הורוביץ, יצחק - הורוביץ, מנשה

ho

הורוביץ, יצחק, בן שלמה מנחם.
"איצה מתמיד". נולד במושבה היהודית נהרטַב, Brezhnovata, שבפלך חרסון, אוקראינה. בתרס"א,1901, התחיל ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאביטש. אחרי נישואיו השתקע בדוברינקה, Dobryanka, שבאוקראינה, והקים בה ישיבה לצעירים. באותה העת עשה גם כ"משפיע נודד" מטעם האדמו"ר מליוובאביטש בחרקוב ובעיירות שונות ברחבי אוקראינה ורוסיה הלבנה. בתרפ"ח,1928, עזב את ברית המועצות עם האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, והשתקע אתו בריגה, בירתה של לטביה. שם פעל לחיזוקה של חסידות חב"ד, והיה עובר ברחבי לטביה ופולין בשליחותו של הרבי, גם כשזה עזב את לטביה והשתקע באוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה. בשנות השלושים של המאה העשרים נסע פעמיים אל חסידי חב"ד בארצות הברית. נספה בריגה בכסלו תש"ב,1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 383; אלה אזכרה, ז, עמ 75-72; ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 538; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 257;

הורוביץ, יצחק אייזיק.
היה אדמו"ר בסיגט, Sighet, שבטרנסילבניה ובדומברובה.[1] נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 132;

הורוביץ, ישעיהו.
כיהן כרב בקונסטנטינוב, Łódski Konstantynów, שעל יד לודז'. נפטר בגטו לודז'.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 239;

הורוביץ, ישראל יוסף.
באראנוב, Baranów, גליציה המערבית. נספה ב-1941. אין עליו שום פרטים מלבד תצלום שלו.
מקורות: ספר יזכור בארנוב, עמ 70;


הורוביץ, מאיר, בן ישראל.
משושלת רופשיץ. נפטר ממחלה בחורף תש"א,1941.
מקורות: דאס וויסליצער יזכור בוך, עמ 28, 116-115;

הורוביץ, מיכאל.
בן הרב חיים אריה (לייב) איש הורוביץ, שהיה אב"ד בקרקוב. נולד בקרקוב בתר"ל,1870. אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטרף לתנועת המזרחי, והתמסר לטיפוח בתי הספר שלה בקרקוב – "חדר עברי" ו"תחכמוני". חיבר פירוש על חמש מגילות, "עבודת הלויים", וכתב מאמרים ורשימות בעיתונים של המזרחי, לרוב בעילום שם. אחרי שאביו נפטר היה מועמד למלא את מקומו, אך לא קיבל את התפקיד, בשל התנגדותם של החסידים והמתבוללים שקיימו בקרקוב קואליציה אנטי ציונית. זמן מה גר באנטוורפן, ושם עסק במסחר ביהלומים. נפטר בכסלו ת"ש.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 59-58; וונדר, ב, עמ 260-258; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 212;

הורוביץ, מנחם דב, בן טוביה.
היה אב"ד בפרושוביץ, Proszowice, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 270;

הורוביץ, מנחם מנדל.
היה אב"ד בדמביץ, Dębica, שבגליציה המערבית. עבר לגטו בוכניה, Bochnia, שהיה הגטו האחרון ששרד באותו האזור, והיה שם עד הגירוש ביום י"ב באלול תש"ג, 1943.
מקורות: וונדר, ב, עמ 261;

הורוביץ, מנחם מנדל, בן אשר למל (טוביה?).
בתרפ"ג,1923, ירש את מקומו של אביו בסנדזישוב, Sędziszów, שבגליציה המערבית. היה הגבאי של קופת "מעות ארץ ישראל". נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 369; וונדר, ב, עמ 261;פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה,
עמ 281;



בית הקברות בלסקו יולי 2007

הורוביץ, מנחם מנדל, בן מאיר.
היה הרב והאדמו"ר האחרון בלסקו, Łącko, שבגליציה, וחתם את שושלת הרבנים בעיר הזאת, שנמשכה 170 שנה. נולד בתר"ן,1890. ביום שקדם לגירוש היהודים מן העיר, באוגוסט 1942, קרא להם לעלות לבית העלמין, להשתטח על קברות הצדיקים ולהתחנן להצלה. היהודים הדליקו נרות ונפרדו בבכי ממתיהם. נספה בזסלב, Zasław, בתשרי תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 264; אלפסי, עמ 132-131; החסידות מדור לדור, א, עמ 275; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 302, 304;

