פרידלנדר, שלמה - פרידמן, משה

frפרידלנדר,Friedlender,שלמה טוביה, בן הרב שלמה טוביה הלוי[1]. רטנה,Ratne, Ratno, ווהלין.
נולד כנראה בתרכ"ו,1864. בתרס"ג,1903, נפטר יוסף לייבל, שהיה רבה של העיר, ואז התעוררה מחלוקת אם למנות במקומו דיין חסידי, שהיה מקובל על הרבי מטריסק, או את הרב פרידלנדר ה"ליטוואק". כך נבחר הרב פרידלנדר. הוא היה למדן ובקי, וגם דרשן גדול. חיבר את הספר "תפארת שלמה", חידושים על שולחן ערוך ורמב"ם. שנים רבות לא קיבל מן הקהילה משכורת, והתפרנס מדיני תורה, ממכירת חמץ, ומכספים שקיבל מעריכת חופות. בתרפ"ט,1929, נאותה הקהילה לתת לו סכום מסויים כמשכורת. נפטר בעירו בטבת תש"א, ינואר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 188; רטנה, עמ 267 – ברשימת הנספים[2]; יזכור בוך ראטנע, עמ 62; עדות נכדו פרופ' יהודה פרידלנדר;
פרידמן, Friedman,אברהם יעקב, בן יצחק מבויאן-לבוב, אדמו"ר.נולד בתרמ"ו,1886. לפי וונדר בתרמ"ד,1884. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, וסמוך לגמר המלחמה חזר ללבוב, ושם הקים חצר חסידית גדולה. היה פעיל באגודת ישראל, ועודד את חסידיו לעלות ארצה. בתרצ"ג,1933, ביקר בארץ. כשכבשו הרוסים את לבוב בתחילת מלחמת העולם השניה היה ביתו מרכז לפעולות הצלה וסיוע לפליטים שבאו לאזור הזה מן השטחים שנכבשו בידי הגרמנים. מטעמי ביטחון, וכדי שלא יאלץ לעבוד בשבתות ובחגים, נרשם אצל השלטונות כסוכן ביטוח. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נעשו מאמצים רבים כדי לחלץ אותו משם. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 151-149; אלפסי, עמ 38; אלה אזכרה, ג, עמ 32-28;

פרידמן, אהרן, בן מנחם נחום."האדמו"ר מבויאן" בצ'רנוביץ. נולד בתר"ן,1890. בתרצ"ו,1936, ירש את מקומו של אביו. נספה בטרנסניסטריה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;
פרידמן, אהרן משה, בן שלום יוסף.
גדל בקרקוב, בביתו של ר' משה'ניו פרידמן מבויאן (ע"ע), והוכתר כאדמו"ר ממיילניצה, Mielnice, Mielnica. גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 161; החסידות מדור לדור, א, עמ 69;

פרידמן, ברוך.
היה משפיע ולימד חסידות בישיבות בקרמנצ'וג, Keremenchug, שבאוקראינה, ואחר כך בישיבת "תומכי תמימים" בוורשה ובאוטבוצק, ,twock. באלול תש"ב, 1942, גורש מגטו ראדום.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 407;
פרידמן, דוד. גובורובה, Goworowo, אזור ורשה.
למד בישיבת נובהרדוק בוורשה, ושם קיבל היתר הוראה. נספה בשואה.
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 105;

