איינשטיין, דניאל - אלטר, אברהם

ei
איינשטיין,Einstein ,דניאל.
היה רבה האחרון של גלוון, Gelvonai, Gilwany, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941, ביער על יד וילקומיר, Vilkomir, Ukmerge.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 194; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

איש הורוביץ, Ish-Horowitz,אפרים פישל, בן דוד הלוי.
ירש את מקומו של אחיו נחמן כרב בלישץ, Lysiec, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

איש הורוביץ, יוסף הלוי, "דער פינסקר".
למד עם ביאליק בישיבת וולוזי'ן. עד המהפכה הרוסית כיהן כרב בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה, ואז ברח לפולין. היה ציוני, ונסע בעיירות כמטיף למען ארץ ישראל. בת"ש,1940, עבר לבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית, שבתחילת מלחמת העולם השניה נכבשה בידי הרוסים, ושם למד תורה ולימד את הנערים (כנראה בחשאי. פ"מ). נפטר מטיפוס.
מקורות: ספר בוצ'אץ', עמ 241, 245-244;

איש הורוביץ, משה הלוי.
היה אב"ד בסטניסלבוב, Stanislawów ,Ivano Frankovsk. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155;

איש הורוביץ, נחמן, בן דוד הלוי.
היה בקוזלוב,Kozłów , בלישץ, Lysiec, ובהאליטש, Halicz, שבגליציה מזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

אלבלינגר,Elblinger , לייב.
בתרצ"ג-תרצ"ד,1934-1933, הוציא לאור עם הרב יהושע משה אהרונסון (שניצַל מן השואה וחיבר את הספר "עלי מרורות") את הירחון הרבני "בית אברהם", שבו כתבו אנשי ישיבת סוכאטשוב, Sochaczew. נספה בשואה.
מקורות: עלי מרורות, עמ 27, 69, 385;

אלברג,Elberg ,Eilberg ,אברהם נתן.
נולד בתרכ"ח,1868. בתרס"ג,1903, נתמנה כאב"ד של זגירז', Zgierz, שבאזור לודז', ובסוף תרפ"ה,1925, כאב"ד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. השתתף בכתבי עת תורניים, בהם "תל תלפיות". ההדיר כמה ספרים, וכתב ספרים אחדים שלא נדפסו. בתרפ"ד, 1924, נדפס ספרו "בית נאמן". קרב גם את הצעירים בעירו שנטו לתנועה הציונית. כשפרצה מלחמת העולם השניה סייע לפליטים היהודים שעברו בעירו. כששרפו הנאצים את בית הכנסת פסק שהיהודים לא יסכנו את עצמם כדי להציל את ספרי התורה. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: ספר זגירז' א, עמ 371-367, 530;

אלטהויז, Althoiz, Altahus, אליהו חיים.
נולד בניקולייב,Nikolayev , שבאוקראינה. היה מקורב לר' יצחק יוסף שניאורסון, האדמו"ר מליובאביטש. בימי מלחמת העולם הראשונה ישב בקרונשטאט, Kronstadt, שעל יד פטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ושם הציל יהודים רבים. כשאסרו הסובייטים את האדמו"ר הם אסרו גם את בנו יחידו של הרב אלטהויז בעוון החזקת ספר תורה במחתרת, הגלו אותו לסיביר ושם נפטר. אחרי שהשלטונות הסובייטיים שיחררו את הרבי הוא נסע לריגה, והזמין אליו את הרב אלטהויז, שפעל שם הרבה בארגון "אחוות תמימים" של חב"ד. נספה עם חורבנה של יהדות ריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369;

אלטהויז, מנשה, בן בנימין מניקולאייב.
מרבני חב"ד. נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 162;

אלטוורג, ,Altwarg אליהו זאב.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בדרוהיצ'ין, Drohiczyn, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 244;

אלטמן, Altman ,Altmann יוסף אלחנן.
כיהן כרב באפטא, Opatów, שבאזור לובלין. בתקופת הכיבוש הנאצי המשיך ללמד תורה בבית המדרש של ר' אברהם יהושע השיל, ה"אוהב ישראל". נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 225;

אלטר Alter(אלתר), אברהם.
לפני מלחמת העולם השניה גר בסוסנוביץ, Sosnowiec. בזמן המלחמה עבר לוורשה, ושם עבד ב"שופ" לנעליים. נספה בטרבלינקה באוגוסט 1942.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 128, 234, 292;