הלשטוק, אברהם - הנקין, מרדכי

ho

הלשטוק, Halstok, Holzstok(האלשטוק, הולצשטוק), אברהם יצחק
בן האדמו"ר יחזקאל מאוסטרובצה, שבאזור לובלין (ע"ע). בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בסנדומיירז'-צוזמיר Sandomierz, Zuzmitr, שבגליציה המזרחית. לפי ספר הזכרון לאפט- אופאטוב ניסו להשפיע שם על הבישוף של העיר שיחביא אותו עד סוף המלחמה. זה הסכים, אך הרבי לא רצה לעזוב את היהודים ולהציל את עצמו. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר אוסטרובצה - לזכרון ולעדות, עמ 111, 112; אלה אזכרה, ד, עמ 56; אפט אופאטוב, עמ 231; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קע"א;

הלשטוק, אלימלך, בן האדמו"ר יחזקאל (ע"ע) מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבמחוז קייעלץ.
נולד בתרס"ה,1905. ניהל את הישיבה באוסטרובצה, ועם זאת חי חיי סיגוף. אחר כך כיהן כרבה של נשלסק, Nasielsk, שבאזור ורשה. היה רבה האחרון של גראבוב, Grabów, שבאזור לודז'. בימי מלחמת העולם השניה עזב את עירו ועבר אל אביו באוסטרובצה. נספה בטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 121-117; אלה אזכרה, ד, עמ 56; ספר אוסטרובצה – לזכרון ולעדות, עמ 111, 112; הקהילות, לודז' והגליל, עמ 84; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות,ב, עמ קע"א;

הלשטוק, יחזקאל, בן מאיר יחיאל.
האדמו"ר האחרון מאוסטרובצה,Ostrowiec, שבאזור לובלין. נולד בתרמ"ז,1887. בנעוריו שהה זמן מה אצל ר' דוד משה פרידמן, האדמו"ר מצ'ורטקוב. בערך בתרס"ו,1906, נתמנה לרב באינוולודז', Inowłodz, שבאזור לודז'. אחר כך עבר לנשלסק, Nasielsk, שבאזור ורשה. בתרפ"ח,1928, נתמנה לרב ואדמו"ר באוסטרובצה, והקים שם את ישיבת "בית מאיר", על שם אביו. כשכבשו הגרמנים את פולין שהה בוורשה. באמצע ת"ש, 1940, העבירו אותו החסידים בחשאי לאוסטרובצה, Ostrowiec, במכונית של הצלב האדום. הוא סרב לשתף פעולה עם היודנראט, וכעבור זמן מה העבירו אותו החסידים לסנדומיירז'. שם נספה בטבת תש"ג.
מקורות: ספר אוסטרובצה - לזכרון ולעדות, עמ 97, 115-109, 117-116, 286, 309, 327; אסטראווצע, עמ 182; אדמו"רים, עמ 121-117; אלה אזכרה, ד, עמ 57-47; אלפסי, עמ 220; החסידות מדור לדור, ב, עמ 506; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 53; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קע-קעא;

הלשטוק, יעקב הלוי, בן יחזקאל (ע"ע).
היה אב"ד באוסטרובצה, Ostrowiec,שבאזור לובלין, ורבה הצעיר של העיר. נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 233; ספר אוסטרובצה, עמ 112; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קעא;

המבורג Hamburg (האמבורג), דב בער.
נולד בתרע"ו,1916. למד בישיבת טלז. נספה באלול תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רנב;

המבר, זאב.
מתר"ע, 1910, היה דיין בפודהיצה ,Podhejce ,שבגליציה המזרחית.נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 90;

