הרבסט, פנחס - השל, אברהם

he

הרבסט, Herbst פנחס.
היה רבה האחרון של העיירה סוסנוביצה, Sosnowica, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 338;

הרכבי,Harkavi שלמה.
נולד בתר"ן,1890. למד בישיבות ראדין, מיר, וקלם, Kelm, Kelmė. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלטו תלמידי ישיבת מיר מן החזית, ובאו לפולאטבה, Poltava, שבאוקראינה. אחרי שפרצה המהפכה הקומוניסטית הם הצליחו לחזור לפולין, והרב הרכבי נעשה המנהל הרוחני של ישיבת "שער התורה" בגרודנה, בתשרי ת"ש,1939, עבר עם רוב תלמידיו לווילנה. שם נספה כשכבשו הגרמנים את האזור.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 204-200;

הרמלין Hermelin,,לוי יצחק.
נולד בתרנ"ה,1895. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה כרבה של אולסק, Olesko, שבגליציה המזרחית. מתר"ץ,1930, בערך היה רבה של פודקמיין, Podkamień. היה מקורב לציונים, ונבחר להיות רבה של העיר על אף התנגדותם של חסידי בעלז במקום. נספה כנראה בתש"ג.
מקורות: וונדר, ב, עמ 699; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 415;

הרנזון, ,Hernzon ,Hernson חיים שמעון, בן הרב שלום דב.
נולד בפולין בתרכ"ו,1886. זמן מה עסק במסחר. בתרס"ו, 1906, נתמנה לרבה של קלצק, Kleck, שבווהלין, ושם כיהן כרב 35 שנים. בגלל עלילת ריגול שטפלו הפולנים על יהודי העיר הוא ישב זמן מה במאסר. בתרע"ח,1918, צרפו אותו השלטונות הגרמניים לבית משפט השלום, עם נציגי הדתות האחרות. נפטר בכ"א בכסלו תש"א, בימי השלטון הסובייטי, ובהלווייתו השתתפו גם נציגי השלטונות.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הרץ,Hertz‏, יוסף.
נולד בתרנ"ג, 1893 בפולין. למד בישיבות והוסמך לרבנות. אחרי מלחמת העולם הראשונה השתקע בפריס, ומראשית שנות השלושים של המאה העשרים היה הרב של בית הכנסת של היהודים יוצאי פולין ברחוב רוזייה, Rosiers‏. באוגוסט 1942 נעצר וגורש לאושוויץ. שם נספה.
מקורות: Paul Levi, p.382

הרץ, ,Herz קלמן, בן שרגא פייבל, ואחיו של שלמה דוד (ע"ע).
נולד בתרמ"ט,1899. למד בעצמו תנ"ך, והתעניין בבלשנות. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח לצ'כיה ולבודפשט. אחר כך גר בריישא, Rzeszów , שבגליציה המערבית, והיה חבר נשיאות הקהילה וראש תנועת המזרחי שם. עסק במסחר, ואחרי שירד מנכסיו התקבל כדיין ומו"ץ בשכר. בזמן הכיבוש הגרמני התגלגל במחנות עבודה שונים. נספה בערך בתש"ב. אביהם שהיה חובב ציון עלה ארצה בתרפ"ט,1929, וגר בעיר העתיקה, שם מינה אותו הרב קוק כדיין ומו"ץ.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 140;

הרץ, שלום, בן שמעון.
נולד בתר"מ,1880. היה דיין ומו"ץ בסנדזישוב ,Sędziszow, שבגליציה המערבית. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, ב, עמ 705;

הרץ, שלמה דוד, בן שרגא פייבל, ואחיו של קלמן הרץ (ע"ע).
שלמה דוד נולד בערך בתר"ן,1890. מצעירותו נודע כעילוי. לימד יהדות לסטודנטים יהודים ולמד מהם לימודים כלליים. בתרצ"ג, 1933, נתמנה כרבה של בורשצ'וב ,Borzechów,שבגליציה המזרחית, והיה רבה האחרון של העיר. היה נשיא התלמוד תורה שם. בימי מלחמת העולם השניה היה חבר ביודנראט, עם בנו מאיר. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר סטרי, עמ 116; ספר בארששטשיוו, עמ 65, 163; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 104, 105;

הרציג,Herzig,דוד, בן יעקב שלום.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כאב"ד בניאז'קוביצה, Niażankowice, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 336;

