וייס, אהרן - וייסבלום, משולם

we

וייס, ,Weiss Weis,אהרן.
היה רבה של דיווין, Dywin, Dewin,רוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נולד בתרנ"ג,1893. למד בישיבת סלובודקה. היה חבר בתנועת המזרחי, השתתף בוועידה הראשונה של קרן היסוד בפולין, שהתקיימה בתרפ"ב,1922, והיה ביו הרבנים שחתמו על הכרוזים למען הצטרפות למזרחי ולתמיכה ב"קרן החלוץ המזרחי". נספה באב תש"ב, 1942.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 218-217, ספר הציונות הדתית, ב, עמ 498; 500;

וייס, אליהו. נולד בתר"ם,1880.
בתרצ"ב,1932, נתמנה לרבה של נובי-טארג, Nowy-Targ, (ניימארק), שבגליציה המערבית, והיה רבה האחרון של העיר. נספה בסיון תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 857; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 254;

וייס, דוד.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בויטקוב, Witków, שבגליציה המזרחית. כשנכבשה העיר בידי הגרמנים הם ציוו עליו ועל עוד יהודים לפרק את קירות בית הכנסת שאותו הם שרפו קודם לכן, ובאבניו לרצף את רחובות העיר. הרב וייס היה בין העושים במלאכה זו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 186, 187;

וייס, יצחק (יצחק יאנובר).
למד בישיבת המוסר בנובהרדוק, Novaredok, ואחר כך לימד בלובייז',Lubiezh , שבווהלין, והיה רבה האחרון של העיר. תלמידים רבים מישיבת מיר הסמוכה באו אליו ללמוד שם. זמן מה החזיק "קיבוץ גבוה" בעיר, שבו למדו כמה צעירים ברוכי כשרונות. היה ציוני, ועם כל המסירות שלו ללמדנות הליטאית ולאישי המוסר בישיבת נובהורדוק תרם לקרנות הציוניות ולמגביות של המזרחי, ועשה תעמולה למען עליית הצעירים לארץ ישראל. בבחירות הדמוקרטיות הראשונות לקהילת לובייז', שהתקיימו בסוף שנות העדרים שחל המאה העשרים, הוא נבחר להיות ראש הקהילה.נספה בשואה.
מקורות: לובץ' ודלטיץ', עמ 97-98; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 378;

וייס, מאיר, בן משה.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של מיילניצה, Mielnica, Mielnice, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 864; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 320;

וייס, מנחם מנדל, בן מאיר (ע"ע).
מילא את מקומו של אביו כרבה של מיילניצה, Mielnica, Mielnice. גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 865-864;

וייס, מנדל.
היה דיין בפיוטרקוב, Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. בשנה הראשונה של מלחמת העולם השניה היה חבר בית הדין לענייני עגונות בפיוטרקוב, שבראשו עמד הרב משה חיים לאו (ע"ע).
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 237;

וייס, משה.
היה ראש הישיבה של חסידי רדומסק בלודז'. בימי הכיבוש הנאצי היה בגטו לודז'. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. נספה בשואה. בין היתר טיפל בבעיות הסבוכות של גיטין על תנאי לנשים שבעליהן נשלחו מן הגטו, ובשאלות הסבוכות של כבוד המת.
מקורות: לאָדזער געטא, עמ 455; מסמכים בארכיון "שם עולם" בכפר הראה.

וייס, פנחס.
נולד בתרע"ב,1912. היה מתלמידיו והראשונים של ר' מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין. בתרצ"ז,1937, הוכתר כרב ואב"ד בטורקה, Turek, שבאזור לובלין. שם הקים ישיבה קטנה, הרביץ תורה ברבים וכתב חידושי תורה. גורש לגטו הכפרי בהיידמיהלה, Heidemühle, וגם שם המשיך ללמד תורה. נספה בדצמבר 1941, עם חיסול הגטו הכפרי. זאב קיבל מסֶפר שכשהיה במחנה אייכנוואלד קיבל מכתב מן הרב פנחס וייס מטורקה, ובו כתב לו שחובה לאכול את הבשר [הלא כשר] כדי שאפשר יהיה להתקיים.
מקורות: אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27; פון לעצטן חורבן, 6, עמ 54. לפי המקור הזה חוסל הגטו הזה בדצמבר 1941.פרטים נוספים על הגטו הזה ועל מה שאירע בו ר' יששכר דב בר (ע"ע); פנקס הקהילות, פולין, לודז' והגליל, עמ 131, 221;
זאב קיבל, והסנה איננו אֻכל, עמ 163; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 271, 273-279, 285-287;

