אייבשיץ, משה - אייזנשטיין, אהרן

ei

אייבשיץ, משה, בן מאיר.
היה רבה האחרון של שצ'רצוב, Szcerców, שבאזור לודז', והיה לו בית כנסת משלו. כשפרצה מלחמת העולם השניה היה כבן שבעים נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 266; מכתבו אלי בדוא"ל של קרוב משפחתו מיכאל זליגסון מניו יורק;

אייגס Eiges, ,(אייגש), חנוך העניך, בן שמחה ראובן.
נולד בתרכ"ד,1863. למד בישיבות בליטא. בתרנ"ח,1898, נבחר לרבנות של וילנה, ובתפקיד זה שימש יותר מארבעים שנה. בין היתר הקים שם עם ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע), "קיבוץ" שבו – כמו בישיבות אחרות במזרח אירופה – למדו התלמידים המובחרים. בתר"ע,1910, נבחר כנציג לאסיפת הרבנים בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג). אחרי הצהרת בלפור הצטרף לתנועת המזרחי, ובתרפ"ג,1923, היה בין החותמים על הכרוז של רבני פולין וליטא למען קרן החלוץ המזרחי. במחצית השניה של שנות העשרים, כשהמרכז של המזרחי עבר מווילנה לוורשה, פחתה פעילותו בתנועה, אך הוא המשיך לתמוך בה ועודד את הצעירים לעלות לארץ. בתרצ"ה,1935, היה בין יוזמי הקמת "מחלקת החרדים" בקרן הקיימת לישראל. נספה בווילנה ביולי 1941. לפי גירסה אחרת בפונאר, Ponary, Paneriai.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 269-262; זיידמן, יומן גטו ורשה (להלן: זיידמן, יומן), עמ 196; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 501; פנינה מיזליש, פדות, עמ 41, הע 19; יהדות ליטא, עמ 25; משה צינוביץ, אישים וקהילות, עמ 238-240;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייגס (אייגש), ד"ר שמחה ראובן, בן חנוך העניך (ע"ע).
נולד בווילנה בתרס"ה, 1905, וקיבל חינוך תורני. מתרפ"ד עד תרפ"ז,1924-1927, למד בבית המדרש לרבנים על שם הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין. ב-1929 כתב עבודת דוקטור על מושג הכסף בתלמוד. בגרמניה היה פעיל בסניפי הנוער של המזרחי, וכששב לליטא היה חבר המועצה הארצית של "תורה ועבודה". נספה עם אביו ב- 1941, בפונאר, שעל יד וילנה.
מקורות: פנינה מיזליש, פדות, עמ 41, 19; בית המדרש לרבנים בברלין, עמ 47;

איידלברג, Eidelberg,מרדכי דב, בן יצחק.
נולד בתרמ"א,1881. למד בישיבת וולוז'ין, והוסמך לרבנות בידי הרב רפאל שפירא ואחרים. תחילה שימש ברבנות בליסקובה, Liškeve,שבליטא, ובימי מלחמת העולם הראשונה עבר לניקולאייב, Nikolayevska Novorossiskaya, שבפלך חרסון באוקראינה. כשפרצה המהפכה הרוסית אסרו אותו הקומוניסטים, ואחרי השתדלויות מרובות שיחררו אותו. בתרפ"ב,1922, התירו שלטונות ברית המועצות לפליטים היהודים מפולין לעזוב את המדינה. אז יצא משם גם הרב איידלברג. הוא בא לביאליסטוק, והשתדל לעורר את דעת הקהל היהודית לסבלותיהם של היהודים בברית המועצות. בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב בסביסלוץ', Swisłocz, שבווהלין, ואחר כך עבר למאקוב מזובייצק, Maków Mazowiecki, שבאזור ורשה. בתרפ"ח, 1928, נתמנה כרבה של פלוצק, Płock, שבאזור לודז'. היה בוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין, ועזר בגיוס כספים לישיבות שבליטא. שלח שלושה מבניו ללמוד תורה בארץ ישראל, ובתר"ץ, 1930, ביקר בה ונפגש עם הרב קוק. חיבר את בספר "חזון למועד" על מצבה של הדת היהודת בברית המועצות. כשכבשו הגרמנים את פלוצק, נלקח לעבודות כפייה, הוברח לוורשה, ואחר כך הצליח להגיע ללומז'ה, Łomża, שהיתה בתחום הכיבוש הרוסי. היהודים רצו למנות אותו כרב העיר, אך מחמת הלשנה נאלץ לעזוב את המקום ונדד בערים שונות בליטא. בסוף היה בלאחוביץ', Lakhovicz, ומשם שלח עזרה לרבנים שהוגלו לסיביר. נספה עם חורבן העיירה, בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 302-294; ספר זכרון לקהילת לומז'ה, עמ 120; פלוצק, תולדות קהילה עתיקת יומין בישראל, עמ 396; יזכור לקהילת סביסלוץ, עמ 25-27;

