מורגנשטרן, יצחק - מורגנשטרן, שלום

mo

מורגנשטרן, יצחק זליג. האדמו"ר מסוקולוב, אזור ורשה.
בן חיים ישראל, האדמו"ר מפילוב. היה נכדו של הרבי מקוצק. נולד בתרכ"ד,1864 (או בתרכ"ו,1866). בתרנ"ד,1894, התקבל לרב ואב"ד בסוקולוב, ,Sokołów Podlaski שבאזור ורשה. שם יסד את ישיבת "בית ישראל", והיה ריש המתיבתא (ראש הישיבה) שלה. בתרע"ט,1919, הצטרף לאגודת "שלומי אמוני ישראל", שבפולין קדמה לאגודת ישראל, והשתתף בכל הכנסיות הגדולות של אגודת ישראל. היה סגן הנשיא של אגודת הרבנים בפולין. היה סופר מוכשר, והצטיין בידיעת הלשון העברית. כאביו תמך גם הוא בישוב ארץ ישראל, וביקר בארץ בתרפ"ד,1924. נפטר באוטבוצק, Otwock, שעל יד ורשה בחשון ת"ש,1939.
מקורות: אדמו"רים, עמ 155-152. אלה אזכרה, א, עמ 295-283; אלפסי, עמ 185; היכל קאָצק, עמ תרסא-תרנא;

מורגנשטרן, ישראל יצחק, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
היה אב"ד בסרוצק, Serock, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: היכל קאָצק, עמ תרעו; אלה אזכרה, ז, עמ 52; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקצא; ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, מנחם מנדל, בן יצחק זליג.
נולד בתרמ"ו,1886. בתרע"ה,1915, נתמנה לרב במייכוב, Miechów, שבאזור קרקוב. משם עבר לוונגרוב,Węgrów, שבאזור ורשה, והיה האחרון בשושלת הרבנים שם. הגרמנים התעללו בו ביום הכיפורים ת"ש,1939, ודקרו אותו למוות.
מקורות: אדמו"רים, עמ 152; אלה אזכרה, א, עמ 295; קהילת ונגרוב; ספר זכרון. עמ 116; היכל קאָצק, עמ תרפג;


מורגנשטרן, מנחם מנדל, בן משה ברוך (ע"ע).
היה נינו של האדמו"ר מקוצק. נולד בתרס"ד, 1904. היה רבה האחרון של ולודאבה, Włodawa, שבאזור לובלין. באוגוסט 1942 החליטו הגרמנים בעיר על אקציית ילדים. הרב מורגנשטרן בא למקום הריכוז של הילדים, ואף שניצ'קה, ראש הגסטפו בעיר, רצה לשחרר אותו משום ש"תורו עדיין לא הגיע", הוא סירב, והלך אתם לסוביבור. בעניין מספרם של הילדים יש כמה גרסאות, ומתוך השוואת העדויות נראה שהיו שם יותר ממאה. העניין הזה עלה במשפט שנערך אחרי המלחמה לניצ'קה וחבורתו.לפי עדותו של אחיינו צבי ברלב (בלייכר) - בעת האקציה שנערכה בוולודאבה ביולי 1942, כשעמדו לשלוח את ארבעת ילדיו הוא ביקש מהגרמני הממונה שישחררם, וכשזה סירב, הצטרף עם אשתו הוּדֶס (הדסה), תרס"ד-תש"ב (1904-1942), בת הרב משה שמואל בלייכר מקרקוב, לטרנספורט לסוביבור.
מקורות: וולודאבה והסביבה, סוביבור, יזכור בוך צו פאראייביקען דעם אנדעק פון די חרוב געווארענע יידישע קהילות וולאדאווקע, דובטשענע, טאמאשאווקע, וויטיטשנע , עמ 224-222, 272, 593-592, 614, 924, 1128; ספר לוקאוו, עמ 22; צבי ברלב, מי יתן לילה, עמ 270; בעמ 264-265 יש אילן היוחסין של המשפחה;

