מקובקי, צבי - משיץ ,אלחנן

ma

מקובקי (מקובסקי), Makowki,צבי.
כיהן כרב בקובילניק, Kobilniki, Kobilinik, Narach, שבאזור פינסק, רוסיה הלבנה, אחרי חותנו הרב יהודה לייב איינבינדר (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 534;

מֶקלין, Meklin,משה.
נולד בתרל"ב,1872. בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בטורוב, Turov, שברוסיה הלבנה (אז פולין). נספה באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מרגולין (מארגולין),Margolin.
נולד בתר"ע,1910,בקרמנצ'וג Kremenchug ,, שבאוקראינה. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצב;

מרגליות, Margulis, Margolis, Margaliot ,מנחם מוניש.
נולד בתרמ"א,1881. בתרע"א,1911, נתמנה לרבה של יאנוב,
Janów Trembowelski , שעל יד לבוב. נספה כנראה בת"ש.
מקורות: וונדר, ג, עמ 943; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 283-282; קרסנוברוד, ספר זכרון, עמ 187, 458-457. פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 513;

מרגליות, מנחם מנדל.
נולד בתרל"ח,1878. בסוף המאה הי"ט התיישב בכפר גלוד, Glod- Somes , שבטרנסילבניה. בתרס"ח,1908, עבר לאוטיניה, Ottynia, שבגליציה המזרחית. שם שימש כמגיד שיעור וכרב ללא משכורת, והחזיק ישיבה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, רומניה, כרך שני, עמ 111;

מרזל,Merzel ,אברהם (אברהמצ'י).
נולד בגליציה. היה מחסידי צ'ורטקוב. בא לאנטוורפן, ושם היה שוחט ודיין. נספה בשואה.
מקורות: עדותו של אלימלך לרנר;

מרקוביץ,Markowitz ,זלמן טוביה.
היה רבה האחרון של אנטלפט,Antalieptė , שבליטא. נספה בפורט התשיעי בקובנה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 150; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 85;

מרקוביץ (גורדון), שמואל.
היה רבה האחרון של טורץ, Turetz, שברוסיה הלבנה. נולד ב-1900. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לרוסיה, וככל הנראה התמנה לרב בברדיאנסק, Berdiansk, שבאוקראינה הדרומית, על יד הים השחור. בתרפ"ט,1929, עשה כמה שבועות בגרמניה, כשליח של הישיבות של ה"חפץ חיים". כשפרצה מלחמת העולם השניה נכבש האזור שבו גר בידי הרוסים, והוא עבר לווילנה שאז היתה בתחום ליטא העצמאית. באותה העת התארגן שם ועד הרבנים הפליטים, והרב מרקוביץ היה מראשיו. הוא רצה להגיע לארץ, אך מכיוון שנחשב לאזרח סובייטי בוטל רשיון היציאה שלו. לפי השמועה הוא הורד מן הרכבת שעמדה לעזוב את העיר. שם נשאר,
ונספה ב-1941.
מקורות: קהילות טורץ וירמיץ-ספר זכרון, עמ 6-4; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מרקוס, Markus,יצחק.
היה חתנו של הרב יצחק הלוי שוסטר מסוקולקה (ע"ע). למד בישיבת ראדין,Radun, Radin. בתרצ"א,1931, היתה בסמורגון מחלוקת בקשר למינוי רב חדש, ולכן מינו שם שני רבנים, אותו ואת גיסו הרב זליג סלודז'ינסקי (ע"ע). בזמן הכיבוש הנאצי עבר לגטו וילנה. שרד מן האקציה של הרבנים שנערכה שם ב-12 ביולי 1941. נספה במיידאנק.
מקורות: קרמרמן, עמ 105; סמורגון, ספר עדות וזכרון, עמ 104, 527, ברשימת הנספים;

מֶרקֶר (מארקער), Merker, Marker,שלמה, בן הרב מאיר יחיאל מוורשה.

היה חברו הקרוב של הרבי מאוסטרובצה וצם עימו כל שני וחמישי (האוסטרובצה צם כידוע 40 שנה לפני השואה). בצעירותו למד בישיבת גור, ידע הש"ס בעל פה, וב"טיש" בגור היה יושב רביעי בשורה הראשונה ליד הרבי. בתחילה הוא היה רב בקוזימינה שבאזור קאליש, ועם מות אביו הוא בא להחליפו בפרוור אוחוטה שעל יד ורשה

- אוחוטה , היו לו 4- ילדים שנרצחו בשואה , הוא כיהן גם בבית הדין בוורשא. הרב מרקר היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 61, 341; פלינקר, וארשה, עמ 160; קרוב משפחתו הרב מרדכי פרומר;

משיץ, Mashitz ,אלחנן.
ראה מושיץ, אלחנן.