הרציג, נפתלי צבי, בן משה.
נולד בתר"ן,1890. בתרצ"א,1931, נתקבל כרבה של טשיטש Chitch, Czudec, שבגליציה המערבית. נספה בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 717-16;

הרציג, שבתאי יצחק, בן נפתלי צבי.
נולד בתרס"ט,1909. בסוף תרצ"ו,1936, התמנה לרב בגודוב, Godowa, שבגליציה. נספה בקיץ תש"ב,1942, במחנה עבודה ליד יאסלו, Jasło, שבאותו האזור.
מקורות: וונדר, ב, עמ 719-718;

השל, ,Heschelאברהם יהושע, בן ישראל שלום יוסף.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרע"ב, 1912, נעשה אדמו"ר במז'יבוז', Międzybórz, שבאוקראינה. הוא המשיך לכהן בתפקידו זה גם בימי השלטון הקומוניסטי. בתרפ"ב,1922, עלה בידו להימלט עם כל בני משפחתו מברית המועצות, והשתקע בטרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית. כשאסרו אותו הנאצים סרב להשתחרר, כי חשש שבמקומו הם יתפסו יהודים אחרים. נספה על יד טרנופול.
מקורות: אדמו"רים, עמ 13-12; החסידות מדור לדור, א, עמ 219; וונדר, ב, עמ 722-723; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ צב;

השל, אברהם יהושע, בן פנחס
מזינקוב Zinkow,, שבאוקראינה.[1]
התפרנס ממסחר ונענה לבקשות של חסידיו להנהיג עדה. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו קרקוב ושם נפטר.
מקורות: וונדר, ב, עמ 741;

[1] זינקוב שבאוקראינה. סביר להניח שסיפורו של אברהם יהושע השל בן פנחס זהה לזה של אברהם יהושע השל,בן ישראל שלום יוסף, וגם הם עברו מאוקראינה לגליציה, כשהאזור הזה סופח לברית המועצות.

רוזובסקי, יהושע - רוזנבוים, מאיר

רוז-רוז

רוזובסקי, Rozowski,יהושע השל, בן הרב מיכל דוד.
נולד בתרס"ד,1904. תחילה למד בבית הספר בעירו גרודנה. ואחר כך בישיבות במינסק, ובסמילוביץ,,Smilovitch ,Smilovichi, שברוסיה הלבנה, ואחר כך בישיבות "שערי תורה" בגרודנה ו"כנסת ישראל" בסלובודקה. הוסמך לרבנות בידי ר' שמעון שקופ. היה בעל השכלה כללית רחבה. מתרצ"ה,1935, מילא את מקומו של אביו כרבה של גרודנה. עם כניסת הגרמנים לגרודנה, ביולי 1941, נעצר עם רבים מראשי הקהילה, והיה בין ראשוני הנספים בעיר.
מקורות: גרודנה –גראדנע, עמ 351, 522; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רוזובסקי, שמעון, בן אברהם.
נולד בתרל"ד,1874, ברוסיה הלבנה. למד בישיבות וולוז'ין וסלובודקה. כיהן כרב בשימאנצי, Šimaniškai, ובקאפוליKapolli, , שברוסיה הלבנה. כשכבשו הסובייטים את העיר ב-1919 נמלט משם לליטא. שם כיהן עד השואה כרבה של איישישוק, Eishiskes. היה פעיל בתנועה הציונית ובמזרחי. נמנה עם הרבנים שחתמו בתרפ"א, 1921, על "קול קורא" של רבני פולין למען הצטרפות אל המזרחי, ובתרפ"ו,1926, למען "קרן החלוץ המזרחי". פירסם מאמרים בעיתונות הציונית הדתית בליטא ובארץ. כשפרצה מלחמת העולם השניה אירגן בעירו ועד לפליטים, צייד אותם בכסף ובתעודות, ושלח אותם לווילנה. הפעילות הזאת התנהלה בביתו, ושם היו פודים את הפליטים שנפלו בידי השלטונות והיו צפויים לגירוש לפולין. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם ציוו עליו להקים את היודנראט. באוגוסט 1941, כשנודע ליהודי העיר על הטבח ביהודים בערי ליטא, הוא כינס את היהודים בבתי הכנסת והפציר בהם לרכוש נשק ולהיערך להתנגדות. מקצת מן היהודים צידדו בו, אך רובם אמרו שאין טעם לאבד את התקוה. נספה, כנראה בספטמבר 1941.
מקורות: איישישוק, קורותיה וחורבנה, עמ 53, 59, 61, 62, 64, 66, 126-125 ; יהדות ליטא, ב, עמ 94; אשרי, חורבן ליטע, עמ 53, 59, 61-64, 125-126; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 686; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499; פנקס הקהילות, ויתנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ ' 126, 127, 128;