פרידמן, דוד, בן שלום יוסף, האדמו"ר  משפיקוב, Shpikov,Spikov, ופייגא בת האדמו"ר מרדכי טברסקי, מגזע טשרנוביל. נולד בתרנ"ט (1899), בשפיקוב שבאוקראינה. נספה בכ"ז במרחשון תש"א, נובמבר 1940. עם עליית הקומוניסטים לשלטון בברית המועצות הוא ברח משם בתר"פ, 1920, והגיע אל בני משפחתו האדמו"רים שחיו ברומניה. אחרי נישואיו לבת שבע, בת האדמו"ר אהרון טברסקי הי"ד, השתקע בפלויישטיPloieşti,Ploeşti,, Ploeschti, שמצפון מערב לבוקרשט. העיר הזאת שוכנת בצומת דרכים חשובה, בקרבתה נמצאים שדות נפט, ורבים מן היהודים שחיו בה היו מבוססים מבחינה כלכלית.
בואו של האדמו"ר לשם  עורר פליאה, כי הקהילה החסידית שם היתה קטנה מאד. אך הוא אמר כי בחר להתיישב  בה, כי ברצונו לקרב ליהדות את אלה שהתרחקו ממנה. ואכן הוא הצליח להטביע את חותמו על הציבור, וביתו הפך למרכז חסידי ולמוקד משיכה לרבים, שבאו ליהנות ממאור פניו ולהתבשם מאמרי פיו. רעייתו הרבנית בת שבע ע"ה סייעה לו בחכמתה ובנדיבות לבה לקרב את הרחוקים, ועשתה את ביתם לבית ועד לחכמים וחסידים.
ערב פרוץ מלחמת העולם השניה הוא התכונן לעלות ארצה והיה מוכן לכל קשיי הקליטה. כששאל אותו אחיו הרבי מבוהוש, Buhuşi ,מדוע הוא רוצה לעשות זאת הוא אמר לו שהוא מרגיש בסכנות האורבות להם ולכל היהודים, ועליהם למהר.
בימי מלחמת העולם השניה ברחו פליטים רבים לרומניה, ועברו דרך פלויישטי. רבים מצאו אכסניה בביתו של האדמו"ר, בהם גם חיילים יהודים שהתעכבו בדרך ולא יכלו להמשיך בדרכם, ושם מצאו בית חם ומקרב.
בתחילת מרחשון תש"א אסרו הרבי הפשיסטים הרומנים את הרבי  והאשימו אותו בבגידה במדינה ובתמיכה בקומוניסטים. עשרים ושלושה יום עינו אותו עינויים קשים, אך רוחו לא נשברה, והוא השתדל לעודד את אחיו לצרה בכלא, ובסוף רצחו אותו. הוא היה הקורבן היהודי היחיד באותן הפרעות, והקורבן הראשון של הפשיסטים ברומניה. מותו הטרגי זיעזע את יהדות רומניה, והיה אות מבשר רעות למה שעמד להתרחש שם. הפורעים נכנסו לביתו, בזזו אותו, והעלו באש את כל ספרי  הקודש וגם את כתביו. בדרך נס ניצל אחד מספרי התורה שהם לא הבחינו בו, והרבנית עטפה אותו בסדין והחביאה אותו. על אף הפחד והחרדה שמילא את לבה היא יצאה לבוקרשט, אל גיסה הרבי מבוהוש, כדי לפעול אצל השלטונות למען שיחרורו של בעלה.
אחרי שהרבי נרצח היא עזבה את המקום עם בתה היחידה, יצאה אל הרבי מבוהוש בבוקרשט, ולקחה עמה את ספר התורה שניצל. וכשהן שעלו ארצה, בתש"י, 1950, הביאו  עמן את ספר התורה, והכניסו אותו לבית המדרש של הרבי מבוהוש  בתל אביב.אחרי מאמצים רבים,ובסיועו של הרב רוזן שהיה רבה של רומניה, הועלו עצמותיו של האדמו"ר מרומניה לארץ, בתשכ"ט, 1969, והוא  נטמן בבית העלמין שבנחלת יצחק, בחלקת אדמו"רי  בית רוז'ין.
מקורות :   מפי אחיו של הרבי,  האדמו"ר יצחק פרידמן, מבוהוש זצ"ל, דברים שסיפר בשולחנו הטהור ביום ההילולא של אחיוהק[דוש]; ציפורה לבנון, בתו יחידתו של הרבי; חתנו ישראל לבנון, עם שרידי חרב, תשנ"ז, ;1997 בו הוקדש פרק לזכרו, כפי שעיבד אותם נכדו הרב דוד לבנון בספרו במעלות קדושים, פירורי שמועות תולדות צדיק הרה"צ רבי דוד פרידמן האדמו"ר מפלויישט זצוק"ל הי"ד;  ישראל לבנון,  מצא חן במדבר, תשמ"ב, 1982;