מורגנשטרן, מנחם מנדל, בן צבי הירש.
לומַז', Łomazy, Lomaz. אזור לובלין. בתרפ"ו,1926, נעשה אדמו"ר. עבר לוורשה, ושם ריכז סביבו קבוצת קטנה של חסידי קוצק. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 188; החסידות מדור לדור, ב, עמ 402;

מורגנשטרן, מרדכי, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
כיהן כרב בסקרז'יסקו, Skarżysko Kamienna, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: היכל קאָצק, עמ תרעו; אלה אזכרה, ז, עמ 52; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקצא; ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, מרדכי.
בשנות העשרים של המאה העשרים היה אדמו"ר בפילאווה, Pilawa, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 388;

מורגנשטרן, משה, בן חיים יעקב אריה (ע"ע).
נספה בשואה.
מקורות: ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

מורגנשטרן, משה, טומשוב לובלסק, ,Tomaszów Lubelski אזור לובלין.
בימי מלחמת העולם השניה נמלט לברית המועצות, ושם נספה .
מקורות: ספר זכרון לקהילות טוטשין-קריפה, עמ 176;

מורגנשטרן, משה ברוך, בן צבי הירש מלוקוב.
תחילה שימש כרב בגרובוב,Grubów . בתר"פ, 1920, עבר ללוקוב, Łuków, שבאזור לובלין. משם עבר לוולודאבה, Włodawa, שבאותו האזור. בתרצ"ט,1939, נקרא לכהן כרב ואדמו"ר בקוצק. נספה בסוביבור.
מקורות: אדמו"רים, עמ 156; היכל קאָצק, עמ תרעג; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 177, 276, 479; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של"א;


מורגנשטרן, צבי הירש, בן חיים ישראל.
היה נכדו של הרבי מקוצק. נולד בתרי"ח,1858. בתרס"ו, 1906, התמנה כאדמו"ר בלוקוב, Łuków, שבאזור לובלין. ידע כמה לשונות, ולפני מלחמת העולם הראשונה נסע לפטרבורג עם משלחת של רבנים, כדי לפעול למען היהדות ברוסיה ובאותם חלקי פולין שהיו תחת השלטון הרוסי. בתרפ"ג,1923, השתתף בוועידה של אגודת ישראל שהתקימה בוורשה, ובה נוסדה תנועת "צעירי אגודת ישראל". על אף גילו הגבוה הוא הצטרף אליה. כיהן כרב בשדליץ, Siedlce, שבאזור לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה חלה, ונפטר באוטבוצק, Otwock, שעל יד ורשה.
מקורות: היכל קאָּצק, עמ תרסא-תרנד;

מורגנשטרן, שלום מנחם, בן משה ברוך.
היה רבה האחרון של וולודאבה, Włodawa, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 177;

נימוטין, יהושע - סדובסקי, יצחק

ni

נימוטין, Nimutin, יהושע, בן יוסף דוד.
נולד ברוסיה הלבנה בתר"ח,1848, למשפחה חב"דית. הוסמך לרבנות בידי הגאון יוסף רוזין מרוגאצ'וב ואחרים. כיהן כרב בכמה עיירות ברוסיה הלבנה, ובתרס"ט, 1909, הוכתר לרבה של רציצה, Rezitza, Rĕsekne, שבלטביה, וזכה לתואר "הרב המפורסם". בתרפ"ב, 1922, נתמנה לרבה של ויטבסק שברוסיה הלבנה. מדי פעם היה נוסע לריגה, ואחת המשפחות שאצל הוא התארח היתה משפחת ברלין, שממנה בא הפילוסוף ישעיהו ברלין, שתרמה לחב"ד בגלוי ובסתר. כשגרשו הקומוניסטים בברית המועצות את הרבנים מן העיירות הם רצו לגרש אותו לסיביר, אך הוא פנה אל ראש הנ.ק.וד. שהיה יהודי, והצליח לשכנע אותו שיגרש אותו ללנינגרד. כל הזמן הוא שמר על כתבי חב"ד שהיו בגניזה בחרסון, ובשנות השלושים של המאה העשרים הצליח להעביר אותם לאדמו"ר יצחק יוסף שניאורסון שכבר שהה בפולין. גווע מרעב בימי המצור על לנינגרד, בשלהי שבט תש"ב, 1942.
מקורות: שניאור זלמן חאנין, בצל ארבעה נשיאים, בית משיח, גל 505, ניסן תשס"ה; ש"ז ברגר, בית משיח, גל 581;