המרלינג, Hamerling חיים יהודה לייב, בן יוסף.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ח,1898, בא ללופאטין, Łopatyn, שבגליציה המזרחית, כרבם של חסידי בעלז. באותה העת היתה שם מחלוקת עזה בין חסידי בעלז וחסידי הוסיאטין, ובה נתקפחו חיי אדם. בסוף הוסכם שהרב המרלינג יכהן שם כרב, אך לא על חשבון הקהילה. ולכן פתחה שם אשתו חנות לפרנסתם. אחרי תרע"ד,1914, נשאר הרב המרלינג כרבה היחיד של העיר. בין תלמידיו שם היה חנוך ילון, מנקד המשנה שבתשכ"ב, 1962, קיבל את פרס ישראל. אחרי הצהרת בלפור נשא דרשה אוהדת לרגל המאורע. בראש השנה תש"ג ציוו הגרמנים להסגיר את כל הקשישים שבקהילה. אנשי היודנראט התייעצו עם הרב המרלינג, והוא פסק שלא להסגיר אותם. אנשי היודנראט החליטו על איסוף חירום של דברי ערך כדי לשחד בהם את הגרמנים, והגזירה הוסרה לזמן קצר. נספה בתש"ב.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ראדיחוב, לופאטין והסביבה, עמ 11, 32-32, 183, 197-198, 223-220, 315-312,334, 507, 640; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 299, 300; וונדר, ב, עמ 685-586;

המרלינג, עקיבא.
היה ראב"ד בקרוסנו, Krosno. נספה בשואה.
מקורות: לוח זכרון לבניו ולחתניו של הרב שמואל פירר מקרוסנו בבית העדּות, ניר גלים;

המרלינג, פנחס, בן יוסף צבי.
נולד בתר"ל,1870. עשרות שנים היה אב"ד בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. ידע פולנית, והיה ממונה על רישום הנישואין בעירו, ובתו עזרה לו בזה. כשפרצה מלחמת העולם השניה גרשו הגרמנים את יהודי העיר מזרחה, אל מעבר לנהר סאן. על נסיבות הירצחו שם, בתחילת ת"ש,1939, יש כמה גרסאות.
מקורות: ספר ירוסלב, עמ 184; וונדר, ב, עמ 687-688;

הנדל, Hendel דוד.
היה רב במאקוב מאזובייצק, Maków Mazowicki, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 482 ברשימת הנספים;


הנקין, Hankin,מרדכי דוד.
כיהן כרב בפונאמון,Penemune,שבליטא. היה רבה האחרון של שדובה, Šeduva,, שבאותו האזור. נספה באוגוסט 1941 עם רבים מבני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 497, 657; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 1, 208; אשרי, חורבן ליטע,עמ 336; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

וו, משה - וולטפריד, שלמה

wo

וו, משה[1].
היה רבה של אוסטרוז'ץ, Ostrożec, שבווהלין. בתשרי תש"ג, אוקטובר 1942, ערכו הגרמנים טבח ביהודי העיר. רבים מהם ניסו להימלט, ובין המעודדים אותם היה הרב משה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 41;

ווארשה, Warsha,שמואל.
היה בעל כשרונות ספרותיים ונואם. תחילה למד בישיבה באנטופול ,Antopol שבווהלין, ואחר כך בישיבת קמיניץ דליטא, Kamieniec Litewski. בתקופת הכיבוש הרוסי ניסה להבריח את הגבול מפולין לליטא, ושם, כנראה, נספה.
מקורות: אנטופול, 124;

וולברומובסקי, Wolbrumowski ,ירחמיאל, בן זוסמן.
נולד בתרס"ה,1905. הוסמך לרבנות בידי ר' מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצה, Ostrowiec,שבאזור לובלין, וחנוך צבי הכהן לוין, רבה של בנדין, Będżin. אחר כך נתקבל כרב בעיר קייט קטנה בין לודז' ואלכסנדר, Aleksandrów Łódzki. בתרצ"ה,סוף 1934, התקבל כרב בלוטומירסק, Lutomiersk, שבאזור לודז'. ידע היטב פולנית, ולכן היה מקובל גם על היהודים הלא דתיים בעירו ועל השלטונות הפולניים. כשנכנסו הגרמנים לעירו נודע לו שהם רוצים לתלות אותו בשוק של העיר, כפי שעשו גם בערים אחרות לרבנים ולראשי העדה. הוא ברח ללודז', וחי בפרוור מארישין. משם גורש למחנה חלֶמנו בראש השנה תש"ג,1942, ושם נספה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 285-282; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 149;

וולגמוט,Wohlgemut ,יוסף.
נולד בתרכ"ז,1867, בממל, Kleipėda, Memel, שבליטא. בתרנ"ה,1895, נעשה דוצנט בסמינר לרבנים בברלין. היה מורה בבית הספר של "עדת ישראל" בברלין, וחבר בבית הדין בברלין. בתרע"ד,1914, הוציא לאור את כתב העת "ישורון". כתב ספרים אחדים. נפטר בפרנקפורט ע"מ בתש"ב,1942.
מקורות: ולק, עמ 390;