איידלמן, Eidelman,אליעזר (אליעזר השני), בן שמריה.
בתרס"ד,1904, נתמנה כרבה של רוביז'ביץ, Rubieżewicze,שבווהלין. שם התפרנס בדוחק מזיכיון למכירת שמרים. הקים את בית הספר "חורב", ושלח את בוגריו ללמוד בישיבות גבוהות. נספה בשואה.
מקורות: ספר רוביז'ביץ דרבנה והסביבה, עמ 108; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 590;

אייזן, Aisen,Eisen,אברהם.
נולד בתר"ם,1880. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בסווירז', Swirż, שבגליציה המזרחית. מתר"ע,1910, היה דיין בפודהיצה, Podhaice, שבאותו האזור. בתרפ"ח,1928, יזם את הקמת הסניף של אגודת ישראל בעירו. נספה בתש"ג.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 90; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 412; ספר פודהיצה, עמ 52;

אייזן, יצחק, בן אברהם.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כדיין ומו"ץ בויילופולה סקשינסקיה, Wielopole Skrzynskie, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 130;

אייזן, משה פנחס הלוי, בן חיים.
נולד בתרמ"ג,1883. מילא את מקומו של חותנו האדמו"ר ישראל לנגנר מרוהטין, Rohatyn, שבגליציה המזרחית, שישב בברודי,Brody, הסמוכה. שם נספה.
מקורות: וונדר א, עמ 102; אלפסי, עמ 164; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסט;

אייזנבוד,Eisenbud ,אליהו, בן נח.
נולד בתרל"ז,1877. זמן מה כיהן כרב בהורודישצה, Horodyszcze, שבווהלין. היה רבה של ואסילישקי Vaslishki ,. היה מראשוני תנועת המזרחי. היה פעיל בענייני הציבור, ובין היתר היה ממייסדי בית הספר "יבנה" של המזרחי בעירו. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים היה בין החותמים על כרוזי הרבנים שקראו להצטרף אל המזרחי. תמך בעלייתם של חברי הפועל המזרחי בעירו לעלות ארצה, וכמה עשרות מהם אכן עלו לפני מלחמת העולם השניה. ב-1941 עינו אותו הגרמנים ואחר כך ירו בו.
מקורות: ספר זכרון לקהילות שצ'וצ'ין ואסילישקי, אוסטרין, נובידבור, רוז'אנקה, עמ 136-137, 141, 144-146,
237; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 488-489; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 287 , 325, 326, 327, 484; רבני ברית המועצות, 1939-1991 ;

אייזנבוד, נח, בן אליהו (ע"ע).
היה אב"ד בפינסק,Pinsk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נספה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 28;

אייזנברג, ,Eisenbergיהודה לייב, בן יוסף.
בתרצ"ג,1933, התקבל כראב"ד בלאסק, Łask., שבאזור לודז'. היה חובב ארץ ישראל, ועם זאת התנגד לציונות והיה מקורב לאגודת ישראל. הגרמנים התעללו בו מן היום הראשון לכיבוש העיר בידיהם. כשהיה חבול מן ההתעללויות שלחו אותו יהודי העיר ללודז', כדי שיתרפא שם ואולי יוכל להינצל. אך הוא תבע שיחזירו אותו ללאסק, כי רצה להיות עם בני עדתו בימי צרתם. הוא סרב למלא את פקודת הגרמנים לשרוף את בית הכנסת בלאסק, ודרש מן הצעירים היהודים להתנגד בכוח למילוי הפקודה. אחרי שהרגו חייל גרמני התבצרו שבעה עשר צעירים יהודים בבית הכנסת וקברו שם את ספרי התורה. כולם נהרגו. הרב אייזנברג נספה במחנה חלֶמנו .
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 240-237; אלה אזכרה, ז, עמ 15-13; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 136, 137, 138, 139;

אייזנשטיין,Eisenstein ,הרב ד"ר אהרן.
למד בבית המדרש לרבנים בווינה. מתרצ"א,1931,עד מלחמת העולם השניה כיהן כרב בציישין, Cieszyn, שבגליציה המערבית. אביו, שלפי שעה שמו אינו ידוע לנו, היה מפעילי המזרחי בסטניסלבוב, Stanisławów Ivano Frankovsk,. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 307; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 72;

