בר, יששכר - ברוידע, משה

be

בר, יששכר, דב.
היה אב"ד בדוברה, Dobra. בערב יום הכיפורים תש"ב,1941, גורשו היהודים מאזור טורקה, Turek, שבאזור לובלין, לגטו כפרי בהיידמיהלה, Heidemüle, שבו היו פזורים שבעה עשר כפרים קטנים על פני שטח של 35 קמ"ר, ושם הם הועסקו בעבודות חקלאיות ואחרות. [1] כעבור זמן מה הם החלו בהכנות להשמדתם, ובסוף אוקטובר הם ביקשו מן הרבנים יששכר, פנחס וייס מטורקה (ע"ע), ורפאל זאב לוונטל מאוניוב,Uniejów (ע"ע), להכין רשימה של כל היהודים שהיו שם, ולסמן ליד כל אחד מהם אם הוא כשר לעבודה או לו. הרבנים ישבו בדין תורה, ופסקו שאמנם הם יכינו את הרשימות, אך יאפשרו לכל יהודי לעיין בהן. הרב בר נספה בשואה.
מקורות: ש. גלובע, די דין תורה. פון לעצטן חורבן, מס' 6,עמ 44-46; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 86; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 272-285;

בר, משה, בן דוד.
נולד בתרס"ח,1908. בתרצ"ב,1932, נתמנה לרבה של זדונסקה וולה ,Zduńska Wola ,שבאזור לודז'. היה חבר באגודת ישראל, ובעירו תמך במוסדות החינוך שלה. בזמן המלחמה היה בגטו ורשה, ונמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, שלמעשה היו מקומות השמדה. השתתף בליל הסדר האחרון, שהתקיים ביום הראשון של המרד, 19 באפריל 1943, עם הרבנים מנחם זמבה (ע"ע), יהושע השל גולדשלג (ע"ע) ואחרים.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 241, 248; אלה אזכרה, ג, עמ 199; אלה אזכרה, ז, עמ 172-169; זדונסקה וולה, עמ 50;

בר-כהן,Ber-Cohen ,ישעיהו חנוך.
למד בישיבת ריגה, וגם בישיבת ברנוביץ,Baranowice, אצל הרב אלחנן וסרמן (ע"ע). שימש ברבנות בדאנקרה- גלאזמנקה, Dankere-Gostini, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 374;

ברגזין, Bergazin, Bergeisen (בערגאזין), וולף, וולומין, Wołomin. אזור ורשה.
לפני שבא לשם (לפי שעה אין אנו יודעים מתי) נחלקה העיר בין שני רבנים. ואז הביאו את הרב ברגזין מרוז'אן, Różan, Rizan, שבאותו האזור. כשכבשו הגרמנים את העיירה הם גרשו את היהודים לגטו שהוקם בסוסנובקה, Sosnówka, שבאותו האזור. שם הוא שהה כשנתיים, וכל אותה העת גילה מסירות רבה לבני עדתו. מסוסנובקה גורשו יהודי הגטו לרדזימין, Radzymin, שבאותו האזור, ומשם לטרבלינקה.
מקורות: ספר זכרון - קהילת וולומין, עמ 213-211, 253-254, 267-265;

ברגלס, Berglas ,חיים לייב.
היה חתנו של הרב שבתאי הכהן רפפורט מפינטשוב, Pińczów, שבאזור קרקוב. נולד בתרע"ג,1913. היה מתלמידיו של ר' מאיר שפירא מלובלין, והיתה לו גם השכלה כללית רחבה. היה פעיל ב"צעירי אגודת ישראל", והשתתף בוועידות של התנועה בפולין. עם התחלת הגירושים למחנות עלה בידי בן משפחתם, הרב ד"ר שמואל ויינגורט שהתגורר בשווייץ, להשיג להם דרכונים של אזרחי פרגוואי. הם נשלחו לוויטל שבצרפת ושם שהו כשנה וחצי. שם עשה הרב ברגלס מאמצים רבים כדי להציל את ר' משה'ניו מבויאן (ע"ע), שאף הוא קיבל דרכון של פרגוואי, ונשלח לוויטל. אך הגרמנים לא עמדו בהבטחה לשחרר אותם, ובאסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשו כולם לאושוויץ.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 217-215;

ברגלס, אלטה, אשת הרב חיים לייב ברגלס (ע"ע), ובתו של הרב שבתאי הכהן רפפורט (ע"ע).
היא סיימה את הסמינאר למורות של "בית יעקב" בקרקוב, והיתה מורה מחוננת. כשהיתה עצורה במחנה ויטל לימדה תורה ויהדות לילדים בבית הספר שנוסד שם. באיסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשה לאושוויץ, ושם, כנראה, נספתה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 458; אלה אזכרה, ב, עמ 217;

