‏הצגת רשומות עם תוויות בודזאנוב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בודזאנוב. הצג את כל הרשומות

באב"ד, אברהם - באב"ד, חיה

ba
באב"ד,Babad,רבנים
אברהם משה באב"ד, בן הרב יהודה אריה לייב, מציין
[1] שבניגוד למה שהיה נהוג באותם הימים היו "נשי משפחה זו מצוינות ומלומדות גם הן […]. רבים וכן שלמים היו מתפלאים על העובדה שהקורוספונדנציה של בנות המשפחה שבינן לבין עצמן ובינן לבין הוריהן היתה נעשית בלשון הקודש ומתובלת בפסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל" .

באב"ד, אברהם, בן יששכר דב.
נולד בתר"ם,1880. היה רבה האחרון של בוסק, Busk, שבגליציה המזרחית. נספה עם כניסת הנאצים לעירו בתמוז תש"א, יוני 1941. לפי פנקס הקהילות ביולי.
מקורות: וונדר, א, עמ 360, 365 (כך. בין שני העמודים הללו הוא הביא טבלה של תולדות משפחת באב"ד); אלה אזכרה, ג, עמ 154; ספר בוסק, עמ 285; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 81, 82; וונדר,א, עמ 365; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, אברהם, בן שלום יעקב.
נולד בתר"ם,1880. מילא את מקומו של חמיו נתן הבנשטרייט, כדיין ומו"ץ, ואחר כך כאב"ד של פשמישל, Przemyśl, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 140, 205 , 206; אלה אזכרה, ג, עמ 154;

באב"ד, אברהם, בן שמואל.
נולד בתרל"ג,1875. בתרנ"ד,1894, נתמנה להיות רבה של סטרוסוב, Strusów, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 365;

באב"ד, אורי שרגא פייבל
בתרפ"ד,1924, נתמנה כרבה של בודזאנוב, Budzanów,שבגליציה המזרחית, והיה רבה האחרון של העיר. לפני מלחמת העולם השניה ביקר בארץ ורצה להישאר בה. חזר לחו"ל כדי להסדיר את ענייניו, אך לא הספיק לחזור. נספה בשואה.
מקורות: ספר בודזאנוב, עמ 83; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, אריה לייב, בן שמואל.
נולד בתר"ל,1870. ארבעים שנה היה אב"ד בסנדובה וישניה, Sądowa Wisznia, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ד.
מקורות: וונדר, א, עמ 370-369; אלה אזכרה, ג, עמ 154; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 351;

באב"ד, חיה
היתה בתו של הרב יוסף דב באב"ד מטויסט (ע"ע), ואשתו של אחיו, דודהּ, הרב דוד מנחם מוניש באב"ד מטרנופול, Tarnpool, גליציה המזרחית, בעל "חבצלת השרון". היא היתה למדנית, בקיאה ב"עין יעקב" ו"אור החיים", ונהגה להתכתב עם אחיותיה בלשון הקודש. נספתה עם החיסול של גטו טרנופול, בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 392; אלה אזכרה, ג, עמ , 148, 158;

[1] באב"ד, רבנים, אלה אזכרה ג, עמ 148.

ליטווין, נתן - לייטר, שלום

li
ליטווין,Litwin, נתן ירחמיאל.
כיהן כרב בלינקווה, Linkuva, שבליטא. בתרפ"ט,1929, נתמנה לרבה של קורשן, Kuršanai שבאותו האזור. נספה בתמוז תש"א, יולי 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 361, 571;

לייבוביץ,Leibowitz ,ברוך דב בער, בן שמואל דוד.
נולד בתר"ל,1870. למד בישיבת סלוצק, ושם היה תלמידו של ר' חיים סולובייצ'יק. כיהן כרב בהלוסק,Hlusk , שעל יד לובלין, ושם הקים ישיבה. אחר כך עבר לסלובודקה, ושם היה ר"מ בישיבת "כנסת בית יצחק". בימי מלחמת העולם הראשונה נדד עם הישיבה שלו לקרמנצ'וג, Kremenchug, שבאוקראינה, וגם שם המשיך לעמוד בראשה. אחרי המלחמה עבר לווילנה ולקאמיניץ דליטא,Kameniec Litewski, ושם שימש כר"מ. בהנהגתו זכתה הישיבה למוניטין רבים, ומשכה אליה תלמידים מכל העולם היהודי. בתרפ"ח,1928, נסע לארצות הברית בענייני הישיבה. הפצירו בו שישאר שם, אך הוא סרב, וחזר לקאמיניץ. כשכבשו הרוסים את העיר בתחילת ימי מלחמת העולם השניה עבר לווילנה, ושאף להגיע לארץ ישראל. נפטר בווילנה בת"ש,1939.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 63, פדות, עמ 30, והע' 19; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 313; וולוז'ין, עמ 162;


