצי.
את העבודה הזאת אני מציעה לראות כעבודה פתוחה, שעלינו להמשיך ולהרחיב אותה, מבחינת ההיקף והעומק כאחד. לאסוף חומר כתוב ועדויות בעל פה על הרבנים שעדיין לא הגעתי אליהם, ולהרחיב את מה שכתבתי על אלה שנזכרו כאן במלים ספורות בלבד. אודה לכל מי שיוכל לעזור לי להשלים את החסר.
תודתי נתונה לפרופ' דן מכמן ראש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן, שהציע לי לכתוב את החיבור הזה במסגרת עבודתי שם; לכל ידידיי במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן, במחלקה לתולדות עם ישראל ובספריות של אוניברסיטת בר אילן; לאנשי "יד ושם" בירושלים ובגבעתיים; לספרנים בספרייה הלאומית, בספריית הרמב"ם, בבית התפוצות, בארכיון העבודה ובמכון ליאו בק בירושלים; לפרופ' מנחם שמלצר מן הסמינר היהודי התאולוגי, J.T.S בניו יורק, לכל מי שהקשיב לשאלותי הרבות.
ולילדיי תמר, יאיר ועודד ובני ביתם.
אישי שלום ע"ה היה הקורא הנאמן והמבקר הקפדן של כל מה שכתבתי מן היום שבו נפגשו דרכינו. שליטתו בפולנית ובגרמנית ותשומת הלב שלו לכל הפרטים הקטנים היו לי לעזר רב גם בשלבים הראשונים של כתיבת הספר הזה.

ב"ה, ירושלים , טבת תשס"ו



אבוביץ, חיים - אבלוב, יעקב

ab
אבוביץ, Abowitz חיים, בן צבי.
לימד בישיבה בסובאלק,Suvałki, שבווהלין. נספה בוולקוביסק, Volkovysk,Vilkovisk, שבאותו האזור.
מקורות: יזכור בוך סאוואָלק, עמ 371;

אבוביץ, מאיר.
נולד בתרל"ו,1876. למד בישיבות לומז'ה, Łomża, שבווהלין, ראדון (ראדין), Radun,Radin,שבווהלין,וקובנה,,Kovno,Kaunas שבליטא. הוסמך להוראה בידי משה דנישובסקי שהיה אב"ד בסלובודקה,[ Slobodka [1 צבי הירש רבינוביץ שהיה אב"ד בקובנה, ומלכיאל טננבוים שהיה אב"ד בלומז'ה. היה בדליטץ', Delatycze, ובלובייז',Lubiezh, שבווהלין. העיר הזאת חרבה בימי מלחמת העולם הראשונה, ולכן נדד לנובהרדוק, Novohrudek, Novaredok, Novogrudek, שבאותו האזור, שבאותה העת היתה כבושה בידי הגרמנים, ושם חי עד תש"א,1941, והיה הרב האחרון של העיר (לפי פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק נפטר ב-1939, לפני שהמלחמה פרצה). בתרע"ט,1919, השתתף באסיפת היסוד של המזרחי בליטא הפולנית, שהתקיימה בווילנה, ובוועידות של התנועה שהתקיימו בפולין בין שתי מלחמות העולם. היה בין הרבנים שאחרי הוועידות של המזרחי שהתקיימו בלובלין ובביאליסטוק בתר"פ ובתרפ"א,1920-1921, וחתמו על "קול קורא" להצטרפות אל המזרחי. היה מקובל גם על אנשי אגודת ישראל. הוא פעל בנובהרדוק למען החינוך הדתי הלאומי, שבו ראה משקל נגד לבתי הספר היהודיים החילוניים שנוסדו בעיר אחרי מלחמת העולם הראשונה. נפטר בטבת תש"א.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 2-1; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499; לובץ ודלטין, עמ 95-97; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 261, 377; אברהם גרינבוים, רבני ברית המועצות, 1939- 1991 (להלן: רבני ברית המועצות,1939-1991);

אביגדור,Avigdor, Awigdor,דוד, בן יששכר דב.
נולד בתרנ"ח,1897. היה ממנהיגי המזרחי ו"תורה ועבודה" בפולין, וממייסדי "השומר הדתי" בגליציה המערבית. בתרפ"ה,1925, הוכתר כרבה של אנדריכוב Andrychów, שבאותו האזור. השתתף בקונגרס הציוני שהתקיים בציריך באוגוסט 1939, וחזר לפולין אף שידע שהמלחמה עומדת לפרוץ. בתחילת הכיבוש הגרמני נמלט למזרח פולין, שעם פרוץ המלחמה נכבשה בידי הסובייטים, ועשה זמן מה בלבוב ובדרוהוביץ, Drohobycz. שם עבד בקואופרטיב לצבעות כדי להימנע מחילול שבת, והתחיל לכתוב ספר לימוד לנוער, המפרט את הדינים והמצוות שהיו נהוגים באותו הזמן של ימי החרום. חברי המזרחי בארץ ובעולם ניסו להציל אותו ולהעביר אותו לווילנה, שעם פרוץ מלחמת העולם נותקה מפולין וסופחה לליטא, אך הם לא הצליחו. כמו פליטים אחרים מפולין שבתחילת המלחמה נדדו לאזורים המזרחיים, חזר אף הוא לשטח שנכבש בידי הגרמנים. תחנתו האחרונה היתה בגטו טרנוב, Tarnów, שעל יד קרקוב. שם התחיל לכתוב ספר על המקורות שבהם השתמש הרמב"ם, אך כתב היד אבד. נספה עם חיסול הגטו.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ וסוכא, עמ 258-254, 261, 274, 275; אנציקלופדיה של הציונות הדתית א, עמ 9-7; הלל זיידמן, אישים שהכרתי, עמ 135-129 (להלן: זיידמן, אישים); פנינה מיזליש, בני עקיבא והשומר הדתי בפולין ובליטא בתקופת השואה, דפים לחקר תקופת השואה, עמ 186-184; סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 115; מאיר וונדר, מאורי גליציה, א, (להלן: וונדר) עמ 4-3; אלה אזכרה ג , עמ 192-187; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 56;
אביגיל, Avigail, Avigil, Abigil,דב בער.
שנים רבות היה רבה של דוקשט, Dukštas, שבליטא. נפטר ב-1940, וזכה לבוא לקבר ישראל. לפני מותו מסר את הרבנות לחתנו ברוך ספיבק (ע"ע).
מקורות: ספר זכרון לאזור שווינציאן, עמ 1319;

אבלוב, Abalov, Abelov,יעקב משה.
נולד בתרמ"ט,1889. בשנות העשרים של המאה העשרים נתמנה לרבה של זרן, Žarėnai, שבליטא, שאליה בא מסביבות מינסק, Minsk, שברוסיה הלבנה. כשהלך ברחוב ביוני 1941 היכה אותו שוטר ליטאי והרגו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 294, 295; רבני ברית המועצות, 1939-1991;
[1] סלובודקה. לפי Where Once We Walked יש במזרח אירופה כמה ערים בשם זה. נראה שכאן, ובכל המקומות האחרים בספר הזה, הכוונה ל-, Vilyampolskaya Sloboda Slobodka, Slobodke, שהיא פרוור של קובנה.

אבלסון, יהודה - אדמשיק, משה

ab
אבלסון, Abelson, יהודה.
כיהן כרב בויסוצק, Wysock, Vysotsk, שבווהלין. מתרצ"א,1931, היה רבה של פלוטניצה, Płotnica. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 299; רבני ברית המועצות, 1939- 1991 ;

אבלסון, יהושע, בן יהודה (ע"ע).
מתרפ"ג,1923, היה רבה של ויסוצק, Wysock, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 79; רבני ברית המועצות, 1939- 1991;

אבלסון, יעקב.
נולד בתרמ"ז,1887. נכדו של אברהם יואל אבלסון, ששנים אחדות כיהן כרב באודסה. היה רבה האחרון של לצקובה Latskova, Leckava , שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 364; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אברמסון ,Abramson, נטע.
נולד בתרס"ד,1904. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצט;

אברמצ'יק, Abramtchik,יוסף.
כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: דברי מרדכי, עמ טו;

אברמצ'יק, שלמה דוד, בן יוסף (ע"ע).
כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: דברי מרדכי, עמ טו-טז;

אברשטרק, Abershtark,חיים צבי, בן משה.
נולד בתרמ"ד,1884. בתרע"ג,1913, התקבל כאב"ד במריאמפול, Mariampol, שבגליציה המזרחית. בין שתי מלחמות העולם היה חבר בבית הדין בבורסילב, Borysław, שבאותו האזור. נספה בשואה עם שני בניו, שנסמכו בידי הרב אליעזר סג"ל מישל מטורקה, Turka (ע"ע).
מקורות: וונדר, א, עמ 25;

אברשטרק, יצחק יהודה, בן משה.
"העילוי מבילקמין", Biały Kamień, גליציה המזרחית. נולד בתר"ם,1880. בתרע"ה,1915, נתמנה לרבה של מוסטי ויאלקה (מוסט גדול),Mosty Wielkie, שבאותו האזור, ובה הקים ישיבה. נספה בראווה-רוסקה, Rawa Ruska, שבאותו האזור בתש"ג, 1943.
מקורות: מוסטי ויאלקה: מאסט רבתי, עמ 89, 91, 289, 333, 379; וונדר, א, עמ 26-25; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 314;

אגולניק, ,Egulnik,Agulnikיצחק, בן משה.
נולד בתרנ"ז,1897. לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים" בתרנ"ה,1895. למד בישיבות ראדין,Radun, Radin, שבווהלין, וסלובודקה שבליטא, והיה תלמידו המובהק של ר' נתן פינקל, ה"סבא מסלובודקה". מתרצ"א,1931, שימש כרב בפוסבול, Posvol, שבליטא. היה ציוני, ותרם הרבה לאוירת הסובלנות בעירו. בזמן שהיה בגטו היה בין אלה שפיקחו על חלוקת המזון. ב-23 באוגוסט 1941 כתב אל ראשי הגטו בשאוולי, Šiaulenai:
אנו פונים אליכם שתשתדלו להצילנו [...] אין גרמנים אצלנו, ומשום כך עושים הליטאים בנו ככל העולה על רוחם. אין מדברים על כך ששדדו אותנו לגמרי. אנו חיים בסכנה נוראה, הצפויה בכל רגע. רחמו נא. ראו אולי תוכלו להשפיע על השלטונות הגרמניים להצילנו.
נספה באב תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: יהדות ליטא, כרך ג, אישים, מקומות (להלן: יהדות ליטא), עמ 24; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 468, 469; ליטע, I, עמ 1859; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 23, 196; רבני ברית המועצות, 1939-1991;
אדלברג,Adelberg,יצחק צבי.
באדר תרצ"ב,1932, נבחר להיות רבה של מאקוב מזובייצק,Maków Mazowicki,שבאזור ורשה. והיה רבה האחרון של העיר. ידע היטב פולנית. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 390;

אדמשיק ,Adamschik,Adamshik, יהודה לייב הכהן.
היה "רב מטעם" בטישובצה-טישוויץ,Tyszowce, שבאזור לובלין. היה ממייסדי המזרחי. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 345;

אדמשיק, משה הכהן.
כיהן כרב בחלם, Chełm, שבאזור לובלין. נפטר בתקופת השואה, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 224;

אהרן,"דער לאטעווער" - אוירבך, אליעזר

ah
אהרן,"דער לאטעווער".[1] Der Latewer
היה רבה האחרון של ווירבליאן-וורז'בלובה
Wirballen, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 37, 196;

אהרנסון,Aharonson, משה הירש.
נולד בתר"ס,1900. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצב;

אהרנפרייז, Ehrenpreis, משה.
נפטר מטיפוס בגטו של לבוב.
מקורות: כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 103;

אובצ'נסקי ,Obtchanski לוי.
בתר"ן,1890, הקים ישיבה בשווינציאן,Švenčionyc, Sventsian, שבליטא, אך היא לא האריכה ימים. בתרנ"ז,1897, נבחר לרבה של אלט אַוץ, Auce, שבקורלנד (לטביה), ומשם עבר למיטאו, Jelgava, שבאותו האזור. שם כיהן כרב של החרדים וגם כ"רב מטעם". בין הספרים שחיבר – "תולדות היהודים בקורלנד, די געשיכטע פון די יידן אין לעטלאנד". נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369-368; רבני ברית המועצות, 1939- 1991;

