אושרוביץ, אברהם - אייבשיץ, אלימלך

os

אושרוביץ, ,Osherowitz אברהם חיים זלמן, בן יעקב משה.
נולד בתרכ"ח,1868. למד בישיבת וולוז'ין, והוסמך בידי הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין), ור' יצחק אלחנן ספקטור. היה רבה של לאחווה, Lachwa, שבווהלין, ושם הקים בין היתר את חברת "תפארת בחורים", שבה למדו בכל ערב תנ"ך וגמרא. כשנכנסו הרוסים לעיר בספטמבר 1939 וסגרו את החדרים ואת הישיבות, הוא ארגן, עם גיסו הרב אליעזר אריה ליכטנשטיין (ע"ע), את הברחתם בסתר של יהודים לווילנה. שניהם לא הסכימו לעזוב את העיר ולעבור ליפאן עם בני הישיבות. אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר, ביולי 1941, הם אסרו אותו, ושיחררו אותו תמורת כופר רב. כך לפי פנקס הקהילות. לפי "ראשונים למרד" אסרו אותו הגרמנים ב-1 באפריל 1942, עם עוד אחד עשר איש, כבני ערובה, והבטיחו לשחררם עד של יהודי העיר יכנסו אל הגטו. נספה עם חיסול הגטו ב-3 בספטמבר 1942.
מקורות: ראשונים למרד, לחווה, עמ 97, 100,288-290, 457, 458, 474; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 261, 262;

אושרוביץ, יעקב משה.
בן ישראל. נולד בתרכ"ח,1868. למד אצל הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין) מוולוז'ין, ואצל הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק. הוסמך לרבנות בידי הנצי"ב והרב יצחק אלחנן ספקטור. אחר כך למד ב"כולל" בקובנה. מתרנ"ד,1894, או מתרנ"ה,1895, כיהן כרב בברזה קרטוסקה,Bereza Kartuska,Kartusskaya Bereza, שבווהלין. נבחר לתפקיד זה על ידי עשירי העיר, אך רוב אנשי הקהילה העדיפו את הרב יהושע מרדכי קלצ'קין. הרב אושרוביץ נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 223, 224; פנקס פרוזשענע, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 356;

אטינגון, ,Etingon אשר אנשל.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של חומסק, Chomsk, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 251;


אטינגר (עטינגער), Etinger , שאול זאב. היה תלמידו של הרב יהושע פנחס בומבך. מתרס"ד, 1904, היה מו"ץ בהאליץ', Halicz, שבגליציה המזרחית. בערך בתר"ע, 1910, התקבל כדיין ומו"ץ בפודגורז'ה, פרוורה של קרקוב, וכעבור זמן מה היה הראב"ד שם. נכלא בגטו של קרקוב שהוקם בפודגורז'ה, ומשם שולח לבלז'ץ ונספה.
מקורות: פנקס הקהילות, גלילציה המזרחית, עמ' 173; פורום בחדרי חדרים, ה' בסיון תש"ע, 18.5.2010;

אֶיגר, Eiger ,אלטר עזריאל מאיר, בן אברהם.
נולד בתרל"ג,1873. תחילה עסק במסחר. כשנפטר אביו, בתרע"ז,1917, ירש אחיו הבכור שלמה (ע"ע) את הרבנות בלובלין, והוא עבר לפולאווה, Puławy, שבאזור לובלין, ושם היה אדמו"ר. עבר לוורשה, ומשם לאוטבוצק, Otwock, הסמוכה. נפטר בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ד, עמ 129-127; פנקס הקהילות, לובלין קיילצה, עמ 21;

איגר, עקיבא.
כיהן כרב בלודז'. בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב,1942.
מקורוח: לאָדז'ער געטא, עמ 445;

איגר, שלמה, בן אברהם.
נולד בתרל"א,1871. היה אדמו"ר בלובלין, אך התפרנס ממסחר. בתרע"ה,1915, הוכתר לאדמו"ר, עם אחיו עזריאל (ע"ע), אחרי פטירתו של ר' מאיר שפירא, תרצ"ה,1935, נתמנה כמנהל של ישיבת חכמי לובלין, ואף תמך בה מבחינה כספית. בין הספרים והקונטרסים שחיבר היה הקונטרס "תקנת רבים" (ורשה, תר"ץ,1930), שבו הציע להתקין לסוחרים היהודים היתר עיסקא שנתי, כדי לפטור אותם מן העבירה של איסור ריבית. כשנכנסו הגרמנים ללובלין הושיט עזרה ליהודי העיר ולפליטים שבאו אליה. כשחשש מפני ידם של הגרמנים עבר לוורשה, ושם נפטר בתמוז ת"ש,1940.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ב, עמ 231-228; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרצו-תרצז;


איגר, שלמה אלעזר, בן אלטר עזריאל מאיר (ע"ע).
אחרי שנפטר אביו באוטבוצק, Otwock ,בתמוז תש"א,1941, מילא את מקומו זמן קצר, עד שנספה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286; אלפסי, עמ 208; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלה אזכרה, ה, עמ 129; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכג תשכד;