אייכנשטיין, יצחק - איינבינדר, יהודה

ie

אייכנשטיין, יצחק, בן משה.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרע"ב,1912, ירש את מקומו של אביו כרבה של רודקי, Rudki, Ridik, שבאזור לבוב. בימי השלטון הסובייטי בעיר עבד בבית המטבחיים.
נספה עם נכבדי הקהילה סמוך לכניסת הגרמנים לעיר, ביולי 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייכנשטיין, יצחק אייזיק מנחם, בן שלמה יעקב.
נולד בתרל"ט,1879. תחילה היה אדמו"ר בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. בתרס"ט,1909, נעשה אדמו"ר בפודהיצה, Podhaice, שבאותו האזור, ושם כונה "האדמו"ר מבורשטין". בקיץ תש"ב, 1942, הקימו הגרמנים בביתו בית מלאכה, ובו עבדו כעשרים בעלי מלאכה שהיו חיוניים למשק הגרמני. נפטר בגטו של פודהיצה באדר א תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 91-88; ספר בורשטין, עמ 295; ספר פודהיצה, עמ 39, 54, 138-137; וונדר, א, עמ 164-162; החסידות מדור לדור, א, עמ 285; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 411, 413 ;

אייכנשטיין, יצחק שלום.
בוּסק, Busk. גליציה המזרחית.
נספה בשואה.
מקורות: ספר בוסק: לזכר קהילה שחרבה, עמ 285 ברשימת הנספים;

אייכנשטיין, מנחם מנדל, בן חיים אברהם.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, עמ 125 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה, בן יהושע השל.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בסחודניצה, Schodnica, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 358;

אייכנשטיין, משה.
נולד בערך בתרל"ד,1872. בתרנ"ב,1892, התקבל כאב"ד בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית, תוך מחלוקת קשה עם גיסו נפתלי ארליך (ע"ע). בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב ואדמו"ר בוורצקי Nizni Verecki, Nyzhni Vorota,שבאותו האזור. כעבור שנים אחדות עבר למונקאץ',Munkacz, Mukačevo, שבקרפרטורוס (אז צ'כוסלובקיה היום אוקראינה). אחר כך חזר לעירו. משם גורש לאושוויץ, ונספה בסיון תש"ד,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 179-178; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה יצחק.
היה רב בצאנז,Sanz, Nowy Sącz , שבגליציה המערבית. נספה ב"אקצית הרבנים" שנערכה בעיר ביוני 1941.
מקורות: ספר סנץ, עמ 772; לזכר קהילת צאנז, עמ 142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 264;

אייכנשטיין, מתתיהו אהרן.
בתרצ"ה, 1935, נתמנה לרבה של רוזדול-ראזלה, Rozdół, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 511;

אייכנשטיין, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. זמן מה היה אב"ד בסכונדיצה, Schodnica, ובחודורוב, Chodorów,שבגליציה המזרחית. בתרצ"ו,1936, בערך נתמנה לרב בשדליסק,Siedliska , שבאזור לובלין. התנגד לציונות. מתנגדיו האשימו אותו שקנה את הרבנות בכסף, ו-162 רבנים הטילו עליו חרם. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לברית המועצות, ונראה שבדרך לשם נפטר או נהרג. כך לפי פנקס הקהילות. לפי מקורות אחרים נספה בתש"ג,1943).
מקורות: ספר זכרון לדרוהוביץ', בוריסלב והסביבה, עמ 191. ספר דמביץ, עמ 186; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 572;

אייכנשטיין, שמשון, בן אהרן מנחם מנדל.
מתרפ"ג,1923, ניהל את ה"חצר" של חסידות אולסק,Olesko , בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 287; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 56;

איילנברג,Eilenberg ,יוסף.
היה דיין ומו"צ בזלוטשוב, Złoczów, שבגליציה המזרחית. נספה ביוני 1941.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 508;

איינבינדר,Einbinder,יהודה לייב.
בתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקובילניק,Kobilniki, Kobilinik, Narach, שבאזור פינסק, Pinsk, רוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נספה בתשרי תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 534; ספר קובילניק, עמ 244. מופיע ברשימת הנספים, ללא פרטים נוספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

האבר, זאב - האגר, יחיאל

ha

האבר ,Haber זאב.
היה רב ומו"ץ בפודהיצה, Podhajce, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 440;