אוברבוים,Oberboim, Oberbaumשמחה בונים.
נולד בתרי"ח,1858. גר בלודז' ועסק במסחר. האדמו"ר יחיאל דנציגר מאלכסנדר ביקש ממנו להיות מורה הוראה, אך אשתו העדיפה שיעסוק במסחר, ולחצה עליו שלא לקבל את הרבנות. עם זאת עסק הרבה בבוררויות בעניינים של דין תורה בבית דינו של ר' יוסף פיינר (ע"ע). בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב, 1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 282-277; ישעיהו טרונק, לאָדזשער געטא (להלן: לאָדזער געטא), עמ 455;

אָוּגאפל (אויגאפל), Augapel, Oigapel, יוליוס.
נולד בתרנ"ב,1892, בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. למד בבית המדרש למורים מיסודו של הרב ד"ר צבי פרץ חיות בווינה (להלן: בית המדרש לרבנים בווינה), וגם בברלין. קיבל באוניברסיטה של וינה תואר ד"ר לפילוסופיה ולמשפטים. מתרס"ו,1906, עד תר"ע, 1910, היה רב בזלצבורג. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי. אחר כך היה ספרן במחלקה לשפות שמיות באוניברסיטה של וינה. בתרפ"ו,1926, נתמנה לרב בצ'רניאקובסק Cherniakovsk, Insterburg, שבפרוסיה המזרחית. כך לפי לוונטאל. לפי ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, בתרפ"ד,1924. במרס 1939 אילץ אותו הגסטפו לעזוב את קהילתו, והוא עבר להולנד. בת"ש-תש"ד,1940-1944, היה עצור במחנה וסטרבורג, ושם עסק בהוראה, ובהדרכה רוחנית.
[2] בספטמבר 1944 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.
מקורות: E.G. Loewenthahl, Bewärnung im Untergang (להלן: לוונטאל), עמ 18; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 72;

אוזבנד (אזבאנד), Uznand, Ozband, אליהו.
נולד בתרל"ח,1878.למד בישיבת פוניבז'. היה רבה של לבנורס, Labanoras, שבליטא. נספה בחול המועד סוכות תש"ב.לפי אשרי באלול תש"א.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 343; אשרי, מממעקים א, עמ רפו; רבני ברית המועצות, 1939-1991 ;

אוז'ינסקי,Uzinski בנימין.
היה בגטו קובנה, וגם שם השתדל ללמוד תורה. בעת חיסול הגטו הסתתר בקלויז "הלוויית המת", אך הוסגר לגרמנים בעקבות הלשנה. נספה בשואה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, מס 9, עמ 40;

אוטלקה, שמלקה.
היה רב בעיירה ...ניצה (כך בכתב היד).[3] הגרמנים אילצו אותו לגזוז את זקנים של שני שוחטים, שאף הם אולצו לגזוז את זקנו.
מקורות: שמעון הוברבאנד, קידוש השם, כתבים מימי השואה (להלן: הוברבנד), עמ 87;

אוטרמן (אוטרמאן), Uterman, חנוך העניך
בן חיים משולם קויפמאן הכהן, שהיה הרב של פולטוסק, Połtusk.,שבאזור ורשה. כשהיה ברכבת לטרבלינקה קפץ ממנה, וכנראה נהרג.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39; מפי אברהם כרמי;

אוטרמן, יחיאל אלעזר, בן חיים משולם קויפמאן הכהן.
נספה בשואה.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39;

אוירבך (אורבאך, אורבך, אוירבאך), Oierbach, Urbach, Auerbach, אליעזר, בן שלמה.
בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של לנצ'יצה-לינטשיץ, Łęczyca, Lenchitza, שבאזור לודז'. היה מקורב לחסידות גור. בימי מלחמת העולם השניה בא ללודז'. שם נאלץ להסתפר ולהתגלח, כדי להסתיר את זהותו. נפטר בגטו לודז' בתש"ב, 1942, מרעב וצמא.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 153; ספר לינטשיץ, עמ 115-117;

[1] אהרן. כך לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים". עדיין איני יודעת אם זה שמו הפרטי או שם המשפחה.
[2]הדרכה רוחנית. בגרמנית seelsorger. בתרגום מילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה היה מקובל בגרמניה, אך לא בפולין.
[3] מתקבל על הדעת ש"ניצה" הן האותיות האחרונות של אחת הערים בפולין, שהרב הוברבנד נמנע מלציין את שמה.

אורבך, יחיאל. - אונגר, יעקב

or
אורבך, יחיאל.
היה רבה האחרון של בז'זאניצה, Brzeżnica, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 67;

אורבך, מאיר.
בתרפ"ג,1923, נתמנה לרבה של לוביץ', Łowicz, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 142, 153;

אוירבך-רוזנפלד, Oierbach-Rosenfeld, העשיל, (העשיל ז'יטומירער), בן מנחם מנדל.
בתרצ"ג,1933, נתמנה לרבה של דובנה, Dubno, שבווהלין, במקום אביו, אך בגלל מחלוקת נאלץ לחלוק את התפקיד עם הרב אליהו גוטמן (ע"ע). נספה בתש"ב,1942.
מקורות: דובנא, ספר זכרון, עמ 98. רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אולשוואנג,Olschwang ,דב אריה.
נולד בתרל"ט,1879. למד בישיבת טלז, Telz, Telšiai, וב"קיבוצים" בליטא. היה משגיח בישיבת טלז, בתרס"ח,1908, נתמנה לרב בגריבה, Griva, Grivo, שבלטביה. בימי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב בדווינסקDwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, ומתרע"ט,1919, כיהן בקורסובה, Karsava, שבאותה המדינה. בימי מלחמת העולם השניה גורש לבוכארה, ונפטר בסמרקאנד בכ"ב בטבת תש"ב,1942.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 370; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 197; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אולשוונג, משה.
נולד בתרס"ב,1902. היה משגיח בישיבת טלז. נספה בטלז בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רמד; אשרי, חורבן ליטע, עמ 238;

אולשוונג. נולד בתרמ"ה,1885.
כיהן כרב בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין. נספה בתש"ב,1942, בטרבלינקה.
מקורות: נר לבריינסק, עמ 190 ברשימת הנספים.

אונגר, Unger,אליעזר, בן שלום דוד.
בתרע"ט,1919, נעשה אדמו"ר בז'אבנה,Żabno, שבגליציה המערבית, ובתרפ"ג,1923, התחיל למלא את מקומו של אביו בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. בנובמבר 1939 חטפו אותו הגרמנים לעבודה והתעללו בו. מכיוון שהם כללו את שמו ברשימת הרבנים והאדמו"רים שהיו מיועדים להשמדה ביקשו חסידיו למלט אותו לז'אבנה, ושם הכינו לו בונקר בטוח. אך הוא סרב לעזוב את טרנוב, ובתחילת המלחמה ניהל שם בסתר "שולחן" (טיש) כמעט בכל שבת. נספה בספטמבר 1943, תש"ד.
מקורות: טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 215; טרנוב II, ספר זכרון, עמ 73, 232-227,345; רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 135-130; מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, (להלן: אדמו"רים) עמ 39-36; אלפסי,החסידות מדור לדור, א, עמ 321-320; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 140;

אונגר, בן ציון, בן מרדכי דוד.
היה אדמו"ר בצאנז,,Sanz, Nowy Sącz שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: יצחק אלפסי, החסידות, (להלן: אלפסי) עמ 152; החסידות מדור לדור, א, עמ 320; וונדר א, עמ 46-47;

אונגר, זלמן
בן יעקב, שהיה מורה הוראה בוולוצלבק, Włocławek, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ז,1897. היה תלמידו של הרב י"ל קובלסקי, שהשפיע עליו גם מרוחו הציונית. היה רב בגומבין, Gąbin, Gombin, שבאותו האזור, וחבר פעיל בתנועת המזרחי. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם התעללו בו. לפי האנציקלופדיה של הציונות הדתית הוא ברח מן המקום ומאז לא נודעו עקבותיו. לפי אהרונסון הוא שהה במחנה העבודה בקונין, Konin, שבאזור פוזנן. שם עבד בבית מלאכה, ובתש"ב,1942, ערך את ליל הסדר באחד הצריפים. לפי ספר הזכרון לגומבין קשרו אותו הגרמנים לזנבו של סוס דוהר, וכך נספה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 66; יהושע משה אהרונסון, עלי מרורות, עמ 98, 279; גָאמבין, עמ 62;

אונגר, חיים אליעזר, בן יעקב יצחק.
ראדלוב
, Radlów. גליציה המערבית. בתרפ"ג, 1923, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, החסידות, עמ 152;

אונגר, יוסף יהודה (יודל), בן חיים אליעזר מראדלוב (ע"ע).
היה אדמו"ר בגליציה. נספה בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 49; אלפסי, עמ 152; החסידות מדור לדור, א, עמ 321; אדמו"רים, עמ 180;

אונגר, יעקב, בן יצחק אייזיק.
כשהגיע זמנו לשרת בצבא[1] נשלח לאודסה. שם עזרו לו בני הקהילה היהודית. בתרנ"ח,1898, בא לוולוצלבק,Włocławek , שבאזור לודז'. תחילה התפרנס מחנות קטנה שאותה ניהלה אשתו, והוא פסק בהתנדבות בדיני איסור והיתר. התיידד עם הרב יהודה לייב קובלסקי, שהיה רבה של וולוצלאבק, וממייסדי תנועת המזרחי. זה רצה שהרב אונגר יכהן בעיר כמו"ץ רשמי בשכר, אך חסידי גור התנגדו לו, כי חשדו בו שהוא ציוני. מתרצ"ב,1923, כיהן כדיין של העיר. נספה בשואה.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון, עמ 534-531;

[1] הצבא הרוסי. באותה העת היה האזור הזה, פולין הקונגרסאית, בתחום שלטונה של רוסיה הצארית.

אונגר, ישראל - אוסלקה, פנחס

un
אונגר, ישראל יוסף, בן יעקב יצחק.
נולד בתרכ"ח,1868. האדמו"ר מז'אבנה-דמביץ,
Żabno-Dębice, שבגליציה המערבית. בתרע"ג,1913, נעשה אדמו"ר בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור.. כשפרצה מלחמת העולם השניה סרב לברוח למזרח פולין, שבאותה העת היתה בידי הרוסים. בחג השבועות תש"ב,1942, התקיימה בביתו, בסתר, תפילת החג האחרונה. נספה עם כל בני משפחתו בראש חודש תמוז תש"ב, 1942.
מקורות: אונגר, עמ 182-179; אלפסי, עמ 152; מדור לדור, א, עמ 320; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקצב-תקצג; וונדר, א עמ 52-53;

אונגר, מאיר. אדמו"ר.
בן חיים אליעזר מראדלוב, Radlów, שבגליציה המערבית (ע"ע). נספה בטרנוב,Tarnów, שבאותו האזור בראש חודש תמוז תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 180; אלפסי, עמ 52;

אונגר, מאיר אליהו, בן האדמו"ר ישראל יוסף מז'אבנה-דמביץ (ע"ע).
נספה בטרנוב, ,Tarnów שבגליציה המערבית, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 182;

אונגר, משה, בן בן-ציון (ע"ע).
נתפס בידי הגרמנים בצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבגליציה המערבית, ושולח לאושוויץ.
מקורות: לעהרער, ב, עמ 56;

אונגר, נפתלי, בן יהודה, שהיה האדמו"ר מסוקולוב.
נולד בתרמ"ב,1882. בתרצ"ט,1939, נתמנה לאב"ד בניימרק-נובי טארג, Nowy Targ, שבגליציה המערבית. נספה בסיון תש"ב,1942. לפי הזכרונות של קרובת משפחתו רחל הורוביץ, "הרבצען מבוסטון", הוא נרצח בעירו ימים אחדים אחרי שהגרמנים נכנסו לשם, בעת שלמד תורה בישיבה מאולתרת על הגג של בית חרושת, ונקבר בקבר אחים.
מקורות: וונדר, א, עמ 56; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 254; החסידות מדור לדור, א, עמ 321; The Bostoner Rebbetzin, Remembers, p.p.107-108 ;

