אלכסנדר, זיגפריד - אנגלמן, יצחק

al
אלכסנדר,Alexander ,ד"ר זיגפריד.
נולד בתרמ"ו,1886, בלובסנס Lobsens , שבאזור פוזנן. למד בבית הספר התיכון בברומברג, Bromberg ,Bydgoszcz, ואחר כך בבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין. למד באוניברסיטה בווירצבורג, וקיבל תואר ד"ר. בתרע"ז,1917, היר רב צבאי. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בקוטן/אנהלט, Köthen/Anhalt, ובתרפ"ג,1923, לרב בסארבריקן. בתרפ"ד,1924, בא לברלין, ושם עסק בין היתר בהדרכה רוחנית
[1] ובהכנה של הנערים לבר-מצוה. בבית החולים ובבית האבות היהודיים. כשנסגרו בתי הכנסת בברלין אחרי הפרעות של נובמבר 1938 הוא לימד בבית ספר יסודי של הקהילה היהודית. רוב הילדים שלמדו בו היו מנישואי תערובת, ואולצו לעזוב את בתי הספר הכלליים בעיר, והרב אלכסנדר השתדל להנחיל להם את ערכי היהדות. ב-1943 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.שלושת ילדיו הצליחו להגיע לארץ ישראל.
מקורות: Joseph Valk, Kurz Biographien zur Geschicte der Juden 1918-1945 (להלן: ולק), עמ 7;
, להלן: סינסון, 58 -59;.M.M. Sinasohn, Die Berliner Privatynagogen und ihre Rabbiner, 1671-1971

אלעיארזש, Eliezrasc ,,Eliezrasch מאיר, בן צבי.
זמושץ' מילא את מקומו של אביו שהיה אדמו"ר בלובלין, על אף שלא נולד בשושלת חסידית. היו לו הרבה חסידים מחוץ לפולין, שאתם ניהל בראשית שנות השלושים של המאה העשרים התכתבות ענפה. כמה מהם שלחו לו קוויטלאך מארצות הברית. נספה באחד המחנות שהיו בסביבות לובלין .
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 275-274; החסידות מדור לדור, ב, עמ 506;

אלפוס, Alfus,יוסף.
בתר"מ, 1880, התחיל לכהן כרב בדז'ויצה, Drzewice, שבאזור לודז'. בתרפ"ז, 1927, נתמנה לרבה של יז'וב, Jerżów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 133;

אלפרוביץ (אלפרט), Alperowitz, שניאור זלמן, "זלמן קורניצר".
נולד בתרס"ד, 1904. בגיל צעיר התחיל ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש. אחר כך היה המנהל של הישיבה הזאת בנעוועל, Nevel, שבאזור ויטבסק, רוסיה הלבנה. זמן מה ניהל עם הרב אברהם דרייזין את רשת ישיבות "תומכי תמימים" המחתרתיות בברית המועצות. בשנים 1931-32 היה אחד מראשי הישיבה שהתקיימה במחתרת ביקטרינוסלאב (היום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה. בימי מלחמת העולם השניה גר בלנינגרד, ובימי המצור גווע שם גווע מרעב, עם בני משפחתו.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 581 , 501; ליובאוויטש וחייליה, עמ 166; יהודים ויהדות בברית המועצות,
עמ'135;

אלפרט,Alpert , חיים אברהם.
היה רבה האחרון של נובי שויירז'ין, Nowy Swierźeń, שבווהלין. נרצח באוקטובר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 610;

אלפרט, שבתאי.
בתרפ"ה,1925, התחיל לכהן כרבה של פולונקה, Połonka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 520;

אלפרסון, Alperson.
היה רבה של דמידובקה, Demidówka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 65;

אלתר, Alter, ד"ר משה.
גיסו של ד"ר מאיר בלבן (ע"ע). למד באוניברסיטה ובסמינר לרבנים בווינה. כתב מחקרים על תולדות היהודים בעירו ריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. בתרפ"ה,1925, נתמנה כמורה להיסטוריה יהודית וכללית בסמינר "תחכמוני" בוורשה שנוסד על ידי המזרחי. בשנים 1929-1939 שימש כמנהל המוסד. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו ורשה. בקיץ תש"ב,1942, השיגו לו משוויץ תעודה של אזרח חוץ, שהודות לה היה אמור להגיע למחנה לנתיני חוץ בוויטֶל שבצרפת. אך ביוני 1943 הועברה כל הקבוצה שלו לברגן בלזן, כשהמטרה היתה להחליף אותם בגרמנים שהיו עצורים במדינות שונות בעולם החפשי. התכנית נכשלה, ובחול המועד סוכות תש"ד,1943, שולחו כולם לאי שם.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 45-41; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 142;

