הלברשטם, צבי - הלפרין, ישראל

ha

הלברשטם, צבי הירש, בן אריה לייב מטרנוב,
Tarnów. גליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 413;

הלברשטם, שלום, בן ברוך מגורליץ, Gorlice, גליציה המערבית.
נולד בתרט"ו,1855. כחמישים שנה, מתר"ן,1890, לפי פנקס הקהילות מתרמ"ז,1887,עד השואה כיהן כרב בניסקו, Nisko, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 536-535; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 269;

הלברשטם, שלום אליעזר, בן ר' חיים מצאנז.
נולד בתרכ"ב,1862. זמן מה גר אצל אחיו יחזקאל, בשיניאווה, Sieniawa, שבגליציה המערבית, ואחר כך התיישב בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. בתרנ"ח,1898, עבר לרצפירט, Racfeherto, שבהונגריה. שם היה אדמו"ר יותר מארבעים שנה ונעשה למנהיגם של חסידי צאנז בהונגריה. אחת לכמה שנים היה בא לטרנסילבניה, וגם שם נהו אחריו חסידים רבים. בתרצ"ט,1939, השתדל לעלות לארץ. נספה באושוויץ בסיון תש"ד,1944.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 269; אדמו"רים, עמ 260-256; אלה אזכרה, ה, עמ 539-536; החסידות מדור לדור, ב, עמ 410; חכמי טראנסילוואניה, עמ קי; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרפ-תרפא;

הלֶמן, ,Helmanיצחק משה (איסמר-איתמר).
נולד בתרנ"ו,1896, בדרוהוביץ, Drohobycz, שבגליציה המזרחית. בתרע"ד-תרע"ח,1914-1918, למד בברלין פילוסופיה, מתימטיקה ופיסיקה, וגם בסמינאר לרבנים. היה ממייסדי אגודת ישראל בגרמניה. מתר"פ,1920, לימד לימודי קודש בבית הספר היהודי התיכוני בלייפציג. בתרפ"ט,1929, נתמנה למנהל של בית היתומים היהודי בפירט. שם דאג ליצור אווירה משפחתית ומודרנית, ברוחו של שמשון רפאל הירש. כשגברה האנטישמיות הנאצית בגרמניה ניסה להעביר את בית היתומים לארץ ישראל. בסוף 1942 גורש לאושוויץ, עם כל הילדים וצוות המורים.
מקורות: לוונטאל, עמ 66-67;

הלפאנט Helfant, Helfan, Helfen(העלפאנט,העלפאן,הלפן), אפרים פנחס.
נולד בתרנ"ח,1898. לפי אשרי בתרס"ב,1902. היה ראש ישיבה ומכינה בטלז. לפי אשרי היה מזכיר הישיבה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 208; אשרי, א, עמ רמד;

הלפרין,Halperin, Hilperin, Heilperin, Hilperun, Halpern(הילפרין, היילפרין, הילפרון, הלפרן), אליהו גרשון, בן אברהם צבי.
נולד בתרכ"ד,1864.למד בישיבות וילנה ווולוז'ין. היה רב בקאנאKena, Kiena, , ובליסקובה, Liškeve, שבליטא. אחר כך עבר לווילנה, כדי לעזור לאביו בהנהלת חברת "פועלי צדק". היה ר"מ בישיבת "זובחי צדק" של הקצבים. היה ציוני ועמד לעלות לארץ. מילא את מקומו של מנחם קרקובסקי, המגיד האחרון של וילנה, והיה הדרשן האחרון שם. נפטר ב- 1941, בימי השלטון הסובייטי בעיר.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 45; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 399;

