אייכנשטיין, יצחק - איינבינדר, יהודה

ie

אייכנשטיין, יצחק, בן משה.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרע"ב,1912, ירש את מקומו של אביו כרבה של רודקי, Rudki, Ridik, שבאזור לבוב. בימי השלטון הסובייטי בעיר עבד בבית המטבחיים.
נספה עם נכבדי הקהילה סמוך לכניסת הגרמנים לעיר, ביולי 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייכנשטיין, יצחק אייזיק מנחם, בן שלמה יעקב.
נולד בתרל"ט,1879. תחילה היה אדמו"ר בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. בתרס"ט,1909, נעשה אדמו"ר בפודהיצה, Podhaice, שבאותו האזור, ושם כונה "האדמו"ר מבורשטין". בקיץ תש"ב, 1942, הקימו הגרמנים בביתו בית מלאכה, ובו עבדו כעשרים בעלי מלאכה שהיו חיוניים למשק הגרמני. נפטר בגטו של פודהיצה באדר א תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 91-88; ספר בורשטין, עמ 295; ספר פודהיצה, עמ 39, 54, 138-137; וונדר, א, עמ 164-162; החסידות מדור לדור, א, עמ 285; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 411, 413 ;

אייכנשטיין, יצחק שלום.
בוּסק, Busk. גליציה המזרחית.
נספה בשואה.
מקורות: ספר בוסק: לזכר קהילה שחרבה, עמ 285 ברשימת הנספים;

אייכנשטיין, מנחם מנדל, בן חיים אברהם.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, עמ 125 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה, בן יהושע השל.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בסחודניצה, Schodnica, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 358;

אייכנשטיין, משה.
נולד בערך בתרל"ד,1872. בתרנ"ב,1892, התקבל כאב"ד בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית, תוך מחלוקת קשה עם גיסו נפתלי ארליך (ע"ע). בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב ואדמו"ר בוורצקי Nizni Verecki, Nyzhni Vorota,שבאותו האזור. כעבור שנים אחדות עבר למונקאץ',Munkacz, Mukačevo, שבקרפרטורוס (אז צ'כוסלובקיה היום אוקראינה). אחר כך חזר לעירו. משם גורש לאושוויץ, ונספה בסיון תש"ד,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 179-178; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה יצחק.
היה רב בצאנז,Sanz, Nowy Sącz , שבגליציה המערבית. נספה ב"אקצית הרבנים" שנערכה בעיר ביוני 1941.
מקורות: ספר סנץ, עמ 772; לזכר קהילת צאנז, עמ 142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 264;

אייכנשטיין, מתתיהו אהרן.
בתרצ"ה, 1935, נתמנה לרבה של רוזדול-ראזלה, Rozdół, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 511;

אייכנשטיין, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. זמן מה היה אב"ד בסכונדיצה, Schodnica, ובחודורוב, Chodorów,שבגליציה המזרחית. בתרצ"ו,1936, בערך נתמנה לרב בשדליסק,Siedliska , שבאזור לובלין. התנגד לציונות. מתנגדיו האשימו אותו שקנה את הרבנות בכסף, ו-162 רבנים הטילו עליו חרם. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לברית המועצות, ונראה שבדרך לשם נפטר או נהרג. כך לפי פנקס הקהילות. לפי מקורות אחרים נספה בתש"ג,1943).
מקורות: ספר זכרון לדרוהוביץ', בוריסלב והסביבה, עמ 191. ספר דמביץ, עמ 186; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 572;

אייכנשטיין, שמשון, בן אהרן מנחם מנדל.
מתרפ"ג,1923, ניהל את ה"חצר" של חסידות אולסק,Olesko , בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 287; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 56;

איילנברג,Eilenberg ,יוסף.
היה דיין ומו"צ בזלוטשוב, Złoczów, שבגליציה המזרחית. נספה ביוני 1941.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 508;

איינבינדר,Einbinder,יהודה לייב.
בתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקובילניק,Kobilniki, Kobilinik, Narach, שבאזור פינסק, Pinsk, רוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נספה בתשרי תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 534; ספר קובילניק, עמ 244. מופיע ברשימת הנספים, ללא פרטים נוספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אלטר, אברהם - אֶליס, שניאור

al

אלטר, (רוטנברג, (Rotenberg, וכך כל האדמורי"ם והרבנים משושלת גור), אברהם יששכר בנימין אליהו
בן מנחם מנדל, שהיה רבה של פביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ח,1898, וגדל בבית סבו אריה לייב, בעל "שפת אמת". אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לפביאניץ, ושם הכין לדפוס את כתבי סבו שעד אז לא ראו אור. בתרצ"ד,1934, נתמנה להיות רבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה, ושם עבד באחד ממפעלי התעשיה, עד ששולח לטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 36-33;

אלטר, אברהם מרדכי, בן שלמה.
משושלת גור. נולד בתרל"ד,1872. למד והוסמך להוראה בוורשה. אחר כך עבר לז'יכלין, Żychllin, שבאזור לודז', ונעשה לרב ואב"ד של העיר. היה חבר באגודת ישראל. כשכבשו הגרמנים את העיר בימי מלחמת העולם השניה הם התעללו בו. בחורף ת"ש,1939-40, ביקשו ממנו הגרמנים שיעזור להם בארגון הגירושים מן העיר. הוא סרב לשתף אתם פעולה, ונורה עם עוד כמה מנכבדי הקהילה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 21-18; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 118;

אלטר, אריה לייב, בן בן-ציון.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרבה של רדזימין, Radzymin, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בשמחת תורה תש"ב,1941.
מקורות: ספר זכרון רדזימין, עמ 41;

אלטר, מאיר, בנו הבכור של אברהם מרדכי, הרבי מגור.
התחנך אצל סבו בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. עבר לוורשה, ללודז', ובסוף חזר לוורשה, ושילב את הלימודים עם העיסוק במסחר. כשכבשו הנאצים את ורשה הם חיפשו את האדמו"ר אברהם מרדכי, אך במקומו הלך בנו מאיר. כשהתירו הגרמנים לר' אברהם מרדכי לעזוב את ורשה, הם לא אפשרו זאת לבנו. הוא עבד באחד ה"שופ"ים, ומשם גורש לטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 110, 331; אלה אזכרה, ד, עמ 229-226;

אלטר, מנחם מנדל, בנו של האדמו"ר מגור, אריה לייב, בעל ה"שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי (ע"ע). נולד בתרל"ז,1877. תחילה גר בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, ושם הקים ישיבה חסידית. בראשית המאה יסד את העיתון היומי החרדי "הקול", שנועד להילחם ב"הצפירה" של נחום סוקולוב, ואת העיתון היידי "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט" שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. העיתונים הללו חדלו להתקיים ב-1913. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לרוסיה, וזמן מה ישב בוויטבסק. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בפביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז', ובתרצ"ד, 1934, נבחר לרבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. המינוי התעכב, כי היו קשיים בהסדרת משרה לבנו של יחזקאל ליבשיץ שהיה רבה הקודם של העיר, והוא אושר רק בתרצ"ח,1938. הרב אלטר היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובתרצ"ה,1935, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתדל להסתתר, כי הגרמנים חיפשו את הרבנים. באוגוסט 1942 נספה עם משפחתו בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 69-360; זיידמן, יומן, עמ 60-59, 316,317, 331; ספר קאליש, א, עמ 221; ספר קאליש, ב, עמ 65, 228-227; תולדות יהודי קאליש, עמ 201- 203; אלה אזכרה, ב, עמ 60-52; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 175, 216; ספר פביאניץ, עמ 89, 95, 385; יהושע אייבשיץ , כערער בערבה, עמ 233, 235;

אלטר, משה אלחנן, בן אברהם יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. הוסמך לרבנות בידי הרב מאיר אראק מבוצ'אץ. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. אחרי המלחמה נתמנה כחבר בית הדין הרבני בלבוב, לצידו של הרב יצחק ציף, ואחרי שזה נפטר, בתרצ"ה,1935, ירש שם את מקומו כראב"ד. נוסף לתפקידו זה היה גם ראש ישיבת בעלז בלבוב. כשכבשו הרוסים את לבוב, בספטמבר 1939, עזר לפליטים שנמלטו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נצטוו הוא, הרב ד"ר קלמן חמיידס והרב ישראל יהודה לייב וולפסברג (ע"ע), באמצעות היודנראט, למסור להם רשימות של אנשים חשובים, אך הוא סרב לעשות זאת ובשל כך נאסר, ואחר כך נפטר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 189-184; ישראל קלפהולץ, גדולי חסידי בעלז, ב, עמ רנט-רסד; כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 63; בסוד ישרים ועדה, עמ שז;

אלטר, משה בצלאל, בן יהודה אריה לייב, בעל "שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור (ע"ע). נולד בתרכ"א,1861. לפי אלפסי בתרכ"ח,1868. את כל זמנו הקדיש ללימודים בחצר של אדמו"רי גור, Góra Kalwaria, על יד ורשה. בתרפ"ה,1925, ביקר בארץ. בתרצ"ז, 1937, עמד לעלות ארצה, קיבל סרטיפיקט (רשיון עליה מן הבריטים), אך ויתר עליו לטובת נכדו. בזמן המלחמה עבר מגור לוורשה, ושם עבד ב"שופ", לנעליים, עם האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע), ואחרים. נספה בטרבלינקה בתש"ג.
מקורות: אדמו"רים, עמ 218-215; זיידמן, יומן, עמ 64-63, 292, 331; אלה אזכרה, ב, עמ 103-96; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של;

אלטר, נחמיה, בן אריה לייב, בעל "שפת אמת" מגור.
נולד בתרל"ד,1874. עד מלחמת העולם הראשונה ישב בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. בימי המלחמה עבר לוורשה. אחר כך עלה לארץ, התישב בירושלים, וניהל את ישיבת "שפת אמת". אחרי מאורעות תרפ"ט,1929, חזר לפולין והתיישב בלודז'. בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בגטו לודז'. שם תיקן תקנות בעניין התפילה, ושלח מצרכי מזון לרעבים. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. אחר כך העבירו אותו החסידים לגטו ורשה , כי חשבו ששם יוכל להינצל, ושם נפטר.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 316; אלה אזכרה, ה, עמ 95-92; לאָדזער טאָגבלאט, עמ 455; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 153-159;

אלטשטאט, Altstadt, Altstat ,חיים אריה.
זמן מה היה אב"ד בקרופיץ,Kropice,שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ג, 1943.
מקורות: על חרבותיך סטניסלאב: עמ 369; פנקס ה קהילות, גליציה המזרחית, עמ 490;וונדר, א, עמ 208;

אליוביץ', Eliowitz , מרדכי, בן ישראל קלמן.
נולד בתרס"ו,1906. בנעוריו למד בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'', Baranowice, שבווהלין. אחר כך למד בישיבת קלצק,Kleck , שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), והוסמך להוראה בידי הרב אהרן קוטלר והרב אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרצ"ו,1936, נתמנה לדיין ומו"ץ בסלונים, Słonim, שבווהלין. כשנכבש האזור הזה בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, ניסה לעבור לווילנה, ועמד להצטרף לאותם בני הישיבות שעמדו להימלט משם ליפאן. נתפס בגבול והוחזר לסלונים. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 221-219, פנקס קלעצק, עמ 39; פנקס סלונים, א, עמ רמג;

אלינוביץ, ,Elinowitz אהרן.
נולד בתר"ס,1900. היה רבה האחרון של ויסוקי דבור Visoki Dvor, , שבליטא. ב-17 ביולי 1940 קרא לו המפקד הגרמני של העיר ואמר לו שאת היהודים יפרידו משאר תושבי העיר, והוא, הרב, יהיה אחראי על כך. הוא ציווה עליו לשלוח, בשבת, ארבעים יהודים כדי שישטפו את הרצפות במקום מגוריהם של החיילים הגרמנים. נרצח בטרוקי,Troki, עם בני קהילתו, שגורשו לשם בערב יום הכיפורים תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 253; ליטע, I, עמ 1872; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אֶליס, Elis,שניאור זוסיא, בן הרב אלתר חיים.
מתרס"ב, 1902 עד תרע"ב,1912, היה רב בקאלוש Kalusz, שבגליציה המזרחית. כפי הנראה ירש את מקומו של אביו בזוואניץ Zhvanets, Zvanitz
שבאותו האזור. נספה, כנראה , באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אנוחוביץ, יוסף - אפשטיין, ברוך

an

אנחוביץ (אנכוביץ), Anachowicz ,יוסף.
נולד בתר"מ,1880 (לפי בן ציון קליבנסקי בתר"ל, 1870) בפלך גרודנה. כיהן כרב בשאקי Saki, Šakiai, שבליטא, עם הרב יוסף גולדין (ע"ע), ובערוב ימיו שימש בה כדיין. נפטר בכ"ד בשבט תש"א, בימי השלטון הסובייטי, אך לא זכה שיקימו מצבה על קברו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 702; רבני ברית המועצות, 1939-1991; מכתבו של נינו בן ציון קליבנסקי;

אסבל, Asbel, דוד יעקב, נכדו של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב.
היה רב בסמיאטיץ', Siemiatycze, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