רוזובסקי, וילנה.
נפטר במחנה עבודה בברית המועצות.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 190;

רוזן, Rozen, Rosen ,אליהו, (אולי גם דוד משה).
בן אברהם אריה לייב. נולד בתר"ן,1890. זמן מה כיהן כרב בהסן,Hessen, שבגרמניה. אחר כך חזר לאושוויינצ'ים שבה גר קודם לכן. נספה בשואה.
מקורות: ספר אושפיצין (אושוויינצ'ים-אושוויץ), עמ 256-255; וונדר, ד, עמ 756-759;

רוזן, מרדכי, בן נחמן צבי.
נולד בתרמ"א,1881. התקבל כרב במונאסטרישץ, Monastyrska, שבגליציה המזרחית, ועל שמה נקרא. היה ידוע כפוסק מובהק. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, והתקבל כרב בבית הכנסת "אמת ושלום", וחבר בבית הדין של "קהל יראים". היה מאוהדי אגודת ישראל, והשתתף בכל הכינוסים שלה שהתקיימו בעיר. כשנכנסו הנאצים לעיר התמנה כראב"ד, במקום הרב יוסף ב שנמלט לאמסטרדם, ודאג ליהודים שנושלו מפרנסתם. הוטל עליו לפסוק בשאלות הקשות והסבוכות שהזמן גרמן, ובעניינים הללו ניהל התכתבות מסועפת עם גדולי הדור. בקיץ תרצ"ט,1939, קיבל ויזה כדי לנסוע לארצות הברית ולכהן שם באחת הקהילות, אך הוא סרב להשתמש בכרטיס ההפלגה, כי זה נועד ליום השבת. עד שקיבל כרטיס אחר פרצה מלחמת העולם. ימים אחדים לאחר מכן גורש לבוכנוואלד ושם נספה בכסלו ת"ש,1939.
מקורות: וונדר, ד, עמ 766-761; אלה אזכרה, ה, עמ 29-24;

רוזנבוים, Rosenboim, Rozenboim, Rosenbaun, מאיר
בן יעקב יששכר בער מסלוטובינה, Slotowina, שבגליציה המזרחית. נתמנה לאדמו"ר בחיי אביו, והתיישב בריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ נו;

רוזנבוים, ניסן חיים, בן אליעזר זאב (וולף).
נולד בתרנ"ט,1899. היה אדמו"ר, וגם כיהן ברבנות בברודשין, Brodschin, Bohorodchany, ובדרוהוביץ',Drohobycz, שבגליציה המזרחית.נספה בכסלו תש"ג,1942.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תסט;

רוזנבוים, מאיר, בן יצחק מראחוב ,Rachów, שבאזור לובלין.
היה אדמו"ר בדרוהוביץ', Drohobycz, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ נו;

רפפורט, חיים - רשבם, שמואל

ra
רפפורט, חיים, בן יששכר דב.
בתרס"ו,1906, השתקע ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית. היה מנכבדי הקהילה, וסירב לכהן ברבנות. הצטרף לתנועה הציונית והיה פעיל בה. נספה בשואה.
מקורות: תולדות יהודי יאסלו , עמ רצ"ה-ש, שסג;וונדר, ד, עמ 991-992;

רפפורט, יהושע, בן שמואל.
נולד בתר"ם,1880. בתרפ"ט,1929, התקבל כרבה של חורוסטקוב, Chorostkow, שבגליציה המזרחית, והיה רבה האחרון של העיר. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 995; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 320; ספר חורסטקוב, עמ 303; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רפפורט, יוסף חיים, בן שמואל.
בתרס"ו,1906, נתמנה לראב"ד בראווה רוּסקה, Rawa Ruska,שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד למונקאץ'Munkacz, Mukačevo, שבקרפרטורוס (אז צ'כוסלובקיה היום אוקראינה). אחר כך חזר לעירו. נספה בבלז'ץ באב תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 996; אלה אזכרה, ג, עמ 155;