האגר (הגר), Hager ,אברהם יהושע השל, בן יוסף דוד.
נולד בתר"ל,1870. כיהן כרב בדאמיטש, ,Demycz שבגליציה המזרחית. ידע היטב פולנית והונגרית, והתפרנס מרישום הלידות, הנישואין והפטירות בשביל השלטונות. בסוף ימיו עבר לזבלוטוב באקציה הראשונה הצליח להתחבא, אך כשראה שבני עירו מובלים לטבח יצא מן המחבוא. קצין הונגרי שראה שהוא מדבר הונגרית רהוטה רצה להציל אותו, אך הוא סרב נספה בחנוכה תש"ב.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 228; זבלוטוב, עיר ומתים, עמ 131; וונדר, ב, עמ 11;

האגר, ברוך, בן האדמו"ר מנחם מנדל.
נולד בתרס"ח,1908. מילא את מקומו של אביו באויבער וישוא Ober Wishu, Vişeu de Sus , שברומניה. בימי מלחמת העולם השניה עזר הרבה ליהודים שנאסרו בידי המשטרה ההונגרית. כשנכנסו הגרמנים לאזור, במארס 1944, הם העלילו עליו שזייף את רישומי הלידות של היהודים, ואסרו אותו. לאחר מאמצים רבים העבירה אותו המשטרה ההונגרית לבית החולים בבודפשט. הוא ידע שהראשונים למשלוח לאושוויץ יהיו החולים, ולכן הוברח לגרוסורדיין, Grosswardein, Oradea, שבטרנסילבניה. שם הסתתר בבונקר אצל דודו הרב חיים מאיר האגר (שעלה ארצה). הגרמנים גילו את הבונקר ושילחו אותו לאושוויץ. שם נספה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שסח; עדות בן דודו יהושע האגר-לאו מירושלים;

האגר, חיים, בן משה.
נולד בתר"ס,1900. בתרפ"ה,1925, נבחר במקום אביו להיות רבה של קוסוב,Kosow , שבגליציה המזרחית, והיה האדמו"ר האחרון שם. לפני המלחמה ביקר בארץ, התכונן לעלות, ועמד להשקיע כאן סכום כסף נכבד, אך חסידיו הניאוהו מכך. מ-1940 עד אוגוסט 1942 גר בקולומיה,,Kolomea שבגליציה המזרחית. החסידים ניסו להבריח אותו להונגריה, אך הדבר לא עלה בידם. נספה בלבוב בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 35-34; אדמו"רים, עמ 91-90; אלפסי, עמ 112; מדור לדור, א, עמ 223; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקלט-תקמ;

האגר, חיים, בן משה.
נולד בתרנ"ג,1893. היה רב ואדמו"ר בזבלוטוב, Zabłotów , שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה. בתר"ף,1920, חזר לעירו. בתרצ"ח, 1938, ביקר בארץ ורצה לגור בה. לפי אדמו"רים, עמ 90, הכוונה לחיים האגר, האדמו"ר מקוסוב. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם גילחו את ראשו, והעבידו אותו כפועל בכביש. נספה בחשון תש"ג, 1942, ברכבת שבה הובל מקולומיה ללבוב. לפי אדמו"רים, שם, הכוונה לחיים האגר, האדמו"ר מקוסוב.
מקורות: אלפסי, עמ 114; וונדר, ב, עמ 34-33; זבלוטוב, עיר ומתים, עמ 134; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקלט;

האגר, יוסף, בן מנחם מנדל.
נולד בתרל"ח,1878. אשתו יוכבד היתה בתו של האדמו"ר יצחק קוטן מטיסמניץ, Tyśmienica, ונקראה "יוכבד המשכלת". היא עסקה הרבה בפעולות צדקה וחסד. בתרס"ד,1904, נתמנה לאדמו"ר. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לווינה. אחרי המלחמה חזר לטיסמניץ, ובתרפ"ו,1926, הוכתר כרבה הרשמי של העיר. ביתו היה בית ציוני, ושני בניו היו פעילים בתנועת המזרחי. בזמן הכיבוש הסובייטי, כשהשלטונות חיסלו את מוסדות הדת בעירו והוא נותר ללא פרנסה, תמכו בו כמה מבני עירו. כשכבשו הגרמנים את האזור גורש לסטניסלבוב, Stanisławów , Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: טיסמעניץ, ספר יזכור, עמ 54-52, 118, 124, 177-176, 223;