ברגמן, Bergman, Bregman ,דב בר.
נולד בתרמ"א,1881. כיהן כרב בסמלישוק,Semelishok , שבליטא, והיה רבה האחרון של סטקלישוק, Stakliškės, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 419; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 15, 202;

ברגר, Berger,ידידיה.
כיהן כרב באושייק, Osiek, Osieck, שבאזור לובלין. בראשית ימי הכיבוש הנאצי היה באפטא, Opatów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 226;

ברוידא, Broide, Braude(ברוידע, בראודה), אהרן.
היה רב בקרמליטה.[2] נספה בריגה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 51;

ברוידא, ניסן.
היה עם הרבנים שלמה יצחק קבק (ע"ע), ויום טוב הלפרין (ע"ע), שהיו הרבנים האחרונים בקרבו, Krewo, שבאזור וילנה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובידבור, עמ 566;

ברוידע, אלתר.
היה מראשי ישיבת וילקומיר,Vilkomir, Ukmerge, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 29ת 202;

ברוידע, משה לייב.
נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.

מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רסט;

[1] זאת היתה המושבה החקלאית היחידה שהתקיימה בימי הכיבוש הגרמני בפולין. ליהודי בלגיה, הולנד וצרפת נמסר שהם נוסעים לעבודות חקלאיות בהיידמיהלה, אך למעשה הם גורשו לחלמנו,שהיה מחנה ההשמדה הראשון בפולין, כ-40 ק"מ מהיידמיהלה.
[2] לפי שעה לא עלה בידי למצוא את המקום. יתכן שיש כאן שגיאה בהעתקה.

גולדברג - גולדברג, לייב

go

גולדברג, Goldberg.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלוצק, Luck, שבווהלין, לצידו של הרב שלמה זלמן סורוצקין שבתרצ"ט,1939, הצליח לעבור לווילנה, ומשם עלה לארץ ישראל. הרב גולדברג נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 123;

גולדברג, אברהם שלום, בן יהושע אשר דוד.
היה אדמו"ר בז'ליחוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית. לפי ספר ז'ליכוב הוא היה רבה של העיר. בקיץ תש"א,1941, קיבל מכתב חשאי מקוסוב, [1]שבו נכתב ברמזים על השמדתם של יהודי ורשה. אחיו, האדמו"ר אלימלך גולדברג מריקי,Ryki, Rike (ע"ע), שבאזור לובלין. סבר שיש לחלוק את הגורל עם כל היהודים, וללכת אתם אל המוות, ואילו הרב אברהם שלום סבר שיש לחשוב על דרכים להצלה. אחת הדרכים שנראתה לו היתה להשתדל ללכת אל אחד ממחנות העבודה שבסביבה, והציע לשלוח לשם שני צעירים, ואותם שלח היודנראט. הוא ניסה להסתתר, וכשהשוטרים הפולנים גילו אותו, בחול המועד סוכות תש"ב,1941, היתה בקשתו האחרונה שיביאו אותו אל בית העלמין, ושם יירו בו.
מקורות: ספר יזכור לקדושי ז'ליחוב, עמ 250-251; אדמו"רים, עמ 20-18; אלפסי, עמ 62; החסידות מדור לדור, א, עמ 116; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 200;

גולדברג, אליהו מאיר.
מדניץ, Medenice, גליציה המזרחית. חתם נגד העמדת קופות נוספות בבית הכנסת על אלו של ארץ ישראל.[2] נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לדרוהוביץ', בוריסלב והסביבה, עמ 187; וונדר, א, עמ 662;

גולדברג, אלימלך,בן יהושע אשר.
היה אדמו"ר בריקי,Ryki,Rike, שבאזור לובלין. בזמן המלחמה בא לז'ליחוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית, ושם ניסה להסתתר. שלא כאחיו אברהם שלום גולדברג (ע"ע) הוא לא האמין שיש אפשרות להינצל בשעה שגם הפולנים עוזרים לגרמנים. כשציוו הנאצים על היהודים לצאת את בית העלמין הישן הוא סרב להישמע לפקודה, ואף סרב להסתתר. הנאצים מצאו אותו בביתו עטוף בטלית ובקיטל. הוא יצא לקראתם בקומה זקופה כשהוא קורא פרקי תהלים, והם ירו בו, בחול המועד סוכות תש"ב, 1941.
מקורות: ספר יזכור לקדושי ז'ליחוב , עמ 250-251 ; החסידות מדור לדור א, עמ 116; אלפסי, עמ 62; אדמו"רים, עמ 20-19; אלפסי, אנצליקלופדיה לחסידות, א, עמ רל"א;