משיץ, יהודה. ראה מושיץ, יהודה.

סילמן, משה - סמיאטצקי ,יעקב

si

סילמן, משה ישראל, בן אברהם יצחק.
נולד בפולין. בגיל צעיר היה אב"ד בברדיוב, Bardejov , שבסלובקיה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס כמייעלניק, עמ 155; באבדן מולדתי, לזכר ק"ק בארדיוב, עמ 9;

סימון, Simon,סטניסלב. נולד בתרס"ז,1907
מתרפ"ו,1926, עד תרצ"ג,1933, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בתרצ"ד נתמנה לרב באינוברוצלב Inowrocław,, שבאזור פוזנן. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: קיש, עמ 434;

סירוטה, Sirota,אביגדור.
היה רב באנטופול, Antopol, שבווהלין. נרצח ביולי 1941, בימים הראשונים אחרי שהעיר נכבשה בידי הגרמנים.
מקורות: אנטופול, עמ 15;

סלאבין, Slawin,שלמה.
היה ראש ישיבה בסטולין, Stolin, שבווהלין, ושם נספה.
מקורות: ספר זכרון רוביז'ביץ, דובנה והסביבה, עמ 108;

סלודז'ינסקי, Slodzinski,זליג.
מוצאו מפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה. היה מתלמידיו של הרב ירוחם לייבוביץ ממיר. היה גיסו של הרב יצחק מרקוס (ע"ע) מסמורגון, Smorgon, שבליטא. בתרצ"א, 1931, היתה בסמורגון מחלוקת בקשר למינוי רב חדש, וכך מינו שם אותו ואת גיסו הרב יצחק מרקוס (ע"ע). בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו וילנה. שרד מן האקציה של הרבנים שנערכה שם ב-12 ביולי 1941. נספה בשואה.
מקורות: קרמרמן, עמ 105, 106; סמורגון, ספר עדות וזכרון, עמ 104, 529 ברשימת הנספים;

סלודקי, Slodki,יעקב.
ויסוקה מזובייצק, Wisokie Mazowieckie, שעל יד ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: ויסוקה מזובייצק, עמ 143;

סלומון, Salomon,נפתלי.
היה בגטו קרקוב, ושם קיבל על עצמו לקיים את מצוות הלוויית המת. בנו שלום נמנה עם קבוצה קטנה של צעירים, ובהם א"ד שצ'ֶגובסקי בעל הזכרונות, שבהתחלת המלחמה, עוד לפני הכניסה לגטו, למדו תורה בפינת מסתור. נספה בשואה.
מקורות: אברהם דוד שטשעגאָווסקי, מיט הקדוש ר' יהודה לייב אָרלעאן און ראדָמסקער בני תורה אין קראָקאָווער געטא, דאס אידישע וואָרט, נומ' 336, עמ 49.

סלומון, שכנא.
מיכוב לובלסק, Michów Lubelski. אזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר מיכוב, עמ 329;

סלומונסקי,Salomonski , מרטין, הרב ד"ר.
נולד בתרמ"א,1881, בליסה, Lissa, Leszno, שבאזור פוזנן. למד בברלין בגימנסיה ובבית הספר הגבוה למדעי היהדות. כתב עבודת דוקטור על הצמחים במשנה. בתר"ע,1910, נתמנה לרב בפרנקפורט על האודר. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי בחזית המערבית. בתרפ"ה,1925, חזר לברלין, ושם היה מורה ליהדות בבתי הספר הגבוהים, רב בבית הכנסת ליברלי, ומורה בסמינר הליברלי לרבנים. היה פעיל בחיים הציבוריים של היהודים בעיר. נספה באושוויץ ב-1944.
מקורות: סינסון, עמ 60;

סמארגאן (סמורגון), Smorgon,יעקב
נולד בתרל"ז,1877. שנים רבות כיהן כרב בדאגדה ,Dagda, שבלטביה, ושם הקים "קיבוץ" של לומדים. נספה ביולי 1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 402; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

