zi
זינגר, משה, בן פנחס מנחם מנדל (ע"ע).
היה אחיהם של הסופרים יהושע ויצחק באשעוויס (שנקרא כך על שם אמו בת שבע). נולד בתר"ן,1890. בשנות השלושים של המאה העשרים עזר לאביו, שהיה רבה של דז'יקוב-ישן, Dźików Stary. נספה בערך בתש"ב.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1005;
זינגר, פנחס מנחם מנדל הכהן, בן שמואל.
נולד בתרל"ב,1872. היה אביהם של הסופרים ישראל יהושע זינגר ויצחק באשוויס-זינגר. הוא עצמו היה מרוחק מכל ענייני העולם הזה, ולא רצה לדעת פולנית ורוסית. בתרנ"ו,1896, התקבל כרב בלאונצ'ין,Leoncin . בתר"ע,1910 בערך עבר לוורשה, ונעשה מו"ץ באחד מבתי הכנסת שם. בתרע"ה,1915, עבר ללובלין, אך מכיוון ששם לא יכול היה להתפרנס מן הרבנות עבר בערך בתרפ"ו,1926, לדז'יקוב ישן, Dźików Stary, ושם התקבל לרב העיר. כשפרצה מלחמת העולם השניה גלה לסיביר, ושם נפטר בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1006-1005; ספר זכרון של טומאשוב-לובלסק, עמ 183-180; חורבן בילגוריי, עמ 188-189;
זינגרמן,Zingerman, Singerman ,שמואל פליקס, בן קארל.
נולד בתרמ"ח,1888, בקושציאן Koscian, , שבאזור פוזנן. למד בבית הספר התיכון באוסטרובו, Osrtowo, Ostrów Wielkopolski, שבאותו האזור, ואחר כך בסמינר לרבנים בברלין, ובאוניברסיטה של פרייבורג. תפקידו הראשון כרב היה בבית הכנסת שהיה בפרוור פנקוב בברלין, שם היה איגוד בתי הכנסת "אגודת אחים". היה פעיל בחיים הציבוריים היהודים בברלין, ובין היתר היה אחראי לכשרות בבית החולים של הקהילה היהודית. בסוף שנות השלושים של המאה העשרים שימש כמטיף בכמה בתי כנסת, והיה הרב האורתודוקסי האחרון שהגסטפו השאיר בברלין (כמו הרב הליברלי ד"ר ליאו בק). באוגוסט 1942 גורש עם בני משפחתו לריגה, ושם נספה.
מקורות: לוונטאל, עמ 162; ולק, עמ 345; סינסון, עמ 25-26;
זַיף, Seif,מנחם מניס, בן צבי הירש.
נולד בתר"ע,1910. הוסמך להוראה בידי רבני טרנופול, Tarnopol,וסטניסלבוב, Stanisławów Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. מתרצ"ב,1932, היה דיין ומו"ץ בז'ולקיב, Żółkiew, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1008;
זַיף, משה.
היה רב בקמינקה Kamionka, ,Kamienki, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1008;
זלאטאיאבקה, Zlataiewka,אליהו.
היה רבה של סוויר,Shwir,Sviriai ,Svir, שברוסיה הלבנה.נספה בשואה.
מקורות: עיירתנו סביר - אונזער שטעטל סוויר, עמ 141;
זלבוביץ, Zelbowitz,מרדכי.
היה דיין בריגה, ומראשי השוחטים בעיר. היה ידוע בכינוי "מָאטע פונידילר", על שם העיירה פונודיל,Ponedel , שבה נולד. לפני המלחמה התקיים בביתו מניין קבוע בשבתות ובחגים, ונערכו שם גם מסיבות חב"דיות. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 386;
זלוטניק, Zlotnik,ישעיה, בן מאיר (ע"ע).
נולד בתרנ"ב,1892, בווישוגרוד,Wyszogród , שעל יד ורשה . עד תרע"ז,1917, ישב בוורשה ואז עבר לראדום, Radom, שבאותו האזור. היה מראשוני המצטרפים לתנועת המזרחי בפולין, ומראשי התנועה שם, ועזר לצעירים דתיים לעלות ארצה. בתרפ"ט,1929, ראה אור בהוצאת מאדערנע דרשות פערלאג, ורשה, ספרו "אלט יודיש" בחתימת י.זהבי. כתב ספרים נוספים בנושאי הפולקלור היהודי, התלמוד והציונות הדתית. חלקם נמצאים בספריה של המכון היהודי ההיסטורי בוורשה. לפני מלחמת העולם השניה הוא היה סגן יושב ראש הוועד האנטי-נאצי בראדום. בגטו כתב ספר. נספה ב-1943 עם כל משפחתו הענפה.