איזבוצקי, Izbucki,יצחק.
נולד בתר"ס,1900. כיהן ברב בז'לוצק,Żoludzk , שבווהלין. נספה עם בני קהילתו שנכלאו בגטו של רפאלובקה, Staraya Rafalovka,Rafalivka.
מקורות: ז'לוצק, עמ 146 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייבשיץ, Eibshitcz ,אלימלך.
מתרפ"ז,1927, כיהן כרב בלופושנו, Łoposzno, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין, קיילצה, עמ 274;

גולדשמיד, משה - גיטלוביץ, שמחה

go

גולדשמיד, Goldschmidt Goldshmid,,משה.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בקובל, Kowel, שבווהלין. באפריל 1929 קיבל מממשלת פולין עיטור על פעילותו למען הציבור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163;

גולוביצ'ר,Golowitcher, Golowicher,אליעזר.
נולד בלטביה בתרס"ז,1907. למד בישיבת "בית יוסף" בדווינסק, Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה. בתרצ"ז,1937, התמנה לרבה של סילנה, Silene, Silenes, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גור אריה (גורארי), Gur Arie, יחיאל צבי (הרשל), בן נתן.
היה מראשוני התלמידים בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש. נולד וגר בקרמנצ'וג, Kremenchug, שבאוקראינה. שם ניהל עם אחיו מפעל לטבק ועסקים נוספים. כשפרצה המהפכה הקומוניסיטית נישלו אותו השלטונות מנכסיו, והוא ברח לוורשה. היה מחשובי חסידי חב"ד בפולין, וחבר בהנהלת ישיבת "תומכי תמימים" בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 208;

גורדון, Gordon,אברהם יעקב.
נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

גורדון, יהודה.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של מלינוב, Młynów, שבווהלין. נספה בתש"א,1941, זמן קצר אחרי שהגרמנים נכנסו לעירו.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 133; די קהילה פון האראדלה, עמ 50; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

גורדון, יוסף.
היה רבה של מנייביץ, Maniewicze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 136;

גורדון (גורדין),Gordin ,שלמה.
היה רבה של מז'ריטש, Korecki Międzyrzecz, שבווהלין. נספה בערב סוכות תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילה מז'ריטש (ווהלין), עמ 15; מז'ריטש גדול בבניינה ובחורבנה, עמ 221-222; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 129; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גורניצקי, Gornicki,מנחם מנדל (מיכאל?).
למד בישיבת מיר.היה רבה האחרון של איוונייץ, Iwańiec, שבווהלין. ידע היטב פולנית, ולכן היה גם "רב מטעם". נרצח באקציה הגדולה שהתקיימה ב-7 באוגוסט 1942 במחנה העבודה דבוז'ץ,Dworzec. לפי רבני ברית המועצות 1939-1991 נספה כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 122, 123;

גורפינקל (גרפינקל), Gurfinkel, דב בער, "בערל קורניצער", בן בנימין.
נולד בתרס"ד, 1904. בתרע"ו-תרע"ז,1917-1916, למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד. אחר כך היה משגיח בישיבות הללו בחרקוב וברוסטוב. היה רבה של דנייפרופטרובסק, Dnepropetrovsk, שבאוקראינה וראש הישיבה של חב"ד שם. בתרצ"ה, 1935, הצליח לצאת לפולין, והתמנה לבוחן כללי ומנהל רוחני בישיבת "תומכי תמימים" באוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה. בתקופת השואה עבר לראדום, ושם שימש כמשגיח בישיבת "תומכי תמימים" בגטו. בקיץ תש"ב , 1942, הוציאו אותו הנאצים מאולם הישיבה, וגרשו אותו לאושוויץ.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 501, 538; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 233;

גז'ימיש, ,Grzimisc זיגפריד, בן שמואל.
נולד בתרל"ה,1875, בפלשן,Plescen , שבאזור פוזנן. בתרס"א, 1901, שימש כמורה בשניידמיהלה, Schniedmül, שבאותו האזור. מתרס"ב,1902 שימש כעוזר לרב במגדבורג שבגרמניה. מתרע"א,1911, עד אוקטובר 1940, תש"א, היה רב אזורי בברושל, Bruschal, שבגרמניה. היה יושב ראש האיגוד למדעי היהדות באותו האזור, וחבר ההנהלה של איגוד בתי היתומים היהודיים במדינת באדן. באוקטובר 1940 גורש למחנה גורס, שבצרפת. במרס 1944 גורש ממחנה המעבר דרנסי לאושוויץ.
מקורות: לוונטאל, עמ 63-64; ולק, עמ 130; קיש, עמ 417;

גיברלטר,Gibraltar,אלתר.
היה בגטו קובנה, בקלויז "הלווית המת", שם למד תורה ונתן שיחות בענייני מוסר. נספה בשואה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40;

גיטלוביץ, ,Gitlowitz שמחה.
היה רב בפרוור ההר הירוק ("גרינעם בארג") בקובנה. נספה בפורט התשיעי עוד לפני שהיהודים נכנסו לגטו.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 50;

הוכברג, שמואל - הופשטיין, אלימלך

ho

הוכברג, שמואל מרדכי.
נולד בתר"ן,1890. היה רבה האחרון של ניזנוב, Nizniów, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, ב, עמ 86;

הוכמן, ,Hochman גמליאל.
כיהן כרב בחלם, Chełm, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 224;