נַיימן, Naiman, Najman , אברהם נח.
בן הרב דוד שלמה זלמן, שהיה רבה של אושנצ'ין, Osięcini, באזור ולוצלבק,Włocławek. נולד בתרמ"ז,1877. למד אצל אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. אחר כך עבר לקוטנה, Kutno, שבאותו האזור, ונשא לאשה את בתו של הדיין. משם עבר לקרניז'ביץ, Karniszevice, שבאותו האזור. אחרי שנפטר אביו בתרפ"ב,1922, הוא נתמנה במקומו להיות רבה של אושנצ'ין. שם ארגן את החיים הדתיים, וכתב את חידושי התורה שלו. לחם נגד התנועה הציונית. כשפרצה מלחמת העולם השניה הוא נשא את הטלאי הצהוב בגאווה על קפוטת המשי של שבת, אך לא נכנע לגזירה השניה שגזרו הנאצים על היהודים, ולא גילח את זקנו. גם הלך אל ראש העיר להשתדל שיתירו ליהודים להתפלל במניין בימים הנוראים, אך הפסיק לכתוב את חידושי התורה שלו. בנובמבר 1939 (לפי אולבסקי ב-1940) אילצו אותו הגרמנים להוציא את ספרי התורה מבית הכנסת, לשרוף אותם ולרקוד מסביב למדורה. כשהתנגד הם היכו אותו מכות רצח. כשנפטר אחיו צבי-הרשל הוא ניחם אותו על שזכה לבוא לקבר ישראל, ושאל: "מי יטהר אותנו ויביא אותנו לקבר ישראל?". ב-15 באפריל 1942 (לפי אולבסקי ב-6 באפריל, י"ט בניסן תש"ב) גורש עם בני קהילתו למחנה ההשמדה חלמנו, ושם נספה.
מקורות: פנקס הקהילות, ורשה והגליל, עמ 140-141; רפאל אולבסקי, אחיינו של הרב ניימן, הצופה, כ"ו בניסן תשל"ז, 14.4.1977; רפאל אולבסקי, הדמעה, עמ 108-110 – הקטע שנדפס ב"הצופה";

ניסנבוים,Nissenbaum,יצחק,בן אברהם ליפמן.
נולד בתשרי תרכ"ט,1868, בבוברויסק,Bobroisk, שברוסיה הלבנה. למד בישיבת וולוז'ין. שם הצטרף לאגודה הציונית החשאית "נצח ישראל", והתיידד עם ח"נ ביאליק שעמו התכתב שנים רבות. התיידד עם הרב שמואל מוהליבר, ובהשפעתו היה המזכיר הראשון של תנועת המזרחי שנוסדה באלול תרנ"ג,1893. בתרס"ה,1905, ביקר בארץ. השתתף בקונגרסים הציוניים, ועשה הרבה למען הקרן הקיימת לישראל. בטבת תרע"ז,1917, התחיל לערוך את השבועון "המזרחי" של תנועת המזרחי המחודשת בפולין. היה בין היוזמים להקמת בית המדרש לרבנים "תחכמוני" בוורשה, "מחלקת החרדים" של הקרן הקיימת לישראל, ועוד. בתרצ"ז,1937, נבחר כנשיא המזרחי בפולין. נספה בגטו ורשה.
מקורות: יצחק ניסנבוים, עלי חלדי, אוטוביגרפיה; זיידמן, יומן, עמ 317; פנינה מיזליש, הרב יצחק ניסנבוים ויצחק לייב פרץ [...], אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ד, עמ 74-49; אלה אזכרה, א, עמ 317-309; וולוז'ין, עמ 163; פלינקר, וארשה, עמ 279-279;

