אלטר, אברהם - אֶליס, שניאור

al

אלטר, (רוטנברג, (Rotenberg, וכך כל האדמורי"ם והרבנים משושלת גור), אברהם יששכר בנימין אליהו
בן מנחם מנדל, שהיה רבה של פביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ח,1898, וגדל בבית סבו אריה לייב, בעל "שפת אמת". אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לפביאניץ, ושם הכין לדפוס את כתבי סבו שעד אז לא ראו אור. בתרצ"ד,1934, נתמנה להיות רבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה, ושם עבד באחד ממפעלי התעשיה, עד ששולח לטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 36-33;

אלטר, אברהם מרדכי, בן שלמה.
משושלת גור. נולד בתרל"ד,1872. למד והוסמך להוראה בוורשה. אחר כך עבר לז'יכלין, Żychllin, שבאזור לודז', ונעשה לרב ואב"ד של העיר. היה חבר באגודת ישראל. כשכבשו הגרמנים את העיר בימי מלחמת העולם השניה הם התעללו בו. בחורף ת"ש,1939-40, ביקשו ממנו הגרמנים שיעזור להם בארגון הגירושים מן העיר. הוא סרב לשתף אתם פעולה, ונורה עם עוד כמה מנכבדי הקהילה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 21-18; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 118;

אלטר, אריה לייב, בן בן-ציון.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרבה של רדזימין, Radzymin, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בשמחת תורה תש"ב,1941.
מקורות: ספר זכרון רדזימין, עמ 41;

אלטר, מאיר, בנו הבכור של אברהם מרדכי, הרבי מגור.
התחנך אצל סבו בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. עבר לוורשה, ללודז', ובסוף חזר לוורשה, ושילב את הלימודים עם העיסוק במסחר. כשכבשו הנאצים את ורשה הם חיפשו את האדמו"ר אברהם מרדכי, אך במקומו הלך בנו מאיר. כשהתירו הגרמנים לר' אברהם מרדכי לעזוב את ורשה, הם לא אפשרו זאת לבנו. הוא עבד באחד ה"שופ"ים, ומשם גורש לטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 110, 331; אלה אזכרה, ד, עמ 229-226;

אלטר, מנחם מנדל, בנו של האדמו"ר מגור, אריה לייב, בעל ה"שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי (ע"ע). נולד בתרל"ז,1877. תחילה גר בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, ושם הקים ישיבה חסידית. בראשית המאה יסד את העיתון היומי החרדי "הקול", שנועד להילחם ב"הצפירה" של נחום סוקולוב, ואת העיתון היידי "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט" שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. העיתונים הללו חדלו להתקיים ב-1913. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לרוסיה, וזמן מה ישב בוויטבסק. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בפביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז', ובתרצ"ד, 1934, נבחר לרבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. המינוי התעכב, כי היו קשיים בהסדרת משרה לבנו של יחזקאל ליבשיץ שהיה רבה הקודם של העיר, והוא אושר רק בתרצ"ח,1938. הרב אלטר היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובתרצ"ה,1935, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתדל להסתתר, כי הגרמנים חיפשו את הרבנים. באוגוסט 1942 נספה עם משפחתו בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 69-360; זיידמן, יומן, עמ 60-59, 316,317, 331; ספר קאליש, א, עמ 221; ספר קאליש, ב, עמ 65, 228-227; תולדות יהודי קאליש, עמ 201- 203; אלה אזכרה, ב, עמ 60-52; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 175, 216; ספר פביאניץ, עמ 89, 95, 385; יהושע אייבשיץ , כערער בערבה, עמ 233, 235;

אלטר, משה אלחנן, בן אברהם יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. הוסמך לרבנות בידי הרב מאיר אראק מבוצ'אץ. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. אחרי המלחמה נתמנה כחבר בית הדין הרבני בלבוב, לצידו של הרב יצחק ציף, ואחרי שזה נפטר, בתרצ"ה,1935, ירש שם את מקומו כראב"ד. נוסף לתפקידו זה היה גם ראש ישיבת בעלז בלבוב. כשכבשו הרוסים את לבוב, בספטמבר 1939, עזר לפליטים שנמלטו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נצטוו הוא, הרב ד"ר קלמן חמיידס והרב ישראל יהודה לייב וולפסברג (ע"ע), באמצעות היודנראט, למסור להם רשימות של אנשים חשובים, אך הוא סרב לעשות זאת ובשל כך נאסר, ואחר כך נפטר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 189-184; ישראל קלפהולץ, גדולי חסידי בעלז, ב, עמ רנט-רסד; כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 63; בסוד ישרים ועדה, עמ שז;

אלטר, משה בצלאל, בן יהודה אריה לייב, בעל "שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור (ע"ע). נולד בתרכ"א,1861. לפי אלפסי בתרכ"ח,1868. את כל זמנו הקדיש ללימודים בחצר של אדמו"רי גור, Góra Kalwaria, על יד ורשה. בתרפ"ה,1925, ביקר בארץ. בתרצ"ז, 1937, עמד לעלות ארצה, קיבל סרטיפיקט (רשיון עליה מן הבריטים), אך ויתר עליו לטובת נכדו. בזמן המלחמה עבר מגור לוורשה, ושם עבד ב"שופ", לנעליים, עם האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע), ואחרים. נספה בטרבלינקה בתש"ג.
מקורות: אדמו"רים, עמ 218-215; זיידמן, יומן, עמ 64-63, 292, 331; אלה אזכרה, ב, עמ 103-96; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של;

אלטר, נחמיה, בן אריה לייב, בעל "שפת אמת" מגור.
נולד בתרל"ד,1874. עד מלחמת העולם הראשונה ישב בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. בימי המלחמה עבר לוורשה. אחר כך עלה לארץ, התישב בירושלים, וניהל את ישיבת "שפת אמת". אחרי מאורעות תרפ"ט,1929, חזר לפולין והתיישב בלודז'. בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בגטו לודז'. שם תיקן תקנות בעניין התפילה, ושלח מצרכי מזון לרעבים. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. אחר כך העבירו אותו החסידים לגטו ורשה , כי חשבו ששם יוכל להינצל, ושם נפטר.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 316; אלה אזכרה, ה, עמ 95-92; לאָדזער טאָגבלאט, עמ 455; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 153-159;

אלטשטאט, Altstadt, Altstat ,חיים אריה.
זמן מה היה אב"ד בקרופיץ,Kropice,שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ג, 1943.
מקורות: על חרבותיך סטניסלאב: עמ 369; פנקס ה קהילות, גליציה המזרחית, עמ 490;וונדר, א, עמ 208;

אליוביץ', Eliowitz , מרדכי, בן ישראל קלמן.
נולד בתרס"ו,1906. בנעוריו למד בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'', Baranowice, שבווהלין. אחר כך למד בישיבת קלצק,Kleck , שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), והוסמך להוראה בידי הרב אהרן קוטלר והרב אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרצ"ו,1936, נתמנה לדיין ומו"ץ בסלונים, Słonim, שבווהלין. כשנכבש האזור הזה בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, ניסה לעבור לווילנה, ועמד להצטרף לאותם בני הישיבות שעמדו להימלט משם ליפאן. נתפס בגבול והוחזר לסלונים. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 221-219, פנקס קלעצק, עמ 39; פנקס סלונים, א, עמ רמג;

אלינוביץ, ,Elinowitz אהרן.
נולד בתר"ס,1900. היה רבה האחרון של ויסוקי דבור Visoki Dvor, , שבליטא. ב-17 ביולי 1940 קרא לו המפקד הגרמני של העיר ואמר לו שאת היהודים יפרידו משאר תושבי העיר, והוא, הרב, יהיה אחראי על כך. הוא ציווה עליו לשלוח, בשבת, ארבעים יהודים כדי שישטפו את הרצפות במקום מגוריהם של החיילים הגרמנים. נרצח בטרוקי,Troki, עם בני קהילתו, שגורשו לשם בערב יום הכיפורים תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 253; ליטע, I, עמ 1872; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אֶליס, Elis,שניאור זוסיא, בן הרב אלתר חיים.
מתרס"ב, 1902 עד תרע"ב,1912, היה רב בקאלוש Kalusz, שבגליציה המזרחית. כפי הנראה ירש את מקומו של אביו בזוואניץ Zhvanets, Zvanitz
שבאותו האזור. נספה, כנראה , באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אלכסנדר, זיגפריד - אנגלמן, יצחק

al

אלכסנדר,Alexander ,ד"ר זיגפריד.
נולד בתרמ"ו,1886, בלובסנס Lobsens , שבאזור פוזנן. למד בבית הספר התיכון בברומברג, Bromberg ,Bydgoszcz, ואחר כך בבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין. למד באוניברסיטה בווירצבורג, וקיבל תואר ד"ר. בתרע"ז,1917, היר רב צבאי. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בקוטן/אנהלט, Köthen/Anhalt, ובתרפ"ג,1923, לרב בסארבריקן. בתרפ"ד,1924, בא לברלין, ושם עסק בין היתר בהדרכה רוחנית[1] ובהכנה של הנערים לבר-מצוה. בבית החולים ובבית האבות היהודיים. כשנסגרו בתי הכנסת בברלין אחרי הפרעות של נובמבר 1938 הוא לימד בבית ספר יסודי של הקהילה היהודית. רוב הילדים שלמדו בו היו מנישואי תערובת, ואולצו לעזוב את בתי הספר הכלליים בעיר, והרב אלכסנדר השתדל להנחיל להם את ערכי היהדות. ב-1943 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.שלושת ילדיו הצליחו להגיע לארץ ישראל.
מקורות: Joseph Valk, Kurz Biographien zur Geschicte der Juden 1918-1945 (להלן: ולק), עמ 7;
, להלן: סינסון, 58 -59;.M.M. Sinasohn, Die Berliner Privatynagogen und ihre Rabbiner, 1671-1971

אלעיארזש, Eliezrasc ,,Eliezrasch מאיר, בן צבי.
זמושץ' מילא את מקומו של אביו שהיה אדמו"ר בלובלין, על אף שלא נולד בשושלת חסידית. היו לו הרבה חסידים מחוץ לפולין, שאתם ניהל בראשית שנות השלושים של המאה העשרים התכתבות ענפה. כמה מהם שלחו לו קוויטלאך מארצות הברית. נספה באחד המחנות שהיו בסביבות לובלין .
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 275-274; החסידות מדור לדור, ב, עמ 506;

אלפוס, Alfus,יוסף.
בתר"מ, 1880, התחיל לכהן כרב בדז'ויצה, Drzewice, שבאזור לודז'. בתרפ"ז, 1927, נתמנה לרבה של יז'וב, Jerżów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 133;

אלפרוביץ (אלפרט), Alperowitz, שניאור זלמן, "זלמן קורניצר".
נולד בתרס"ד, 1904. בגיל צעיר התחיל ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש. אחר כך היה המנהל של הישיבה הזאת בנעוועל, Nevel, שבאזור ויטבסק, רוסיה הלבנה. זמן מה ניהל עם הרב אברהם דרייזין את רשת ישיבות "תומכי תמימים" המחתרתיות בברית המועצות. בשנים 1931-32 היה אחד מראשי הישיבה שהתקיימה במחתרת ביקטרינוסלאב (היום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה. בימי מלחמת העולם השניה גר בלנינגרד, ובימי המצור גווע שם גווע מרעב, עם בני משפחתו.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 581 , 501; ליובאוויטש וחייליה, עמ 166; יהודים ויהדות בברית המועצות,
עמ'135;

אלפרט,Alpert , חיים אברהם.
היה רבה האחרון של נובי שויירז'ין, Nowy Swierźeń, שבווהלין. נרצח באוקטובר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 610;

אלפרט, שבתאי.
בתרפ"ה,1925, התחיל לכהן כרבה של פולונקה, Połonka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 520;

אלפרסון, Alperson.
היה רבה של דמידובקה, Demidówka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 65;

אלתר, Alter, ד"ר משה.
גיסו של ד"ר מאיר בלבן (ע"ע). למד באוניברסיטה ובסמינר לרבנים בווינה. כתב מחקרים על תולדות היהודים בעירו ריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. בתרפ"ה,1925, נתמנה כמורה להיסטוריה יהודית וכללית בסמינר "תחכמוני" בוורשה שנוסד על ידי המזרחי. בשנים 1929-1939 שימש כמנהל המוסד. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו ורשה. בקיץ תש"ב,1942, השיגו לו משוויץ תעודה של אזרח חוץ, שהודות לה היה אמור להגיע למחנה לנתיני חוץ בוויטֶל שבצרפת. אך ביוני 1943 הועברה כל הקבוצה שלו לברגן בלזן, כשהמטרה היתה להחליף אותם בגרמנים שהיו עצורים במדינות שונות בעולם החפשי. התכנית נכשלה, ובחול המועד סוכות תש"ד,1943, שולחו כולם לאי שם.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 45-41; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 142;

אנגל (ענגיל), Engel, Engil,חיים, בן שמואל.
נולד בתר"ם,1880. בתר"ע,1910, נתמנה לראב"ד ברדומישל וילקי (רדומישל רבתי), Radomyśl Wielki, שבגליציה המערבית, ובתרצ"ה,1935, אחרי פטירת אביו, נתמנה שם לאב"ד. כשהקימו שם ספריה ציבורית הכריז עליה חרם. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, ושם נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 105-102, 937-936; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 338;

