באב"ד, שלום - באקשט, אהרן

ba

באב"ד, שלום, בן יהושע השל.
נולד בתרל"ז,1877. היה רבה של ואריש-וורונז', Waręż, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: ספר סוקל, טרטקוב, וורונז' סטוינוב והסביבה, עמ 454; וונדר, א, עמ 407;

באב"ד, שמואל
בן אריה לייב מסנדובה וישניה, Sądowa Wisznia, שבגליציה המזרחית (ע"ע). נולד בתר"ס,1900. היה אב"ד בדנציג, ושם נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 407; אלה אזכרה, ג, עמ 156;

באב"ד, שמואל, בן חיים.
ככל הנראה היה דיין ומו"ץ בסנדובה וישניה,Sądowa Wisznia, שבגליציה המזרחית, ושם עזר לרב אריה לייב באב"ד (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 351, 352;

באומל, (בוימל), Boimel, Baumel,יהושע, בן יואל משה.
נולד בבוצ'אץ', בתרע"ג,1913. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו ללבוב, תחילה למד אצל ר' צבי הירש (הרשלי) מייזליש בנובי טארג,[1] ,Nowy Targ שבגליציה המערבית,ובתרפ"ט,1929, עבר לישיבת חכמי לובלין ושם היה מראשוני התלמידים. היה בעל השכלה כללית רחבה. כתב רשימות ב"דאס אידישע טאגבלאט" (היומון היהודי), עיתונה של אגודת ישראל, וגם ביוגרפיה – שלא נדפסה – על הרב מאיר שפירא, שהיה המייסד של ישיבת חכמי לובלין. כיהן כרב בכמה עיירות קיט בהרי הקרפאטים. בחנוכה תרצ"ט נתמנה לרב באופוצ'נו Opoczno, שבאזור לודז'. אשתו, שהיתה בתו של רב העיר שפירא, היתה חניכת סמינר "בית יעקב" בקרקוב נספה באופוצ'נו בתש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 297-290; זיידמן, אישים, עמ 214-206; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 332; ספר אופוצ'נה, עמ 29;

באומל, ישראל
היה רבה של איוואניטש, Iwanie Puste, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם השניה בא לטוטשין, ,Tuczyn-Kripah שבווהלין. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר זכרון לקהילות טוטשין-קריפה, עמ 175;

באומל (בויימל), מאיר רפאל, בן נחום.
נולד בתרנ"ג,1893. היה (אב"ד) בלינסק, Linsk, Lesko לסקו , שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 434-433;

באטשקובסקי, Botchkowski (בצ'קובסקי, בוטשקובסקי), חיים לייב.
למד בישיבות אחדות, ובעיקר בישיבת מיר. היה תלמיד חבר של אליהו ברוך קאמאי (קומאי), ראש ישיבת מיר. לפי עדותו של בעל הזכרונות, שהוא בנו של הרב, היתה אשתו אשה מודרנית, ובימי המהפכה הרוסית של 1905 מילאה תפקיד חשוב באירועים שהתחוללו בעיר. שניהם נספו בשואה.
מקורות: פנקס בליצה (בעליצה), עמ 326-320;

באמאץ (בומאץ),Bamatz , Bomatz ,דוד שלמה, בן זאב חיים.
בתרפ"ז,1927, נתמנה לרבה של קשפיצה,Krzepice, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה. עמ 526;

באק (גם בק), Bak, Beck ,אליהו דוד.
נולד בתרע"ה,1915. למד בישיבת טלז. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רמז;

באקאל, Bakal ,נחמיה, בן שמעון.
נספה בשואה.
מקורות: ליטע, I, עמ 1888;

