אופנהיים, יהודה - אושפאל, שלמה

op

אופנהיים, Openheim,יהודה, בן אברהם.
למד בישיבות גרודנה וסובאלק Suvałki,, שבאזור ביאליסטוק. נספה בגטו קובנה.
מקורות: יזכור בוך סאוואָלק, עמ 371;

אוקונובסקי, Okonowski, משה (משה וארשעווער).
נולד בתרס"ח,1908. אף שבא ממשפחה חסידית בוורשה למד שם בישיבה הליטאית "תורת חיים". אחר כך נתמנה לראש ישיבה של כתה א בישיבת חכמי לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה גרשו הנאצים את תלמידי הישיבה והר"מים שלה, והוא עבר לוורשה, אל הוריו. ב-1940 אסרו הנאצים כמה אישים שנמנו עם המנהיגים הרוחנים של יהודי ורשה, ובהם גם את הרב אוקונובסקי שהיה רשום אצלם כראש ישיבה, והרגו אותו.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 321-317;

אוקליאנסקי, Oklianski, אבנר.
גיסו של אברהם יצחק בלוך (ע"ע). נולד בתרמ"ה,1885. בתרפ"ז,1927, נתמנה להיות היה ראש הישיבה ומנהל המכינה בישיבת טלז. היה נוסע לאמריקה, כשליח לגיוס כספים למען הישיבה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 33; ליטע,I, עמ 1820; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 198; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אורדמן, Ordmann, ישראל, נולד בתרס"ט,1909.
היה ר"מ בישיבת טלז. בימי הכיבוש הסובייטי, בראשית מלחמת העולם השניה, נאלצה הישיבה להתפצל ולעבור לארבע עיירות. הרב אורדמן נסע אליהן, והגיד שיעורים בהלכה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991; אלה אזכרה, ג, עמ 320; אשרי, ממעמקים א, עמ רמד;

אורלוביץ, Orlowitz,(ארלוביץ), זליג.
נולד כנראה בתרנ"ט,1898. היה רבה האחרון של רקישוק Rokiškis, Rokishok ,,שבליטא. בימי הכיבוש הנאצי עודד את בני קהילתו לקדש שם שמים, והיה מן הראשונים שנספו בעירו, כנראה ב- 10.8.41.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 651; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 155, 199; אשרי, חורבן ליטע, עמ 322; רבני ברית המועצות, 1939-1991; ש"ז ברגר, בית משיח , גל 507;

אורליאן, Orlean, יהודה לייב.
נולד בתר"ס,1900, למשפחה מחסידי גור. כשנוסדה אגודת ישראל בפולין, בתרע"ח,1918, הצטרף אליה, ואחר כך היה ממייסדי פועלי אגודת ישראל, וכתב הרבה מאמרים שעסקו באידאולוגיה של שתי התנועות הללו. כשהצטרף כמחנך לרשת החינוך של "בית יעקב" פרש מהנהגת התנועה. זמן מה היה המנהל של סמינר "בית יעקב" בוורשה, ובתרצ"ה, 1935, נתמנה להיות המנהל של הסמינר בקרקוב, ונודע כמחנך מסור ובעל שאר רוח. כשפרצה מלחמת העולם השניה נאלץ לעבוד בעבודות כפייה, אך המשיך לעסוק בחשאי בחינוך, ושמר על הקשרים עם המורות של רשת "בית יעקב" ברחבי פולין, עד כמה שהדבר היה אפשרי. לשם כך הוא קיבל תמיכה מן הג'וינט. העבודה הזאת סיכנה אותו במיוחד, והגרמנים התנכלו לו. לכן עבר בינואר 1940 מקרקוב לוורשה. גם שם המשיך במלאכת החינוך, ברשת בתי הספר שתוחזקה על ידי היודנראט והג'וינט, ופעלה עד יולי 1942, כשהתחילו הגירושים למחנות. אז עבד זמן מה בארכיון של הקהילה, וניסה להציל את הספרים וכתבי היד שנותרו בדירותיהם של היהודים שגורשו. הוא קיבל דרכון של פרגוואי שנועד להצילו, וביוני 1943 העבירו אותו הגרמנים למחנה של בעלי נתינויות החוץ בברגן בלזן, בתקוה להחליפו עם נתיני גרמניה שנעצרו בפרגואי. אך ממשלת פרגוואי חזרה בה מן ההסכם, ובשמחת תורה תש"ה,1944, הושמדו רוב היהודים שהיו בברגן בלזן שהיו להם דרכונים כאלה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 205-191; א"ד שטשעגאָווסקי, מיט הקדוש ר' יהודה לייב אָרלעאן און ראדאָמסקער בני תורה הי"ד אין קראָקאָווער געטא, דאס אידישע וואָרט, נומ' 336, עמ 49; אלה אזכרה, א, עמ 189-177; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 241-242;