מקורות: ראדום, עמ 118, 234; עדותה של קרןבת משפחתו עדה הולצמן.
זלוטניק,מאיר.
נולד בתרכ"ג,1863, בווישוגרוד,Wyszogród , שעל יד ורשה. כיהן כרב בגלובאצ'וב,Głowaczów, Glavatchev ,שבאותו האזור. נוסף להשכלתו התורנית היתה לו גם השכלה כללית רחבה. היה מקורב לחסידות גור, ועם זאת אהד את תנועת המזרחי. בביתו התקיים מניין של חובבי ציון, וחדרו היה מקושט בתמונות של מנהיגי חובבי ציון, ובמפות וציורים מארץ ישראל. בימי מלחמת העולם השניה נדד עם בני משפחתו ממקום למקום, ובסוף באו לקוז'ניץ,Kozienice , שבאזור ורשה. שם התעללו בו הנאצים, גילחו את זקנו, ואחר כך רצחו אותו. לפי מה שסיפר אברהם כספי לחוקרת השואה עדה הולצמן סרב הרב זלוטניק להענות לדרישת הגרמנים לצאת לרכבת המוות, ונורה במקום. מקורות: ספר זכרון לקהילת קוז'ניץ, עמ 386; זכרון מאיר, עמ 155;
זליגסון (זעליגסאן), Zeligson, מיכאל אהרן, בן אברהם אבא.
נולד בתרל"ט, 1878,בוועלישז, Velish, Vieliz, שבפלך ויטבסק, רוסיה הלבנה, והיה דור רביעי לר' שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא. מהוריו ירש יערות, והעצים שגדלו בהם עברו דרך נהר הדווינה וריגה לאנגליה, ושם שימשו לבניית אניות. אחרי נישואיו, בתרס"ד, 1904, השתקע זליגסון בקרקוב, ובאותה העת הוא היה שם חסיד חב"ד היחיד. הוא היה מעורב מאד בחיי הקהילה היהודית בעיר. היה הגבאי הראשי בבית הכנסת "מגלה עמוקות", ושם ריכז סביבו חוג של תלמידי חכמים, שהיו מתאספים בביתו ובבית המדרש ולומדים את תורת חב"ד. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים היו בהם כמה צעירים שהיו חברים ב"קיבוץ" של המזרחי, שהכינו את עצמם לעלייה לארץ. בהם היו אבי, משה מנדלבוים-שקדיאל שעלה ארצה בתרצ"ד, קרוב משפחתנו פנחס גולדווסר שעלה ארצה בתרצ"ו, 1936, והסופר והמחזאי ישראל שרייבטאפל שנספה בשואה. מיכאל זליגסון נרצח באלול תש"ב, 1942, בבית העלמין בווייליצ'קה, Wieliszka, שעל יד קרקוב. בנו ובתו עלו ארצה לפני השואה, ובנו אברהם, שלמד רפואה בפאריס, ניצל מן השואה דרך יפאן, וכשבא לארצות הברית היה רופאו של האדמו"ר מליובאוויטש, ונתן לבניו חינוך חסידי.
מקורות: פנינה מיזליש, אלמוגים ושקדים, מקרקוב לירושלים, עמ 38; תולדות ר' אברהם הרופא, עמ' 25, 26, 34, 35; מכתביו אלי בדוא"ל של נכדו, מיכאל אהרן זליגסון;
זעלעוויצקי, Zelewitcki,Selewitcki,זכריה. נולד בתרס"ו,1906. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רפו;
זלטנרייך, Seltenreich,אלכסנדר סנדר
בן אשר אנשל, רבה של ודוביצה, ,Wadowiceגליציה המערבית. נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת בובוב, Bobowa, והוסמך להוראה. לפני מלחמת העולם השניה התיישב בלבוב. שם נספה בתשרי תש"ב,1941.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1012-1011; ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 145; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 334;
היה אחיהם של הסופרים יהושע ויצחק באשעוויס (שנקרא כך על שם אמו בת שבע). נולד בתר"ן,1890. בשנות השלושים של המאה העשרים עזר לאביו, שהיה רבה של דז'יקוב-ישן, Dźików Stary. נספה בערך בתש"ב.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1005;
זינגר, פנחס מנחם מנדל הכהן, בן שמואל.
