אלטר, אברהם - אֶליס, שניאור

al

אלטר, (רוטנברג, (Rotenberg, וכך כל האדמורי"ם והרבנים משושלת גור), אברהם יששכר בנימין אליהו
בן מנחם מנדל, שהיה רבה של פביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ח,1898, וגדל בבית סבו אריה לייב, בעל "שפת אמת". אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לפביאניץ, ושם הכין לדפוס את כתבי סבו שעד אז לא ראו אור. בתרצ"ד,1934, נתמנה להיות רבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה, ושם עבד באחד ממפעלי התעשיה, עד ששולח לטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 36-33;

אלטר, אברהם מרדכי, בן שלמה.
משושלת גור. נולד בתרל"ד,1872. למד והוסמך להוראה בוורשה. אחר כך עבר לז'יכלין, Żychllin, שבאזור לודז', ונעשה לרב ואב"ד של העיר. היה חבר באגודת ישראל. כשכבשו הגרמנים את העיר בימי מלחמת העולם השניה הם התעללו בו. בחורף ת"ש,1939-40, ביקשו ממנו הגרמנים שיעזור להם בארגון הגירושים מן העיר. הוא סרב לשתף אתם פעולה, ונורה עם עוד כמה מנכבדי הקהילה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 21-18; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 118;

אלטר, אריה לייב, בן בן-ציון.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרבה של רדזימין, Radzymin, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בשמחת תורה תש"ב,1941.
מקורות: ספר זכרון רדזימין, עמ 41;

אלטר, מאיר, בנו הבכור של אברהם מרדכי, הרבי מגור.
התחנך אצל סבו בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. עבר לוורשה, ללודז', ובסוף חזר לוורשה, ושילב את הלימודים עם העיסוק במסחר. כשכבשו הנאצים את ורשה הם חיפשו את האדמו"ר אברהם מרדכי, אך במקומו הלך בנו מאיר. כשהתירו הגרמנים לר' אברהם מרדכי לעזוב את ורשה, הם לא אפשרו זאת לבנו. הוא עבד באחד ה"שופ"ים, ומשם גורש לטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 110, 331; אלה אזכרה, ד, עמ 229-226;

אלטר, מנחם מנדל, בנו של האדמו"ר מגור, אריה לייב, בעל ה"שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי (ע"ע). נולד בתרל"ז,1877. תחילה גר בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, ושם הקים ישיבה חסידית. בראשית המאה יסד את העיתון היומי החרדי "הקול", שנועד להילחם ב"הצפירה" של נחום סוקולוב, ואת העיתון היידי "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט" שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. העיתונים הללו חדלו להתקיים ב-1913. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לרוסיה, וזמן מה ישב בוויטבסק. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בפביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז', ובתרצ"ד, 1934, נבחר לרבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. המינוי התעכב, כי היו קשיים בהסדרת משרה לבנו של יחזקאל ליבשיץ שהיה רבה הקודם של העיר, והוא אושר רק בתרצ"ח,1938. הרב אלטר היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובתרצ"ה,1935, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתדל להסתתר, כי הגרמנים חיפשו את הרבנים. באוגוסט 1942 נספה עם משפחתו בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 69-360; זיידמן, יומן, עמ 60-59, 316,317, 331; ספר קאליש, א, עמ 221; ספר קאליש, ב, עמ 65, 228-227; תולדות יהודי קאליש, עמ 201- 203; אלה אזכרה, ב, עמ 60-52; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 175, 216; ספר פביאניץ, עמ 89, 95, 385; יהושע אייבשיץ , כערער בערבה, עמ 233, 235;

אלטר, משה אלחנן, בן אברהם יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. הוסמך לרבנות בידי הרב מאיר אראק מבוצ'אץ. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. אחרי המלחמה נתמנה כחבר בית הדין הרבני בלבוב, לצידו של הרב יצחק ציף, ואחרי שזה נפטר, בתרצ"ה,1935, ירש שם את מקומו כראב"ד. נוסף לתפקידו זה היה גם ראש ישיבת בעלז בלבוב. כשכבשו הרוסים את לבוב, בספטמבר 1939, עזר לפליטים שנמלטו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נצטוו הוא, הרב ד"ר קלמן חמיידס והרב ישראל יהודה לייב וולפסברג (ע"ע), באמצעות היודנראט, למסור להם רשימות של אנשים חשובים, אך הוא סרב לעשות זאת ובשל כך נאסר, ואחר כך נפטר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 189-184; ישראל קלפהולץ, גדולי חסידי בעלז, ב, עמ רנט-רסד; כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 63; בסוד ישרים ועדה, עמ שז;