אסטנוביץ, אלעזר.
נולד בתר"ם,1880. שנים אחדות לימד בישיבת "תמכין דאורייתא" בסאנוק, שבגליציה המערבית, ואחר כך כמגיד מישרים בניימארק- נובי טארג,,Nowy Targ שבאותו האזור. חיבר פירוש על ספר "עקידת יצחק", והשווה את הדפוסים השונים שלו. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 247-246;

אפרתי,Efrosi ,Efrati.
גלינא, Glinuany. גליציה המזרחית. נספה בגטו פשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, בסיון תש"ג.
מקורות: מגילת גלינע (גליניאנע), עמ 278;

אפרתי, יצחק צבי, בן יקותיאל.
נולד בתרס"ה,1905. הוסמך בידי הרב דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון". מתרפ"א,1921, כיהן בגלינא, Glinuany,כאב"ד, אדמו"ר, והגבאי של קופת ארץ ישראל. שם נספה בתש"ג,1943, עם כל בני עירו.
מקורות: אלפסי, עמ 63.; החסידות מדור לדור, ב, עמ 403; קהילת גלינא, עמ יט; וונדזר, א, עמ 262; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפרתי, לייב.
היה אדמו"ר בלבוב. היה מקרב אליו את פשוטי העם ואת חוגי העולם התחתון, שאותם השתדל להחזיר למוטב. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 137;

אפשטיין, Epstein, ,(עפשטיין), אליהו יהושע.
היה רבה האחרון של ראקוב, Raków, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 553;

אפשטיין, אליעזר, בן חיים מאיר הלוי.
נולד בתר"מ,1880. היה אדמו"ר בניישטאט, Nowe Miasto Newstadt,,Nowy Korczyn,שעל יד קרקוב,ומשם עבר לז'אלושיץ, Działoszyce, הסמוכה. נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור דזיאלושיץ והסביבה, עמ 304; החסידות מדור לדור, א, עמ 262; בית קומרנא, עמ 105;

אפשטיין, אליעזר יהושע, בן אברהם שלמה הלוי.
נולד בתרנ"ט,1898. נסמך להוראה בידי הרב יחיאל מיכל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. אחרי נישואיו היה זמן מה ר"מ בקיילצה, Kielce, Keltz , ושם הקים ישיבה. משם עבר לאפטא, Opatów,שבאזור לובלין, ושם היה מו"צ וראב"ד. בתר"פ,1920, נתמנה לרב ברקוב, Rakow, Rakiv, שבפולין. שם עמד גם בראש עדת חסידים, ונקרא "דער ראקעווער רב". אחרי פטירתו של הרב אברהם סילמן בחמיילניק, Chmielnik, שבאזור קיילצה. בתרפ"ט,1929, נבחר כרב ואב"ד של העיר. שם היתה לו מחלוקת עם הרב טוביה סילמן (ע"ע), בנו של הרב שנפטר. פירסם מאמרים עיוניים בקבצים תורניים שונים שהופיעו בפולין. נספה בטרבלינקה.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 123, 147-150; החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, אלתר משה דוד, בן יהודה אריה לייב.
היה רבה של טרלה, Terlo, שבגליציה המזרחית. עבר לטשמילוב,Chemilov, שבאותו האזור, ושם היה אדמו"ר. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151 ;

אפשטיין, ברוך, בן יחיאל מיכל.
בעל ה"תורה תמימה". נולד בתר"ך,1860, בבוברויסק, Bobroisk, שברוסיה הלבנה. למד בישיבת וולוז'ין ושם הוסמך לרבנות בידי דודו, הנצי"ב מוולוז'ין. על אף השכלתו התורנית הרחבה שאף ללמוד מקצוע שממנו יוכל להתפרנס. לכן יצא לווינה ושם סיים את האקדמיה למסחר. הציעו לו רבנות בפינסק, Pinsk, בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג) ובמוסקבה, אך הוא דחה את ההצעות הללו והתפרנס מעבודתו כפקיד, ואחר כך כאחד המנהלים, בבנק בפינסק. בתרפ"ג-תרפ"ו,1923-1926, שהה בארצות הברית כדי להכיר את החיים היהודיים שם, וכדי לאסוף כספים להוצאת ספרו הגדול "מקור ברוך". היה ציוני, ועם יסוד המזרחי הצטרף לשורותיו (זיידמן, שהיה מקורב לאגודת ישראל, השמיט את העובדה הזאת). מלבד חיבורו הידוע "תורה תמימה" כתב את הספר "מקור ברוך" על הירושלמי, "תוספת ברכה" על חמישה חומשי תורה וחמש מגילות, ספר על תורת המסחר, ועוד. כן נהג לכתוב דברים על פרשת השבוע בעיתון "די פינסקע שטימע" (קולה של פינסק). כשפרצה מלחמת העולם השניה והאזור הזה נכבש בידי הרוסים, עזר לפליטים שבאו לפינסק מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. הוא לא האמין בברית שנכרתה בין גרמניה לברית המועצות, ויעץ למי שיכול להימלט על נפשו. מכיוון שחשש שהרוסים יגרשו אותו למעמקי רוסיה התחמק מהם והחליף לעתים קרובות את מקום מגוריו. בשל כך לא קיבל מן השלטונות את כרטיסי המזון, וכך סבל מרעב קרוב לשנתיים. נפטר בבית החולים היהודי בפינסק בתמוז תש"א, יולי 1941, ימים אחדים אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר.
מקורות: תרשיש, רבי ברוך הלוי אפשטיין בעל "תורה תמימה"; זיידמן, אישים, עמ 116-108; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 168-166; אלה אזכרה, א, עמ 149-142; פינסק, ספר זכרון ועדות לקהילת פינסק-קארלין, עמ 491-489;

אפשטיין, ברוך.
באלול תרפ"ט,1939, נבחר להיות רבה של דומברובה-גורניצ'ה, Dąbrowa Górnicza, שבאזור זגלמביה, אחרי מחלוקת עזה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר קהילת יהודי דומברובה-גורניצ'ה, עמ 67; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 133;

אקשטיין, ניסן - ארליך, נתן

ak

אקשטיין, ניסן.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקוזניצה, Kużnica, שבאזור ביאליסטוק. בסתיו תש"ב,1941, דרשו הגרמנים מן היודנראט להביא אותו אליהם, ואילצו אותו למשות מן הנהר אבנים גדולות. שוטר מקומי השגיח עליו והתעלל בו. למראה ההתעללות התנדבו כמה יהודים להחליף אותו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 543;

אראק, Arak ,זכריה, בן ירוחם פישל.
חתנו של הרב שמעיה שטיינברג מפשמישל, Przemyśl (ע"ע) שבגליציה. נספה בברודי, Brody, שבאותו האזור.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 496; וונדר, א, עמ 310; ספר בוטשאטש, עמ 207;

אראק (אריק), קלונימוס קלמן.
היה נכדו של הרב מאיר אראק. נולד בתר"ס,1900. היה דיין בטרנוב ,Tarnów, שבגליציה המערבית. היה מחסידי ברסלב. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 321; טרנוב II, עמ 346; יגלניק, שארית יצחק, עמ' שב.

ארבסטסמן (ארבסטמן, הרבסטמן?), Erbstsman, פנחס.
בנו של ר' בן ציון אפטר. למד בישיבה של ר' אלחנן וסרמן (ע"ע)
בברנוביץ', Baranowice, שבווהלין, ושם ארגן קבוצה של כחמישים צעירים שהתקרבו לחסידות ברסלב. נספה בקובנה עם ר' אלחנן וסרמן.
מקורות: יגולניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

ארדמן, Erdman ,הרשל.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלוצק, Luck, שבווהלין. שם פעל לצידו של הרב שלמה זלמן סורוצקין, שבתחילת מלחמת העולם השניה הצליח להגיע ארצה. הרב ארדמן נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 123;

ארטר, Erter, משה אלחנן.
היה רב בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 188;

ארי, Ari,דויד (כך!).
נולד בתרל"ו. בתחילת תרע"ב,1911, נתמנה כרבה של קריפיטש, Krowice, שבגליציה המזרחית. ההדיר ספרים רבים וכתב ספרים משלו, בהם "קול דודי" (תרצ"ה,1935), ועוד. נספה בשואה.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 146; וונדר, א, עמ 287-281;

ארליך, ,Ehrlich(עהרליך) יהודה לייב
בן נפתלי מדלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית (ע"ע). גר באויהל,Satoraljauhhely,שבהונגריה.משם עבר לברגסאס Beegszász, Berehove, Beregovo, שבקרפטורוס. נספה בשואה.
מקורות אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ כו;

ארליך, יוסף.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בוישנייביץ, Wiśniowiec, שבווהלין, עם הרב מאיר נחום יינגרלייב (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: ספר וישנייביץ, עמ 62; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 82;

ארליך-הולנדר, Ehrlich-Holender,יוסף שמואל.
נולד בתר"ס,1900, בריגליץ,,Riglice שבגליציה המערבית. זמן מה גר בנירעגיאז, Niergyhāze, שבהונגריה. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה התקבל כאב"ד בברדיוב,Bardejov , שבסלובקיה. נספה באושוויץ בסוכות תש"ה,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 294; באבדן מולדתי, יד ושם לקהילה קדושה בארדיוב, עמ 33, 100;

ארליך, מנחם מנדל.
כיהן כרב בביסטריץ, Bystrice, שבאזור וילנה, ובקימילשוק Kimlishuk, Chmelnitski, שבאוקראינה. פעל למען החינוך היהודי והיה מתרים לישיבה של ה"חפץ חיים" בראדין. בערך בתר"ץ,1930, נבחר להיות רבה של פרויאנבורג, Froienburg, Saldus, שבלטביה. נספה בתש"א,1941, עם בני קהילתו.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991, עמ' 18;

ארליך, נפתלי, בן צבי הירש.
נולד בתרכ"ג,1863. בתר"ן,1890, התיישב בזידיטשוב, Żydaczów ,שבגליציה המזרחית, והוכתר שם לרב, אך הדבר עורר מחלוקת חריפה עם גיסו משה אייכנשטיין (ע"ע). בתרנ"ה,1895, נתמנה להיות רבה של דלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית. היה חבר באגודת ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 295-294;

ארליך, נתן פנחס.
נולד בתרמ"ה,1885. גר בוורשה, התפרנס מעבודתו כקבלן שהיה בונה בתים, והקים את ישיבת "תורה עם דרך ארץ", שבה למדו גם פועלים ובעלי מלאכה, כנראה בשעות הערב. בתרפ"ט,1929, נבחר כנשיא של קופת ר' מאיר בעל הנס, שתמכה ביהודים עניים בארץ ישראל. נספה בגטו ורשה באב תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 163-160;

ארליך, שלמה - אשרוב, שלמה

ar

ארליך, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. לפני מלחמת העולם השניה היה דיין ומו"ץ בגריבוב, Grybów, שבגליציה המערבית. ההדיר ספרים רבים של גדולי ישראל מן הדורות הקודמים. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 297-295;

ארנברג (אהרנברג), Ehrnberg אלימלך אלעזר
בן יצחק אריה (לייב) ושרה. היה חסיד בובוב. לפני המלחמה גר בגורליצה, Gorlice שבאזור קרקוב. שם כיהן כרב, ושם נספה עם אשתו וכל ילדיו, בגיל 46. אחיו הרב יהושע מנחם מנדל הצליח לעבור להונגריה עם משפחתו, ובקיץ תש"ד, 1944, עלה לרכבת של קסטנר. אחר כך היה אב"ד בתל אביב.
מקורות: דף עדות של אחייניתו ריבה אברמוביץ ביד ושם, דבר הישועה, עמ 8;

אשכנזי, Ashkenazi, Aschkenazi ,אברהם מרדכי.
נולד בתרנ"ג,1893,בבוקובינה. כיהן כרב בוואריש, Waręż, Novoukrainka,שבגליציה המזרחית. היה מקורב לתנועה הציונית. כשכבשו הרוסים את האזור בתחילת מלחמת העולם השניה הם הגלו אותו לסיביר, ושם נפטר בתש"ג,1943. אשתו רייצה היתה בתו של הרב שלום באב"ד (ע"ע). גם היא נפטרה בסיביר.
שלושה מילדיהם ניצלו ועלו ארצה אחרי קום המדינה, עם עליית הנוער.
מקורות: וונדר, א, עמ 323-322, אלה אזכרה, ג, עמ 156, פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 184, נכדתו רות גן-קגן;

אשכנזי, אשר אנשל,בן נפתלי.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בסטניסלבוב. ‏במארס 1942 ‏נפוצו שמועות על אקציה הממשמשת ובאה - חיסולם הצפוי של הבלתי כשרים לעבודה, צמצום שטח הגיטו ועוד. התגובה על השמועות לא היתה אחידה: רוב היהודים שללו את התחזית הקודרת, אך השמועות נתגשמו. בערב פסח תש"ב, 31.3.1942 , לפנות ערב, כיתרו שוטרים גרמנים ואוקראינים את הגיטו. היהודים גורשו מבתיהם אל החצרות וגם נחטפו ברחובות. רבים התחבאו. בתים אחדים הוצתו כדי לאלץ את המתחבאים לצאת ממקומות המסתור שלהם וכדי להאיר את שטח הגיטו. השוטרים ירו בבורחים והטילו רימונים לתוך הבתים. מספר יהודים נשרפו חיים. השוטרים גילו את האדמו"ר אנשל אשכנזי במחבוא וציוו עליו להיכנס לתוך בית בוער ברחוב בלוודרסקה, כשספר-תורה בידיו. הוא הוסיף להתפלל גם כשאחזו בו הלהבות, ולא שמט את ספר התורה מידיו.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 431; פנקס הקהילות, כרך שני, גליציה המזרחית, עמ 373;

