אונגר, ישראל - אוסלקה, פנחס

un

אונגר, ישראל יוסף, בן יעקב יצחק.
נולד בתרכ"ח,1868. האדמו"ר מז'אבנה-דמביץ,
Żabno-Dębice, שבגליציה המערבית. בתרע"ג,1913, נעשה אדמו"ר בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור.. כשפרצה מלחמת העולם השניה סרב לברוח למזרח פולין, שבאותה העת היתה בידי הרוסים. בחג השבועות תש"ב,1942, התקיימה בביתו, בסתר, תפילת החג האחרונה. נספה עם כל בני משפחתו בראש חודש תמוז תש"ב, 1942.
מקורות: אונגר, עמ 182-179; אלפסי, עמ 152; מדור לדור, א, עמ 320; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקצב-תקצג; וונדר, א עמ 52-53;

אונגר, מאיר. אדמו"ר.
בן חיים אליעזר מראדלוב, Radlów, שבגליציה המערבית (ע"ע). נספה בטרנוב,Tarnów, שבאותו האזור בראש חודש תמוז תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 180; אלפסי, עמ 52;

אונגר, מאיר אליהו, בן האדמו"ר ישראל יוסף מז'אבנה-דמביץ (ע"ע).
נספה בטרנוב, ,Tarnów שבגליציה המערבית, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 182;

אונגר, משה, בן בן-ציון (ע"ע).
נתפס בידי הגרמנים בצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבגליציה המערבית, ושולח לאושוויץ.
מקורות: לעהרער, ב, עמ 56;

אונגר, נפתלי, בן יהודה, שהיה האדמו"ר מסוקולוב.
נולד בתרמ"ב,1882. בתרצ"ט,1939, נתמנה לאב"ד בניימרק-נובי טארג, Nowy Targ, שבגליציה המערבית. נספה בסיון תש"ב,1942. לפי הזכרונות של קרובת משפחתו רחל הורוביץ, "הרבצען מבוסטון", הוא נרצח בעירו ימים אחדים אחרי שהגרמנים נכנסו לשם, בעת שלמד תורה בישיבה מאולתרת על הגג של בית חרושת, ונקבר בקבר אחים.
מקורות: וונדר, א, עמ 56; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 254; החסידות מדור לדור, א, עמ 321; The Bostoner Rebbetzin, Remembers, p.p.107-108 ;

אונגר, נפתלי צבי, בן משה אליקים בריעה.
נולד בתר"מ,1880. ויתר על הרבנות בדומברובה לטובת אחיו הצעיר, ודחה הצעה לרבנות באלטס-סנץ, Stary Sącz. גר בברדיוב,Bardejov שבסלובקיה, והקים בה ישיבה.[1] נספה בז'ילין, Zelené, שבאותו האזור, באב תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 320; באבדן מולדתי, לזכר ק"ק בארדיוב, עמ 9;

אונגר, ראובן, בן ישראל יוסף מז'אבנה-דמביץ, Żabno-Dębica (ע"ע).
היה תלמידו של הרב מאיר אראק מבוצ'אץ, שאחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לטרנוב[2]. הרב אונגר שימש כרב בקז'ימיירז' ויֶלקי, Kaziemierza Wielka, שבגליציה המערבית. כשאסרו הנאצים על השחיטה הכשרה בעירו הוא המשיך לדאוג לה על אף כל האיסורים. כתוצאה מכך תפסו אותו הגרמנים ועינוהו, כדי שימסור את שמותיהם של היהודים האחרים שהיו מעורבים בכך. נספה עם יהודי העיר והסביבה בחשון תש"ג, נובמבר 1942 בנו אליעזר, שהיה מראשי "השומר הדתי" בגליציה המערבית, עלה ארצה בתש"ד,1944, דרך הונגריה. ספרו "זכור" היה אחד הראשונים שתיארו את אימי השואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 182; אלפסי, עמ 152 ; וונדר, א, עמ 53; אונגר, עמ 108, 110, 132;

אוסובסקי (אסובסקי), ,Osowski Asowski ,חיים יצחק.
היה רבה האחרון של גירטגולה, Girtakol, שבליטא. נרצח בידי ליטאים.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 192; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אסובסקי, יהודה.
היה רבה האחרון של פיורֶה, Pajaris, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 478;