וולגלרנטר, Wohlgelernter,חיים יצחק.
היה תלמידו של ר' יחזקאל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. בזמן המלחמה שמר על הכתבים של רבו וכתב עליו קינה. אחרי המלחמה נרצח בידי הפולנים.
מקורות: ספר אוסטרובצה - לזכרון ולעדות, עמ 115;

וולוביץ',Wolowitz ,בנימין.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בסקאלאט,Skalat Stary, שבגליציה המזרחית. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם קשרו אותו לאחוריו של סוס וגררו אותו. לפי גרסה אחרת נשברה מפרקתו כשהשליכו אותו מעליית גג.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 401, 402; סקלט, מותה של עיירה, עמ 15; וונדר, ב, עמ 757;

וולטפריד, Weltfried, Weltfrid,חיים, בן עמנואל.
נולד בתרנ"ז,1897. היה מורה הוראה בלודז'. לפני מלחמת העולם השניה ביקשו ממנו החסידים באנטוורפן לכהן שם כאדמו"ר. אך הוא לא הספיק לצאת מפולין. נספה באדר תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 300;

וולטפריד, יצחק מאיר, בן עמנואל (ע"ע).
נולד בתרנ"ו,1896. היה עורך "שולחנות" - טיש - בלודז', עוד בחייו של אביו, שנפטר שם בתרצ"ט,1939.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 300;

וולטפריד, ישראל, בן אברהם משה.
היה אדמו"ר ברדומסק ,Radomsko, Radomsk, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 144; החסידות מדור לדור, א, עמ 300;


וולטפריד, משה אהרן.
היה רבה האחרון של סולייוב, Sulejów, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 159;

וולטפריד, עמנואל.
האדמו"ר מרוזפשה, Rozprza, שבאזור לודז'.שנים אחדות לפני מלחמת העולם הראשונה בא לפביאניצה, Pabianuce, שבאותו האזור. הוא קרב לעולם החסידות גם אנשים שהיו מרוחקים ממנה. כמה שנים לפני מלחמת העולם השניה עבר ללודז', ושם התפרסם כאדמו"ר מפביאניץ. נספה בשואה. לפי "החסידות מדור לדור" נפטר בתרצ"ט. לפי שעה לא ברור אם לפני הכיבוש הגרמני.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 104, 175, 206;

וולטפריד, שלמה זלמן, בן אברהם משה.
טומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowiecki, שבאזור לודז'. נולד בתר"ל,1870. בתרצ"ה,1935, עבר ללודז'. בזמן המלחמה עבר לוורשה. לפי גרסה אחת נפטר שם בגטו, ולפי גרסה אחרת נספה באחת האקציות בתש"ב,1942. לפי אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, נשאר בלודז'.
מקורות: אדמו"רים, עמ 278-274; אלפסי, עמ 144-143; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכ"ח;

[1] וו. משה. כך בפנקס הקהילות ווהלין ופולסיה. לפי שעה איננו יודעים את שמו.

ויין, אפרים - ויינגוט, שמואל

we
ויין, Wein,אפרים יהודה.
היה רבה האחרון של וידז'ה, Widze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 313;


ויינברג (וינברג),Weinberg,אברהם, (אברהמ'לי סטוצ'ינער), בן ישראל ניסן.
נולד בתרל"ב,1872. למד בסוכאטשוב,Sochaczew, שבאזור ורשה, אצל האדמו"ר אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר". אחרי נישואיו גר בוורשה. בהתחלה לא היתה לו שם משרה רשמית. אחר כך צורף לוועד הרבנים של העיר, שבו כיהנו גם יעקב מאיר בידרמן (ע"ע) ומנחם זמבה (ע"ע). בתר"ץ,1930, פירדזסם את ספרו "ראשית ביכורים" על מסכת ביכורים. בזמן המלחמה היה חבר ברבנות של גטו ורשה. ושם הקים, עם הרב אריה צבי פרומר (ע"ע) ישיבה שהתקיימה בבונקר ברחוב מילא 14. הוא המשיך ללמוד בגטו, ולא הסכים לקבל עבודה באחד מבתי המלאכה שהיו שם. נספה בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 169-168, 341; היכל קאצק, עמ תר"ע; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27, 63, 380, 381, 382;