האגר, יחיאל מיכל, בן ברוך.
נולד בתרל"ב,1872. בתרנ"ה,1895, נעשה אדמו"ר בהורודנקה, Horodenka,שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ואחר כך היה אדמו"ר בצ'רנוביץ (אז רומניה-בוקובינה. היום אוקראינה). בסוכות תש"ב,1941, נכלא בגטו צ'רנוביץ, וגורש לטרניסטריה. הוא יכול להתחמק מן הגירוש, כי היה לו דרכון פולני, ובאותה העת גורשו לטרנסניסטריה רק היהודים שהיו אזרחי בוקובינה ובסראביה, אך הלך מרצונו, כי לא רצה לעזוב את שאר בני משפחתו. שם נפטר בכסלו תש"ב, והובא לקבר ישראל . בנו הרב ברוך שנספה בשואה היה נשיא המזרחי בבוקובינה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 42-43; ספר הורודנקה, עמ 66, 230, 249, 343, 398; אדמו"רים, עמ 125-134; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ ריד;

הלשטוק, אברהם - הנקין, מרדכי

ho

הלשטוק, Halstok, Holzstok(האלשטוק, הולצשטוק), אברהם יצחק
בן האדמו"ר יחזקאל מאוסטרובצה, שבאזור לובלין (ע"ע). בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בסנדומיירז'-צוזמיר Sandomierz, Zuzmitr, שבגליציה המזרחית. לפי ספר הזכרון לאפט- אופאטוב ניסו להשפיע שם על הבישוף של העיר שיחביא אותו עד סוף המלחמה. זה הסכים, אך הרבי לא רצה לעזוב את היהודים ולהציל את עצמו. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר אוסטרובצה - לזכרון ולעדות, עמ 111, 112; אלה אזכרה, ד, עמ 56; אפט אופאטוב, עמ 231; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קע"א;

הלשטוק, אלימלך, בן האדמו"ר יחזקאל (ע"ע) מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבמחוז קייעלץ.
נולד בתרס"ה,1905. ניהל את הישיבה באוסטרובצה, ועם זאת חי חיי סיגוף. אחר כך כיהן כרבה של נשלסק, Nasielsk, שבאזור ורשה. היה רבה האחרון של גראבוב, Grabów, שבאזור לודז'. בימי מלחמת העולם השניה עזב את עירו ועבר אל אביו באוסטרובצה. נספה בטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 121-117; אלה אזכרה, ד, עמ 56; ספר אוסטרובצה – לזכרון ולעדות, עמ 111, 112; הקהילות, לודז' והגליל, עמ 84; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות,ב, עמ קע"א;

הלשטוק, יחזקאל, בן מאיר יחיאל.
האדמו"ר האחרון מאוסטרובצה,Ostrowiec, שבאזור לובלין. נולד בתרמ"ז,1887. בנעוריו שהה זמן מה אצל ר' דוד משה פרידמן, האדמו"ר מצ'ורטקוב. בערך בתרס"ו,1906, נתמנה לרב באינוולודז', Inowłodz, שבאזור לודז'. אחר כך עבר לנשלסק, Nasielsk, שבאזור ורשה. בתרפ"ח,1928, נתמנה לרב ואדמו"ר באוסטרובצה, והקים שם את ישיבת "בית מאיר", על שם אביו. כשכבשו הגרמנים את פולין שהה בוורשה. באמצע ת"ש, 1940, העבירו אותו החסידים בחשאי לאוסטרובצה, Ostrowiec, במכונית של הצלב האדום. הוא סרב לשתף פעולה עם היודנראט, וכעבור זמן מה העבירו אותו החסידים לסנדומיירז'. שם נספה בטבת תש"ג.
מקורות: ספר אוסטרובצה - לזכרון ולעדות, עמ 97, 115-109, 117-116, 286, 309, 327; אסטראווצע, עמ 182; אדמו"רים, עמ 121-117; אלה אזכרה, ד, עמ 57-47; אלפסי, עמ 220; החסידות מדור לדור, ב, עמ 506; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 53; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קע-קעא;

הלשטוק, יעקב הלוי, בן יחזקאל (ע"ע).
היה אב"ד באוסטרובצה, Ostrowiec,שבאזור לובלין, ורבה הצעיר של העיר. נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 233; ספר אוסטרובצה, עמ 112; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קעא;

המבורג Hamburg (האמבורג), דב בער.
נולד בתרע"ו,1916. למד בישיבת טלז. נספה באלול תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רנב;