אנגל-הורוביץ,Engel-Horowitz ,שמעון.
נולד בתרל"ו,1876. היה ידוע בכינוי "שמעון ז'ליכובר", על שם העיירה ז'ליכוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית, שבה נולד. השתתף עם ר' מאיר שפירא בניהול ישיבת חכמי לובלין, בה כיהן כר"מ ואחר כך כמשגיח רוחני. אחרי פטירתו של שפירא, בתרצ"ה,1935, נאלץ לעזוב את הישיבה, עבר לקרקוב, ושם התמסר לטיפוח של קומץ תלמידים מובחרים, בישיבה שפתח. בזמן המלחמה דחה את האפשרות שניתנה לו להימלט, כי לא רצה להשאיר את היהודים האחרים ששהו אתו במקום המסתור. נספה בקיץ תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 51-42; אלפסי, עמ 224; וונדר, א, עמ 243-238; עדותם של בני משפחתו; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 200;

אנגלהארד, Engelhard, Engelrad,(אנגלראד), ישעיהו, בן יצחק נחום.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה כיהן כרב במודז'יוב, Modrzejów. עיירה זאת ישבה על הגבול שבין אוסטריה, גרמניה ורוסיה, והיתה צומת דרכים ליהודים ממזרח אירופה שביקשו להגר מערבה. מטבע הדברים התעוררו כאן בעיות רבות, בין היהודים עצמם, ובינם לבין השלטונות. משם עבר לסוסנוביץ, Sosnowiec, ונבחר להיות רבה של העיר אחרי שלושה סיבובים של מלחמת בחירות. בתרע"ב,1912, השתתף בוועידת היסוד של אגודת ישראל בפולין, שהתקיימה בקטוביץ. בימי הכיבוש הנאצי עזר הרבה ליהודים בעירו ובעיירות הסמוכות. כשהתחילו הגירושים מן העיר דרש ממנו מארין, שהיה ראש היודנראט בסוסנוביץ, שיעזור לו להכין רשימה של אלפיים איש, אך הוא סרב למלא את הפקודה, ולכן גורש למחנות באותו המשלוח, ושם נספה. לפי ספר סוסנוביץ רצה מארין להציל את הרב במאי 1942, כשנשלחו למוות עשרים אלף מיהודי העיר, אך הוא סרב לקבל את ההצעה[2].
מקורות: ספר סוסנוביץ והסביבה בזגלמביה, ב, עמ 282; אדמו"רים, עמ 233; אלה אזכרה, ו, עמ 296-290; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 61; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 335;

אנגלמן, Engelman,יצחק.
נולד בתרל"ז,1877. בצעירותו למד אצל ר' יהושע טרונק מקוטנה, Kutno, ואצל האדמו"ר אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר. היה פעיל בתנועה הציונית, בתנועת המזרחי, ובמוסדות שונים של קהילת ורשה. היה בין המייסדים של ישיבת "בית שמואל" על שם הרב שמואל מוהליבר. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 150-148.

[1] הדרכה רוחנית, במקור: Seelsorger, שפירושו המילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה לא היה קיים במזרח אירופה.
[2] לפי "עלי מרורות" שהה הרב אנגלהארד, לפחות בהתחלת המלחמה, בגטו ורשה, ושם עסק בפעולות סעד עם הרב אהרנסון ואחרים.

אקשטיין, ניסן - ארליך, נתן

ak

אקשטיין, ניסן.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקוזניצה, Kużnica, שבאזור ביאליסטוק. בסתיו תש"ב,1941, דרשו הגרמנים מן היודנראט להביא אותו אליהם, ואילצו אותו למשות מן הנהר אבנים גדולות. שוטר מקומי השגיח עליו והתעלל בו. למראה ההתעללות התנדבו כמה יהודים להחליף אותו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 543;

אראק, Arak ,זכריה, בן ירוחם פישל.
חתנו של הרב שמעיה שטיינברג מפשמישל, Przemyśl (ע"ע) שבגליציה. נספה בברודי, Brody, שבאותו האזור.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 496; וונדר, א, עמ 310; ספר בוטשאטש, עמ 207;

אראק (אריק), קלונימוס קלמן.
היה נכדו של הרב מאיר אראק. נולד בתר"ס,1900. היה דיין בטרנוב ,Tarnów, שבגליציה המערבית. היה מחסידי ברסלב. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 321; טרנוב II, עמ 346; יגלניק, שארית יצחק, עמ' שב.

ארבסטסמן (ארבסטמן, הרבסטמן?), Erbstsman, פנחס.
בנו של ר' בן ציון אפטר. למד בישיבה של ר' אלחנן וסרמן (ע"ע)
בברנוביץ', Baranowice, שבווהלין, ושם ארגן קבוצה של כחמישים צעירים שהתקרבו לחסידות ברסלב. נספה בקובנה עם ר' אלחנן וסרמן.
מקורות: יגולניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

ארדמן, Erdman ,הרשל.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלוצק, Luck, שבווהלין. שם פעל לצידו של הרב שלמה זלמן סורוצקין, שבתחילת מלחמת העולם השניה הצליח להגיע ארצה. הרב ארדמן נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 123;

ארטר, Erter, משה אלחנן.
היה רב בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 188;

ארי, Ari,דויד (כך!).
נולד בתרל"ו. בתחילת תרע"ב,1911, נתמנה כרבה של קריפיטש, Krowice, שבגליציה המזרחית. ההדיר ספרים רבים וכתב ספרים משלו, בהם "קול דודי" (תרצ"ה,1935), ועוד. נספה בשואה.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 146; וונדר, א, עמ 287-281;

ארליך, ,Ehrlich(עהרליך) יהודה לייב
בן נפתלי מדלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית (ע"ע). גר באויהל,Satoraljauhhely,שבהונגריה.משם עבר לברגסאס Beegszász, Berehove, Beregovo, שבקרפטורוס. נספה בשואה.
מקורות אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ כו;

ארליך, יוסף.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בוישנייביץ, Wiśniowiec, שבווהלין, עם הרב מאיר נחום יינגרלייב (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: ספר וישנייביץ, עמ 62; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 82;

ארליך-הולנדר, Ehrlich-Holender,יוסף שמואל.
נולד בתר"ס,1900, בריגליץ,,Riglice שבגליציה המערבית. זמן מה גר בנירעגיאז, Niergyhāze, שבהונגריה. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה התקבל כאב"ד בברדיוב,Bardejov , שבסלובקיה. נספה באושוויץ בסוכות תש"ה,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 294; באבדן מולדתי, יד ושם לקהילה קדושה בארדיוב, עמ 33, 100;

ארליך, מנחם מנדל.
כיהן כרב בביסטריץ, Bystrice, שבאזור וילנה, ובקימילשוק Kimlishuk, Chmelnitski, שבאוקראינה. פעל למען החינוך היהודי והיה מתרים לישיבה של ה"חפץ חיים" בראדין. בערך בתר"ץ,1930, נבחר להיות רבה של פרויאנבורג, Froienburg, Saldus, שבלטביה. נספה בתש"א,1941, עם בני קהילתו.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991, עמ' 18;

ארליך, נפתלי, בן צבי הירש.
נולד בתרכ"ג,1863. בתר"ן,1890, התיישב בזידיטשוב, Żydaczów ,שבגליציה המזרחית, והוכתר שם לרב, אך הדבר עורר מחלוקת חריפה עם גיסו משה אייכנשטיין (ע"ע). בתרנ"ה,1895, נתמנה להיות רבה של דלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית. היה חבר באגודת ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 295-294;

ארליך, נתן פנחס.
נולד בתרמ"ה,1885. גר בוורשה, התפרנס מעבודתו כקבלן שהיה בונה בתים, והקים את ישיבת "תורה עם דרך ארץ", שבה למדו גם פועלים ובעלי מלאכה, כנראה בשעות הערב. בתרפ"ט,1929, נבחר כנשיא של קופת ר' מאיר בעל הנס, שתמכה ביהודים עניים בארץ ישראל. נספה בגטו ורשה באב תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 163-160;

בזפאלוב, שמואל - בייגל, פייגעלע

be

בזפאלוב (בעזפאלוב), Bezpalow, שמואל, בן יעקב מרדכי.
נולד בערך בתרל"א,1871. היה רבם של חסידי חב"ד בבוברויסק,Bobroisk, שברוסיה הלבנה. בתרפ"ט, 1929, נאלץ לסיים את תפקידו, בגלל הלחץ שהפעיל עליו השלטון הסובייטי, אך המשיך למלא את תפקידו בחשאי, עד שהקהילה הוכחדה, בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: בית משיח, גליון 532; ליובאוויטש וחייליה, עמ 187;

ביאליסטוצקי, Bialistocki,אביגדור, בן בצלאל אלקנה.
נולד בתרכ"ה,1865. היה מחסידי סלונים. בערך בתרמ"ה, עבר לקולנו, Kolno, Kolna, שבאזור ביאליסטוק, ובתרמ"ט,1889, נעשה שם לאב"ד, ולימד בישיבה שהיתה בעיר. פעל הרבה לטובת הציבור היהודי, ובין היתר אסף כספים למען נפגעי הפוגרום בקישינייב,1903. היה בעל השכלה כללית רחבה. בימי מלחמת העולם הראשונה לא אישר המימשל הגרמני בעיר תקציב לשני הרבנים המקומיים, ואז עבר לידוובנה, Yedvabna, Jedwabne, שעל יד ביאליסטוק. נספה בט"ו בתמוז תש"א, ביום שבו נשרפו יהודי העיר בידי הפולנים והגרמנים.
מקורות: ספר ידוובנה, היסטוריה וזיכרון, עמ 19, 21, 29;

ביֶגוּן Biegun (ביעגון), יוסף.
נולד בליטא בתרס"א,1901. בימי מלחמת העולם הראשונה נדדה משפחתו בכמה עיירות, ושם הוא למד בישיבות שונות, בהן ישיבת מיר. לא קיבל היתר הוראה, אך מכוח למדנותו היה לבעל הוראה שרבים פנו אליו. בתרצ"א,1931, בא לוורשה, ושם נעשה פעיל באגודת ישראל, וגם הקים הוצאת ספרים "אהבה". בתרצ"א,1931, (כך לפי וונדר וזיידמן) עבר לקרקוב, ושם לימדה אשתו, חנה לבית גרוספלד, בסמינר למורות "בית יעקב". גם הוא היה פעיל בסמינר הזה, וברשת החינוך של "בית יעקב" בפולין כולה. בתמוז תש"ב,1942, גורשו שניהם למחנה השמדה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 231-220; אלה אזכרה, א, עמ 228-238;

ביגון, יצחק.
נולד בתרנ"ח,1898. התחנך בישיבות ליטא ושימש כרב בכמה ערים במדינה זאת. היה מקורב לתנועת המזרחי, ומשום כך לא התמנה לראש ישיבה אחרי פטירתו של חותנו חיים רבינוביץ, שהיה ראש ישיבת טלז, כי הישיבה הזאת היתה המבצר של אגודת ישראל בליטא. בתרצ"ב,1932, הוציא לאור את ספרו "שדה יצחק", הכולל חידושים ופסקי הלכות תלמודיים. היה רבה האחרון של ראדומלישוק,[1] נספה בתש"א,1941.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 281-280; אשרי, חורבן ליטע, עמ 325;

בידרמן, Biederman, Bidreman ,יעקב, בן מאיר מרדכי.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בשידלוב, Szydlów, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין, קיילצה, עמ 556;

בידרמן, יעקב מאיר, בן נתן שלמה בצלאל.
"השותק מגור". נולד בתר"ל,1869. היה חתנו של אריה לייב אלטר, בעל "שפת אמת", ישב בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, והתפרנס ממפעל הגרלות. לפי אלפסי התמסר לסידור חידושיו של ה"שפת אמת", והכנתם לדפוס. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה, והיה בוועד הרבנים של העיר. היה פעיל באגודת ישראל וחבר במועצת גדולי התורה שלה. בתרצ"ה,1935, ביקר בארץ. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. שם נפטר בסיון תש"א,1941.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 276, 341; אלה אזכרה, ד, עמ 103-97; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; לוביץ', עיר במזוביה, עמ 391; פלינקר, וארשה, עמ 160; אלברג, ורשה של מעלה, עמ קצא;

בידרמן, יצחק דוד, בן יעקב מאיר (ע"ע).
מילא את מקומו של אביו ברבנות בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 103;

בידרמן, לייב, בן יעקב מאיר(ע"ע).
מילא את מקומו של אביו ברבנות בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 103; זיידמן, יומן, עמ 61, 276, 341;

בידרמן, מרדכי אלעזר מנחם, בן ירחמיאל יוסף.
נולד בירושלים בתר"ן,1990. למד בישיבת "חיי עולם". יצא לפולין עם חותנו אלתר אברהם בצלאל נתנאל נטע בידרמן מסוסנוביץ,,Sosnowiec ואחרי שזה נפטר בתרצ"ג,1933, מילא שם את מקומו כאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א', עמ 261; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 328; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רכט;

בידרמן, משה, בן מרדכי אלעזר מנחם (ע"ע).
סוסנוביץ, Sosnowiec. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א', עמ 261; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רכט;

בייגל, ,Beigel ברוך זאב.
מתרע"ז,1917, היה רב בזופיובקה, Sofiovka, Trochimbrod, Zofjowka, שבווהלין. עם הרב גרשון ויסמן (ע"ע). נספה עם בני קהילתו באב תש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 89, 90; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פייגעלע, בתו של הרב י. בייגל[2]
מטרוכימברוד, Sofiovka, Trochimbrod, Zofjowka .לפי שעה היא ידועה לנו רק בשמה הפרטי ובכינוייה: פייגעלע דעם רב'ס. כשהיתה בגטו וילנה ארגנה שם בעזרת קבוצה של בנות ומורות מבית יעקב "בית מדרש לנשים". כל שבת הן למדו שם, ביידיש, פרשת השבוע, פרקי אבות, שולחן ערוך, לקט מתוך ספרי מוסר שונים, ועוד. היא כתבה דברי תורה, שלפי שעה לא נמצאו. עם חיסולו של גטו וילנה שולחה לריגה, ומשם למחנה שטוטהוף, Stutthof. נפטרה מטיפוס הבהרות זמן קצר לפני השחרור.
מקורות: אדמו"רים, עמ 265-267;

[1] ראדומילשוק. יתכן שיש כאן שגיאת כתיב, והכוונה ל-Radomysl, שבווהלין.
[2] הרב י. בייגל. כך מזכיר אותו אונגר. ייתכן שהכוונה לרב ברוך זאב בייגל.