הלפרין, אליהו גרשון.
נולד בתרכ"ד,1864. למד בווילנה ובישיבת וולוז'ין. זמן מה היה רב בקנה, Kena, שעל יד וילנה, ובליסקובה, Liškeve,שבאותו האזור. אחר כך היה ראש ישיבה בווילנה, ונחשב למגיד האחרון של העיר. נפטק בימי הכיבוש הרוסי.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הלפרין אליהו נח.
נולד בתרמ"ו,1886. למד בישיבת וולוז'ין, ושם הוסמך לרבנות. כשלמד בישיבה נעשה חובב ציון, ונמנה עם הרבנים שחתמו על הכרוז הראשון של המזרחי. התכונן לעלות לארץ. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לביאליסטוק, ומשם גורש לטרבלינקה, שם נספה באדר תש"ג,1943. כך לפי האנציקלופדיה של הציונות הדתית. לפי "פנקס הקהילות" התמנה בתר"ע,1910, לרבה של אורלה, Orła, שבווהלין, ושם כיהן כשלושים ושתים שנים. כשכבשו הגרמנים את עירו, ביוני 1941, הם דרשו ממנו את הרשימה של כל יהודי העיר. כשהתייצב בפניהם נלקח כבן ערובה. בסוף 1941 נמלט עם בני משפחתו לגטו ביאליסטוק, ואחרי שנה שולחו כולם לטרבלינקה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 108-107; פנקס הקהילות, מחוזות וילנה, ביאלסיטוק, נובוגרודק, עמ 101, 375, 415;

הלפרין, ברוך אליהו.
נולד בתרנ"ה,1895. הוסמך לרבנות, ועם פטירת רבה של עירו טריסטינה, Tristianne, Trestina, שבווהלין. שימש זמן מה כרבה של הקהילה ולא קיבל שכר. בימי מלחמת העולם הראשונה בא לביאליסטוק. הצטרף לתנועת המזרחי, עסק בפעילות ציבורית, והתמנה לראש הישיבה בעיר. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 110-109;

הלפרין, חיים, בן הרב משולם שרגא פייבל (ע"ע).
נולד בתר"ס,1900. היה רבה של בז'ז'אני, Brżeżany שבגליציה המזרחית. נספה אחרי יום הכיפורים תש"ב,1941. מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

הלפרין, יום טוב.
עם הרבנים ניסן ברוידא (ע"ע), ושלמה קבק (ע"ע) היו רבניה האחרונים של
קרבו, Krewo, שבאזור וילנה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 566;

הלפרין, ישראל
בתרפ"ח,1928, נתמנה לרב בראקוב, Raków, שבווהלין. היתה לו גם השכלה כללית. תמך בבית הספר "תרבות" בעירו, וביקש את עזרתם של יוצאי העיר באמריקה להקמת בית ספר דתי בעיר. נספה במחנה העבודה קרסנה.

מקורות: ספר הזכרון לקהילת ראקוב, עמ' 62, 64, 145.

רוזנבוים-שושני, יחזקאל. - רוזנמן, גדליה

ro

רוזנבוים-שושני, Rosenboim-Shoshani,יחזקאל.
ראדום,Radom. אזור ורשה. היה חבר ב"תורה ועבודה", וממייסדי התנועה הדתית-רוויזיוניסטית "אחדות ישראל". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התחיל לכתוב יומן אירועים, וכשנאלץ לעקור לגטו ורשה הטמין אותו. כשהיה בוורשה פעל שם בג'וינט, במחתרת. אחרי המלחמה נעשו מאמצים לגלות את יומנו, אך זה לא נמצא.
מקורות: ראדום, עמ 143.

רוזנבלום, Rosenblum, יוסף.
היה חבר ביודנראט של סוקולי, Sokoły, שבאזור ביאליסטוק. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם חטפו אותו לעבודה בניקוי מכוניות והתעללו בו. נספה בשואה.
מקורות: סוקולי במאבק לחיים, עמ 364; יזכור סאָקאָלי בוך, עמ 37, 44, 45, 66;

רוזנבלט, Rosenblatt, בנימין.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בסקאלאט, Skalat Stary, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 401, 402;

רוזנבלט, יצחק הלוי,
היה רבה האחרון של סקאלאט, Skalat Stary, שבגליציה המזרחית. נספה בניסן תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ד, עמ 774;

רוזנהולץ, Rosenholz,אלחנן.
היה רבה האחרון של ליובווה, Liubavas, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 355;

רוזנהולץ, שפטיל (שבתאי?.)
למד בישיבות טלז, וסלובודקה. היה מורה הוראה בדווינסק Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 415;

רוזנטל, Rosenthal, Rosental, יוסף.
היה ר"מ בישיבת "בית יוסף" בווילנה. נספה אחרי שהגרמנים כבשו את העיר.
מקורות: אריה אביב"י, ואני בגולת סיביר, עמ 9-8;