וייס, פנחס.
מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב ביאנוב לובלסק,Janów Lubelsk, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 263;

וייסבלום, Weisblum,אלימלך, בן אברהם יצחק.
משושלת ליז'נסק, Leząsk, Lizensk, גליציה. נפטר בגטו לודז' בסיון תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 147;

וייסבלום, משולם זושא, בן מאיר.
כיהן כאדמו"ר מליז'נסק, בנדבורנה, Nadwórna, שבגליציה המזרחית, ובבוֹרשה, Borszow, שבבוקובינה. נספה בערך בערב סוכות תש"ב,1941, עם חורבנה של קהילת נדבורנה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 555;

פרידלנדר, שלמה - פרידמן, משה

frפרידלנדר,Friedlender,שלמה טוביה, בן הרב שלמה טוביה הלוי[1]. רטנה,Ratne, Ratno, ווהלין.
נולד כנראה בתרכ"ו,1864. בתרס"ג,1903, נפטר יוסף לייבל, שהיה רבה של העיר, ואז התעוררה מחלוקת אם למנות במקומו דיין חסידי, שהיה מקובל על הרבי מטריסק, או את הרב פרידלנדר ה"ליטוואק". כך נבחר הרב פרידלנדר. הוא היה למדן ובקי, וגם דרשן גדול. חיבר את הספר "תפארת שלמה", חידושים על שולחן ערוך ורמב"ם. שנים רבות לא קיבל מן הקהילה משכורת, והתפרנס מדיני תורה, ממכירת חמץ, ומכספים שקיבל מעריכת חופות. בתרפ"ט,1929, נאותה הקהילה לתת לו סכום מסויים כמשכורת. נפטר בעירו בטבת תש"א, ינואר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 188; רטנה, עמ 267 – ברשימת הנספים[2]; יזכור בוך ראטנע, עמ 62; עדות נכדו פרופ' יהודה פרידלנדר;
פרידמן, Friedman,אברהם יעקב, בן יצחק מבויאן-לבוב, אדמו"ר.נולד בתרמ"ו,1886. לפי וונדר בתרמ"ד,1884. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, וסמוך לגמר המלחמה חזר ללבוב, ושם הקים חצר חסידית גדולה. היה פעיל באגודת ישראל, ועודד את חסידיו לעלות ארצה. בתרצ"ג,1933, ביקר בארץ. כשכבשו הרוסים את לבוב בתחילת מלחמת העולם השניה היה ביתו מרכז לפעולות הצלה וסיוע לפליטים שבאו לאזור הזה מן השטחים שנכבשו בידי הגרמנים. מטעמי ביטחון, וכדי שלא יאלץ לעבוד בשבתות ובחגים, נרשם אצל השלטונות כסוכן ביטוח. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נעשו מאמצים רבים כדי לחלץ אותו משם. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 151-149; אלפסי, עמ 38; אלה אזכרה, ג, עמ 32-28;

פרידמן, אהרן, בן מנחם נחום."האדמו"ר מבויאן" בצ'רנוביץ. נולד בתר"ן,1890. בתרצ"ו,1936, ירש את מקומו של אביו. נספה בטרנסניסטריה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;
פרידמן, אהרן משה, בן שלום יוסף.
גדל בקרקוב, בביתו של ר' משה'ניו פרידמן מבויאן (ע"ע), והוכתר כאדמו"ר ממיילניצה, Mielnice, Mielnica. גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 161; החסידות מדור לדור, א, עמ 69;

פרידמן, ברוך.
היה משפיע ולימד חסידות בישיבות בקרמנצ'וג, Keremenchug, שבאוקראינה, ואחר כך בישיבת "תומכי תמימים" בוורשה ובאוטבוצק, ,twock. באלול תש"ב, 1942, גורש מגטו ראדום.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 407;
פרידמן, דוד. גובורובה, Goworowo, אזור ורשה.
למד בישיבת נובהרדוק בוורשה, ושם קיבל היתר הוראה. נספה בשואה.
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 105;