רפפורט, ירחמיאל משה נח,
בן יחיאל ישעיהו. בתרנ"ט,1899, התמנה למו"ץ בראווה מזובייצקה,Rawa Mazowiecka, שבאזור לודז'. הגרמנים התעללו בו. הפסטור של הכנסיה הגרמנית בעיר שהיה מיודד אתו ניסה לעזור לו, אך ללא הועיל. אחר כך, הודות להשתדלותם של כמה יהודים, הצליחו להעביר אותו לגטו של טומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowiecki, שבאותו האזור, והוא הוכר כרב של הגטו. הגרמנים רצו לג\וז את זקנו והעמידו בפניו את הברירה בין גזיזת הזקן או קבלת מאה מלקות. הוא בחר במלקות, וכתוצאה מהן נפטר בשבט תש"ב, 1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילת טומאשוב – מזובייצק, עמ 70; הוברבנד, עמ 32, 85; וונדר, ד, עמ 1002-1003;

רפפורט, ישראל מאיר הכהן.
בתר"ע,1910, נתמנה לאב"ד בפולאנייץ-פלאנטש,Połaniec, שבאזור לובלין, ועד השואה היה רבה של העיר. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 383;

רפפורט, שבתאי הכהן.
נולד בתרמ"ח,1888,בביליץ,Bielsko-Biała, שבגליציה המערבית,שלזיה, למשפחת למדנים מיוחסת. בבית הוריו, שהיו תעשייני אריגים, רכש גם השכלה כללית. היה פעיל באגודת ישראל. בתרע"ה,1915, נתמנה כדיין ומו"ץ בווידיסלב, Wodzisław, שבאותו האזור, ומילא תפקיד נכבד בהנהגת הקהילה. מכיוון שידע היטב פולנית וגרמנית שימש בימי מלחמת העולם הראשונה כמתרגם רשמי בין שלטונות הכיבוש הגרמנים לבין התושבים היהודים והלא יהודים. בתרצ"ה,1935, התמנה כרבה של פינטשוב, ,Pińczów שבאזור קרקוב. בערב ראש חודש אדר תרצ"ו,1936, דרש בבית הכנסת בעירו דרשה שעיקרה הדרכים להתמודדות עם גזירת השחיטה שנגזרה באותה העת בסיים הפולני. עם התחלת הגירושים למחנות עלה בידי בן אחותו, הרב ד"ר שמואל ויינגורט שגר בשווייץ, להשיג לו ולבני משפחתו דרכונים של אזרחי פרגוואי. הם נשלחו לוויטל שבצרפת ושם שהו כשנה וחצי. אך הגרמנים לא עמדו בהבטחה לשחרר אותם, ובאיסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשו כולם לאושוויץ.
מקורות: וונדר, ד, עמ 1019-1016; אלה אזכרה, ב, עמ 217-210; זיידמן,אישים,עמ 456-450; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 393, 396; פייקאז', חסידות פולין, עמ 302-310;

רפפורט, שבתאי הכהן, בן יצחק חיים שהיה רבה של אוסטרובה,Ostrów .
תחילה היה רב בלוקוב, Łuków, שבאזור לובלין, ואחר כך נתמנה לראב"ד בקרקוב. כשנודע ליהודים, בתחילת ת"ש,1939, כשהגרמנים עומדים לגרש את היהודים מן העיר, פנה, עם הרב שמואל שמעלקה קורניצר (ע"ע), ועם הפרנס מאיר פרידריך, אל יו"ר הוועדה המרכזית לסעד, ובאמצעותה אל הקרדינל סאפייהא,Sapieha , וביקשו ממנו שישתדל אצל הגרמנים לבטל את גזירת הגירוש. הגרמנים אסרו את שניהם ואיימו שאם יחזרו היהודים על פנייה כזאת יוטלו עליהם ענשים כבדים. כעבור זמן קצר נלקחו הרבנים קורניצר ורפפורט לאושוויץ, ושם נספו. על כך יש כמה גרסאות.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 489-488; זיידמן, יומן, עמ 160; קארל, קראקא, עמ 348; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 34; ספר קרקא, עמ 391; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 215; הוברבנד, עמ 27; שמעון קורניצר,

שבתאי פרנקל, שלמה הכהן שפירא, עורכים, ספר שו"ת וחידושי רבינו יוסף נחמיה, מאת... יוסף נחמיה קורניצר, עמ טז; כארז וכאזוב, עמ כג; עדותו של אהרון רוזנבוים מבני ברק, נכד אחיו;