רוזנטל, תמר.
אשת הרב יוסף רוזנטל (ע"ע). היתה צדקת ובת-אוריין, ידעה כמה לשונות, והיתה בקיאה ביהדות. נספתה אחרי שהגרמנים כבשו את וילנה.
מקורות: אריה אביב"י, ואני בגולת סיביר, עמ 9-8;

רוזנמוטר, Rosenmuter, מנחם מנדל.
נולד ברוסיה בתרנ"ח, 1898. למד בישיבות "תומכי תמימים" בליובאוויטש ובחרסון,Cherson, שבדרום אוקראינה, והיה מגיד שיעור בישיבה בחרסון. כשרבים מחסידי חב"ד ברוסיה הצליחו לעבור לפולין, בשנות העשרים של המאה העשרים, הוא השתקע בלודז', ולפרנסתו היה מנהל בית חרושת לנרות. בתקופת השואה היה חבר בוועד הרבנים של הגטו, והמנהל של ישיבת "תומכי תמימים". את תפקידו בוועד הרבנים ניצל כדי להושיט עזרה רפואית ומזון ליהודים שהיו בגטו. נספה עם בני ביתו בראש השנה תש"ג, ספטמבר 1942. לפי ליובאוויטש וחייליה נפטר יומיים לפני השיחרור.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 498; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 444;



יהודי ביאליסטוק 1939 ערב המלחמה

רוזנמן, Rosenman, הרב ד"ר גדליה.
נולד בתרמ"ז,1887, כנראה בבוצ'אץ'.למד בבית המדרש לרבנים בווינה. בתר"פ,1920, נתמנה לרב בביאליסטוק. אף שהיה "משכיל" הוקירו אותו גם החרדים, בשל דקדקנותו בענייני ההלכה. היה חבר במועצת הקהילה ובהנהלה שלה, ונציגה הרשמי בפני השלטונות. בתרצ"ו,1936, כשהשלטונות אסרו על השחיטה הכשרה, הוא נאבק בגזירה, ואף הפיץ בין חברי הסיים ופקידי המימשל מנשר, שבו הסביר את העקרונות של השחיטה הכשרה. ב-29 ביוני 1941 פקדו עליו הגרמנים להקים את הגטו בעיר, ואחר כך מינו אותו להיות יושב ראש היודנראט. נספה בשואה, אך בפועל שימש בתפקיד הזה המהנדס אפרים ברש. כשבאו לביאליסטוק פליטים יהודים מערים אחרות, וביודנראט חששו שמספרם הרב יגביר את הסיכון לאלה שנמצאים בה, אמר הרב רוזנמן שהמוסר היהודי מחייב שלא למנוע מאיש מהם מקלט במקום הזה, שבאותה העת נחשב לבטוח. ככל הנראה נספה עם החיסול הסופי של הגטו.
מקורות: טרונק, יודנראט, עמ 39; תעודות מגטו לובלין, עמ 36; ספר הזכרון לתלמידי בית המדרש לרבנים בוינה, עמ 80; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 148, 151, 153, 157; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שפירא, יעקב - שר, יוסף

sh
שפירא-קצנלנבויגן, יעקב שמעון, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה היה אדמו"ר בקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז', ואחר כך עבר ללודז', ונקרא "האדמו"ר מקולושקי", על שםפ עירו. היה חובב ארץ ישראל, ובתרפ"ה,1925, שלח את ילדיו בעליה של כפר חסידים. נפטר באדר תש"א,מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, יצחק מרדכי, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ד,1884. בחיי אביו כיהן כרבה של אופוצ'נו,Opoczno, שבאזור לודז', ואחרי פטירתו מילא שם את מקומו כאדמו"ר. נספה בתש"ב.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, ישראל אהרן,
בן יעקב שמעון (ע"ע) מקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז'. נולד בתרע"ו, 1916. נספה בתש"ד,1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 198-197;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל, בן יצחק דוד.
נולד בתרנ"ו,1896. מילא את מקומו של דודו שמואל מרדכי כאדמו"ר מנסכיז', בקובל, Kowel, שבווהלין. נספה בעירו בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 199;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל פנחס.
בן ישעיהו מלודז'. בתרע"ז,1917, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 104;

