איינשטיין, דניאל - אלטר, אברהם

ei

איינשטיין,Einstein ,דניאל.
היה רבה האחרון של גלוון, Gelvonai, Gilwany, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941, ביער על יד וילקומיר, Vilkomir, Ukmerge.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 194; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

איש הורוביץ, Ish-Horowitz,אפרים פישל, בן דוד הלוי.
ירש את מקומו של אחיו נחמן כרב בלישץ, Lysiec, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

איש הורוביץ, יוסף הלוי, "דער פינסקר".
למד עם ביאליק בישיבת וולוזי'ן. עד המהפכה הרוסית כיהן כרב בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה, ואז ברח לפולין. היה ציוני, ונסע בעיירות כמטיף למען ארץ ישראל. בת"ש,1940, עבר לבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית, שבתחילת מלחמת העולם השניה נכבשה בידי הרוסים, ושם למד תורה ולימד את הנערים (כנראה בחשאי. פ"מ). נפטר מטיפוס.
מקורות: ספר בוצ'אץ', עמ 241, 245-244;

איש הורוביץ, משה הלוי.
היה אב"ד בסטניסלבוב, Stanislawów ,Ivano Frankovsk. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155;

איש הורוביץ, נחמן, בן דוד הלוי.
היה בקוזלוב,Kozłów , בלישץ, Lysiec, ובהאליטש, Halicz, שבגליציה מזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

אלבלינגר,Elblinger , לייב.
בתרצ"ג-תרצ"ד,1934-1933, הוציא לאור עם הרב יהושע משה אהרונסון (שניצַל מן השואה וחיבר את הספר "עלי מרורות") את הירחון הרבני "בית אברהם", שבו כתבו אנשי ישיבת סוכאטשוב, Sochaczew. נספה בשואה.
מקורות: עלי מרורות, עמ 27, 69, 385;

אלברג,Elberg ,Eilberg ,אברהם נתן.
נולד בתרכ"ח,1868. בתרס"ג,1903, נתמנה כאב"ד של זגירז', Zgierz, שבאזור לודז', ובסוף תרפ"ה,1925, כאב"ד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. השתתף בכתבי עת תורניים, בהם "תל תלפיות". ההדיר כמה ספרים, וכתב ספרים אחדים שלא נדפסו. בתרפ"ד, 1924, נדפס ספרו "בית נאמן". קרב גם את הצעירים בעירו שנטו לתנועה הציונית. כשפרצה מלחמת העולם השניה סייע לפליטים היהודים שעברו בעירו. כששרפו הנאצים את בית הכנסת פסק שהיהודים לא יסכנו את עצמם כדי להציל את ספרי התורה. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: ספר זגירז' א, עמ 371-367, 530;

אלטהויז, Althoiz, Altahus, אליהו חיים.
נולד בניקולייב,Nikolayev , שבאוקראינה. היה מקורב לר' יצחק יוסף שניאורסון, האדמו"ר מליובאביטש. בימי מלחמת העולם הראשונה ישב בקרונשטאט, Kronstadt, שעל יד פטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ושם הציל יהודים רבים. כשאסרו הסובייטים את האדמו"ר הם אסרו גם את בנו יחידו של הרב אלטהויז בעוון החזקת ספר תורה במחתרת, הגלו אותו לסיביר ושם נפטר. אחרי שהשלטונות הסובייטיים שיחררו את הרבי הוא נסע לריגה, והזמין אליו את הרב אלטהויז, שפעל שם הרבה בארגון "אחוות תמימים" של חב"ד. נספה עם חורבנה של יהדות ריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369;

אלטהויז, מנשה, בן בנימין מניקולאייב.
מרבני חב"ד. נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 162;

אלטוורג, ,Altwarg אליהו זאב.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בדרוהיצ'ין, Drohiczyn, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 244;