אונגר, נפתלי צבי, בן משה אליקים בריעה.
נולד בתר"מ,1880. ויתר על הרבנות בדומברובה לטובת אחיו הצעיר, ודחה הצעה לרבנות באלטס-סנץ, Stary Sącz. גר בברדיוב,Bardejov שבסלובקיה, והקים בה ישיבה.
[1] נספה בז'ילין, Zelené, שבאותו האזור, באב תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 320; באבדן מולדתי, לזכר ק"ק בארדיוב, עמ 9;

אונגר, ראובן, בן ישראל יוסף מז'אבנה-דמביץ, Żabno-Dębica (ע"ע).
היה תלמידו של הרב מאיר אראק מבוצ'אץ, שאחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לטרנוב
[2]. הרב אונגר שימש כרב בקז'ימיירז' ויֶלקי, Kaziemierza Wielka, שבגליציה המערבית. כשאסרו הנאצים על השחיטה הכשרה בעירו הוא המשיך לדאוג לה על אף כל האיסורים. כתוצאה מכך תפסו אותו הגרמנים ועינוהו, כדי שימסור את שמותיהם של היהודים האחרים שהיו מעורבים בכך. נספה עם יהודי העיר והסביבה בחשון תש"ג, נובמבר 1942 בנו אליעזר, שהיה מראשי "השומר הדתי" בגליציה המערבית, עלה ארצה בתש"ד,1944, דרך הונגריה. ספרו "זכור" היה אחד הראשונים שתיארו את אימי השואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 182; אלפסי, עמ 152 ; וונדר, א, עמ 53; אונגר, עמ 108, 110, 132;

אוסובסקי (אסובסקי), ,Osowski Asowski ,חיים יצחק.
היה רבה האחרון של גירטגולה, Girtakol, שבליטא. נרצח בידי ליטאים.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 192; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אסובסקי, יהודה.
היה רבה האחרון של פיורֶה, Pajaris, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 478;

אוסובסקי, שלמה זלמן, בן יוסף ברוך.
נולד בתרמ"ג,1883. למד בישיבות מיר. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לרוסיה. שימש כרב בקופאנסק, Kopachi, Kopacze, שברוסיה הלבנה. אחרי המלחמה השתקע בסלובודקה שבליטא, ושם היה רב ודיין. נרצח כשלמד תורה בביתו, בפרעות שערכו הליטאים ב- 25 ביוני 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 184; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539 , 543; יהדות ליטא, עמ 25; ליטע, I, עמ 1681; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 104, 197; אשרי, חורבן ליטע, עמ 50; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אוסטרו, ,Ostro אליעזר ליפא, בן שרגא אורי.
הוסמך לרבנות, אך לא רצה להתפרנס ממנה. היה חבר בבית הדין הרבני ברציונז', Raciąż, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: גלעד לקהילת רציונז', עמ 131;

אוסלקה, Osalka פנחס, בן גבריאל.
בתרע"ח, 1918 בא ללובומול Luboml, שבווהלין ממוגילניצה, Mogielnica, שבאזור ורשה, והוכתר כ"רבה החדש" של העיר. ידע היטב פולנית, ונחשב לרב מודרני. בתרצ"ה, 1935, היה ציר בקונגרס של ההסתדרות הציונית החדשה, הצ"ח, שהתקיים בווינה. אחרי שאביו נפטר, בתרצ"ח, 1938, חזר למוגלניצה. נרצח בגטו ורשה.
מקורות: ספר יזכור לקהילת לובמול, עמ' 113, 161, 180, 181; עדות נכדו פרופ' שאול פוקס;

[1] ברדיוב שבסלובקיה, צאנז-נוביסונץ' ואלט-סנץ שבפולין קרובות לגבול, ועד אחרי מלחמת העולם הראשונה השתייכו לתחומי הממלכה האוסטרו-הונגרית.יהודים רבים מהאזור הזה בפולין עברו לשם במאה הי"ט ובראשית המאה העשרים והקימו בה קהילה חסידית.
[2] הרב מאיר אראק היה מגדולי הרבנים בפולין שלפני השואה. עגנון מזכיר אותו בכמה מספריו.

אופנהיים, יהודה - אושפאל, שלמה

op
אופנהיים, Openheim,יהודה, בן אברהם.
למד בישיבות גרודנה וסובאלק Suvałki,, שבאזור ביאליסטוק. נספה בגטו קובנה.
מקורות: יזכור בוך סאוואָלק, עמ 371;

אוקונובסקי, Okonowski, משה (משה וארשעווער).
נולד בתרס"ח,1908. אף שבא ממשפחה חסידית בוורשה למד שם בישיבה הליטאית "תורת חיים". אחר כך נתמנה לראש ישיבה של כתה א בישיבת חכמי לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה גרשו הנאצים את תלמידי הישיבה והר"מים שלה, והוא עבר לוורשה, אל הוריו. ב-1940 אסרו הנאצים כמה אישים שנמנו עם המנהיגים הרוחנים של יהודי ורשה, ובהם גם את הרב אוקונובסקי שהיה רשום אצלם כראש ישיבה, והרגו אותו.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 321-317;

אוקליאנסקי, Oklianski, אבנר.
גיסו של אברהם יצחק בלוך (ע"ע). נולד בתרמ"ה,1885. בתרפ"ז,1927, נתמנה להיות היה ראש הישיבה ומנהל המכינה בישיבת טלז. היה נוסע לאמריקה, כשליח לגיוס כספים למען הישיבה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 33; ליטע,I, עמ 1820; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 198; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אורדמן, Ordmann, ישראל, נולד בתרס"ט,1909.
היה ר"מ בישיבת טלז. בימי הכיבוש הסובייטי, בראשית מלחמת העולם השניה, נאלצה הישיבה להתפצל ולעבור לארבע עיירות. הרב אורדמן נסע אליהן, והגיד שיעורים בהלכה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991; אלה אזכרה, ג, עמ 320; אשרי, ממעמקים א, עמ רמד;

אורלוביץ, Orlowitz,(ארלוביץ), זליג.
נולד כנראה בתרנ"ט,1898. היה רבה האחרון של רקישוק Rokiškis, Rokishok ,,שבליטא. בימי הכיבוש הנאצי עודד את בני קהילתו לקדש שם שמים, והיה מן הראשונים שנספו בעירו, כנראה ב- 10.8.41.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 651; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 155, 199; אשרי, חורבן ליטע, עמ 322; רבני ברית המועצות, 1939-1991; ש"ז ברגר, בית משיח , גל 507;

אורליאן, Orlean, יהודה לייב.
נולד בתר"ס,1900, למשפחה מחסידי גור. כשנוסדה אגודת ישראל בפולין, בתרע"ח,1918, הצטרף אליה, ואחר כך היה ממייסדי פועלי אגודת ישראל, וכתב הרבה מאמרים שעסקו באידאולוגיה של שתי התנועות הללו. כשהצטרף כמחנך לרשת החינוך של "בית יעקב" פרש מהנהגת התנועה. זמן מה היה המנהל של סמינר "בית יעקב" בוורשה, ובתרצ"ה, 1935, נתמנה להיות המנהל של הסמינר בקרקוב, ונודע כמחנך מסור ובעל שאר רוח. כשפרצה מלחמת העולם השניה נאלץ לעבוד בעבודות כפייה, אך המשיך לעסוק בחשאי בחינוך, ושמר על הקשרים עם המורות של רשת "בית יעקב" ברחבי פולין, עד כמה שהדבר היה אפשרי. לשם כך הוא קיבל תמיכה מן הג'וינט. העבודה הזאת סיכנה אותו במיוחד, והגרמנים התנכלו לו. לכן עבר בינואר 1940 מקרקוב לוורשה. גם שם המשיך במלאכת החינוך, ברשת בתי הספר שתוחזקה על ידי היודנראט והג'וינט, ופעלה עד יולי 1942, כשהתחילו הגירושים למחנות. אז עבד זמן מה בארכיון של הקהילה, וניסה להציל את הספרים וכתבי היד שנותרו בדירותיהם של היהודים שגורשו. הוא קיבל דרכון של פרגוואי שנועד להצילו, וביוני 1943 העבירו אותו הגרמנים למחנה של בעלי נתינויות החוץ בברגן בלזן, בתקוה להחליפו עם נתיני גרמניה שנעצרו בפרגואי. אך ממשלת פרגוואי חזרה בה מן ההסכם, ובשמחת תורה תש"ה,1944, הושמדו רוב היהודים שהיו בברגן בלזן שהיו להם דרכונים כאלה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 205-191; א"ד שטשעגאָווסקי, מיט הקדוש ר' יהודה לייב אָרלעאן און ראדאָמסקער בני תורה הי"ד אין קראָקאָווער געטא, דאס אידישע וואָרט, נומ' 336, עמ 49; אלה אזכרה, א, עמ 189-177; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 241-242;


אורי, Uri, Ari(ארי), דוד, בן פנחס אריה.
נולד בתרל"ו,1876. בין שתי מלחמות העולם היה רבה של קשיווצ'ה-קריפטש,Krzywza, שבגליציה המערבית. הדפיס ספרים שלו וההדיר ספרים של אחרים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 335; וונדר, א, 281-287;

אורנבך, Orenbach ,יהודה אלעזר, בן אברהם מנדל.
נולד בתרנ"ח,1898. בזמן השואה התמנה כמורה הוראה בויירושוב, Wieroszów, שבאזור לודז', כי באותה העת נשארה העיר בלי מורה הוראה. נספה בשואה.
מקורות: ויירושוב, ספר יזכור, עמ 84, 279;

אורנר,Orner, חנוך העניך, בן זאב יהודה.
בתרס"ט,1909, נתמנה לרבה של לסקז'ב, Łaskarzew, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 291;

אורנשטיין, Orenstein,אברהם אביש, בן בן-ציון.
היה אדמו"ר באושווינצ'ים. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ נב;

אורצקי, Orecki, Orecker (אורצקר), אליעזר.
נולד בתרמ"ו,1886. הוסמך לרבנות בישיבת סלובודקה. בתר"ע, 1910, בא לפיטשייב Pitshayev, ,Potchayev , שבווהלין מפיוטרקוב,Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהאזור נכבש בידי האוסטרים, הוגלה עם בני קהילתו לצ'כיה. בימי השלטון הפולני, בין שתי מלחמות העולם, היה פעיל בענייני החינוך, וניסה לשמור על החינוך המסורתי בעירו כשהקים תלמוד תורה שלמדו בו גם לימודים כלליים. תחילה התנגד לציונות ודרש לסלק מן הבתים את הקופות של הקרן הקיימת ולהחליף אותן בקופות צדקה בשביל הישיבות. עם הזמן הבין שלא כדאי לו להתעמת עם הנוער הציוני בעירו ועם מקצת מן המבוגרים, ולכן התקרב לציונות, ואף תרם לקרן הקיימת לישראל. היה פעיל בכל מוסדות הציבור היהודיים בעירו. אשתו היתה משכילה, וידעה היטב פולנית. כשהאזור נכבש בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, הם רדפו אותו. הוא ניסה לברוח לווילנה, שבאותה העת היתה עצמאית, אך לא הצליח. נספה ביולי 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991; פיטשאיעווער יזכור בוך, עמ 138-142;