באקאלטשוק,Bakaltchuk ,(בקלצ'וק),מאיר צבי-הירש.
למד אצל הרב יוסף יוזל הורוביץ בנובהרדוק, Novaredok, ואצל בעל ה"חפץ חיים", ידע גם מתימטיקה והיסטוריה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה רב בסטולוביץ, Stolowicze,שברוסיה הלבנה. בשנות השלושים של המאה העשרים הוזמן לכהן כרב בבולטימור שבארצות הברית. משנות העשרים של המאה העשרים עד כיבוש העיר בידי הסובייטים בספטמבר 1939 כיהן כרב בדרצ'ין, Derechin, שבאותו האזור. כשנכנסו הסובייטים לעירו הציל מידיהם את הכומר המקומי. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר זכרון לקהילות דרצ'ין, הולינקה,קולונה-סינייסק,עמ 180-178, 291; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 276; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באקשט (בקשט),, Bakshtאהרן.
נולד בתרכ"ז,1867. לפי ספר הזכרון לקהילת איביה בתרכ"ו,1866. למד בישיבות וולוז'ין וסלובודקה. בתרנ"ז,897, נתקבל כרב בבייסגאלה, Baisogola,שבליטא, ושם היה מותקף על ידי המשכילים, בעיתון "המליץ". משם עבר לסמיאטיץ', Semiatycze, שבאזור בילאיסטוק. כשגרשו הרוסים את היהודים מאותו האזור לפנים רוסיה, בימי מלחמת העולם הראשונה, נדד בערים אחדות, בהן צַריצין,Tsaritsyn, Vogograd, Stalingrad . זמן מה היה רבה של טוּלה, ,Tulaשמדרום למוסקבה, ואחר כך של פולטאבה, Poltava, שבאוקראינה. בתרפ"א, 1921, הצליח לעזוב את רוסיה, והתמנה לרב בשאדובה, Šeduva, שבליטא. בתרפ"ה, 1925, נתמנה לרב בלומז'ה, Łomża, שבווהלין, ואחר כך בסובאלק, Suvałki, שבאותו האזור. בכל עיר שבה כיהן כרב הקים ישיבה, ובסובאלק הקים ישיבה לתלמידים מצטיינים. בתר"ץ,1930, התקבל כרב בשאבלי, Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא. היה ממייסדי אגודת ישראל ומועצת גדולי התורה. בראשית ימי הכיבוש הגרמני של העיר אסרו אותו הגרמנים. נרצח בתמוז תש"א, יולי 1941.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 197; אלה אזכרה, ב, עמ 76-72; ספר זכרון לקהילת לומז'ה, עמ 120-119; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 171, 655, 657; יהדות ליטא, עמ 32; ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 217-216; יזכור בוך סואוואלק, עמ 148-149; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 95, 161, 199; אשרי, חרבן ליטע, עמ 329, 332, 334; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

[1] הרב צבי הירש מייזליש עבר לוואץ שבהונגריה, שרד מן השואה,עבר לארצות הברית, וכתב את הספר החשוב "שו"ת מקדשי השם".

הלפרין, ישראל - הלר, שמשון

ha

הלפרין, ישראל.
היה רב בוושילקוב, Wasilków, שבאזור ביאליסטוק. שם הקים עם חברי המזרחי בית ספר עברי "יבנה" בן שבע כיתות, שלא זכה להכרה ממשלתית, ולכן הוחזק משכר הלימוד ומתרומות. רצה לעלות ארצה, אך לא הצליח. נספה בשואה עם בני משפחתו.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 329, 330;

הלפרין, ישראל אלעזר.
בן דב בער. היה האדמו"ר מקוז'ניץ, Kozienice, בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 209; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקפד;

הלפרין, מנחם מנדל, בן חנניה יוסף.
נולד בערך בתר"ל,1870. בצעירותו גר בבז'ז'אני, Brżeżany, שבגליציה המזרחית. ומשם עבר לדוקלה,Dukla, שבאותו האזור. בתר"ץ,1930, בערך התיישב ביאסלו, Jasło,ושם הקים בית מדרש. כשפרצה מלחמת העולם השניה חזר לבז'ז'אני, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי. הרוסים רצו לשלוח אותו לסיביר, אך הם נעתרו ללחצם של חסידיו, והשאירו אותו בעיר. נספה בקוזובה, Kozowa, אחרי שהגרמנים כבשו את האזור.
מקורות: תולדות יהודי יאסלו, עמ 76; בז'זאני-נריוב והסביבה, עמ 167, 251; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 201; וונדר, ב, עמ 619-620; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ קא;

הלפרין, משולם שרגא פייבוש, בן אברהם זרח יהודה אריה.
נולד בתרל"ה,1875. בתרע"א, 1911, נתמנה כרב בבז'ז'אני,Brżeżany, שבגליציה המזרחית, ומתרפ"ט,1929, היה שם אדמו"ר. בתחילת תש"ג, 1942, ברח לקוזובה, Kozowa, הסמוכה ושם נספה.
מקורות: בז'ז'אני-נריוב והסביבה, תולדות קהילות שנחרבו, עמ 143, 165, 389; החסידות מדור לדור, א, עמ 357; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שצה;