אלטמן, Altman ,Altmann יוסף אלחנן.
כיהן כרב באפטא, Opatów, שבאזור לובלין. בתקופת הכיבוש הנאצי המשיך ללמד תורה בבית המדרש של ר' אברהם יהושע השיל, ה"אוהב ישראל". נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 225;

אלטר Alter(אלתר), אברהם.
לפני מלחמת העולם השניה גר בסוסנוביץ, Sosnowiec. בזמן המלחמה עבר לוורשה, ושם עבד ב"שופ" לנעליים. נספה בטרבלינקה באוגוסט 1942.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 128, 234, 292;

ברוידע, ישראל - ברייטר, יצחק

br

ברוידע, ישראל בצלאל.
נולד בתרס"ח,1908. למד בתלמוד תורה בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצח;

ברוורמן, Brawerman,מרדכי, בן אריה לייב.
קראטי, Kratie, Kracie. אזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 176;

ברוך (בארוך), Baruch, יהושע אייזיק (שייע).
בא מז'יטומיר, Zhytomyr ,שבאוקראינה. היה מראשי קהילת חב"ד בקובנה, והיה ר"מ ומשפיע חב"די. נספה בגטו קובנה בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל 512; ליובאוויטש וחייליה, עמ 175;

ברומר, ,Bromer,Brumer אלעזר.
נולד בתר"ם,1880. בתרס"ט,1909, התמנה לדיין בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. בתרפ"ז,1927, לאב"ד שם. בתרצ"ח,1938, הוציא לאור את ספרו "משפט כתוב" על נביאים ראשונים, שבו עמד על הסיבות להבדלים בין הקרי והכתיב. היה חסיד בעלז, אך מכיוון שבחוגים החסידיים בפולין לא הרבו לעסוק באותה התקופה בענייני לשון ודקדוק, לא ציין את שמו כמחבר הספר הזה ואף לא של ספרים אחרים שכתב בנושאים אלה ובענייני לוח השנה, כי אם רק כמביאם לדפוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד לרוסיה, ונפטר בקירגיזיה בתש"ד, 1944. כך לפי ספר סאנוק. לפי "'מקדשי ה' בערבות סיביר" - באוזבקיסטן, באדר תש"ד, 1944.
מקורות: ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 63, 95-92, 629-627; מקדשי ה' בערבות סיביר, עמ נב-נד;

ברומר, שמואל, בן מאיר.
היה "רב מטעם" בסוחובולה, Sucowola, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: סוחובולה, עמ 31-34;

ברון, Brun, Baron,יונה
בן מנחם מנדל (ע"ע). נולד בתרנ"א,1891. תחילה גר באושויינצ'ים. אחר כך עבר לכהן כדיין ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית, ועסק גם במסחר. נספה בתש"א.
מקורות: וונדר, א, עמ 568; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עח;

ברון, מנחם מנדל, בן אליעזר ירוחם.
נולד בתרל"ד,1874. גר ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית, ושם היה לו בית מדרש. בשנותיו האחרונות התבודד מקהל חסידיו, ורוב הימים עסק בתורה ובתפילה. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, א, עמ 569; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עח;

ברושטין, Brustein ,חנה דוד.
לימד בישיבת ריגה והגיד שיעורים שונים בבתי המדרש שבעיר. כתב בעיתונים "פרימאָרגן" ו"דָאס פָאלק". התכתב עם הגאון הרוגצ'ובי. היה מיודד עם הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי שעלה לארץ ישראל בתרפ"ד ונעשה רבה הראשי של רמת גן. הרב ברושטין שלח אל הרב אושפיזאי את שירו "התרפקות", שבו ביטא את געגועיו לארץ ישראל. השיר נדפס בתש"ח בקובץ "עתרת". הרב ברושטין נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 375;

ברושטיין, יעקב יוסף.
היה המזכיר של האדמו"ר מליובאוויטש, והמזכיר של אגודת ישראל בריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 375;