ויינברג, אברהם יצחק.
היה אחיו של הרב משה מנחם ויינברג (ע"ע), שהיה ראש ישיבת ברסלב באוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין.
נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב

ויינברג, דוד, בן ישראל אלתר.
נולד בתר"ך,1860. למד בבתי המדרש של חסידי בעלז בגליציה. זמן מה שימש כרבה של סקאלה, Skala,שבגליציה המזרחית, אך לא הצליח להתפרנס מן המשרה הזאת. בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של גור,Góra Kalawaria , שעל יד ורשה, וזאת אף שהיה מחסידי בעלז. בימי מלחמת העולם השניה עבר לוורשה, ושם נפטר בחשון תש"ב,1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 177-174; אלברג, ורשה של מעלה, עמ קסד- קסה;

ויינברג, דב בער.
היה ראב"ד בנשלסק, Nasielsk, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 176;

ויינברג, יחיאל ישעיהו, בן אהרן.
מילא את מקומו של אביו כרבה של ינדז'יוב, Jędrziejów, שבפולין. רבים מחסידי חנצ'ין, Chęciny, היו מסתופפים בצילו. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים כיהן כרב ביוזפוב ע"נ ויסלה, Józefów nad Wisłą, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 209; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 261; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רו;

ויינברג, ישעיהו, בן דוד.
היה אב"ד בסטַוישין ,Stawiszyn, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 176;

ויינברג, ישראל אלתר, בן דוד.
נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 176;

ויינברג, Weinberg , משה מנחם.
היה ראש ישיבת ברסלב באוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

ויינברג, שלמה דוד יהושע, בן אברהם.
נולד בתרע"ג, 1913. בתרצ"ג, 1933 נתמנה לאדמו"ר בסלונים, וקראו לו "הרב הצעיר של חסידי סלונים". בתרצ"ה,1935, עבר לברנוביץ', Baranowice, שבאותו האזור, והיה מחשובי האדמו"רים בליטא הפולנית. כשפרצה מלחמת העולם השניה רצו החסידים להעביר אותו לארצות הברית, אך הוא סרב לעזוב את משפחתו ואת עדתו. החסידים רצו להבריח אותו אל היער, אך הדבר לא נסתייע בידם. כשהגרמנים דרשו מראש היודנראט למסור להם רשימה של הזקנים והחולים הוא אמר להם: "כל שביקשתם ממני נתתי לכם, אבל יהודים לא אמסור, כי איני בעל בית על חיי אדם". גורש למחנה קלדיצ'ובה, על יד ברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. שם התעללו בו הגרמנים. היהודים השתדלו לעזור לו לשמור את השבת, והרופא היהודי היה מספק לו אישורי מחלה. נספה בחשון תש"ד, 1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 460; היכל קאצק, תרפו-תרצב; ברנוביץ' עמ 267-270; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 183; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכו- תשכז;

ויינברגר, Weinberger,מרדכי. נולד בתר"ל,1870.
גר בבעלז, ושם היה דיין ומו"ץ ואחר כך אב"ד. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 829-828;

ויינגוט, Weingut,יהודה לייב.
קובל, Kowel. ווהלין. נפטר בתחילת מלחמת העולם השניה. על נסיבות פטירתו הובאו בספר הזכרון לוולוצלבק שתי גרסאות.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון, עמ 760, 767;

ויינגוט, שמואל יהודה לייב.
נולד בתרכ"ז,1867. נספה בשואה.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון , עמ 760, 767;

וישנייבסקי, אלעזר - וסרמן

wi

וישנייבסקי, Wisniewski,אלעזר (אליעזר).
נולד בתרנ"ג,1893. זמן מה היה ראש ישיבה בריטובה,Rietevas, שבליטא. היה רבה של קלטניאן, Kaltinènai, שבאותו האזור. נרצח בידי ליטאים באב תש"א, יולי 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 272; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 596; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ולדימירסקי, Wladimirski,משה יצחק.
כיהן כרב בסחוב, Sachów, שעל יד ורשה. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 230;