פרידמן, דוד, בן שלום יוסף, האדמו"ר  משפיקוב, Shpikov,Spikov, ופייגא בת האדמו"ר מרדכי טברסקי, מגזע טשרנוביל. נולד בתרנ"ט (1899), בשפיקוב שבאוקראינה. נספה בכ"ז במרחשון תש"א, נובמבר 1940. עם עליית הקומוניסטים לשלטון בברית המועצות הוא ברח משם בתר"פ, 1920, והגיע אל בני משפחתו האדמו"רים שחיו ברומניה. אחרי נישואיו לבת שבע, בת האדמו"ר אהרון טברסקי הי"ד, השתקע בפלויישטיPloieşti,Ploeşti,, Ploeschti, שמצפון מערב לבוקרשט. העיר הזאת שוכנת בצומת דרכים חשובה, בקרבתה נמצאים שדות נפט, ורבים מן היהודים שחיו בה היו מבוססים מבחינה כלכלית.
בואו של האדמו"ר לשם  עורר פליאה, כי הקהילה החסידית שם היתה קטנה מאד. אך הוא אמר כי בחר להתיישב  בה, כי ברצונו לקרב ליהדות את אלה שהתרחקו ממנה. ואכן הוא הצליח להטביע את חותמו על הציבור, וביתו הפך למרכז חסידי ולמוקד משיכה לרבים, שבאו ליהנות ממאור פניו ולהתבשם מאמרי פיו. רעייתו הרבנית בת שבע ע"ה סייעה לו בחכמתה ובנדיבות לבה לקרב את הרחוקים, ועשתה את ביתם לבית ועד לחכמים וחסידים.
ערב פרוץ מלחמת העולם השניה הוא התכונן לעלות ארצה והיה מוכן לכל קשיי הקליטה. כששאל אותו אחיו הרבי מבוהוש, Buhuşi ,מדוע הוא רוצה לעשות זאת הוא אמר לו שהוא מרגיש בסכנות האורבות להם ולכל היהודים, ועליהם למהר.
בימי מלחמת העולם השניה ברחו פליטים רבים לרומניה, ועברו דרך פלויישטי. רבים מצאו אכסניה בביתו של האדמו"ר, בהם גם חיילים יהודים שהתעכבו בדרך ולא יכלו להמשיך בדרכם, ושם מצאו בית חם ומקרב.
בתחילת מרחשון תש"א אסרו הרבי הפשיסטים הרומנים את הרבי  והאשימו אותו בבגידה במדינה ובתמיכה בקומוניסטים. עשרים ושלושה יום עינו אותו עינויים קשים, אך רוחו לא נשברה, והוא השתדל לעודד את אחיו לצרה בכלא, ובסוף רצחו אותו. הוא היה הקורבן היהודי היחיד באותן הפרעות, והקורבן הראשון של הפשיסטים ברומניה. מותו הטרגי זיעזע את יהדות רומניה, והיה אות מבשר רעות למה שעמד להתרחש שם. הפורעים נכנסו לביתו, בזזו אותו, והעלו באש את כל ספרי  הקודש וגם את כתביו. בדרך נס ניצל אחד מספרי התורה שהם לא הבחינו בו, והרבנית עטפה אותו בסדין והחביאה אותו. על אף הפחד והחרדה שמילא את לבה היא יצאה לבוקרשט, אל גיסה הרבי מבוהוש, כדי לפעול אצל השלטונות למען שיחרורו של בעלה.
אחרי שהרבי נרצח היא עזבה את המקום עם בתה היחידה, יצאה אל הרבי מבוהוש בבוקרשט, ולקחה עמה את ספר התורה שניצל. וכשהן שעלו ארצה, בתש"י, 1950, הביאו  עמן את ספר התורה, והכניסו אותו לבית המדרש של הרבי מבוהוש  בתל אביב.אחרי מאמצים רבים,ובסיועו של הרב רוזן שהיה רבה של רומניה, הועלו עצמותיו של האדמו"ר מרומניה לארץ, בתשכ"ט, 1969, והוא  נטמן בבית העלמין שבנחלת יצחק, בחלקת אדמו"רי  בית רוז'ין.
מקורות :   מפי אחיו של הרבי,  האדמו"ר יצחק פרידמן, מבוהוש זצ"ל, דברים שסיפר בשולחנו הטהור ביום ההילולא של אחיוהק[דוש]; ציפורה לבנון, בתו יחידתו של הרבי; חתנו ישראל לבנון, עם שרידי חרב, תשנ"ז, ;1997 בו הוקדש פרק לזכרו, כפי שעיבד אותם נכדו הרב דוד לבנון בספרו במעלות קדושים, פירורי שמועות תולדות צדיק הרה"צ רבי דוד פרידמן האדמו"ר מפלויישט זצוק"ל הי"ד;  ישראל לבנון,  מצא חן במדבר, תשמ"ב, 1982;