אשכנזי, חנוך העניך, בן ישראל.
נולד בתרמ"ח,1882, בבוקובינה. הוסמך לרבנות מרבה של צ'רנוביץ ואחרים. אחרי שאביו, שהיה רבה של סרט, Seret, Siret, שברומניה עלה ארצה בתרע"ג, 1913, כיהן במקומו כרב העיר. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר ללבוב, והיה ממקורביו של האדמו"ר אברהם יעקב פרידמן מבויאן. בעקבות הפוגרומים שנערכו אחרי המלחמה הורע מצבם הכלכלי של יהודי העיר, והרב אשכנזי יזם שם את ועדת החרם שפעלה כנגד מפקיעי השערים, נתמנה כ"חֵירֶם רב", וזכה להוקרה רשמית משלטונות העיר. היה פעיל באגודת ישראל, ובשנות השלושים של המאה העשרים היה חבר מטעמה במועצת הקהילה היהודית. כשכבשו הרוסים את העיר בספטמבר 1939 פעל הרבה למען הפליטים היהודים שבאו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשנכנסו הגרמנים ללבוב, ביוני 1941, היה בין שבעה האישים הראשונים שהוצאו שם להורג.
מקורות: בסוד ישרים ועדה, עמ דש (כך) – שז; אלה אזכרה, ז, עמ 307-304;

אשכנזי, חנניה יום טוב ליפא.
בן הרב יואל מסטניסלבוב,,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית,וטרסיף,Teresif,Tarachkos, Tarasowka,, שבבוקובינה. היה רב בקריניצה, Krynica Zdrój, שבגליציה המערבית. נספה בסטניסלבוב.
מקורות: וונדר, א, עמ 341;

אשכנזי, יואל.
בתרפ"ט,1929, נבחר להיות רבה של ניישטאט, Nowe Miasto Newstadt, Korczyn Nowy , שבאזור קרקוב, והיה הרב האחרון שם. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט,עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אשכנזי, ישראל, בן אשר אנשל.
היה אדמו"ר בטלומאטש, Tłumacz, שבגליציה המזרחית. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 429;

אשכנזי, צבי הירש, בן אשר אנשל.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ז,1897, נתמנה לאדמו"ר בסטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk. לפי אלפסי היה דומ"ץ בקניהינין-גורקא, Knihinin. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם נקרא "האדמו"ר מסטניסלב". כשנכנסו הנאצים לווינה, ב-1938 חזר לסטניסלבוב, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 429; וונדר, א, עמ 356;

אשכנזי-ויליצ'קר, Ashkenazi -Wilitchker ,יואל, בן יצחק (ע"ע).
נולד בתרמ"ח,1888. בילדותו עלה עם אביו יצחק (ע"ע) לירושלים ושם למד. חזר לסטניסלבוב Stanisławów, Ivano Frankovsk, ושם הוסמך לרבנות. התקבל כרב בטרסיף,Teresif , שבקרפטורוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה ניסה להסתתר, כי פחד שיגרשו אותו לפולין משום שהיה נתין פולני. באייר תש"ד, 1944, נספה באושוויץ.
מקורות: וונדר, א, עמ 341-339; החסידות מדור לדור, א, עמ 431;

אשכנזי-ויליצ'קר יצחק, בן יעקב הירש צבי.
נולד בתרכ"ח,1869. בתר"ן,1890, עלה לארץ עם שני בניו. בתרנ"ז,1907, נפטר חותנו, אנשל אשכנזי, שהיה רב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, והוא נקרא למלא את מקומו שם. נפטר בהושענא רבא תש"ב,1941, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: על חורבותיך סטאניסלאב: עמ 368; אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 431; וונדר, א, עמ 348, 349

אשרוב, Asherov,אברהם אליהו.
נולד בסוראז,Surazh, שברוסיה הלבנה, והתחנך בישיבת לובאביץ. בתרע"ב,1912, נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" בחברון, ומישיבת לובאביץ שלחו לארץ שבעה תלמידים כדי להניח את היסוד לישיבה הזאת. אחד מהם היה הרב אשרוב. כעבור שנתיים חזר לרוסיה הלבנה, והתקבל לרב בדריבין, Dribin Drybin,, Dribino, שבאזור ויטבסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לריגה, נודע כ"דער דריבינער רב" (הרב מדריבין), והתמחה כשוחט. היה פעיל בחוגי חסידות חב"ד בריגה, ובשבתות, בחגים ובמסיבות חב"דיות מסורתיות היה אומר דברי חסידות. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 370;

אשרוב, שלמה יצחק, מאנשי חב"ד.
היה שו"ב בחרקוב. נפטר בימי מלחמת העולם השניה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 172;

באב"ד, יהודה - באב"ד, משה

ba

באב"ד, יהודה אריה לייב
בן יהושע השל, שהיה רבה של סטרוסוב,Strusov, Strosów, שבגליציה המזרחית. נולד בתרל"ג,1873. בתרנ"ה,1895, נבחר לרבה של פודוולוציסק, Podwołoczyska,שבאותו האזור. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לסקאלאט, Skalat Stary, שבאותו האזור, ושם סייע הרבה לפליטים מעירו. אחר כך היה בלבוב, ושם עמד בראש מפעל הסיוע של הג'וינט לפליטים מאוקראינה שנמלטו לגליציה בעקבות הפרעות של פטליורה. בסוף דצמבר 1927 מילא תפקיד חשוב בארגון אסיפת הרבנים שהתקיימה בלבוב, שלמעשה אורגנה על ידי השלטונות הפולניים כדי לעודד את החוגים החרדיים בגליציה לתמוך במדיניותו של פילסודסקי וכך לצמצם את השפעת החוגים הציוניים שלחמו בסיים הפולני למען זכויותיהם הלאומיות והפוליטיות של היהודים. השתתף גם בוועידות אחרות של רבנים שהתקיימו בפולין בשנות השלושים של המאה העשרים. יצחק גרינבוים הציע להעמיד אותו ברשימתו הציונית לבחירות לסיים הפולני, כחרדי בלתי תלוי, אך הוא סרב לקבל את ההצעה. בתרצ"ד, 1934, נבחר, כנציגם של חסידי בעלז בוועד שמינתה ממשלת פולין, שתפקידו היה לאשר את מינוים הרשמי של הרבנים במדינה. כשכבשו הגרמנים את עירו גורשו לזבאראז' הסמוכה, ושם נספה בניסן תש"ג, 1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 154-150; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 408; וונדר, א, עמ 378-3791; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, יהודה זונדל, בן שלום יעקב.
היה אב"ד בלשניובLesniów,, ובשטרוויץ Shchurovitse ,Strevitz שבגליציה המזרחית. עד השואה היה אב"ד בברודי,Brody,שבאותו האזור. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 387; אלה אזכרה, ג, עמ 155;

באב"ד, יהושע השל, בן יהודה אריה לייב.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרצ"ח,1938, נתמנה לרבה של טרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית, במקום חמיו דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון", שהיה גם דודו. נספה בתש"ב,1942 .כך לפי וונדר. לפי אלה אזכרה נספה בטרנופול בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; וונדר, א, עמ 380; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, יהושע השל, בן יעקב צבי.
נולד בתרע"ז,1917. היה אב"ד בפודקמין, Podkamień, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 380; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 415;

באב"ד, יהושע השל, בן יצחק.
נולד בתרס"ו,1906. בתרפ"ט,1929, נתמנה לאב"ד בטרטקוב, Tartaków, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 382; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, 233;

באב"ד, יהושע השל, בן דוד מנחם מוניש, בעל "חבצלת השרון".
אחרי פטירת אביו, בתרצ"ח, 1938, הוכתר כרבה טרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם השניה עבר ליבורוב, Jaworów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: יבורוב, עמ 130;

באב"ד, יואל, בן חיים.
בתר"ץ,1930, נתמנה לרב בסלוטובינה, Slotowina, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 350;

באב"ד, יוסף דב בן-ציון, בן יהושע השל.
נולד בתר"ן,1890. היה רבה האחרון של מיקוליניץ, Mikulince, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 392; אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקב הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 324;

באב"ד,יוסף דב, בן יהושע השל.[1]
נולד בתרל"ה,1875. מתרס"ד,1904, היה ראב"ד בטויסט,Touste,שבגליציה המזרחית. מתרס"ח,1908, היה ראב"ד במיקוליניץ,Mikulince, שבאותו האזור. בימי מלחמת העולם הראשונה היתה העיר במצור, אך הוא לא עזב אותה, ועזר הרבה לבני הקהילה. נספה בעירו באלול תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155, 158-157; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 252; וונדר, א, עמ 392;

באב"ד, יששכר דב

מופיע ברשימת הנספים בבוסק, Busk. גליציה המזרחית.
מקורות: ספר בוסק, עמ 285;

באב"ד, מרדכי.
נולד בתרע"ה,1905.היה אב"ד בביסקופיצה, אוסציַה ביסקופיֶה, Biskupice, שבגליציה המזרחית. מתרצ"ו,1936, שימש כרבה של פרהינסקו,Perehińsko, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 403; אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 422;

באב"ד, משה, בן יהושע השל.
היה בברז'וביץ, Brezowiec, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155;

[1] באב"ד, יוסף דב. יתכן שהוא ויוסף דב בן-ציון הם אותו האדם.

ברוידע, ישראל - ברייטר, יצחק

br

ברוידע, ישראל בצלאל.
נולד בתרס"ח,1908. למד בתלמוד תורה בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצח;

ברוורמן, Brawerman,מרדכי, בן אריה לייב.
קראטי, Kratie, Kracie. אזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 176;

ברוך (בארוך), Baruch, יהושע אייזיק (שייע).
בא מז'יטומיר, Zhytomyr ,שבאוקראינה. היה מראשי קהילת חב"ד בקובנה, והיה ר"מ ומשפיע חב"די. נספה בגטו קובנה בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל 512; ליובאוויטש וחייליה, עמ 175;

ברומר, ,Bromer,Brumer אלעזר.
נולד בתר"ם,1880. בתרס"ט,1909, התמנה לדיין בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. בתרפ"ז,1927, לאב"ד שם. בתרצ"ח,1938, הוציא לאור את ספרו "משפט כתוב" על נביאים ראשונים, שבו עמד על הסיבות להבדלים בין הקרי והכתיב. היה חסיד בעלז, אך מכיוון שבחוגים החסידיים בפולין לא הרבו לעסוק באותה התקופה בענייני לשון ודקדוק, לא ציין את שמו כמחבר הספר הזה ואף לא של ספרים אחרים שכתב בנושאים אלה ובענייני לוח השנה, כי אם רק כמביאם לדפוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד לרוסיה, ונפטר בקירגיזיה בתש"ד, 1944. כך לפי ספר סאנוק. לפי "'מקדשי ה' בערבות סיביר" - באוזבקיסטן, באדר תש"ד, 1944.
מקורות: ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 63, 95-92, 629-627; מקדשי ה' בערבות סיביר, עמ נב-נד;

ברומר, שמואל, בן מאיר.
היה "רב מטעם" בסוחובולה, Sucowola, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: סוחובולה, עמ 31-34;

ברון, Brun, Baron,יונה
בן מנחם מנדל (ע"ע). נולד בתרנ"א,1891. תחילה גר באושויינצ'ים. אחר כך עבר לכהן כדיין ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית, ועסק גם במסחר. נספה בתש"א.
מקורות: וונדר, א, עמ 568; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עח;

ברון, מנחם מנדל, בן אליעזר ירוחם.
נולד בתרל"ד,1874. גר ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית, ושם היה לו בית מדרש. בשנותיו האחרונות התבודד מקהל חסידיו, ורוב הימים עסק בתורה ובתפילה. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, א, עמ 569; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עח;

ברושטין, Brustein ,חנה דוד.
לימד בישיבת ריגה והגיד שיעורים שונים בבתי המדרש שבעיר. כתב בעיתונים "פרימאָרגן" ו"דָאס פָאלק". התכתב עם הגאון הרוגצ'ובי. היה מיודד עם הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי שעלה לארץ ישראל בתרפ"ד ונעשה רבה הראשי של רמת גן. הרב ברושטין שלח אל הרב אושפיזאי את שירו "התרפקות", שבו ביטא את געגועיו לארץ ישראל. השיר נדפס בתש"ח בקובץ "עתרת". הרב ברושטין נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 375;

ברושטיין, יעקב יוסף.
היה המזכיר של האדמו"ר מליובאוויטש, והמזכיר של אגודת ישראל בריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 375;

ברֶזינר, Breziner ,משה.
התחנך בישיבת נובהורדק, והיה ממייסדי ישיבת "בית יוסף" ברז'יצה, Rezhitsa , שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 376;

ברטפלד, Bartfeld,יצחק מאיר.
נולד בתרס"ו,1906. מתרפ"ו,1926 עד תרצ"ב,1932, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. מתרצ"ב,1932, שימש כמורה ללימודי דת בלבוב. נספה בלבוב.
מקורות: קיש, עמ 407;