רפפורט, שמואל, בן שלמה.
נולד בלבוב בתרל"א,1871. מתרנ"ה עד תרנ"ט,1895–1899, למד בבית המדרש לרבנים של עזריאל הילדסהיימר בברלין, שם הוסמך לרבנות, ובאוניברסיטה בהאלה. הצטרף לאגודת ציון בלבוב שפעלה שם עוד לפני הרצל. בתרנ"ח, 1898, נמנה עם מייסדי האגודה הציונית החרדית "דורשי שלום ציון". היה חבר במזרחי. בימי מלחמת העולם הראשונה היה פעיל בתחום הפוליטי הכללי, וממשלת אוסטריה מינתה אותו ל"רב מטעם" בזלוטשוב. בתפקיד הזה כיהן עד השואה. פירסם ספרים שונים, בהם מחקר, בפולנית, על הפסיכולוגיה של החסידות. חלקים מספרו – שלא הושלם – על ההתפתחות והמהות של היהודים במזרח אירופה נדפסו בכתב העת היהודי-גרמני Der Jude, ואפשרו ליהודי גרמניה להכיר ולהבין את האופי הדתי המיוחד של יהודי מזרח אירופה. נספה בתש"ב,1942, או בתש"ג,1943.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 707-705; בית המדרש לרבנים בברלין, עמ 93; וונדר, ד, עמ 1022;

רפפורט, שמואל שמעלקה,
היה דיין ומו"ץ בלבוב. בזמן הכיבוש הנאצי היה מאחרוני הרבנים שנשארו שם בחיים. נספה בקיץ תש"ב, אוגוסט 1942.
מקורות: כהנא, יומן גיטו לבוב, עמ 44, 103; וונדר, ד, עמ 1022;

רקוביצקי,Rakowicki,יוסף מנחם,
בן ישראל דוד הלוי. נולד בערך בתרכ"ה,1865. היה מבאי ביתו של ר' יצחק אלחנן ספקטור שהיה אב"ד בקובנה, והוסמך על ידו לרבנות. מתר"ס,1900, כיהן כמורה הוראה בגרודנה. נפטר בגטו גרודנה בתחילת 1943, תש"ג.
מקורות: גרודנה – גרראדנע, עמ 352; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 210;

רקובסקי, Rakowski.
היה רבה האחרון של סולדציניקי וילקיה, Soldezianiki Wielkie, שבווהלין. נספה בשואה עם בני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 471; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רשבם, Rashbam,שמואל.
היה ציוני וחבר במזרחי. גר בדווינסק Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, ולימד בבית ספר תיכון. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לאוריולOerl, , Oryiol, שמדרום למוסקבה, ושם לימד עברית, היסטוריה ומוסר באוניברסיטה היהודית העממית. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזר ללטביה, והתיישב בקורסובקה, Karsava, שבלטביה. שם לימד את מקצועות היהדות בבית הספר היהודי ובגימנסיה העירונית. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 416;

שטאבספלד, ליפא - שטיינברג, דב

st
שטאבספלד,Stabesfeld ,ליפא הלוי.
מתרצ"ה,1935, היה רבה של קוזובה, Kozowa, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 458;

שטארק, Stark,יצחק נתן.
כיהן כרב בסקאלה, Skała, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 372;

שטוב, Shtub,שמואל, בן יוסף אשר.
למד בישיבת בובוב, Bobowa, שבגליציה המרכזית. ונסמך להוראה. המשיך ללמוד גם כשהיה בגטו קרקוב. נספה בבלז'ץ.
מקורות: וונדר, ה, עמ 135;