אושפאל Ushpol, Uszpol,(אושפיל), שלמה אליהו.
בא ממשפחה של חסידי חב"ד, והיה מקורב מאד לאדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון. נקרא: "דער דוגעלישקער עילוי", על שם העיירה דוגלישוק, Daugeliszki, שבה נולד. למד בישיבת דווינסק, Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, אצל יוסף רוזין, "הגאון הרוגצ'ובי", והוסמך על ידיו להוראה. בימי מלחמת העולם הראשונה הגיע לפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ושם נתמנה על ידי ועד הרבנים להיות הממונה על 600 ספרי תורה שהובאו לשם מעיירות רבות. אחרי מאמצים רבים עלה בידיו לחלץ מן הסובייטים, בתרפ"ט,1929, בשיתוף עם ממשלת פולין, עשרים ואחד ספרי תורה. שלטונות ברית המועצות דרשו בעד שיחרורם סכומי כסף גבוהים מאוד, אך הרב אושפאל הצליח לשכנע אותם שיש לגבות מכס רק מרווחי עסקים, ולא מספרי תורה שנמסרו למשמרת. ספרי התורה הללו נשלחו אל הצירות הסובייטית בוורשה, ומשם הועברו לווילנה. בתרפ"ו,1926, התמנה לאב"ד בקורניץ ,Kurenets Korenitz, שבאזור וילנה. עסק הרבה בצרכי הציבור, והודות לקשרים שהיו לו עם נדבנים באמריקה השיג משם כספים בשביל תלמידיו העניים.היו לו קשרים טובים עם השלטונות, וגם אותם הוא ניצל לטובת הציבור היהודי. הביא לקבר ישראל את החיילים היהודים שנפלו בסביבה בימי מלחמת העולם הראשונה. בחול המועד סוכות תש"ב,1941, הלך בראש השיירה שהובילה את יהודי עירו דוגלישוק אל מותם.
מקורות: מגילת קורניץ, עמ 80-82; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 541; רבני ברית המועצות, 1939- 1991; ש"ז ברגר, בית משיח, גל 501;

אושרוביץ, אברהם - אייבשיץ, אלימלך

os
אושרוביץ, ,Osherowitz אברהם חיים זלמן, בן יעקב משה.
נולד בתרכ"ח,1868. למד בישיבת וולוז'ין, והוסמך בידי הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין), ור' יצחק אלחנן ספקטור. היה רבה של לאחווה, Lachwa, שבווהלין, ושם הקים בין היתר את חברת "תפארת בחורים", שבה למדו בכל ערב תנ"ך וגמרא. כשנכנסו הרוסים לעיר בספטמבר 1939 וסגרו את החדרים ואת הישיבות, הוא ארגן, עם גיסו הרב אליעזר אריה ליכטנשטיין (ע"ע), את הברחתם בסתר של יהודים לווילנה. שניהם לא הסכימו לעזוב את העיר ולעבור ליפאן עם בני הישיבות. אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר, ביולי 1941, הם אסרו אותו, ושיחררו אותו תמורת כופר רב. כך לפי פנקס הקהילות. לפי "ראשונים למרד" אסרו אותו הגרמנים ב-1 באפריל 1942, עם עוד אחד עשר איש, כבני ערובה, והבטיחו לשחררם עד של יהודי העיר יכנסו אל הגטו. נספה עם חיסול הגטו ב-3 בספטמבר 1942.
מקורות: ראשונים למרד, לחווה, עמ 97, 100,288-290, 457, 458, 474; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 261, 262;

אושרוביץ, יעקב משה.
בן ישראל. נולד בתרכ"ח,1868. למד אצל הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין) מוולוז'ין, ואצל הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק. הוסמך לרבנות בידי הנצי"ב והרב יצחק אלחנן ספקטור. אחר כך למד ב"כולל" בקובנה. מתרנ"ד,1894, או מתרנ"ה,1895, כיהן כרב בברזה קרטוסקה,Bereza Kartuska,Kartusskaya Bereza, שבווהלין. נבחר לתפקיד זה על ידי עשירי העיר, אך רוב אנשי הקהילה העדיפו את הרב יהושע מרדכי קלצ'קין. הרב אושרוביץ נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 223, 224; פנקס פרוזשענע, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 356;

אטינגון, ,Etingon אשר אנשל.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של חומסק, Chomsk, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 251;


אטינגר (עטינגער), Etinger , שאול זאב. היה תלמידו של הרב יהושע פנחס בומבך. מתרס"ד, 1904, היה מו"ץ בהאליץ', Halicz, שבגליציה המזרחית. בערך בתר"ע, 1910, התקבל כדיין ומו"ץ בפודגורז'ה, פרוורה של קרקוב, וכעבור זמן מה היה הראב"ד שם. נכלא בגטו של קרקוב שהוקם בפודגורז'ה, ומשם שולח לבלז'ץ ונספה.
מקורות: פנקס הקהילות, גלילציה המזרחית, עמ' 173; פורום בחדרי חדרים, ה' בסיון תש"ע, 18.5.2010;

אֶיגר, Eiger ,אלטר עזריאל מאיר, בן אברהם.
נולד בתרל"ג,1873. תחילה עסק במסחר. כשנפטר אביו, בתרע"ז,1917, ירש אחיו הבכור שלמה (ע"ע) את הרבנות בלובלין, והוא עבר לפולאווה, Puławy, שבאזור לובלין, ושם היה אדמו"ר. עבר לוורשה, ומשם לאוטבוצק, Otwock, הסמוכה. נפטר בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ד, עמ 129-127; פנקס הקהילות, לובלין קיילצה, עמ 21;

איגר, עקיבא.
כיהן כרב בלודז'. בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב,1942.
מקורוח: לאָדז'ער געטא, עמ 445;

איגר, שלמה, בן אברהם.
נולד בתרל"א,1871. היה אדמו"ר בלובלין, אך התפרנס ממסחר. בתרע"ה,1915, הוכתר לאדמו"ר, עם אחיו עזריאל (ע"ע), אחרי פטירתו של ר' מאיר שפירא, תרצ"ה,1935, נתמנה כמנהל של ישיבת חכמי לובלין, ואף תמך בה מבחינה כספית. בין הספרים והקונטרסים שחיבר היה הקונטרס "תקנת רבים" (ורשה, תר"ץ,1930), שבו הציע להתקין לסוחרים היהודים היתר עיסקא שנתי, כדי לפטור אותם מן העבירה של איסור ריבית. כשנכנסו הגרמנים ללובלין הושיט עזרה ליהודי העיר ולפליטים שבאו אליה. כשחשש מפני ידם של הגרמנים עבר לוורשה, ושם נפטר בתמוז ת"ש,1940.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ב, עמ 231-228; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרצו-תרצז;


איגר, שלמה אלעזר, בן אלטר עזריאל מאיר (ע"ע).
אחרי שנפטר אביו באוטבוצק, Otwock ,בתמוז תש"א,1941, מילא את מקומו זמן קצר, עד שנספה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286; אלפסי, עמ 208; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלה אזכרה, ה, עמ 129; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכג תשכד;

איזבוצקי, Izbucki,יצחק.
נולד בתר"ס,1900. כיהן ברב בז'לוצק,Żoludzk , שבווהלין. נספה עם בני קהילתו שנכלאו בגטו של רפאלובקה, Staraya Rafalovka,Rafalivka.
מקורות: ז'לוצק, עמ 146 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייבשיץ, Eibshitcz ,אלימלך.
מתרפ"ז,1927, כיהן כרב בלופושנו, Łoposzno, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין, קיילצה, עמ 274;

אייבשיץ, משה - אייזנשטיין, אהרן

ei
אייבשיץ, משה, בן מאיר.
היה רבה האחרון של שצ'רצוב, Szcerców, שבאזור לודז', והיה לו בית כנסת משלו. כשפרצה מלחמת העולם השניה היה כבן שבעים נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 266; מכתבו אלי בדוא"ל של קרוב משפחתו מיכאל זליגסון מניו יורק;

אייגס Eiges, ,(אייגש), חנוך העניך, בן שמחה ראובן.
נולד בתרכ"ד,1863. למד בישיבות בליטא. בתרנ"ח,1898, נבחר לרבנות של וילנה, ובתפקיד זה שימש יותר מארבעים שנה. בין היתר הקים שם עם ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע), "קיבוץ" שבו – כמו בישיבות אחרות במזרח אירופה – למדו התלמידים המובחרים. בתר"ע,1910, נבחר כנציג לאסיפת הרבנים בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג). אחרי הצהרת בלפור הצטרף לתנועת המזרחי, ובתרפ"ג,1923, היה בין החותמים על הכרוז של רבני פולין וליטא למען קרן החלוץ המזרחי. במחצית השניה של שנות העשרים, כשהמרכז של המזרחי עבר מווילנה לוורשה, פחתה פעילותו בתנועה, אך הוא המשיך לתמוך בה ועודד את הצעירים לעלות לארץ. בתרצ"ה,1935, היה בין יוזמי הקמת "מחלקת החרדים" בקרן הקיימת לישראל. נספה בווילנה ביולי 1941. לפי גירסה אחרת בפונאר, Ponary, Paneriai.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 269-262; זיידמן, יומן גטו ורשה (להלן: זיידמן, יומן), עמ 196; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 501; פנינה מיזליש, פדות, עמ 41, הע 19; יהדות ליטא, עמ 25; משה צינוביץ, אישים וקהילות, עמ 238-240;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייגס (אייגש), ד"ר שמחה ראובן, בן חנוך העניך (ע"ע).
נולד בווילנה בתרס"ה, 1905, וקיבל חינוך תורני. מתרפ"ד עד תרפ"ז,1924-1927, למד בבית המדרש לרבנים על שם הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין. ב-1929 כתב עבודת דוקטור על מושג הכסף בתלמוד. בגרמניה היה פעיל בסניפי הנוער של המזרחי, וכששב לליטא היה חבר המועצה הארצית של "תורה ועבודה". נספה עם אביו ב- 1941, בפונאר, שעל יד וילנה.
מקורות: פנינה מיזליש, פדות, עמ 41, 19; בית המדרש לרבנים בברלין, עמ 47;

איידלברג, Eidelberg,מרדכי דב, בן יצחק.
נולד בתרמ"א,1881. למד בישיבת וולוז'ין, והוסמך לרבנות בידי הרב רפאל שפירא ואחרים. תחילה שימש ברבנות בליסקובה, Liškeve,שבליטא, ובימי מלחמת העולם הראשונה עבר לניקולאייב, Nikolayevska Novorossiskaya, שבפלך חרסון באוקראינה. כשפרצה המהפכה הרוסית אסרו אותו הקומוניסטים, ואחרי השתדלויות מרובות שיחררו אותו. בתרפ"ב,1922, התירו שלטונות ברית המועצות לפליטים היהודים מפולין לעזוב את המדינה. אז יצא משם גם הרב איידלברג. הוא בא לביאליסטוק, והשתדל לעורר את דעת הקהל היהודית לסבלותיהם של היהודים בברית המועצות. בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב בסביסלוץ', Swisłocz, שבווהלין, ואחר כך עבר למאקוב מזובייצק, Maków Mazowiecki, שבאזור ורשה. בתרפ"ח, 1928, נתמנה כרבה של פלוצק, Płock, שבאזור לודז'. היה בוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין, ועזר בגיוס כספים לישיבות שבליטא. שלח שלושה מבניו ללמוד תורה בארץ ישראל, ובתר"ץ, 1930, ביקר בה ונפגש עם הרב קוק. חיבר את בספר "חזון למועד" על מצבה של הדת היהודת בברית המועצות. כשכבשו הגרמנים את פלוצק, נלקח לעבודות כפייה, הוברח לוורשה, ואחר כך הצליח להגיע ללומז'ה, Łomża, שהיתה בתחום הכיבוש הרוסי. היהודים רצו למנות אותו כרב העיר, אך מחמת הלשנה נאלץ לעזוב את המקום ונדד בערים שונות בליטא. בסוף היה בלאחוביץ', Lakhovicz, ומשם שלח עזרה לרבנים שהוגלו לסיביר. נספה עם חורבן העיירה, בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 302-294; ספר זכרון לקהילת לומז'ה, עמ 120; פלוצק, תולדות קהילה עתיקת יומין בישראל, עמ 396; יזכור לקהילת סביסלוץ, עמ 25-27;

איידלמן, Eidelman,אליעזר (אליעזר השני), בן שמריה.
בתרס"ד,1904, נתמנה כרבה של רוביז'ביץ, Rubieżewicze,שבווהלין. שם התפרנס בדוחק מזיכיון למכירת שמרים. הקים את בית הספר "חורב", ושלח את בוגריו ללמוד בישיבות גבוהות. נספה בשואה.
מקורות: ספר רוביז'ביץ דרבנה והסביבה, עמ 108; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 590;