הורוביץ, מנחם מנדל, בן נפתלי.
מילא את מקומו של אביו רב ואדמו"ר במייליץ, Mielec, שבגליציה המערבית. הנאצים חיפשו אותו, כמו את רבנים רבים שהיו ברשימות שלהם, ולכן נמלט לגטו של רדומישל וילקי (רדומישל רבתי),Radomyśl Wielki , שבאותו האזור. שם נתפס עם עוד יהודים בעת התפילה, ונרצח.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ ק;

הורוביץ, מנשה, בן אליהו.
נולד בתר"ם,1880. ומתרפ"ב,1922, מילא את מקומו של אביו
כאב"ד בז'ילין, Żołynia, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 266;

[1] דומברובה. בפולין יש כמה עיירות בשם זה. ממה שכתב אלפסי אין לדעת לאיזו מהן הכוונה.

הרבסט, פנחס - השל, אברהם

he

הרבסט, Herbst פנחס.
היה רבה האחרון של העיירה סוסנוביצה, Sosnowica, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 338;

הרכבי,Harkavi שלמה.
נולד בתר"ן,1890. למד בישיבות ראדין, מיר, וקלם, Kelm, Kelmė. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלטו תלמידי ישיבת מיר מן החזית, ובאו לפולאטבה, Poltava, שבאוקראינה. אחרי שפרצה המהפכה הקומוניסטית הם הצליחו לחזור לפולין, והרב הרכבי נעשה המנהל הרוחני של ישיבת "שער התורה" בגרודנה, בתשרי ת"ש,1939, עבר עם רוב תלמידיו לווילנה. שם נספה כשכבשו הגרמנים את האזור.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 204-200;

הרמלין Hermelin,,לוי יצחק.
נולד בתרנ"ה,1895. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה כרבה של אולסק, Olesko, שבגליציה המזרחית. מתר"ץ,1930, בערך היה רבה של פודקמיין, Podkamień. היה מקורב לציונים, ונבחר להיות רבה של העיר על אף התנגדותם של חסידי בעלז במקום. נספה כנראה בתש"ג.
מקורות: וונדר, ב, עמ 699; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 415;

הרנזון, ,Hernzon ,Hernson חיים שמעון, בן הרב שלום דב.
נולד בפולין בתרכ"ו,1886. זמן מה עסק במסחר. בתרס"ו, 1906, נתמנה לרבה של קלצק, Kleck, שבווהלין, ושם כיהן כרב 35 שנים. בגלל עלילת ריגול שטפלו הפולנים על יהודי העיר הוא ישב זמן מה במאסר. בתרע"ח,1918, צרפו אותו השלטונות הגרמניים לבית משפט השלום, עם נציגי הדתות האחרות. נפטר בכ"א בכסלו תש"א, בימי השלטון הסובייטי, ובהלווייתו השתתפו גם נציגי השלטונות.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הרץ,Hertz‏, יוסף.
נולד בתרנ"ג, 1893 בפולין. למד בישיבות והוסמך לרבנות. אחרי מלחמת העולם הראשונה השתקע בפריס, ומראשית שנות השלושים של המאה העשרים היה הרב של בית הכנסת של היהודים יוצאי פולין ברחוב רוזייה, Rosiers‏. באוגוסט 1942 נעצר וגורש לאושוויץ. שם נספה.
מקורות: Paul Levi, p.382

הרץ, ,Herz קלמן, בן שרגא פייבל, ואחיו של שלמה דוד (ע"ע).
נולד בתרמ"ט,1899. למד בעצמו תנ"ך, והתעניין בבלשנות. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח לצ'כיה ולבודפשט. אחר כך גר בריישא, Rzeszów , שבגליציה המערבית, והיה חבר נשיאות הקהילה וראש תנועת המזרחי שם. עסק במסחר, ואחרי שירד מנכסיו התקבל כדיין ומו"ץ בשכר. בזמן הכיבוש הגרמני התגלגל במחנות עבודה שונים. נספה בערך בתש"ב. אביהם שהיה חובב ציון עלה ארצה בתרפ"ט,1929, וגר בעיר העתיקה, שם מינה אותו הרב קוק כדיין ומו"ץ.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 140;

הרץ, שלום, בן שמעון.
נולד בתר"מ,1880. היה דיין ומו"ץ בסנדזישוב ,Sędziszow, שבגליציה המערבית. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, ב, עמ 705;