שטופל,Stupel, Shtupel ,מיכל דוד. נולד בתרכ"ה,1865.
שימש כרב בוויסאל, שבפלך יקטרינוסלאב באוקראינה [1] ובשדה לבן, Biala Cirkev, שווארצע טומאה,[2] היה רבה האחרון של מרץ,Meretch , Merkiné שבליטא, וראש הישיבה בעיר. התנגד לציונות. כמו כל הרבנים בעיר קיבל גם הוא משכורת צנועה, והיה לו זיכיון למכירת שמרים. ביוני 1941, עם הכיבוש הגרמני של האזור, נדד לכפר סמוך. בספטמבר 1941 דרשו הגרמנים להסגיר את הרב הישיש בן השמונים, ואיימו לרצוח את כל יהודי העיירה. הדבר נודע לכפרי שבביתו הסתתר הרב, והרב נאלץ להתייצב בפני המפקד הנאצי. זה ציווה עליו לצאת בריקוד עם ספר התורה שהיה בזרועו. הוא שר "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האל-הים", הוכה ומת.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 394; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 15, 244; אשרי, חורבן ליטע,
עמ 264, 265-267; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שטוקהאמר, Shtockhamer, Stockhamer,יששכר דב, בן משה.
נולד בסוקאל, Sokal, שבגליציה המזרחית. עבר לאחד הכפרים שבסביבות סיגט,Sighet, שבטרנסילבניה, ושם כיהן ארבעים ושמונה שנים כשו"ב ומו"ץ. נספה באושוויץ באייר תש"ד,1944.
מקורות: וונדר, ה, עמ 136-135;

שטוקהאמר, שמשון. נולד בתרנ"ט,1899.
כשהיה בן שבע עשרה הוסמך לרבנות בידי רבנים ידועים בגליציה, וניגש בלבוב לבחינות הסמכה ממשלתיות לרבנים. אך חסידי בעלז, שמהם באה משפחתו לא ראו זאת בעין יפה. כעסם גדל כשהצטרף לאגודת ישראל, היה פעיל בה וכתב מאמרים בעיתוניה "דער איד" ו"דאס אידישע טאגבלאט". בתרפ"ה,1925, נשא לאשה את בתו של הרב יצחק וילצ'יק, מורשה. זיידמן (אישים, עמ 497) מציין שהיא היתה "אשת חיל ומשכלת, היתה פקידה בקהילת ורשה, והזוג שאב פרנסתו ממשכורתה". בתרצ"ד,1934, נבחר לוועד הרבנים של ורשה. בתחילת מלחמת העולם השניה עשה הרבה למען התרת העגונות, במיוחד של החיילים היהודים בצבא הפולני, והשתדל לדאוג לנשי המגוייסים. אחר כך נתמנה להיות חבר ביודנראט של ורשה, ונבחר לוועדה הדתית שאותה הקים אדם צ'רניאקוב. נמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי. בשבט תש"ג,1943, גורש לפוניאטובה. נספה בגרמניה שלושה ימים לפני השחרור.[3] לפי זיידמן, יומן גטו ורשה, עמ 343-342, גורש למיידאנק ומשם לבודזין, ונהרג מפצצה בעת פינוי המחנה בינואר 1944. אברהם כרמי מעיד כי שטוקהאמר היה אתו יחד בבודזין, ושם סידרו לו עבודה כזגג, כדי שלא יצטרך לחלל את השבת.
מקורות: ספר סוקל, טרטקוב, ורנז' סטוינוב והסביבה, עמ 253-250; זיידמן, אישים, עמ 501-497; זיידמן, יומן, עמ 52, 92, 100, 101; 105, 154, 186, 240, 282, 309, 323, 341, 342, 343. וונדר, ה, עמ 139-137; אלה אזכרה, ה, עמ 320-316; ניישטט, עמ 420-421; פלינקר, וארשה, עמ 160;

שטיגליץ, Stiglitz,אלתר משה אליהו, בן אפרים נתן.
נולד בתר"ל,1870. התפרנס ממסחר, ודחה הצעות להיות רב. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בפראג. נפטר בעירו, טרנוב,Tarnów, שבגליציה המערבית, בפסח ת"ש,1940.
מקורות: וונדר, ה, עמ 150-147;

שטיין, Stein,ד"ר שלמה זיגמונד, בן יחיאל.
נולד בתרנ"ו, 1896, בקאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. בתרס"ה,1905, עבר עם הוריו לברלין, ושם למד בבית המדרש לרבנים על שם ד"ר עזריאל הילדסהיימר. בתרפ"ג,1923, עבר לקלן, ושם לימד לימוד קודש בבית הספר התיכון החרדי "יבנה". היה פעיל בהוצאת "מקראות גדולות" על ידי הוצאת שוקן. בתש"ב,1942, גורש לגטו מינסק, Minsk, שברוסיה הלבנה, שאליו גורשו רבים מיהודי גרמניה ואוסטריה, ונספה.
מקורות: תולדות יהודי קאליש, עמ 215;