הוכמן, יצחק יחזקאל.
היה אדמו"ר בכשאנוב, Chrszanów, וביבוז'נה, Jaworzno, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 89; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 204;

הולֶך, ,Holech שמעון.
נולד בתר"מ,1880. היה רב בדולינה, Dolina, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 89;

הולנדר, Holender אהרן אריה לייב.
היה רבה האחרון של משאנה דולנה, Mszana Dolna, שבגליציה המערבית. גורש מטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור לאושוויץ, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 91; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 251;

הולנדר, יהודה, בן משה.
נולד בתרמ"ה,1885. גר במישלניצה,,Myślenice שבגליציה המערבית, והיה מראשוני החסידים של האדמו"ר בן ציון הלברשטם מבובוב (ע"ע). כשפרצה מלחמת העולם השניה, אחרי שרבה של מישלניצה נמלט לצאנז,Sanz, Nowy Sącz , התקבל במקומו כדיין ומו"ץ בפועל. נספה בבלז'ץ באלול תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 92-91;

הולנדר, יחיאל מיכל, בן שלמה.
נולד בתרס"ח,1908. בתרצ"ג,1933, היה דיין, מו"ץ ורב בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 94-93; טרנוב II, עמ 350;

הולנדר, נתן דוד.
נולד בתר"ל,1870, ומתרנ"א,1891, מילא במשך כחמישים שנה את מקומו של אביו יוסף כאב"ד של אמסנהAmsana, Mszana Dolna, שבגליציה המזרחית. נפטר בסיון תש"א,1941.
מקורות: וונדר, ב, עמ 96-95;

הוסנסקי, Hosanski‏, נתן.
נולד בתרע"ד, 1914, בוואשילקוב, Wasilkόw‏, שבאזור ביאליסטוק. בתרפ"ד, 1924, נערך בעיר פוגרום, ואז היגרה משפחתו לצרפת והתיישבה במילהאוז, Mulhouse‏. מתרצ"ד, 1934, עד תרצ"ח, 1938, למד לרבנות, ואחר כך התמנה לרב בריימס, Reims‏. אחרי שצרפת נכבשה בידי הנאצים הוא עבר לנים, Nîmes‏. בסוף 1940 מונה הרב של ריימס אחראי על יהודי אלזאס שגורשו לאזור היורה, Jura‏, והרב הוסאנסקי מילא את מקומו. הוא המשיך את עבודתו של הרב אלי ציפר (ע"ע), והיה אחראי על היהודים שבאזור Saône-et-Loire‏. שם החיה את הקהילות הקטנות שהיו באזור, וביקר בקביעות במרכזי הקליטה של הפליטים. במרס 1943 מונה לרב בטולוז, Toulouse‏, שבדרום מערב צרפת, ועסק בחלוקת מזון לאסירים היהודים שהיו במחנות המעצר ובבתי הכלא בסביבה. ב-25 באוגוסט 1943 פרצה המיליציה הצרפתית לבית הכנסת בעת התפילה, והרב הוסאנסקי נעצר בעקבות הלשנה. כעבור זמן קצר שוחרר, והצטרף לארגון היהודי למאבק, OJC‏, שהיה שייך למחתרת הצרפתית האני-נאצית. הוא עסק בגיוס אנשים למחתרת, וטיפל בטייסים של בנות הברית שהיו בדרכם מבלגיה לספרד. היה חבר בוועד הכללי להגנה על היהודים, .CGDJ-‏בין היתר ליווה את היהודי חבר המחתרת מרסל לנגר, שהוצא להורג בכלא סן מישל. במאי 1944 נעצר, נכלא בדראנסי, וגורש לטאלין שבאסטוניה או לקובנה שבליטא, ושם נספה. אחרי המלחמה קיבל מממשלת צרפת את צלב הברונזה.
מקורות: Paul Levi, p.p. 385-386`‏;

הופמן, Hofman, שלמה יהודה.
היה שליח ציבור בתפילות ראש השנה ב"קיבוץ" של חסידי ברסלב בלובלין. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

הופן, ,Hoffen אהרן.
אחרי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב באוזיפול, Odrzwół, שבגליציה המזרחית. מתרפ"ט,1929, היה רבה של שניאטין, Śniatyn, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם השניה, כשנודע לו שהנאצים מחפשים אותו, הלך ברגל לטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית, לבוש בבגדים של גוי, ושם נספה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הופנברג, Hoffenberg פנחס.
בצעירותו שימש כרב בעיירה סמוכה לווילקומיר,Vilkomir, Ukmerge, שבליטא, אך עזב את הרבנות והתיישב בשאוולי,Shavly , שבליטא. שם היה מורה ללימודי קודש. היה חבר בתנועת המזרחי. נפטר ביום שבו נכנסו יהודי העיר לגטו.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 33;