המבר, זאב.
מתר"ע, 1910, היה דיין בפודהיצה ,Podhejce ,שבגליציה המזרחית.נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 90;

המרלינג, Hamerling חיים יהודה לייב, בן יוסף.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ח,1898, בא ללופאטין, Łopatyn, שבגליציה המזרחית, כרבם של חסידי בעלז. באותה העת היתה שם מחלוקת עזה בין חסידי בעלז וחסידי הוסיאטין, ובה נתקפחו חיי אדם. בסוף הוסכם שהרב המרלינג יכהן שם כרב, אך לא על חשבון הקהילה. ולכן פתחה שם אשתו חנות לפרנסתם. אחרי תרע"ד,1914, נשאר הרב המרלינג כרבה היחיד של העיר. בין תלמידיו שם היה חנוך ילון, מנקד המשנה שבתשכ"ב, 1962, קיבל את פרס ישראל. אחרי הצהרת בלפור נשא דרשה אוהדת לרגל המאורע. בראש השנה תש"ג ציוו הגרמנים להסגיר את כל הקשישים שבקהילה. אנשי היודנראט התייעצו עם הרב המרלינג, והוא פסק שלא להסגיר אותם. אנשי היודנראט החליטו על איסוף חירום של דברי ערך כדי לשחד בהם את הגרמנים, והגזירה הוסרה לזמן קצר. נספה בתש"ב.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ראדיחוב, לופאטין והסביבה, עמ 11, 32-32, 183, 197-198, 223-220, 315-312,334, 507, 640; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 299, 300; וונדר, ב, עמ 685-586;

המרלינג, עקיבא.
היה ראב"ד בקרוסנו, Krosno. נספה בשואה.
מקורות: לוח זכרון לבניו ולחתניו של הרב שמואל פירר מקרוסנו בבית העדּות, ניר גלים;

המרלינג, פנחס, בן יוסף צבי.
נולד בתר"ל,1870. עשרות שנים היה אב"ד בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. ידע פולנית, והיה ממונה על רישום הנישואין בעירו, ובתו עזרה לו בזה. כשפרצה מלחמת העולם השניה גרשו הגרמנים את יהודי העיר מזרחה, אל מעבר לנהר סאן. על נסיבות הירצחו שם, בתחילת ת"ש,1939, יש כמה גרסאות.
מקורות: ספר ירוסלב, עמ 184; וונדר, ב, עמ 687-688;

הנדל, Hendel דוד.
היה רב במאקוב מאזובייצק, Maków Mazowicki, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 482 ברשימת הנספים;


הנקין, Hankin,מרדכי דוד.
כיהן כרב בפונאמון,Penemune,שבליטא. היה רבה האחרון של שדובה, Šeduva,, שבאותו האזור. נספה באוגוסט 1941 עם רבים מבני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 497, 657; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 1, 208; אשרי, חורבן ליטע,עמ 336; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ליכט, יצחק - ליפשיץ

li

ליכט, Licht,יצחק משה, בן שלמה (ע"ע).
כיהן לצד אביו כרב בפיאסקי לוטרסקיה, Piaski Luterskie, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 385;

ליכט, שלמה.
היה רבה האחרון של פיאסקי לוטרסקיה, , Piaski Luterskieשבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 385;

ליכטיג, Lichtig ,יהודה שרגא לייב.
בתרנ"ה,1895, התקבל כרבה של שרנסק Srensk , Szreńk, שבאזור ורשה, ושם כיהן ארבעים ושש שנים. היה ציוני, ובעידודו עלו שנים מילדיו ארצה לפני השואה. במלחמת העולם השניה גורש לגטו מלאבה, Mława, שבאותו האזור, ושם מינו אותו היהודים לרב. נספה בטרבלינקה.
מקורות: קהילת שרנסק והסביבה, ספר זכרון, עמ 133-130, 163-162, 184, 353, 385-384;

ליכטפלד, Lichtfeld,אברהם אליעזר, בן מנחם דוד.
חותנו העשיר תמך בו ואיפשר לו ללמוד. כיהן כרב ואדמו"ר בפראמפול,Frampol, שבאזור לובלין. הוא היה הראשון שהקים בעירו "חדר", שהמלמדים בו קיבלו את שכרם מוועד שפיקח על עבודתם. הקים בעירו מוסדות כספים וגמ"ח, וסדרים מתוקנים בחברה קדישא ובבית העלמין. עוד הנהיג שבבית המדרש בעיר ידלוק נר תמיד בשמן זית, ובכל שבת בהעלותך יחגגו את האירוע. היה מנוי על העיתון העברי "הצפירה" במהדורתו הראשונה, ועל העיתונים ביידיש "יוד" (איד), ו"טאָג בלאט". נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור פראמפול, עמ 18, 30, 242-244, בעמ 401 יש תצלום שלו;