ולדשן. Waldshan, Waldshen.
עמד בראש ישיבת נובהורדוק באוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 53;

ולר (ועלער), Weler,שמואל יוסף, בן יצחק אייזיק.
נולד בערך בתרמ"ה,1885. זמן מה היה פקיד באחוזה על יד גרודנה. בתרפ"א,1921, חזר לעירו קלצק, Kleck, ושם היה השוחט הראשי. היה ממייסדי המזרחי בעירו ובסביבה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס קלצק, עמ 36;

ונגרין, Vengrin, יעקב.
רוב ימיו חי בפונידל, Ponidel , Panidėlis ,שבליטא, ושם היה "משפיע" חב"די. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל 507; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 268;

וסטרייך בן-ציון, Westreich,בן יוסף.
למד בטרנופול אצל הרב דוד מרדכי מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון", ואצל הרב דב בעריש וידנפלד מטשבין, Trzebinia, שעל יד קרקוב. היה חתנו של הרב מרדכי יוסף ספיר (ע"ע) בצאנז,,Sanz, Nowy Sącz ועל ידו שימש כאב"ד. אחר כך נתמנה לרבה של ביאלי קאמיין, Biały Kamień, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 25; וונדר, ב, עמ 928;

וסטרייך,יוסף-יוסקא, בן בן-ציון.
נולד בתרמ"ה,1885, בקנצ'וגה,Kanczuga, שבגליציה המזרחית, ומתרס"ח,1908, כיהן שם כרב. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט להונגריה, וכיהן כרב בבסרמין Böszörmény,. אחרי המלחמה חזר לעירו. בתרפ"ג,1923, היה כחצי שנה בארצות הברית ושם אסף כספים להקמת בניין לישיבה בעירו. הוצעה לו רבנות בארצות הברית, אך הוא העדיף לחזור לפולין, כי לדעתו לא היתה באמריקה אפשרות נאותה לחנך את בניו ברוח היהדות. הוא נסע לאמסטרדם, ובספריות של הקהילה היהודית והרוזנטליאנה בדק כתבי יד עתיקים כדי להוציא מהדורות מדעיות של הספרים "כנפי יונה" ו"מעשה רוקח" מאת אליעזר רוקח, שהיה רבה של אמסטרדם. היה חבר באגודת ישראל, והשתתף בכנסייה הגדולה השלישית של התנועה, שהתקיימה במריינבד, Lázné Marienbad,Mariánské, שבצ'כוסלובקיה בקיץ תרצ"ז,1937. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, ועל אף התנאים הקשים המשיך ללמוד וללמד, בלבוב ובערים הסמוכות שאליהן התגלגל. כשנכנסו הגרמנים לאזור נמלט לזבאראז', Zbaraż, שבגליציה המזרחית, והסתתר עם בני משפחתו ויהודים אחרים בתוך בונקר. כמה ימים לפני שנכנסו הרוסים לעיר, בתש"ד,1944, גילו אותם הגרמנים, והם נספו.
מקורות: וונדר, א, עמ 929-930; אלה אזכרה, ד, עמ 27-21; זיידמן, אישים, עמ 239-232;

וסלר, Wesler,אברהם מרדכי.
נולד בתרנ"ב,1892. לפי רבני ברית המועצות 1939-1991, בתרל"ב,1872 . למד בישיבת סלובודקה, ואחר כך היה המנהל הרוחני של הסמינר למורים "יבנה" בטלז. לפי "ליטע" היה ראש ישיבה בטלז. שימש כרב באוניקשט, Onikshty,שבליטא, ואחר כך בפלונגיאן Plungyani,. היה פעיל באגודת ישראל. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם התעללו בו. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 47; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 154, 489; ליטע II, עמ 359; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 46, 95, 209; אשרי, חורבן ליטע, עמ 199 , 285;