סמואל, Samuel, יצחק (יוליוס)
בן החבר שמואל סמואל ("חבר" - תואר שהיה מקובל בקרב יהודי אשכנז(, נולד בכסלו תרס"ג, דצמבר 1902 ,בפרוידנבורג, Freudenburg, שבגרמניה. מתר"פ, 1920, עד תרפ"ד, 1924, למד לימודים תורניים וכלליים בישיבת "תורת משה" בפרנקפורט שעל נהר מיין. בתרפ"ה, 1925, התחיל ללמוד בבית המדרש לרבנים על שם הילדסהיימר בברלין, ובתרפ"ט, 1929, הוסמך שם לרבנות בידי הרבנים יוסף וולגמוט ויחיאל יעקב ויינברג. הצטרף לתנועת "צעירי המזרחי"' ונבחר מטעמה לציר בקונגרסים הציוניים. כיהן כמזכיר של "ההסתדרות העולמית שומרי שבת", ואירגן את הכנס העולמי של שומרי שבת שהתכנס בברלין באלול תר"צ, ספטמבר 1930. עם סיום לימודיו הוצעה לו משרת הרבנות באוסלו, בירת נורווגיה. במרחשון תרצ"א, נובמבר 1930, אחרי נישואיו להנרייטה לבית פולק, עבר לשם והיה לרבם של יהודי נורווגיה, ופעל להגברת זיקתם של היהודים שם ליהדות. בשבתות ובמועדים היה דורש בבית הכנסת ולימד תורה למבוגרים. לילדים ולנוער לימד יהדות ב"חדר" שהקהילה הפעילה, ולשם כך חיבר ספרי לימוד. בשאלות הלכתיות סבוכות התייעץ עם הרב ויינברג. כמה מתשובותיו של הרב ויינברג אליו נכללו בשו"ת "שרידי אש". בחורף תרצ"ה, 1935, ביקר בארץ עם רעייתו, וגם נפגש עם הרב קוק. על רשמיו מן הביקור כתב יומן שנדפס בביטאון של הקהילה. הוא שלט היטב בשפה הנורווגית, פירסם מאמרים בביטאון של הקהילה ובעיתונות הכללית, חיבר ספרי לימוד, ותירגם מנורווגית לגרמנית את היצירות "היהודי" ו"היהודיה", מאת המשורר הנורווגי הנריק ורגלנד ((Vergeland.
בא' בניסן ת"ש, 9 באפריל 1940, נכבשה נורווגיה בידי הגרמנים. בתקופה הראשונה התנהלו החיים, במידה זו או אחרת, כסדרם. באלול תש"ב, אוגוסט 1942, נדרש הרב סמואל, עם עוד קבוצת יהודים, להתייצב מדי יום בגסטאפו. כשרמזו לו שכדאי לו להימלט הוא דחה את ההצעה מתוך אחריות ליהודי הקהילה, והחליט להישאר אתם.
בכ' באלול תש"ב, 2 בספטמבר 1942, נאסר. בכ"ב במרחשון תש"ג, 20 בנובמבר 1942, שולח לגרמניה באנייה "מונטה רוזה", וממנה גורש לאושוויץ. שם נספה בח' בטבת תש"ג, 16 בדצמבר 1942.רעייתו ושלושת ילדיהם הוברחו לשוודיה, ואחרי המלחמה עלו ארצה. על קורות יהודי נורווגיה בתקופת השואה ועל מה שאירע לבעלה העידה הרבנית סמואל במשפט אייכמן.
מקורות: עדות בנו עמוס סמואל במכתבו אלי; משפט אייכמן: עדויות [א], ירושלים תשכ"ג, עמ' 475 – 480; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ירושלים תשל"ב, כרך ד עמ' 140 – 141; האנציקלופדיה של השואה, תל אביב תש"נ, כרך ד, עמ' 811 – 813; מהאפל אל השחר – קהילה זוכרת, מהדורה שנייה מורחבת, ירושלים תשס"ח, עמ' 313 – 328; בית המדרש לרבנים בברלין, 1938-1873, עמ' 98;
G.Heidt und D.S. Lennartz, Fast vergessene Zeugen, Freudenburg 2000, pp. 351– 354;;

סמושקוביץ (סמושקאָוויץ), Smuskowitz,יעקב.
נולד בתרע"ד,1914. למד בישיבת טלז. נספה באב תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רס;

סמיאטצקי, Smiatecki,יעקב שלמה.
היה רבה האחרון של שטשגובו, Strzegowo-Osada, שבאזור ורשה. כשנכנסו הגרמנים לעיר במלחמת העולם השניה בחרו יהודי העיר במשלחת שתפנה אל המפקד הגרמני, והחליטו שבראשה יעמוד הרב סמיאטצקי. הוא הסכים לכך בתנאי שהוא יהיה האדם השני, ולא הראשון. המפקד הגרמני הרגיע את היהודים, והבטיח להם שלא יאונה להם כל רע. אך חברי המשלחת חזרו מפוחדים, והחליטו לעזוב את העיר. בהם היה גם הרב סמיאטצקי, שהלך לוורשה עם אשתו ובנו הצעיר, כי האמין שהיא תהיה יותר בטוחה, ומתוך תקוה לחזור לעירו כאשר המצב בה יוטב. נפטר בגטו ורשה.
מקורות: סטשעגאָווע יזכור בוך, עמ 23, 89-90, 104, 106;