ברייטר, Breiter, יצחק.
למד בבית המדרש בלובלין. בחורף תרס"ה, 1905, מצא בספריה של בית המדרש של ר' צדוק הכהן את הספר ליקוטי מוהר"ן, וכך התוודע לתורת ברסלב. הוא יצר קשר עם אנשי ברסלב באומן, בערב ראש השנה תרס"ו נסע לשם, והיה אחד הראשונים שבא לשם מפולין. כשחזר התחיל לעשות נפשות לתורת ברסלב, ונסע לאומן כעשר פעמים. בתרפ"ו, 1926 ניסה לנסוע לשם, אך הגבול עם רוסיה היה סגור, והוא ואנשיו נאלצו לחזור. לפרנסתו עבד כמנהל חשבונות בוורשה. בעת המשבר הכלכלי שהיה שם בסוף שנות העשרים של המאה העשרים נפגעה פרנסתו, ומצבו הכלכלי הורע מאד. בתולדות חסידות ברסלב תופס ר' יצחק ברייטר את אחד המקומות המרכזיים, בעיצוב דמותה ודרכה הלכה למעשה, כששערי רוסיה היו סגורים. הוא הקים "קיבוצים" של חסידי ברסלב בוורשה ואחר כך בישיבת חכמי לובלין, לימד את תורת ברסלב, אך לא התהדר בשום תואר, ונקרא "ר' יצחק". כשפרצה מלחמת העולם השניה היה בוורשה, ונכלא בגטו. הגרמנים ראו בו אחד ממנהיגי היהודים, יודן פיהרר, ולכן היה בין הראשונים ששולחו לטרבלינקה, עם רבנים נוספים, ושם נספה.
מקורות: פייקאז', חסידות פולין, עמ 340; עדות בעל פה של נחמן-נתן וולדיגר, שאביו הי"ד היה מחסידי ברסלב בקרקוב; באינטרנט, מכון נחלת צבי; יגלניק, שארית יצחק, עמ' ז-כ"ד;

גרינבוים, יעקב - גרשטיין, יעקב

gr

גרינבוים, Grinboim, Grinbaum ,Greenbaum,Greenboim,יעקב סנדר.
בתרצ"ה,1935, נבחר להיות רבה של מולצ'אדז-מייטעטש,May Tchet, Molchadz,שבווהלין. נספה בשואה. בעיר הזאת היתה התנגדות רוחנית-חסידית לגרמנים, בהנהגת הרב מסטלוביצ'ה.[1] קיימו בחשאי לימודים לילדים, וקבעו משמרות של אומרי תהלים להצלת היהדים.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 406;

גרינבוים, נתן דוד.
היה רבה האחרון של פשדבוז', Przedbórz,שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 207;

גרינברג, Grinberg ,Greenberg,חיים, בן יצחק אליעזר.
היה אביו של המשורר אורי צבי גרינברג. נולד בתר"ן,1890. גר בלבוב ושם היה האדמו"ר מגלינא. נספה בתש"ב.
מקורות: אלפסי,עמ 63; החסידות מדור לדור, א, עמ 114; קהילת גלינא, 1943-1473, תולדותיה וחורבנה,
עמ קכו;

גרינברג,יעקב סנדר, בן אברהם.
למד בישיבות בסלונים,Słonim ,שבווהלין, ובראדין Radun, Radin. האדמו"ר מסטולין-קארלין הזמין אותו לכהן כראש ישיבת "בית ישראל" שאותה הקים במייטעטש, May Tchet, Molchadz, שבאותו האזור, ואחר כך נתמנה כרבה של העיר. פעל הרבה למען החינוך התורני בעירו. היה פעיל באגודת ישראל. כשבאו הגרמנים אל ביתו, בקיץ תש"ב, 1942, התנפל עליהם בקרדום, ואחר כך נרצח.
מקורות: ספר זכרון לקהילת מייטעטש, עמ 108-106; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גרינברג, יצחק, בן אברהם.
בתרפ"ד,1924, נתמנה לרבה של לומז', Łomazy, Lomaz ,שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 273;

גרינהויז, Greenhoiz, Greenhaus, ישראל דוד.
היה שליח ציבור בתפילות ראש השנה ב"קיבוץ" של חסידי ברסלב בלובלין. נספה בשואה.
מקורות: יגולניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

גריניביץ, משה.
היה מצאצאי הבעל שם טוב. היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב באפטא, Opatόw, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: יגולניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

גרינמן, ,Greenman, Grinman אריה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה בא להורודץ, Horodec, שבווהלין, כפליט, והתקבל שם כרב. לא קיבל משכורת מן הקהילה, והתפרנס מעשיית שמרים, ממכירת חמץ, ממשלוחי מנות, ולעתים ממתנות שאחיו היה שולח לו מאמריקה. נודע בחיבתו לבעלי חיים ולילדים קטנים, והתנהגותו עוררה פליאה אצל אנשים רבים, ובייחוד אצל הרבנים מן העיירות הסמוכות. היתה לו פרה שמדי בוקר הוציא אותה למרעה, וגם גידל תרנגולות. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 246; אנטופול, עמ 19; האָראָדעץ, א געשיכטע פון א שטעטל, עמ 35, 208 ברשימת הנספים;

גרינפלד, ,Greenfeld Grinfeld, Grinfield,שניאור זלמן.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של רובנה,Rowno, שבווהלין. בימי מלחמת העולם השניה ברח לרוסיה, ושם נפטר בתש"ג,1943.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 194;

גרינקר, ,Grinker נחום.
היה רבה האחרון של נאוועראן, Naverėnai, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 398;

גרצוביץ (גערצאוויץ), ,Gercowitz יונה.
נולד בתרע"ה,1915. למד בישיבת טלז. נספה בטלז בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רנח;

גרשונוביץ, ,Gershonowitz שמעון.
היה רבה האחרון של אוסטרין Ostrin ,Ostrina ,, שבווהלין. היה חתנו של רב העיר יצחק צבי שפירא שנפטר בתרס"ז,1907. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לקהילות שצ'צוצין, ואסילישקי, אוסטרין, נובידבור, רוז'אנקה, עמ 299; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 101;

גרשטיין, ,Gerstein חיים ברוך הכהן, בן שלמה אביגדור.
למד בישיבות בליטא, בייחוד אצל ר' נפתלי צבי טרופ בראדין,Radun, Radin, ובאותה העת הכשיר את עצמו גם בלימודי חול. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בעיר הולדתו יאנובה,Janova , Jonava, ושם עמד בראש "קיבוץ" של תלמידי ישיבות, שבו התרכזו למדנים צעירים שנותקו מישיבותיהם בגלל המלחמה. באותה העת למד גם לימודי חול. בתרפ"ג,1923, יצא לברלין ושם למד בבית המדרש לרבנים שנוסד בידי ד"ר חיים הלר, והוכתר כרב וד"ר. לאחר מכן עמד בראש ישיבת הצעירים החרדים בקלן שבגרמניה, ובחוג הזה של האברכים המשכילים החדיר את לימוד התלמוד בנוסח ישיבות ליטא, ושם כיהן במשך שתים עשרה שנים. היה המנהל של בית ספר "החיים" של המזרחי בבריסק דליטא Brisk, Brest Litowsk, שבווהלין. היה היו"ר של "צעירי המזרחי", וחבר בהנהלה הראשית של המזרחי בפולין. ביקר בארץ. עם פטירתו של חותנו הרב רמיגלובסקי, בתר"ץ, 1930, נקרא למלא את מקומו ברבנות בסמיאטיץ',Siemiatycze, שבאזור ביאליסטוק, ושם כיהן עד חורבנה של הקהילה. בימי הכיבוש הגרמני נמלטה אשה אחת אל ביתו והוא לא הסגיר אותה גם כשהיכו אותו. אחר כך הסביר כי לו עשה כך היה מותה ודאי, והדבר הזה אסור לפי ההלכה. נספה בטרבלינקה בתחילת תש"ג,1942.
מקורות: קהילת סמיאטיץ', עמ 76-77; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 600-599; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 618;

גרשטיין, יעקב אריה הכהן.
נולד בתרמ"ט,1889. היה רבה של לזדיי Lazdei , ,שבליטא. ב-1940 נבחר לנשיאות של אגודת הרבנים בליטא. הגרמנים והליטאים התעללו בו, ואילצו אותו באיומי שוט לסחוב שקי מלט. בגטו הוקם ועד, שהורכב מנציגי היהודים בעיירות שבסביבה. מי שעמד בראשו התייעץ בכל דבר עם הרב גרשטיין. כשפנו יהודי העיירה אל הכומר וביקשו את עזרתו, הוא התחמק. נספה באוקטובר 1941, תש"ב.
מקורות: רבני ליטא, עמ 5; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 351, 352; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

[1] הרבי מסטלוביצ'ה. לפי שעה לא מצאתי במי מדובר.

וולימובסקי, יוסף - וורניקובסקי, שבתאי

wo

וולימובסקי, Wolimowski ,יוסף יצחק
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של סלץ, Sielec, שבווהלין. נספה עם בני קהילתו שרוכזו בגטו של קארטוסקה, Kartusskaya Bereza, Bereza Kartuska, ונרצחו בברזנה גורה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 274; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ווליצ'קר, Wielitchker,Welitchker.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבם של חסידי אולסק בדרושקופול, Druszkopol, שבווהלין. נספה באלול תש"ב,1942, עם בני קהילתו שרוכזו בגטו של קארטוסקה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 67; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

וולף,Wolf ,מרדכי, בן משה מבוכניה, Bochnia, גליציה המערבית (ע"ע).
מילא את מקומו של אביו כדיין, מו"ץ ואב"ד בבוכניה, אחרי שזה נפטר שם בת"ש. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 761;

וולף, משה, בן פנחס. נולד בתר"ה,1845.
היה דיין, מו"ץ ואב"ד בבוכניה, Bochnia, ובווישניצה, Wiśnicz Nowy, שבגליציה המערבית. האריך ימים עד קרוב לגיל מאה. חיבר ספר פלפולים וחידושי דינים על ספר חכמת אדם הלכות שחיטה וכיסוי הדם. נפטר בת"ש. כך לפי וונדר. לפי הספר הפולני ב- 1942. גרסתו של וונדר מתקבלת יותר על הדעת, והובא לקבר ישראל. המצבה שלו נמצאת בבית העלמין בבוכניה, Bochnia, ואף תועדה בספר בלשון הפולנית העוסק בתולדות בית העלמין בעיר הזאת.
מקורות: וונדר, ב, עמ 761;Iwona Zawidzka, p. 9 ;

וולף, משה יהושע, בן זאב.
כיהן כרב חסידי בדויד-הורודוק, Davidgródek,שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 238;

וולף, נתן אהרן
היה אב"ד בדובצ'יצה, Dobczyce, שבגליציה המערבית. נספה בלבוב באייר תש"ג,1943.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 146;

וולפה, Wolpe ,יעקב.
נולד בתרנ"ב,1892. היה רבה האחרון של אוז'ווינץ, Ažventis, שבליטא. נספה באב תש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 117, 118; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

וולפסברג,Wolfsberg ,ישראל יהודה לייב.
היה רב בוויניק, Vinniki, שבגליציה המזרחית, בזאלושיץ, ,Dzialoszyce שבגליציה המערבית, ואחר כך אב"ד בלבוב חוץ לעיר.[1] מילא את תפקידי הרבנות תחת השלטון הנאצי. כשכבשו הגרמנים את לבוב קיבל מהם פקודה באמצעות היודנראט, עם הרב ד"ר קלמן חמיידס (ע"ע) והרב משה אלחנן אלתר (ע"ע) למסור יהודים לגרמנים. נפטר בקיץ תש"ב,1942, מטיפוס הבהרות. הרב וולפסברג, עם הרב ד"ר קלמן חמיידס והרב ד"ר דוד כהנא היו אלה שהעידו בפני בית הדין שעדיין התקיים בגטו לבוב על הירצחו של הרב ד"ר יחזקאל לוין (ע"ע).
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 188; דוד כהנא, יומן גיטו לבוב, עמ 44,ע 45, 63, 103; בבוא האימה, עמ 190, הע' 10;

וולק, חיים יצחק, בן הרב משה אברהם שלום.

נולד כנראה בתרס"ח, 1908, בעיר רגובה, Raguva Rogove,Rogov , שמצפון לקובנה, והיה ר"מ בטלז. לאחר שנשא לאישה את חיה לאה ממיפה בתו הבכורה של הרב יוסף זאב ממיפה ממז'ייק (ע"ע), הוא עבר למז'ייק Mažeikia , וכיהן שם ברבנות יחד עם חותנו, שהיה הרב הראשי של העיירה. לחיה וליצחק וולק היו שני ילדים, בת רחל ילידת 1939 ובן משה יליד 1940 או 1941. המשפחה כולה נספתה ב-1941 במז'ייק.