שטיינבך,Steinbach,מאיר. נולד בתרס"ט,1907.
היה ב"כולל הרבנים" שעל יד ישיבת טלז. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רפ"א; אשרי, חורבן ליטע, עמ 310;

שטיינברג, Steinberg,אלעזר.
נולד בברלין למשפחה מודרנית. נקרא גם בשם המשפחה של אמו, רטנאוּ, שהיתה בת דודתו של ולטר רטנאו, שר החוץ של גרמניה שנרצח ביוני 1922. כשהיה בן חמש עשרה עזב את ברלין ונסע לבעלז. שם התחיל ללמוד לשון הקודש, חומש, רש"י, ואחר כך תלמוד. קיבל סמיכה מן הרב דוד מנחם מוניש באב"ד,מטרנופול, Tarnopol, גליציה המזרחית, בעל "חבצלת השרון", והרב יצחק מנחם נחום טברסקי מראווה-רוסקה (ע"ע). נספה באושוויץ.
מקורות: וונדר, ה, עמ 171; אליעזר שינדלר, יידיש און חסידיש, עמ 229, 233;

שטיינברג, ברוך, בן שמעיה .
נולד בתר"ס,1900. למד בישיבות שונות בפולין. מתרפ"ח,1928, היה רב צבאי בגרודנה. שם היה פעיל בחיים הציבוריים של היהודים. אחרי זמן מה נתמנה להיות הרב הצבאי הראשי לחיילים היהודים בצבא הפולני. כשפרצה מלחמת העולם השניה נפל בשבי הרוסי, וככל הנראה נרצח בידי הרוסים ביער קאטין בחורף 1941.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 495; וונדר, ה, עמ 172-171; גרודנה- גראדנע, עמ 352-353;

שטיינברג, דב בעריש, בן אברהם מנחם. נולד בתרכ"ח,1868.
תחילה היה סוחר, תעשיין ובעל טחנת קמח. מסיבות שונות עזב את עיסוקיו אלה, והתקבל לרב בטלומטש, Tłumacz. מתרפ"ט, 1929, כיהן כדיין ומו"צ בריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. היה מומחה לדיני משפטים וממונות, ונודע כבורר בעניינים אלה. השתתף באסיפת הרבנים והאדמו"רים שהיתה בלבוב בתרכ"ח, סוף 1927. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, ומשם לברודי, Brody, הסמוכה. כשכבשו הגרמנים את האזור, ביוני 1941, עבר עם כל משפחתו לבוכניה,Bochnia, שבגליציה המערבית, ושם נספו בקיץ תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ה, עמ 173-172; קהילת ריישא, ספר זכרון, עמ 100; זיידמן, אישים, עמ 495.

[1] ויסאל. השם הזה אינו מופיע בספר Where Once We Walked.
[2] שווארצע טומאה, כך קראו היהודים ביידיש, לעיר הזאת שהמשמעות של שמה ברוסית הוא – כנסיה לבנה.
[3] לפי ניישטט נרצח בינואר 1945.

שפירא, יעקב - שר, יוסף

sh
שפירא-קצנלנבויגן, יעקב שמעון, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה היה אדמו"ר בקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז', ואחר כך עבר ללודז', ונקרא "האדמו"ר מקולושקי", על שםפ עירו. היה חובב ארץ ישראל, ובתרפ"ה,1925, שלח את ילדיו בעליה של כפר חסידים. נפטר באדר תש"א,מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, יצחק מרדכי, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ד,1884. בחיי אביו כיהן כרבה של אופוצ'נו,Opoczno, שבאזור לודז', ואחרי פטירתו מילא שם את מקומו כאדמו"ר. נספה בתש"ב.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, ישראל אהרן,
בן יעקב שמעון (ע"ע) מקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז'. נולד בתרע"ו, 1916. נספה בתש"ד,1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 198-197;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל, בן יצחק דוד.
נולד בתרנ"ו,1896. מילא את מקומו של דודו שמואל מרדכי כאדמו"ר מנסכיז', בקובל, Kowel, שבווהלין. נספה בעירו בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 199;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל פנחס.
בן ישעיהו מלודז'. בתרע"ז,1917, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 104;