בלויגרונד, ברוך - בלושטיין, אברהם

bl

בלויגרונד, Bloigrund, ,Blaugrund ברוך אברהם, בן יששכר (ע"ע).
נולד בתר"ן,1890. באחרית ימיו של אביו סייע לו ברבנות של של קלווריה, Kalwaria Zebrzydowska, שבגליציה המערבית. נספה בבלז'ץ,1943.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 331; וונדר, א, עמ 494; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 316;

בלויגרונד, יששכר, בן זושא.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ז,1897, התקבל כאב"ד בקלווריה, Kalwaria Zebrzydowska, שבגליציה המערבית. נפטר בקרקוב בת"ש,1940.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא,עמ 331; וונדר, א, עמ 496-495; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 316;

בלוך, Bloch,אברהם יצחק
בן יוסף לייב, שהיה רבה של טלז, וראש ישיבת טלז. אברהם יצחק נולד בתר"ן,1890. בתרפ"א,1921, נתמנה לראש ישיבת טלז, ובתפקיד זה שימש עד תש"א,1941. בתר"ץ,1930, נתמנה כרבה של טלז. היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ותנועת "יבנה". כשנכנסו הרוסים לליטא ביולי 1940 הם סגרו את כל הישיבות שהיו במדינה זאת, ותלמידי ישיבת טלז נאלצו להתפזר ברחבי המדינה. אך הם המשיכו ללמוד בחמישה סניפים שהתנהלו במחתרת בערים שונות בליטא. הרב בלוך המשיך לדאוג להם גם בתנאים הקשים ששררו אז. נספה בתמוז תש"א,1941. אחיו אליהו מאיר וגיסו חיים מרדכי כץ הצליחו להגיע לארצות הברית, והקימו בקליבלנד את ישיבת טלז.
מקורות: ספר טלז, מצבת זכרון לקהילה קדושה, עמ 65, 87, 118, 321, 329-326, 447, 450, 454, 457; זיידמן, אישים, עמ 19-11; זיידמן, יומן, עמ 197; אלה אזכרה, א, עמ 33-26; יהדות ליטא, עמ 33; רבני ליטא, עמ 5; ליטע, I, עמ 611, 1820; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 200; אשרי, ממעמקים, א, עמ רמד; אשרי, חורבן ליטע, עמ 238;

בלוך, אשר.
בן הרב בנימין, ונכדו של הרב בצלאל סמריק, שנספה בפרעות בחברון באב תרפ"ט, 1929. היה המנהל של הגימנסיה "תורה ודרך ארץ" בריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 373;

בלוך, זלמן, בן יוסף יהודה לייב.
נולד בתרמ"ו,1886. למד בישיבות טלז, ורנה, Varniai, שאדובה, Šeduva, וסלובודקה. הוסמך בידי הרב חים עוזר גרודז'נסקי. מתרפ"ד,1924, היה מנהל רוחני בישיבת טלז. נספה בטלז בתמוז תש"א,1941, עם אחיו אברהם יצחק.
מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 33; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 310; יהדות ליטא, עמ 34; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 200; אשרי, ממעמקים, א, עמ רמד; אשרי,חורבן ליטע, עמ 238;

בלוך, מיכאל.
כיהן כרב בווקשנה, Vekshna. הגרמנים אילצו אותו לשפוך דלי מים על ראשו של רב העיירה קלמן מגיד (ע"ע). נספה בתחילת אוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 273;

בלוך, רחל
אמו של הרב אשר בלוך (ע"ע). לימדה בגימנסיה "תורה ודרך ארץ" בריגה. נספתה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 373;

בלום, Blum ,יוסף מרדכי.
היה הרב האחרון בגולגורי ,Gołgóry, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 138; וונדר, א, עמ 506;

בלומברג, Blumberg
דובז'ין, Dobrzyn, Dobrzyn nad Dwerca, Golub dobrzyń, אזור גדאנסק,דנציג.
מקורות: ספר פלונסק והסביבה, ניישטאט וסוכוצ'ין, עמ 452 (אין חומר הנוגע אליו, כאן נזכרים רק ילדיו, פליטים יתומים).

בלומנפלד, Blumenfeld, אלימלך.
כיהן כרב בביאלובז'גי, Białobrzegi. אזור ורשה. לפני שקיבל את התפקיד הרצה שם על הנציונליזם והסוציאליזם ברוח היהדות. אשתו, הרבנית שרה, ניהלה את בית הספר "בית יעקב" בעיר, ולימדה בו. נפטר בת"ש, 1940, כתוצאה מן העינויים שעונה בידי הגרמנים.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 90; ספר זכרון לקהילת ביאלובז'ג, עמ 238;

בלומנפלד, יחיאל מאיר.
נולד בפולין בתרנ"ג,1892. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח לרוסיה, שם שימש ברבנות בערים שונות, והיה מקורב לאדמו"ר מליובאוויץ. אחרי המלחמה חזר לוורשה, ושם השתתף בהקמת ישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד. היה פעיל בתנועת המזרחי, ובתרפ"ג,1923, נתמנה לרב בבית המדרש לרבנים "תחכמוני" שנוסד על ידי המזרחי. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו ורשה, והיה חבר במפעל "עזרת הרבנים" שהוקם ליד הקהילה היהודית שם. עבד ב"שופ" לנעליים, עם הרב פרומר מקוזי'גלוב (ע"ע), והאדמו"ר קלמן קלונימוס שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע). נספה בגטו ורשה ביום הכיפורים תש"ג,1942.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 128; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 305-303;

בלושטיין,,Blustein אברהם אהרן.
היה רב בקאלושין, Kałuszyn, שעל יד ורשה.
מקורות: ספר קאלושין, עמ 510. ברשימת הנספים ללא פרטים נוספים.

ברוידע, ישראל - ברייטר, יצחק

br

ברוידע, ישראל בצלאל.
נולד בתרס"ח,1908. למד בתלמוד תורה בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצח;

ברוורמן, Brawerman,מרדכי, בן אריה לייב.
קראטי, Kratie, Kracie. אזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 176;

ברוך (בארוך), Baruch, יהושע אייזיק (שייע).
בא מז'יטומיר, Zhytomyr ,שבאוקראינה. היה מראשי קהילת חב"ד בקובנה, והיה ר"מ ומשפיע חב"די. נספה בגטו קובנה בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל 512; ליובאוויטש וחייליה, עמ 175;

ברומר, ,Bromer,Brumer אלעזר.
נולד בתר"ם,1880. בתרס"ט,1909, התמנה לדיין בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. בתרפ"ז,1927, לאב"ד שם. בתרצ"ח,1938, הוציא לאור את ספרו "משפט כתוב" על נביאים ראשונים, שבו עמד על הסיבות להבדלים בין הקרי והכתיב. היה חסיד בעלז, אך מכיוון שבחוגים החסידיים בפולין לא הרבו לעסוק באותה התקופה בענייני לשון ודקדוק, לא ציין את שמו כמחבר הספר הזה ואף לא של ספרים אחרים שכתב בנושאים אלה ובענייני לוח השנה, כי אם רק כמביאם לדפוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד לרוסיה, ונפטר בקירגיזיה בתש"ד, 1944. כך לפי ספר סאנוק. לפי "'מקדשי ה' בערבות סיביר" - באוזבקיסטן, באדר תש"ד, 1944.
מקורות: ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 63, 95-92, 629-627; מקדשי ה' בערבות סיביר, עמ נב-נד;

ברומר, שמואל, בן מאיר.
היה "רב מטעם" בסוחובולה, Sucowola, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: סוחובולה, עמ 31-34;

ברון, Brun, Baron,יונה
בן מנחם מנדל (ע"ע). נולד בתרנ"א,1891. תחילה גר באושויינצ'ים. אחר כך עבר לכהן כדיין ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית, ועסק גם במסחר. נספה בתש"א.
מקורות: וונדר, א, עמ 568; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עח;

ברון, מנחם מנדל, בן אליעזר ירוחם.
נולד בתרל"ד,1874. גר ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית, ושם היה לו בית מדרש. בשנותיו האחרונות התבודד מקהל חסידיו, ורוב הימים עסק בתורה ובתפילה. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, א, עמ 569; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עח;

ברושטין, Brustein ,חנה דוד.
לימד בישיבת ריגה והגיד שיעורים שונים בבתי המדרש שבעיר. כתב בעיתונים "פרימאָרגן" ו"דָאס פָאלק". התכתב עם הגאון הרוגצ'ובי. היה מיודד עם הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי שעלה לארץ ישראל בתרפ"ד ונעשה רבה הראשי של רמת גן. הרב ברושטין שלח אל הרב אושפיזאי את שירו "התרפקות", שבו ביטא את געגועיו לארץ ישראל. השיר נדפס בתש"ח בקובץ "עתרת". הרב ברושטין נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 375;

ברושטיין, יעקב יוסף.
היה המזכיר של האדמו"ר מליובאוויטש, והמזכיר של אגודת ישראל בריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 375;

ברֶזינר, Breziner ,משה.
התחנך בישיבת נובהורדק, והיה ממייסדי ישיבת "בית יוסף" ברז'יצה, Rezhitsa , שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 376;

ברטפלד, Bartfeld,יצחק מאיר.
נולד בתרס"ו,1906. מתרפ"ו,1926 עד תרצ"ב,1932, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. מתרצ"ב,1932, שימש כמורה ללימודי דת בלבוב. נספה בלבוב.
מקורות: קיש, עמ 407;

ברייטר, Breiter, יצחק.
למד בבית המדרש בלובלין. בחורף תרס"ה, 1905, מצא בספריה של בית המדרש של ר' צדוק הכהן את הספר ליקוטי מוהר"ן, וכך התוודע לתורת ברסלב. הוא יצר קשר עם אנשי ברסלב באומן, בערב ראש השנה תרס"ו נסע לשם, והיה אחד הראשונים שבא לשם מפולין. כשחזר התחיל לעשות נפשות לתורת ברסלב, ונסע לאומן כעשר פעמים. בתרפ"ו, 1926 ניסה לנסוע לשם, אך הגבול עם רוסיה היה סגור, והוא ואנשיו נאלצו לחזור. לפרנסתו עבד כמנהל חשבונות בוורשה. בעת המשבר הכלכלי שהיה שם בסוף שנות העשרים של המאה העשרים נפגעה פרנסתו, ומצבו הכלכלי הורע מאד. בתולדות חסידות ברסלב תופס ר' יצחק ברייטר את אחד המקומות המרכזיים, בעיצוב דמותה ודרכה הלכה למעשה, כששערי רוסיה היו סגורים. הוא הקים "קיבוצים" של חסידי ברסלב בוורשה ואחר כך בישיבת חכמי לובלין, לימד את תורת ברסלב, אך לא התהדר בשום תואר, ונקרא "ר' יצחק". כשפרצה מלחמת העולם השניה היה בוורשה, ונכלא בגטו. הגרמנים ראו בו אחד ממנהיגי היהודים, יודן פיהרר, ולכן היה בין הראשונים ששולחו לטרבלינקה, עם רבנים נוספים, ושם נספה.
מקורות: פייקאז', חסידות פולין, עמ 340; עדות בעל פה של נחמן-נתן וולדיגר, שאביו הי"ד היה מחסידי ברסלב בקרקוב; באינטרנט, מכון נחלת צבי; יגלניק, שארית יצחק, עמ' ז-כ"ד;

גוטמן, גרשון - גוטשכטר, חיים

gu

גוטמן, גרשון, בן שלום.
נולד בתרל"ב,1872. למד בישיבות סלובודקה, וולוז'ין וקלם Kelm, Kelmė , שבליטא. שלושים שנה היה חבר בבית הדין בקובנה ור"מ בישיבת הירשן בסלובודקה. הקים מטבח כשר וזול, ופעל להקמת מטבח כשר לחיילים היהודים הרבים ששרתו בקובנה. נפטר בקובנה בת"ש,1940.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 37; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539;

גוטמן, יום טוב ליפמן.
נולד בתרס"ב,1902. היה רבה האחרון של נליבוקי, Naliboki, שבווהלין. נספה בגטו של דבורץ, Dvorets, Dworzec, שבאותו האזור, בדצמבר 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאלסיטוק, נובוגרודק, עמ 456; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גוטנברג, Gutenberg.
היה רבה האחרון של נייבליץ', Niebylec, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 267;

גוטסמן, Gotesman, Gottesman,אהרן אריה לייב.
היה רבה האחרון של גלינה, ,Glinyany Glinna, שבגליציה המזרחית. היה גיסו של המשורר אורי צבי גרינברג. גורש לפשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, ונספה ביערות קרשניק. לפי מגילת גליניאנע נספה בבלז'ץ בכסלו תש"ג,1942.
מקורות: קהילת גלינא 1943-1473 תולדותיה וחורבנה. עמ י"ח, קכ"ו; מגילת גליניענע, עמ 229, 249;