הלפרין, שלמה, בן הרב חיים נפתלי הירץ, שהיה אב"ד בביאליסטוק.
נולד בתרמ"ב, 1882. בנעוריו הצטרף לתנועת "חיבת ציון", והיה מוּרשה של הוועד האודסאי לגליל ביאליסטוק. בימי מלחמת העולם הראשונה התחיל לשמש כרב ומורה הוראה, ונמנה עם עשרת הרבנים של העיר, מטעם הקהילה. בתרפ"א,1921, היה בין הרבנים שחתמו על הכרוז של רבני פולין וליטא למען "קרן החלוץ המזרחי". נספה בגטו ביאליסטוק.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 112-111; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499;

הלר, Heller.
בתרצ"ו,1936, נבחר כרבה של אושמינה Oszmiana,, שבאזור נובוגרודק. היה אדם מודרני ובעל השכלה כללית רחבה, ובדרשותיו המבריקות כבש את לבם של בני הקהילה. אך אנשי אגודת ישראל ראו בו כופר,התנגדו לו, ופנו אל ועד הרבנים בווילנה ואל שלטונות פולין כדי לפסול את כהונתו. כשכבשו הגרמנים את עירו ביוני 1941 הם ציוו עליו להקים יודנראט בן שמונה אנשים ולעמוד בראשו. כשהובל לאתר הרצח, ביולי 1941, לחש לקצין הגרמני
שהטמין בביתו סכום כסף גדול. הוא חזר אל העיר וצעק בקול רם: "יהודים הצילו את נפשותיכם".
מקורות: ספר זכרון לקהילת אושמינה,עמ 44-41; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 110, 112;

הלר, אברהם זאב הלוי.
נולד בתרמ"ו,1886. למד בישיבת סלובודקה, וב"כולל" בקובנה. היה רב בז'ידיק, Židikai, שבליטא. בתרפ"ג,1923,הוכתר כרבה של מריאמפול, Mariampol, שבאותה המדינה. היה פעיל במועצת הרבנים בליטא. היה נואם טוב, והצטיין בשפתו העשירה. בימי הכיבוש הגרמני התעללו בו הליטאים ואילצו אותו לטאטא את הרחובות. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א, ספטמבר 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 184; יהדות ליטא,עמ 45; רבני ליטא, עמ 5; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 289, 390, 391; פנקס הקהילות,גליציה המזרחית, עמ 308.[1] יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 79, 208; אשרי, חורבן ליטע,
עמ 258, 260; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הלר (לפי וונדר גוטסמן, Guttesman), אברהם יהושע השל, בן נפתלי משולם פייביש.
סטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. נולד בתרמ"ח,1888. נספה בדרוהוביץ', Drohobycz, שבאותו האזור, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, עמ 645; אלפסי, עמ 86; החסידות מדור לדור, א, עמ 169;

הלר, אהרן.
עד מלחמת העולם הראשונה היה "רב מטעם" בשאבלי, Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא, ואחר כך היה שם מנהל בנק הסוחרים. שנים רבות היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בעירו. בימי מלחמת העולם השניה עמד בראש הוועד שהוקם לשם מאבק בגזירת הגירוש למחנה ההשמדה ז'אגר, ואחר כך היה חבר ביודנראט. בתפקידו זה פעל הרבה בתחום הסוציאלי, ועמד על כך שעל חברי היודנראט ליהרג ולא למסור את אחיהם. עם שרידי היהודים בעירו גורש למחנה שטוטהוף, ומשם לדכאו. שם נספה.
מקורות: יומן גיטו שאבלי, עמ 123;

הלר, אלתר, בן יוסף יוסקה.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בלשקוביץ. לפי מה שכתב אלפסי אין לדעת לאיז\ו עיר הכוונה, כי במזרח אירופה יש כמה ערים בשמות דומים. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 169;

הלר, אריה, בן פנחס משה.
נולד בתר"ך,1860. שנים רבות היה דיין ומו"ץ בבוסק, Busk, שבגליציה המזרחית. מחמת קשיי הפרנסה לא יכול להדפיס את ספריו. בימות החורף היה מוכר דגים מלוחים. נספה בת"ש.
מקורות: וונדר, ב, עמ 650-649;

הלר, שמשון אפרים, בן נפתלי משולם פייביש.
נולד בתר"מ,1880. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בשניאטין, Śniatyn, שבגליציה המזרחית. נספה בערב יום הכיפורים תש"ד,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 169;