אורי, Uri, Ari(ארי), דוד, בן פנחס אריה.
נולד בתרל"ו,1876. בין שתי מלחמות העולם היה רבה של קשיווצ'ה-קריפטש,Krzywza, שבגליציה המערבית. הדפיס ספרים שלו וההדיר ספרים של אחרים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 335; וונדר, א, 281-287;

אורנבך, Orenbach ,יהודה אלעזר, בן אברהם מנדל.
נולד בתרנ"ח,1898. בזמן השואה התמנה כמורה הוראה בויירושוב, Wieroszów, שבאזור לודז', כי באותה העת נשארה העיר בלי מורה הוראה. נספה בשואה.
מקורות: ויירושוב, ספר יזכור, עמ 84, 279;

אורנר,Orner, חנוך העניך, בן זאב יהודה.
בתרס"ט,1909, נתמנה לרבה של לסקז'ב, Łaskarzew, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 291;

אורנשטיין, Orenstein,אברהם אביש, בן בן-ציון.
היה אדמו"ר באושווינצ'ים. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ נב;

אורצקי, Orecki, Orecker (אורצקר), אליעזר.
נולד בתרמ"ו,1886. הוסמך לרבנות בישיבת סלובודקה. בתר"ע, 1910, בא לפיטשייב Pitshayev, ,Potchayev , שבווהלין מפיוטרקוב,Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהאזור נכבש בידי האוסטרים, הוגלה עם בני קהילתו לצ'כיה. בימי השלטון הפולני, בין שתי מלחמות העולם, היה פעיל בענייני החינוך, וניסה לשמור על החינוך המסורתי בעירו כשהקים תלמוד תורה שלמדו בו גם לימודים כלליים. תחילה התנגד לציונות ודרש לסלק מן הבתים את הקופות של הקרן הקיימת ולהחליף אותן בקופות צדקה בשביל הישיבות. עם הזמן הבין שלא כדאי לו להתעמת עם הנוער הציוני בעירו ועם מקצת מן המבוגרים, ולכן התקרב לציונות, ואף תרם לקרן הקיימת לישראל. היה פעיל בכל מוסדות הציבור היהודיים בעירו. אשתו היתה משכילה, וידעה היטב פולנית. כשהאזור נכבש בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, הם רדפו אותו. הוא ניסה לברוח לווילנה, שבאותה העת היתה עצמאית, אך לא הצליח. נספה ביולי 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991; פיטשאיעווער יזכור בוך, עמ 138-142;


אושפאל Ushpol, Uszpol,(אושפיל), שלמה אליהו.
בא ממשפחה של חסידי חב"ד, והיה מקורב מאד לאדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון. נקרא: "דער דוגעלישקער עילוי", על שם העיירה דוגלישוק, Daugeliszki, שבה נולד. למד בישיבת דווינסק, Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, אצל יוסף רוזין, "הגאון הרוגצ'ובי", והוסמך על ידיו להוראה. בימי מלחמת העולם הראשונה הגיע לפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ושם נתמנה על ידי ועד הרבנים להיות הממונה על 600 ספרי תורה שהובאו לשם מעיירות רבות. אחרי מאמצים רבים עלה בידיו לחלץ מן הסובייטים, בתרפ"ט,1929, בשיתוף עם ממשלת פולין, עשרים ואחד ספרי תורה. שלטונות ברית המועצות דרשו בעד שיחרורם סכומי כסף גבוהים מאוד, אך הרב אושפאל הצליח לשכנע אותם שיש לגבות מכס רק מרווחי עסקים, ולא מספרי תורה שנמסרו למשמרת. ספרי התורה הללו נשלחו אל הצירות הסובייטית בוורשה, ומשם הועברו לווילנה. בתרפ"ו,1926, התמנה לאב"ד בקורניץ ,Kurenets Korenitz, שבאזור וילנה. עסק הרבה בצרכי הציבור, והודות לקשרים שהיו לו עם נדבנים באמריקה השיג משם כספים בשביל תלמידיו העניים.היו לו קשרים טובים עם השלטונות, וגם אותם הוא ניצל לטובת הציבור היהודי. הביא לקבר ישראל את החיילים היהודים שנפלו בסביבה בימי מלחמת העולם הראשונה. בחול המועד סוכות תש"ב,1941, הלך בראש השיירה שהובילה את יהודי עירו דוגלישוק אל מותם.
מקורות: מגילת קורניץ, עמ 80-82; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 541; רבני ברית המועצות, 1939- 1991; ש"ז ברגר, בית משיח, גל 501;

סטמפל, שרגא - סילמן, יעקב

st

סטמפל, שרגא פייבוש, בן יצחק.
נולד בקרקוב בתר"מ,1880. אביו, שלא היה חסיד של רבי מסויים, נהג להתפלל בקלויז הלמדני של צאנז, Sanz, Nowy Sącz, גליציה המערבית. היה מראשי אגודת ישראל בקרקוב וחבר מועצת העיריה. בתרפ"ב,1922, נבחר לסיים הפולני. בתר"ץ,1930, נבחר כראש הקהילה של קרקוב. כשנכנסו הגרמנים לקרקוב עבר לגטו בוכניה, Bochnia. ידידיו מחו"ל השתדלו למענו, והוא קיבל דרכון של פרגואי, והועבר לברגן-בלזן. בשמחת תורה תש"ה,1944, נלקח משם לאושוויץ.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 180-176;