וסרמן, Waserman, Wasserman,אלחנן בונם, בן בנימין בייניש.
נולד בתרל"ה,1875. לפי "יהדות ליטא" בתרל"ז,1877. היה מגדולי האישים התורניים ביהדות אירופה המזרחית ומראשי עולם הישיבות הליטאיות. היתה בעל השכלה כללית רחבה, ושלט בכמה שפות. למד בישיבת וולוז'ין. בתרס"ג, 1903, התקבל כרב באמצ'יסלבAmtchiclav, , שברוסיה הלבנה. אחרי שנתיים עזב את העיר, והתחיל ללמוד אצל ה"חפץ חיים" בראדין. בתר"ע,1910, התקבל כראש ישיבה בבריסק Brisk,, Brest Litowsk, שבווהלין. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהרוסים גרשו את יהודי האזור, נדד ברחבי רוסיה, ואחרי המלחמה התיישב בברנוביץ Baranowice, שבווהלין. שם הקים את ישיבת "אהל תורה" שנעשתה לאחת הישיבות החשובות במזרח אירופה. היה מראשי אגודת ישראל ומעורב בענייני הציבור היהודי בפולין. כשפרצה מלחמת העולם נמלט לווילנה, ושם עזר מאוד לרבנים ולתלמידי הישיבות. ביוני 1941, יום לפני כניסת הגרמנים לעיר, נסע לקובנה. כשנכנסו הגרמנים לשם הם אסרו אותו ושלחו אותו עם עוד שנים עשר רבנים, שבאותה עת שהו בביתו של ר' אברהם גרודז'נסקי (ע"ע), להריגה בפורט התשיעי.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 9-29. זיידמן, יומן, עמ 197-196; יהדות לטביה, עמ 267-266; אלה אזכרה, א, עמ 91-82; פנינה מיזליש, פדות, עמ 16, הע' 4; יהדות ליטא, עמ 47; פון לעצטן חורבן, 9, עמ 36-37; ברנוביץ' עמ 256; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 23, 209; פייקאז', חסידות פולין, עמ 335-338; אשרי, חורבן ליטע, עמ 46-50; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 178, 179, 181;

וסרמן, אריה לייב.
נולד בתרע"ה,1925. היה ב"כולל הרבנים" שעל יד ישיבת טלז. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, עמ רפ;

וסרמן, נפתלי.
נולד בתרס"ט,1909. היה ב"כולל הרבנים" שעל יד ישיבת טלז. נספה בגטו קובנה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, עמ רפא;

וסרמן.
בזמן המלחמה הגיע לגטו לומז'ה, Łomża, שבווהלין (לא נמסר מהיכן), ושם ניהל את ענייני הקהילה. עם אחרוני היהודים בעיר הוגלה לגטו זמברוב,Zambrów,שבאזור. נספה באושוויץ.
מקורות: ספר זכרון לקהילת לומז'ה, עמ 120;

שידלובסקי, אלחנן - שיף ,בן-ציון

sh
שידלובסקי, Shidlowski, אלחנן דוד
הרב מקרימולוב,Kromolów, שבאזור לודז'. עונה בידי פולקס-דויטשה (פולני ממוצא גרמני), ונספה.
מקורות: ספר זכרון/אנדעק בוך, ק"ק זאויירטשע והסביבה,עמ 344, 350; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה עמ 512;