צוקרמן ,יצחק - צייטלין, הלל

zu

צוקרמן, Zukerman,יצחק זאב.
למד בישיבת וולוז'ין. כשמלאו לו עשרים ואחת התמנה כראש הישיבה בקרמנצ'וג ,Kremanchug, שבאוקראינה, וכעבור זמן קצר בנובו אוקראינקה,Novoukrainka, שעל יד קירובוגראד, Kirovohrad. בגלל הדיכוי של המשטר הקומוניסטי עבר בתרפ"ב,1922, לפולין, והתמנה לרבה של בריינסק,Brańsk Brainsk, שבווהלין. החסידים בעיר התנגדו לו, ורצו למנות את הרב אברהם יעקב סקערעביץ (ע"ע), אך הם נאלצו לוותר. בעת המשבר הכלכלי שעבר על יהודי פולין בשנות השלושים של המאה העשרים פנה הרב צוקרמן אל ארגונים יהודיים שונים בעולם וביקש מהם עזרה. אחד מיהודי העיר שהיגר לארצות הברית הקים בבריינסק, בשיתוף עם הג'וינט, קופת גמ"ח, וביקש שבראש הוועד שינהל אותה יעמוד הרב צוקרמן. נספה בטרבלינקה בנובמבר 1942.
מקורות: נר לבריינסק, עמ 26-27; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 190;


צוקרמן, קלונימוס קלמן, בן ברוך בנדיט.
נולד בתרל"ו,1876. בתרס"א,1901, התקבל כרב ביבלונוב, Jabłonów, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. שם כיהן בבית הדין של הרב מאיר מאירזון, ועשה הרבה למען הפליטים היהודים שבאו לשם. אחרי המלחמה שב לעירו. הרב מאיר שפירא הציע לו להיות רב בישיבת חכמי לובלין, אך הוא דחה את ההצעה, וגם הצעות לכהן בקהילות יותר גדולות. בתמוז תש"ב,1942, שולח לבלז'ץ, ושם נספה.
מקורות: וונדר,ד, עמ 392-391; אלה אזכרה, ז, עמ 236- 234; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 279;

צוקרמן.
הרב מסמורגון, Smorgon, שבליטא. נספה בגטו קובנה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40;

צוקרמן.
סלובודקה. נספה בשואה.
מקורות: ליטע I, עמ 1717; כאן מובא גם תצלום שלו, כשהוא מגולח, בבית מלאכה לנעלי עץ בווילנה;

צוקרקורן, Zukerkorn,יהושע מרדכי.
נולד בתרנ"ה,1895. בצד החינוך התורני רכש גם השכלה כללית, וידע כמה לשונות. בין הרבנים שעל ידיהם הוסמך היה גם הרב שלמה דוד כהנא מוורשה (שבתחילת מלחמת העולם השניה עלה ארצה וגר בעיר העתיקה בירושלים). הרב צוקרקורן הצטרף בנעוריו לתנועה הציונית, ובימי מלחמת העולם הראשונה הקים בעירו פלונסק, Płońsk, שעל יד ורשה, את הסניף של המזרחי. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים חתם על "קול קורא" של רבני פולין להצטרפות למזרחי. היה ציר בוועידות ובכינוסים של המזרחי בפולין, ופירסם מאמרים בכתב העת של התנועה. כיהן כרב בכמה ערים בפולין, ומתרצ"ג,1933, עד מלחמת העולם השניה היה רבה של ליפנה. כשפרצה המלחמה נלקח לעבודות כפייה. אחר כך התגלגל לגטו ורשה. שם שהה כשנתיים, וכנראה נספה בטרבלינקה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ' 12-11; ספר הציונות הדתית, ב, עמ' 501; ספר ליפנו, סקמפה, לוביטש, קיקול והסביבה עמ' 231 ; אברהם דגני, הרב יהושע מרדכי צוקרקורן, רב ואב"ד בקהילות בילסק ע"י פלוצק, גלובנה וליפנה. ספר פלונסק והסביבה, עמ' 244-246