אלטר, משה בצלאל, בן יהודה אריה לייב, בעל "שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור (ע"ע). נולד בתרכ"א,1861. לפי אלפסי בתרכ"ח,1868. את כל זמנו הקדיש ללימודים בחצר של אדמו"רי גור, Góra Kalwaria, על יד ורשה. בתרפ"ה,1925, ביקר בארץ. בתרצ"ז, 1937, עמד לעלות ארצה, קיבל סרטיפיקט (רשיון עליה מן הבריטים), אך ויתר עליו לטובת נכדו. בזמן המלחמה עבר מגור לוורשה, ושם עבד ב"שופ", לנעליים, עם האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע), ואחרים. נספה בטרבלינקה בתש"ג.
מקורות: אדמו"רים, עמ 218-215; זיידמן, יומן, עמ 64-63, 292, 331; אלה אזכרה, ב, עמ 103-96; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של;

אלטר, נחמיה, בן אריה לייב, בעל "שפת אמת" מגור.
נולד בתרל"ד,1874. עד מלחמת העולם הראשונה ישב בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. בימי המלחמה עבר לוורשה. אחר כך עלה לארץ, התישב בירושלים, וניהל את ישיבת "שפת אמת". אחרי מאורעות תרפ"ט,1929, חזר לפולין והתיישב בלודז'. בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בגטו לודז'. שם תיקן תקנות בעניין התפילה, ושלח מצרכי מזון לרעבים. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. אחר כך העבירו אותו החסידים לגטו ורשה , כי חשבו ששם יוכל להינצל, ושם נפטר.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 316; אלה אזכרה, ה, עמ 95-92; לאָדזער טאָגבלאט, עמ 455; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 153-159;

אלטשטאט, Altstadt, Altstat ,חיים אריה.
זמן מה היה אב"ד בקרופיץ,Kropice,שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ג, 1943.
מקורות: על חרבותיך סטניסלאב: עמ 369; פנקס ה קהילות, גליציה המזרחית, עמ 490;וונדר, א, עמ 208;

אליוביץ', Eliowitz , מרדכי, בן ישראל קלמן.
נולד בתרס"ו,1906. בנעוריו למד בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'', Baranowice, שבווהלין. אחר כך למד בישיבת קלצק,Kleck , שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), והוסמך להוראה בידי הרב אהרן קוטלר והרב אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרצ"ו,1936, נתמנה לדיין ומו"ץ בסלונים, Słonim, שבווהלין. כשנכבש האזור הזה בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, ניסה לעבור לווילנה, ועמד להצטרף לאותם בני הישיבות שעמדו להימלט משם ליפאן. נתפס בגבול והוחזר לסלונים. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 221-219, פנקס קלעצק, עמ 39; פנקס סלונים, א, עמ רמג;

אלינוביץ, ,Elinowitz אהרן.
נולד בתר"ס,1900. היה רבה האחרון של ויסוקי דבור Visoki Dvor, , שבליטא. ב-17 ביולי 1940 קרא לו המפקד הגרמני של העיר ואמר לו שאת היהודים יפרידו משאר תושבי העיר, והוא, הרב, יהיה אחראי על כך. הוא ציווה עליו לשלוח, בשבת, ארבעים יהודים כדי שישטפו את הרצפות במקום מגוריהם של החיילים הגרמנים. נרצח בטרוקי,Troki, עם בני קהילתו, שגורשו לשם בערב יום הכיפורים תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 253; ליטע, I, עמ 1872; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אֶליס, Elis,שניאור זוסיא, בן הרב אלתר חיים.
מתרס"ב, 1902 עד תרע"ב,1912, היה רב בקאלוש Kalusz, שבגליציה המזרחית. כפי הנראה ירש את מקומו של אביו בזוואניץ Zhvanets, Zvanitz
שבאותו האזור. נספה, כנראה , באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

וייסמן, גרשון - ויליג, שרגא

we

וייסמן, Weisman,גרשון, בן חיים.
נולד בתרנ"ז,1897. למד בישיבות וולקוביסק, Volkovysk, וקלצק,Kleck ,שבווהלין. מתרע"ג,1913, היה רב בזופיובקה (טרוכימברוד), Zofjówka. כששלטו הרוסים בעירו טרוביץ, Targowica,ב-1940, הם אסרו אותו בעקבות הלשנה של קומוניסט יהודי באשמת מסחר בלתי לגאלי בשמרים ובסחורות אחרות, ואחרי זמן מה שיחררו אותו. נספה באב תש"ב,1942, עם הרב ברוך זאב בייגל (ע"ע).
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 83, 89, 90;