ברֶזינר, Breziner ,משה.
התחנך בישיבת נובהורדק, והיה ממייסדי ישיבת "בית יוסף" ברז'יצה, Rezhitsa , שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 376;

ברטפלד, Bartfeld,יצחק מאיר.
נולד בתרס"ו,1906. מתרפ"ו,1926 עד תרצ"ב,1932, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. מתרצ"ב,1932, שימש כמורה ללימודי דת בלבוב. נספה בלבוב.
מקורות: קיש, עמ 407;

ברייטר, Breiter, יצחק.
למד בבית המדרש בלובלין. בחורף תרס"ה, 1905, מצא בספריה של בית המדרש של ר' צדוק הכהן את הספר ליקוטי מוהר"ן, וכך התוודע לתורת ברסלב. הוא יצר קשר עם אנשי ברסלב באומן, בערב ראש השנה תרס"ו נסע לשם, והיה אחד הראשונים שבא לשם מפולין. כשחזר התחיל לעשות נפשות לתורת ברסלב, ונסע לאומן כעשר פעמים. בתרפ"ו, 1926 ניסה לנסוע לשם, אך הגבול עם רוסיה היה סגור, והוא ואנשיו נאלצו לחזור. לפרנסתו עבד כמנהל חשבונות בוורשה. בעת המשבר הכלכלי שהיה שם בסוף שנות העשרים של המאה העשרים נפגעה פרנסתו, ומצבו הכלכלי הורע מאד. בתולדות חסידות ברסלב תופס ר' יצחק ברייטר את אחד המקומות המרכזיים, בעיצוב דמותה ודרכה הלכה למעשה, כששערי רוסיה היו סגורים. הוא הקים "קיבוצים" של חסידי ברסלב בוורשה ואחר כך בישיבת חכמי לובלין, לימד את תורת ברסלב, אך לא התהדר בשום תואר, ונקרא "ר' יצחק". כשפרצה מלחמת העולם השניה היה בוורשה, ונכלא בגטו. הגרמנים ראו בו אחד ממנהיגי היהודים, יודן פיהרר, ולכן היה בין הראשונים ששולחו לטרבלינקה, עם רבנים נוספים, ושם נספה.
מקורות: פייקאז', חסידות פולין, עמ 340; עדות בעל פה של נחמן-נתן וולדיגר, שאביו הי"ד היה מחסידי ברסלב בקרקוב; באינטרנט, מכון נחלת צבי; יגלניק, שארית יצחק, עמ' ז-כ"ד;

הורוביץ, טוביה - הורוביץ, יצחק

ho

הורוביץ, טוביה, בן בן-ציון.
נולד בתרנ"ג,1893. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בבודפשט ואחר כך בווינה. שם התוודע אל עולמם של היהודים החרדים שבמערב אירופה, והדבר עזר לו הרבה בהמשך דרכו הציבורית בפולין. בתר"פ,1920, חזר לגליציה, ועשה הרבה לגיבוש ההכרה היהודית בקרב הצעירים ששנות מלחמת העולם הראשונה זרעו בהם מבוכה. היה ממקורביו של ד"ר נתן בירנבוים והיה לו חלק בחזרתו של זה בתשובה. הוא היה פעיל באגודת ישראל, ונבחר לסגן נשיא התנועה בפולין, אך כשבא לסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית נאלץ למתן את פעילותו שם. נמנה עם מייסדי "בית יעקב". יצא בשליחויות לארצות מערב אירופה וארה"ב. פרסם מאמרים רבים בעברית, ביידיש ובגרמנית. בתרצ"ג,1933, נבחר כרבה של סאנוק. השתתף בכנסיה השלישית של אגודת ישראל, שהתקיימה בתרצ"ז,1937, במריינבד,Marienbad,
Lázné,Mariánské, שבצ'כוסלובקיה, ותמך בהצעתו של הרב יהודה לייב צירלסון (ע"ע) למען הקמת מדינה יהודית ולו גם במחציתה של ארץ ישראל. כשהקימו הגרמנים את הגטו בסאנוק הם גרשו אותו למחנה ריכוז בזסלב,Zasław, הסמוכה. מקורביו ניסו להבריח אותו להונגריה, אך בדרך כשלה אשתו והוא נאלץ לחזור. נספה בבלז'ץ. כך לפי וונדר. לפי זיידמן בסוביבור בשבט תש"ג, 1943.
מקורות: סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 114-112; זיידמן, אישים שהכרתי, עמ 190-184; וונדר, ב, עמ 216-214; אלה אזכרה, ג, עמ 283-278; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 272;