גוטסמן (לפי אלפסי הלר), אברהם יהושע השל.
נולד בתרמ"ח,1888. היה אדמו"ר בסטניסלבוב, Stanisławów ,Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. נספה בדרוהוביץ',Drohobycz, שבאותו האזור בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, עמ 645; אלפסי, עמ 86; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ צד;

גוטסמן, שמשון אפרים, בן נפתלי משולם פייביש.
נולד בתר"ם,1880. מתרע"ג,1913, ניהל את אדמורו"ת לאשקוביץ בשניאטין, Śniatyn, שבגליציה המזרחית. הנאצים חשבו שהוא הרב של העיר, ורצחו אותו בערב יום הכיפורים תש"ב,1941, כשספר תורה בידו.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 517; וונדר, א, עמ 662; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תתנג;

גוטרמן, Guterman,אלימלך
בן הרב מרדכי, בן הרב דב, שעלה ארצה בתרצ"ה,1935. נולד בתרנ"ו,1896. למד שתים עשרה שנים אצל הרב יחיאל מאיר הלוי האלשטוק מאוסטרובצה, Ostrówiec, שבאזור לובלין. היה רבה האחרון של קורוב, Kurów, שבאזור לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד בערים שונות, וניסה לחזור לעירו. זמן מה שהה באפטא, Opatów, שבאותו האזור. נספה בטרבלינקה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 480; אפט, אופאטוב, עמ 226; ספר יזכור. מצבת זכרון לעיירתנו קוריב, עמ 773-776;

גוטרמן, יהודה ירחמיאל
בן לוי יצחק מסרוטשין, Seroczyn,שבאזור ורשה.
מתרס"ה,1905, מילא שם את מקומו של אביו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ יט;

גוטשאל (גוטשל), Gutschal, Gutshal , אשר אנשל.
כיהן כרב בוונחוצק, Wąchock, שבאזור לובלין. בתרס"א,1901, התמנה לאדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שמב-שמג;

גוטשאל, בנימין
בן אשר אנשל (ע"ע) מראדושיץ-בנדין,ędzin -Radoszyce. כשאר חסידי ראדושיץ הרבה גם הוא בצומות ובסיגופים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 233;

גוטשאל, יוסף ברוך, בן אשר אנשל (ע"ע).
היה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קלח;

גוטשכטר, Gutshechter,חיים יהושע.
נולד בתר"ך,1860. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בניסן תש"ב,1942.
מקורות: הוברבנד, עמ 86; פלינקר, וארשה, עמ 160;

גולדשמיד, משה - גיטלוביץ, שמחה

go

גולדשמיד, Goldschmidt Goldshmid,,משה.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בקובל, Kowel, שבווהלין. באפריל 1929 קיבל מממשלת פולין עיטור על פעילותו למען הציבור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163;

גולוביצ'ר,Golowitcher, Golowicher,אליעזר.
נולד בלטביה בתרס"ז,1907. למד בישיבת "בית יוסף" בדווינסק, Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה. בתרצ"ז,1937, התמנה לרבה של סילנה, Silene, Silenes, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גור אריה (גורארי), Gur Arie, יחיאל צבי (הרשל), בן נתן.
היה מראשוני התלמידים בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש. נולד וגר בקרמנצ'וג, Kremenchug, שבאוקראינה. שם ניהל עם אחיו מפעל לטבק ועסקים נוספים. כשפרצה המהפכה הקומוניסיטית נישלו אותו השלטונות מנכסיו, והוא ברח לוורשה. היה מחשובי חסידי חב"ד בפולין, וחבר בהנהלת ישיבת "תומכי תמימים" בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 208;

גורדון, Gordon,אברהם יעקב.
נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

גורדון, יהודה.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של מלינוב, Młynów, שבווהלין. נספה בתש"א,1941, זמן קצר אחרי שהגרמנים נכנסו לעירו.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 133; די קהילה פון האראדלה, עמ 50; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

גורדון, יוסף.
היה רבה של מנייביץ, Maniewicze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 136;

גורדון (גורדין),Gordin ,שלמה.
היה רבה של מז'ריטש, Korecki Międzyrzecz, שבווהלין. נספה בערב סוכות תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילה מז'ריטש (ווהלין), עמ 15; מז'ריטש גדול בבניינה ובחורבנה, עמ 221-222; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 129; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גורניצקי, Gornicki,מנחם מנדל (מיכאל?).
למד בישיבת מיר.היה רבה האחרון של איוונייץ, Iwańiec, שבווהלין. ידע היטב פולנית, ולכן היה גם "רב מטעם". נרצח באקציה הגדולה שהתקיימה ב-7 באוגוסט 1942 במחנה העבודה דבוז'ץ,Dworzec. לפי רבני ברית המועצות 1939-1991 נספה כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 122, 123;

גורפינקל (גרפינקל), Gurfinkel, דב בער, "בערל קורניצער", בן בנימין.
נולד בתרס"ד, 1904. בתרע"ו-תרע"ז,1917-1916, למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד. אחר כך היה משגיח בישיבות הללו בחרקוב וברוסטוב. היה רבה של דנייפרופטרובסק, Dnepropetrovsk, שבאוקראינה וראש הישיבה של חב"ד שם. בתרצ"ה, 1935, הצליח לצאת לפולין, והתמנה לבוחן כללי ומנהל רוחני בישיבת "תומכי תמימים" באוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה. בתקופת השואה עבר לראדום, ושם שימש כמשגיח בישיבת "תומכי תמימים" בגטו. בקיץ תש"ב , 1942, הוציאו אותו הנאצים מאולם הישיבה, וגרשו אותו לאושוויץ.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 501, 538; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 233;

גז'ימיש, ,Grzimisc זיגפריד, בן שמואל.
נולד בתרל"ה,1875, בפלשן,Plescen , שבאזור פוזנן. בתרס"א, 1901, שימש כמורה בשניידמיהלה, Schniedmül, שבאותו האזור. מתרס"ב,1902 שימש כעוזר לרב במגדבורג שבגרמניה. מתרע"א,1911, עד אוקטובר 1940, תש"א, היה רב אזורי בברושל, Bruschal, שבגרמניה. היה יושב ראש האיגוד למדעי היהדות באותו האזור, וחבר ההנהלה של איגוד בתי היתומים היהודיים במדינת באדן. באוקטובר 1940 גורש למחנה גורס, שבצרפת. במרס 1944 גורש ממחנה המעבר דרנסי לאושוויץ.
מקורות: לוונטאל, עמ 63-64; ולק, עמ 130; קיש, עמ 417;

גיברלטר,Gibraltar,אלתר.
היה בגטו קובנה, בקלויז "הלווית המת", שם למד תורה ונתן שיחות בענייני מוסר. נספה בשואה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40;

גיטלוביץ, ,Gitlowitz שמחה.
היה רב בפרוור ההר הירוק ("גרינעם בארג") בקובנה. נספה בפורט התשיעי עוד לפני שהיהודים נכנסו לגטו.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 50;

גליצנשטיין, אריה - גמזו, יצחק

גליצנשטיין, Glitzenstein ,הרב ד"ר אריה יצחק.
למד בבית המדרש לרבנים בווינה. מתרפ"ה,1925, היה רב בלודז'. מתרצ"ג, 1933, עד פרוץ מלחמת העולם השניה היה רב בטורון, Toruń, שבאזור פוזנן. בזמן המלחמה היה בגטו ורשה ושם עבד ב"שופ" לנעליים. נמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי. בסוף החורף של ת"ש,1940, השתתף שם בישיבה שאורגנה בהסכמת הג'וינט, ושבגלל הפיקוח של הגרמנים דנו בה בבעיות של מעונות הילדים ובשאלות דומות שהיו בעלות אופי סוציאלי. נספה בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 130, 241; פנקס הקהילות, פולין, מחוזות פוזנן ופומרניה, גדנסק, עמ 75; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 59; ספר הזכרון לתלמידי בית המדרש לרבנים בווינה, עמ 74;

גליצקי, ,Galicki משה.
היה בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). הגרמנים התעללו בו, והוא נספה באוגוסט 1941.
מקורות: ספר עדות וזכרון לקהילת פינסק-קארלין, ב, עמ 329;

גליק, Glik, Glück יוסף.
התחנך בישיבת ויטנברג בדווינסק Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, ולמד בישיבת "בית יוסף" בנובהורדוק. היה עוזרו של ר' יוסף יוזל הורוביץ, ראש ישיבת "בית יוסף" בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). בתרפ"ח,1928, התקבל כרב בטלחן, Telekhany, שבפלך מינסק, Minsk, רוסיה הלבנה, והיה ידוע בשם "דער טעלעחאנער רב". פעל הרבה למען החינוך התורני, ובייחוד לטובת ישיבות "בית יוסף". השתתף בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל שהתקיימה בתרצ"ז,1937, במריינבאד, Lázné Marienbad,Mariánské, שבצ'כוסלובקיה. בספטמבר 1939 ברח מעירו. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 379; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 253;

גליקמן (רובין) ,Rubin ,Glikman,Glückman יהושע, בן יצחק.
נולד בתרנ"ד,1894. בתר"ץ,1930, נתמנה לרב בסוסנוביץ, Sosnowiec. נספה באלול תש"ג,1943.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 233; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 331; וונדר, ד, עמ 694;

גליקסון (גליקסזון) ,Glikson ,Glückson הירש.
עמד בראש ישיבת "תורת חיים" בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: הוברבנד, עמ 77;

גליקסון, ישעיה.
היה הרב של קרסנושלץ Krasnosielc, שבאזור ורשה. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה. אחרי זמן מה ניסה לחזור לעירו ונספה בדרך.
מקורות: הוברבנד, עמ 37-38;

גלמן (גילמן), Gehlman ,Gelman, Gilman ,חיים.
נספה בפורט התשיעי בקובנה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 42;

גלפרין (הלפרין), ,Galperin-Halperin אלתר.
היה רב בסלוניםSlonim ,,שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס סלונים, כרך ב, דפי ההנצחה בסוף הספר;

גלנץ, Glanz אריה.
היה רבה האחרון של טישיבצה-טישוויץ, Tyszowce, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 245;

גלרנטר, ,Gelernter
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרבה של יאשייניצה-רושיילנה, Jasienica Rosielna, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 221;

גלרנטר, יצחק.
נולד בתר"מ,1880. זמן מה היה אב"ד בנוביטַניץ', Novitanitz,Nowotaiec, שבגליציה. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 719;

גמזו, ,Gamzu יצחק.
נולד בתר"ע,1910. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רסב;

הוכברג, שמואל - הופשטיין, אלימלך

ho

הוכברג, שמואל מרדכי.
נולד בתר"ן,1890. היה רבה האחרון של ניזנוב, Nizniów, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, ב, עמ 86;

הוכמן, ,Hochman גמליאל.
כיהן כרב בחלם, Chełm, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 224;

הוכמן, יצחק יחזקאל.
היה אדמו"ר בכשאנוב, Chrszanów, וביבוז'נה, Jaworzno, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 89; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 204;

הולֶך, ,Holech שמעון.
נולד בתר"מ,1880. היה רב בדולינה, Dolina, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 89;

הולנדר, Holender אהרן אריה לייב.
היה רבה האחרון של משאנה דולנה, Mszana Dolna, שבגליציה המערבית. גורש מטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור לאושוויץ, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 91; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 251;

הולנדר, יהודה, בן משה.
נולד בתרמ"ה,1885. גר במישלניצה,,Myślenice שבגליציה המערבית, והיה מראשוני החסידים של האדמו"ר בן ציון הלברשטם מבובוב (ע"ע). כשפרצה מלחמת העולם השניה, אחרי שרבה של מישלניצה נמלט לצאנז,Sanz, Nowy Sącz , התקבל במקומו כדיין ומו"ץ בפועל. נספה בבלז'ץ באלול תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 92-91;

הולנדר, יחיאל מיכל, בן שלמה.
נולד בתרס"ח,1908. בתרצ"ג,1933, היה דיין, מו"ץ ורב בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 94-93; טרנוב II, עמ 350;

הולנדר, נתן דוד.
נולד בתר"ל,1870, ומתרנ"א,1891, מילא במשך כחמישים שנה את מקומו של אביו יוסף כאב"ד של אמסנהAmsana, Mszana Dolna, שבגליציה המזרחית. נפטר בסיון תש"א,1941.
מקורות: וונדר, ב, עמ 96-95;