נולד בתרל"ב,1872. היה אביהם של הסופרים ישראל יהושע זינגר ויצחק באשוויס-זינגר. הוא עצמו היה מרוחק מכל ענייני העולם הזה, ולא רצה לדעת פולנית ורוסית. בתרנ"ו,1896, התקבל כרב בלאונצ'ין,Leoncin . בתר"ע,1910 בערך עבר לוורשה, ונעשה מו"ץ באחד מבתי הכנסת שם. בתרע"ה,1915, עבר ללובלין, אך מכיוון ששם לא יכול היה להתפרנס מן הרבנות עבר בערך בתרפ"ו,1926, לדז'יקוב ישן, Dźików Stary, ושם התקבל לרב העיר. כשפרצה מלחמת העולם השניה גלה לסיביר, ושם נפטר בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1006-1005; ספר זכרון של טומאשוב-לובלסק, עמ 183-180; חורבן בילגוריי, עמ 188-189;
זינגרמן,Zingerman, Singerman ,שמואל פליקס, בן קארל.
נולד בתרמ"ח,1888, בקושציאן Koscian, , שבאזור פוזנן. למד בבית הספר התיכון באוסטרובו, Osrtowo, Ostrów Wielkopolski, שבאותו האזור, ואחר כך בסמינר לרבנים בברלין, ובאוניברסיטה של פרייבורג. תפקידו הראשון כרב היה בבית הכנסת שהיה בפרוור פנקוב בברלין, שם היה איגוד בתי הכנסת "אגודת אחים". היה פעיל בחיים הציבוריים היהודים בברלין, ובין היתר היה אחראי לכשרות בבית החולים של הקהילה היהודית. בסוף שנות השלושים של המאה העשרים שימש כמטיף בכמה בתי כנסת, והיה הרב האורתודוקסי האחרון שהגסטפו השאיר בברלין (כמו הרב הליברלי ד"ר ליאו בק). באוגוסט 1942 גורש עם בני משפחתו לריגה, ושם נספה.
מקורות: לוונטאל, עמ 162; ולק, עמ 345; סינסון, עמ 25-26;
זַיף, Seif,מנחם מניס, בן צבי הירש.
נולד בתר"ע,1910. הוסמך להוראה בידי רבני טרנופול, Tarnopol,וסטניסלבוב, Stanisławów Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. מתרצ"ב,1932, היה דיין ומו"ץ בז'ולקיב, Żółkiew, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1008;
זַיף, משה.
היה רב בקמינקה Kamionka, ,Kamienki, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1008;
זלאטאיאבקה, Zlataiewka,אליהו.
היה רבה של סוויר,Shwir,Sviriai ,Svir, שברוסיה הלבנה.נספה בשואה.
מקורות: עיירתנו סביר - אונזער שטעטל סוויר, עמ 141;
זלבוביץ, Zelbowitz,מרדכי.
היה דיין בריגה, ומראשי השוחטים בעיר. היה ידוע בכינוי "מָאטע פונידילר", על שם העיירה פונודיל,Ponedel , שבה נולד. לפני המלחמה התקיים בביתו מניין קבוע בשבתות ובחגים, ונערכו שם גם מסיבות חב"דיות. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 386;
זלוטניק, Zlotnik,ישעיה, בן מאיר (ע"ע).
נולד בתרנ"ב,1892, בווישוגרוד,Wyszogród , שעל יד ורשה . עד תרע"ז,1917, ישב בוורשה ואז עבר לראדום, Radom, שבאותו האזור. היה מראשוני המצטרפים לתנועת המזרחי בפולין, ומראשי התנועה שם, ועזר לצעירים דתיים לעלות ארצה. בתרפ"ט,1929, ראה אור בהוצאת מאדערנע דרשות פערלאג, ורשה, ספרו "אלט יודיש" בחתימת י.זהבי. כתב ספרים נוספים בנושאי הפולקלור היהודי, התלמוד והציונות הדתית. חלקם נמצאים בספריה של המכון היהודי ההיסטורי בוורשה. לפני מלחמת העולם השניה הוא היה סגן יושב ראש הוועד האנטי-נאצי בראדום. בגטו כתב ספר. נספה ב-1943 עם כל משפחתו הענפה.