הרץ, שלמה דוד, בן שרגא פייבל, ואחיו של קלמן הרץ (ע"ע).
שלמה דוד נולד בערך בתר"ן,1890. מצעירותו נודע כעילוי. לימד יהדות לסטודנטים יהודים ולמד מהם לימודים כלליים. בתרצ"ג, 1933, נתמנה כרבה של בורשצ'וב ,Borzechów,שבגליציה המזרחית, והיה רבה האחרון של העיר. היה נשיא התלמוד תורה שם. בימי מלחמת העולם השניה היה חבר ביודנראט, עם בנו מאיר. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר סטרי, עמ 116; ספר בארששטשיוו, עמ 65, 163; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 104, 105;

הרציג,Herzig,דוד, בן יעקב שלום.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כאב"ד בניאז'קוביצה, Niażankowice, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 336;

הרציג, נפתלי צבי, בן משה.
נולד בתר"ן,1890. בתרצ"א,1931, נתקבל כרבה של טשיטש Chitch, Czudec, שבגליציה המערבית. נספה בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 717-16;

הרציג, שבתאי יצחק, בן נפתלי צבי.
נולד בתרס"ט,1909. בסוף תרצ"ו,1936, התמנה לרב בגודוב, Godowa, שבגליציה. נספה בקיץ תש"ב,1942, במחנה עבודה ליד יאסלו, Jasło, שבאותו האזור.
מקורות: וונדר, ב, עמ 719-718;

השל, ,Heschelאברהם יהושע, בן ישראל שלום יוסף.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרע"ב, 1912, נעשה אדמו"ר במז'יבוז', Międzybórz, שבאוקראינה. הוא המשיך לכהן בתפקידו זה גם בימי השלטון הקומוניסטי. בתרפ"ב,1922, עלה בידו להימלט עם כל בני משפחתו מברית המועצות, והשתקע בטרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית. כשאסרו אותו הנאצים סרב להשתחרר, כי חשש שבמקומו הם יתפסו יהודים אחרים. נספה על יד טרנופול.
מקורות: אדמו"רים, עמ 13-12; החסידות מדור לדור, א, עמ 219; וונדר, ב, עמ 722-723; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ צב;

השל, אברהם יהושע, בן פנחס
מזינקוב Zinkow,, שבאוקראינה.[1]
התפרנס ממסחר ונענה לבקשות של חסידיו להנהיג עדה. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו קרקוב ושם נפטר.
מקורות: וונדר, ב, עמ 741;

[1] זינקוב שבאוקראינה. סביר להניח שסיפורו של אברהם יהושע השל בן פנחס זהה לזה של אברהם יהושע השל,בן ישראל שלום יוסף, וגם הם עברו מאוקראינה לגליציה, כשהאזור הזה סופח לברית המועצות.

פרנק, משה - פרסקי ,חיים

fr

פרנק,Frank,משה.
בזמן הכיבוש הנאצי היה בצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: לעהרער, ב, עמ 50;

פרנקל (פרנקיל), Frenkel,Frenkil,אברהם.
עד תרצ"ו,1936, היה רב בידלובה, Jadłowa, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 223;

פרנקל, דוד, בן יהושע.
נולד בתרכ"ב,1862, בזבלוטוב, Zabłotów, שבגליציה המזרחית. אחרי נישואיו עבר לאיזביצה, Izbica, שבאזור לובלין, ובאותם הימים היתה בתחומי פולין הרוסית. מכיוון שהיה נתין זר גרשו אותו הרוסים, כמו את כל האזרחים הזרים, והוא עבר לנפולוקאוץ,Nepolcauti , שבבוקובינה, ובה כיהן כרב יותר מחמישים שנה. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם היה בין ראשוני החותמים להיתר קטניות בפסח. אחרי המלחמה שב לזבלוטוב, ושם נספה בתשרי תש"ב,1941.
מקורות: וונדר, ד, עמ 279-278;

פרנקל, יוסף חיים, בן אברהם.
היה אדמו"ר בסנדזישוב, Sędziszów, שבגליציה המערבית. נספה באב תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 405;

פרנקל, מאיר, בן שלמה זלמן.
האדמו"ר מויֶליפולה, Wielopole Skrzińskie, שבגליציה המערבית. נספה בבוכניה, Bochnia, שבאותו האזור בקיץ תש"ג,1943.
מקורות: אדמו"רים, עמ 163; החסידות מדור לדור, ב, עמ 405;

פרנקל, מאיר.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של וישגרודק, Wiżgrodek, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 81;