אוסובסקי, שלמה זלמן, בן יוסף ברוך.
נולד בתרמ"ג,1883. למד בישיבות מיר. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לרוסיה. שימש כרב בקופאנסק, Kopachi, Kopacze, שברוסיה הלבנה. אחרי המלחמה השתקע בסלובודקה שבליטא, ושם היה רב ודיין. נרצח כשלמד תורה בביתו, בפרעות שערכו הליטאים ב- 25 ביוני 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 184; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539 , 543; יהדות ליטא, עמ 25; ליטע, I, עמ 1681; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 104, 197; אשרי, חורבן ליטע, עמ 50; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אוסטרו, ,Ostro אליעזר ליפא, בן שרגא אורי.
הוסמך לרבנות, אך לא רצה להתפרנס ממנה. היה חבר בבית הדין הרבני ברציונז', Raciąż, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: גלעד לקהילת רציונז', עמ 131;

אוסלקה, Osalka פנחס, בן גבריאל.
בתרע"ח, 1918 בא ללובומול Luboml, שבווהלין ממוגילניצה, Mogielnica, שבאזור ורשה, והוכתר כ"רבה החדש" של העיר. ידע היטב פולנית, ונחשב לרב מודרני. בתרצ"ה, 1935, היה ציר בקונגרס של ההסתדרות הציונית החדשה, הצ"ח, שהתקיים בווינה. אחרי שאביו נפטר, בתרצ"ח, 1938, חזר למוגלניצה. נרצח בגטו ורשה.
מקורות: ספר יזכור לקהילת לובמול, עמ' 113, 161, 180, 181; עדות נכדו פרופ' שאול פוקס;

[1] ברדיוב שבסלובקיה, צאנז-נוביסונץ' ואלט-סנץ שבפולין קרובות לגבול, ועד אחרי מלחמת העולם הראשונה השתייכו לתחומי הממלכה האוסטרו-הונגרית.יהודים רבים מהאזור הזה בפולין עברו לשם במאה הי"ט ובראשית המאה העשרים והקימו בה קהילה חסידית.
[2] הרב מאיר אראק היה מגדולי הרבנים בפולין שלפני השואה. עגנון מזכיר אותו בכמה מספריו.

אופנהיים, יהודה - אושפאל, שלמה

op

אופנהיים, Openheim,יהודה, בן אברהם.
למד בישיבות גרודנה וסובאלק Suvałki,, שבאזור ביאליסטוק. נספה בגטו קובנה.
מקורות: יזכור בוך סאוואָלק, עמ 371;

אוקונובסקי, Okonowski, משה (משה וארשעווער).
נולד בתרס"ח,1908. אף שבא ממשפחה חסידית בוורשה למד שם בישיבה הליטאית "תורת חיים". אחר כך נתמנה לראש ישיבה של כתה א בישיבת חכמי לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה גרשו הנאצים את תלמידי הישיבה והר"מים שלה, והוא עבר לוורשה, אל הוריו. ב-1940 אסרו הנאצים כמה אישים שנמנו עם המנהיגים הרוחנים של יהודי ורשה, ובהם גם את הרב אוקונובסקי שהיה רשום אצלם כראש ישיבה, והרגו אותו.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 321-317;

אוקליאנסקי, Oklianski, אבנר.
גיסו של אברהם יצחק בלוך (ע"ע). נולד בתרמ"ה,1885. בתרפ"ז,1927, נתמנה להיות היה ראש הישיבה ומנהל המכינה בישיבת טלז. היה נוסע לאמריקה, כשליח לגיוס כספים למען הישיבה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 33; ליטע,I, עמ 1820; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 198; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אורדמן, Ordmann, ישראל, נולד בתרס"ט,1909.
היה ר"מ בישיבת טלז. בימי הכיבוש הסובייטי, בראשית מלחמת העולם השניה, נאלצה הישיבה להתפצל ולעבור לארבע עיירות. הרב אורדמן נסע אליהן, והגיד שיעורים בהלכה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991; אלה אזכרה, ג, עמ 320; אשרי, ממעמקים א, עמ רמד;

אורלוביץ, Orlowitz,(ארלוביץ), זליג.
נולד כנראה בתרנ"ט,1898. היה רבה האחרון של רקישוק Rokiškis, Rokishok ,,שבליטא. בימי הכיבוש הנאצי עודד את בני קהילתו לקדש שם שמים, והיה מן הראשונים שנספו בעירו, כנראה ב- 10.8.41.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 651; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 155, 199; אשרי, חורבן ליטע, עמ 322; רבני ברית המועצות, 1939-1991; ש"ז ברגר, בית משיח , גל 507;