נחומובסקי ,אברהם - ניימן, שמעון

na

נחומובסקי, Naumowski,Nachumowski,אברהם יצחק.
נולד בתרמ"ז,1887. היה דיין ומו"ץ בשאבלי,Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא. הנאצים עינו אותו, והוא נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 161, 227; אשרי, חורבן ליטע, עמ 194;

נחמקין, Nechamkin,חיים מנחם.
למד בישיבת ראדין,Radun, Radin, והיה מקורב ל"חפץ חיים". כיהן כרב במאלטה,Malta, Silmala ,וברוזֶנובסק–זילופה, Rosinkof Zilupe, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 399;

ניידיץ', Neiditz,משה.
בין שתי מלחמות העולם היה רבם של חסידי סטולין בברזניצה, Bereżnica, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 51;

נידזויאדוביץNidzwiadowitz, ,אליעזר יהודה.
כיהן כרב בלוז'קי, Łużki, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 379;

נייהויז, Neuhaus,Neihaus, Neihoiz,אריה לייב, בן נחמן.
תחילה עסק במסחר, ואחרי שנפטר אביו כיהן כרב וכאדמו"ר מקומי בטומשוב לובלסק, Tomaszów Lubelski, שבאזור לובלין. בימי מלחמת העולם השניה גלה לברית המועצות, ושם נפטר.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 238; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שכב;

נייהויז, יהודה זונדל, בן פנחס.
הרבי מסמבור, Sambor, גליציה המזרחית. נולד בתר"ל,1870. היה אדמו"ר בלבוב. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1009-1007; אלפסי, עמ 144;

נייהויז, ישראל שמואל, בן מאיר יחיאל.
היה אדמו"ר בחלם, Cełm, שבאזור לובלין. ערב מלחמת העולם השנייה עמד להיבחר כרב העיר, אך מכיוון שהמלחמה פרצה לא יצא הדבר לפועל. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 144; החסידות מדור לדור, א, עמ 299; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 223; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תרח;

נייפלד (נויפלד),Neifeld, Noifeld, Neufeld ,בעריש, בן אברהם.
בתרס"ד,1904, התמנה לאב"ד ברציונז', Raciąż, שבאזור ורשה. כשכבשו הגרמנים את העיר הם התעללו בו. נספה בגטו ורשה.
מקורות: גלעד לקהילת רציונז', עמ 215, 229, 241; אלה אזכרה, ז, עמ 242;

נייפלד, ראובן יהודה, בן אברהם.
נולד בתרכ"ט,1869. הוסמך לרבנות בידי יחיאל מיכל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, אליהו חיים מייזל מלודז' ואחרים. בתרנ"ד,1894, נתמנה לאב"ד ברציונז', Raciąż, שבאזור ורשה. בתרס"ד,1904, נתמנה לאב"ד בנובידבור,Nowy Dwor Mazowiecki, שבאותו האזור, והיה חבר בהנהלת הקהילה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה בין המייסדים של אגודת הרבנים בפולין, והיה מקורב לתנועת המזרחי. אחרי שפרצה מלחמת העולם השניה עזב את נובידבור וחזר לוורשה. שם נפטר בחורף ת"ש. בנו, הרב אלימלך נייפלד, עלה ארצה והיה חבר במרכז העולמי של המזרחי.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 245-241;

ניימן,Neiman ,ג.
כיהן כרב בלאסק,Łask, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 137;

ניימן, משה צבי הירש.
הוסמך לרבנות, ולפרנסתו עסק במסחר. שימש כדיין בבייטש, Biecz, שבגליציה המערבית. הנוער החרדי נמשך אחריו, וביתו היה מלא באנשים שבאו לשמוע מפיו דברי תורה. כשהיה בקרון המוות למיידאנק הבריח משם מכתב שבו כתב לבני משפחתו שיתחזקו באמונה למרות הנסיונות הקשים.
מקורות: עיירתנו בייטש, עמ 201, 239-238;

ניימן, שמעון בצלאל.
נולד בתר"ך,1860. הוסמך לרבנות והתפרנס ממסחר בספרים, תחילה בקרקוב ואחר כך בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. נספה באדר תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1019-1016; טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 204; ספר קראקא, עמ 108;