פרידמן, זאב וולף.
היה חבר בבית הדין בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 170;
פרידמן, חיים נתן נטע,בן פנחס אליהו יצחק, שהיה ראב"ד ברוז'אן, Różan, Rizan, שעל יד ורשה. נולד בתרמ"ה,1885. היה רב ואב"ד בצ'רווין, Czerwin, שבאותו האזור. היה מחסידיו של האדמו"ר יוסף קאליש מאמשינוב, והיה בקי בספרי החסידות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד מזרחה, ובא לסטולין, Stolin, שבווהלין, שבאותה העת היתה כבושה בידי הרוסים, והיה מבאי ביתו של האדמו"ר מסטולין. נספה בטרבלינקה עם בנו פנחס אליהו יצחק וילדיו הרכים.
מקורות: רנו ליעקב שמחה, עמ 168; דף עדות ביד ושם;
פרידמן, חיים נטע.נולד בתרנ"ד,1894. היה רבה של צ'רווין, Czerwin, שעל יד ורשה. בתחילת מחמת העלם השניה עבר לקולנו, Kolno, Kolna, שבווהלין, שבאותה העת היתה בידי הרוסים.
נספה בשואה.
מקורות: דף עדות ביד ושם;
פרידמן, מנחם נחום, בן שלום יוסף מהוסיאטין.היה חתנו של דודו ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין. נולד בתר"מ,1880. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה. בתרצ"ז, 1937, כשדודו עלה לארץ ישראל, נשאר בווינה, וריכז סביבו את חסידי הוסיאטין שהיו שם. כשכבשו הנאצים את אוסטריה עבר ללבוב. כשכבשו הרוסים את האזור, בתחילת מלחמת העולם השניה, פעל הרבה למען הפליטים שהגיעו לשם, ושלח חבילות לאלה שגורשו לסיביר. כשכבשו הגרמנים את האזור, ביוני 1941, לא רצה שיבריחו אותו משם. נספה בלבוב בכסלו תש"ג. כך לפי אלפסי. לפי זיידמן גורש לבלז'ץ בסוף נובמבר 1942.
מקורות: וונדר, עמ 209-208; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 108; אלפסי, עמ 40; החסידות מדור לדור, א, עמ 67; זיידמן, יומן, עמ 188; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ קפב-קפג;
פרידמן, מרדכי שרגא, בן האדמו"ר מנחם נחום מבויאן.
בתרצ"ו,1936, נתמנה למלא את מקומו של אביו בצ'רנוביץ, אך סרב לקבל את האדמו"ר באופן רשמי. נספה בטרנסניסטריה בטבת תש"ב, 1942. אשתו, הרבנית הניה, בת האדמו"ר ישראל מוויז'ניץ, היתה באניית המעפילים מפקורה, שטובעה בידי צוללת גרמנית בים השחור על יד חופי תורכיה ב-5 באוגוסט 1944.
מקורות: אלפסי, עמ 42; החסידות מדור לדור, א, עמ 69; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רנב;
פרידמן, משה, ר' משה'ניו מבויאן. בן שלום יוסף.
היה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין, אך לא שימש כאדמו"ר. נולד בתרמ"א,1881. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ושם נעשה אחד המנהיגים של אגודת ישראל. בתרפ"ה,1925, עבר לקרקוב, ושם שימש כדיין. הוא היה אחד האישים הבולטים ביהדות החרדית המאורגנת בפולין, והתמסר לטיפוח רשת החינוך של אגודת ישראל. אחרי פטירתו של הרב מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין, נתמנה ר' משה'ניו להיות המנהל הרוחני של הישיבה. בתש"א,1941, הועבר מקרקוב לגטו טרנוב, Tarnów. לפי זיידמן (אישים), הוא גורש משם לבלז'ץ, ונספה באלול תש"ג,1943. לפי פנינה מיזליש, פדות, קיבל הרב פרידמן, הודות למאמציו של הרב מיכאל דב וייסמנדל, דרכון של פרגוואי, הועבר לוויטל שבצרפת, ומשם גורש לאושוויץ.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 426-417; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 109-108; בערל מארק, מגילת אושוויץ פנינה מיזליש, רבנים בשואה, סיני, אב-אלול תשנ"ה, עמ רפ"א; פנינה מיזליש, פדות, עמ 90, הע' 7; אלה אזכרה, ב, עמ 117-109;החסידות מדור לדור, א, עמ 67; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רצז-שא; קארל, קראקא, עמ 342;

[1] פרידלנדר, שלמה טוביה. נקרא על שם אביו, משום שנולד יתום.[2] ברשימת הנספים. לדברי פרופ' פרידלנדר יש כאן טעות, ולפי מכתב שקיבל אביו בימי מלחמת העולם השניה נפטר הרב פרידלנדר בביתו, כנראה מזקנה.