אורליאן, Orlean, יהודה לייב.
נולד בתר"ס,1900, למשפחה מחסידי גור. כשנוסדה אגודת ישראל בפולין, בתרע"ח,1918, הצטרף אליה, ואחר כך היה ממייסדי פועלי אגודת ישראל, וכתב הרבה מאמרים שעסקו באידאולוגיה של שתי התנועות הללו. כשהצטרף כמחנך לרשת החינוך של "בית יעקב" פרש מהנהגת התנועה. זמן מה היה המנהל של סמינר "בית יעקב" בוורשה, ובתרצ"ה, 1935, נתמנה להיות המנהל של הסמינר בקרקוב, ונודע כמחנך מסור ובעל שאר רוח. כשפרצה מלחמת העולם השניה נאלץ לעבוד בעבודות כפייה, אך המשיך לעסוק בחשאי בחינוך, ושמר על הקשרים עם המורות של רשת "בית יעקב" ברחבי פולין, עד כמה שהדבר היה אפשרי. לשם כך הוא קיבל תמיכה מן הג'וינט. העבודה הזאת סיכנה אותו במיוחד, והגרמנים התנכלו לו. לכן עבר בינואר 1940 מקרקוב לוורשה. גם שם המשיך במלאכת החינוך, ברשת בתי הספר שתוחזקה על ידי היודנראט והג'וינט, ופעלה עד יולי 1942, כשהתחילו הגירושים למחנות. אז עבד זמן מה בארכיון של הקהילה, וניסה להציל את הספרים וכתבי היד שנותרו בדירותיהם של היהודים שגורשו. הוא קיבל דרכון של פרגוואי שנועד להצילו, וביוני 1943 העבירו אותו הגרמנים למחנה של בעלי נתינויות החוץ בברגן בלזן, בתקוה להחליפו עם נתיני גרמניה שנעצרו בפרגואי. אך ממשלת פרגוואי חזרה בה מן ההסכם, ובשמחת תורה תש"ה,1944, הושמדו רוב היהודים שהיו בברגן בלזן שהיו להם דרכונים כאלה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 205-191; א"ד שטשעגאָווסקי, מיט הקדוש ר' יהודה לייב אָרלעאן און ראדאָמסקער בני תורה הי"ד אין קראָקאָווער געטא, דאס אידישע וואָרט, נומ' 336, עמ 49; אלה אזכרה, א, עמ 189-177; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 241-242;


אורי, Uri, Ari(ארי), דוד, בן פנחס אריה.
נולד בתרל"ו,1876. בין שתי מלחמות העולם היה רבה של קשיווצ'ה-קריפטש,Krzywza, שבגליציה המערבית. הדפיס ספרים שלו וההדיר ספרים של אחרים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 335; וונדר, א, 281-287;

אורנבך, Orenbach ,יהודה אלעזר, בן אברהם מנדל.
נולד בתרנ"ח,1898. בזמן השואה התמנה כמורה הוראה בויירושוב, Wieroszów, שבאזור לודז', כי באותה העת נשארה העיר בלי מורה הוראה. נספה בשואה.
מקורות: ויירושוב, ספר יזכור, עמ 84, 279;

אורנר,Orner, חנוך העניך, בן זאב יהודה.
בתרס"ט,1909, נתמנה לרבה של לסקז'ב, Łaskarzew, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 291;

אורנשטיין, Orenstein,אברהם אביש, בן בן-ציון.
היה אדמו"ר באושווינצ'ים. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ נב;

אורצקי, Orecki, Orecker (אורצקר), אליעזר.
נולד בתרמ"ו,1886. הוסמך לרבנות בישיבת סלובודקה. בתר"ע, 1910, בא לפיטשייב Pitshayev, ,Potchayev , שבווהלין מפיוטרקוב,Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהאזור נכבש בידי האוסטרים, הוגלה עם בני קהילתו לצ'כיה. בימי השלטון הפולני, בין שתי מלחמות העולם, היה פעיל בענייני החינוך, וניסה לשמור על החינוך המסורתי בעירו כשהקים תלמוד תורה שלמדו בו גם לימודים כלליים. תחילה התנגד לציונות ודרש לסלק מן הבתים את הקופות של הקרן הקיימת ולהחליף אותן בקופות צדקה בשביל הישיבות. עם הזמן הבין שלא כדאי לו להתעמת עם הנוער הציוני בעירו ועם מקצת מן המבוגרים, ולכן התקרב לציונות, ואף תרם לקרן הקיימת לישראל. היה פעיל בכל מוסדות הציבור היהודיים בעירו. אשתו היתה משכילה, וידעה היטב פולנית. כשהאזור נכבש בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, הם רדפו אותו. הוא ניסה לברוח לווילנה, שבאותה העת היתה עצמאית, אך לא הצליח. נספה ביולי 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991; פיטשאיעווער יזכור בוך, עמ 138-142;