מקורות: קרוב משפחתו אורן שריג;

ווערט, Wert,יוסף.
רוז'אנקה, Rozhanka. ווהלין. נספה בשואה.
מקורות: שצ'וצ'יו, ואסלישקי, אוסטרין, נובידבור, רוז'נקה, עמ 448;

וועצ'רעביין (וועטשרעביין), Wetzerbein (גם אברבין, ייברבין) חיים.
נולד בסטרובין, Starobin, שברוסיה הלבנה. למד בישיבת מיר, והיה מקורב מאד למשגיח, הרב ירוחם לייבוביץ. בימי השלטון הסובייטי הבריח תלמידי ישיבה מסטרובין לישיבת מיר, שאמנם היתה ברוסיה הלבנה, אך מתרפ"ב, 1922, נכללה בשטחה של פולין. לכן חיפשו אותו השלטונות הסובייטים, והוא הצטרך לשנות את שמו לאֶברֶביין. אחרי נישואיו עבר לסלבודקה שעל יד קובנה, ושם למד בכולל. כשחותנו חייקל שקלרסקי, שהיה שוחט בקובנה, חלה, הוא בא במקומו כשוחט בקובנה. נרצח בידי ליטאים בפורט השביעי בקובנה בתמוז תש"א, 1941, (כך לדברי בתו הרבנית חיינה יעקבסון מירושלים, ולא בפורט התשיעי, כפי שכתב אשרי) עם הרב אלחנן וסרמן (ע"ע) ואחרים.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ' 42; מכתבה של בתו, הרבנית חיינה יעקבזון;

וורבובסקי, Werbowski,נחום מרדכי, בן יהודה לייב.
בתרס"ז,1907, נתמנה לרבה של אוקמיאן, Okmyany, שבליטא. נרצח בידי ליטאים ביולי 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 156; אשרי, חורבן ליטע, עמ 262;

וורניקובסקי, Wernikowski, Wiernikowski,שבתאי.
למד בישיבת סלובודקה. היה ראש ישיבה ומשגיח רוחני בישיבת לומז'ה, Łomża, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 184;

[1] זה היה שמה של הקהילה היהודית בלבוב שהיתה בעבר בפרוור מחוץ ללבוב, ובמשך הזמן נעשה לחלק מן העיר.

ויגודסקי, אלכסנדר - וייל, היימן

wi

ויגודסקי,Wigodski,אלכסנדר.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בברזה-קרטוסקה, Bereza Kartuska,Kartusskaya Bereza, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 224; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

וידמן, Widman,יעקב יצחק
בתרפ"ד,1924, נתמנה לרבה של איווניסקה, Iwaniska, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 70;

וידנפלד (ויידנפלד),Weidenfeld,יעקב
בנו של הרב דב בעריש מטשבין,שנפטר בירושלים בתשכ"ו,1965. נולד בתרס"ב,1902. היה ר"מ בישיבת "כוכב מיעקב" שיסד אביו בטשבין, Trzebinia, שבגליצה המערבית ורב בדומברובה טרנובסקה, Dąbrowa Tarnowska, שבאותו האזור. לפי העדויות של בני עירו שהיו אתו במחנות הוא גורש למחנות בגרמניה, השתתף בצעדת המוות, ונפטר כמה ימים לפני השיחרור.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 107; וונדר, ב, עמ 789; מכתבו אלי של אלימלך גרוס מרמת גן;

וידנפלד, יצחק, בן יעקב (ה"כוכב מיעקב").
נולד בתרל"ד,1873. בנעוריו למד אצל אביו. היה רבה של הרימלוב, Grzymałów,שבגליציה המזרחית. ומתרנ"ד,1894, כיהן כרבה של העיר. כשכבשו הרוסים את האזור, בימי מלחמת העולם הראשונה עשה הרבה למען הפליטים הרבים שבאו לעיר. ישב שנה במאסר כי נחשד בריגול. בתרפ"ה,1925, נאם בעצרת שהתקיימה לכבוד פתיחת האוניברסיטה העברית. בדצמבר 1929 ספד למנהיג הציוני ד"ר לאון רייך באסיפה שאותה ארגנו הציונים. לפי וונדר נפטר באדר תש"ג,1943. לפי אלה אזכרה בתחילת תש"ב,1941. לפי פנקס הקהילות ב-1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 790-789; אלה אזכרה, ז, עמ 71-68; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 139;

וידנפלד, ישראל יוסף, בן הרב דב בעריש וידנפלד מטשבין.
נולד בתרס"ג,1903. היה ר"מ בישיבת "כוכב מיעקב" שיסד אביו בטשבין. נספה בקולובייל, Kolobeel, Kolbiel, שבאזור ורשה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 152;

וידנפלד, נחום, בן יעקב.
נולד בתרל"ה,1875. בתרנ"ז,1897(כך לפי אלה אזכרה. לפי פנקס הקהילות ב-1898). התקבל כרבה של דומברובה טרנובסקה, Dąbrowa Tarnowska, ושם כיהן ארבעים ושלוש שנים, עד החורבן. בתרס"ח,1908, יסד שם ישיבה. באותה השנה ביקר בארץ, במשלחת שנסעה לשם כדי להסדיר את המחלוקות שהתעוררו ב"כולל גליציה" בעניין שנת השמיטה. הוא התנגד להיתר המכירה לנכרי של הקרקעות, ואסף כספים עבור שומרי שביעית כהלכתה. בתרע"ב,1912, השתתף בועידת קטוביץ, והיה ממייסדי אגודת ישראל. נפטר בשינייאוה, Sieniawa, שבגליציה המערבית, בכסלו ת"ש,1939.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 148-140; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 108; וונדר, ב, עמ 791-795;

וידרקר, Wiederkher, Widerker,אליעזר, בן יהושע .
נספה בפשמישל, Przemyśl, שבגליציה, באב תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 12;

וידרקר, יהושע, בן יעקב.
נולד בתרל"א,1871. בכסלו תרע"ב,1911-12, התמנה לרב בנישטאט-עיר חדש,,Nowe Miastoשעל יד פשמישל, Przemyśl. גליציה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה עבר לסמבור, Sambor, שבאותו האזור, ושם הצטרף לבית הדין של הרב אהרן לוין (ע"ע). בתרע"ט,1919, התקבל כדיין, ואחר כך כאב"ד בפשמישל. היה פעיל בהקמת ישיבת חכמי לובלין. נספה באב תש"ב,1942.
מקורות: ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט, עמ 122; ספר פשמישל, עמ 205, 206, 225; אלה אזכרה, ז, עמ 12-9; וונדר, ב, עמ 796-796;

ויטלש (ויטלס), Witeles, Witelesch,יעקב.
נולד בתרל"ט,1879. בצעירותו הוסמך לרבנות, אך לא עסק בכך. היה פעיל בעסקי ציבור, והתפרנס מאחוזה כפרית גדולה. אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטרף לתנועת המזרחי בלבוב, והיה נשיא התנועה בגליציה המזרחית. בתרפ"ה,1925, לפי פישר-שיין בתר"ץ, 1930, עזב אותה, הצטרף לאגודת ישראל, והשתתף בכנסיות הגדולות שלה שהתקיימו בווינה ובמריינבד, Lázné Marienbad, Mariánské, שבצ'כוסלובקיה. בתרפ"ח,1928, נבחר כסגן יושב ראש מועצת הקהילה של לבוב. רצה לעלות לארץ, אך נשאר בפולין, כי בתוקף התחיקה האגרארית (החקלאית) שנהגה אז בפולין לא היה יכול למכור את האחוזה שממנה התפרנס. כשנכנסו הרוסים לגליציה המזרחית, בתחילת מלחמת העולם השניה, הם החרימו את האחוזה שהיתה לו, והוא נשאר בחוסר כל. נפטר בגטו לבוב בתש"ב,1942. מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 278-182; זיידמן, אישים, עמ 263-258; אלה אזכרה, א, עמ 282-278; זאב פישר-שיין, בסוד ישרים ועדה, עמ רפ – רפב; וונדר, ב, עמ 800-801; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 200-202;

ויטקינד,Witkind,אברהם משה, בן חיים אהרן.
נולד בתרמ"ב,1882. כיהן כרב בסעלוב, Šiluva, שבליטא. היה רבה האחרון של בוטרימנץ Butrimants,, שעל יד קובנה. היה ציוני. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם אילצו אותו לחלל את בית המדרש. נספה בידי הליטאים באב תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 202, 204;רבני ליטא, עמ 4; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 165; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 15, 208;

וייזר, Weiser,יעקב, בן חיים שמחה.
נולד בתרל"ט,1879. כיהן כרב בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 798;

וייל, Weil,היימן לוין (היינריך), חיים יהודה, בן מאיר.
נולד בתרכ"ו,1866, ברוגוז'נו, Rogożno, שבאזור פוזנן. אביו היה מתלמידיו של ר' עקיבא אייגר. הוסמך לרבנות בידי הדיין שמעון הורוביץ מלייפציג. למד באוניברסיטה של ברלין פילוסופיה, שפות וספרות גרמנית, וגם בסמינר לרבנים. בתרס"א, 1901,חזר לפולין, ונתמנה לרב בצ'רנקוב, Czarnków, שבאזור פוזנן. בימי מלחמת העולם הראשונה עזר ליהודים שהיגרו ממזרח אירופה לגרמניה. היה פעיל ב-Hilfsverein, ארגון העזרה, מיסודו של הרב הילדסהיימר, ובארגון העולמי של כי"ח. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוחזרה צ'רנקוב לפולין, אך הרב וייל הקים שם, עם הפסטור הגרמני, בית ספר גרמני פרטי, והדבר עורר את חמתם של השלטונות הפולניים. בתר"פ,1920, נתמנה לרבה של הקהילה האורתודוקסית בדיסלדורף. בתחילת 1939 עבר להולנד. מ-1939 עד 1943 שהה באמסטרדם. שם המשיך ללמוד, נתן שיעורים בתלמוד ונאם בפני בני הקהילה. בנובמבר 1943 נכלא במחנה וסטרבורק, ומשם גורש לאושוויץ.
מקורות: לוונטאל, עמ 178-180; ולק, עמ 386; עדותה של נכדתו הרבנית שולמית מלמד.

זלטנרייך, אשר - זלצמן, יצחק

ze

זלטנרייך, אשר אנשל יצחק, בן יוסף.
נולד בתר"מ,1880, בזבורוב,Zborov ,שבסלובקיה. בתרע"ג,1913, נתמנה לרבה של ודוביצה, Wadowice, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה עזר הרבה לפליטים היהודים שבאו לאזור. כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח עם משפחתו מזרחה, ובסוף הגיע לגטו קרקוב. שם נספה באדר תש"ג,1943.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 37, 146-142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 125;

זלטנרייך, יהושע ברוך, בן אשר אנשל.
נולד בתר"ס,1900. כיהן כרב בפרובוז'נה Probuzna ,, שבגליציה המזרחית. נספה בלבוב, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 145; וונדר, ב, עמ 1012-1023;

זלטנרייך, נתן אהרן, בן אשר אנשל.
נולד בתרס"ה,1905. זמן מה היה אב"ד בדובשיץ, ,Dobczyce שבגליציה המערבית. אחר כך עבר ללבוב ושם עסק במסחר. נפטר בלבוב בסיון תש"ג, 1943, והובא לקבר ישראל.
מקורות: וונדר, ב, עמ 1014-1015;

זלמנוב, Zalmanow, שרגא פייביש
"פייבל לאזאוויצר", על שם העיירה שממנה בא. נולד בקלימוביץ,Klimovichi, Klimovitz,שבפלך מוגילב,Mohilev, רוסיה הלבנה. למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאווטיש. כשחסידי חב"ד, עם האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון הצליחו לעבור לוורשה בראשית שנות העשרים עבר גם הוא אתם, והיה חבר בהנהלת ישיבת "תומכי תמימים" שהוקמה שם, עם הרב בערל שמוטקין (ע"ע). היה בעל תפילה ובעל תוקע אצל הרבי. נספה באלול תש"ב.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 275;

זלמנוביץ,Zalmanowitz,הלל.
היה רבה של גלובוקי, Glubokie, שבווהלין. נספה בווילנה, באחת האקציות של ה'"שיינים הצהובים"[1], שנערכו באוקטובר ובנובמבר 1941.
מקורות: קרמרמן, עמ 106; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 200;

זלמנוביץ, מנחם מנדל, בן הלל.
היה בגטו וילנה. אחרי האקציה השניה של ה"שיינים הצהובים", שנערכה שם ב-3 בנובמבר 1941, היה במשלחת הרבנים, שבה היו גם הרבנים דב בר פילובסקי (ע"ע), יצחק קורניקס (ע"ע), וישראל גוסטמן,[2] ופנתה אל יעקב גנס, המפקד היהודי של הגטו, בבקשה שלא להסגיר יהודים לידי הגרמנים רק משום שהם יהודים, ומותר לו לעשות זאת רק כשהם מבקשים יהודי לפי שמו ולפי החטאים של עצמו. הם הסתמכו על דברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה, סעיף ה) [...] וכן אם אמרו להם עכו"ם – תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לא, נהרוג את כולם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. על פי דבורז'צקי (כפי שמביא קרמרמן, ללא איזכור המקור) חי הרב זלמנוביץ בגטו וילנה עד חיסולו, ואילו על פי קצ'רגינסקי (כפי שמביא קרמרמן, ללא איזכור המקור) הוא נספה עם בנו הלל באחת האקציות של השיינים הצהובים. הנחה זאת שוללת את האפשרות שהוא השתתף במשלחת אל גנס.
מקורות: קרמרמן, 85, 105, 106;


זלץ, Salz,משה יוסף.
היה מתלמידיו של הרב מאיר אראק. היה ר"מ בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. היה הרב האחרון בזאטור, Zator, שבאותו האזור. היה חבר באגודת ישראל, והתנגד לציונות. הגרמנים תפסו אותו כשלמד תורה, אסרו אותו ואת בני משפחתו, ועקבותיהם נעלמו.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 143, 144; וונדר, ב, עמ 1024;