אייזן, Aisen,Eisen,אברהם.
נולד בתר"ם,1880. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בסווירז', Swirż, שבגליציה המזרחית. מתר"ע,1910, היה דיין בפודהיצה, Podhaice, שבאותו האזור. בתרפ"ח,1928, יזם את הקמת הסניף של אגודת ישראל בעירו. נספה בתש"ג.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 90; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 412; ספר פודהיצה, עמ 52;

אייזן, יצחק, בן אברהם.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כדיין ומו"ץ בויילופולה סקשינסקיה, Wielopole Skrzynskie, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 130;

אייזן, משה פנחס הלוי, בן חיים.
נולד בתרמ"ג,1883. מילא את מקומו של חותנו האדמו"ר ישראל לנגנר מרוהטין, Rohatyn, שבגליציה המזרחית, שישב בברודי,Brody, הסמוכה. שם נספה.
מקורות: וונדר א, עמ 102; אלפסי, עמ 164; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסט;

אייזנבוד,Eisenbud ,אליהו, בן נח.
נולד בתרל"ז,1877. זמן מה כיהן כרב בהורודישצה, Horodyszcze, שבווהלין. היה רבה של ואסילישקי Vaslishki ,. היה מראשוני תנועת המזרחי. היה פעיל בענייני הציבור, ובין היתר היה ממייסדי בית הספר "יבנה" של המזרחי בעירו. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים היה בין החותמים על כרוזי הרבנים שקראו להצטרף אל המזרחי. תמך בעלייתם של חברי הפועל המזרחי בעירו לעלות ארצה, וכמה עשרות מהם אכן עלו לפני מלחמת העולם השניה. ב-1941 עינו אותו הגרמנים ואחר כך ירו בו.
מקורות: ספר זכרון לקהילות שצ'וצ'ין ואסילישקי, אוסטרין, נובידבור, רוז'אנקה, עמ 136-137, 141, 144-146,
237; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 488-489; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 287 , 325, 326, 327, 484; רבני ברית המועצות, 1939-1991 ;

אייזנבוד, נח, בן אליהו (ע"ע).
היה אב"ד בפינסק,Pinsk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נספה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 28;

אייזנברג, ,Eisenbergיהודה לייב, בן יוסף.
בתרצ"ג,1933, התקבל כראב"ד בלאסק, Łask., שבאזור לודז'. היה חובב ארץ ישראל, ועם זאת התנגד לציונות והיה מקורב לאגודת ישראל. הגרמנים התעללו בו מן היום הראשון לכיבוש העיר בידיהם. כשהיה חבול מן ההתעללויות שלחו אותו יהודי העיר ללודז', כדי שיתרפא שם ואולי יוכל להינצל. אך הוא תבע שיחזירו אותו ללאסק, כי רצה להיות עם בני עדתו בימי צרתם. הוא סרב למלא את פקודת הגרמנים לשרוף את בית הכנסת בלאסק, ודרש מן הצעירים היהודים להתנגד בכוח למילוי הפקודה. אחרי שהרגו חייל גרמני התבצרו שבעה עשר צעירים יהודים בבית הכנסת וקברו שם את ספרי התורה. כולם נהרגו. הרב אייזנברג נספה במחנה חלֶמנו .
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 240-237; אלה אזכרה, ז, עמ 15-13; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 136, 137, 138, 139;

אייזנשטיין,Eisenstein ,הרב ד"ר אהרן.
למד בבית המדרש לרבנים בווינה. מתרצ"א,1931,עד מלחמת העולם השניה כיהן כרב בציישין, Cieszyn, שבגליציה המערבית. אביו, שלפי שעה שמו אינו ידוע לנו, היה מפעילי המזרחי בסטניסלבוב, Stanisławów Ivano Frankovsk,. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 307; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 72;

אייכנבוים, שמעון - אייכנשטיין, יחזקאל

ei
אייכנבוים, Eichenboim, Eichenbaum,שמעון.
היה תלמידו של דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון", ומוסמך האוניברסיטה והמכון למדעי היהדות בוורשה. שימש כמורה לדת בבתי ספר תיכוניים בטרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 475-474;

אייכנשטיין Eichenstein, אהרן, בן אברהם חיים.
רוזדול
-ראזלא,Rozdół, שבגליציה המזרחית. נספה באדר א תש"ג,1943, בכפר ליד סטרי, Stryj.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, אלתר יצחק שלום, בן חנוך העניך.
היה רב ואדמו"ר בבוסק, Busk, שבגליציה המזרחית. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 289;

אייכנשטיין, אליהו, בן ר' משה מזידיטשוב, Żydaczów.
גליציה המזרחית. מילא את מקומו של אביו שם אחרי שהוא נאלץ לעזוב את עירו בגליציה ועבר למונקאץ', Munkacz, Mukačevo שבקרפטורוס (אז צ'כוסלובקיה. היום אוקראינה). נספה בסיון תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 178; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רכה;

אייכנשטיין, אלכסנדר סנדר ליפא
בן האדמו"ר יוסף מטרנופול, Tarnopol, גליציה המזרחית. נולד בתר"מ,1880. מתרפ"ג, 1923, היה רבה של סטרוסוב, Strosów, שבאותו האזור. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 144; אלה אזכרה, ג, עמ 156; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 383; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייכנשטיין, אלכסנדר סנדר ליפא
בן משה מזידיטשוב, Żydaczów. גליציה המזרחית. נספה באושוויץ בסיון תש"ד.
מקורות: וונ דר, א, עמ 138;

אייכנשטיין, בן ציון
בן אלכסנדר סנדר ליפא שהיה אב"ד בצאנז, Sącz Sanz, Nowy,
שבגליציה המערבית. נספה בשואה. כל הרבנים מבני משפחת אייכנשטיין (על שמו קראו להם בן ציון'לך) שהיו בצאנז בזמן הכיבוש הנאצי נתפסו כבני ערובה ונדרשו להסגיר לידיהם את אחד היהודים שמבריח ניסה להעביר אליו מכתב ביידיש. הם לא הסגירו אותו, ושולחו לאושוויץ.
מקורות: וונדר, א, עמ 145; שלמה זלמן לעהרער, צאנז, די הייליגע פארשווינדענע שטָאט (להלן: לעהרער), ב, עמ 72, 73;

אייכנשטיין, זאב וולף.
נולד בתר"ל, 1870. מתרפ"ב,1922, עד תרצ"ו,1936, היה רבה של וישניצה
Wiśnic Nowy, שבגליציה המערבית. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 145;

אייכנשטיין, חיים יוסף, בן משה.
היה רב ואדמו"ר באוקילבה, Ochlopow, ובוולוויץ, Wołowiec,שבגליציה המזרחית. מתרצ"ה,1935, מילא את מקומו של אביו במונקאץ',Munkacz, Mukačevo , שבקרפטורוס. נספה בשואה.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, יהושע, בן אשר.
האדמו"ר מזידיטשוב-גרוסוורדיין, Żydaczów-Grossvardein. נולד בתרנ"ו,1896. למד בישיבות חסידיות בגליציה, וזמן מה ישב בבעלז. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ומשם לגרוסוורדיין,,Grosswardein, Oradea שבטרנסילבניה, שבה ניהל עדה חסידית. כשנכנסו הגרמנים להונגריה במרס 1944 ביקש מן היהודים בעירו לעבור לרומניה, אך הוא לא עזב את העיר. כשגורשו יהודי העיר הגיע למחנה עבודה, ובכל התקופה שעשה במחנות הקפיד על קיום המצוות ועודד את רוחם של היהודים שהיו במחיצתו. נפטר בגרמניה בסיון תש"ה, 1945, זמן קצר אחרי השחרור.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 242-239; החסידות מדור לדור, א, עמ 289; חכמי טראנסילוואניה, עמ קיב;

אייכנשטיין, יוסף, בן אלכסנדר סנדר יום טוב ליפא.
היה אדמו"ר בטרנופול, Tarnopol, גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243; החסידות מדור לדור, א, עמ 285;

אייכנשטיין, יחזקאל.
היה רב או אדמו"ר בניימירוב, Niemirów, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 338;

אייכנשטיין, יצחק - איינבינדר, יהודה

ie
אייכנשטיין, יצחק, בן משה.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרע"ב,1912, ירש את מקומו של אביו כרבה של רודקי, Rudki, Ridik, שבאזור לבוב. בימי השלטון הסובייטי בעיר עבד בבית המטבחיים.
נספה עם נכבדי הקהילה סמוך לכניסת הגרמנים לעיר, ביולי 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייכנשטיין, יצחק אייזיק מנחם, בן שלמה יעקב.
נולד בתרל"ט,1879. תחילה היה אדמו"ר בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. בתרס"ט,1909, נעשה אדמו"ר בפודהיצה, Podhaice, שבאותו האזור, ושם כונה "האדמו"ר מבורשטין". בקיץ תש"ב, 1942, הקימו הגרמנים בביתו בית מלאכה, ובו עבדו כעשרים בעלי מלאכה שהיו חיוניים למשק הגרמני. נפטר בגטו של פודהיצה באדר א תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 91-88; ספר בורשטין, עמ 295; ספר פודהיצה, עמ 39, 54, 138-137; וונדר, א, עמ 164-162; החסידות מדור לדור, א, עמ 285; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 411, 413 ;

אייכנשטיין, יצחק שלום.
בוּסק, Busk. גליציה המזרחית.
נספה בשואה.
מקורות: ספר בוסק: לזכר קהילה שחרבה, עמ 285 ברשימת הנספים;

אייכנשטיין, מנחם מנדל, בן חיים אברהם.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, עמ 125 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה, בן יהושע השל.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בסחודניצה, Schodnica, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 358;

אייכנשטיין, משה.
נולד בערך בתרל"ד,1872. בתרנ"ב,1892, התקבל כאב"ד בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית, תוך מחלוקת קשה עם גיסו נפתלי ארליך (ע"ע). בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב ואדמו"ר בוורצקי Nizni Verecki, Nyzhni Vorota,שבאותו האזור. כעבור שנים אחדות עבר למונקאץ',Munkacz, Mukačevo, שבקרפרטורוס (אז צ'כוסלובקיה היום אוקראינה). אחר כך חזר לעירו. משם גורש לאושוויץ, ונספה בסיון תש"ד,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 179-178; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה יצחק.
היה רב בצאנז,Sanz, Nowy Sącz , שבגליציה המערבית. נספה ב"אקצית הרבנים" שנערכה בעיר ביוני 1941.
מקורות: ספר סנץ, עמ 772; לזכר קהילת צאנז, עמ 142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 264;

אייכנשטיין, מתתיהו אהרן.
בתרצ"ה, 1935, נתמנה לרבה של רוזדול-ראזלה, Rozdół, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 511;

אייכנשטיין, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. זמן מה היה אב"ד בסכונדיצה, Schodnica, ובחודורוב, Chodorów,שבגליציה המזרחית. בתרצ"ו,1936, בערך נתמנה לרב בשדליסק,Siedliska , שבאזור לובלין. התנגד לציונות. מתנגדיו האשימו אותו שקנה את הרבנות בכסף, ו-162 רבנים הטילו עליו חרם. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לברית המועצות, ונראה שבדרך לשם נפטר או נהרג. כך לפי פנקס הקהילות. לפי מקורות אחרים נספה בתש"ג,1943).
מקורות: ספר זכרון לדרוהוביץ', בוריסלב והסביבה, עמ 191. ספר דמביץ, עמ 186; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 572;

אייכנשטיין, שמשון, בן אהרן מנחם מנדל.
מתרפ"ג,1923, ניהל את ה"חצר" של חסידות אולסק,Olesko , בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 287; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 56;

איילנברג,Eilenberg ,יוסף.
היה דיין ומו"צ בזלוטשוב, Złoczów, שבגליציה המזרחית. נספה ביוני 1941.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 508;