הופשטיין, Hofstein אהרן יחיאל, בן ירחמיאל משה.
האדמו"ר מקוז'ניץ, Kozienice. אזור ורשה. נולד בתרמ"ט,1889. לפי אלה אזכרה בתרנ"ב,1892. בתרס"ח,1908, נתמנה לאדמו"ר. מתר"ץ, 1930, גר באוטבוצק, Otwock, שעל יד ורשה. שם היה ביתו מרכז לעניים ולחולים, והדבר עורר תרעומת בקרב חסידיו הוותיקים. בזמן המלחמה עבר לוורשה. גם שם המשיך לדאוג למזון בשביל היהודים הנצרכים, ולא אחת סיכן את חייו לשם כך. לפי אחת הגרסאות עבר מוורשה לז'ליחוב,Żelechów, שבגליציה המזרחית, ושם נפטר בערב יום הכיפורים תש"ג. לפי ספר קאָזשעניץ נפטר בגטו ורשה. אחיו ישראל אלעזר היה ממייסדי כפר חסידים.
מקורות: ספר זכרון אוטבוצק-קארצ'ב, עמ 170-169; אדמו"רים, עמ 29-27; אלפסי, עמ 103-102; החסידות מדור לדור, א, עמ 214; אלה אזכרה, ג, עמ 81-78; ספר קאָזשעניץ, עמ 122; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ קצ-קצא;

הופשטיין, אלימלך, בן יוסף מנחם.
נולד בתרכ"ד,1864. היה אדמו"ר בקוז'ניץ, Kozienice, שבאזור ורשה, בראדום, Radom, שבאותו האזור, ובוורשה. נפטר בגטו ורשה, בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 104;

פיינגולד ,ישראל - פינטר, מאיר

fi

פיינגולד, Feingold,ישראל.
היה לו בית מדרש בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 45;

פיינזילבר, Feinzilber,שלמה הלוי, בן אהרן יוסף.
נולד בתרל"א,1871. לפי "יהדות ליטא, תמונות וציונים", בכסלו תר"ל,1869. הוסמך להוראה בידי ר' יצחק אלחנן ספקטור ור' חיים סולובייצ'יק. תחילה כיהן כרב בטרוקי, Troki, שבליטא. בתרס"ד,1904, הוכתר כרבה של וֶקשנה, Vekshnya, שבאותו האזור. באותה השנה הוציא לאור את ספרו "נשמת חיים" על הלכות מילה, שנדפס בירושלים בהוצאת ישיבת "עץ חיים", בהשתדלותו של הרב שמואל חיים סלנט. בימי מלחמת העולם הראשונה גורש עם בני עדתו לרוסיה, ונתמנה לרב בבית הכנסת הגדול במינסק, Minsk, שברוסיה הלבנה. בתר"ף,1920, חזר לווקשנה, וכעבור ארבע שנים עבר לקֶיידאן, Kedainiai, שבליטא,ושם יסד ישיבה. בתרפ"ד,1924, נבחר כרבה של העיר. שנים רבות היה נשיא אגודת הרבנים בליטא, וחבר מרכז "יבנה". כשכבשו הגרמנים את פולין עברה ישיבת מיר לחלק שנכבש בידי הרוסים, והשתכנה בקיידן. הרב פיינזילבר עזר מאד לתלמידיה. נרצח בידי ליטאים בקיידן, באלול תש"א, אוגוסט 1941. מסופר שהלך אל מותו בראש בני קהילתו, וספר תורה בידו.
מקורות: פנקס פרוז'אני והסביבה -עדות וזכרון לקהילות שהושמדו בשואה, עמ 439-438; אלה אזכרה, ב, עמ 235-232; יהדות ליטא, ב, עמ 77; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 135, 271, 272, 586; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 123, 232; פנקס פרוזשענה, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 357; אשרי, חורבן ליטע, עמ 289-290; קרטוז-ברזה, עמ 149-150; רבני ברית המועצות , 1939-1991;

פיינצוייג, Feinzweig, וועלוול.
בתרצ"ט,1939, היה מועמד להיות דיין במאקוב מזובייצק, Maków Mazowiecki, שבאזור ורשה. אך בתפקיד הזה זכה חתנו של הדיין הקודם. בתרצ"ז, 1937,נתמנה לרבה של חוז'לה, Chorzele, Chorzel, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 394; פנקס הקהילות פולין כרך רביעי,וארשה והגליל, עמ 228;

פיינר,Feiner,יוסף. נולד בתרכ"ז,1867.
למד בפיוטרקוב, Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז', ובגיל צעיר הוסמך לרבנות. אחרי נישואיו עבר ללודז', וזמן מה כיהן כ"רב מטעם" באלכסנדר, Aleksandrów Łódzki, הסמוכה. אחר כך היה עוזרו של הרב אליהו חיים מייזל. הוא היה איש הקשר עם השלטונות, והיה מופיע בבתי המשפט הממשלתיים. היה רב צבאי בדרגת אלוף משנה, ודאג לחיילים היהודים. בימי מלחמת העולם הראשונה טיפל בפליטים היהודים שהגיעו לעיר בעקבות הקרבות שהתחוללו באזור. כשפרצה מלחמת העולם השניה ושלטונות פולין ברחו מזרחה, רצו אנשי הכמורה הקתולית להוציא אותו מן הגטו והעמידו לרשותו מכונית, אך הוא סרב לקבל את הצעתם, כי לא רצה לעזוב את בני קהילתו. משעה שהרב ד"ר שמחה טרייסטמן (ע"ע) עבר מלודז' לוורשה, בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, ועד הגירוש הגדול שהיה שם בתש"ב, 1942, עמד בראש הוועד של הרבנים בלודז' - ועד הרבנים אצל זקן היהודים בגיטו ליצמנשטת[1] - שהתקיים על יד היודנראט, שבו היו חברים גם אליעזר ליפשיץ (ע"ע), יוחנן ליפשיץ (ע"ע) זליג רוזנשטיין (ע"ע), שמואל דוד לסקי (ע"ע), אהרן בורנשטיין (ע"ע), עקיבא אייגר (ע"ע), אליהו פליישהקר (ע"ע), שמחה בונים אוברבוים (ע"ע), נחמיה אלטר (ע"ע), שלמה יאקובוביץ (ע"ע), משה דוד דומב (ע"ע), והרשל פישהוף (ע"ע), שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. עסק בחלוקת כרטיסי מזון. נספה, כנראה, באלול תש"ד,1944.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 242-241. אלה אזכרה, א, 202-196; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 31, 57; לאָדזשער געטא, עמ 455; ספר אופוצ'נה, עמ 29;