ציגלמן, Ziegelman‏, אהרן לייב. ורשה.
היה מחשובי חסידי ברסלב בפולין, ומתלמידיו של מנהיגם ר' יצחק ברייטר (ע"ע). הדפיס את ספריו והפיץ אותם. נספה בשואה.
מקורות: פייקארז', חסידות פולין, עמ' 341; יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

ציון, Zion, רוברט.
נולד בתרס"ו,1906, בקניגסברג, Königsberg, Kaliningrad, שבפרוסיה המזרחית. למד בסמינר למדעי היהדות בברלין, ושימש כרב ומורה אקדמי ליהדות בברלין. בדצמבר 1942 גורש למזרח, ושם נספה.
מקורות: לוונטאל, עמ 194;

ציוני, Zioni,אברהם זליג, בן דוד צבי.
נולד בתרמ"ב,1882, ברוסיה. למד אצל אביו וסבו, שהיו רבנים ברז'יצה, Rezekne, שבלטביה, ובישיבות סלובודקה ומיר. כיהן כרב בהורודוק, Gródek, שבאזור ביאליסטוק. מנעוריו היה ציוני, וכשנוסדה תנועת המזרחי הצטרף אליה. השתתף בוועידות שלה בפולין, וביקר מטעמה בארצות הברית. נספה בעירו בתש"ב,1942.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 16-15; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 232;

ציוני, בן-ציון, בן יצחק.
נולד בלטביה בתרמ"ה,1885. למד אצל אביו ואחר כך בישיבת סלובודקה. בנעוריו התקרב לתנועת המזרחי, ועם גיסו, הרב בן-ציון דון יחיא (ע"ע), ביקר בערים ועיירות רבות כדי להסביר את הרעיונות של הציונות הדתית. בתרע"ו,1916, התקבל לרב בקאזאן, Kazan, שעל הוולגה, שם התרכזו פליטי מלחמה יהודים רבים מן האזור הבלטי. הקומוניסטים נישלו אותו מן הזכות לעבודה, החרימו את הדירה שבה גר, ואף אסרו להשכיר לו דירה אחרת. שנים אחדות היה שוער לילה וגר באחד מן המסדרונות בבניין שעליו שמר. בתמוז תש"ד, 1944, מצאו אותו שם, גווע מרעב.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 17;

ציטרין. Zitrin .
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בפובורסק, Povorsk, Powórsk, שבווהלין. נראה שנרצח עם בני קהילתו בגטו של מלניצה, Melnica, באותו האזור, באלול תש"ב,1942.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ציטרינבוים,Zitrinboim, Zitrinbaum,יעקב יצחק.
היה רבה האחרון של וויסלוביצה, Wosławice, שבאזור לובלין. בסתיו 1942 גורש לוולודאבה,Włodawa, שבאותו האזור, ומשם לסוביבור.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 157, 158;

צייטלין,Zeitlin, הלל.
נולד בתרל"א, 1871, בקארמה, Karma, Korma , שברוסיה הלבנה. בא ממשפחה חב"דית, ורכש ידיעות מקיפות בתחומי יהדות שונים. עסק במדעי הטבע ובביקורת המקרא, ומתוך כך בא לספקנות דתית ושלילת האמונה היהודית. התעמק בניטשה ובשפינוזה, וכתב ספר על ניטשה.
הפוגרומים שהיו ברוסיה בשנים 1903, 1905 זיעזעו אותו, ומאז ועד סוף ימיו היו לו חרדות קשות לגבי גורל העם היהודי. אז חזר בתשובה, וכתב מאמרים חדורי להט דתי. בעניין הציונות וראשית הגאולה התקרב לתפיסותיו של הרב קוק. בתרס"ו,1906, עבר לוורשה, ושם כתב הרבה בעיתונים היינט ומָאמענט. נמשך לחסידות, ובמיוחד לברסלב וחב"ד. ביתו שם, עם שני בניו אלחנן ואהרן, היה מקום מפגש לאנשי רוח יהודים מכל הזרמים. בערוב ימיו, ומתוך תחושה שהשואה מתקרבת, קרא בלהט לרב, בעל פה ובכתב, לתשובה ולתפילה.
נכלא בגטו ורשה, וגם שם המשיך ליצור. כתביו כונסו ב "שריפטן", תר"ע, 1910. כתבים נבחרים, א-ב תרע"א-תרע"ב, 1911-1910. בפרדס החסידות והקבלה, תש"ך 1960. על גבול שני העולמות, תשכ"ה, 1965. נספה בטרבלינקה, תש"ב, 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ורשה, עמ' 52, 53, 91, 92, 109; האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ח, עמ' 638-639;