איינבינדר,Einbinder,יהודה לייב.
בתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקובילניק,Kobilniki, Kobilinik, Narach, שבאזור פינסק, Pinsk, רוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נספה בתשרי תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 534; ספר קובילניק, עמ 244. מופיע ברשימת הנספים, ללא פרטים נוספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

איינשטיין, דניאל - אלטר, אברהם

ei
איינשטיין,Einstein ,דניאל.
היה רבה האחרון של גלוון, Gelvonai, Gilwany, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941, ביער על יד וילקומיר, Vilkomir, Ukmerge.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 194; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

איש הורוביץ, Ish-Horowitz,אפרים פישל, בן דוד הלוי.
ירש את מקומו של אחיו נחמן כרב בלישץ, Lysiec, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

איש הורוביץ, יוסף הלוי, "דער פינסקר".
למד עם ביאליק בישיבת וולוזי'ן. עד המהפכה הרוסית כיהן כרב בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה, ואז ברח לפולין. היה ציוני, ונסע בעיירות כמטיף למען ארץ ישראל. בת"ש,1940, עבר לבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית, שבתחילת מלחמת העולם השניה נכבשה בידי הרוסים, ושם למד תורה ולימד את הנערים (כנראה בחשאי. פ"מ). נפטר מטיפוס.
מקורות: ספר בוצ'אץ', עמ 241, 245-244;

איש הורוביץ, משה הלוי.
היה אב"ד בסטניסלבוב, Stanislawów ,Ivano Frankovsk. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155;

איש הורוביץ, נחמן, בן דוד הלוי.
היה בקוזלוב,Kozłów , בלישץ, Lysiec, ובהאליטש, Halicz, שבגליציה מזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

אלבלינגר,Elblinger , לייב.
בתרצ"ג-תרצ"ד,1934-1933, הוציא לאור עם הרב יהושע משה אהרונסון (שניצַל מן השואה וחיבר את הספר "עלי מרורות") את הירחון הרבני "בית אברהם", שבו כתבו אנשי ישיבת סוכאטשוב, Sochaczew. נספה בשואה.
מקורות: עלי מרורות, עמ 27, 69, 385;

אלברג,Elberg ,Eilberg ,אברהם נתן.
נולד בתרכ"ח,1868. בתרס"ג,1903, נתמנה כאב"ד של זגירז', Zgierz, שבאזור לודז', ובסוף תרפ"ה,1925, כאב"ד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. השתתף בכתבי עת תורניים, בהם "תל תלפיות". ההדיר כמה ספרים, וכתב ספרים אחדים שלא נדפסו. בתרפ"ד, 1924, נדפס ספרו "בית נאמן". קרב גם את הצעירים בעירו שנטו לתנועה הציונית. כשפרצה מלחמת העולם השניה סייע לפליטים היהודים שעברו בעירו. כששרפו הנאצים את בית הכנסת פסק שהיהודים לא יסכנו את עצמם כדי להציל את ספרי התורה. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: ספר זגירז' א, עמ 371-367, 530;

אלטהויז, Althoiz, Altahus, אליהו חיים.
נולד בניקולייב,Nikolayev , שבאוקראינה. היה מקורב לר' יצחק יוסף שניאורסון, האדמו"ר מליובאביטש. בימי מלחמת העולם הראשונה ישב בקרונשטאט, Kronstadt, שעל יד פטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ושם הציל יהודים רבים. כשאסרו הסובייטים את האדמו"ר הם אסרו גם את בנו יחידו של הרב אלטהויז בעוון החזקת ספר תורה במחתרת, הגלו אותו לסיביר ושם נפטר. אחרי שהשלטונות הסובייטיים שיחררו את הרבי הוא נסע לריגה, והזמין אליו את הרב אלטהויז, שפעל שם הרבה בארגון "אחוות תמימים" של חב"ד. נספה עם חורבנה של יהדות ריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369;

אלטהויז, מנשה, בן בנימין מניקולאייב.
מרבני חב"ד. נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 162;

אלטוורג, ,Altwarg אליהו זאב.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בדרוהיצ'ין, Drohiczyn, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 244;

אלטמן, Altman ,Altmann יוסף אלחנן.
כיהן כרב באפטא, Opatów, שבאזור לובלין. בתקופת הכיבוש הנאצי המשיך ללמד תורה בבית המדרש של ר' אברהם יהושע השיל, ה"אוהב ישראל". נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 225;

אלטר Alter(אלתר), אברהם.
לפני מלחמת העולם השניה גר בסוסנוביץ, Sosnowiec. בזמן המלחמה עבר לוורשה, ושם עבד ב"שופ" לנעליים. נספה בטרבלינקה באוגוסט 1942.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 128, 234, 292;

אלטר, אברהם - אֶליס, שניאור

al
אלטר, (רוטנברג, (Rotenberg, וכך כל האדמורי"ם והרבנים משושלת גור), אברהם יששכר בנימין אליהו
בן מנחם מנדל, שהיה רבה של פביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ח,1898, וגדל בבית סבו אריה לייב, בעל "שפת אמת". אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לפביאניץ, ושם הכין לדפוס את כתבי סבו שעד אז לא ראו אור. בתרצ"ד,1934, נתמנה להיות רבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה, ושם עבד באחד ממפעלי התעשיה, עד ששולח לטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 36-33;

אלטר, אברהם מרדכי, בן שלמה.
משושלת גור. נולד בתרל"ד,1872. למד והוסמך להוראה בוורשה. אחר כך עבר לז'יכלין, Żychllin, שבאזור לודז', ונעשה לרב ואב"ד של העיר. היה חבר באגודת ישראל. כשכבשו הגרמנים את העיר בימי מלחמת העולם השניה הם התעללו בו. בחורף ת"ש,1939-40, ביקשו ממנו הגרמנים שיעזור להם בארגון הגירושים מן העיר. הוא סרב לשתף אתם פעולה, ונורה עם עוד כמה מנכבדי הקהילה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 21-18; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 118;

אלטר, אריה לייב, בן בן-ציון.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרבה של רדזימין, Radzymin, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בשמחת תורה תש"ב,1941.
מקורות: ספר זכרון רדזימין, עמ 41;

אלטר, מאיר, בנו הבכור של אברהם מרדכי, הרבי מגור.
התחנך אצל סבו בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. עבר לוורשה, ללודז', ובסוף חזר לוורשה, ושילב את הלימודים עם העיסוק במסחר. כשכבשו הנאצים את ורשה הם חיפשו את האדמו"ר אברהם מרדכי, אך במקומו הלך בנו מאיר. כשהתירו הגרמנים לר' אברהם מרדכי לעזוב את ורשה, הם לא אפשרו זאת לבנו. הוא עבד באחד ה"שופ"ים, ומשם גורש לטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 110, 331; אלה אזכרה, ד, עמ 229-226;

אלטר, מנחם מנדל, בנו של האדמו"ר מגור, אריה לייב, בעל ה"שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי (ע"ע). נולד בתרל"ז,1877. תחילה גר בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, ושם הקים ישיבה חסידית. בראשית המאה יסד את העיתון היומי החרדי "הקול", שנועד להילחם ב"הצפירה" של נחום סוקולוב, ואת העיתון היידי "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט" שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. העיתונים הללו חדלו להתקיים ב-1913. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לרוסיה, וזמן מה ישב בוויטבסק. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בפביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז', ובתרצ"ד, 1934, נבחר לרבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. המינוי התעכב, כי היו קשיים בהסדרת משרה לבנו של יחזקאל ליבשיץ שהיה רבה הקודם של העיר, והוא אושר רק בתרצ"ח,1938. הרב אלטר היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובתרצ"ה,1935, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתדל להסתתר, כי הגרמנים חיפשו את הרבנים. באוגוסט 1942 נספה עם משפחתו בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 69-360; זיידמן, יומן, עמ 60-59, 316,317, 331; ספר קאליש, א, עמ 221; ספר קאליש, ב, עמ 65, 228-227; תולדות יהודי קאליש, עמ 201- 203; אלה אזכרה, ב, עמ 60-52; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 175, 216; ספר פביאניץ, עמ 89, 95, 385; יהושע אייבשיץ , כערער בערבה, עמ 233, 235;

אלטר, משה אלחנן, בן אברהם יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. הוסמך לרבנות בידי הרב מאיר אראק מבוצ'אץ. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. אחרי המלחמה נתמנה כחבר בית הדין הרבני בלבוב, לצידו של הרב יצחק ציף, ואחרי שזה נפטר, בתרצ"ה,1935, ירש שם את מקומו כראב"ד. נוסף לתפקידו זה היה גם ראש ישיבת בעלז בלבוב. כשכבשו הרוסים את לבוב, בספטמבר 1939, עזר לפליטים שנמלטו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נצטוו הוא, הרב ד"ר קלמן חמיידס והרב ישראל יהודה לייב וולפסברג (ע"ע), באמצעות היודנראט, למסור להם רשימות של אנשים חשובים, אך הוא סרב לעשות זאת ובשל כך נאסר, ואחר כך נפטר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 189-184; ישראל קלפהולץ, גדולי חסידי בעלז, ב, עמ רנט-רסד; כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 63; בסוד ישרים ועדה, עמ שז;

אלטר, משה בצלאל, בן יהודה אריה לייב, בעל "שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור (ע"ע). נולד בתרכ"א,1861. לפי אלפסי בתרכ"ח,1868. את כל זמנו הקדיש ללימודים בחצר של אדמו"רי גור, Góra Kalwaria, על יד ורשה. בתרפ"ה,1925, ביקר בארץ. בתרצ"ז, 1937, עמד לעלות ארצה, קיבל סרטיפיקט (רשיון עליה מן הבריטים), אך ויתר עליו לטובת נכדו. בזמן המלחמה עבר מגור לוורשה, ושם עבד ב"שופ", לנעליים, עם האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע), ואחרים. נספה בטרבלינקה בתש"ג.
מקורות: אדמו"רים, עמ 218-215; זיידמן, יומן, עמ 64-63, 292, 331; אלה אזכרה, ב, עמ 103-96; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של;

אלטר, נחמיה, בן אריה לייב, בעל "שפת אמת" מגור.
נולד בתרל"ד,1874. עד מלחמת העולם הראשונה ישב בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. בימי המלחמה עבר לוורשה. אחר כך עלה לארץ, התישב בירושלים, וניהל את ישיבת "שפת אמת". אחרי מאורעות תרפ"ט,1929, חזר לפולין והתיישב בלודז'. בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בגטו לודז'. שם תיקן תקנות בעניין התפילה, ושלח מצרכי מזון לרעבים. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. אחר כך העבירו אותו החסידים לגטו ורשה , כי חשבו ששם יוכל להינצל, ושם נפטר.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 316; אלה אזכרה, ה, עמ 95-92; לאָדזער טאָגבלאט, עמ 455; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 153-159;

אלטשטאט, Altstadt, Altstat ,חיים אריה.
זמן מה היה אב"ד בקרופיץ,Kropice,שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ג, 1943.
מקורות: על חרבותיך סטניסלאב: עמ 369; פנקס ה קהילות, גליציה המזרחית, עמ 490;וונדר, א, עמ 208;

אליוביץ', Eliowitz , מרדכי, בן ישראל קלמן.
נולד בתרס"ו,1906. בנעוריו למד בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'', Baranowice, שבווהלין. אחר כך למד בישיבת קלצק,Kleck , שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), והוסמך להוראה בידי הרב אהרן קוטלר והרב אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרצ"ו,1936, נתמנה לדיין ומו"ץ בסלונים, Słonim, שבווהלין. כשנכבש האזור הזה בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, ניסה לעבור לווילנה, ועמד להצטרף לאותם בני הישיבות שעמדו להימלט משם ליפאן. נתפס בגבול והוחזר לסלונים. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 221-219, פנקס קלעצק, עמ 39; פנקס סלונים, א, עמ רמג;

