פרלוב, נחום - פרלמן, זאב

pe

פרלוב, נחום שלמה, בן משה.
מתרצ"ו,1936, היה רב ואדמו"ר בקוז'ניץ, Kozienice, שבאזור ורשה. היה לו ידע רב גם במקצועות החול. פרסם מאמרים ספרותיים ופובליציסטיים בפסידונים פ. חשן. היה מראשי ארגון "תפארת בחורים". כשנכנסו הגרמנים לקוז'ניץ נמלט לסטולין, Stolin, שבאותו הזמן היתה תחת הכיבוש הרוסי, ושם נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 74; החסידות מדור לדור, א, עמ 142; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 464;

פרלוב, הרבנית פרלה.
היתה בתו של ירחמיאל צבי הירש רבינוביץ, האדמו"ר משדליץ-ביאלה, ואשתו של האדמו"ר שלום אלתר פרלוב מקוידנוב, Keidanov, Dzerzhinsk ,שברוסיה הלבנה (ע"ע). בגטו של וילנה היתה בין אלה שבספטמבר 1941 הקימו ארגון נשים, שנקרא "בית מדרש לנשים" שאותו יזמה פייגלעלע דעם רב'ס, בתו של הרב י. בייגל מטרוכימברוד, Sofiovka Trochimbrod, Zofjowka (ע"ע). בגטו נשאה עמה פרלה סידור תפילה, שעל העטיפה שלו הייתה כתובה, בין היתר, ברכת קידוש השם.
מקורות: אדמו"רים, עמ 265; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרפב;

פרלוב, שלום אלתר, בן נחמיה, שהיה האדמו"ר מקוידנוב Keidanov, Dzerzhinsk.רוסיה הלבנה.
נולד בתרס"ד,1904. היה מתלמידיו של ר' אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרפ"ז,1927, נעשה אדמו"ר. כשכבשו הגרמנים את פולין, במלחמת העולם השניה הוא נמלט לווילנה, שאז היתה בתחומי ללטא העצמאית. כשכבשו הגרמנים את ליטא, ביולי 1941, הוא נכלא בספטמבר של אותה השנה בגטו וילנה, ושם סידרו לו תפקיד ביודנראט, דבר שהקנה לו "אישור עבודה". נספה בפונאר,Ponary, Paneriai , (או בווילנה) באוקטובר 1941. אשתו, הרבנית פרלה (ע"ע), שאף היא גורשה לגטו וילנה, עזרה שם בהקמת בית המדרש לנשים.
מקורות: אדמו"רים, עמ 265-261; אלפסי, עמ 108; ברנוביץ, עמ 249, 250; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 179; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרפא-תרפב;

פרלוב, שלמה חיים, בן יעקב.
נולד בתר"ם,1880, בנובומינסק, Mińsk Mazowiecki, שעל יד ורשה. בתרס"ד,1904 (לפי פנקס הקהילות בתרס"ז,1907), נתמנה כאדמו"ר בבוליחוב, Bolechów, שבגליציה המזרחית. אגודת ישראל בעיר התרכזה בעיקר סביב החצר שלו. בית הכנסת שלו נקרא "די פוילישע שול", רמז למוצאו הפולני. כיהן גם כרבה של טלומטש, Tłumacz, שבאותו האזור. טיפל הרבה בפשוטי העם, וביתו היה פתוח לכל הנצרכים. חסידיו בארצות הברית בקשו שיבוא אליהם, אך הוא לא נענה לבקשותיהם. בימי מלחמת העולם השניה עודד את היהודים לברוח, אך הוא סרב להציל את עצמו ואמר שמקומו עם כל היהודים. בכסלו תש"ג,1942, נכלא בגטו של סטרי, Stryj, שבאותו האזור. בליל הסדר תש"ג הסבו בביתו שם מספר יהודים (לפי וונדר מאה, אך נראה שהמספר מוגזם. פ"מ) וכל אחד קיבל כחצי מצה. נספה בבלז'ץ באוקטובר 1942. כך בספר בוליחוב. לפי אדמו"רים ואלפסי נספה בסטרי בי"א בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ד, עמ 258-252; ספר הזכרון לקדושי בוליחוב, עמ 88; טיסמעניץ, ספר יזכור, עמ 56, 178; אדמו"רים, עמ 111; אלפסי, עמ, 94; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 74, 76; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשלח-תשלט;

פרלוב, שלמה חיים, בן שלום.
נולד בתרמ"ז, 1886, בבראהין, Brahin, Bragin‏, שברוסיה הלבנה. מתרפ"ו,1926, מילא שם את מקומו של אביו. בתרצ"ה,1935, הגלו אותו השלטונות הסובייטים לסיביר, ושם נפטר מעבודת פרך. סביר להניח שהוא נספה לפני מלחמת העולם השניה, ואף על פי כן מצאתי לנכון לכלול אותו בספר הזה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות,ג, עמ תשלט;