שפלטר,Spelter, Spalter,יעקב.
היה הדיין האחרון בסטריז'וב, Stryszów, שבגליציה המערבית. לימד בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב, שנוסדה בסטריז'וב בתר"ץ,1930. היה בקי בענייני מסחר, ועסק הרבה בדיני תורה. שיטתו היתה "כוחא דהיתרא עדיף", דהיינו: שעדיף להקל ולא להחמיר, והדבר הזה גרם ליחסים מתוחים בינו ובין הרב נחמיה שפירא (ע"ע) ואחרים. נספה בשואה.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22, 82-81, 266;

שפרבר,Sperber ,הלל, נולד בתרנ"א,1891.
היה פעיל בתנועת המזרחי בגליציה, ובעיקר עודד את פעילותם של "צעירי המזרחי". היה דיין ומו"ץ בצ'ורטקוב, ,Czortków,Chortkev שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרבה של זבאראז', Zbaraż, שבאותו האזור, והגבאי של קופת ארץ ישראל. בתרצ"ה,1935, נבחר כרבה של זלוטשוב,,Złoczówשבאותו האזור, על אף התנגדותם של החסידים במקום. המינוי אושר רשמית רק בתרצ"ח,1938. נספה בתש"ד.
מקורות: וונדר, ה, עמ 594; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 836-835;

שפרן, Shafran, יצחק.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בגובורובה, Goworowo , שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

שצ'דרוביצקי, Schzedrowitzki,מאיר שלום, בן דב.
מחסידי קוצק. נולד בתרל"ה,1875. היה מקורב לר' חיים סולובייצ'יק מבריסק. בתרע"א,1911, התקבל כמו"ץ ורב רשמי בביאליסטוק, ובתרע"ח, 1918, נתמנה שם כאדמו"ר מסלונים. היה פעיל באגודת ישראל, ונמנה עם ראשי מועצת גדולי התורה. נפטר בביאליסטוק בימי הכיבוש הרוסי, בחשוון ת"ש,1939.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 245-242; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שצ'דרוביצקי, משה זאב, בן מאיר שלום (ע"ע).
היה חתנו של האדמו"ר יהושע עוזיאל וינטראוב (ע"ע). כיהן כרב בביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 220; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שקארוטה (סקארוטע), Skarote,משה.
נולד בתרמ"ח,1888. למד אצל ר' איצ'לה, רבה של רז'יצה,Rezekne, שבלטביה, והיה תלמידו ומזכירו של ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק. שנים אחדות היה רבה של רז'יצה שלא על מנת לקבל פרס, והתפרנס ממסחר. בתרצ"ז,1937, הוזמן לכהן כרב בסלובודקה. נספה בת"ש,1940 . לפי אשרי עם חיסול הגטו.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 418; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539; יהדות ליטא, ב, עמ 102; פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40; אשרי, חורבן ליטע, עמ 51; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שקופּ, Shkup,שמעון, בן יצחק שמואל הכהן.
נולד בתר"ך,1860. למד בישיבות מיר ווולוז'ין, ובתרמ"ד, 1884, התחיל לכהן כר"מ בישיבת טלז. בין תלמידיו שם היו הרב מאיר ברלין, הרב מ"א עמיאל, פרופ' בן ציון דינור ואחרים. בתרס"ג,1903, עבר לישיבת מאלטש,Malesz,Moletch , שברוסיה הלבנה. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין, וגם שם הקים ישיבה. בתר"פ,1920, נתמנה כראש ישיבת "שער תורה" בגרודנה, ובתפקיד הזה כיהן עד השואה. בתרפ"ט,1929, נסע לארצות הברית, כדי לגייס כספים להצלת הישיבה מהתמוטטות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדדה הישיבה שלו לווילנה. לפי אלה אזכרה וספר וולוז'ין נפטר בגרודנה בחשוון ת"ש, 1939.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 308-300; יהדות ליטא, ב, עמ 103-102; וולוז'ין, עמ 163;

שר, Sher,יהושע העשל הושע.
למד בישיבת ריגה. היה רב באחת הערים באסטוניה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;

שר, יוסף, בן יצחק אייזיק,
שהיה ראש ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה ואחר כך ראש ישיבת "כנסת ישראל" בבני ברק. הרב יוסף שר למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, בישיבת מיר ובישיבת חברון בירושלים. היה העורך של הירחון "כנסת ישראל", שיצא לאור בסלובודקה. מחידושי התורה שלו נתפרסמו שם באדר ב' ת"ש. גורש ללטביה ונספה בריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;