אלינוביץ, ,Elinowitz אהרן.
נולד בתר"ס,1900. היה רבה האחרון של ויסוקי דבור Visoki Dvor, , שבליטא. ב-17 ביולי 1940 קרא לו המפקד הגרמני של העיר ואמר לו שאת היהודים יפרידו משאר תושבי העיר, והוא, הרב, יהיה אחראי על כך. הוא ציווה עליו לשלוח, בשבת, ארבעים יהודים כדי שישטפו את הרצפות במקום מגוריהם של החיילים הגרמנים. נרצח בטרוקי,Troki, עם בני קהילתו, שגורשו לשם בערב יום הכיפורים תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 253; ליטע, I, עמ 1872; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אֶליס, Elis,שניאור זוסיא, בן הרב אלתר חיים.
מתרס"ב, 1902 עד תרע"ב,1912, היה רב בקאלוש Kalusz, שבגליציה המזרחית. כפי הנראה ירש את מקומו של אביו בזוואניץ Zhvanets, Zvanitz
שבאותו האזור. נספה, כנראה , באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אלכסנדר, זיגפריד - אנגלמן, יצחק

al
אלכסנדר,Alexander ,ד"ר זיגפריד.
נולד בתרמ"ו,1886, בלובסנס Lobsens , שבאזור פוזנן. למד בבית הספר התיכון בברומברג, Bromberg ,Bydgoszcz, ואחר כך בבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין. למד באוניברסיטה בווירצבורג, וקיבל תואר ד"ר. בתרע"ז,1917, היר רב צבאי. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בקוטן/אנהלט, Köthen/Anhalt, ובתרפ"ג,1923, לרב בסארבריקן. בתרפ"ד,1924, בא לברלין, ושם עסק בין היתר בהדרכה רוחנית
[1] ובהכנה של הנערים לבר-מצוה. בבית החולים ובבית האבות היהודיים. כשנסגרו בתי הכנסת בברלין אחרי הפרעות של נובמבר 1938 הוא לימד בבית ספר יסודי של הקהילה היהודית. רוב הילדים שלמדו בו היו מנישואי תערובת, ואולצו לעזוב את בתי הספר הכלליים בעיר, והרב אלכסנדר השתדל להנחיל להם את ערכי היהדות. ב-1943 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.שלושת ילדיו הצליחו להגיע לארץ ישראל.
מקורות: Joseph Valk, Kurz Biographien zur Geschicte der Juden 1918-1945 (להלן: ולק), עמ 7;
, להלן: סינסון, 58 -59;.M.M. Sinasohn, Die Berliner Privatynagogen und ihre Rabbiner, 1671-1971

אלעיארזש, Eliezrasc ,,Eliezrasch מאיר, בן צבי.
זמושץ' מילא את מקומו של אביו שהיה אדמו"ר בלובלין, על אף שלא נולד בשושלת חסידית. היו לו הרבה חסידים מחוץ לפולין, שאתם ניהל בראשית שנות השלושים של המאה העשרים התכתבות ענפה. כמה מהם שלחו לו קוויטלאך מארצות הברית. נספה באחד המחנות שהיו בסביבות לובלין .
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 275-274; החסידות מדור לדור, ב, עמ 506;

אלפוס, Alfus,יוסף.
בתר"מ, 1880, התחיל לכהן כרב בדז'ויצה, Drzewice, שבאזור לודז'. בתרפ"ז, 1927, נתמנה לרבה של יז'וב, Jerżów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 133;

אלפרוביץ (אלפרט), Alperowitz, שניאור זלמן, "זלמן קורניצר".
נולד בתרס"ד, 1904. בגיל צעיר התחיל ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש. אחר כך היה המנהל של הישיבה הזאת בנעוועל, Nevel, שבאזור ויטבסק, רוסיה הלבנה. זמן מה ניהל עם הרב אברהם דרייזין את רשת ישיבות "תומכי תמימים" המחתרתיות בברית המועצות. בשנים 1931-32 היה אחד מראשי הישיבה שהתקיימה במחתרת ביקטרינוסלאב (היום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה. בימי מלחמת העולם השניה גר בלנינגרד, ובימי המצור גווע שם גווע מרעב, עם בני משפחתו.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 581 , 501; ליובאוויטש וחייליה, עמ 166; יהודים ויהדות בברית המועצות,
עמ'135;

אלפרט,Alpert , חיים אברהם.
היה רבה האחרון של נובי שויירז'ין, Nowy Swierźeń, שבווהלין. נרצח באוקטובר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 610;

אלפרט, שבתאי.
בתרפ"ה,1925, התחיל לכהן כרבה של פולונקה, Połonka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 520;

אלפרסון, Alperson.
היה רבה של דמידובקה, Demidówka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 65;

אלתר, Alter, ד"ר משה.
גיסו של ד"ר מאיר בלבן (ע"ע). למד באוניברסיטה ובסמינר לרבנים בווינה. כתב מחקרים על תולדות היהודים בעירו ריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. בתרפ"ה,1925, נתמנה כמורה להיסטוריה יהודית וכללית בסמינר "תחכמוני" בוורשה שנוסד על ידי המזרחי. בשנים 1929-1939 שימש כמנהל המוסד. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו ורשה. בקיץ תש"ב,1942, השיגו לו משוויץ תעודה של אזרח חוץ, שהודות לה היה אמור להגיע למחנה לנתיני חוץ בוויטֶל שבצרפת. אך ביוני 1943 הועברה כל הקבוצה שלו לברגן בלזן, כשהמטרה היתה להחליף אותם בגרמנים שהיו עצורים במדינות שונות בעולם החפשי. התכנית נכשלה, ובחול המועד סוכות תש"ד,1943, שולחו כולם לאי שם.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 45-41; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 142;

אנגל (ענגיל), Engel, Engil,חיים, בן שמואל.
נולד בתר"ם,1880. בתר"ע,1910, נתמנה לראב"ד ברדומישל וילקי (רדומישל רבתי), Radomyśl Wielki, שבגליציה המערבית, ובתרצ"ה,1935, אחרי פטירת אביו, נתמנה שם לאב"ד. כשהקימו שם ספריה ציבורית הכריז עליה חרם. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, ושם נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 105-102, 937-936; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 338;

אנגל-הורוביץ,Engel-Horowitz ,שמעון.
נולד בתרל"ו,1876. היה ידוע בכינוי "שמעון ז'ליכובר", על שם העיירה ז'ליכוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית, שבה נולד. השתתף עם ר' מאיר שפירא בניהול ישיבת חכמי לובלין, בה כיהן כר"מ ואחר כך כמשגיח רוחני. אחרי פטירתו של שפירא, בתרצ"ה,1935, נאלץ לעזוב את הישיבה, עבר לקרקוב, ושם התמסר לטיפוח של קומץ תלמידים מובחרים, בישיבה שפתח. בזמן המלחמה דחה את האפשרות שניתנה לו להימלט, כי לא רצה להשאיר את היהודים האחרים ששהו אתו במקום המסתור. נספה בקיץ תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 51-42; אלפסי, עמ 224; וונדר, א, עמ 243-238; עדותם של בני משפחתו; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 200;

אנגלהארד, Engelhard, Engelrad,(אנגלראד), ישעיהו, בן יצחק נחום.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה כיהן כרב במודז'יוב, Modrzejów. עיירה זאת ישבה על הגבול שבין אוסטריה, גרמניה ורוסיה, והיתה צומת דרכים ליהודים ממזרח אירופה שביקשו להגר מערבה. מטבע הדברים התעוררו כאן בעיות רבות, בין היהודים עצמם, ובינם לבין השלטונות. משם עבר לסוסנוביץ, Sosnowiec, ונבחר להיות רבה של העיר אחרי שלושה סיבובים של מלחמת בחירות. בתרע"ב,1912, השתתף בוועידת היסוד של אגודת ישראל בפולין, שהתקיימה בקטוביץ. בימי הכיבוש הנאצי עזר הרבה ליהודים בעירו ובעיירות הסמוכות. כשהתחילו הגירושים מן העיר דרש ממנו מארין, שהיה ראש היודנראט בסוסנוביץ, שיעזור לו להכין רשימה של אלפיים איש, אך הוא סרב למלא את הפקודה, ולכן גורש למחנות באותו המשלוח, ושם נספה. לפי ספר סוסנוביץ רצה מארין להציל את הרב במאי 1942, כשנשלחו למוות עשרים אלף מיהודי העיר, אך הוא סרב לקבל את ההצעה
[2].
מקורות: ספר סוסנוביץ והסביבה בזגלמביה, ב, עמ 282; אדמו"רים, עמ 233; אלה אזכרה, ו, עמ 296-290; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 61; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 335;

אנגלמן, Engelman,יצחק.
נולד בתרל"ז,1877. בצעירותו למד אצל ר' יהושע טרונק מקוטנה, Kutno, ואצל האדמו"ר אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר. היה פעיל בתנועה הציונית, בתנועת המזרחי, ובמוסדות שונים של קהילת ורשה. היה בין המייסדים של ישיבת "בית שמואל" על שם הרב שמואל מוהליבר. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 150-148.

[1] הדרכה רוחנית, במקור: Seelsorger, שפירושו המילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה לא היה קיים במזרח אירופה.
[2] לפי "עלי מרורות" שהה הרב אנגלהארד, לפחות בהתחלת המלחמה, בגטו ורשה, ושם עסק בפעולות סעד עם הרב אהרנסון ואחרים.

אנוחוביץ, יוסף - אפשטיין, ברוך

an
אנחוביץ (אנכוביץ), Anachowicz ,יוסף.
נולד בתר"מ,1880 (לפי בן ציון קליבנסקי בתר"ל, 1870) בפלך גרודנה. כיהן כרב בשאקי Saki, Šakiai, שבליטא, עם הרב יוסף גולדין (ע"ע), ובערוב ימיו שימש בה כדיין. נפטר בכ"ד בשבט תש"א, בימי השלטון הסובייטי, אך לא זכה שיקימו מצבה על קברו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 702; רבני ברית המועצות, 1939-1991; מכתבו של נינו בן ציון קליבנסקי;

אסבל, Asbel, דוד יעקב, נכדו של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב.
היה רב בסמיאטיץ', Siemiatycze, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

אסטנוביץ, אלעזר.
נולד בתר"ם,1880. שנים אחדות לימד בישיבת "תמכין דאורייתא" בסאנוק, שבגליציה המערבית, ואחר כך כמגיד מישרים בניימארק- נובי טארג,,Nowy Targ שבאותו האזור. חיבר פירוש על ספר "עקידת יצחק", והשווה את הדפוסים השונים שלו. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 247-246;

אפרתי,Efrosi ,Efrati.
גלינא, Glinuany. גליציה המזרחית. נספה בגטו פשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, בסיון תש"ג.
מקורות: מגילת גלינע (גליניאנע), עמ 278;

אפרתי, יצחק צבי, בן יקותיאל.
נולד בתרס"ה,1905. הוסמך בידי הרב דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון". מתרפ"א,1921, כיהן בגלינא, Glinuany,כאב"ד, אדמו"ר, והגבאי של קופת ארץ ישראל. שם נספה בתש"ג,1943, עם כל בני עירו.
מקורות: אלפסי, עמ 63.; החסידות מדור לדור, ב, עמ 403; קהילת גלינא, עמ יט; וונדזר, א, עמ 262; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפרתי, לייב.
היה אדמו"ר בלבוב. היה מקרב אליו את פשוטי העם ואת חוגי העולם התחתון, שאותם השתדל להחזיר למוטב. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 137;

אפשטיין, Epstein, ,(עפשטיין), אליהו יהושע.
היה רבה האחרון של ראקוב, Raków, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 553;

אפשטיין, אליעזר, בן חיים מאיר הלוי.
נולד בתר"מ,1880. היה אדמו"ר בניישטאט, Nowe Miasto Newstadt,,Nowy Korczyn,שעל יד קרקוב,ומשם עבר לז'אלושיץ, Działoszyce, הסמוכה. נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור דזיאלושיץ והסביבה, עמ 304; החסידות מדור לדור, א, עמ 262; בית קומרנא, עמ 105;