הוסנסקי, Hosanski‏, נתן.
נולד בתרע"ד, 1914, בוואשילקוב, Wasilkόw‏, שבאזור ביאליסטוק. בתרפ"ד, 1924, נערך בעיר פוגרום, ואז היגרה משפחתו לצרפת והתיישבה במילהאוז, Mulhouse‏. מתרצ"ד, 1934, עד תרצ"ח, 1938, למד לרבנות, ואחר כך התמנה לרב בריימס, Reims‏. אחרי שצרפת נכבשה בידי הנאצים הוא עבר לנים, Nîmes‏. בסוף 1940 מונה הרב של ריימס אחראי על יהודי אלזאס שגורשו לאזור היורה, Jura‏, והרב הוסאנסקי מילא את מקומו. הוא המשיך את עבודתו של הרב אלי ציפר (ע"ע), והיה אחראי על היהודים שבאזור Saône-et-Loire‏. שם החיה את הקהילות הקטנות שהיו באזור, וביקר בקביעות במרכזי הקליטה של הפליטים. במרס 1943 מונה לרב בטולוז, Toulouse‏, שבדרום מערב צרפת, ועסק בחלוקת מזון לאסירים היהודים שהיו במחנות המעצר ובבתי הכלא בסביבה. ב-25 באוגוסט 1943 פרצה המיליציה הצרפתית לבית הכנסת בעת התפילה, והרב הוסאנסקי נעצר בעקבות הלשנה. כעבור זמן קצר שוחרר, והצטרף לארגון היהודי למאבק, OJC‏, שהיה שייך למחתרת הצרפתית האני-נאצית. הוא עסק בגיוס אנשים למחתרת, וטיפל בטייסים של בנות הברית שהיו בדרכם מבלגיה לספרד. היה חבר בוועד הכללי להגנה על היהודים, .CGDJ-‏בין היתר ליווה את היהודי חבר המחתרת מרסל לנגר, שהוצא להורג בכלא סן מישל. במאי 1944 נעצר, נכלא בדראנסי, וגורש לטאלין שבאסטוניה או לקובנה שבליטא, ושם נספה. אחרי המלחמה קיבל מממשלת צרפת את צלב הברונזה.
מקורות: Paul Levi, p.p. 385-386`‏;

הופמן, Hofman, שלמה יהודה.
היה שליח ציבור בתפילות ראש השנה ב"קיבוץ" של חסידי ברסלב בלובלין. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

הופן, ,Hoffen אהרן.
אחרי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב באוזיפול, Odrzwół, שבגליציה המזרחית. מתרפ"ט,1929, היה רבה של שניאטין, Śniatyn, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם השניה, כשנודע לו שהנאצים מחפשים אותו, הלך ברגל לטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית, לבוש בבגדים של גוי, ושם נספה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הופנברג, Hoffenberg פנחס.
בצעירותו שימש כרב בעיירה סמוכה לווילקומיר,Vilkomir, Ukmerge, שבליטא, אך עזב את הרבנות והתיישב בשאוולי,Shavly , שבליטא. שם היה מורה ללימודי קודש. היה חבר בתנועת המזרחי. נפטר ביום שבו נכנסו יהודי העיר לגטו.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 33;

הופשטיין, Hofstein אהרן יחיאל, בן ירחמיאל משה.
האדמו"ר מקוז'ניץ, Kozienice. אזור ורשה. נולד בתרמ"ט,1889. לפי אלה אזכרה בתרנ"ב,1892. בתרס"ח,1908, נתמנה לאדמו"ר. מתר"ץ, 1930, גר באוטבוצק, Otwock, שעל יד ורשה. שם היה ביתו מרכז לעניים ולחולים, והדבר עורר תרעומת בקרב חסידיו הוותיקים. בזמן המלחמה עבר לוורשה. גם שם המשיך לדאוג למזון בשביל היהודים הנצרכים, ולא אחת סיכן את חייו לשם כך. לפי אחת הגרסאות עבר מוורשה לז'ליחוב,Żelechów, שבגליציה המזרחית, ושם נפטר בערב יום הכיפורים תש"ג. לפי ספר קאָזשעניץ נפטר בגטו ורשה. אחיו ישראל אלעזר היה ממייסדי כפר חסידים.
מקורות: ספר זכרון אוטבוצק-קארצ'ב, עמ 170-169; אדמו"רים, עמ 29-27; אלפסי, עמ 103-102; החסידות מדור לדור, א, עמ 214; אלה אזכרה, ג, עמ 81-78; ספר קאָזשעניץ, עמ 122; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ קצ-קצא;

הופשטיין, אלימלך, בן יוסף מנחם.
נולד בתרכ"ד,1864. היה אדמו"ר בקוז'ניץ, Kozienice, שבאזור ורשה, בראדום, Radom, שבאותו האזור, ובוורשה. נפטר בגטו ורשה, בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 104;

הופשטיין, אלימלך, - הורוביץ, אליעזר

ho

הופשטיין, אלימלך, בן אבי עזרא זליג.
היה אדמו"ר בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 104.

הורוביץ, Hurwitz,Horowitz, Horwitz (הורביץ,הורוויץ), אביגדור, בן יצחק.
נולד בתר"ן,1890. היה רבה של באראנוב, Baranów, שבגליציה המערבית, והיה דור רביעי לרבנות בעיר. היה הגבאי של קופת "מעות ארץ ישראל". נספה ב-1941. לפי אלפסי נספה בתש"ב,1942, עם בני משפחתו.
מקורות: ספר יזכור בארנוב (בארניב), עמ 70, 77, 78; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 61;וונדר, ב, עמ 127,128; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות א, עמ ג;

הורוביץ, אברהם, בן אליהו.
היה אדמו"ר בז'לין, Żołynia, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 275; ספר דמביץ, עמ 163;

הורוביץ, אברהם, בן טוביה.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 272;

הורוביץ, אברהם, בן יחיאל.
נולד בתר"ן,1890. היה אב"ד ואדמו"ר בפוקשבניצה, Pokrzywnica, שבגליציה המערבית, ובה הקים את ישיבת "בית יחיאל". בינו ובין הרב יהושע זוברמן (ע"ע), שאף הוא כיהן כרב באותה העיר, היתה מחלוקת קבועה שפילגה את הקהילה, ולא אחת התערבו בה השלטונות הפולניים. בימי הכיבוש הנאצי נמלט לבוכניה, Bochnia ,ומשם שולח למחנות.
מקורות: ספר פוקשבניצה, עמ 67-66, 153, 301; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 476; וונדר, ב, עמ 129;

הורוביץ, אברהם אביש, בן אלעזר שהיה של בורווֶה, Borowa, שבגליציה המערבית.
היה אב"ד בידלובה, Jodłowa, שבאותו האזור. נספה במייליץ, Mielec, שבאותו האזור.
מקורות: וונדר, ב, עמ 172; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 223;

הורוביץ, אברהם אביש, בן נפתלי, שהיה רבה של מייליץ,Mielec, שבגליציה המערבית.
נולד בתרנ"ז,1897. זמן מה היה אב"ד ברמיט, Remeţi, Remit, שבטרנסילבניה. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט חותנו האדמו"ר יצחק אייזיק וייס מספינקה, מעירו, והוא מילא את מקומו שם. אחרי שנים אחדות נתמנה לרבה של קראלי, Nogy Karoly, שבטרנסילבניה, ושם יסד את ישיבת "בית אברהם". נספה באושוויץ בסיוון תש"ד,1944.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 26-22; החסידות מדור לדור, א, עמ 273; אברהם פוקס, ישיבות הונגריה, א, (להלן: ישיבות הונגריה), עמ 340- 342; וונדר, ב, עמ 130-131;

הורוביץ, אברהם אביש, בן אלימלך (ע"ע).
נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רלב;

הורוביץ, אברהם חיים.
היה רבה של פלונסק, Płońsk, שעל יד ורשה. כשהתקרב חג הפסח ת"ש, 1940, ביקש עזרה מן הג'וינט בקרקוב, מפאת מצבם הקשה של בני הקהילה שלו.
מקורות: ארכיון העבודה, תל-אביב, חטיבה VII. מכתב אל משרד הג'וינט בקרקוב, התאריך לא ברור. בשולי המכתב שבע חתימות, אחת היא של הרב הורוביץ, ואחרת של מרכז מפיצי תורה ודת בפולין;

הורוביץ, אברהם יעקב, בן שמואל הלוי.
נולד בתרכ"ד,1864. תחילה ישב בבוסק, Busk, שבגליציה המזרחית, ובתרמ"ט,1889, נתמנה לרבה של פרובוז'נה,Probuźna, שבאותו האזור. שם כיהן ברבנות יותר מחמישים שנה, ודחה הצעות לעבור לקהילות יותר גדולות. הוא טיפל הרבה בהיתר עגונות. התנגד להדפיס את ספריו. בתרצ"ד,1934, נתמנה לראש ישיבת חכמי לובלין. הוא שהה שם חודשים אחדים, אך החליט לחזור לעירו. בראשית ימי מלחמת העולם השניה באו לאזור, שנכבש בידי הרוסים, פליטים יהודים שנמלטו משטחי הכיבוש הגרמני, ורובם גורשו לסיביר. הרב הורוביץ שלח אליהם חבילות מזון ומכתבי עידוד. כשכבשו הגרמנים את האזור, בקיץ תש"א,1941, הם התעללו בו. נספה בבלז'ץ. כך לפי וונדר. לפי אלה אזכרה נפטר בעירו באלול תש"ב,1942. הגרמנים החרימו את הספריה שלו ושלחו אותה לגרמניה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 423; וונדר, ב, עמ 144-139; אלה אזכרה, א, עמ 39-35;

הורוביץ, אלימלך. בן נפתלי.
נולד בתרמ"א,1881. כיהן כרב במייליץ, Mielec, שבגליציה המערבית. בתר"ע,1900, התמנה שם לרב, ואחר כך לאדמו"ר. בשל סכסוכים משפחתיים התנתק מאביו, ויצר לו חוג של בעלי בתים מפשוטי העם. אחרי מלחמת העולם הראשונה נסע לארצות הברית, ושם התפרנס שנים אחדות מניגוניו ומקולו הערב. כשחזר לפולין החליט לפרוש מן האדמו"רות, כי דעתו לא היתה נוחה ממצב החסידות בימיו. אחר כך עבר לקרקוב, והתפרנס בעיקר ממסחר. בתרצ"א,1931, נתמנה לאדמו"ר, והמשיך לחבר ניגונים ולרשום את התווים שלהם. בזמן הכיבוש הנאצי עבר לרדומישל וילקי (רדומישל רבתי), Radomyśl Wielki, שבאותו האזור, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 159-158; אלפסי, עמ 131 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 273; לעהרער, ב, עמ 304;

הורוביץ, אליעזר (אלעזר)
כיהן כרב ואדמו"ר במייליץ, Mielec. גליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 243;

הורוביץ, שמחה - הירשוביץ, אברהם

ho

הורוביץ, שמחה, בן צבי הירש.
נולד בתרנ"ג, 1893. בשנות השלושים של המאה העשרים היה אדמו"ר בווישניה.[1] נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 130; החסידות מדור לדור, א, עמ 272; וונדר, ב, עמ 361; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תתא;


הורוביץ, שרגא פייבל הלוי.
נולד בתר"ס, 1900. לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים" בתרנ"ח, 1898. היה ר"מ בישיבת סלובודקה, והיה מאחרוני האישים שפעלו בה גם בתקופה הסובייטית. נרצח בידי ליטאים בתמוז תש"א, יוני 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539, 543; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 104, 208; אשרי, חורבן ליטע,
עמ 34, 36-37; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הורוביץ-שטרנפלד,Horowitz-Sternfeld (גם שטרנפלד-הורוביץ), ברוך קלונימוס.
נולד בתרמ"ה,1885. מתרס"ט,1909 עד תרע"ח,1918 היה בסלופיה נובה, Słupia Nowa, שבאזור לובלין. אחר כך עבר לפיליצה, Pilica, והיה רבה של העיר. בימי מלחמת העולם השניה עשה הרבה כדי לסייע לבני הקהילה שלו. הגרמנים עצרו אותו כבן ערובה למילוי דרישותיהם הכספיות מן היהודים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 363, 390, 391; הוברבנד, עמ 194-197;

הורוביץ-שטרנפלד, יהושע אשר, בן מרדכי זאב.
האדמו"ר מפוריסוב-ורשה. נולד בתרכ"ז,1867. שנים רבות התפרנס בדוחק מחנות קטנה שניהלה אשתו. אחרי פטירתה עבר לוורשה, ובהיותו קרוב לשבעים נתמנה לאדמו"ר, אך לא לקח פדיונות ולא עסק במופתים. בתקופה הראשונה לפרוץ מלחמת העולם השניה התכנסו אצלו החסידים, והתפללו בבית המדרש שלו. נספה באחת האקציות הראשונות שנערכו בגטו.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 238-235; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ ע;

הורוביץ-שטרנפלד,יהושע השל, בן חיים שמואל.
נולד בתרט"ז,1857. בתר"ע,1910, נתמנה לרב בחנצ'ין,Chęciny, שבאזור קרקוב, ובתרע"ו,1916, השתקע באולקוש, Olkusz, שבאותו האזור, ונתמנה לאדמו"ר. נחשב לזקן צדיקי פולין. כשכבשו הגרמנים את פולין היה כבן תשעים. כשגורשו היהודים מאולקוש העביר אותו מונייק מרין שהיה ראש היודנראט במכונית של הגסטפו לגטו של סוסנוביץ,,Sosnowiec שבאותה העת נחשב ליותר בטוח. שם נספה באב תש"ג,1943. גירסה אחת על הרצחו מביא אלפסי באנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ עג-עד.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 233, 246; אדמו"רים, עמ 104-102; אלפסי, עמ 101; אלה אזכרה, ג,עמ 301-298; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 46;

הורוביץ-שטרנפלד, מרדכי הלוי.
היה הרב היחיד שנשאר בזמושץ ,Zamość,שבאזור לודז' בתקופת הכיבוש הנאצי. ערב כניסת הגרמנים לעיר הם הפציצו אותה. אנשי חברה קדישא לא רצו לסיים בלילה את קבורת הגוויות, כי פחדו לחזור העירה. הרב שטרנפלד ציווה עליהם לסיים את המלאכה, ואמר שבימים כאלה אין שום ערובה שניתן יהיה לחזור למחרת אל בית העלמין, ולהמשיך לקבור את ההרוגים.
מקורות: זמושץ בגאונה ובשברה, עמ 236-237; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 206;

היימן..Heiman
היה חתנו של הרב יצחק מאיר קאנאל מוורשה (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 323;

הימלשטיין, ,Himelsteinיחזקאל, "ר' חאצ'ע דער משגיח".
נולד ברוסיה הלבנה בערך בתרמ"ה, 1885. למד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, Lubavich ,Lyubavitch, ושימש כרב באחת העיירות ברוסיה הלבנה. בתרס"ח, 1908,בהיותו בן עשרים ושלוש, נתמנה למשגיח בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש,ובכל המקומות שאליהן עברה הישיבה הזאת אחרי מלחמת העולם הראשונה והתבססות השלטון הקומוניסטי ברוסיה. בתרצ"ג, 1933, השתקע בריגה, בירתה של לטביה, וכעבור שנה, בתרצ"ד, 1934, מונה ל"משפיע" בישיבה בגוסטיני, Glasmanka Gostiņi,Dankara , שעל יד ריגה. נחשב לתלמיד חכם מובהק ובקי גדול בהוראה. נספה בריגה בתש"ב.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 383; מרדכי שוסטערמאן, למען ידעו ... בנים יולדו;

היסטר, Hister שלמה, בן מיכאל.