הורוביץ,יהושע, בן יהודה.
האדמו"ר ממייליץ-דז'יקוב, Mielec-Dzików, וטרנוב, Tarnów. גליציה המערבית. נספה בשואה. יום הזכרון שלו נקבע לג' בחשוון, שבו נפטר, בתרכ"א,1860, האדמו"ר אליעזר מדז'יקוב.
מקורות: וונדר, ב, עמ 221;

הורוביץ, יוסף (יוסל'ה).
כיהן כרב בבוליחוב ,Bolechów, שבגליציה המזרחית. שם נספה עם הרב מנדל לנדוי (ע"ע) באקציה הראשונה, שהיתה בעיר בחשון תש"ב,1941. קודם לכן התעללו הגרמנים בשניהם.
מקורות: ספר הזכרון לקדושי בוליחוב, עמ 126-125;

הורוביץ, יוסף, בן יחיאל.
נולד בתר"ל,1870. גר בזארשין, Zarszyn, שבגליציה המערבית, התפרנס מחנות סיטונית של קמח ומלח, ושימש כמדריך רוחני ליהודים שגרו בכפרים שבסביבה. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלט מעירו, ואחרי שהמלחמה הסתיימה לא חזר לשם, כי פחד מן הסביבה שנעשתה יותר עויינת ליהודים. התיישב בסאנוק, Sanok, ובתר"פ,1920, התקבל שם כדיין ומו"ץ בבית הדין של הרב מאיר שפירא. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 51, 96, 569, 571, 575; וונדר, ב, עמ 229-230;

הורוביץ, יוסף שלמה שבתאי הלוי.
נולד בתרכ"א,1861. מסוף המאה הי"ט עד תרפ"ח,1928, היה רבה של זמושץ, Zamość, שבאזור לודז'. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 206;


הורוביץ, יחיאל.
טרנוב, Tarnów. גליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: טרנוב II, עמ 350;

הורוביץ, יעקב, בן אברהם חיים.
היה דיין מו"ץ, אב"ד ואדמו"ר בלינסק -לסקו, Linsk-Lesko, שבגליציה. נספה במוצאי יום הכיפורים תש"ג,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 273; וונדר, ב, עמ 234;

הורוביץ, יעקב, בן אלעזר.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 273; וונדר, ב, עמ 273;

הורוביץ, יעקב, בן ישראל.
היה אדמו"ר בפיוטרקוב ,Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. נספה בטרבלינקה בתש"ב,1942.
מקורות: פיוטרקוב –טריבונלסקי והסביבה, עמ 260; החסידות מדור לדור, א, עמ 273;


הורוביץ, יעקב יצחק (סג"ל, Segal), בן אברהם אבא.
נולד בתרמ"ז,1887. היה רבה של ריגליץ, Riglice, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ומשם לאנטוורפן. בימי מלחמת העולם השניה הגיע לצרפת הדרומית, ונפטר בתמוז ת"ש,1940, במחנה ההסגר סנט סיפריין, St. Cyprien.
מקורות: וונדר, ב, עמ 238-237;

הורוביץ, יצחק, בן אברהם שמחה, שעלה לארץ בתרס"ט,1909.
היה רב בזאוויחוסט, Zawichost, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 61;