אפשטיין, אליעזר יהושע, בן אברהם שלמה הלוי.
נולד בתרנ"ט,1898. נסמך להוראה בידי הרב יחיאל מיכל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. אחרי נישואיו היה זמן מה ר"מ בקיילצה, Kielce, Keltz , ושם הקים ישיבה. משם עבר לאפטא, Opatów,שבאזור לובלין, ושם היה מו"צ וראב"ד. בתר"פ,1920, נתמנה לרב ברקוב, Rakow, Rakiv, שבפולין. שם עמד גם בראש עדת חסידים, ונקרא "דער ראקעווער רב". אחרי פטירתו של הרב אברהם סילמן בחמיילניק, Chmielnik, שבאזור קיילצה. בתרפ"ט,1929, נבחר כרב ואב"ד של העיר. שם היתה לו מחלוקת עם הרב טוביה סילמן (ע"ע), בנו של הרב שנפטר. פירסם מאמרים עיוניים בקבצים תורניים שונים שהופיעו בפולין. נספה בטרבלינקה.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 123, 147-150; החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, אלתר משה דוד, בן יהודה אריה לייב.
היה רבה של טרלה, Terlo, שבגליציה המזרחית. עבר לטשמילוב,Chemilov, שבאותו האזור, ושם היה אדמו"ר. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151 ;

אפשטיין, ברוך, בן יחיאל מיכל.
בעל ה"תורה תמימה". נולד בתר"ך,1860, בבוברויסק, Bobroisk, שברוסיה הלבנה. למד בישיבת וולוז'ין ושם הוסמך לרבנות בידי דודו, הנצי"ב מוולוז'ין. על אף השכלתו התורנית הרחבה שאף ללמוד מקצוע שממנו יוכל להתפרנס. לכן יצא לווינה ושם סיים את האקדמיה למסחר. הציעו לו רבנות בפינסק, Pinsk, בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג) ובמוסקבה, אך הוא דחה את ההצעות הללו והתפרנס מעבודתו כפקיד, ואחר כך כאחד המנהלים, בבנק בפינסק. בתרפ"ג-תרפ"ו,1923-1926, שהה בארצות הברית כדי להכיר את החיים היהודיים שם, וכדי לאסוף כספים להוצאת ספרו הגדול "מקור ברוך". היה ציוני, ועם יסוד המזרחי הצטרף לשורותיו (זיידמן, שהיה מקורב לאגודת ישראל, השמיט את העובדה הזאת). מלבד חיבורו הידוע "תורה תמימה" כתב את הספר "מקור ברוך" על הירושלמי, "תוספת ברכה" על חמישה חומשי תורה וחמש מגילות, ספר על תורת המסחר, ועוד. כן נהג לכתוב דברים על פרשת השבוע בעיתון "די פינסקע שטימע" (קולה של פינסק). כשפרצה מלחמת העולם השניה והאזור הזה נכבש בידי הרוסים, עזר לפליטים שבאו לפינסק מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. הוא לא האמין בברית שנכרתה בין גרמניה לברית המועצות, ויעץ למי שיכול להימלט על נפשו. מכיוון שחשש שהרוסים יגרשו אותו למעמקי רוסיה התחמק מהם והחליף לעתים קרובות את מקום מגוריו. בשל כך לא קיבל מן השלטונות את כרטיסי המזון, וכך סבל מרעב קרוב לשנתיים. נפטר בבית החולים היהודי בפינסק בתמוז תש"א, יולי 1941, ימים אחדים אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר.
מקורות: תרשיש, רבי ברוך הלוי אפשטיין בעל "תורה תמימה"; זיידמן, אישים, עמ 116-108; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 168-166; אלה אזכרה, א, עמ 149-142; פינסק, ספר זכרון ועדות לקהילת פינסק-קארלין, עמ 491-489;

אפשטיין, ברוך.
באלול תרפ"ט,1939, נבחר להיות רבה של דומברובה-גורניצ'ה, Dąbrowa Górnicza, שבאזור זגלמביה, אחרי מחלוקת עזה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר קהילת יהודי דומברובה-גורניצ'ה, עמ 67; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 133;

אפשטיין, יוסף - אקשטיין, מנחם

ap
אפשטיין, יוסף ברוך, בן ישעיה.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרב ולאדמו"ר בוויאדמה-פשדבורז', Przedbórz, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121.

אפשטיין, יעקב, בן אליהו דוד.
למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, ובישיבת סלוצק, Slutsk, אצל ר' איסר זלמן מלצר (שעלה ארצה). כיהן כרב בשובט, Subate, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 404;

אפשטיין, ישעיה, בן קלונימוס קלמן.
היה אדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121.

אפשטיין, מיכאל.
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרבה של אלכסנדריה, Aleksandriya,שבווהלין. ירש את מקומו של גיסו הרב משה שטרנברג שעלה ארצה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 44; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, מרדכי מוטל, בן חיים מאיר הלוי.
היה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 262;

אפשטיין, מרדכי.
כיהן כרב באוז'יראן Ozeryany , שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אוזיראן והסביבה, עמ 367 ברשימת הנספים.

אפשטיין, משה.
למד בישיבת סלוצק. אחרי מלחמת העולם הראשונה התתקבל לרב בקלצק, Kleck, שהיתה באותו האזור של רוסיה הלבנה שבית שתי מלחמות העולם השתייך לפולין, ועם הרב פסח הורוביץ (ע"ע) מילא את מקומו של הרב חיים שמעון הרנזון (ע"ע). בחשון תש"ב,1941, הועבר לגטו, ושם נכלא בבית הכנסת הגדול עם יהודים רבים אחרים. נספה בט בחשון תש"ב,1941 עם בני קהילתו, שאותם עודד ברגעי חייהם האחרונים.
מקורות: פנקס קלצק, עמ 28; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 577; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

אפשטיין, נתן דוד, בן חיים מאיר.
נפטר בתש"א,1941, בניישטאט Nowe Miasto,Newstadt, Nowy Korczyn ,שעל יד קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 262;

אפשטיין, צבי הירש.
נולד בתר"ם,1880. בין שתי מלחמות העולם היה ראב"ד בניימירוב, Niemirów, שבגליציה המזרחית. נספה בת"ש.
מקורות: וונדר, א, עמ 276; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 338;

אפשטיין, הרבנית.
היתה בגטו וילנה, ושם השתתפה בבית המדרש לנשים שאותו הקימה בספטמבר 1941 הרבנית פייגעלע, שהיתה בתו של הרב י. בייגל מטרוכינברוד, Sofiovka (ע"ע), שבווהלין. נספתה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 266;

אקרמן,Akerman ,הרשל.
נולד בתרכ"ד 1864. בתרצ"ט,1939, נתמנה לרב בטרוביץ', Targovica, Truvetz, שבווהלין, ובכמה קהילות קטנות שהיו סמוכות לה. נספה בידי הגרמנים באב תש"א, אוגוסט 1941, באקציה שנערכה סמוך לכיבוש העיר מידי הרוסים, על פי רשימות של יהודים שהכין הממשל האוקראיני המקומי.
מקורות: ספר טרוביץ', טראוויצ'ער יזכור בוך, עמ 142; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 97, 98; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אקשטיין, Ekstein ,מנחם (מוניה).
נולד בתר"מ,1880, בריישא, Rzesów, שבגליציה המערבית, ושם למד בישיבה. כתב את הספר "תנאי הנפש להשגת החסידות" (וינה, תרפ"א,1921), ששימש כספר הדרכה פופולארי לנוער החסידי בפולין וקטעים ממנו תורגמו ליידיש. נספה בתש"ג.
מקורות: טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 221; קהילת ריישא, ספר זכרון, עמ 96;

אקשטיין, ניסן - ארליך, נתן

ak
אקשטיין, ניסן.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקוזניצה, Kużnica, שבאזור ביאליסטוק. בסתיו תש"ב,1941, דרשו הגרמנים מן היודנראט להביא אותו אליהם, ואילצו אותו למשות מן הנהר אבנים גדולות. שוטר מקומי השגיח עליו והתעלל בו. למראה ההתעללות התנדבו כמה יהודים להחליף אותו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 543;

אראק, Arak ,זכריה, בן ירוחם פישל.
חתנו של הרב שמעיה שטיינברג מפשמישל, Przemyśl (ע"ע) שבגליציה. נספה בברודי, Brody, שבאותו האזור.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 496; וונדר, א, עמ 310; ספר בוטשאטש, עמ 207;

אראק (אריק), קלונימוס קלמן.
היה נכדו של הרב מאיר אראק. נולד בתר"ס,1900. היה דיין בטרנוב ,Tarnów, שבגליציה המערבית. היה מחסידי ברסלב. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 321; טרנוב II, עמ 346; יגלניק, שארית יצחק, עמ' שב.

ארבסטסמן (ארבסטמן, הרבסטמן?), Erbstsman, פנחס.
בנו של ר' בן ציון אפטר. למד בישיבה של ר' אלחנן וסרמן (ע"ע)
בברנוביץ', Baranowice, שבווהלין, ושם ארגן קבוצה של כחמישים צעירים שהתקרבו לחסידות ברסלב. נספה בקובנה עם ר' אלחנן וסרמן.
מקורות: יגולניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

ארדמן, Erdman ,הרשל.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלוצק, Luck, שבווהלין. שם פעל לצידו של הרב שלמה זלמן סורוצקין, שבתחילת מלחמת העולם השניה הצליח להגיע ארצה. הרב ארדמן נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 123;

ארטר, Erter, משה אלחנן.
היה רב בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 188;

ארי, Ari,דויד (כך!).
נולד בתרל"ו. בתחילת תרע"ב,1911, נתמנה כרבה של קריפיטש, Krowice, שבגליציה המזרחית. ההדיר ספרים רבים וכתב ספרים משלו, בהם "קול דודי" (תרצ"ה,1935), ועוד. נספה בשואה.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 146; וונדר, א, עמ 287-281;

ארליך, ,Ehrlich(עהרליך) יהודה לייב
בן נפתלי מדלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית (ע"ע). גר באויהל,Satoraljauhhely,שבהונגריה.משם עבר לברגסאס Beegszász, Berehove, Beregovo, שבקרפטורוס. נספה בשואה.
מקורות אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ כו;

ארליך, יוסף.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בוישנייביץ, Wiśniowiec, שבווהלין, עם הרב מאיר נחום יינגרלייב (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: ספר וישנייביץ, עמ 62; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 82;

ארליך-הולנדר, Ehrlich-Holender,יוסף שמואל.
נולד בתר"ס,1900, בריגליץ,,Riglice שבגליציה המערבית. זמן מה גר בנירעגיאז, Niergyhāze, שבהונגריה. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה התקבל כאב"ד בברדיוב,Bardejov , שבסלובקיה. נספה באושוויץ בסוכות תש"ה,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 294; באבדן מולדתי, יד ושם לקהילה קדושה בארדיוב, עמ 33, 100;

ארליך, מנחם מנדל.
כיהן כרב בביסטריץ, Bystrice, שבאזור וילנה, ובקימילשוק Kimlishuk, Chmelnitski, שבאוקראינה. פעל למען החינוך היהודי והיה מתרים לישיבה של ה"חפץ חיים" בראדין. בערך בתר"ץ,1930, נבחר להיות רבה של פרויאנבורג, Froienburg, Saldus, שבלטביה. נספה בתש"א,1941, עם בני קהילתו.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991, עמ' 18;

ארליך, נפתלי, בן צבי הירש.
נולד בתרכ"ג,1863. בתר"ן,1890, התיישב בזידיטשוב, Żydaczów ,שבגליציה המזרחית, והוכתר שם לרב, אך הדבר עורר מחלוקת חריפה עם גיסו משה אייכנשטיין (ע"ע). בתרנ"ה,1895, נתמנה להיות רבה של דלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית. היה חבר באגודת ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 295-294;

ארליך, נתן פנחס.
נולד בתרמ"ה,1885. גר בוורשה, התפרנס מעבודתו כקבלן שהיה בונה בתים, והקים את ישיבת "תורה עם דרך ארץ", שבה למדו גם פועלים ובעלי מלאכה, כנראה בשעות הערב. בתרפ"ט,1929, נבחר כנשיא של קופת ר' מאיר בעל הנס, שתמכה ביהודים עניים בארץ ישראל. נספה בגטו ורשה באב תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 163-160;