נימוטין, יהושע - סדובסקי, יצחק

ni

נימוטין, Nimutin, יהושע, בן יוסף דוד.
נולד ברוסיה הלבנה בתר"ח,1848, למשפחה חב"דית. הוסמך לרבנות בידי הגאון יוסף רוזין מרוגאצ'וב ואחרים. כיהן כרב בכמה עיירות ברוסיה הלבנה, ובתרס"ט, 1909, הוכתר לרבה של רציצה, Rezitza, Rĕsekne, שבלטביה, וזכה לתואר "הרב המפורסם". בתרפ"ב, 1922, נתמנה לרבה של ויטבסק שברוסיה הלבנה. מדי פעם היה נוסע לריגה, ואחת המשפחות שאצל הוא התארח היתה משפחת ברלין, שממנה בא הפילוסוף ישעיהו ברלין, שתרמה לחב"ד בגלוי ובסתר. כשגרשו הקומוניסטים בברית המועצות את הרבנים מן העיירות הם רצו לגרש אותו לסיביר, אך הוא פנה אל ראש הנ.ק.וד. שהיה יהודי, והצליח לשכנע אותו שיגרש אותו ללנינגרד. כל הזמן הוא שמר על כתבי חב"ד שהיו בגניזה בחרסון, ובשנות השלושים של המאה העשרים הצליח להעביר אותם לאדמו"ר יצחק יוסף שניאורסון שכבר שהה בפולין. גווע מרעב בימי המצור על לנינגרד, בשלהי שבט תש"ב, 1942.
מקורות: שניאור זלמן חאנין, בצל ארבעה נשיאים, בית משיח, גל 505, ניסן תשס"ה; ש"ז ברגר, בית משיח, גל 581;

נַיימן, Naiman, Najman , אברהם נח.
בן הרב דוד שלמה זלמן, שהיה רבה של אושנצ'ין, Osięcini, באזור ולוצלבק,Włocławek. נולד בתרמ"ז,1877. למד אצל אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. אחר כך עבר לקוטנה, Kutno, שבאותו האזור, ונשא לאשה את בתו של הדיין. משם עבר לקרניז'ביץ, Karniszevice, שבאותו האזור. אחרי שנפטר אביו בתרפ"ב,1922, הוא נתמנה במקומו להיות רבה של אושנצ'ין. שם ארגן את החיים הדתיים, וכתב את חידושי התורה שלו. לחם נגד התנועה הציונית. כשפרצה מלחמת העולם השניה הוא נשא את הטלאי הצהוב בגאווה על קפוטת המשי של שבת, אך לא נכנע לגזירה השניה שגזרו הנאצים על היהודים, ולא גילח את זקנו. גם הלך אל ראש העיר להשתדל שיתירו ליהודים להתפלל במניין בימים הנוראים, אך הפסיק לכתוב את חידושי התורה שלו. בנובמבר 1939 (לפי אולבסקי ב-1940) אילצו אותו הגרמנים להוציא את ספרי התורה מבית הכנסת, לשרוף אותם ולרקוד מסביב למדורה. כשהתנגד הם היכו אותו מכות רצח. כשנפטר אחיו צבי-הרשל הוא ניחם אותו על שזכה לבוא לקבר ישראל, ושאל: "מי יטהר אותנו ויביא אותנו לקבר ישראל?". ב-15 באפריל 1942 (לפי אולבסקי ב-6 באפריל, י"ט בניסן תש"ב) גורש עם בני קהילתו למחנה ההשמדה חלמנו, ושם נספה.
מקורות: פנקס הקהילות, ורשה והגליל, עמ 140-141; רפאל אולבסקי, אחיינו של הרב ניימן, הצופה, כ"ו בניסן תשל"ז, 14.4.1977; רפאל אולבסקי, הדמעה, עמ 108-110 – הקטע שנדפס ב"הצופה";

ניסנבוים,Nissenbaum,יצחק,בן אברהם ליפמן.
נולד בתשרי תרכ"ט,1868, בבוברויסק,Bobroisk, שברוסיה הלבנה. למד בישיבת וולוז'ין. שם הצטרף לאגודה הציונית החשאית "נצח ישראל", והתיידד עם ח"נ ביאליק שעמו התכתב שנים רבות. התיידד עם הרב שמואל מוהליבר, ובהשפעתו היה המזכיר הראשון של תנועת המזרחי שנוסדה באלול תרנ"ג,1893. בתרס"ה,1905, ביקר בארץ. השתתף בקונגרסים הציוניים, ועשה הרבה למען הקרן הקיימת לישראל. בטבת תרע"ז,1917, התחיל לערוך את השבועון "המזרחי" של תנועת המזרחי המחודשת בפולין. היה בין היוזמים להקמת בית המדרש לרבנים "תחכמוני" בוורשה, "מחלקת החרדים" של הקרן הקיימת לישראל, ועוד. בתרצ"ז,1937, נבחר כנשיא המזרחי בפולין. נספה בגטו ורשה.
מקורות: יצחק ניסנבוים, עלי חלדי, אוטוביגרפיה; זיידמן, יומן, עמ 317; פנינה מיזליש, הרב יצחק ניסנבוים ויצחק לייב פרץ [...], אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ד, עמ 74-49; אלה אזכרה, א, עמ 317-309; וולוז'ין, עמ 163; פלינקר, וארשה, עמ 279-279;