גולדברג, אליעזר.
נולד בתרנ"ח,1998. היה רבה האחרון של רוזליה, Rozalimas, Rozalin, שבליטא. נספה עם רוב בני קהילתו באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 633; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדברג, אליעזר יעקב שלום, בן ישראל חיים.
מילא את מקומו של אביו כרב ואדמו"ר בסטוצ'ק, Stoczek Łukowski. שבאזור ורשה. נספה בתש"ג.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 116;

גולדברג, דוד.
נולד בתרנ"ח,1898. היה רבה האחרון של קרוֹק, קרוקי, Krakės, Kroki, שבליטא, וכנראה גם "רב מטעם". עם כניסת הגרמנים לעיר, ביוני 1941, התעללו בו הליטאים ואחר כך רצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 614; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדברג, יצחק העניך.
היה נכדו של ר' יצחק מאיר אלטר מגור, בעל "חידושי הרי"ם". מתרע"ב, 1912 כיהן כרב בקלובוצקו, Kłobuck,Klobucko, שעל יד צ'נסטוחוב. שם נהג ללמוד עם הנערים הצעירים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות. לובלין. קיילצה, עמ 501; ספר קלובוצקו, עמ 21;

גולדברג, יוסף ברוך.
היה רבה האחרון של אושייק,Osiek,Osieck, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 69;

גולדברג, יעקב, בן ישראל.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בקולושצינה, Kulchiny, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: סוקולי במאבק לחיים, עמ 53, 54;

גולדברג, ישראל אלימלך, בן משה אליקים בריעה.
בתרצ"ב,1932, נעשה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 114;

גולדברג, לייב.
למד באנטופול, Antopol, שבווהלין, ואחר כך בישיבה אחרת. נרצח בראשית ימי הכיבוש הנאצי, עם עוד כמאה וחמישים איש מלמדני אנטופול ומשכיליה, על יד בית הקברות הנוצרי הסמוך.
מקורות: אנטופול, עמ 124;

[1] קוסוב. במזרח אירופה יש כמה ערים בשם הזה. מןההקשר שלפנינו אין לדעת למי מהן הכוונה כאן.
[2] כנראה כדי שלא לפגוע בתרומות למען הארץ.

הלברשטם, אביגדור - הלברשטם, בנימין

hal

הלברשטם, אביגדור צבי, בן יחיאל נתן.
נולד בתרמ"ד,1884. בתרס"ד,1904, נבחר לרב בצאנז-ישן, אלט צאנז, Stary Sacz, שבגליציה המערבית, על גבול סלובקיה. בתרצ"ג,1933, נבחר למלא את מקומו של אביו בברדיוב, Bardiów, שבסלובקיה[1]. כשפרצה מלחמת העולם השניה חזר עם משפחתו לאלט צאנז, כי רצה להיות בעיר הולדתו. הוא היה הסנדק של הילד היהודי האחרון שנולד בצאנז לפני החיסול של הגטו. לילד קראו משה אורי. משה – על שם אביו, ואורי - על שם סבו אורי גרינברג, שנספו זמן קצר קודם לכן. כשנכנס הרב הלברשטם לחדר לא הכירו אותו מקורביו, כי זמן קצר קודם לכן גזזו הגרמנים את זקנו. נספה בבלז'ץ באלול תש"ב, עם כל היהודים של צאנז.
מקורות: אלפסי, עמ 194; אלה אזכרה, ו, עמ 33-31; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 279; לעהרער, א, עמ 186-189; באבדן מולדתי, לזכר ק"ק בארדיוב, עמ 10; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ ד-ה;

הלברשטם, אברהם, בן צבי הירש.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב ואדמו"ר ברודניק, Rudnik, שבגליציה עם אחיו בנימין (ע"ע). נספה בשואה. מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 347; וונדר, מאורי גליציה, א, עמ 408;

הלברשטם, אברהם אביש, בן סיני.
ניהל עדה חסידית בסאטמר ,Sătmar, Satu Mare, Sakmir, שבטרנסילבניה. נספה באוקראינה בתש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 411; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ נג;

הלברשטם, אברהם שלום, בן יחזקאל שרגא משינייאווה,Sieniawa, גליציה המערבית.
נולד בתרט"ז,1857. בתרנ"ח,1898,נתמנה לרב בסטרופקוב, Strupkov, שבקרפטורוס (אז אוסטרו-הונגריה. היום אוקראינה). בתרנ"ט, 1899, נעשה אדמו"ר. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בבודפשט. בתרע"ט,1919, עבר לאונגוואר Ungwar, Uzhorod,שבקרפטורוס. בתרפ"ט,1929, או בתרצ"א,1931, עבר לקושיצה,Košice, Kaschau (אז צ'כוסלובקיה, היום סלובקיה). בתרצ"ג,1933, עמד לעלות לארץ, אך התעודות שלו התמהמהו, אחר כך חלה, והדברים לא הסתדרו. נפטר בחג השבועות ת"ש,1940.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ קלז;אלה אזכרה, ו, עמ 13-9; וונדר, ב, עמ 412-409; החסידות מדור לדור, ב, עמ 410; חכמי הונגריה, עמ 470;