וייסמן, משה.
היה בוגר בית המדרש לרבנים בברסלאו. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים בא לטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. שם היה הרב של הטמפל של הנאורים, ולימד יהדות בבית הספר העברי "שפה ברורה". כתב ספר בפולנית על הפוליטיקה היהודית של אדריינוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח מזרחה. מאז לא נודעו עקבותיו.
מקורות: עדות בעל פה של פרופ' צבי אנקורי, יליד טרנוב, שכתב על הטמפל בעירו בספרו ערמוני אשתקד;

ויכסלפיש, Weichslfisch,Weichslfish,ישראל משה.
היה בן למשפחת תעשיינים מלודז'. גר בקוטנה, Kutno, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: ספר קוטנה והסביבה, עמ 287. בנו שכתב את הרשימה כותב שאביו היה רב, אך בדברים עצמם אין הדבר מוזכר.

ויסבורד (וייסברוד)Weisbrod,,Weisbord,ישראל איסר.
היה רבה האחרון של דרוביאן, Darabėnai, שבליטא. ב- 28 ביוני 1941 התעללו בו הגרמנים ואחר כך ירו בו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 210, 211; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 137, 209; אשרי, חורבן ליטע,
עמ 204; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

וייסברוד, יעקב.
כיהן כרב בטורבין, Turobin, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר טורבין, עמ' 142, 147;

וייסבורד (ויסברוד), שרגא פייבוש.
כיהן כרב בפוזלאווה, Podzelva, שבלטביה, "דער פאזלעווער רב". הגרמנים התעללו בו לפני שנספה, ביוני 1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 285- 281;

וייסברוט, Weisbrot,יוסף דוד.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של קרשניק, Kraśnik, שבאזור לובלין. בלילה הראשון שבו כבשו הגרמנים את העיר הם עצרו אותו ועוד כמה מראשי הקהילה, ואת הכומר הפולני, כבני ערובה, ולמחרת שיחררו אותם. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 520, 521;

וייסברוט, יצחק.
היה רבה האחרון של ידליצ'ה, Jedlicze , שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 222;

וייץ, Weitz,מרדכי, בן אברהם.
היה תלמידו של הרב שמשון אורנשטיין בקאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. פירסם מחקרים על תולדות יהודי העיר. בימי מלחמת העולם השניה דאג לחינוך הילדים בעירו. אז פירסם חוברת שעברה בחשאי מיד ליד, ובה היו ידיעות שונות שהועיל למגורשים. נספה בשואה.
מקורות: תולדות יהודי קאליש, עמ 215, 405;

וייצ'יק,Weitchik ,משה יצחק.
היה רבה האחרון של אירגולה, Ariogala, Erogelan, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 137;

וילוביץ,Wilowitz,בנימין.
נספה בידי אוקראינים בסקאלאט, Skalat Stary, שבגליציה המזרחית, בפוגרום הראשון שנערך בעיר ביולי 1941. בנו ברל'ה סרב להתפשט על פי הבור, ונורה.
מקורות: סקאלאט, קהילה שחרבה, עמ 101, 102;

ויליג, Willig,Wilig,שרגא פייבל.
נולד בתר"ל,1870. בתר"ס, 1900, בערך התמנה לרב בדלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית. בתרס"ט,1909, הקים בבוצ'אץ בית לימוד תורה כללי, שהיה אמור לבטל את ה"חדרים", ולכלול בתוכו גם את הישיבות. את הכסף להקמת המוסד הזה תרם אחד מעשירי הקהילה. בתרס"ג,1913, נתמנה לדיין בעיר. באותה התקופה הוא הקים שם ישיבה, ואחרי מלחמת העולם הראשונה היא השתלבה במסגרת ישיבות "בית יוסף"- נובהרדוק. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט לבודפשט. אחרי המלחמה חזר לבוצ'אץ והיה רבה האחרון של העיר.[1] כמו רבנים אחרים מבוצ'אץ שכיהנו שם לפניו שימש גם הוא כסמכות תורנית לכל פולין והיה מאלה שפסקו הלכות לרבנים אחרים. נפטר בבוצ'אץ' בתשרי תש"ב,1941.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 326-321; זיידמן, אישים, עמ 508-502; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית,
עמ 85; וונדר, ב, עמ 801-805;

[1] הסופר ש"י עגנון מזכיר את הרב שרגא פייבל ויליג בספרו "עיר ומלואה", עמ 650-652. תודה למחותני הרב ד"ר משה קליין שהעמידני על כך.