הורוביץ, יצחק, בן משה.
שצ'וצ'ין, Szscuczyn, גליציה המערבית. נולד בתרכ"ב,1862. בתרמ"ד, 1884, נתמנה לרב בעירו, ובתרנ"ד,1894, לאדמו"ר. אחר כך עבר לטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. היה אנטי-ציוני, ומנע את הקמתה בארץ ישראל של מושבה של אנשי מייליץ. בתחילת המלחמה עונה בידי הנאצים. נספה בסאנוק, Sanok, שעל נהר סאן, שבתחילת מלחמת העולם השניה היה הגבול בין בין השטח שנכבש הגרמנים לבין זה שכבשו הרוסים, באדר ת"ש, כשניסה לעבור לצד הרוסי.
מקורות: טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 213-212; טרנוב II, עמ 350; אלפסי, עמ 128;

שיץ, אליעזר זאב - שליטא, שלמה

שיץ, Shitz, Schüts , אליעזר זאב.
נולד בתר"מ,1880. למד בישיבת לומז'ה, Łomża, שבווהלין. היה רב בפאולסהאפןPaulshafen, Saka, , בהזנפוט,Aizpute,ובריבינשקי,Ribinishok Ribeņai,, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 418; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שיקלר, Shikler,שלמה, בן צבי.
נולד בתר"ס,1901. היה מראשוני התלמידים בישיבה שפתח ר' מאיר שפירא (שבתר"ץ,1930, הקים את ישיבת חכמי לובלין) בגלינה, Glinna, שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר ללבוב, ושם עמד בראש "צעירי אגודת ישראל", וכתב בעיתונים של התנועה. בתרפ"ז,1927, התקבל כרב בגוליגור, Gologory, שבגליציה המזרחית. בתרצ"ב,1932, התמנה כרבה של קאלוש, Kałusz, שבאותו האזור. לבקשת הנהגת הקהילה מיתן את פעילותו באגודת ישראל. כשפרצה מלחמת העולם השניה היתה העיר באזור הכיבוש הרוסי, והרב שיקלר השתדל לעזור לבני קהילתו ככל שהתנאים אפשרו זאת. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ה, עמ 266-261; אלה אזכרה, ב, עמ 250-246; זיידמן, אישים, עמ 478-474; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שכטר, Shechter,חיים, בן פנחס.
נולד בתר"ן,1890. לפני תרצ"ג,1933, עבר ליאנוב, Janów, שעל יד טרמבובלה, ,Trembowla שבגליציה המזרחית, ושם היה שו"ב ומו"ץ. מתרצ"ז,1937, היה רבה של העיר. בספריו תקף את הרבנים שחיו בתקופתו, שלפי דבריו קנו רבים מהם את משרותיהם בכסף. בשל כך פרץ סיכסוך בינו לבין הרב אליעזר לייטר (ע"ע). בזמן הכיבוש הנאצי, כשהעיר נעשתה "יודנריין", נמלט ליערות, ושם נספה באחד המצודים, בסוף קיץ תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ה, עמ 270-267; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שכטר, שמעון, בן חיים מרדכי.
כיהן כר"מ בישיבה בסמבור, Sambor, שבגליציה המזרחית. למד בישיבת חכמי לובלין, ובשנים מאוחרות יותר סבב בעיירות בגליציה המזרחית והתרים למען הישיבה. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 277-276;

שכנוביץ, Shachnowitz, Shechanowitz ,יוסף.
היה רבה האחרון של סוודושץ' Svedasai,, שבליטא. היה פעיל באגודת ישראל. בימי הכיבוש הנאצי גורש עם רבים מיהודי עירו לרקישוק, Rokiškis. שם הם נרצחו באב או באלול תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 417; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שכנר, Shechner, Shachner מנחם מנדל.
נולד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית, ולמד בישיבות בהונגריה. בתרפ"ו, 1926 (כך לפי וונדר. לפי אלפסי בתרפ"ה,1925), חזר לסאנוק. שם ראו אותו רבים כאדמו"ר. אך הוא סרב לקבל "פדיונות" מבלי שיתן בעדם תמורה כלשהי, כגון הדרכה, מתן שיעורים וכד'. כשהגיעו הגרמנים לעירו הוא התיר ליהודים לחלל את השבת בעת הסכנה, ואף לנסוע בשבת כדי להימלט, אך הוא סרב לעזוב את ביתו. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 519; ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 310; וונדר, ה, עמ 278; אלפסי, עמ 223;