אנגל (ענגיל), Engel, Engil,חיים, בן שמואל.
נולד בתר"ם,1880. בתר"ע,1910, נתמנה לראב"ד ברדומישל וילקי (רדומישל רבתי), Radomyśl Wielki, שבגליציה המערבית, ובתרצ"ה,1935, אחרי פטירת אביו, נתמנה שם לאב"ד. כשהקימו שם ספריה ציבורית הכריז עליה חרם. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, ושם נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 105-102, 937-936; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 338;

אנגל-הורוביץ,Engel-Horowitz ,שמעון.
נולד בתרל"ו,1876. היה ידוע בכינוי "שמעון ז'ליכובר", על שם העיירה ז'ליכוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית, שבה נולד. השתתף עם ר' מאיר שפירא בניהול ישיבת חכמי לובלין, בה כיהן כר"מ ואחר כך כמשגיח רוחני. אחרי פטירתו של שפירא, בתרצ"ה,1935, נאלץ לעזוב את הישיבה, עבר לקרקוב, ושם התמסר לטיפוח של קומץ תלמידים מובחרים, בישיבה שפתח. בזמן המלחמה דחה את האפשרות שניתנה לו להימלט, כי לא רצה להשאיר את היהודים האחרים ששהו אתו במקום המסתור. נספה בקיץ תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 51-42; אלפסי, עמ 224; וונדר, א, עמ 243-238; עדותם של בני משפחתו; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 200;

אנגלהארד, Engelhard, Engelrad,(אנגלראד), ישעיהו, בן יצחק נחום.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה כיהן כרב במודז'יוב, Modrzejów. עיירה זאת ישבה על הגבול שבין אוסטריה, גרמניה ורוסיה, והיתה צומת דרכים ליהודים ממזרח אירופה שביקשו להגר מערבה. מטבע הדברים התעוררו כאן בעיות רבות, בין היהודים עצמם, ובינם לבין השלטונות. משם עבר לסוסנוביץ, Sosnowiec, ונבחר להיות רבה של העיר אחרי שלושה סיבובים של מלחמת בחירות. בתרע"ב,1912, השתתף בוועידת היסוד של אגודת ישראל בפולין, שהתקיימה בקטוביץ. בימי הכיבוש הנאצי עזר הרבה ליהודים בעירו ובעיירות הסמוכות. כשהתחילו הגירושים מן העיר דרש ממנו מארין, שהיה ראש היודנראט בסוסנוביץ, שיעזור לו להכין רשימה של אלפיים איש, אך הוא סרב למלא את הפקודה, ולכן גורש למחנות באותו המשלוח, ושם נספה. לפי ספר סוסנוביץ רצה מארין להציל את הרב במאי 1942, כשנשלחו למוות עשרים אלף מיהודי העיר, אך הוא סרב לקבל את ההצעה
[2].
מקורות: ספר סוסנוביץ והסביבה בזגלמביה, ב, עמ 282; אדמו"רים, עמ 233; אלה אזכרה, ו, עמ 296-290; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 61; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 335;

אנגלמן, Engelman,יצחק.
נולד בתרל"ז,1877. בצעירותו למד אצל ר' יהושע טרונק מקוטנה, Kutno, ואצל האדמו"ר אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר. היה פעיל בתנועה הציונית, בתנועת המזרחי, ובמוסדות שונים של קהילת ורשה. היה בין המייסדים של ישיבת "בית שמואל" על שם הרב שמואל מוהליבר. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 150-148.

[1] הדרכה רוחנית, במקור: Seelsorger, שפירושו המילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה לא היה קיים במזרח אירופה.
[2] לפי "עלי מרורות" שהה הרב אנגלהארד, לפחות בהתחלת המלחמה, בגטו ורשה, ושם עסק בפעולות סעד עם הרב אהרנסון ואחרים.