פרנקל, מנחם נפתלי. בן שמחה נתן.
נולד בתרנ"ג 1893, או בתרנ"ד,1894. הוסמך לרבנות בידי האב"ד של בוצ'אץ'. תמך בייסוד העיתון "בת קול", והשתתף בו. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לפראג, ושם התקרב לתנועה הציונית. אחרי המלחמה חזר לעירו דינוב, Dynów, שבגליציה. שם היה חבר ועד הקהילה ומועצת העירייה, יסד את הבנק היהודי וארגן את הסניף של המזרחי. ארבעה מששת ילדיו עלו לארץ. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו בדוברומיל, Dobromil, שבגליציה המזרחית, ובתמוז תש"ג,1943, גורש לבלז'ץ.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ד, עמ 443-442; ספר זכרון לקדושי קהילת דינוב, עמ 183-181, 200;

פרנקל, מנשה.
היה תלמיד חכם ופוסק, בגליציה המערבית. גורש לסיביר. הוא שרד את החורף הקשה, אך כשהגיע חג הפסח לא רצה לאכול חמץ, וניסה לקיים את עצמו מסלק סוכר. קרוב לוודאי שבשל כך הוא נפטר מרעב. אשתו לאה, בת הרב נפתלי אונגר מסטריז'וב, Stryszów(ע"ע), נרצחה עם ילדיה בידי הגרמנים.
מקורות: The Bostoner Rebbetzin, Remembers, p.p 109 ;


פרנקפורטר, ישראל, בן דויד לבין ׁ(Labin‏).
נולד בתרל"ד, 1874 (לפי פאול לוי בתרכ"ט, 1869), בקומרנא (Komarno‏ (‏שבגליציה, לשושלת של רבנים, שהיתה מקורבת לאדמו"רים ממשפחת ספרין (ע"ע).אמו היתה ממשפחת פרנקפורטר, ובמשך הזמן נקראה המשפחה בשם הזה. היה בן דודו של השופט פליקס פרנקפורטר מארצות הברית. כשהיה בן שש עשרה התחיל לכתוב בעיתונים היהודיים בגליציה מאמרים שבהם קרא לנוער שנוסף ללימודי הקודש ילמדו גם מקצוע. היה ממייסדי המזרחי בלבוב, עם הרב ראובן מרגליות (שעלה ארצה והקים בתל אביב את ספריית הרמב"ם) ואחרים. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה המנהל של ישיבת "אורח חיים" בוורשה. אז כתב מעין לכסיקון של ראשוני החסידות. בתרפ"ז,1927 (לפי פאול לוי בתרפ"ג, 1923), עבר לפריס, ושם כיהן בבית הכנסת "תפילת ישראל" (פליישמן). עסק הרבה בחינוך ובצדקה, והחליף שו"תים עם רבני לבוב. כתב כמה ספרים, שהידוע בהם הוא "דעת ישראל" על הלכות דעות של הרמב"ם. בתרצ"ו, 1936, ביקר בארצות הברית. אחרי שהנאצים כבשו את פאריס הוא היה הרב היחיד בעיר שלא היה יליד צרפת, וסרב לנטוש את הקהילה שלו. מסר את נפשו על שהתפילות והשיעורים לא יתבטלו שם, ובית הכנסת שלו היה למרכז של אספקת מזון ואמצעי מחיה אחרים לנזקקים. בדרשותיו הדגיש את הערך של העמידה הרוחנית, ושמירת השבת והכשרות. בפברואר 1943 גורש למחנה דראנסי, ולא הסכים לאלה שרצו להיאסר במקומו. בפורים תש"ג, 1943, התפלל שם במניין וקרא במגילה. כעבור ארבעה ימים גורש לאושוויץ, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ד, עמ' 343-341; Paul Levi, p.p 377-379‏;

פרסקי, Perski,חיים בנימין.
נולד בתרמ"ב,1882. היה רבה של קרטינגה, Kretinga, שבליטא. נספה באב תש"א,1941, עם כניסת הגרמנים לעיר.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 294-295; פנקס הקהילות, ליטא, עמ' 619; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 137, 234; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

[1] הרב ראובן מרגליות עלה ארצה בתרצ"ה, 1935, והקים בתל-אביב את ספריית הרמב"ם. בתשי"ז, 1957, קיבל את פרס ישראל.

פרנקל-תאומים, Fernkel-Teomim ,ר' תאומים-פרנקל, Teomim-Frenkel.