זאלאנץ, א - זברסקי, אהרן

za
זאלאנץ,Zalantz ,א. נולד בתרנ"ב,1862.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בפלוטל,
Plotel, Plateliai, שבליטא. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

זאמצ'יק, Zamtchik,יעקב.
נולד בתרמ"ט,1889, בפראגה,Praga, פרוורה של ורשה, ולמד בבתי המדרש בעיר. בתרצ"ד,1934, נבחר, כדיין, לוועד הרבנים של ורשה. תפקידו היה לפקח על הת"תים ועל שאר מוסדות החינוך של הקהילה. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נהרג בתחילת תש"ג,1942.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 61, 323, 341; אלה אזכרה, ו, עמ 270-265; פלינקר, וארשה, עמ 160;

זאפראן, Zafran,לייזר.
קוריץ, Korzec, ווהלין.
נספה בערב חג השבועות תש"ב,1942.
מקורות: ספר קוריץ, עמ 340;

זבלודובר, אהרן נפתלי, בן צבי הירש (ע"ע) .
ורשה. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה, ושם נספה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 484; זיידמן, יומן, עמ 341; פלינקגר, וארשה, עמ 160;

זבלודובר, צבי הירש.
מתרפ"ז,1927, כיהן כרב בקלצ'ב,Kleczew , שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 245;

זבלודובר, Zabludower, Zablodower, Zablodower,שמואל דוד, בן צבי הירש (ע"ע).
נולד בתרל"א,1871. למד אצל הרב יוסף דב סולובייצ'יק בשנים שזה שהה בוורשה ,
[1] והושפע מדרך הלימוד שלו, של ישיבת בריסק. בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של צ'יזיבה, Czyżewo. היה חבר באגודת ישראל, והתנגד לשינויים במערכת החינוך שהכניסו הציונים והמזרחי לעירו. רבים מבני עירו התפרנסו מעשיית ציציות שנעשתה בעבודת יד. כשניסו כמה מהם לתַעש את אחד השלבים בייצור הוא יצא נגדם בשם ההלכה, ובקשר לכך התכתב עם גדולי הדור. שנים אחדות לפני המלחמה חלה בשיתוק, וכך הובל בעגלה באב תש"א, 1941, עם כל בני עדתו, אל הכפר שולבורז,Szulborze , שעל יד צ'יזיבה, ושם נספה.
מקורות: ספר זכרון צ'יזיבה, 1961, עמ 286-283, 292-285, 302-301; זיידמן, אישים, עמ 484-479;

זברסקי, אהרן.
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרבה של ברסטצ'קה, Beresteczko, שבווהלין. אחרי שרב הקהילה, משה לייב קליבאנר, עלה לארץ. הגרמנים ציוו עליו ועל עוד יהודים לכרות קבר ליהודי העיר, ואז רצחו אותם.
מקורות: היתה עיירה, ספר זכרון לקהילות ברסטצ'קה, ברמליה והסביבה, עמ 36; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 53;

[1] הרב יוסף דב סולוביצ'יק הוגלה לוורשה מסלוצק שברוסיה הלבנה,שבה כיהן כרב, משום שמחה בפני שלטון הצאר ניקולאי הראשון בעניין גזירת הקנטוניסטים – חטיפת ילדי ישראל לשרות בצבא והמרת דתם.