נולד בתר"ן,1890. היה מנהיגם הרוחני של "צעירי אגודת ישראל" בפשמישל, Przemyśl, שבגליציה. בשנות השלושים של המאה העשרים היה חבר בבית דינו של הרב חיים צבי הירש גלאזר (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 384; ספר פשמישל, עמ 205, 206;

הירץ, ,Hirzישעיה נפתלי, בן הרב נחמיה שפירא (ע"ע).
היה דיין ומו"ץ בדוקלה, Dukla, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22;

הירשהורן, ,Hirschorn צבי, בן שמואל.
נולד בתר"ס,1900. התחנך בלבוב. בצד השכלתו התורנית היתה לו גם השכלה כללית. בתרפ"ט,1929, ובתרצ"ב,1932, נבחר לנשיא "צעירי אגודת ישראל" בפולין, וכתב הרבה בעיתוניה. פעל הרבה למען ארץ ישראל והעליה אליה. בתר"ץ,1930, נבחר לרב ביבורז'נה, Jaworzno, שבגליציה. שם סבל מקינטוריהם של חסידי בעלז וסאנץ, ולכן עבר בתרצ"ח,1938, לכהן כרב בביאלה פודלאסקה, Biała Podlaska, שבאזור לובלין. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם חיפשו אותו, כי לפני המלחמה הכריז חרם על התוצרת הגרמנית. לכן ברח ללבוב שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי. כשכבשו הגרמנים את לבוב נבחר ליודנראט, וכך ניצל מן הגירושים הראשונים. נספה בעת חיסול הגטו שם, באייר תש"ג,1943, או במחנה ינובסקה.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 207-203; זאב פישר שיין, בסוד ישרים ועדה, עמ שכד-שלא; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 204; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 87, 88; ספר ביאלה פודלאסקה, עמ 279-280;

הירשוביץ, ,Hirshowitz אברהם שמואל, בן יצחק אייזיק אליעזר.
נולד בתרנ"ה,1895. היה ראש ישיבת "תורת חסד" של חסידי סלונים בברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. כשכבשו הסובייטים את ליטא ב-1940 עברה הישיבה לשקוד Škod, והיהודים שם פירנסו את רבני הישיב ותלמידיה. נספה, כנראה, ביולי 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 118; יהדות ליטא, עמ 45; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

[1] לפי שעה לא עלה בידי לאתר את המקום. יתכן שהכוונה ל- Wiśniowa, שמדרום מזרח לקרקוב.

ויין, אפרים - ויינגוט, שמואל

we
ויין, Wein,אפרים יהודה.
היה רבה האחרון של וידז'ה, Widze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 313;


ויינברג (וינברג),Weinberg,אברהם, (אברהמ'לי סטוצ'ינער), בן ישראל ניסן.
נולד בתרל"ב,1872. למד בסוכאטשוב,Sochaczew, שבאזור ורשה, אצל האדמו"ר אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר". אחרי נישואיו גר בוורשה. בהתחלה לא היתה לו שם משרה רשמית. אחר כך צורף לוועד הרבנים של העיר, שבו כיהנו גם יעקב מאיר בידרמן (ע"ע) ומנחם זמבה (ע"ע). בתר"ץ,1930, פירדזסם את ספרו "ראשית ביכורים" על מסכת ביכורים. בזמן המלחמה היה חבר ברבנות של גטו ורשה. ושם הקים, עם הרב אריה צבי פרומר (ע"ע) ישיבה שהתקיימה בבונקר ברחוב מילא 14. הוא המשיך ללמוד בגטו, ולא הסכים לקבל עבודה באחד מבתי המלאכה שהיו שם. נספה בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 169-168, 341; היכל קאצק, עמ תר"ע; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27, 63, 380, 381, 382;

ויינברג, אברהם יצחק.
היה אחיו של הרב משה מנחם ויינברג (ע"ע), שהיה ראש ישיבת ברסלב באוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין.
נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב

ויינברג, דוד, בן ישראל אלתר.
נולד בתר"ך,1860. למד בבתי המדרש של חסידי בעלז בגליציה. זמן מה שימש כרבה של סקאלה, Skala,שבגליציה המזרחית, אך לא הצליח להתפרנס מן המשרה הזאת. בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של גור,Góra Kalawaria , שעל יד ורשה, וזאת אף שהיה מחסידי בעלז. בימי מלחמת העולם השניה עבר לוורשה, ושם נפטר בחשון תש"ב,1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 177-174; אלברג, ורשה של מעלה, עמ קסד- קסה;

ויינברג, דב בער.
היה ראב"ד בנשלסק, Nasielsk, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 176;

ויינברג, יחיאל ישעיהו, בן אהרן.
מילא את מקומו של אביו כרבה של ינדז'יוב, Jędrziejów, שבפולין. רבים מחסידי חנצ'ין, Chęciny, היו מסתופפים בצילו. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים כיהן כרב ביוזפוב ע"נ ויסלה, Józefów nad Wisłą, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 209; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 261; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רו;

ויינברג, ישעיהו, בן דוד.
היה אב"ד בסטַוישין ,Stawiszyn, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 176;

ויינברג, ישראל אלתר, בן דוד.
נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 176;

ויינברג, Weinberg , משה מנחם.
היה ראש ישיבת ברסלב באוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

ויינברג, שלמה דוד יהושע, בן אברהם.
נולד בתרע"ג, 1913. בתרצ"ג, 1933 נתמנה לאדמו"ר בסלונים, וקראו לו "הרב הצעיר של חסידי סלונים". בתרצ"ה,1935, עבר לברנוביץ', Baranowice, שבאותו האזור, והיה מחשובי האדמו"רים בליטא הפולנית. כשפרצה מלחמת העולם השניה רצו החסידים להעביר אותו לארצות הברית, אך הוא סרב לעזוב את משפחתו ואת עדתו. החסידים רצו להבריח אותו אל היער, אך הדבר לא נסתייע בידם. כשהגרמנים דרשו מראש היודנראט למסור להם רשימה של הזקנים והחולים הוא אמר להם: "כל שביקשתם ממני נתתי לכם, אבל יהודים לא אמסור, כי איני בעל בית על חיי אדם". גורש למחנה קלדיצ'ובה, על יד ברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. שם התעללו בו הגרמנים. היהודים השתדלו לעזור לו לשמור את השבת, והרופא היהודי היה מספק לו אישורי מחלה. נספה בחשון תש"ד, 1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 460; היכל קאצק, תרפו-תרצב; ברנוביץ' עמ 267-270; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 183; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכו- תשכז;

ויינברגר, Weinberger,מרדכי. נולד בתר"ל,1870.
גר בבעלז, ושם היה דיין ומו"ץ ואחר כך אב"ד. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 829-828;

ויינגוט, Weingut,יהודה לייב.
קובל, Kowel. ווהלין. נפטר בתחילת מלחמת העולם השניה. על נסיבות פטירתו הובאו בספר הזכרון לוולוצלבק שתי גרסאות.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון, עמ 760, 767;

ויינגוט, שמואל יהודה לייב.
נולד בתרכ"ז,1867. נספה בשואה.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון , עמ 760, 767;

וילנר, קלמן - ויצ'ק, משה

wi

וילנר, Wilner,קלמן.
היה רב בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 807;

וינטראוב (ויינטראוב,וינטרויב), Weintraub,Weintroib,יהושע עוזיאל, בן אברהם משה.
היה אדמו"ר במרקושוב, Markuzsow, שבאזור לובלין. משם עבר לוורשה, וגם שם היה אדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 220; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 316; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ עט-פ;

וינוקור, Winokor,משה הלוי.
בתר"ן,1890, נתמנה לרב שני בשומסק, Szumsk, שבווהלין, והדבר עורר שם מחלוקת גדולה. בתרפ"ח,1928, דרשו שלטונות פולין למנות לעיר רב, ואז נבחר הרב יוסף רבין (ע"ע). אוהדיו של הרב וינוקור לא השלימו עם הדבר, ופנו למושל הנפה למנות לתפקיד זה גם אותו. בלחץ שלטונות הקהילה מונה לתפקיד זה הרב רבין. הרב וינוקור נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 206, 207;

ויניארסקי,Winiarski ,משה.
כיהן בבית דינו של הרב מרדכי וייצל-רוזנבלט בסלונים Slonim ,, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 495;

וינקלר, Winkler.
היה ביודנראט באופולה, Opole, שבאזור לובלין.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 66;

וינקלשטיין, Winkelstein (פינקלשטיין), שמואל מאיר הכהן, בן דוד אייזיק.
נולד ברבע האחרון של המאה הי"ט. היה רב בצ'יזבה, Czyżewo, Czyżew-Osada,Chizeve , שבאזור ביאליסטוק. ניסה להתפרנס ממסחר זעיר, ובשל קשיי הפרנסה נדד עם משפחתו מעיירה לעיירה וראה ימי רעב רבים. כשפרצה מלחמת העולם השניה סופח האזור הזה לברית המועצות, לפי הסכם מולוטוב-ריבטנרופ. משם שלח באדר ת"ש, מכתב ברכה, לבנו חיים שאול שגר בתל אביב, לרגל נישואיו. אך משום שחשש מן הצנזורה של הסובייטים הוא סיים את המכתב במלים: איה"ש להתראות: לשנה הבאה "במוסקבה" הקדושה. נספה עם כל ילדיו ונכדיו, מלבד בנו ושני נכדים אחרים שעלו ארצה לפני מלחמת העולם השניה.
מקורות: עדותה של נכדתו יהודית כרמון, תל אביב.

וינר,Wiener,Winer,אברם מיכל.
היה רבה האחרון של סובנישוק, Suwenuszki, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 413;

וינר, אלחנן. נולד בתר"ס,1900.
היה רבה האחרון של שט, Šeta, שבליטא. נספה נספה באלול תש"א,1941, עם בני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 680; רבני ברית המועצות, 1939-1990;

וינר, משה יונה.
תחילה כיהן כרב בסלנט, Salantai, שבליטא. היה רבה האחרון של סאלאט, Saločiai.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 434; רבני ברית המועצות, 1939-1990;

וינרב, Wienreb,חיים זאב וולף, בן אריה לייב נולד בתר"ם,1880.
אחרי מלחמת העולם הראשונה שימש כדיין ומו"ץ בסאסוב, Sasów, שבגליציה המזרחית, ואחר כך בקאמיונקה, Kamionka, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 844;

ויערניק (ורניק), Wiernik, Wernik,ישראל, קורליץ,Korelic , Karelic. ווהלין.
בסוף יולי 1941 ציוו עליו הגרמנים להקים את היודנראט בעיר, וצרפו אותו אליו. באוגוסט של אותה השנה ציוו עליו הגרמנים ועל עוד יהודים לחלל את בית הכנסת, עינו אותם, ואחר כך ירו בהם.
מקורות: קורליץ, קארעליטש - חייה וחורבנה של קהילה יהודית, עמ 30, 215, 237, 238; פנקס הקהילות, וילנה,ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 551, 552;

ויצמן, Weitzman,אלחנן.
בהשפעת החוגים הציוניים במרקושוב,Markuszów, שבאזור לובלין נבחר לרבה של העיר. למד בבית הספר "תחכמוני" בוורשה, היה חבר במזרחי, וידע היטב פולנית. רצה לעלות ארצה אך לא זכה. נספה בשואה.
מקורות: חורבנה וגבורתה של העיירה מרקושב, עמ 70-71;

ויצ'ק, Witcek,משה יצחק.
נולד בתרמ"ב,1882. כיהן כרב בסאוואדושטש,[1] ובאיראגולה Ariogala, Erogelan, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;
[1] סאוואדושטש. כך לפי רבני ברית המועצות 1991-1939. עד כה ל א עלה בידי לזהות את המקום.