לייזרסון,Leiserson, Leizerson ,ירחמיאל, בן הרב דב בר.
נולד בתרפ"א,1921. בתרצ"ח,1938, התמנה לרב בסטולפצה -שטויבץ,Stoibtz , Stołpce,Swerzhne, שבווהלין, שידעה מחלוקות קשות בעניין הרבנות שם. כשנכנסו הרוסים לעיר בספטמבר 1939 עזב אותה. נספה בשואה.
מקורות: ספר סטויבץ-סוורזנא, עמ 116, 117, 499, ברשימת הנספים; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 487; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לייטר, Leiter.
בודז'אנוב
, Budzanów, גליציה המזרחית. בביתו ישב היודנראט, אך הוא עצמו לא היה חבר בו.
מקורות: ספר בודז'אנוב, עמ 186;

לייטר,אליעזר, בן דב.
נולד בתרמ"ב,1882. בתר"ע,1910, התקבל כרבה של טרמבובלה, Trembowla, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם מינתה אותו ממשלת אוסטריה כמפקח על המקלטים לפליטים היהודים. באותה העת היה גם המנהל הלשכה המרכזית של אגודת ישראל בווינה. אחרי המלחמה חזר לעירו. במסגרת פעולותיו לשיקום החיים הדתיים בעירו קרב גם את הנוער אל "בני עקיבא" ו"השומר הצעיר" (בתו מלכה, שנספתה בשואה, היתה בבני עקיבא). ידע היטב גרמנית ופולנית, והיה חבר במועצת העיר. בימי הכיבוש הרוסי –ספטמבר 1939- יוני 1941 – עזר לפליטים היהודים שבאו מאזור הכיבוש הגרמני. כשכבשו הגרמנים את העיר ישב היודנראט בביתו. נספה עם כל בני משפחתו בתש"ד,1944, שבועות אחדים לפני שהגרמנים נסוגו מן העיר. כך לפי זיידמן. לפי וונדר הובל בסיוון תש"ג לקסרקטין, ושם נרצח.
מקורות: אלה אזכרה, ה, 106-105; זיידמן, אישים, עמ 441-440; וונדר, ג, עמ 470-475; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 273;

לייטר, יעקב, בן שלום.
נולד בתרס"ב,1902. היה פעיל בתנועת פועלי אגודת ישראל בלבוב, וחיבר ביידיש מסה "סוציאליזם ויהדות", שתורגמה לאנגלית ויצאה לאור על ידי פועלי אגודת ישראל בארצות הברית. ידע היטב פולנית וספרות פולנית. מתרצ"ג,1933 (או תרצ"ה,1935), היה רבה של גוודז'יץ, Gvozdets, Gwozdziec Miasto, שבגליציה המזרחית. נספה בבלז'ץ בתש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 107-106; זיידמן, אישים, עמ 443-442; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 136; וונדר, ג, עמ 485-486;

לייטר, ישראל, בן מרדכי.
נולד בתר"ם,1880. בין שתי מלחמות העולם היה אב"ד באיסטריק-אוסצ'יקי דולנה, Ustrzyki Dolne, גליציה המזרחית. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, ג, עמ 486;

לייטר, נתן נטע, בן דוד דב. נולד בתרכ"ט,1869.
בתר"ס,1900, נתמנה לאב"ד בזלוז'יץ, Zaloshitz Działoszyce, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח לבודפשט, וכעבור שנה לווינה. שם התרכזה סביבו חבורת לומדים, שאותם הדריך בתורה. זלוז'יץ חרבה בימי מלחמת העולם הראשונה, ולכן התיישב אחר כך בלבוב. שם נתמנה לדיין, ואחר כך לאב"ד בבית הדין של הרב אריה לייב ברודא. כשכבשו הרוסים את העיר בתחילת מלחמת העולם השניה המשיך בעבודתו, ודאג לענייני הקהילה. נספה בלבוב בתש"א,1941, באקציה של אוגוסט. לפי רבני ברית המועצות, 1939-1991 נספה בסוף אוגוסט 1942.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 105-102; זיידמן, אישים, עמ 440-437; כהנא, יומן גיטו לבוב, עמ 44, 103;

לייטר, צבי, בן שלום.
נולד בתרס"ד,1904. באמצע שנות השלושים של המאה העשרים נתמנה לאב"ד באוגוסטוב, Augustów, שבווהלין. בתש"א,1941, אסרו אותו הגרמנים עם רעייתו ובתו, ומאז נעלמו עקבותיהם.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 108-107; זיידמן, אישים, עמ 443; וונדר, ג, עמ 499;

לייטר, שלום.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב באיסטריק-אוסצ'יקי דולנה, Ustrzyki Dolne, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 59;