שפלטר,Spelter, Spalter,יעקב.
היה הדיין האחרון בסטריז'וב, Stryszów, שבגליציה המערבית. לימד בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב, שנוסדה בסטריז'וב בתר"ץ,1930. היה בקי בענייני מסחר, ועסק הרבה בדיני תורה. שיטתו היתה "כוחא דהיתרא עדיף", דהיינו: שעדיף להקל ולא להחמיר, והדבר הזה גרם ליחסים מתוחים בינו ובין הרב נחמיה שפירא (ע"ע) ואחרים. נספה בשואה.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22, 82-81, 266;

שפרבר,Sperber ,הלל, נולד בתרנ"א,1891.
היה פעיל בתנועת המזרחי בגליציה, ובעיקר עודד את פעילותם של "צעירי המזרחי". היה דיין ומו"ץ בצ'ורטקוב, ,Czortków,Chortkev שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרבה של זבאראז', Zbaraż, שבאותו האזור, והגבאי של קופת ארץ ישראל. בתרצ"ה,1935, נבחר כרבה של זלוטשוב,,Złoczówשבאותו האזור, על אף התנגדותם של החסידים במקום. המינוי אושר רשמית רק בתרצ"ח,1938. נספה בתש"ד.
מקורות: וונדר, ה, עמ 594; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 836-835;

שפרן, Shafran, יצחק.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בגובורובה, Goworowo , שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

שצ'דרוביצקי, Schzedrowitzki,מאיר שלום, בן דב.
מחסידי קוצק. נולד בתרל"ה,1875. היה מקורב לר' חיים סולובייצ'יק מבריסק. בתרע"א,1911, התקבל כמו"ץ ורב רשמי בביאליסטוק, ובתרע"ח, 1918, נתמנה שם כאדמו"ר מסלונים. היה פעיל באגודת ישראל, ונמנה עם ראשי מועצת גדולי התורה. נפטר בביאליסטוק בימי הכיבוש הרוסי, בחשוון ת"ש,1939.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 245-242; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שצ'דרוביצקי, משה זאב, בן מאיר שלום (ע"ע).
היה חתנו של האדמו"ר יהושע עוזיאל וינטראוב (ע"ע). כיהן כרב בביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 220; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שקארוטה (סקארוטע), Skarote,משה.
נולד בתרמ"ח,1888. למד אצל ר' איצ'לה, רבה של רז'יצה,Rezekne, שבלטביה, והיה תלמידו ומזכירו של ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק. שנים אחדות היה רבה של רז'יצה שלא על מנת לקבל פרס, והתפרנס ממסחר. בתרצ"ז,1937, הוזמן לכהן כרב בסלובודקה. נספה בת"ש,1940 . לפי אשרי עם חיסול הגטו.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 418; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539; יהדות ליטא, ב, עמ 102; פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40; אשרי, חורבן ליטע, עמ 51; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שקופּ, Shkup,שמעון, בן יצחק שמואל הכהן.
נולד בתר"ך,1860. למד בישיבות מיר ווולוז'ין, ובתרמ"ד, 1884, התחיל לכהן כר"מ בישיבת טלז. בין תלמידיו שם היו הרב מאיר ברלין, הרב מ"א עמיאל, פרופ' בן ציון דינור ואחרים. בתרס"ג,1903, עבר לישיבת מאלטש,Malesz,Moletch , שברוסיה הלבנה. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין, וגם שם הקים ישיבה. בתר"פ,1920, נתמנה כראש ישיבת "שער תורה" בגרודנה, ובתפקיד הזה כיהן עד השואה. בתרפ"ט,1929, נסע לארצות הברית, כדי לגייס כספים להצלת הישיבה מהתמוטטות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדדה הישיבה שלו לווילנה. לפי אלה אזכרה וספר וולוז'ין נפטר בגרודנה בחשוון ת"ש, 1939.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 308-300; יהדות ליטא, ב, עמ 103-102; וולוז'ין, עמ 163;

שר, Sher,יהושע העשל הושע.
למד בישיבת ריגה. היה רב באחת הערים באסטוניה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;

שר, יוסף, בן יצחק אייזיק,
שהיה ראש ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה ואחר כך ראש ישיבת "כנסת ישראל" בבני ברק. הרב יוסף שר למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, בישיבת מיר ובישיבת חברון בירושלים. היה העורך של הירחון "כנסת ישראל", שיצא לאור בסלובודקה. מחידושי התורה שלו נתפרסמו שם באדר ב' ת"ש. גורש ללטביה ונספה בריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;