שיינברג, Schönberg, ברנרד.
נולד ב- 17.6.1908 בגליציה. בילדותו היגר עם משפחתו לפריס. שם למד בתלמוד תורה, ובאותה העת גם בגימנסיה צרפתית. בתרפ"ז,,1927 התחיל ללמוד בסמינר לרבנים בפריס, וגם למד משפטים. בתרצ"ג, 1933, הוסמך לרבנות, וגם וקיבל אישור לעסוק בעריכת דין. באוקטובר 1936 התמנה כסגנו של הרב הראשי בליון, Lyon. שם טיפל בנוער והקים ביסוד תלמודי תורה. גם הקים את אגודת "הקשר" Le Lien, שתפקידה היה למנוע את נישואי התערובת. ב- 1939 השתתף, כרב צבאי, בקרבות בבלגיה. באחד הקרבות שבהם השתתף כמעט נפל בשבי, אך הצליח להימלט. באוגוסט 1940 שוחרר מן הצבא, חזר לליון, ושם סייע הרבה לאלפי הפליטים היהודים שהגיעו לאזור. ב-1941 הקים ועדה שניסתה לעזור ליהודים שעבדו בשירות הממשלתי ונפגעו מן התחיקה האנטי יהודית של ממשלת וישי.ביוני 1942 הסכים לשרת כרב של מחוז הרון. ביולי 1942 ביקר בעיר Ruffieux שבמחוז סאבוי. כשראה את מצבם הקשה של היהודים שם, הגדיל את התמיכה בקהילה, שילם לרופא שידאג לחולים, ומינה אדם שידאג לצרכים הדתיים. הוא היה פעיל באגודה לידידות נוצרית-יהודית. בעזרתו של אחד מעמיתיו הגיש מחאה לשלטונות הכנסיה, על התחיקה האנטי יהודית. בין ה-20 ל-21 לאוקטובר 1942 פלשו שוטרים לבית הכנסת בליון ועצרו יותר מחמישים איש. הרב שונברג וחבריו מיחו בפני השלטונות על חילול המקום הקדוש.
הרב שיינברג נאסר ב- 26.5.1943. והועבר למחנה המעצר בדראנסי, Drancy. שם מונה כרב, אירגן שיעורים ביהדות, טיפל בילדים, קיבל חדר ששימש כבית כנסת, וביקר בקביעות את החולים והאסירים. ב20.11.1943 גורש לאושוויץ, ושם נפטר בפברואר 1944 מאפיסת כוחות, ועדיין לא מלאו לו 35 שנים. אחרי המלחמה העניקה לו המחתרת הצרפתית אות כבוד.
מקורות: Paul Levi, p.p. 401-404

שיינברג, יהודה, בן הרב זאב (וולף) מאיר. היה רב בברנוביץ שבווהלין. נספה בשואה.

מקורות: עדות קרובת משפחתו שלומית ריץ פינקלשטיין.

שיינברג, ניסן (יושע), בן הרב זאב (וולף) מאיר .
בא ממשפחה של חסידי סלונים. היה דיין בברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. פעל הרבה למען בית הספר "בית יעקב" בעירו. נספה בעירו בשושן פורים תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 196-193; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שיינטוך, Scheintuch ,Sheintuch ,אליעזר.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בטורצ'ין, Torczyn, שבווהלין, עם הרב בן ציון צוקר (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 96;

שיינטופ, Sheintup, Scheintup,יהושע.
מתרצ"ז,1937, כיהן כרב ודיין באוסטילהUstila, Ostila, שבגליציה המזרחית. נספה ביוני 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 33; קהילת אוסטילה, עמ 12, 125; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שיינין, Sheinin, אריה לייב.
היה רבה של דוקשיצה, Dokszyce, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 252; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 465;

שיינפרוכט, Sheinfrucht, Sheinfruct ,חנוך העניך, בן ישעיהו.
מייכוב-קשוינז, Miechów Chrasznica, שבאזור קרקוב. ב-1942 התפללו בביתו מנחה ומעריב. גורש למחנות עם כל יהודי העיר באקציה הגדולה שהגרמנים ערכו בתשרי תש"ג, ספטמבר 1942.
מקורות: ספר יזכור מייכוב, כראשניצה וקשיונז', עמ 215; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 302, 304;

שיינקמן, Sheinkman, Scheinkman,אליעזר.
נולד בתרס"ח,1908. היה רבה האחרון של טרשקון,Traszkuny , שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 318; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שילוביצקי, Shilowitzki ,Silowicki, בן-ציון, בן אליעזר.
נולד בתרמ"ה,1885. למד בישיבות סלובודקה וקלםKelm, Kelmė, שבליטא. גר בבליצה,Bellitza, Bielice , שבאזור ביאליסטוק. והתפרנס ממסחר. בתרצ"ד,1934, הזמין אותו הרב ירוחם לייבוביץ' ללמד בישיבת מיר. נספה בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: פנקס בעליצה, עמ 223-220;

שילנסקי, Shilanski, שלום. נולד בתרנ"ה,1895.
היה ב"כולל הרבנים" שעל יד ישיבת טלז. נספה בגטו קובנה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רפא;

שימאנוביץ (שימונוביץ?), (Shimanowitz (Shimonowitz?,מרדכי.
היה המנהל של ישיבת "בית יוסף" באוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר אוסטרובצה, עמ 223;

שיף, Schiff, Shif ,בן-ציון, בן שמעון.
היה אדמו"ר באנטוורפן. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שסב;