פיינשטיין, משה.
למד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. לצד פרנסתו מייצור יין עסק בהעתקת מאמרי חסידות חב"ד, והיה האחראי על הספריה של האדמו"ר הריי"ץ באוטבוצק באוטבוצק , ,Otwock שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה, שבועון בית משיח באינטרנט;

פייפר,יהודה.
היה רבה האחרון של ריקי, Ryki, Rike, שבאזור לובלין. נפטר בשואה וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 551;

פייפר, הרב ד"ר צבי הירש.
היה מטיף בבית הכנסת של הנאורים בקרקוב. כתב מאמרים בעיתון הציוני בשפה הפולנית נובי דז'יינניק. נספה בשואה.
מקורות: קארל, קראקא, עמ 349;

פילובסקי, Pilowski,דב בר.
קרמרמן מציין שלפי דבורז'צקי הוא חי בגטו וילנה עד חיסולו, ושלפי קצ'רגינסקי נספה בטרבלינקה. היה במשלחת הרבנים, שכללה גם את הרבנים מנחם מנדל זלמנוביץ (ע"ע) ויצחק גוסטמן,[2] שאחרי האקציה של "השיינים הצהובים" הלכה אל יעקב גנס ותבעה ממנו שלא להסגיר יהודים לגרמנים.[3]
מקורות: קרמרמן, עמ 85;

פיליטינוב (פיליטינהוף,פולטינוב),Pilitinow,Pilitinhof, Poltinow,אברהם.
נולד בתר"מ, 1880.שימש בהוראה בטרוסקוב, Truskava, וישטיניעץ, Wisztyniec ודאטנובה,Datnova , שבליטא. היה מו"ץ בווילקובישק, Vilkaviškis, שבאותו האזור. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 37, 233; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 302;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פין, Fin ,ישעיהו יודל.
נולד בתרס"ט,1909. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רפט;

פינטר, Pinter,אברהם, בן חיים שהיה אב"ד בבוקובסק, Bukowsko, שבגליציה.
כשעבר אביו לווינה, באמצע שנות העשרים של המאה העשרים, הוא מינה אותו להיות רבם של חסידי צאנז בעירו. גם ניהל שם ישיבה. נספה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 46;

פינטר, מאיר,
היה ראש ישיבה בקרוסנו, Krosno, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: לוח זכרון לבניו ולחתניו של הרב שמואל פירר מקרוס בבית העדּות, ניר גלים;

[1] ...ליצמנשטת, כך אצל טרונק.
[2] הרב יצחק גוסטמן, שרד מן השואה, ואחרי השיחרור היה רבה של וילנה.
[3] שלא להסגיר יהודים לגרמנים. בעניין זה ע"ע מנחם מנדל זלמנוביץ, לעיל.

פרידלנדר, שלמה - פרידמן, משה

frפרידלנדר,Friedlender,שלמה טוביה, בן הרב שלמה טוביה הלוי[1]. רטנה,Ratne, Ratno, ווהלין.
נולד כנראה בתרכ"ו,1864. בתרס"ג,1903, נפטר יוסף לייבל, שהיה רבה של העיר, ואז התעוררה מחלוקת אם למנות במקומו דיין חסידי, שהיה מקובל על הרבי מטריסק, או את הרב פרידלנדר ה"ליטוואק". כך נבחר הרב פרידלנדר. הוא היה למדן ובקי, וגם דרשן גדול. חיבר את הספר "תפארת שלמה", חידושים על שולחן ערוך ורמב"ם. שנים רבות לא קיבל מן הקהילה משכורת, והתפרנס מדיני תורה, ממכירת חמץ, ומכספים שקיבל מעריכת חופות. בתרפ"ט,1929, נאותה הקהילה לתת לו סכום מסויים כמשכורת. נפטר בעירו בטבת תש"א, ינואר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 188; רטנה, עמ 267 – ברשימת הנספים[2]; יזכור בוך ראטנע, עמ 62; עדות נכדו פרופ' יהודה פרידלנדר;
פרידמן, Friedman,אברהם יעקב, בן יצחק מבויאן-לבוב, אדמו"ר.נולד בתרמ"ו,1886. לפי וונדר בתרמ"ד,1884. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, וסמוך לגמר המלחמה חזר ללבוב, ושם הקים חצר חסידית גדולה. היה פעיל באגודת ישראל, ועודד את חסידיו לעלות ארצה. בתרצ"ג,1933, ביקר בארץ. כשכבשו הרוסים את לבוב בתחילת מלחמת העולם השניה היה ביתו מרכז לפעולות הצלה וסיוע לפליטים שבאו לאזור הזה מן השטחים שנכבשו בידי הגרמנים. מטעמי ביטחון, וכדי שלא יאלץ לעבוד בשבתות ובחגים, נרשם אצל השלטונות כסוכן ביטוח. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נעשו מאמצים רבים כדי לחלץ אותו משם. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 151-149; אלפסי, עמ 38; אלה אזכרה, ג, עמ 32-28;