פרידמן, זאב וולף.
היה חבר בבית הדין בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 170;
פרידמן, חיים נתן נטע,בן פנחס אליהו יצחק, שהיה ראב"ד ברוז'אן, Różan, Rizan, שעל יד ורשה. נולד בתרמ"ה,1885. היה רב ואב"ד בצ'רווין, Czerwin, שבאותו האזור. היה מחסידיו של האדמו"ר יוסף קאליש מאמשינוב, והיה בקי בספרי החסידות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד מזרחה, ובא לסטולין, Stolin, שבווהלין, שבאותה העת היתה כבושה בידי הרוסים, והיה מבאי ביתו של האדמו"ר מסטולין. נספה בטרבלינקה עם בנו פנחס אליהו יצחק וילדיו הרכים.
מקורות: רנו ליעקב שמחה, עמ 168; דף עדות ביד ושם;
פרידמן, חיים נטע.נולד בתרנ"ד,1894. היה רבה של צ'רווין, Czerwin, שעל יד ורשה. בתחילת מחמת העלם השניה עבר לקולנו, Kolno, Kolna, שבווהלין, שבאותה העת היתה בידי הרוסים.
נספה בשואה.
מקורות: דף עדות ביד ושם;
פרידמן, מנחם נחום, בן שלום יוסף מהוסיאטין.היה חתנו של דודו ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין. נולד בתר"מ,1880. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה. בתרצ"ז, 1937, כשדודו עלה לארץ ישראל, נשאר בווינה, וריכז סביבו את חסידי הוסיאטין שהיו שם. כשכבשו הנאצים את אוסטריה עבר ללבוב. כשכבשו הרוסים את האזור, בתחילת מלחמת העולם השניה, פעל הרבה למען הפליטים שהגיעו לשם, ושלח חבילות לאלה שגורשו לסיביר. כשכבשו הגרמנים את האזור, ביוני 1941, לא רצה שיבריחו אותו משם. נספה בלבוב בכסלו תש"ג. כך לפי אלפסי. לפי זיידמן גורש לבלז'ץ בסוף נובמבר 1942.
מקורות: וונדר, עמ 209-208; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 108; אלפסי, עמ 40; החסידות מדור לדור, א, עמ 67; זיידמן, יומן, עמ 188; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ קפב-קפג;
פרידמן, מרדכי שרגא, בן האדמו"ר מנחם נחום מבויאן.
בתרצ"ו,1936, נתמנה למלא את מקומו של אביו בצ'רנוביץ, אך סרב לקבל את האדמו"ר באופן רשמי. נספה בטרנסניסטריה בטבת תש"ב, 1942. אשתו, הרבנית הניה, בת האדמו"ר ישראל מוויז'ניץ, היתה באניית המעפילים מפקורה, שטובעה בידי צוללת גרמנית בים השחור על יד חופי תורכיה ב-5 באוגוסט 1944.
מקורות: אלפסי, עמ 42; החסידות מדור לדור, א, עמ 69; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רנב;
פרידמן, משה, ר' משה'ניו מבויאן. בן שלום יוסף.
היה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין, אך לא שימש כאדמו"ר. נולד בתרמ"א,1881. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ושם נעשה אחד המנהיגים של אגודת ישראל. בתרפ"ה,1925, עבר לקרקוב, ושם שימש כדיין. הוא היה אחד האישים הבולטים ביהדות החרדית המאורגנת בפולין, והתמסר לטיפוח רשת החינוך של אגודת ישראל. אחרי פטירתו של הרב מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין, נתמנה ר' משה'ניו להיות המנהל הרוחני של הישיבה. בתש"א,1941, הועבר מקרקוב לגטו טרנוב, Tarnów. לפי זיידמן (אישים), הוא גורש משם לבלז'ץ, ונספה באלול תש"ג,1943. לפי פנינה מיזליש, פדות, קיבל הרב פרידמן, הודות למאמציו של הרב מיכאל דב וייסמנדל, דרכון של פרגוואי, הועבר לוויטל שבצרפת, ומשם גורש לאושוויץ.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 426-417; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 109-108; בערל מארק, מגילת אושוויץ פנינה מיזליש, רבנים בשואה, סיני, אב-אלול תשנ"ה, עמ רפ"א; פנינה מיזליש, פדות, עמ 90, הע' 7; אלה אזכרה, ב, עמ 117-109;החסידות מדור לדור, א, עמ 67; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רצז-שא; קארל, קראקא, עמ 342;

[1] פרידלנדר, שלמה טוביה. נקרא על שם אביו, משום שנולד יתום.[2] ברשימת הנספים. לדברי פרופ' פרידלנדר יש כאן טעות, ולפי מכתב שקיבל אביו בימי מלחמת העולם השניה נפטר הרב פרידלנדר בביתו, כנראה מזקנה.