פרלוב, שמואל, בן יצחק דוד.
מילא את מקומו של דודו שמואל מרדכי כאדמו"ר בקובל, Kowel, שבווהלין. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 96;

פרלין,Perlin,משה מרדכי. "העילוי מפיוטריקוב".
נולד בתר"ם,1880. אחרי מלחמת העולם הראשונה בא לקמיֶן-קוֹשירסקי, ,Kamien Koszyrski שבווהלין, ובה כיהן כרב במשך עשרים ואחת שנים. בתו למדה בגימנסיה העברית בקובל,Kowel, שבאותו האזור. וא לא היה ציוני, אך בביתו היתה קופסה של הקרן הקיימת. לפני מלחמת העולם השניה הובא לשם מישהו שהחסידים עשו אותו לרב ורצו שהקהילה תכיר בו. אך רוב אנשי הקהילה המשיכו להכיר ברב פרלין. נפטר בנובמבר 1939, ת"ש, בתקופה שבה שלטו הרוסים בעיר.
מקורות: ספר הזכרון לקהילת קמין-קושירסקי והסביבה, עמ 566, 567, 829; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 155;

פרלמוטר,Perlmuter,אפרים, בן יוסף.
חסידי גור מינו אותו לדיין בצ'חנוב, Ciechanów, שבאזור ורשה. בזמן הכיבוש הגרמני לא הסכים לגזוז את זקנו, ועטף אותו במטפחת. נספה בצ'חנוב.
מקורות: יזכור בוך פון דער טשעכאנאווער-יידישער קהילה, ספר יזכור לקהילת צ'חנוב, עמ 56;

פרלמן,Perlman,אברהם יצחק.
נולד בתר"ן,1890. למד בישיבות טלז וסלובודקה. מתרע"ג,1913, היה רבה של שקודוויל,Škaudvile , שבליטא. היה מגדולי הרבנים בליטא שלפני השואה. נספה ביולי 1941 ביער פוזאי. לפי אשרי ירו בו הליטאים ובעוד מיהודי העיר עם כניסת הגרמנים לשם.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 80; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 696, 698; ליטע I, עמ 1864;אשרי, חורבן ליטע, עמ 339;

פרלמן, אהרן יעקב.
למד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין), ואצל ר' חיים סולובייצ'יק. בהמלצתו של הרב שמואל מוהליבר נבחר בתרס"ב,1902, לרבה של ויסוקה מזובייצק, Wisokie Mazowickie, שעל יד ביאליסטוק, ובתפקיד זה כיהן ארבעים שנה. ידע היטב עברית ורוסית. היה חובב ציון. לקונגרסים הציוניים הצביע בעד המזרחי, אך לא הצטרף באופן רשמי לתנועה זאת, ולא השתתף בוועידות ציוניות. נספה באושוויץ.
מקורות: ויסוקה מזובייצק, ספר זכרון, עמ 142-140;

פרלמן, דוד.
היה רבה של אלקסוט, Alexot,Aleksat, Alleksotas , שבליטא. בזמן הכיבוש הגרמני הגיע לקובנה הסמוכה. בעת חיסול הגטו הסתתר בקלויז "הלווית המת", אך הוסגר בעקבות הלשנה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40; אשרי, חורבן ליטע, עמ 51;


פרלמן, זאב וואָווע, בן יחזקאל.
נולד בתרנ"ד,1894. בנעוריו למד אצל ה"חפץ חיים" בראדין. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה ממייסדי המזרחי במזריץ, Międzyrzec Podlaski ,Mezeritch, שבאזור לובלין. כעבור זמן מה הפסיק את פעילותו בתנועה זאת, אם כי נשאר ציוני. בתרפ"ג,1923, נסע לברלין, ושם למד בבית המדרש לרבנים של ר' חיים הלר, וגם בפקולטה לשפות באוניברסיטה של ברלין. עם גמר לימודיו נתמנה לרב במוטילה, Motila,Motol, שברוסיה הלבנה. בתרפ"ט,1929, ביקר בארצות הברית. היה פעיל בוועד הישיבות של וילנה. בתרצ"ב,1932, נתמנה כרב באיביה, Ivia , שבאותו האזור (בין שתי מלחמות העולם הוא היה בתחומי פולין). בראשית תרצ"ב,1931, נתמנה להיות רבה של העיר. שם נספה בתשעה באב תש"א,1941, באקציה שבה נרצחה האינטליגנציה היהודית.
מקורות: מעזריטש זאמלבוך, עמ 439; ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 196-194; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 119; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

[1] פרלוב, שלמה חיים. לפי מה שכתב אלפסי סביר להניח שהוא נספה לפני מלחמת העולם השניה.אף על פי כן ראיתי לנכון לכתוב עליו בספר הזה (פ"מ).