שלומוף (שלומוב), Schlomoff, אברהם, בן חיים אלעזר.
נולד בקובנה, בתר"ס,1900. בתרס"ה 1905 היגרה משפחתו לפריס. בתרע"ז, 1917, קיבל מילגה והתקבל לסמינאר לרבנים, שאותו סיים בתרפ"ג, 1923. בתרפ"ב, 1922, קיבל את האזרחות הצרפתית. בשנת לימודיו האחרונה התמנה לממלא מקומו של הרב בקהילת ביון, . Bayonne אחרי שסיים את לימודיו גויס לצבא, והגיע לקצונה. גם אז המשיך להיות בקשר עם קהילת ביון ומילא בה תפקידים שונים. הקהילה חיכתה לשיחרורו כדי למנות אותו לרבה הראשי. באותה העת גם לימד לימודי יהדות בבתי הספר התיכוניים בעירו. בתר"ץ, 1930, החליט לעזוב את הרבנות ולעסוק במסחר, ועבר לפריס. בתרצ"ט, 1939, גויס לצבא, ונשלח לתקופה מסויימת לפס שבמרוקו. אחר כך הוחזר לצרפת להמשך שירותו. באוגוסט 1940 שוחרר מן הצבא והתחיל לעבוד כנהג מונית. ב -1943 איבד לפי חוקי וישי את אזרחותו הצרפתית, ונשלח לעבודת כפייה ביערות, עם עוד יהודים. ב- 24.11.1943 נאסר, והועבר למחנה המעצר בדראנסי,.Drancy כעבור זמן קצר גורש לאושוויץ, ושם נספה.
מקורות: Paul Levi, p.p. 398-401

שלזינגר, Schlesinger,טוביה דב (בער).
נולד בתרמ"ה,1885. כיהן כרב באבל,Abel, Obeliai , ומתרפ"ח, 1928, בדוסיאט, Dusiat, Dusetos, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שליטא,Shlita,אליעזר ליפא (זיידל). בן הרב בן ציון (ע"ע).
נולד בתרנ"ז,1897. היה רבה האחרון של יז'רנה, Jazierna, שבגליציה המזרחית. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם אילצו אותו ויהודים אחרים לעקור את המצבות מבית העלמין היהודי כדי לרצף את הרחובות. קודם שעשה זאת ניגש אל קברו של זקנו שהיה האב"ד בעיר, וביקש מחילה. נספה בתש"א.
מקורות: וונדר, ה, עמ 292-290; זיידמן, אישים, עמ 281;

שליטא, בן ציון, בן יואל.
נולד בתרכ"א,1861. בערך בתר"ן,1890, התקבל כדיין ומו"ץ בזבורוב, Zborów, שבגליציה המזרחית, ואחרי זמן מה אישרה אותו הקהילה כרב של העיר. הוא היה רבם של ה"אשכנזים", הלא חסידים. בין תלמידיו הרבים היו ד"ר שמחה בונים פלדמן, ואחיו הסופר ר' בנימין שעלו ארצה. נספה בתש"א. כך לפי וונדר. לפי זיידמן בתש"ב.
מקורות: וונדר, ה, עמ 295-294; זיידמן, אישים, עמ 281; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שליטא, יעקב, בן הרב בן ציון (ע"ע).
נולד בתרנ"ו,1896. בתרע"ט,1919, התמנה לרב בטרנופול, Tarnopol , שבגליציה המזרחית, עם הרב דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון",והיה אחד משני הרבנים האחרונים של העיר. היה פעיל בהכנות לוועידה של רבני גליציה שהתכנסה בלבוב בכסלו תרפ"ח,1927. השתתף בוועידה השניה של אגודת ישראל בגליציה המזרחית, שהתקיימה בתרצ"א,1931. כשכבשו הרוסים את האזור בראשית מלחמת העולם השניה עזר לפליטים היהודים שבאו לשם מגליציה המערבית ומפולין הקונגרסאית. נספה בבלז'ץ בפברואר 1943.
מקורות: וונדר,ה, עמ 296-295; אלה אזכרה, ד, עמ 111-108; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243; זיידמן, אישים, עמ 283-28;