ליכטנשטיין, Lichtenstein, אליעזר אריה, בן מרדכי.
למד בישיבת מיר, ולפני מלחמת העולם השניה נסע למדינות שונות באירופה, כדי לאסוף כספים למענה. כשנכנסו הרוסים לעירו לאחוה, והחדרים והישיבות נסגרו, ארגן, עם גיסו הרב אברהם חיים זלמן אושרוביץ (ע"ע) לימודי יהדות בסתר. עזר להעביר לווילנה את בני הישיבות שאחר כך עברו ליפאן, אך הוא עצמו לא רצה לעזוב את העיר. נספה בהתקוממות שאירעה בעיר, ב-3 בספטמבר 1942, כשהגרמנים עמדו לחסל את הגטו.
מקורות: ראשונים למרד, לאחוה, עמ 27-28, 287-296, 457-458; פנקס הקהילות, ווהלין-פולסיה, עמ 261;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ליליינפלד, Lilienfeld, דוד, בן שלום.
נולד בתרמ"ח,1888. היה רבה האחרון של פודהיצה, Podhajce, שבגליציה המזרחית, אך לא נטל שכר בעד הרבנות, כי היו לו טחנות קמח ובתים להשכרה. ידע היטב פולנית וגרמנית והיה נואם בלשונות הללו. בתרפ"ה,1925, היה המועמד של המזרחי בבחירות לסיים הפולני. בקיץ תש"א,1941, היה בלבוב, ושם היה מבאי ביתו של הארכיהגמון האוקראיני שפטיצקי. נספה בשואה.
מקורות: ספר פודהיצה, עמ 53, 85, 257; כהנא, יומן גיטו לבוב, עמ 29; וונדר, ג, עמ 513;

לינדנבוים, Lindenboim, Lindenbaum,ישראל,
ראדום,. Radom בימי מלחמת העולם השניה התקיים בביתו מניין. נספה בשואה.
מקורות: ראדום, עמ 235;

ליס,Lis, חיים מאיר.
היה "משפיע" בישיבת "תומכי תמימים" בוורשה, ואחר כך בעירו וישקוב,
Dokszyce, שבווהלין. נפטר בסמרקנד בתש"ב, 1942.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 338;

ליס, יוסף (שלמה).
נולד בתרמ"ה,1885. למד בישיבה של ה"חפץ חיים" בראדין, Radun, Radin, ווהלין. כיהן כרב בכמה ערים, ובתרפ"ד,1924, התמנה כרבה של רוז'אנקה,Różanka , שבווהלין. נספה באייר תש"ב,1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילות שצ'וצ'ין, ואסילושקי, אוסטרין, נובידבור, רוז'אנקה, עמ 441; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובידבור, עמ 593;

ליסין, Lisin, שמואל צבי,בן אברהם.
נולד באוקראינה בתרמ"ב, 1882. למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בהורודישצה, Horodyszcze, שבווהלין, שהיתה סניף של הישיבה המרכזית בליובאוויטש. בתר"ס, 1900, התחיל ללמוד בישיבה בליובאוויטש. הצליח לחמוק מן השירות בצבא הרוסי. הרבי מליובאוויץ הטיל עליו לשאת אשה בפוניבז', וכך ליצור שם סביבה חב"דית. הוא בנה את קהילת חב"ד בעיר הזאת, והתיידד עם רב העיר יוסף כהנמן, שהלה ארצה, והקים את ישיבת פוניבז' בבני ברק. ערב פרוץ מלחמת העולם השניה נסע למערב אירופה, כדי לאסוף כספים לישיבה בפוניבז'. הוא הגיע לפאריס, ושם הקים חדר חב"די. אחרי "ליל הבדולח" חזר לעירו. נספה באלול תש"א עם כל היהודים שהיו שם.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל 500;

ליסטובקי, Listowski,אברהם צבי.
לפני מלחמת העולם השניה היה משגיח בישיבת סלונים Slonim ,, שבווהלין. בגטו וילנה היה משגיח בישיבה הקטנה. נספה בשואה.
מקורות: קרמרמן, עמ 106;


ליפשיץ .Lifschitz,Lifshitz, Lifshutz .
היה רב בלודז'[1]. הגרמנים התעללו בו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 23; הוברבנד, עמ 86;

[1] ליפשיץ. היה רב בלודז'. בפנקס הקהילות אין שמו הפרטי. סביר להניח שהכוונה לאחד משני הרבנים ליפשיץ שאותם מזכיר טרונק בספרו לאָדזשער געטא. ר' להלן.