פרידמן, אהרן, בן מנחם נחום."האדמו"ר מבויאן" בצ'רנוביץ. נולד בתר"ן,1890. בתרצ"ו,1936, ירש את מקומו של אביו. נספה בטרנסניסטריה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;
פרידמן, אהרן משה, בן שלום יוסף.
גדל בקרקוב, בביתו של ר' משה'ניו פרידמן מבויאן (ע"ע), והוכתר כאדמו"ר ממיילניצה, Mielnice, Mielnica. גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 161; החסידות מדור לדור, א, עמ 69;

פרידמן, ברוך.
היה משפיע ולימד חסידות בישיבות בקרמנצ'וג, Keremenchug, שבאוקראינה, ואחר כך בישיבת "תומכי תמימים" בוורשה ובאוטבוצק, ,twock. באלול תש"ב, 1942, גורש מגטו ראדום.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 407;
פרידמן, דוד. גובורובה, Goworowo, אזור ורשה.
למד בישיבת נובהרדוק בוורשה, ושם קיבל היתר הוראה. נספה בשואה.
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 105;

פרידמן, דוד, בן שלום יוסף, האדמו"ר  משפיקוב, Shpikov,Spikov, ופייגא בת האדמו"ר מרדכי טברסקי, מגזע טשרנוביל. נולד בתרנ"ט (1899), בשפיקוב שבאוקראינה. נספה בכ"ז במרחשון תש"א, נובמבר 1940. עם עליית הקומוניסטים לשלטון בברית המועצות הוא ברח משם בתר"פ, 1920, והגיע אל בני משפחתו האדמו"רים שחיו ברומניה. אחרי נישואיו לבת שבע, בת האדמו"ר אהרון טברסקי הי"ד, השתקע בפלויישטיPloieşti,Ploeşti,, Ploeschti, שמצפון מערב לבוקרשט. העיר הזאת שוכנת בצומת דרכים חשובה, בקרבתה נמצאים שדות נפט, ורבים מן היהודים שחיו בה היו מבוססים מבחינה כלכלית.
בואו של האדמו"ר לשם  עורר פליאה, כי הקהילה החסידית שם היתה קטנה מאד. אך הוא אמר כי בחר להתיישב  בה, כי ברצונו לקרב ליהדות את אלה שהתרחקו ממנה. ואכן הוא הצליח להטביע את חותמו על הציבור, וביתו הפך למרכז חסידי ולמוקד משיכה לרבים, שבאו ליהנות ממאור פניו ולהתבשם מאמרי פיו. רעייתו הרבנית בת שבע ע"ה סייעה לו בחכמתה ובנדיבות לבה לקרב את הרחוקים, ועשתה את ביתם לבית ועד לחכמים וחסידים.
ערב פרוץ מלחמת העולם השניה הוא התכונן לעלות ארצה והיה מוכן לכל קשיי הקליטה. כששאל אותו אחיו הרבי מבוהוש, Buhuşi ,מדוע הוא רוצה לעשות זאת הוא אמר לו שהוא מרגיש בסכנות האורבות להם ולכל היהודים, ועליהם למהר.
בימי מלחמת העולם השניה ברחו פליטים רבים לרומניה, ועברו דרך פלויישטי. רבים מצאו אכסניה בביתו של האדמו"ר, בהם גם חיילים יהודים שהתעכבו בדרך ולא יכלו להמשיך בדרכם, ושם מצאו בית חם ומקרב.
בתחילת מרחשון תש"א אסרו הרבי הפשיסטים הרומנים את הרבי  והאשימו אותו בבגידה במדינה ובתמיכה בקומוניסטים. עשרים ושלושה יום עינו אותו עינויים קשים, אך רוחו לא נשברה, והוא השתדל לעודד את אחיו לצרה בכלא, ובסוף רצחו אותו. הוא היה הקורבן היהודי היחיד באותן הפרעות, והקורבן הראשון של הפשיסטים ברומניה. מותו הטרגי זיעזע את יהדות רומניה, והיה אות מבשר רעות למה שעמד להתרחש שם. הפורעים נכנסו לביתו, בזזו אותו, והעלו באש את כל ספרי  הקודש וגם את כתביו. בדרך נס ניצל אחד מספרי התורה שהם לא הבחינו בו, והרבנית עטפה אותו בסדין והחביאה אותו. על אף הפחד והחרדה שמילא את לבה היא יצאה לבוקרשט, אל גיסה הרבי מבוהוש, כדי לפעול אצל השלטונות למען שיחרורו של בעלה.
אחרי שהרבי נרצח היא עזבה את המקום עם בתה היחידה, יצאה אל הרבי מבוהוש בבוקרשט, ולקחה עמה את ספר התורה שניצל. וכשהן שעלו ארצה, בתש"י, 1950, הביאו  עמן את ספר התורה, והכניסו אותו לבית המדרש של הרבי מבוהוש  בתל אביב.אחרי מאמצים רבים,ובסיועו של הרב רוזן שהיה רבה של רומניה, הועלו עצמותיו של האדמו"ר מרומניה לארץ, בתשכ"ט, 1969, והוא  נטמן בבית העלמין שבנחלת יצחק, בחלקת אדמו"רי  בית רוז'ין.
מקורות :   מפי אחיו של הרבי,  האדמו"ר יצחק פרידמן, מבוהוש זצ"ל, דברים שסיפר בשולחנו הטהור ביום ההילולא של אחיוהק[דוש]; ציפורה לבנון, בתו יחידתו של הרבי; חתנו ישראל לבנון, עם שרידי חרב, תשנ"ז, ;1997 בו הוקדש פרק לזכרו, כפי שעיבד אותם נכדו הרב דוד לבנון בספרו במעלות קדושים, פירורי שמועות תולדות צדיק הרה"צ רבי דוד פרידמן האדמו"ר מפלויישט זצוק"ל הי"ד;  ישראל לבנון,  מצא חן במדבר, תשמ"ב, 1982;