שליטא, שלמה יעקב, בן הרב יצחק אליהו.
בתרפ"ח,1928, נבחר לשמש כרבה של ולאדימירץ, Włdomierzec, שבווהלין, וכמה ישובים יהודיים שהיו סמוכים לה. היה פעיל באגודת הרבנים בפולין. היה "רב מטעם", ופעל להקמת בית ספר עברי בעיירה. על פי "רבני ברית המועצות, 1939-1991" הוא היה שם "הרב מטעם". עמו שימש שם ברבנות הרב שלמה יעקב קטן (ע"ע). נספה באלול תש"ב, אוגוסט 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 84, 85, 86; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שפירא, אליעזר - שפירא, יוסף

sh

שפירא, אליעזר (אלעזר), בן דוד.
נולד בתר"ס,1905. מתרצ"ב,1932 (לפי וונדר מתרצ"ד,1934), היה האדמו"ר מדינוב, בסאנוק, Sanok, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 448; אלפסי, עמ 150; סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 120;

שפירא, אליעזר (אלעזר), בן יהושע.
נולד בתרמ"ה,1885. היה רבה האחרון של ריבוֹטיץ', Rybotycze, שבגליציה המזרחית, ומתרצ"ב,1932, אדמו"ר. נספה בדוברומיל, Dobromil, בתש"א,1941.
מקורות: וונדר,ה, עמ 448-447; אלפסי, עמ 50; החסידות מדור לדור, א, עמ 307; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 515;

שפירא, אלתר ראובן, בן דוד.
נולד בתרס"ד,1904. בתרפ"ד,1924, נתמנה לאדמו"ר בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית, והיה האחרון משושלת בוקובסק, Bukowsko. כשכבשו הגרמנים את האזור ברח לפלשטין, Felsztyn, שבאזור לבוב, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי. שם כיהן כרב הקהילה, יסד את ישיבת "אור למאיר", ושלח חבילות ומכתבי עידוד לאלה שגורשו לסיביר. בזמן הכיבוש הגרמני גורש לגטו סמבור,Sambor, שבגליציה המזרחית, ושם עסק הרבה במעשי חסד של אמת (קבורת הנפטרים והנרצחים). כשתפסו אותו הגרמנים באחת האקציות רצה היודנראט להשיג את שחרורו, אך הוא סרב, כי ידע שתמורתו יילקחו יהודים אחרים. גורש לכיוון לבוב, ושם נספה ביום שבו חיסלו הגרמנים את המחנה, בל"ג או בל"ד בעומר תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ה,עמ 445-447; אדמו"רים, עמ 53; סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 126-125; אלפסי, עמ 150 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 307; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 420;

שפירא, בן-ציון, בן שמואל.
נולד בתר"ס,1900. בגיל צעיר היה אב"ד בליסיעץ, Lysiec, שבגליציה המזרחית. בתרפ"ח,1928, התמנה כרב בזלוטשוב, Złoczów, שבאותו האזור. שם התפלל ודרש בבית הכנסת הגדול. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: וונדר, ה, עמ 456;