רמז, אברהם - רפפורט, דוד

re
רמז, Remez,אברהם אליהו.
בתרע"ב,1912, התקבל כרבה של איליה, Ilia, שברוסיה הלבנה. בתחילת שנות העשרים היה בין הרבנים שחתמו על הכרוז של רבני פולין שקראו להצטרפות למזרחי, בעקבות הוועידות הגליליות שהתקיימו בלובלין ובביאליסטוק. בראשית ימי הכיבוש הנאצי מינו אותו הגרמנים לעמוד בראש היודנראט. נספה עם חיסול יהודי העיר.
מקורות: קהילת אילייה - פרקי חיים והשמדה. ספר אילייה - יזכור בוך, עמ 86-82, 374, 404. ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499-498; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 129, 131;

רמיגולסקי. Remigulski.
הקים ישיבה גבוהה בסמיאטיץ', Semiatycze, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עכ 618;

רסקין, Raskin, יהודה לייב, בן חיים בן-ציון.
השתייך לצוות הרוחני של ישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בוורשה. נספה עם בני ביתו.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח.באינטרנט;

רֶעב, Reb,צבי.
נולד בתרס"ט,1909. היה מתלמידי ישיבת קלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ ש;

רַפ, Rap,דוד, בן אורי.
נולד בתר"ל,1870. היה שו"ב בירוסלב,Jarosław, שבגליציה, והרביץ תורה ברבים. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לצ'כיה, וגם שם המשיך ללמד תורה. אחר כך חזר לירוסלב. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד ללבוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 974;

רפייקו,Rafeiko זאב.
נולד בתרס"ו,1907. בתרצ"ג,1933, נתמנה לרבה של ארז'וויליק, Erzhvilek, שבליטא. נספה באלול תש"א,1941מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 157; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רפלוביץ,Refalowitz ,נפתלי, בן מרדכי.
נולד בתר"ס,1900. למד אצל ה"חפץ חיים" בראדין, Radun, Radin , שבווהלין,ובישיבות נוספות. את שמו קנה כדרשן, והיה מגיד מישרים, "שטאָט מגיד", בדווינסק,Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg שבלטביה. זמן מה שהה באמריקה, וגם שם דרש בבתי כנסת. נספה בטבח הגדול שנערך ביהודי העיר בתש"ב,1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 224-223;

רפפורט (רפופורט). (Rapoport),Rapaport.
היה רבה האחרון של מאגיירוב, Magierów, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 306;


רפפורט.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב במיילניצה,Mielnica,Mielnice, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 320;

רפפורט, אברהם אבלי הכהן, בן טוביה.
נולד בתרל"ב,1872. למד אצל חותנו ר' שמואל מסלונים, וכשחזר לעירו קיילצה,Kielce, Keltz, התמנה שם לראב"ד. אחרי זמן מה נבחר כרבה של העיר. תמך באגודת ישראל ובפעולות שקיימה תנועה זאת בקרב הנוער. בימי מלחמת העולם השניה שהה בעירו, ומשם שולח לטרבלינקה, בעת חיסול הגטו, ט באלול תש"ב,22.8.1942.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 17; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 494; ספר קילץ, עמ 242;

רפפורט, אהרן הכהן, בן יצחק.
גר בקרקוב. נפטר בסיביר באייר תש"א,1941.
מקורות: כארז וכאזוב, עמ כג;

רפפורט, דוד הכהן, בן עקיבא.
נולד בתר"ן,1890. בנעוריו למד בעירו, מינסק, Minsk, שברוסיה הלבנה. ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה נצטוו הוריו, שהיו אזרחי אוסטריה, לעזוב את רוסיה, ואביו נתקבל כרב ומורה הוראה בדנציג-צופוט. משם עבר לווילנה למד בישיבת פוניבז'. אחר כך עבר לישיבת סלובודקה. בתרפ"ח-תרפ"ט,1928-29 התקבל להיות ראש מתיבתא בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ, Baranowice, שבווהלין, עם הרב אלחנן וסרמן (ע"ע). כשפלשו הגרמנים לפולין נמלט לווילנה, והישיבה הועברה לטרוקי, Troki. כשהשתלטו הרוסים על ליטא, בקיץ ת"ש,1940, עברה הישיבה לסימילישוק, Simelishki, ושם המשיך ר' דוד להגיד שיעורים. בסיון תש"א, 1941, גורש למחנה עבודה באזור הקירילי-פיני. שם התיר לאחרים בענייני מאכלות אסורות והחמיר עם עצמו. נפטר בצום גדליה תש"ב,1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 190-182;