ועוויער, זלמן - ורשביאק, פנחס

we

ועוויער, Wewier,זלמן אליהו.
היה ידוע בכינוי "זלמן יאנאווער", על שם העיירה יאנובה, Janowa, Jonava , שעל יד קובנה, שבה נולד, או "זלמן דער מגיד". היה ראש השוחטים בריגה, והיה מגיד שיעורים בבתי כנסת שונים בעיר. היה מראשי המזרחי בריגה, ורצה לעלות לארץ ישראל. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 386;

וקס, Wachs, Waks,אבא.
מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בפרושוביצה, Proszowice, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 400;

וקסברג,Wachsberg, Waksberg ,משה.
מזריץ', Międzryzec Mezeritz D`lita, Myedzirets, Stolpno, אזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: קארל, קראקא, עמ 348;

וקסברג (ואכסברג), משה.
היה דיין בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: בוסאק, בין צללי עיר, עמ 215;

וקסברג, נחום.
בשנות העשרים הראשונות של המאה העשרים כיהן כאב"ד בידליצ'ה, Jedlicze, שבגליציה המערבית. אחר כך היה דיין ומו"ץ בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: לוח זכרון לבניו ולחתניו של הרב שמואל פירר מקרוסנו בבית העדּות, ניר גלים; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 222; וונדר, ב, עמ 936-937;

וקסלר, Weksler,Wechsler,מנדל, בן יצחק.
נולד בתרמ"א,1881. למד בישיבת שונות בפולין, ואחר כך עבר לזגירז', Zgierz, שבאזור לודז'. לפני מלחמת העולם הראשונה רכש זיכיון ממשלתי למסחר במלח, אך עם פלישת הגרמנים לעירו, ב-1914, בא הקץ לזכיון הזה, והוא נאלץ להתפרנס מהוראה. מתר"ף, 1920, שימש כראש ישיבה בישיבות גדולות בפולין, ובתרפ"ט- תרצ"ט,1939-1929, שימש כראש הישיבה הגדולה "בית מאיר" בקרקוב. בימי מלחמת העולם השניה גורש לוולברום ,Wolbrom , שבאותו האזור. נספה במחנה ריכוז.
מקורות: ספר זגירז, א; עמ 479-476; וונדר, ב, עמ 939;

ורבובסקי (ורנובסקי?), Werbowski, Wernowski (?),נחום מרדכי.
נולד בתרל"ח,1878. היה רבה האחרון של אקמיאן, Akmene, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 73, 210;

ורבילוב (ווערבילאוו), Werbilow,אהרן יוסף.
נולד בתרע"ב,1912. למד בישיבת טלז. נספה בטלז בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, כרך א, עמ רמו;

ורבילוב (ווערבילאוו), אריה.
נולד בתרע"ד,1914. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, כרך א, עמ רנ;

ורז'בלובסקי, Werzblowski,מאיר, בן בנימין דב.
נולד בתרמ"א,1881. למד בישיבת וולוז'ין. מתרפ"ה,1925, עד תרצ"ט,1939, שימש כרב בשימאנץ, Šimonys, דוידובקה,Davidoka , סאפיזישוק,,Zapyžkis וקרוק, Kroki, Krakė, שבליטא. נספה בתש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 47; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 615;

ורשביאק, Warshawiak,Warszawiak,מאיר הכהן, בן יעקב אליעזר.
נולד בתרל"ב,1872. למד בישיבות שונות בפולין. בתרנ"א,1891, נתמנה כרב בלוטומירסק, Lutomiersk, שבאזור לודז'. שם היה כעשרים וחמש שנים והקים ישיבה. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהעיר חרבה, עבר לפרוור מוקוטוב שבמשך הזמן סופח לוורשה, והיה בוועד הרבנים של העיר. היה פעיל באגודת הרבנים בפולין, וערך את הביטאון שלה. היה חבר במועצת גדולי התורה בפולין. בזמן מלחמת העולם השניה היה ברבנות של גטו ורשה. שם נפטר בתמוז ת"ש,1940.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 341; אלה אזכרה, ז, עמ 136-133;

ורשביאק, פנחס.
היה בגטו ורשה ושם נספה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 61;

זאלאנץ, א - זברסקי, אהרן

za

זאלאנץ,Zalantz ,א. נולד בתרנ"ב,1862.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בפלוטל,
Plotel, Plateliai, שבליטא. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

זאמצ'יק, Zamtchik,יעקב.
נולד בתרמ"ט,1889, בפראגה,Praga, פרוורה של ורשה, ולמד בבתי המדרש בעיר. בתרצ"ד,1934, נבחר, כדיין, לוועד הרבנים של ורשה. תפקידו היה לפקח על הת"תים ועל שאר מוסדות החינוך של הקהילה. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נהרג בתחילת תש"ג,1942.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 61, 323, 341; אלה אזכרה, ו, עמ 270-265; פלינקר, וארשה, עמ 160;

זאפראן, Zafran,לייזר.
קוריץ, Korzec, ווהלין.
נספה בערב חג השבועות תש"ב,1942.
מקורות: ספר קוריץ, עמ 340;

זבלודובר, אהרן נפתלי, בן צבי הירש (ע"ע) .
ורשה. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה, ושם נספה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 484; זיידמן, יומן, עמ 341; פלינקגר, וארשה, עמ 160;

זבלודובר, צבי הירש.
מתרפ"ז,1927, כיהן כרב בקלצ'ב,Kleczew , שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 245;

זבלודובר, Zabludower, Zablodower, Zablodower,שמואל דוד, בן צבי הירש (ע"ע).
נולד בתרל"א,1871. למד אצל הרב יוסף דב סולובייצ'יק בשנים שזה שהה בוורשה ,[1] והושפע מדרך הלימוד שלו, של ישיבת בריסק. בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של צ'יזיבה, Czyżewo. היה חבר באגודת ישראל, והתנגד לשינויים במערכת החינוך שהכניסו הציונים והמזרחי לעירו. רבים מבני עירו התפרנסו מעשיית ציציות שנעשתה בעבודת יד. כשניסו כמה מהם לתַעש את אחד השלבים בייצור הוא יצא נגדם בשם ההלכה, ובקשר לכך התכתב עם גדולי הדור. שנים אחדות לפני המלחמה חלה בשיתוק, וכך הובל בעגלה באב תש"א, 1941, עם כל בני עדתו, אל הכפר שולבורז,Szulborze , שעל יד צ'יזיבה, ושם נספה.
מקורות: ספר זכרון צ'יזיבה, 1961, עמ 286-283, 292-285, 302-301; זיידמן, אישים, עמ 484-479;

זברסקי, אהרן.
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרבה של ברסטצ'קה, Beresteczko, שבווהלין. אחרי שרב הקהילה, משה לייב קליבאנר, עלה לארץ. הגרמנים ציוו עליו ועל עוד יהודים לכרות קבר ליהודי העיר, ואז רצחו אותם.
מקורות: היתה עיירה, ספר זכרון לקהילות ברסטצ'קה, ברמליה והסביבה, עמ 36; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 53;

[1] הרב יוסף דב סולוביצ'יק הוגלה לוורשה מסלוצק שברוסיה הלבנה,שבה כיהן כרב, משום שמחה בפני שלטון הצאר ניקולאי הראשון בעניין גזירת הקנטוניסטים – חטיפת ילדי ישראל לשרות בצבא והמרת דתם.

זילבר, ליפא - זינגר, יצחק

zi

זילבר, Silber, Zilber ,ליפא.
נספה בפורט התשיעי, על יד קובנה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 42, 301;

זילבר-מרגליות, Zilber-Margulis ,חיים דוד, בן נפתלי צבי.
נולד בתרכ"ד,1864. הוסמך לרבנות בידי ר' יהושע טרונק מקוטנא, והאדמו"ר אברהם בורנשטיין מסוכאטשוב, Sochaczew. בתרנ"ג,1893, נתמנה לרבה של קויל, Koło,Koil, שבאזור לודז', ושם כיהן כחמישים שנה. היו לו סכסוכים רבים עם בעלי הזרוע שבעיר, וביחוד עם הקצבים. הם לא הסכימו עם פסיקותיו בענייני השחיטה, והדבר פגע מאוד בפרנסתו, שבאה מקופת השחיטה. הוא ביטל את ה"חדרים" הפרטיים בעיר, ששיטת שכר הלימוד שהיתה נהוגה בהם פגעה בשכבות החלשות, ובמקומם הקים "תלמוד תורה" כללי. היה חבר באגודת ישראל ובמועצת גדולי התורה שלה. הוא היה מתנגד חריף לציונות, אך כשביקר הרב י"ל פישמן (מימון) בשנת 1927 בעירו הוא אפשר לו לנאום בבית הכנסת. כשפרצה מלחמת העולם השניה גרשו הגרמנים את היהודים מעירו שהיתה על יד הגבול הגרמני. הוא נדד בערים שונות, ובסוף הגיע ללובלין. שם נפטר בכסלו תש"א, והובא לקבר ישראל.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 248-243; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 231; ספר קולו, עמ 219-221;

זילברמינץ, Zilbermintz, Silbermintz.
נספה בשואה.
מקורות: פנקס קוזמיר, (ספר זכרון) לקהילת קוזמיר, עמ 605 רשימת הנספים בעיר;

זילברפרב, Zilberfarb, Silberfarb ,מרדכי שלמה חיים, בן משולם זלמן יוסף (ע"ע).
נולד בתר"ס, 1900. סייע לאביו, הרב מטופורוב, Toporów, שבגליציה המזרחית. במוצאי יום כיפור תש"ג,1942, נתפס ביער וגורש לבלז'ץ.
מקורות: וונדר, ב, עמ 992;

זילברפרב, משולם זלמן יוסף, בן משה.
נולד בערך בתרכ"ט,1869. אחרי נישואיו עבר לווהלין. בתרנ"ו,1896,חזר לגליציה, והתקבל כאב"ד ואדמו"ר בטופורוב, Toporów, שבאזור לבוב. כשכבשו הגרמנים את העיר הם תפסו אותו ועוד כמה יהודים כבני ערובה. הם הוחזקו בבית הכנסת, והגרמנים והאוקראינים התעללו בהם. בערב יום כיפור תש"ג,1942, פרצו הגרמנים אל המקום שבו התפלל והכוהו באכזריות. במוצאי יום כיפור נמלט אל היער הסמוך. שם גילו אותו הגרמנים ושילחו אותו לבלז'ץ.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 86-81; ספר זכרון לקהילות ראדיחוב, לופאטין והסביבה, עמ 419-411; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 253, 254; וונדר, ב, עמ 992-994; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שפו- שפז;

זילברברג, Zilberberg, Silberberg,שלמה אליעזר.
היה רבה של וולברום,Wolbróm , שבאזור קרקוב. בתרפ"ט,1929, יסד שם את ישיבת "כתר תורה" של חסידי רדומסק. זמן קצר אחרי שהגרמנים נכנסו לעירו הם עצרו כמה פולנים ויהודים מקרב האינטליגנציה ומנכבדי העיר, בהם היו הרב זילברברג והכומר, התעללו בהם, וכעבור זמן מה שיחררו אותם. בתחילת ספטמבר 1942 ערכו הגרמנים אקציה בעיר. לפני כן הספיקו הרב זילברברג וכמה יהודים להוציא מבית הכנסת את ספרי התורה ולהטמינם בבית העלמין. כעבור זמן מה ניספו כולם.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 160, 161, 162;

זילברשטיין, Zilberstein, Silberstein,יעקב.
היה רבה של פראגא, Praga, פרוורה של ורשה. כשהגרמנים רצו לגזוז את זקנו הוא פדה אותו תמורת זוג מגפיים טובים. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה.
מקורות: מגילת גריצע, עמ 139; זיידמן, יומן, עמ 323, 341; הוברבנד, עמ 24, 86, 142, 125, 126, 128, ראיון אתו בעמ 136-145; פלינקר, וארשה, עמ 160;

זימני,Ziemni, Zimni ,חיים שלמה.
בתרצ"ה,1935, נתמנה לרבה של בוצ'קי, Bocki, שבאזור ביאליסטוק, אחרי שהרב ניסן שמושקוביץ בן ציון עלה ארצה ונתמנה לאב"ד בחיפה. הגרמנים מינו אותו להיות ראש היודנראט בעירו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 137, 138;

זינגר,Zinger, Singer, אברהם.
בתרצ"ו,1936, נתמנה כרבה של קשוינז', Książ. נספה עם חיסול הגטו בכסלו תש"ג,1942.
מקורות: ספר זכרון מייכוב, קראשניצה, קשויונז', עמ 248; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 524;

זינגר, חיים אלעזר, בן אליהו.
שנים רבות כיהן כרב ומו"ץ עירוני בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 97; פנקס הקהילות, ורשה, עמ 134;

זינגר, יעקב שרגא פייבל, בן יצחק מאיר.
היה רבה האחרון של אוסטרוב מזובייצק,Ostrów Mazowiecka, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 97;

זינגר, יצחק מאיר, בן אליהו.
נולד בתרל"ח,1878. בנעוריו למד אצל אביו, שכיהן כרב בכמה קהילות בפולין. בתר"ע,1910, נתמנה לרב ואב"ד באלכסנדר, Aleksandrów Łódzki, שעל יד לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה היה ברשימה של הרבנים שהגרמנים חיפשו אותם, ולכן הוא נמלט לטומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowiecki, שבאותו האזור. גם שם חיפשו אותו הנאצים, בתש"ב, 1942. כשהם קראו לו לצאת מביתו הוא סרב בכל התוקף לעשות זאת, ולכן הם רצחו אותו ואת אשתו בו במקום. יהודי העיר ערכו לו לוויה מכובדת, וקברו אותם בבית העלמין של העיר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 97-92; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 57; עדות בעל פה של קרוב משפחתו אבי כ"ץ;

זלטנרייך, אשר - זלצמן, יצחק

ze

זלטנרייך, אשר אנשל יצחק, בן יוסף.
נולד בתר"מ,1880, בזבורוב,Zborov ,שבסלובקיה. בתרע"ג,1913, נתמנה לרבה של ודוביצה, Wadowice, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה עזר הרבה לפליטים היהודים שבאו לאזור. כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח עם משפחתו מזרחה, ובסוף הגיע לגטו קרקוב. שם נספה באדר תש"ג,1943.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 37, 146-142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 125;