שפירא, דוד.
וורשה. בן האדמו"ר יחיאל מיכל. בצעירותו הצטרף לתנועה הציונית, והדבר גרם לקרע במשפחתו. בתרצ"ב,1932, נבחר להנהלה של תנועת תורה ועבודה. תרגם ליידיש את ספר ה"תניא", וכתב מאמרים רבים בעיתון היידי "היינט", בעיתונים העבריים בוורשה ובניו יורק. עליהם חתם בכינויים ספרותיים שונים, שהידוע בהם הוא יהודה יפת. לפני המלחמה היה חבר ברבנות של ורשה. בגטו היה בוועדה הדתית שאותה הקים צ'רניאקוב במסגרת היודנראט, ועסק הרבה בחינוך, בהצלה ובסיוע לנזקקים. נמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, והיה מן הרבנים האחרונים ששרדו בגטו ורשה. בשבט ת"ש גורש למיידאנק, ומשם למחנה בודז'ין.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 92, 100, 154, 186, 240, 282, 290, 309, 323; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 540-538; פנקס בנדין, עמ 232; אלה אזכרה, ז, עמ 23-20; פלינקר, וארשה, עמ 160;

שפירא, דוד משה, בן שמואל הלוי.
נולד בתרס"ד,1904. היה גיסו של המשורר אורי צבי גרינברג. היה דיין ומו"צ בז'ליכוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית (לפי וונדר בבוליחוב,Bolechów), ולימד דף יומי בחוג של "צעירי אגודת ישראל" בזלוטשוב, Złoczów. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: וונדר, ה, עמ 464; ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט, עמ 241;

שפירא, חיים, בן אלעזר.
נולד בתרנ"א,1891. אביו ביקש ממנו שיכהן כרב בעירם, לאנצוט, Łańcut, שבגליציה המערבית, אך הוא סירב לכך והתפרס בדוחק ממסחר. מצבו הכלכלי היה קשה, ובשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השניה הוא הוחמר בעקבות המדיניות האנטישמית של הממשלה, שפגעה מאוד במצבם הכלכלי של יהודים רבים. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 465; החסידות מדור לדור, א, עמ 307; לאנצוט, עמ 61, 62;

שפירא, חיים.
למד בבית המדרש לרבנים בווינה. גר בבוצ'אץ, ובזמן הכיבוש הנאצי היה חבר ביודנראט. נספה בשואה.
מקורות: ספר בוטשאטש, עמ 301; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 81;

שפירא, י. חיים.
בתרפ"א,1921, נבחר לרב בבירצ'ה, Bircza, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 116;

שפירא, חנה ברכה, בת חיים שמואל מחנצ'ין, Chęciny.
היתה אשתו של אדמו"ר אלימלך שפירא מגרודז'יסק, Grodzisk, שעל יד ורשה. היתה למדנית גדולה, ואחרי שבעלה נפטר נהגה לקבל "קוויטלאך" מן החסידים, והיתה לובשת טלית קטן ("ארבע כנפות"). בניה היו האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה (ע"ע) והרב ישעיה שפירא, "אדמו"ר חלוץ", שעלה ארצה והיה אחד ממנהיגי הפועל המזרחי. נפטרה בחשון ת"ש,1939.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תרכו-תרכז;

שפירא, יוסף.
היה מורה הוראה בקוז'ניץ, Kozienice, שבאזור ורשה. בשמחת תורה ת"ש,1939, הציתו הגרמנים את בית הכנסת של המגיד מקוזניץ ואת בית המדרש של העיר, עינו את הרב שפירא, וציוו עליו להשליך את ספרי התורה לתוך האש. נספה בשואה.
מקורות: ספר קאזשעניץ, עמ 348, 354;

שפירא, יוסף, בן מאיר.
בתרצ"ב,1932, התחיל לכהן כאדמו"ר בריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 493; אלפסי, עמ 150; החסידות מדור לדור, א, עמ 309;

שפירא, יוסף ברוך, בן אביגדור.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בצ'נסטוחוב, Częstochowa. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 215;