נעמעזעריס, (נמזריס)Nemazeris, ,יהודה לייב.
נולד בתרע"ג,1913. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצח;

נענעדיק,Nenedik ,יוסף לייב, בן אלכסנדר סנדר.
היה תלמידו המובהק של הרב אליעזר גורדון, מבעלי המוסר בקֶלם,Kelm, Kelmė שבליטא, ושם היה ראש ישיבה. אחר כך לימד בישיבות לומז'ה, Łomża,שבווהלין, וראדין, גרודנה ופוניבז'. כיהן כרב בסוחובולה, Suchovola, שעל יד ביאליסטוק. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לווילנה ומשם עבר לליטא. נספה בקובנה בקיץ תש"א,1941.
מקורות: סוחובולה, עמ 29-30;

סאגאלאָוויטש (סגלוביץ) Segalowitz,יחיאל משה, בן חיים.
בתרנ"ב,1892, נתמנה לרבה של מלאווה, Mława, שבאזור ורשה . ב-1941 גורש ללובלין בגירוש הגדול של יהודי עירו. נפטר בכסלו תש"א.
מקורות: פנקס מלאווע, עמ 320;

סגל, Segal ,יצחק. נולד בתרע"ב,1912.
למד בישיבת ריגה. כיהן כרב בשאבלי, Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא. היה פעיל באגודת ישראל. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 400-398; רבני ברית המועצות, 1993-1991;

סגל, ישראל, בן חיים שמעיה שהיה מורה הוראה במלאווה, Mława, שבאזור ורשה.
היה מתלמידיו של אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. עסק הרבה בדיני תורה ובוררויות. היה בהנהגה של אגודת ישראל בפולין. אחרי שפרצה מלחמת העולם השניה ברח לאזור שנכבש בידי הרוסים, וזמן מה ישב בביאליסטוק. בתש"א,1941, גורש לסיביר, ושם נספה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 301;

סגל, לייב.
היה דיין בקרינקי, Krynki, שבווהלין. נרצח בטבח שערכו הגרמנים ביהודי העיר בערב פסח תש"ב,1942.
מקורות: קרינקי, עמ 242;

סגל, מרדכי.
היה רב בוולפה, Wołpa, ,Volpa שבווהלין. הגרמנים התעללו בו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 297;

סגל, משה מנחם, בן גבריאל.
היה נכדו של הרב אליהו חיים מייזל מלודז'. נולד בתרל"ו,1876. אשתו, הרבנית לאה, היתה בקיאה בלשון הקודש ובתנ"ך, ובכל שבוע היתה לומדת פרשת השבוע עם בניה. בתרס"ה,1905, נתמנה לדיין ומורה הוראה בלודז'. ידע היטב אסטרונומיה ודקדוק עברי, ובמקצועות הללו הסתייע כדי לפתור בעיות בהלכה. היה מעורה בענייני הציבור. התמסר לפתרון הבעיות של העגונות מימי מלחמת העולם הראשונה, ובעניין זה שלח תזכיר אל הקונגרס הבינלאומי של נשים שהתקיים אחרי המלחמה, כדי לדון במעמדן של נשי הנעדרים. כשכבשו הגרמנים את לודז' הם התעללו בו, ובין היתר דרשו ממנו לבוא אל בית הכנסת בטלית ותפילין ושם לקרוע את ספרי התורה. לכן ברח לוורשה, ומשם לאוסטרוביץ, Ostrowiec Świętokrzyski, שעל יד קיילצה, Kielce, Keltz. שם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 108-104; אלה אזכרה, ד, עמ 45-43; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 23;
לאָדזער געטא, עמ 403; הוברבנד, עמ 86;

סגליק (סעגאליק), Segalik‏, לוי יצחק, הסופר.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בוונגרוב, Węgrόw‏, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

סדובסקי (סאדאווסקי),Sadowski,יצחק.
נולד בתרל"ח,1878. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים,א, עמ רצח;