זלצברג, Salzberg, זליג.
נולד בתרע"ה,1915. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצז;

זלצברג, יהושע.
היה רבה האחרון של קונסקה וולה, Końskowola, Konskwole ,שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין-קילצה, עמ 473;

זלצמן, Salzman,אבא בן הרב יעקב (ע"ע).
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרב בדומברוביצה, Dombrovica, Dąbriwica, Dombrovica, שבווהלין, במקום אביו. שם פעל עם הרב נחום הלוי פטשניק (ע"ע). נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 230; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 63; ספר דומברוביצה, עמ 859, ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

זלצמן, יעקב.
היה רב בדומברוביצה, Dombrovica,Dąbriwica, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר דומברוביצה, עמ 859 ברשימת הנספים;

זלצמן, יצחק ישעיהו, בן אריה לייב.
נולד בתרכ"ג,1863, בחמיילניק,Chmielnik , שבאזור קיילצה,Kielce, Keltz. לימד בישיבות בקיילצה ובחמיילניק, ובסוף שנות השלושים של המאה העשרים עמד בראש ישיבת חב"ד בקיילצה. התכתב בענייני הלכה עם גדולי הרבנים בפולין, ובהם ה"חפץ חיים" ור' מאיר שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין, והשתתף בחנוכת הבניין של הישיבה הזאת, שהתקיימה בסיון תר"ץ,1930. כשביקשו ממנו אנשי אגודת ישראל בחמיילניק שישמש כמטיף נגד הציונים, הוא התנגד לכך, ואמר שיעזור לעשות את התנועה הציונית למגשימה של התורה בארץ הקדושה, כי המקיים מצוות ישוב ארץ ישראל כאילו קיים את כל התורה כולה.
בתרצ"ו הוזמן להיות ראש ישיבה בירושלים. הוא התכונן לעלות אצה עם בנו דויד, אך המאורעות שפרצו בארץ באותה השנה שמו לאל את תכניתו. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 457; עדות נינו אירוין גורדון, שמצא אותי בפורום הרבנים ב- JewishGen .

[1] השיינים הצהובים – תעודות עובד שהנפיקו הנאצים לקבוצות מסויימות מן היהודים ששהו בגטו וילנה. תחילה היה בהן כדי להגן על אלה שנשאו אותן, אך כעבור זמן קצר גם הן לא הועילו.
[2] הרב ישראל גוסטמן שרד מגטו וילנה, ואחרי השיחרור כיהן כרבה של העיר.

כ"ץ ,אברהם - כץ

ka

כ"ץ,Katz ,אברהם דב, בן חיים.
נולד בתרל"ט,1879. בתרס"ב,1902, התמנה כדיין ומו"ץ בלבוב. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בווינה. אחר כך חזר ללבוב וישב בבית הדין עם הרבנים נתן נטע לייטר (ע"ע) וישראל לייב וולפסברג (ע"ע). גורש לבלז'ץ בניסן תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 336-335;

כץ, אהרן יצחק הלוי.
נולד בתרס"ח,1908. תחילה שימש כרב באוטיאן, Utene,שבליטא, ואחר כך בפלונגיאן, ,Palanga שבאותו האזור. שם נספה בתש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 58; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 493; ליטע I, עמ 1887;

כץ, אהרן שמואל, בן שמעון הכהן.
נולד בתר"ל,1870. למד בישיבת וולוז'ין. בתרנ"ז,1897, התמנה לרב ביאנישוק, Joniškis, שבליטא, ובתרס"א,1901, לרבה של רסיין,Raseiniai, Rasien, שבאותו האזור. שם נרצח בידי ליטאים ביולי 1941.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 88; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 545, 546; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 145; אשרי, חורבן ליטע, עמ 318-319;

כץ, יוסף ראובן, בן חיים הלוי.
נולד בתרל"ז,1877. בתרנ"ג,1893, נתמנה לרב בווישניטה, Vishinta,,שבליטא. משם עבר לגלובוקי, Glubokie, Hluboka, שבווהלין. היה חבר בוועד הפועל של המזרחי בווילנה, ובתר"פ,1920, (או בתרפ"א) נמנה עם הרבנים שחתמו על "קול קורא" של רבני פולין להצטרף אל המזרחי. בזמן הכיבוש הנאצי כתב אל הרב שמריהו זלמן יפה מדיסנה: "אנו היהודים נלכדנו ברשת רעה. מסופקני אם עוד נצליח להתיר את עצמנו מן הסבך שלה".
הפתק הגיע לדיסנה ב-13 לאוקטובר 1941. הרב כ"ץ היה בין היהודים שבראשית ימי הכיבוש הנאצי ציווה עליהם היודנראט לצאת לעבודת כפייה. נספה בשואה.
מקורות: דיסנה. ספר זכרון לקהילה, עמ 134; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499; יהדות ליטא, ב, עמ 59; חורבן גלובק, עמ 64;

כץ, יחיאל מיכל, בן שמעון.
נולד בתרנ"ז,1897. למד בישיבות גרודנה, סלובודקה וחברון. היה מו"ץ בווילנה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 59;

כ"ץ, יעקב, בן יוסף שהיה ידוע בכינוי "דער פרומער שניידער" (החייט הצדיק).
למד בריגה בגימנסיה הדתית "תורה ודרך ארץ", ואחר כך בישיבת טלז. שימש כרב בוונדן, Venden, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 393;

כ"ץ, יצחק, בן אברהם דב.
מתרצ"ח,1938, היה אב"ד בטוטשין, Tutchin-Kripah, שבווהלין. כתב בעיתונים "טָאגבלאט" ו-"איד". בימי מלחמת העולם השניה הוגלה לרוסיה. נכלא בבית הכלא ליד טשקנט משום שלימד תורה, ושם נפטר, או נרצח, בחנוכה תש"א.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 93; ספר זכרון לקהילות טוטשין-קריפה, עמ 175; וונדר, ג, עמ 336;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

כ"ץ, מתתיהו הכהן.
היה חתנו של הרב יוסף נחמיה קורניצר מקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: שו"ת וחידושי רבנו יוסף נחמיה קורניצר, עמ טז;

כץ, שאול, הרב ד"ר.
נולד בתר"ל,1870, בשוורזדז Swarzedz, , שבאזור פוזנן. מתרמ"ח,1888,עד תרנ"ה,1895, למד בסמינר לרבנים בברלין, ובאוניברסיטה שם שפות מזרחיות. אחרי שסיים את לימודיו התקבל כרב אורתודוקסי בזאבז'ה,Hidenburg, Zabrze , שעל יד צ'נסטוחוב. אחרי הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבזל,1897, לחם ברבנים שהתנגדו לתנועה הציונית. אף שיכול להימלט מגרמניה הנאצית לא רצה לעזוב את קהילתו. בנובמבר 1938 אסרו אותו הגרמנים. בקיץ תש"ב, 1942, גורש למזרח ונספה. שני בניו עלו ארצה.
מקורות: לוונטאל, עמ 87; ולק, עמ 178;

כץ.
מתרצ"ז,1937, מילא את מקומו של הרב ד"ר נחמן צבי באו בזייוויץ'-זייבוש,Żywiec, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 151;

כץ.
סמיאטיץ',,Siemiatycze ווהלין. תמך בהתארגנות בנשק, ועודד את הנוער היהודי לצאת אל הפרטיזנים ולנקום בגרמנים. נספה בגטו של גלובוקיGlubokiye, , Glubokie, Hluboka שבאותו האזור, ביולי 1942.
מקורות: קהילת סמיאטיץ', עמ 407-406;

כץ.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב במרוויץ, Murawica, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 138, 139;

לויטס, אליהו - לוין, מנחם

le

לויטס (לעוויטאס), Lewitas,אליהו נטע.
נולד בתרע"ג,1913. היה מראשי התלמוד תורה בקלם Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצו;

לויטס, יקותיאל זלמן.
נולד כנראה בתרכ"ח,1868. בתרס"ג,1903, התמנה לרבה של וקשנה , Vekshna, שבפלך קובנה. בתרס"ה,1905, התמה לרב בדובלן, Dobele, Doblen, שבלטביה. היה רבה האחרון של לינקווה LinkovoLinkuva,, שבליטא. נספה באב תש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 361; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוין (לעווין),Lewin,אברהם הכהן.
היה רבה של פופיליאן Popilan ,, שבליטא. ביום הראשון לכיבוש העיר בידי הגרמנים, יוני 1941, התעללו בו הליטאים. כעבור זמן מה הועבר לגן העיר, וגם שם התעללו בו. כעבור זמן מה נרצח.
מקורות: רבני ליטא, עמ 6; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 472;

לוין, אהרן, בן נתן.
נולד בתר"ם,1879, בפשמישל, Przemyśl, שבגליציה. בנוסף לימודיו התורניים עמד גם בבחינות הבגרות הממשלתיות. בתרס"ד,1904, נבחר כרבה של סמבֹור, Sambor, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה, והוסמך על ידי השלטונות לטפל בפליטים היהודים ששהו בערי השדה. היה ממיסדי אגודת ישראל בפולין וציר בסיים הפולני. בתרפ"ו,1926, נתמנה לרב בריישא,Rzeszów , שבגליציה המערבית, והיה חבר במועצת העיר. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לגליציה המזרחית, ומשם ניסה לעבור לרומניה. נרצח בלבוב ב-1 ביולי 1941.
מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 63-40; זיידמן, יומן, עמ 176, 188; קהילת ריישא, ספר זכרון, עמ 44-43, 90-86, 158, 233-232, 410-409, 413; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 164;

לוין, בצלאל. נולד בתרס"ח,1908.
כיהן כרב באליטהOlita ,, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 142; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 15, 218; אשרי, חורבן ליטע, עמ 196;
לוין, זיסל. נולד בתרס"ו,1906. היה מראשי התלמוד תורה של ישיבת קלם, Kelm, Kelmė, שבליטא, ורבה האחרון של גורזד, Gruzdzi, שבליטא. נספה בתמוז תש"א, יוני 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצז; אשרי, חורבן ליטע, עמ 208; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 196;


לוין, יהודה.
כיהן כרב באנטלפט,Antolepti , שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 150;

לוין, ד"ר יחזקאל, בן נתן.
נולד בתרנ"ז,1897. למד באוניברסיטה של קרקוב, ובמקביל הוסמך לרבנות. היה ציוני. בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב בקטוביץ. בתרפ"ח,1928, נתמנה כרבה של קהילת הנאורים בלבוב. כשנכנסו הגרמנים ללבוב פנה אל המטרופוליט האוקראיני שפטיצקי, וביקש ממנו שישפיע על בני עדתו לחדול מלטבוח ביהודים. הוא הסכים להציל אותו, אך הרב לוין סרב לקבל את ההצעה, ונרצח בידי האוקראינים ב-1 ביולי 1941, אחרי שיצא מביתו של שפטיצקי. את בנו קורט הסתירו אנשיו של שפטיצקי באחד המנזרים שבאזור, והוא ניצל.
מקורות: פנינה מיזליש, גם יהודי גם פולני, יומנו של ויקטור חיות, מקומות רבים בספר, ועמ 276, הע' 21; אלה אזכרה, ד, עמ 69-65; Kurt I. Lewin, pp. 11-47. קורט לוין, עליתי מספציה, עמ 25-18; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 28, 30, 36; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 312; הוברבנד, עמ 30; טרונק, יודנראט, עמ 183;

לוין, יצחק. ביאליסטוק.
היה חתנו של הרב חזקיה יוסף מישקובסקי שעלה ארצה. הוא והרב אלתר משה מרדכי בורשטיין מגובורובה,Goworowo(ע"ע), שבאזור ורשה עודדו את בני הישיבות ולומדי התורה לאחוז בנשק. נספה בשואה.
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 65;

לוין, מאיר. נולד בתרנ"ג,1893.
היה רבה האחרון של גורזד, Gruzdzi, שבליטא. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות ליטא, עמ 190; ספר גורזד (ליטא), עמ 191;

לוין, מנדל.
נולד בתרנ"ג,1893. כיהן כרב בגורזד,Gruzdzi, שבליטא. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: ספר גורזד (ליטא), עמ 191;

לוין, מנחם מנדל, בן צבי (הירש).
נולד בתרנ"ט,1899. היה אחיו של יצחק מאיר לוין, ממנהיגי אגודת ישראל.[1] בתרצ"ה,1935, נבחר להיות רבה של בנדין,Będżin, במקום אביו. נמנה עם חוגי אגודת ישראל. התנגד לבקשתם של הנאצים לעזור בגירושם של מי שהוגדרו על ידם כנכים וחסרי תועלת, ואמר שגם לחולים ולאומללים יש הזכות לחיות. הוא היה במשלוח הראשון של יהודי העיר שעמדו להיות מגורשים לאושוויץ, אך כמה מיהודי העיר הצליחו להשפיע על הנאצים לשחרר אותו. הוא חזר לביתו, אך לא שב לאיתנו, והסתגר בתוך עצמו. גורש לאושוויץ באוגוסט 1943, עם המשלוח האחרון של יהודי העיר.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 189-188; שיחה עם משה גבירץ, מזכיר אגודת ישראל העולמית; מכתבו של חנוך צבי הלוי רובינשטיין מבני ברק;

[1] יצחק מאיר לוין, ממנהיגי אגודת ישראל, עלה ארצה, עם הרבי מגור, בת"ש, 1940. במדינת ישראל כיהן זמן מה כשר הסעד.