פרידמן, זאב וולף.
היה חבר בבית הדין בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 170;
פרידמן, חיים נתן נטע,בן פנחס אליהו יצחק, שהיה ראב"ד ברוז'אן, Różan, Rizan, שעל יד ורשה. נולד בתרמ"ה,1885. היה רב ואב"ד בצ'רווין, Czerwin, שבאותו האזור. היה מחסידיו של האדמו"ר יוסף קאליש מאמשינוב, והיה בקי בספרי החסידות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד מזרחה, ובא לסטולין, Stolin, שבווהלין, שבאותה העת היתה כבושה בידי הרוסים, והיה מבאי ביתו של האדמו"ר מסטולין. נספה בטרבלינקה עם בנו פנחס אליהו יצחק וילדיו הרכים.
מקורות: רנו ליעקב שמחה, עמ 168; דף עדות ביד ושם;
פרידמן, חיים נטע.נולד בתרנ"ד,1894. היה רבה של צ'רווין, Czerwin, שעל יד ורשה. בתחילת מחמת העלם השניה עבר לקולנו, Kolno, Kolna, שבווהלין, שבאותה העת היתה בידי הרוסים.
נספה בשואה.
מקורות: דף עדות ביד ושם;
פרידמן, מנחם נחום, בן שלום יוסף מהוסיאטין.היה חתנו של דודו ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין. נולד בתר"מ,1880. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה. בתרצ"ז, 1937, כשדודו עלה לארץ ישראל, נשאר בווינה, וריכז סביבו את חסידי הוסיאטין שהיו שם. כשכבשו הנאצים את אוסטריה עבר ללבוב. כשכבשו הרוסים את האזור, בתחילת מלחמת העולם השניה, פעל הרבה למען הפליטים שהגיעו לשם, ושלח חבילות לאלה שגורשו לסיביר. כשכבשו הגרמנים את האזור, ביוני 1941, לא רצה שיבריחו אותו משם. נספה בלבוב בכסלו תש"ג. כך לפי אלפסי. לפי זיידמן גורש לבלז'ץ בסוף נובמבר 1942.
מקורות: וונדר, עמ 209-208; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 108; אלפסי, עמ 40; החסידות מדור לדור, א, עמ 67; זיידמן, יומן, עמ 188; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ קפב-קפג;
פרידמן, מרדכי שרגא, בן האדמו"ר מנחם נחום מבויאן.
בתרצ"ו,1936, נתמנה למלא את מקומו של אביו בצ'רנוביץ, אך סרב לקבל את האדמו"ר באופן רשמי. נספה בטרנסניסטריה בטבת תש"ב, 1942. אשתו, הרבנית הניה, בת האדמו"ר ישראל מוויז'ניץ, היתה באניית המעפילים מפקורה, שטובעה בידי צוללת גרמנית בים השחור על יד חופי תורכיה ב-5 באוגוסט 1944.
מקורות: אלפסי, עמ 42; החסידות מדור לדור, א, עמ 69; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רנב;
פרידמן, משה, ר' משה'ניו מבויאן. בן שלום יוסף.
היה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין, אך לא שימש כאדמו"ר. נולד בתרמ"א,1881. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ושם נעשה אחד המנהיגים של אגודת ישראל. בתרפ"ה,1925, עבר לקרקוב, ושם שימש כדיין. הוא היה אחד האישים הבולטים ביהדות החרדית המאורגנת בפולין, והתמסר לטיפוח רשת החינוך של אגודת ישראל. אחרי פטירתו של הרב מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין, נתמנה ר' משה'ניו להיות המנהל הרוחני של הישיבה. בתש"א,1941, הועבר מקרקוב לגטו טרנוב, Tarnów. לפי זיידמן (אישים), הוא גורש משם לבלז'ץ, ונספה באלול תש"ג,1943. לפי פנינה מיזליש, פדות, קיבל הרב פרידמן, הודות למאמציו של הרב מיכאל דב וייסמנדל, דרכון של פרגוואי, הועבר לוויטל שבצרפת, ומשם גורש לאושוויץ.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 426-417; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 109-108; בערל מארק, מגילת אושוויץ פנינה מיזליש, רבנים בשואה, סיני, אב-אלול תשנ"ה, עמ רפ"א; פנינה מיזליש, פדות, עמ 90, הע' 7; אלה אזכרה, ב, עמ 117-109;החסידות מדור לדור, א, עמ 67; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רצז-שא; קארל, קראקא, עמ 342;