נעמעזעריס, (נמזריס)Nemazeris, ,יהודה לייב.
נולד בתרע"ג,1913. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצח;

נענעדיק,Nenedik ,יוסף לייב, בן אלכסנדר סנדר.
היה תלמידו המובהק של הרב אליעזר גורדון, מבעלי המוסר בקֶלם,Kelm, Kelmė שבליטא, ושם היה ראש ישיבה. אחר כך לימד בישיבות לומז'ה, Łomża,שבווהלין, וראדין, גרודנה ופוניבז'. כיהן כרב בסוחובולה, Suchovola, שעל יד ביאליסטוק. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לווילנה ומשם עבר לליטא. נספה בקובנה בקיץ תש"א,1941.
מקורות: סוחובולה, עמ 29-30;

סאגאלאָוויטש (סגלוביץ) Segalowitz,יחיאל משה, בן חיים.
בתרנ"ב,1892, נתמנה לרבה של מלאווה, Mława, שבאזור ורשה . ב-1941 גורש ללובלין בגירוש הגדול של יהודי עירו. נפטר בכסלו תש"א.
מקורות: פנקס מלאווע, עמ 320;

סגל, Segal ,יצחק. נולד בתרע"ב,1912.
למד בישיבת ריגה. כיהן כרב בשאבלי, Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא. היה פעיל באגודת ישראל. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 400-398; רבני ברית המועצות, 1993-1991;

סגל, ישראל, בן חיים שמעיה שהיה מורה הוראה במלאווה, Mława, שבאזור ורשה.
היה מתלמידיו של אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. עסק הרבה בדיני תורה ובוררויות. היה בהנהגה של אגודת ישראל בפולין. אחרי שפרצה מלחמת העולם השניה ברח לאזור שנכבש בידי הרוסים, וזמן מה ישב בביאליסטוק. בתש"א,1941, גורש לסיביר, ושם נספה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 301;

סגל, לייב.
היה דיין בקרינקי, Krynki, שבווהלין. נרצח בטבח שערכו הגרמנים ביהודי העיר בערב פסח תש"ב,1942.
מקורות: קרינקי, עמ 242;

סגל, מרדכי.
היה רב בוולפה, Wołpa, ,Volpa שבווהלין. הגרמנים התעללו בו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 297;

סגל, משה מנחם, בן גבריאל.
היה נכדו של הרב אליהו חיים מייזל מלודז'. נולד בתרל"ו,1876. אשתו, הרבנית לאה, היתה בקיאה בלשון הקודש ובתנ"ך, ובכל שבוע היתה לומדת פרשת השבוע עם בניה. בתרס"ה,1905, נתמנה לדיין ומורה הוראה בלודז'. ידע היטב אסטרונומיה ודקדוק עברי, ובמקצועות הללו הסתייע כדי לפתור בעיות בהלכה. היה מעורה בענייני הציבור. התמסר לפתרון הבעיות של העגונות מימי מלחמת העולם הראשונה, ובעניין זה שלח תזכיר אל הקונגרס הבינלאומי של נשים שהתקיים אחרי המלחמה, כדי לדון במעמדן של נשי הנעדרים. כשכבשו הגרמנים את לודז' הם התעללו בו, ובין היתר דרשו ממנו לבוא אל בית הכנסת בטלית ותפילין ושם לקרוע את ספרי התורה. לכן ברח לוורשה, ומשם לאוסטרוביץ, Ostrowiec Świętokrzyski, שעל יד קיילצה, Kielce, Keltz. שם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 108-104; אלה אזכרה, ד, עמ 45-43; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 23;
לאָדזער געטא, עמ 403; הוברבנד, עמ 86;

סגליק (סעגאליק), Segalik‏, לוי יצחק, הסופר.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בוונגרוב, Węgrόw‏, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

סדובסקי (סאדאווסקי),Sadowski,יצחק.
נולד בתרל"ח,1878. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים,א, עמ רצח;