ליטווין, נתן - לייטר, שלום

li

ליטווין,Litwin, נתן ירחמיאל.
כיהן כרב בלינקווה, Linkuva, שבליטא. בתרפ"ט,1929, נתמנה לרבה של קורשן, Kuršanai שבאותו האזור. נספה בתמוז תש"א, יולי 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 361, 571;

לייבוביץ,Leibowitz ,ברוך דב בער, בן שמואל דוד.
נולד בתר"ל,1870. למד בישיבת סלוצק, ושם היה תלמידו של ר' חיים סולובייצ'יק. כיהן כרב בהלוסק,Hlusk , שעל יד לובלין, ושם הקים ישיבה. אחר כך עבר לסלובודקה, ושם היה ר"מ בישיבת "כנסת בית יצחק". בימי מלחמת העולם הראשונה נדד עם הישיבה שלו לקרמנצ'וג, Kremenchug, שבאוקראינה, וגם שם המשיך לעמוד בראשה. אחרי המלחמה עבר לווילנה ולקאמיניץ דליטא,Kameniec Litewski, ושם שימש כר"מ. בהנהגתו זכתה הישיבה למוניטין רבים, ומשכה אליה תלמידים מכל העולם היהודי. בתרפ"ח,1928, נסע לארצות הברית בענייני הישיבה. הפצירו בו שישאר שם, אך הוא סרב, וחזר לקאמיניץ. כשכבשו הרוסים את העיר בתחילת ימי מלחמת העולם השניה עבר לווילנה, ושאף להגיע לארץ ישראל. נפטר בווילנה בת"ש,1939.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 63, פדות, עמ 30, והע' 19; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 313; וולוז'ין, עמ 162;


לייזרסון,Leiserson, Leizerson ,ירחמיאל, בן הרב דב בר.
נולד בתרפ"א,1921. בתרצ"ח,1938, התמנה לרב בסטולפצה -שטויבץ,Stoibtz , Stołpce,Swerzhne, שבווהלין, שידעה מחלוקות קשות בעניין הרבנות שם. כשנכנסו הרוסים לעיר בספטמבר 1939 עזב אותה. נספה בשואה.
מקורות: ספר סטויבץ-סוורזנא, עמ 116, 117, 499, ברשימת הנספים; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 487; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לייטר, Leiter.
בודז'אנוב, Budzanów, גליציה המזרחית. בביתו ישב היודנראט, אך הוא עצמו לא היה חבר בו.
מקורות: ספר בודז'אנוב, עמ 186;

לייטר,אליעזר, בן דב.
נולד בתרמ"ב,1882. בתר"ע,1910, התקבל כרבה של טרמבובלה, Trembowla, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם מינתה אותו ממשלת אוסטריה כמפקח על המקלטים לפליטים היהודים. באותה העת היה גם המנהל הלשכה המרכזית של אגודת ישראל בווינה. אחרי המלחמה חזר לעירו. במסגרת פעולותיו לשיקום החיים הדתיים בעירו קרב גם את הנוער אל "בני עקיבא" ו"השומר הצעיר" (בתו מלכה, שנספתה בשואה, היתה בבני עקיבא). ידע היטב גרמנית ופולנית, והיה חבר במועצת העיר. בימי הכיבוש הרוסי –ספטמבר 1939- יוני 1941 – עזר לפליטים היהודים שבאו מאזור הכיבוש הגרמני. כשכבשו הגרמנים את העיר ישב היודנראט בביתו. נספה עם כל בני משפחתו בתש"ד,1944, שבועות אחדים לפני שהגרמנים נסוגו מן העיר. כך לפי זיידמן. לפי וונדר הובל בסיוון תש"ג לקסרקטין, ושם נרצח.
מקורות: אלה אזכרה, ה, 106-105; זיידמן, אישים, עמ 441-440; וונדר, ג, עמ 470-475; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 273;

לייטר, יעקב, בן שלום.
נולד בתרס"ב,1902. היה פעיל בתנועת פועלי אגודת ישראל בלבוב, וחיבר ביידיש מסה "סוציאליזם ויהדות", שתורגמה לאנגלית ויצאה לאור על ידי פועלי אגודת ישראל בארצות הברית. ידע היטב פולנית וספרות פולנית. מתרצ"ג,1933 (או תרצ"ה,1935), היה רבה של גוודז'יץ, Gvozdets, Gwozdziec Miasto, שבגליציה המזרחית. נספה בבלז'ץ בתש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 107-106; זיידמן, אישים, עמ 443-442; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 136; וונדר, ג, עמ 485-486;

לייטר, ישראל, בן מרדכי.
נולד בתר"ם,1880. בין שתי מלחמות העולם היה אב"ד באיסטריק-אוסצ'יקי דולנה, Ustrzyki Dolne, גליציה המזרחית. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, ג, עמ 486;

לייטר, נתן נטע, בן דוד דב. נולד בתרכ"ט,1869.
בתר"ס,1900, נתמנה לאב"ד בזלוז'יץ, Zaloshitz Działoszyce, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח לבודפשט, וכעבור שנה לווינה. שם התרכזה סביבו חבורת לומדים, שאותם הדריך בתורה. זלוז'יץ חרבה בימי מלחמת העולם הראשונה, ולכן התיישב אחר כך בלבוב. שם נתמנה לדיין, ואחר כך לאב"ד בבית הדין של הרב אריה לייב ברודא. כשכבשו הרוסים את העיר בתחילת מלחמת העולם השניה המשיך בעבודתו, ודאג לענייני הקהילה. נספה בלבוב בתש"א,1941, באקציה של אוגוסט. לפי רבני ברית המועצות, 1939-1991 נספה בסוף אוגוסט 1942.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 105-102; זיידמן, אישים, עמ 440-437; כהנא, יומן גיטו לבוב, עמ 44, 103;

לייטר, צבי, בן שלום.
נולד בתרס"ד,1904. באמצע שנות השלושים של המאה העשרים נתמנה לאב"ד באוגוסטוב, Augustów, שבווהלין. בתש"א,1941, אסרו אותו הגרמנים עם רעייתו ובתו, ומאז נעלמו עקבותיהם.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 108-107; זיידמן, אישים, עמ 443; וונדר, ג, עמ 499;

לייטר, שלום.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב באיסטריק-אוסצ'יקי דולנה, Ustrzyki Dolne, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 59;

מיזס, אליעזר - מילבסקי, משה

me
מיזס (מייזס), Mizes, Meizes, Meizus,אליעזר.
נולד בתרנ"ט,1899. למד בבית המדרש לרבנים בווינה, ורכש כאוטודידקט גם השכלה כללית רחבה. גם לאחיו מתתיהו וד"ר יוסף (ע"ע), ולאחיותיו ד"ר רחל וד"ר שרה מיזס היתה השכלה כללי רחבה. בתרצ"ב,1932, נבחר להיות רבה של סמבור,Sambor , שבגליציה המזרחית. מכיוון שהיה מקורב לאגודת ישראל התנגדו הציונים לבחירתו. בימי הכיבוש הסובייטי החמיר מצבו הכלכלי. בתש"ב,1942, נספה בבלז'ץ.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 109-103; זיידמן, אישים, עמ 67-61; ספר יזכור טורקה ע"נ סטרי, עמ 83; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 77;

מיזס, הרב ד"ר יוסף. אחיו של אליעזר מיזס (ע"ע).
למד בבית המדרש לרבנים בווינה, ומזרחנות באוניברסיטה בעיר הזאת. בתר"ע,1910, היה מורה לדת בלבוב. בתרע"ד,1914, נתמנה לרב צבאי, ואחרי זמן מה נעשה הרב הצבאי הראשי בצבא הפולני. דאג הרבה לחיילים היהודים שסבלו מאד מעמיתיהם ומן המפקדים האנטישמים. תרגם את התורה לפולנית, והתרגום קיבל את הסכמתם של רבנים חרדים. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט מוורשה עם הצבא הפולני, והגיע לגליציה המזרחית, שבאותה העת היתה כבושה בידי הרוסים. שם חי במחבוא, כי פחד מן הקומוניסטים. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 68-67; ספר הזכרון לתלמידי בית המדרש לרבנים בווינה, עמ 77;

מייזל (מייזליש),(Meislish) Meizel, Maizel, Meisel, ,אליעזר יצחק, בן נתן.
התחנך בביתו של סבו הרב אליהו חיים מייזל, שהיה רבה של לודז' בשנים 1912-1873, והיה אחד משני הרבנים היחידים בלודז' החסידית שהיו "מתנגדים". התחנך בישיבת וולוז'ין, והיתה לו גם השכלה כללית. משנפטר הרב אליהו חיים מייזל, ועד שבלודז' התקבל רב חדש, היה אליעזר יצחק חבר בוועד הרבנים של העיר. זמן מה אחרי שכבשו הנאצים את לודז' עזב את העיר ועבר לוורשה, ושם היה פעיל בוועד הרבנים. הוא השתתף בכל הדיונים של הרבנים שנגעו לגורלם של יהודי הגטו, ונמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטוב ולטראווניקי, שלמעשה היו מקומות השמדה. בדירתו התקיים ליל הסדר האחרון, בתש"ג, שבו השתתפו אחרוני הרבנים שנותרו בגטו, מנחם זמבה (ע"ע), בֶּר מזדוּנסקה-וולה (ע"ע), ואחרים. נספה, כנראה, בימי המרד.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 92, 241; אלה אזכרה, ג, עמ 136-133;

מייזלס, (מייזליש, מייזלש, מייזלס, מייזילס), Meislisch, Meislish, Meizelsh,Meisilsh Meizils,אהרן, בן שמואל.
תר"ס-תש"א, 1941-1900. היה חבר בבית הדין של הרב אהרן ציף בלבוב. בימי הכיבוש הגרמני אולץ לעבוד בפסי הרכבת, ובעת שעבד שם נהרג.
מקורות: עדות בעל פה של אחיינו אהרן מייזלס.

מייזליש, דוד דב, בן מרדכי זאב. נולד בתרל"ה,1875, בלאסק,Łask., שבאזור לודז'.
למד בטרנוב,Tarnów,שבגליציה המערבית אצל ר' יוסף ענגל. עבר לאויהל,,Satoraljauhhely שבהונגריה. בתרנ"ח,1898, התמנה להיות דיין בקהילה החסידית שהיתה שם, ובה כיהן למעלה מארבעים שנה. עם פטירת חותנו משה יוסף טייטלבוים התמנה בתרע"ג,1913, להיות אב"ד שם, והיתה לו גם ישיבה חסידית. בימי מלחמת העולם הראשונה הכניס לביתו רבנים פליטים שנמלטו מגליציה. בימי מלחמת העולם השניה שכנה אויהל סמוך לגבול של סלובקיה, והרב מייזליש ותלמידי הישיבה שלו עזרו גם אז לפליטים מפולין שעברו את הגבול בדרכם לבודפשט. הוא נספה באושוויץ בט"ו בסיון תש"ד,1944. אחד מבניו, צבי הירש, שהיה רבה של ואץ, Wác, Waitzen, שבהונגריה, שרד מן השואה, היגר לארצות הברית, ושם כתב את הספר "שו"ת מקדשי השם".
מקורות: וונדר, ג, עמ 798-795; שלום מיזליש, תחנות, עמ 57-56; אלה אזכרה, א, עמ 163-158; חכמי טראנסילווניה, עמ 179, 494; חכמי הונגריה, עמ 499;

מייזליש,יוסף חנניא ליפא, בן אריה יהודה לייב.
נולד בתרל"ה,1875. היה לו רשיון ממשלתי לכהן כרב בקהילה גדולה. בתרנ"ה,1895, נתמנה לרבה של ציישנוב,Cieszanòw , שבגליציה. בתרס"ה,1905,לפי פנקס הקהילות בתר"ע,1910, נתמנה לרבה של מונאסטרישץ Monastyriska,, שבגליציה המזרחית. ידע היטב ספרות ולשון גרמנית. החרדים הסתייגו ממנו בשל אהדתו לציונות. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בווינה. נפטר בת"ש והובא לקבר ישראל.
מקורות: וונדר, ג, עמ 803-801 ; מונאסטרישץ, עמ 21, 28, 29, 98, 122; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית,עמ 310;

מייזליש, משה. פשמישל, Przemyśl, גליציה.
נספה בידי הגרמנים בתחילת מלחמת העולם השניה.
מקורות: ספר פשמישל; ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט, עמ 319;


מייזליש, שמואל דב, בן אשר.
נולד בתרס"ב,1902. היה ממנהיגי "צעירי אגודת ישראל" בגליציה המזרחית, וערך בלבוב את השבועון החרדי "דער יודישער וועג", ובטאונים אחרים של התנועה. זמן מה עשה בוורשה, ושם ניסה לקבל משרה במנגנון של אגודת ישראל. רצה לעלות לארץ, אך לא הצליח. בשל קשיי פרנסה הסכים לנהל את הת"ת בירוסלב, Jarosław, שבגליציה, אם כי לא הסכים עם דרך החינוך שהיתה נהוגה שם. זמן מה סייע לחמיו פנחס המרלינג (ע"ע) כדיין ומו"ץ בירוסלב, אך לא הסכים להיות רב. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לדז'יקוב-סטרי, Dźików Stary, שבאותו האזור. נספה בליל יום הכיפורים ת"ש,1939.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 284-282; וונדר, ג, עמ 827-828;

מייזלס,Meizels,שמואל.
היה הרב של ורבה,Verba ,Werba , שבווהלין. נספה עם החורבן של בני קהילתו, בימים י"ד סיון תש"ב – כ"ה מרחשון תש"ג. לפי עדותו של יצחק שיינטוך מתל אביב שנמסרה לישראל הלפרין הוא צעד, בעת האקציה, בראש הטור, עם אשתו ושתי בנותיו, ואחריו – כל יהודי העיירה.
מקורות: לוח זיכרון לבני הקהילה שנספו, הנמצא בבית הכנסת "אהל יוסף " בעפולה. באדיבות ישראל הלפרין.