סטפנר, Stefner, Stepner,אייזיק.
היה רבה האחרון של לייפון, Leipalingis, שבליטא. נספה בתשרי תש"ב, ספטמבר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 358;

סטרוסטה, Starosta, אליהו.
נולד בתרנ"ד, 1894. לפני מלחמת העולם השניה גר בערים סיניאבקה, Siniawka, Sinyavka, Sinovla, נובוגרודק, Novogrudek, Navahrudek , ונייסוויז', Nieświez, שבווהלין (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). כיהן כרב בסיניאבקה, והתפרנס ממכירת שמרים והכנת נרות לשבת. נספה עם בני קהילתו בערב תשעה באב תש"ב, 1942.
מקורות: דפי עדות ביד ושם; חוברת הנצחה לסיניאביקה, דגניה א;

סטשבסקי. Stasewski,
דז'יאלושיץ, Działoszyce, Zaloshits, אזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור של דז'יאלושיץ והסביבה, דז'יאלושיץ, סקלאמביץ, קאזימיירז', עמ 278;

סיגר,Siger ,יהודה לייב.
נולד בתרס"ח,1908. כיהן כרב בז'ימל, Žemelis, שבליטא. היה רבה האחרון של קמי,Komai. נרצח בידי ליטאים באוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 293, 609; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

סידרר (סידערער),Siderer ,משה.
נולד בתר"ס,1900. היה ראש ישיבה ברקישוק, Rokiškis, שבליטא נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 321; רבני ברית המועצות, 1939-1991;


סילמן,Silman,אברהם, בן יוחנן.
לפני מלחמת העולם השניה כיהן כרב באחד הפרוורים של לודז'. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. נפטר באחד ממחנות העקורים כחודש אחרי שהמלחמה הסתיימה.
מקורות: לאָדזשער געטא, עמ 455; עדות אחיינו פרופ' יוחנן סילמן;

סילמן, אליעזר, בן אברהם.
כיהן כרב בדזיאלושיץ,ז'אלוזיץ Działoszyce, Zaloshits, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 155, 36 ברשימת הנספים;

סילמן, טוביה, בן אברהם יצחק.
היה רב בחמיילניק, Chmielnik, שבאזור קיילצה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס כמייעלניק, עמ 147, 155, 36 ברשימת הנספים;

סילמן, יוחנן.
בשנות השלושים המאוחרות של המאה העשרים כיהן כרבה של נובי-קורצ'ין (עיר חדש), Neustadt,Nowy Korczyn, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 318;

סילמן, יעקב, בן אברהם יצחק.
בימי מלחמת העולם הראשונה התחיל להתעניין בצרכי הציבור בעירו חמיילניק, Chmielnik, שבאזור קיילצה, והתקרב לתנועה הציונית. אחרי המלחמה הצטרף למזרחי, והשתתף בוועידה הארצית השניה של התנועה, שהתקיימה בוורשה באביב תרע"ט, 1919, ובוועידה השלישית שהתקיימה בוורשה. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בלוקוב, Łuków, שבאזור לובלין, ובהשפעתו נוסדה שם חברה להתיישבות בארץ ישראל, על יד תנועת המזרחי. אנשי "שלומי אמוני ישראל" (אגודת ישראל) הצרו את צעדיו, והכריזו מלחמה גם על בית הספר של המזרחי בעיר. בתרפ"ד,1924, בא לארץ ישראל וקיווה להביא לכאן את משפחתו. כאן היה חבר ב"הפועל המזרחי", והתפרנס כשומר בבניין של בית הספר "תחכמוני" בתל-אביב, שבאותה העת התחילו לבנות אותו. בתרפ"ז,1927,חזר לפולין מסיבות כלכליות, ונתמנה לראב"ד בפירשניצה,Pieryzchnica , שעל יד חמיילניק. הוא לחם בשם הרע שהוציאו לארץ ישראל היורדים שחזרו לפולין עקב המצב הכלכלי הקשה ששרר אז בארץ, והמשיך להיות פעיל בתנועה הציונית ובמזרחי. נספה בשואה.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 445-454, 155, 36 , ברשימת הנספים;

סילמן, יעקב, בן דויד.
היה רבה של גריבוב, Grybów, בגליציה המערבית. ב-19 בינואר 1942 כתב ללודז' מכתב ובו מסר פרטים מדוייקים על מה שנעשה במחנה המוות חלֶמנו, כפי שמסרו לו כמה אנשים שהצליחו לברוח משם. נספה בשואה.
מקורות: אהרונסון, עלי מרורות, עמ 75-76; א וואָלף יאסני, די געשיכטע פון יידו אין לאָדזש אין די יאָרן פון דער דייטשער-יידן אויסראטונג, כרך ב, עמ 135-136;