מקורות: ראדום, עמ 118, 234; עדותה של קרןבת משפחתו עדה הולצמן.
זלוטניק,מאיר.
נולד בתרכ"ג,1863, בווישוגרוד,Wyszogród , שעל יד ורשה. כיהן כרב בגלובאצ'וב,Głowaczów, Glavatchev ,שבאותו האזור. נוסף להשכלתו התורנית היתה לו גם השכלה כללית רחבה. היה מקורב לחסידות גור, ועם זאת אהד את תנועת המזרחי. בביתו התקיים מניין של חובבי ציון, וחדרו היה מקושט בתמונות של מנהיגי חובבי ציון, ובמפות וציורים מארץ ישראל. בימי מלחמת העולם השניה נדד עם בני משפחתו ממקום למקום, ובסוף באו לקוז'ניץ,Kozienice , שבאזור ורשה. שם התעללו בו הנאצים, גילחו את זקנו, ואחר כך רצחו אותו. לפי מה שסיפר אברהם כספי לחוקרת השואה עדה הולצמן סרב הרב זלוטניק להענות לדרישת הגרמנים לצאת לרכבת המוות, ונורה במקום. מקורות: ספר זכרון לקהילת קוז'ניץ, עמ 386; זכרון מאיר, עמ 155;
זליגסון (זעליגסאן), Zeligson, מיכאל אהרן, בן אברהם אבא.
נולד בתרל"ט, 1878,בוועלישז, Velish, Vieliz, שבפלך ויטבסק, רוסיה הלבנה, והיה דור רביעי לר' שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא. מהוריו ירש יערות, והעצים שגדלו בהם עברו דרך נהר הדווינה וריגה לאנגליה, ושם שימשו לבניית אניות. אחרי נישואיו, בתרס"ד, 1904, השתקע זליגסון בקרקוב, ובאותה העת הוא היה שם חסיד חב"ד היחיד. הוא היה מעורב מאד בחיי הקהילה היהודית בעיר. היה הגבאי הראשי בבית הכנסת "מגלה עמוקות", ושם ריכז סביבו חוג של תלמידי חכמים, שהיו מתאספים בביתו ובבית המדרש ולומדים את תורת חב"ד. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים היו בהם כמה צעירים שהיו חברים ב"קיבוץ" של המזרחי, שהכינו את עצמם לעלייה לארץ. בהם היו אבי, משה מנדלבוים-שקדיאל שעלה ארצה בתרצ"ד, קרוב משפחתנו פנחס גולדווסר שעלה ארצה בתרצ"ו, 1936, והסופר והמחזאי ישראל שרייבטאפל שנספה בשואה. מיכאל זליגסון נרצח באלול תש"ב, 1942, בבית העלמין בווייליצ'קה, Wieliszka, שעל יד קרקוב. בנו ובתו עלו ארצה לפני השואה, ובנו אברהם, שלמד רפואה בפאריס, ניצל מן השואה דרך יפאן, וכשבא לארצות הברית היה רופאו של האדמו"ר מליובאוויטש, ונתן לבניו חינוך חסידי.
מקורות: פנינה מיזליש, אלמוגים ושקדים, מקרקוב לירושלים, עמ 38; תולדות ר' אברהם הרופא, עמ' 25, 26, 34, 35; מכתביו אלי בדוא"ל של נכדו, מיכאל אהרן זליגסון;
זעלעוויצקי, Zelewitcki,Selewitcki,זכריה. נולד בתרס"ו,1906. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רפו;
זלטנרייך, Seltenreich,אלכסנדר סנדר
בן אשר אנשל, רבה של ודוביצה, ,Wadowiceגליציה המערבית. נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת בובוב, Bobowa, והוסמך להוראה. לפני מלחמת העולם השניה התיישב בלבוב. שם נספה בתשרי תש"ב,1941.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1012-1011; ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 145; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 334;