מייזלר,Meizler, Meisler.
היה ראש הישיבה בשצ'וצ'ין,Szscuczyn, שבווהלין. ב-9 בספטמבר 1939 גרשו אותו הגרמנים, עם עוד שלוש מאות יהודים, לגרמניה. יהודי העיר רצו לנסות לשחרר אותו, אך הוא סרב. כעבור זמן מה חזר לעיר ונספה ביוני 1941.
מקורות: חורבן קהילת שצ'וצ'ין <ביאליסטוק>. דער חרבן פון דער שצ'וצ'ינער קהילה <ביאליסטאקער וויעוודסטווע>, עמ 48. באותו הספר, עמ 13, 72, על הרב ליפא חיים בן הרב יוסלה (אין שם משפחה).


מיכלזון (מיכלסון),Michalson, Michalzon ,צבי יחזקאל.
נולד בתרכ"ג,1863. בתרמ"ה,1885, נתמנה לרב בקרסנוברוד, Krasnobród,שבאזור לובלין. בשל הלשנה רדפו אותו שם השלטונות הרוסיים. הוא נאלץ לעזוב את העיר, ובתרנ"ג,1893, נתמנה כרבה של פלונסק,Płońsk, שעל יד ורשה, וכונה "דער פלונסקער", הפלונסקאי. בתרפ"ב,1922, עבר לוורשה, ושם עסק הרבה בצרכי ציבור. היה בוועד הרבנים של הקהילה היהודית בעיר, ובתפקיד הזה המשיך גם כשהיה בגטו ורשה, אף שבאותה העת היה קרוב לגיל שמונים. היה חבר בתנועת המזרחי. היו לו 43 ספרים מודפסים, מלבד אלה שבכתובים. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בטרבלינקה.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה,עמ 271; זיידמן, יומן, עמ 61,62 341; טומשוב לובלסק, עמ 172-171; אלה אזכרה, ב, עמ 202-195; פלינקר, וארשה, עמ 160;

מילבסקי, Milewski,משה אריה לייב, בן מתתיהו. נולד בתרל"ח,1878.
למד בישיבות ביאליסטוק, מינסק, וכולל קובנה. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב במייטעטשMay Tchet, ,Molchadz, שבווהלין, ובשאדובה, Šeduva, שבליטא. היה מו"ץ בפרן Pren, Prienai-Plotel שעל יד קובנה, ורבה האחרון של דרשונישוק, Darshunishok, שבאותו האזור. נספה בתש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 67; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 213;

נחומובסקי ,אברהם - ניימן, שמעון

na

נחומובסקי, Naumowski,Nachumowski,אברהם יצחק.
נולד בתרמ"ז,1887. היה דיין ומו"ץ בשאבלי,Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא. הנאצים עינו אותו, והוא נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 161, 227; אשרי, חורבן ליטע, עמ 194;

נחמקין, Nechamkin,חיים מנחם.
למד בישיבת ראדין,Radun, Radin, והיה מקורב ל"חפץ חיים". כיהן כרב במאלטה,Malta, Silmala ,וברוזֶנובסק–זילופה, Rosinkof Zilupe, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 399;

ניידיץ', Neiditz,משה.
בין שתי מלחמות העולם היה רבם של חסידי סטולין בברזניצה, Bereżnica, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 51;

נידזויאדוביץNidzwiadowitz, ,אליעזר יהודה.
כיהן כרב בלוז'קי, Łużki, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 379;

נייהויז, Neuhaus,Neihaus, Neihoiz,אריה לייב, בן נחמן.
תחילה עסק במסחר, ואחרי שנפטר אביו כיהן כרב וכאדמו"ר מקומי בטומשוב לובלסק, Tomaszów Lubelski, שבאזור לובלין. בימי מלחמת העולם השניה גלה לברית המועצות, ושם נפטר.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 238; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שכב;

נייהויז, יהודה זונדל, בן פנחס.
הרבי מסמבור, Sambor, גליציה המזרחית. נולד בתר"ל,1870. היה אדמו"ר בלבוב. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1009-1007; אלפסי, עמ 144;

נייהויז, ישראל שמואל, בן מאיר יחיאל.
היה אדמו"ר בחלם, Cełm, שבאזור לובלין. ערב מלחמת העולם השנייה עמד להיבחר כרב העיר, אך מכיוון שהמלחמה פרצה לא יצא הדבר לפועל. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 144; החסידות מדור לדור, א, עמ 299; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 223; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תרח;

נייפלד (נויפלד),Neifeld, Noifeld, Neufeld ,בעריש, בן אברהם.
בתרס"ד,1904, התמנה לאב"ד ברציונז', Raciąż, שבאזור ורשה. כשכבשו הגרמנים את העיר הם התעללו בו. נספה בגטו ורשה.
מקורות: גלעד לקהילת רציונז', עמ 215, 229, 241; אלה אזכרה, ז, עמ 242;

נייפלד, ראובן יהודה, בן אברהם.
נולד בתרכ"ט,1869. הוסמך לרבנות בידי יחיאל מיכל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, אליהו חיים מייזל מלודז' ואחרים. בתרנ"ד,1894, נתמנה לאב"ד ברציונז', Raciąż, שבאזור ורשה. בתרס"ד,1904, נתמנה לאב"ד בנובידבור,Nowy Dwor Mazowiecki, שבאותו האזור, והיה חבר בהנהלת הקהילה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה בין המייסדים של אגודת הרבנים בפולין, והיה מקורב לתנועת המזרחי. אחרי שפרצה מלחמת העולם השניה עזב את נובידבור וחזר לוורשה. שם נפטר בחורף ת"ש. בנו, הרב אלימלך נייפלד, עלה ארצה והיה חבר במרכז העולמי של המזרחי.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 245-241;

ניימן,Neiman ,ג.
כיהן כרב בלאסק,Łask, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 137;

ניימן, משה צבי הירש.
הוסמך לרבנות, ולפרנסתו עסק במסחר. שימש כדיין בבייטש, Biecz, שבגליציה המערבית. הנוער החרדי נמשך אחריו, וביתו היה מלא באנשים שבאו לשמוע מפיו דברי תורה. כשהיה בקרון המוות למיידאנק הבריח משם מכתב שבו כתב לבני משפחתו שיתחזקו באמונה למרות הנסיונות הקשים.
מקורות: עיירתנו בייטש, עמ 201, 239-238;

ניימן, שמעון בצלאל.
נולד בתר"ך,1860. הוסמך לרבנות והתפרנס ממסחר בספרים, תחילה בקרקוב ואחר כך בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. נספה באדר תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1019-1016; טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 204; ספר קראקא, עמ 108;

פארפעל, פסח - פאקאלנישקי, מאיר.

fa

פארפעל, Farfel,פסח.
היה ראש ישיבת "בית יוסף" בשווינציאן Šveňcionyc, , Švenčionyc Sventsian ,שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לאזור שווינציאן, עמ 209-210;

פגרמנסקי (פורגמינסקי), Purgaminski, Pegaaminski,יוסף.
נולד בתרס"ב,1902. כיהן כרב בפושלוט, Pusholaty, שבליטא. היה רבה האחרון של שידלובה, Sidlivo, שבאותו האזור. נרצח בידי ליטאים באב תש"א.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 476 , 681; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פודליאש, Podlias,שלמה.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב ב-בובט, Bobt, Babtai, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פדבה,Padwa, Padva,יעקב שמעון, בן ישראל אהרן.
האדמו"ר מקאלושין, Kałuszyn. אזור ורשה. נולד בתרמ"ה,1885. גר בלודז'. היה חובב ארץ ישראל, ובתרפ"ה,1925, שלח לשם את ילדיו, בעלייה של כפר חסידים. נפטר בביתו באדר תש"א,1941.
מקורות: אלפסי, עמ 95-94;

פדבה, יצחק מרדכי, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ד,1884. בחייו אביו כיהן כרבה של אופוצ'נה, Opoczno, שבאזור לודז', ואחרי פטירתו מילא את מקומו כאדמו"ר. כשעלה לרכבת הגירוש, בתש"ב, ירה בו חייל גרמני.
מקורות: אלפסי, עמ 94;

פדבה, ישראל אהרן, בן יעקב שמעון.
נולד בתרע"ו,1916. נספה בתש"ד,1944.
מקורות: אלפסי, עמ 96;

פוגלמן, Fogelman,נחום.
היה מראשי חסידי הוסיאטין, חבר בוועד הקהילה בעיר ובהנהלת "בית יעקב". בימי הכיבוש הסובייטי פעל הרבה לטובת הציבור היהודי. לפי אחת הגרסאות נפטר בתש"ב,1943.
מקורות: ספר סוקל, טרטקוב, וורנז', סטוינוב והסביבה, עמ 18 ,110, 189;

פודהורצר, Podhorzer,משה.
נולד בתרס"ה,1905. מתרפ"ז,1927, עד תרצ"ב,1932, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בתרצ"ב התקבל כמורה ללימודי דת בפדגוגיון היהודי בלבוב. נספה בגטו בטרנופול, שבה נולד, בתש"ג,1943.
מקורות: קיש, עמ 430;

פוּדֶרביטל, Puderbitel,שמחה.
גר בקולשיץ,Kolaczice, שבגליציה המערבית, ובין שתי מלחמות העולם עמד בראש הישיבה של הרב חנה (חנא) הלברשטם בריישא, Rzeszów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 17;

מקורות: ספר סוקל, טרטקוב, ורנז' סטוינוב והסביבה, עמ 252;

פוזנר, Pozner,אברהם משה, בן חיים, ששנים רבות היה רבה של ורשה.
היה המנהל של "בית החיים", תחילה בפראגה, Praga, פרוורה של ורשה, ואחר כך בעיר עצמה. היה מראשי המזרחי בפולין.בכל ימי הכיבוש הנאצי דאג , תוך כעדי סיכון עצמי, לאסוף את המתים מרחובות הגטו ולקבור אותם בקברות אחים, כשהגברים מסומנים בלוחיות ואחר כך מצולמים, כדי למנוע סבל מן העגונות אחרי המלחמה. הוא הרחיב את בית העלמין אל השטח של המגרש כדורגל הסמוך לו. הקדשת השטח נעשתה בידי הרבנים משה בצלאל אלטר (ע"ע) והרב יחיאל יעקב ויינברג שניצל מן השואה וכתב את הספר "שרידי אש". בביתו של הרב פוזנר הסתתרו רבנים,מלמדים,חזנים, משפחות הקברנים ואנשי המחתרת. הוא דאג להלבישם, להאכילם ולהלינם. ניסה להציל פעמיים את הרב יצחק ניסנבוים (ע"ע) מן האומשלגפלאץ, כשהוביל אותו בעגלת מתים. הרב פוזנר גורש למחנות. תחילה היה במחנה בבודזין,Budziń, שעל יד לובלין, ושם עבד בבית החרושת למטוסיםHeinkel Werk . משם הועבר למיידנק, רדום, אושוויץ, שטוטגרט, וייהינגן, ואוּטמרגן. שם גווע מרעב בצריף של בית החולים, באפריל 1945, כשבוע לפני השיחרור, בהשגחת הרופאים ד"ר פריד ומארק דבורז'צקי.
מקורות: מכתבו אלי של אחיינו אברהם כרמי, חנוכה תשס"ז.

פוּטרניק, Puternik,חיים.
נולד בבוקובסק, Bukowsko, שבגליציה. לימד תלמידים, וממה שהתחדש לו בסוגיות הש"ס חיבר את הספר "מים חיים", שבו למדו בעירו בני כל הגילים. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה עבר לקרקוב ושם התפרנס בדוחק. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 27-25;

פאול,Paul ,חיים אהרן בצלאל, בן רפאל הכהן.
נולד בתר"ם,1880. היה תלמידו המובהק של ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שלוש עשרה שנים כיהן כרב ברוזנובסק-זילופה, Rozinowsk-Zilupe, ועשרים ושתים שנה בניירי Naira, ,Jaunjelgava, שבלטביה. היה איש ציבור פעיל, ונבחר כסגן ראש העיר בניירי. גם היה פעיל למען הקרן הקיימת, והודות למאמציו הפסיקו ללמד יידיש בבית הספר המקומי שהיה בהשפעתו של ה"בוּנד", והתחילו ללמד שם בעברית. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 404; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פאקאלנישקי, Pakalniski,מאיר.
נולד בתרע"א,1911. היה רבה האחרון של ילוק, Ylakiai, שבליטא. נספה באוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 32; רבני ברית המועצות, 1939-1991;