זלטנרייך, יהושע ברוך, בן אשר אנשל.
נולד בתר"ס,1900. כיהן כרב בפרובוז'נה Probuzna ,, שבגליציה המזרחית. נספה בלבוב, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 145; וונדר, ב, עמ 1012-1023;

זלטנרייך, נתן אהרן, בן אשר אנשל.
נולד בתרס"ה,1905. זמן מה היה אב"ד בדובשיץ, ,Dobczyce שבגליציה המערבית. אחר כך עבר ללבוב ושם עסק במסחר. נפטר בלבוב בסיון תש"ג, 1943, והובא לקבר ישראל.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1014-1015;

זלמנוב, Zalmanow, שרגא פייביש
"פייבל לאזאוויצר", על שם העיירה שממנה בא. נולד בקלימוביץ,Klimovichi, Klimovitz,שבפלך מוגילב,Mohilev, רוסיה הלבנה. למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאווטיש. כשחסידי חב"ד, עם האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון הצליחו לעבור לוורשה בראשית שנות העשרים עבר גם הוא אתם, והיה חבר בהנהלת ישיבת "תומכי תמימים" שהוקמה שם, עם הרב בערל שמוטקין (ע"ע). היה בעל תפילה ובעל תוקע אצל הרבי. נספה באלול תש"ב.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 275;

זלמנוביץ,Zalmanowitz,הלל.
היה רבה של גלובוקי, Glubokie, שבווהלין. נספה בווילנה, באחת האקציות של ה'"שיינים הצהובים"[1], שנערכו באוקטובר ובנובמבר 1941.
מקורות: קרמרמן, עמ 106; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 200;

זלמנוביץ, מנחם מנדל, בן הלל.
היה בגטו וילנה. אחרי האקציה השניה של ה"שיינים הצהובים", שנערכה שם ב-3 בנובמבר 1941, היה במשלחת הרבנים, שבה היו גם הרבנים דב בר פילובסקי (ע"ע), יצחק קורניקס (ע"ע), וישראל גוסטמן,[2] ופנתה אל יעקב גנס, המפקד היהודי של הגטו, בבקשה שלא להסגיר יהודים לידי הגרמנים רק משום שהם יהודים, ומותר לו לעשות זאת רק כשהם מבקשים יהודי לפי שמו ולפי החטאים של עצמו. הם הסתמכו על דברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה, סעיף ה) [...] וכן אם אמרו להם עכו"ם – תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לא, נהרוג את כולם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. על פי דבורז'צקי (כפי שמביא קרמרמן, ללא איזכור המקור) חי הרב זלמנוביץ בגטו וילנה עד חיסולו, ואילו על פי קצ'רגינסקי (כפי שמביא קרמרמן, ללא איזכור המקור) הוא נספה עם בנו הלל באחת האקציות של השיינים הצהובים. הנחה זאת שוללת את האפשרות שהוא השתתף במשלחת אל גנס.
מקורות: קרמרמן, 85, 105, 106;


זלץ, Salz,משה יוסף.
היה מתלמידיו של הרב מאיר אראק. היה ר"מ בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. היה הרב האחרון בזאטור, Zator, שבאותו האזור. היה חבר באגודת ישראל, והתנגד לציונות. הגרמנים תפסו אותו כשלמד תורה, אסרו אותו ואת בני משפחתו, ועקבותיהם נעלמו.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 143, 144; וונדר, ב, עמ 1024;

זלצברג, Salzberg, זליג.
נולד בתרע"ה,1915. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצז;

זלצברג, יהושע.
היה רבה האחרון של קונסקה וולה, Końskowola, Konskwole ,שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין-קילצה, עמ 473;

זלצמן, Salzman,אבא בן הרב יעקב (ע"ע).
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרב בדומברוביצה, Dombrovica, Dąbriwica, Dombrovica, שבווהלין, במקום אביו. שם פעל עם הרב נחום הלוי פטשניק (ע"ע). נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 230; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 63; ספר דומברוביצה, עמ 859, ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

זלצמן, יעקב.
היה רב בדומברוביצה, Dombrovica,Dąbriwica, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר דומברוביצה, עמ 859 ברשימת הנספים;

זלצמן, יצחק ישעיהו, בן אריה לייב.
נולד בתרכ"ג,1863, בחמיילניק,Chmielnik , שבאזור קיילצה,Kielce, Keltz. לימד בישיבות בקיילצה ובחמיילניק, ובסוף שנות השלושים של המאה העשרים עמד בראש ישיבת חב"ד בקיילצה. התכתב בענייני הלכה עם גדולי הרבנים בפולין, ובהם ה"חפץ חיים" ור' מאיר שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין, והשתתף בחנוכת הבניין של הישיבה הזאת, שהתקיימה בסיון תר"ץ,1930. כשביקשו ממנו אנשי אגודת ישראל בחמיילניק שישמש כמטיף נגד הציונים, הוא התנגד לכך, ואמר שיעזור לעשות את התנועה הציונית למגשימה של התורה בארץ הקדושה, כי המקיים מצוות ישוב ארץ ישראל כאילו קיים את כל התורה כולה.
בתרצ"ו הוזמן להיות ראש ישיבה בירושלים. הוא התכונן לעלות אצה עם בנו דויד, אך המאורעות שפרצו בארץ באותה השנה שמו לאל את תכניתו. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 457; עדות נינו אירוין גורדון, שמצא אותי בפורום הרבנים ב- JewishGen .

[1] השיינים הצהובים – תעודות עובד שהנפיקו הנאצים לקבוצות מסויימות מן היהודים ששהו בגטו וילנה. תחילה היה בהן כדי להגן על אלה שנשאו אותן, אך כעבור זמן קצר גם הן לא הועילו.
[2] הרב ישראל גוסטמן שרד מגטו וילנה, ואחרי השיחרור כיהן כרבה של העיר.

זמבה ,מנחם - זריניק , פלטיאל

ze

זמבה פראגר, Zemba Prager ,מנחם.
נולד בוורשה בתרמ"ד,1884, ושם קיבל את חינוכו התורני. היה מעורה בכל התחומים של חיי הקהילה היהודית בוורשה, ובתרצ"ה, 1935, נבחר לוועד הרבנים של העיר. היה בגטו ורשה, וגם שם היה חבר בוועד הרבנים, ואף המשיך לכתוב חידושי תורה. הוא היה מן הרבנים האחרונים ששרדו בגטו. הוא עודד את ההתמרדות בנשק, ונמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי. השתתף בעריכת ליל הסדר שהתקיים ביום הראשון של המרד ערב פסח תש"ג, עם הרבנים יהושע השל גולדשלג (ע"ע),משה בֶּר מזדונסקה-וולה, Zduńska Wola (ע"ע), ואחרים, בבונקר ברחוב קופייצקיה 7. הבניין הפגז, ופתח הבונקר הוצת. בין הנספים היה גם הרב זמבה, שנקבר בחצר של הבית. בהשתדלות אגודת ישראל העולמית הועלו עצמותיו ארצה, ובראש חודש תמוז תשי"ח, 1958, הובאו לקבורה בירושלים.
מקורות: ספר סוקל, טרטקוב, ורנז' סטוינוב והסביבה, עמ 253; זיידמן, יומן, עמ 92, 101-100, 104, 105, 105, 154, 219, 220, 221, 241, 248, 279, 285-281, 341; אלה אזכרה, ב, עמ 51-38; אנציקלופדיה של גלויות, ורשה א, עמ 304-305; עקיבא צימרמן, ביסוס הלכתי למרד גטו ורשה, הצופה, י"ד בניסן תשס"ג, 16.4.2003; פלינקר, וארשה, עמ 160; אלברג, ורשה של מעלה, עמ קמט;

זמודזאק, Zmodzak, ברוך יעקב.
דבורץ Dvorets, ,Dvoretz ווהלין. הוסמך לרבנות בידי ה"חפץ חיים". נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

זמלמן, Zemelman,יוסף אלכסנדר.
הרב של פשדץ (פשיטש), Przedecz, שבאזור לודז'. היה חבר באגודת ישראל. כששרפו הגרמנים את בית הכנסת בעירו הם כפו על היהודים, ובהם גם הרב זמלמן, לחתום על כך שהם עצמם שרפו אותו. אחר כך הגיע לגטו ורשה, שם לחם, וניסה להשפיע על הרבנים ועל האדמו"רים שגם הם יקראו למרד. נמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, שלמעשה היו מקומות השמדה. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 153, 172, 186, 241, 256, 257; ספר זכרון לקדושי העיר פשייטש קרבנות השואה, עמ 184-177, 194-191 (ציטוט מתוך יומן גטו ורשה, מאת הלל זיידמן);

זמסקי, Zamski, Zemski,אברהם יהושע השל.
נולד בתרל"ו,1876, באזור מוגילב Mohilev, Mogilev, שברוסיה הלבנה. למד בישיבות בליטא, בתרנ"ט,1899, כיהן כרב בהורודץHorodec, Merkulovichi, שבאותו האזור. בתרס"ח,1908, עבר לכהן כרב בסלאווין,Slavin,Slavnia, שבאותו האזור. בתר"ע,1910, עבר לכהן כרב בפרילוקי, Pryluki, שבאוקראינה. אחרי המהפכה רוסית היה איש קשר חשוב בין הרבי מליובאוויטש ופעילי חב"ד ברוסיה. בתרפ"ו,1926, השתתף בוועידת הרבנים שהתקיימה בקורוסטן,Korosteń, Iskorost,שבאוקראינה. מתרפ"ז,1927,כיהן כרב ברוסטוב,Rostov, שעל הדון. בתרצ"ד,1934, נסגר שם "בית הכנסת של החיילים". בתקופה הזאת הוא נעצר ונחקר כמה פעמים. בתרצ"ז,1937, שוב נעצר, ובתרצ"ח,1938, נדון לעשר שנות מאסר, בעוון פעילות דתית אסורה, טרוצקיזם ועוד. ערעורו התקבל, והוא שוחרר. נפטר בסמרקאנד ב- 1940.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

זנמירובסקי,Znemirowski,מרדכי-מוטל.
"העילוי הוולשצ'ובי". פיוטרקוב, Piotrków Trybunalski. אזור לודז'. נולד בתר"ן,1890. למד אצל ר' אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר". בנו פנחס היה אחד מעשרת התלמידים הראשונים בישיבת חכמי לובלין. לימד תורה במחנה בוגאי, Bugaj. נפטר בבוכנוואלד באדר תש"ה,1945.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 277-276, 803;

ז"ק, Zak,Zhak,אברהם אבא, בן אריה הכהן.
נולד בתרל"ח,1878. כך לפי פנקס הקהילות, לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים" בתרכ"ב,1862. בתר"ן,1890, נתמנה לרבה של אולשאד-אלסיאד, Olsiadi, שבליטא. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 145; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 49, 210;



זקס (זאקס), Zaks,Saks, אריה לייב.
נולד בתרע"ה,1915. למד בישיבת טלז. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רנ;

זקס, יוסף.
נולד בליטא בתרמ"ד, 1884. בנעוריו היגר לצרפת, קיבל את האזרחות הצרפתית ושירת בצבא הצרפתי. בתרס"ט, 1909, הוסמך לרבנות, ונתמנה לרב ב- Chalons-sur-Marne‏. אחרי מלחמת העולם הראשונה זכה בצלב המלחמה ובאות לגיון הכבוד. בתר"פ, 1920, התמנה לרב הראשי של מרסייל והאזור. בתרפ"ט, 1929, עבר לפאריס, ונתמנה לרב בבית הכנסת ברחוב נוטר דאם. כשכבשו הגרמנים את צרפת בימי מלחמת העולם השניה נמלט למרסייל. ב-1940 קרא לו הרב ישעיה שוורץ, שהיה הרב הראשי של צרפת (שרד מן השואה), לחזור לפריס, ושם המשיך בפעילותו הדתית בין היהודים. המשטרה הגרמנית עצרה אותו פעמים רבות, כי רצתה לסחוט ממנו מידע על יהודים שונים. בפברואר 1944 הובא למחנה המעצר בדראנסי, גורש לאושוויץ, ושם נספה.
בצילום: לוח הזיכרון לנספים שנמצא בבית הכנסת באביניון שבפרובאנס, בראש הרשימה נמצא שמו של הרב זקס. צילמה: פנינה מייזליש.
מקורות: Paul Levi, p.p. 397-398 ‏;

זקס, שלום.
נולד בתרס"ח,1908. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רע;

זקס, שלמה אבא.
נולד בתרע"ז,1917. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רעד;

זר, Zar,Sar, אפרים, בן אליהו.
נולד בתרע"ד,1914. כיהן כרב בלינגמאן,Lingman , שבליטא. למד בישיבת פוניבז' ואחר כך אצל ה"חפץ חיים" בראדין,Radun, Radin. בתרצ"ו,1936, התמנה כראש ישיבה בנובהרדוק, Novaredok. כשפרצה מלחמת העולם השניה עבר עם תלמידיו לווילנה, שסופחה לליטא העצמאית, ומשם קיווה להמשיך הלאה. כשכבשו הגרמנים את האזור, ביולי 1941, הועבר עם מאות רבנים ותלמידי ישיבות לפונארPonary, Paneriai, שעל יד וילנה, ושם הם נרצחו.
מקורות: ספר זכרון לאזור שווינציאן, עמ 1271-1273;

זריניק (זאריניק), Zarinik, פלטיאל.
נולד בתר"ע,1910. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצב;