מורגנשטרן ,אברהם - מורגנשטרן, יעקב

mo

מורגנשטרן,Morgenstern ,אברהם פנחס, בן צבי הירש.
נולד בתרל"ו,1876. בתרפ"ו,1926, עבר לשדליץ, Siedlce,שבאזור לובלין, ושם נתמנה לאדמו"ר מלומאז Lomazy- שדליץ. בערוב ימיו עבר לוורשה. נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 139-137; אלפסי, עמ 188 ; מדו לדור, ב, עמ 402; היכל קאָצק, עמ תרעז-תרפא. פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 564;

מורגנשטרן, אלימלך יהודה
היה אחיו (כך לפי אדמו"רים. לפי היכל קאָצק בנו) של יעקב אריה, האדמו"ר מווישקוב - רדזימין. גר בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 137; היכל קאָצק, עמ תרעו;

מורגנשטרן, בנימין פלטיאל, בן יצחק זליג,האדמו"ר מסוקולוב.
נולד בתרנ"ה,1895. גר בסוקולוב, ,Sokołów Podlaski שבאזור ורשה, ושם ניהל את הישיבה של אביו, עם אחיו משה. בתרצ"ב,1932. לפי אלפסי בתרצ"ד,1934, נעשה רב בסטרדין, Sterdyń, שבווהלין. בחשון ת"ש,1939, הוכתר לאדמו"ר. נמלט לוורשה, ושם עבד ב"שופ" לנעליים של שולץ, שאותו ניהל אברהם הנדל. משם גורש לאושוויץ, ונפטר מאפיסת כוחות בחורף תש"ה, סוף 1944, זמן קצר לפני שהרוסים שיחררו את המחנה.
מקורות: אלפסי,עמ 188; החסידות מדור לדור, ב, עמ 402; אדמו"רים, עמ 156; היכל קאָצק, עמ תרפד; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 350;

מורגנשטרן, דב בעריש, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
סרב לעסוק ברבנות. גר בוורשה ושם התפרנס ממסחר. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 53; ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, דוד שלמה, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
אחרי שאביו עבר לרדזימין, Radzimin, שבאזור ורשה, הוא כיהן כרב בווישקוב, Wyszków, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: היכל קאָצק, עמ תרעו; אלה אזכרה, ז, עמ 52; אלפסי, אנציקלופדי לחסידות, א, עמ קצא; ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, דוד שלמה.
היה רבה האחרון של פוריסוב, Parysów, Porisow, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 404;

מורגנשטרן, חיים יעקב אריה.
האדמו"ר מווישקוב-רדזימין. בן צבי הירש, האדמו"ר מלומז', Łomazy, Lomaz. אזור לובלין. היה הצעיר בתלמידיו של ר' שמחה בונם מפשיסחא. תחילה כיהן כרב בווירזבניקWiezrbnik Starachowice,,שבאזור לובלין.אחר כך עבר לווישקוב, Wyszków שבאזור ורשה. בתרצ"ב,1932, נתמנה לאדמו"ר ברדזימין, Radzymin,שבאותו האזור. אחר כך עבר לאוטווצק,Otwock, שעל יד ורשה. כחצי שנה לפני שפרצה מלחמת העולם השניה חש בסכנה שאיימה על יהדות אירופה, וכתב לחסידיו מאמר שבו קרא להם להתחזק בעבודת ה'. בתחילת המלחמה עבר לוורשה. נספה בטרבלינקה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 188; החסידות מדור לדור, ב, עמ 402; אדמו"רים, עמ 137-135 ; היכל קאָצק, עמ תרעה-תרעו; אלה אזכרה, ז, עמ 53-47; ספר זכרון לקהילת רדזימין, עמ 41; פייקארז', חסידות פולין, עמ 319-320, 349-350;
ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, יהודה אלימלך, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
נספה בשואה.
מקורות: ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;


מורגנשטרן, יוסף, בן אברהם פנחס.
היה למדן גדול. נספה בשואה.
מקורות: היכל קאָצק, עמ תרפו;

מורגנשטרן, יוסף אהרן, בן צבי הירש.
האדמו"ר מליקיווה-לוקוב, Luków, שבאזור לובלין. נולד בתרנ"א,1891. בתר"פ,1920, נתמנה לאדמו"ר. בתרצ"ג,1933, עבר לוורשה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 107-105 ; אלפסי, עמ 188; החסידות מדור לדור, ב, עמ 402;

מורגנשטרן, יעקב דוד.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלודמיר, Wladimir Wolinsk, שבווהלין. ב-7 ביולי 1941 מינו אותו הגרמנים להיות יו"ר היודנראט בעיר. אחרי כמה חדשים נפטר.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 114, 116; טרונק, יודנראט, עמ 300;

מורגנשטרן, יעקב מנדל.
היה רבה האחרון של ונגרוב, Węgrów, שבאזור ורשה. ביום הכיפורים ת"ש,1939, התחנן לפני היהודים שיאפו לחם, כי כך גזרו הגרמנים. באותו היום פרצו הגרמנים אל בית המדרש הישן ודקרו אותו למוות.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 185, 186; ונגרוב, ספר זכרון, עמ 62, 215, 236;

רבינוביץ, יעקב - רבינוביץ, ישראל

rr
רבינוביץ, יעקב, בן מאיר ישראל.
פיאסצ'נה, Piaszecno. אזור ורשה. בערך בתרפ"ו,1926, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 142; החסידות מדור לדור, א, עמ 297; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רמח;

רבינוביץ, יעקב, בן נתן דוד.
היה בגטו ורשה, ואחרי המרד גורש למיידאנק ולאושוויץ. נספה בתש"ד,1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רמח;

רבינוביץ, יעקב יוחנן, בן צבי יהודה אריה.
למד בישיבת ברנוביץ, Baranowice, שבווהלין, והוסמך לרבנות. נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 233;

רבינוביץ, יעקב יחזקאל, בן האדמו"ר נתן נחום (ע"ע).
נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 233;

רבינוביץ, יעקב יצחק, בן חיים גדליהו.
זמן מה ישב בטורבין, Turobin, שבאזור לובלין. היה האדמו"ר האחרון בביחובה, Bychawa, שבאותו האזור. היתה לו השכלה כללית רחבה. היה מראשוני תנועת המזרחי בפולין, שלמעשה ייצגה את הציונים הדתיים בהסתדרות הציונית, ונמנה עם הרבנים שאחרי הוועידה הארצית השניה של המזרחי בפולין, שהתקיימה בווילנה בתרפ"א, 1921, חתמו על הכרוז שבו קראו ליהדות הדתית בפולין להצטרף למזרחי. השתתף, כנציג המזרחי, בקונגרסים הציוניים השלושה עשר והארבעה עשר. עם פרוץ המלחמה ערכו הגרמנים חיפוש בביתו, ואחר כך שלחו אותו לבית הכלא בלובלין. אחרי ששוחרר משם נפטר.
מקורות: ביחאווה, ספר זכרון, עמ 59-55 , 142, 156, 345; אלפסי, עמ 140; החסידות מדור לדור, א, עמ 295; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 534-533; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 501; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 92, 93; ספר טורבין, עמ 142; אלפסי, אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ רצד-רצה;

רבינוביץ, יעקב יצחק.
היה רב בנייסויז', Nieśwież, ווהלין. ב-18 באקטובר 1941 הטילו הגרמנים על יהודי העיר תשלום כופר, והרב רבינוביץ עם יהודים נכבדים אחרים נלקחו כבני ערובה, כדי להבטיח את התשלום. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 453, 455;

רבינוביץ, יעקב צבי, מקולובייל Kolobeel,, Kolbiel. אזור ורשה.
בן אורי יהושע אשר אלחנן. נולד בתרמ"ז,1887. בתש"א,1941, היה בגטו ורשה, ושם נתמנה לאדמו"ר. נספה בטרבלינקה.
מקורות: אלפסי, עמ 142 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 297;

רבינוביץ, יעקב צבי, בן יהושע אשר.
מילא את מקומו של אביו כרב בפוריסוב, Porysów, Parysów, שבאזור ורשה. גר באוטבוצק, Otwock, שבאותו האזור. נפטר בגטו פוריסוב. כך לפי אלפסי. לפי פנקס הקהילות נספה בגטו ורשה.
מקורות: אלפסי, עמ 140; החסידות מדור לדור, א, עמ 295; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 404; ספר זכרון אוטבוצק-קארצ'ב, עמ 163, 166.

רבינוביץ, יצחק, בן מיכל.
היה תלמידם של ר' חיים סולובייצ'יק ור' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, תחילה כיהן כרב בברנוביץ, Baranowice,שבווהלין, והיה מנהיגם הרוחני של "צעירי אגודת ישראל" בעיר. משם עבר למוטילה, Motol, Motila, שברוסיה הלבנה, ובתרצ"ג,1933, נתמנה להיות רבה של וולקוביסק, Volkovysk, במקום הרב יצחק קוסובסקי שעבר ליוהנסבורג. עם פרוץ המלחמה עבר אל אביו בשצ'וצ'ין, ,Szczucyn שבווהלין, ושם נספה.
מקורות: וולקאוויסקער יזכור בוך, א, עמ 83; וולקאוויסקער יזכור בוך ב, עמ 386; אלה אזכרה, ז, עמ 87-83; רבני ברית המועצות, 1939-1991; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 303;

רבינוביץ, יצחק אייזיק.
היה רב בשאוול, Šiaulenai, שבליטא. נספה בעירו ביוני 1941.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 332;

רבינוביץ, יצחק מרדכי הכהן, בן צבי מאיר.
למד בישיבת רדומסק, Radomsko, Radomsk, שבאזור לודז'. היה רבה האחרון של פלאוונו, Pławno, הסמוכה לרדומסק. לפני מלחמת העולם הראשונה הקים שם ישיבה. כשעלו הנאצים לשלטון הוא צפה את מה שעתיד לקרות ליהודים באירופה, ועודד את בנו צבי מאיר (שלימים התפרסם כחוקר החסידות ופיוטי יניי, וזכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל) לעלות ארצה עם משפחתו. הוא עצמו קיווה לעלות אחרי שישיא את בתו. נספה ביום השלישי לפרוץ המלחמה, כשניסה להסתיר בביתו אשה הרה שהגרמנים רדפו אחריה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 203; החסידות מדור לדור, א, עמ 425; הוברבנד, עמ 29-30; עדותם של נכדיו שרה רפאלי ודויד רבינוביץ;

רבינוביץ, ירחמיאל משה נח, בן יחיאל ישעיה.
ראווה. נולד בתר"מ,1880. בתר"ס,1900, נתמנה לאדמו"ר. נפטר בתחילת ימי מלחמת העולם השניה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297;

רבינוביץ, יששכר דב.
היה מאחרוני הרבנים בפוניבז'. נספה בשואה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 278, 280;

רבינוביץ, יששכר דב,
בן יהושע אשר מפוריסוב-אוטבוצק, שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297;

רבינוביץ, ישראל - רבינוביץ, עזריאל

ra

רבינוביץ, ישראל חיים שלום יקותיאל, בן נתן דוד.
שידלובצה, Szydłowiec, אזור לובלין. משושלת "היהודי הקדוש" מפשיסחא. נולד בתרנ"ט,1899. ומתרע"ט,1919, מילא את מקומו של אביו כרב בעירו. היה הרב והאדמו"ר האחרון בעיר. ביום הכיפורים ת"ש,1939, פרצו הגרמנים את בית הכנסת שבו התפלל, גררו אותו החוצה עם עוד מתפללים ושרפו את בית הכנסת.
מקורות: שידלאווצער יזכור בוך, עמ 49-48, 399, 595; ראדום, עמ 40; אלפסי,עמ 143; החסידות מדור לדור,א, עמ 297; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 558, 560;

רבינוביץ, ישראל פנחס הכהן.
היה רבה האחרון של רדומסק, Radomsk, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 248;

רבינוביץ, מאיר שלום, בן יהושע אשר מפוריסוב-אוטווצק.
בצעירותו נתמנה כממלא מקומו של אביו כאדמו"ר באוטבוצק, Otwock, שעל יד ורשה. היה האדמו"ר האחרון לבית פוריסוב, Porysów, Parysów. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עו;

רבינוביץ, מאיר שלמה יהודה,
בן האדמו"ר יצחק יעקב מביאלה פודלאסקה, Biała Podlaska, באזור לובלין. נולד בתרכ"ה,1865. תחילה ישב במזריטש ומשם עבר לוורשה. נפטר בגטו ורשה באדר תש"ב,1942. לדברי אלפסי פורסמה צוואתו.
מקורות: אלפסי, עמ 142 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 296-295; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עח;

רבינוביץ, מרדכי.
נולד בתרמ"ג,1883. למד בישיבת טלז. היה רבה של סיאד Siad, ,שבליטא. נרצח באב תש"א,1941,בבית העלמין של העיר.
מקורות: רבני ליטא, עמ 6; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 423; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רבינוביץ, משה אברהם שמואל.
נולד בתרל"ד,1874. בתרס"ב,1902, נתמנה לרבה של וידוקלה, Vidukla, שבליטא. בשנות השלושים של המאה העשרים נבחר כרבה של קיבורט, Kibart, שבאותו האזור. נפטר ב-1940, בימי השלטון הסובייטי בעיר.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רבינוביץ, משה אהרן, בן דוד שלמה מקוברין, Kobrin, שבווהלין.
נולד בתר"מ,1880. בתר"פ, 1920, הוכתר לאדמו"ר, והיה האדמו"ר האחרון משושלת קוברין. נספה בתש"ב.
מקורות: ספר קוברין, מגילת חיים וחורבן, עמ 267-266; החסידות מדור לדור, ב, עמ 423; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212, 306; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שכד;

רבינוביץ, משה דוד הכהן, בן נתן נחום (ע"ע).
נולד בתרס"ו,1906. עמד בראש ראש רשת הישיבות "כתר תורה", שהקים חותנו האדמו"ר שלמה חנוך הכהן רבינוביץ מרדומסק (ע"ע), ולימד בישיבה "קיבוץ גבוה" בסוסנוביץ,Sosnowiec, שאליה באו התלמידים הנבחרים מישיבות "כתר תורה". בימי מלחמת העולם השניה עבר לוורשה, ושם היה עם חותנו. נספה באב תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 244-241; אדמו"רים, עמ 233; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 328;

רבינוביץ, משה יחיאל אלימלך, בן נתן דוד.
נולד בתרנ"ה,1895. תחילה ישב בוורשה, ומשם הפיץ חוברות רבות שבהן תבע לפתוח את מערכי החינוך החסידי לצרכי הזמן, ולא להצטמצם בסדרי החינוך ובתכנים הישנים בלבד. בתר"ץ,1930, עבר ללוברטוב, Lubartów, שבאזור לובלין, ושם פתח חצר חסידית. נספה בסיון תש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297; פייקאז', חסידות פולין, עמ 120-121; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שנב;

רבינוביץ, נתן דוד מקיילצה, Kielce, Keltz.
בן אלימלך יעקב יצחק. תחילה עסק במסחר, בכספי ירושת חותנו. כשהתרושש, בתרצ"ח,1938, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 142; החסידות מדור לדור, א, עמ 297; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תקא;

רבינוביץ, נתן נחום הכהן, בן האדמו"ר שלמה חנוך הכהן מרדומסק (ע"ע).
נולד בתרל"ג,1873. בתרנ"ג,1893, הוכתר כאדמו"ר מקרימלוב, Grzymałów, וגר בזאויירצ'ה,Zawiercie, שבאזור זגלמביה. כחמישים שנה היה אדמו"ר, ונחשב לזקן האדמו"רים בפולין. במלחמת העולם השניה עבר לוורשה. שם עבד זמן מה כממיין עורות ב"שופ" לנעליים של שולץ. נספה בטרבלינקה בניסן תש"ג,1943.
מקורות: אדמו"רים, עמ 235-232; אלה אזכרה, ה, עמ 101-96; החסידות מדור לדור, ב, עמ 425, 427; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 511, 512;

רבינוביץ, נתן נחום הכהן, בן אברהם יששכר.
האדמו"ר מקרימלוב-זויירצ'ה. נספה במיידאנק בתש"ג.[3]
מקורות: יזכור לקהילת רדומסק, עמ 94;

רבינוביץ, עמנואל גרשון.
היה רבה האחרון של דמבלין-אירנה (מודז'יץ)Dęblin Irena, Modrzyc , שעל יד לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 140;

רבינוביץ, עזריאל, בן חיים.
נולד בתרס"ו,1906. לפי "פנקס הקהילות" בתרס"ד,1904, לפי "יהדות ליטא, תטונות וציונים" בתרס"ה,1905, או בתר"ס,1900. לפי אשרי בתרס"ה. בתרצ"ב,1932, נתמנה כראש ראש ישיבה בטלז, ושם מילא את מקומו של אביו. אחרי שליטא נכבשה בידי הרוסים, בקיץ ת"ש,1940, המשיך ללמוד תורה במחתרת. בזמן הכיבוש הנאצי היה היחיד בין המנהיגים הרוחניים בסביבתו שטען שיש לברוח ולהציל את הנפש. נספה בטלז בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: ספר טלז (ליטא), מצבת זכרון לקהילה קדושה, עמ 453. אלה אזכרה, ה, עמ 122-116; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 310; יהדות ליטא, ב, עמ 91; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 240; אשרי, ממעמקים, א, עמ רמ"ד; אשרי, חורבן ליטע, עמ 238;
בפולין ובגליציה יש כמה ערים המתחילות בשם Rawa. לפי מה שכתב כאן אלפסי אין לדעת לאיזו מהן הכוונה.
מזריטש. במזרח אירופה יש כמה ערים בשם זה. ממה שכתוב כאן אין לדעת לאיזו מהן הכוונה.
רבינוביץ נתן נחום בן אברהם יששכר, לא ברור. ואולי הכוונה לנתן נחום בן שלמה חנוך. על שניהם נכתב שהיו האדמו"ר מקרימלוב-זויירצ'ה.

רבינוביץ, צבי - רבינסקי, דוד

רבי רוב

רבינוביץ, צבי הירש, בן עקיבא הכהן.
היה מו"ץ ואחר כך רב באנטופול, Antopol, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אנטופול, עמ 13, 162;

רבינוביץ, צבי יהודה אריה (לייב), בן שמואל.
נולד בתרל"ח,1878. בערך בתר"ע,1910, נתמנה להיות רבה של הושטש, Hoszcza, Gosca, Goschtscha, שבווהלין. נספה בסוכות תש"ב,1941.
מקורות: האשטש, ספר זכרון, עמ 86-84, 234; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 74;

רבינוביץ, צבי מנחם. בן צמח ברוך.
מתרפ"ח, 1928, היה אדמו"ר בוורשה, ושם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 140; החסידות מדור לדור, א, עמ 295;

רבינוביץ, צמח, בן עוזר אברהם.
בתרפ"ה,1925, נתמנה לאדמו"ר, אחרי שהפסיד את הנכסים שקיבל כנדוניה מחותנו. גר בקיילצה, Kielce, Keltz. לפי האנציקלופדיה לחסידות, גר בראקוב, Raków, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 492; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרלד;

רבינוביץ, צמח ברוך, בן מאיר ישראל.
תחילה מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בפיאסצ'נה, Piaseczno, שבאזור ורשה. בתרצ"א,1931, עבר לשידלובצה, Szydlowiec, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 558;

רבינוביץ, ראובן יששכר,
בן אלימלך יעקב יצחק מסוכדניוב,Suchedniów, שבאזור לובלין. היה אב"ד בקמיינסק, Kamieńsk, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פיוטרקוב טריבונלסקי והסביבה, עמ 260;

רבינוביץ,
ר"מ. בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרבה של קיברט, Kibart, Kybartai שבליטא. היה חבר בתנועת המזרחי. נפטר בת"ש,1940, בימי השלטון הסובייטי.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1941; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 578;

רבינוביץ, שלמה אביגדור, בן הרב מאיר.
בתרפ"ב,1922, נתמנה לרבה של סופרשל, Supraśl, שבווהלין, והיה רבה האחרון של העיר. כמה ימים אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר, ביוני 1941, הם התעללו בו ואחר כך רצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובגרודק, עמ 473, 474; רבני ברית המועצות, 1939-1941;

רבינוביץ, שלמה אלימלך, בן האדמו"ר נתן נחום רבינוביץ.
תחילה כיהן כרב בקרומולוב, Kromołów, שעל יד צ'נסטוחוב, אחר כך בקמינסק, Kamińsk, שעל יד ורשה, ובסוף, אחרי מחלוקת קשה וממושכת עם הרב אריה צבי פרומר (ע"ע) התמנה להיות רבה של זאוויירצ'ה, Zawiercie, שבאזור זגלמביה. גורש לאושוויץ, שם עבד בסדנה לחייטות, והשתדל ללמוד תורה. כשהתקרבו הרוסים לאושוויץ, בתחילת 1945, שולח לבוכנוולד, ושם נפטר זמן קצר לפני השיחרור.[1]
מקורות: אדמו"רים, עמ 237-235; אלפסי, עמ 195; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 193, 512;

רבינוביץ, שלמה חנוך הכהן, בן יחזקאל.
האדמו"ר מרדומסק, Radomsko, Radomsk. אזור לודז'. נולד בתרמ"ב,1882. לפי אלפסי בתרמ"ה. בתרע"ג,1913 (לפי אלה אזכרה בתרע"א,1911), התמנה לאדמו"ר. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בגרמניה. אחר כך חזר לפולין והתיישב בסוסנוביץ, Sosnowiec. היו לו עשרות אלפי חסידים, ובין יתר פעולותיו היתה הקמת רשת של שלושים ושש ישיבות "כתר תורה" בפולין ובגליציה המערבית. היה איש עסקים אמיד. והיו לו עסקים מסועפים בפולין ורכוש רב בברלין. בזמן המלחמה ברח ללודז' ומשם לוורשה. היתה לו אפשרות לעזוב את פולין, אך הוא סרב לעזוב את חסידיו. בהיותו בגטו רשמו אותו כעובד בחברת "חסד של אמת", ואחר כך עבד ב"שופ" לנעליים של שולץ. ברלין בזמן המלחמה היה בגסטפו בוורשה הבטיח להציל אותו, ו נספה באקציה הגדולה שנערכה באב תש"ב,1942. אברהם כרמי שהיה בגטו ורשה אומר שהפקיד הגרמני שהיה ממונה על הרכוש שהיה לאדמו"ר בברלין ובזמן המלחמה שרת בצבא הגרמני בגטו ורשה הבטיח להציל אותו, אך רצח אותו ואת חתנו. נקבר בבית העלמין בוורשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 284-283; אלפסי, עמ 195; החסידות מדור לדור, ב, עמ 427; זיידמן, יומן, עמ 167, 331; יזכור לקהילת רדומסק, עמ 94;אלה אזכרה, ב, עמ 245-236; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 40-41; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 248; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 328; הוברבנד, עמ 262; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשמא-תשמב;

רבינוביץ,שמואל אבא, בן פנחס.
נולד בתרמ"ד,1884. בתרס"ו,1906, השתקע כאדמו"ר בז'ולקייב, Żołkiew, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עזב הרב רימלט, שהיה רבה של העיר, את המקום, והרב רבינוביץ עזר לפליטים שבאו לשם. עסק הרבה בענייני בוררות. תמך בישובה של ארץ ישראל. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: ספר ז'ולקייב-קריה נשגבה, עמ 777-775; החסידות מדור לדור, א, עמ 174; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשפז-תשפח;

רבינוביץ שמואל מרדכי,
בן יהושע אשר מפוריסוב- אוטווצק , Otwock Porysów, שעל יד ורשה. בתרצ"ח הוכתר לאדמו"ר על ידי מקצת מחסידיו של אביו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנצילקופדיה לחסידות, ג, עמ תת;

רבינסקי, Rabinski, דוד.
אחרי מלחמת העולם הראשונה היה בין המפקחים על הת"ת בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה, שבין שתי מלחמות העולם השתייכה לפולין. בביתו של חתנו שאול רוזנצוייג העתיק ברוך אביב"י בכתב יד את לוח השנה העברי אחרי שהעיר נכבשה בידי הרוסים. רבינסקי נספה בשואה.
מקורות: ואני בגולת סיביר, עמ כז; פנקס הקהילות, ווהלין פולסיה, עמ 290;

[1] רבינוביץ, שלמה אלימלך, סיפורו דומה לזה של הרב אלימלך משה רבינוביץ.