שוורץ, מנחם - שולמוביץ, ישראל

sc
שוורץ, מנחם הכהן, בן יהודה ישעיה.
היה רב באחד הפרוורים של סוסנוביץ,Sosnowiec, ואחר כך חבר בוועד הרבנים של העיר. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 213;

שוורץ, פייבל.
מתר"ע,1910, היה דיין בפודהיצה, Podhajce, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 90;

שוורץ, צבי הירש הכהן, בן יהודה ישעיה.
למד אצל ר' אברהם בורנשטיין, בעל "אבני נזר", ואחר כך היה אב"ד ביידשין. (השם הזה אינו מופיע ב-Where Once We Walked. אולי הכוונה
ל Jedziscze, שבאזור ורשה). נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 213;

שוורצברג, Schwarzberg ,Shwarzberg,יוסף.
מתרע"ט,1919, כיהן כרב במישקוב-נובי, Myszków Nowy, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 311;

שוורצמן, Shwarzman, Schwarzman,שמעון, בן ישראל משה.
נולד בתרע"ג,1913. למד אצל ר' שלמה גרודז'נסקי (ע"ע), ובישיבת "מתיבתא" בוורשה. הוסמך לרבנות בידי ר' שלמה דוד כהנא, שבתחילת מלחמת העולם השניה עלה ארצה וגר בעיר העתיקה בירושלים. בתרצ"ז,1937, התחיל לערוך את הירחון התורני "הלפיד". התקבל כרב ברוספרשה, Rozprza, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 305-299; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 261;

שוורצשטיין, אברהם.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בז'ליכוב, Żelechόw‏, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

שוטלנד, Schotland, Shotland,חיים צבי הירש, בן יהודה.
נולד בתרמ"ה,1885. שנים אחדות לימד בבית המדרש בטרנוב,Tarnów,שבגליציה המערבית,ואחר כך היה מו"ץ ור"מ בדומברובה טרנובסקה, Dąbrowa Tarnowska, שבאותו האזור. שנים אחדות היה שו"ב בעיירות ובכפרים שבסביבה. בתר"פ,1920, פנה לארגון "עזרת תורה" בארצות הברית, וביקש לקבל שם משרה כרב, שו"ב, ש"ץ, מוהל ודרשן. אחר כך התקבל כשו"ב במאדין, Majdan Królewski , שבגליציה, ובתרפ"ו, 1926, נעשה שם דיין ומו"ץ. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 47-45;

שולביץ, Shulewitz, Schulewitz,יצחק דוד.
כארבעים שנה כיהן כרב באוסטרוב-מזובייצק, Ostrow Mazowiecki, שבאזור ורשה, וקומרובקה, Komarówka, שבאזור לובלין. אהב את ארץ ישראל, וביתו היה מרכז לעבודת הארץ. בסוכות ת"ש,1939, היה האתרוג שאותו קיבל בכל שנה מארץ ישראל היחיד בכל העיר, וכל היהודים ברכו עליו. ביום הראשון של מלחמת העולם השניה נפגע מפצצה שנפלה על בית הכנסת שבו התפלל. גורש עם יהודי העיר לביאליסטוק, ושם נפטר בשבט ת"ש, 1940.
מקורות: ספר זכרון לקהילת אוסטרוב–מזובייצק, עמ 35;

שולמוביץ, Shulamowitz ,ישראל.
נולד בתרמ"א,1881. למד בישיבת סלובודקה. שם הקים קופת גמ"ח, ובכל ערב, אחרי תפילת ערבית היה נוהג לתת הלוואות לתלמידי הישיבה. הוסמך לרבנות בידי הרב אליהו ברוך קאמאי. כיהן כרב באומסטיבובה Omstibova,, ואחר כך במיישגולה,Maišiogala , שעל יד וילנה. היה נותן שיעורים בתורה בישיבת ראמיילס בווילנה. בתרפ"ה,1925, נבחר לרב בגוניונדז, Goniądz,שבווהלין. שם הקים קופת גמ"ח, חברה קדישא ועוד מוסדות צדקה. עסק הרבה בחינוך. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט עם משפחתו להורודוק,Gródek , שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: יזכור בוך גָניאנָדז, עמ 277-280, 754, ברשימת הנספים;