הלברשטם, אהרן, בן יוסף זאב.
נולד בתרכ"ה,1865. בתרמ"ט,1889. לפי פנקס הקהילות בתרל"ט, 1879. נבחר לרב בביאלה, Biała, הסמוכה לביילסקו, Bielsko, שבגליציה המערבית-שלזיה, והקים בה ישיבה. הוא הקפיד לשמור על צביונה החסידי החרדי של העיר, שהיתה קרובה לגבול גרמניה, אך לא נהג רשמית כאדמו"ר. נאבק בציונות, ובכך הקים לעצמו יריבים עזים. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לצאנז, Sanz, Nowy Sącz, וכשראה שהגרמנים הגיעו לשם נמלט לטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. שם נפטר בסיון תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 192; אלה אזכרה, ו, עמ 54-52; וונדר, ב, עמ 420-415; פנקס בנדין, עמ 232; החסידות מדור לדור, ב, עמ 413; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 81, 86; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ קנב-קנג;

הלברשטם, אהרן, בן סיני (ע"ע).
ז'מיגרוד, Żmigród Nowy, גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 411;

הלברשטם, אהרן.
היה רבה של אושייק, Osiek,Osieck, שבאזור קרקוב. נספה בשואה
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 54;

הלברשטם, אלישע, בן ברוך.
נולד בתר"ך,1860. בתרס"א,1901, התמנה לאב"ד בקרוסנו, Krosno, שבגליציה המערבית. בתרס"ו,1906, התקבל כאב"ד בגורליץ-גורליצה, Gorlice, שבגליציה המערבית. אחרי שהרוסים עזבו את העיר בימי מלחמת העולם הראשונה התמנה לרבה של העיר וליו"ר ועד הקהילה. לא נהג באדמו"רות ודעתו לא היתה נוחה מכך שנותנים לו "קוויטלאך" ומספרים עליו "מופתים". כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט עם משפחתו לסמבור,Sambor, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי. בסיון ת"ש, 1940, גורש לסיביר ברכבת צפופה, והמסע נמשך 92 יום. נפטר ביערות שבאזור יַקוּטסק בליל הסדר תש"ג, 1943. לפי אלפסי בשבט תש"ד,1944.
מקורות: ספר גורליצה, עמ 153, 159-158, 241; וונדר, ב, עמ 422-420; החסידות מדור לדור, ב, עמ 411; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 94;

הלברשטם, אפרים, בן אריה לייב מצאנז, (ע"ע).
שם נספה ב"אקצית הרבנים" שהיתה ביוני 1941.
מקורות: ספר סאנץ, עמ 772; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 264; החסידות מדור לדור, ב, עמ 411;

הלברשטם, אפרים דוד, בן יחיאל נתן.
נולד בתרמ"ה,1885. בין שתי מלחמות העולם היה אב"ד בישליסק, Jaśliska, שבגליציה המערבית. אחר כך נעשה אדמו"ר במישלניצה, Miślenica, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 422; החסידות מדור לדור, ב, עמ 418; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 222;

הלברשטם, אריה לייב

בן משה מברדיוב נולד בתר"ל,1870. בתרס"ד,1904,התקבל לרב ואב"ד במשאנה דולנה, Mszana Dolna , Muszyna, שבגליציה המערבית. בזמן הכיבוש הנאצי שהה בצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבאותו האזור, וניסה להימלט לריישא,Rzeszów. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 425; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 240; לעהרער, ב, עמ 18-21;

הלברשטם, בנימין, בן צבי הירש.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב ואדמו"ר ברודניק, Rudnik, Ridnik, שבגליציה, עם אחיו אברהם (ע"ע). נספה בשואה. אחיו יחזקאל (מקלויזנבורג) ששרד מן השואה, הקים בארץ את קרית צאנז ומוסדות חסידיים אחרים.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 347;

[1] בעיר הזאת, השוכנת סמוך לגבול פולין-סלובקיה, התקיימה עד החורבן קהילה גדולה של יהודים שבאו אליה מצאנז החל מאמצע המאה הי"ט. שם הם המשיכו לשמור על קשרים הדוקים עם קהילת האם שלהם, ועל סגנון החיים שהביאו משם. שלום מיזליש, תחנות, עמ 10, וזכרונותיה של משפחת מייזליש-בודנר-רוזנווסר לדורותיה.