[1] פרידלנדר, שלמה טוביה. נקרא על שם אביו, משום שנולד יתום.[2] ברשימת הנספים. לדברי פרופ' פרידלנדר יש כאן טעות, ולפי מכתב שקיבל אביו בימי מלחמת העולם השניה נפטר הרב פרידלנדר בביתו, כנראה מזקנה.

קאהן, שמואל - קאליש, יחיאל

ka

קאהן, Kahn,שמואל אליהו הלוי.
כיהן כרב באורשה Orsha, , שעל יד ויטבסק, רוסיה הלבנה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 79;

קאוועלט (קובלט?), אלימלך.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בוורקה, Warka‏, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

קאלינו, Kalino, מרדכי, "מוטל'ה וישגרודר".
היה מתלמידיו של ר' אברהם בורנשטיין, בעל "אבני נזר". גר בוישוגרוד ,Wyszogród, שבאזור ורשה. ואת כל ימיו הקדיש ללימוד. בשלב מסויים תמך בו מבחינה כספית הרב נתן שפיגלגלאס (ע"ע) מוורשה, שבאותה העת היה עשיר מופלג. בתרצ"ב-תרצ"ד,1934-1932, הוא התכתב עם ר' יוסף רוזין, בעל "צפנת פענח" בנושאי הלכה שונים. האגרות הללו יצאו לאור בתרצ"ז,1937, בספר "מכתבי תורה". השתתף בירחון התורני "עמק ההלכה" שיצא לאור בוורשה. נספה בטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 168-163; אלברג, ורשה של מעלה, עמ קלט-קמה;

קאליר, Kalir,שלמה צבי.
היה רבה האחרון של סוחובולה, Suchowola, שבווהלין. היתה לו גם השכלה כללית. נוסף לתפקידו כרב מילא בעיר גם תפקידים ציבוריים שונים. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם התעללו בו. נספה בשואה.
מקורות: סוחובולה, עמ 45-46;

קאליש, Kalish,אברהם,
בן מנחם, הרב מאמשינוב, ,Amshinov, Mszczonów שבאזור ורשה. משושלת וורקה. היה אדמו"ר ברדומסק, Radomsko, Radomsk, שבאזור לודז'. התרחק מענייני העולם הזה. בדרך כלל דבקו בו האנשים מדלת העם. הוא נעשה רבם של האנשים הפשוטים, והקיף את עצמו במניין של קבצנים שהיו בני הלוייה שלו. כשכבשו הגרמנים את העיר הם הציקו לו מאד. כמה איכרים לא יהודים שלחו לו ירקות ופירות, והוא חילק אותם לעניים. החסידים הסתירו אותו זמן מה. ערב חיסול הגטו הוצע לו לעבור לגטו אחר, אך הוא סרב. כשנפטר זכה לבוא לקבר ישראל. לפי גרסה אחרת נספה בטרבלינקה.
מקורות: אלפסי, עמ 184; החסידות מדור לדור, ב, עמ 394; אלה אזכרה, ו, עמ 17-14; יזכור לקהילת רדומסק, עמ 106-107; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ מה;

קאליש, דב בער, בן שמעון.
בתרפ"ט,1929, נתמנה לאדמו"ר מסקרנייביץ-לויביץ, Skierniewice-Łowicz, שבאזור לודז'. כשישב בלויביץ הקים שם את ישיבת "שם משמעון", על שם אביו, שהוציאה לאור כתב עת תורני משלה, שבו נדפסו דברי תורתו של הרבי שנאמרו בשבתות ובחגים. כשכבשו הגרמנים את פולין דחה את הנסיונות להצילו. כך לפי אלה אזכרה. לפי אלפסי הבטיחו הגרמנים להצילו תמורת 50.000 דולר. הם הטיסו אותו במטוס, נחתו בדרך והרגו אותו ואת כל משפחתו. לפי פנקס הקהילות היה בגטו ורשה. שם המשיך את פעילותו וניהל בחשאי את חצרו – סקרנייביץ – ועודד את חסידיו באופטימיות שלו ובעמידתו המכובדת.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 186-182; אלפסי, עמ 184; החסידות מדור לדור, ב, עמ 396; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 142, 166;

קאליש, יחיאל חיים יצחק ישראל, בן מנחם מנדל.
בתרע"ט,1919, התיישב באוטבוצק, Otwock שעל יד ורשה, הקים בה בית מדרש והיה נותן בו שיעורים. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 185; החסידות מדור לדור, ב, עמ 396; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רב;