אושפאל Ushpol, Uszpol,(אושפיל), שלמה אליהו.
בא ממשפחה של חסידי חב"ד, והיה מקורב מאד לאדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון. נקרא: "דער דוגעלישקער עילוי", על שם העיירה דוגלישוק, Daugeliszki, שבה נולד. למד בישיבת דווינסק, Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, אצל יוסף רוזין, "הגאון הרוגצ'ובי", והוסמך על ידיו להוראה. בימי מלחמת העולם הראשונה הגיע לפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ושם נתמנה על ידי ועד הרבנים להיות הממונה על 600 ספרי תורה שהובאו לשם מעיירות רבות. אחרי מאמצים רבים עלה בידיו לחלץ מן הסובייטים, בתרפ"ט,1929, בשיתוף עם ממשלת פולין, עשרים ואחד ספרי תורה. שלטונות ברית המועצות דרשו בעד שיחרורם סכומי כסף גבוהים מאוד, אך הרב אושפאל הצליח לשכנע אותם שיש לגבות מכס רק מרווחי עסקים, ולא מספרי תורה שנמסרו למשמרת. ספרי התורה הללו נשלחו אל הצירות הסובייטית בוורשה, ומשם הועברו לווילנה. בתרפ"ו,1926, התמנה לאב"ד בקורניץ ,Kurenets Korenitz, שבאזור וילנה. עסק הרבה בצרכי הציבור, והודות לקשרים שהיו לו עם נדבנים באמריקה השיג משם כספים בשביל תלמידיו העניים.היו לו קשרים טובים עם השלטונות, וגם אותם הוא ניצל לטובת הציבור היהודי. הביא לקבר ישראל את החיילים היהודים שנפלו בסביבה בימי מלחמת העולם הראשונה. בחול המועד סוכות תש"ב,1941, הלך בראש השיירה שהובילה את יהודי עירו דוגלישוק אל מותם.
מקורות: מגילת קורניץ, עמ 80-82; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 541; רבני ברית המועצות, 1939- 1991; ש"ז ברגר, בית משיח, גל 501;

אושרוביץ, אברהם - אייבשיץ, אלימלך

os

אושרוביץ, ,Osherowitz אברהם חיים זלמן, בן יעקב משה.
נולד בתרכ"ח,1868. למד בישיבת וולוז'ין, והוסמך בידי הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין), ור' יצחק אלחנן ספקטור. היה רבה של לאחווה, Lachwa, שבווהלין, ושם הקים בין היתר את חברת "תפארת בחורים", שבה למדו בכל ערב תנ"ך וגמרא. כשנכנסו הרוסים לעיר בספטמבר 1939 וסגרו את החדרים ואת הישיבות, הוא ארגן, עם גיסו הרב אליעזר אריה ליכטנשטיין (ע"ע), את הברחתם בסתר של יהודים לווילנה. שניהם לא הסכימו לעזוב את העיר ולעבור ליפאן עם בני הישיבות. אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר, ביולי 1941, הם אסרו אותו, ושיחררו אותו תמורת כופר רב. כך לפי פנקס הקהילות. לפי "ראשונים למרד" אסרו אותו הגרמנים ב-1 באפריל 1942, עם עוד אחד עשר איש, כבני ערובה, והבטיחו לשחררם עד של יהודי העיר יכנסו אל הגטו. נספה עם חיסול הגטו ב-3 בספטמבר 1942.
מקורות: ראשונים למרד, לחווה, עמ 97, 100,288-290, 457, 458, 474; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 261, 262;

אושרוביץ, יעקב משה.
בן ישראל. נולד בתרכ"ח,1868. למד אצל הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין) מוולוז'ין, ואצל הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק. הוסמך לרבנות בידי הנצי"ב והרב יצחק אלחנן ספקטור. אחר כך למד ב"כולל" בקובנה. מתרנ"ד,1894, או מתרנ"ה,1895, כיהן כרב בברזה קרטוסקה,Bereza Kartuska,Kartusskaya Bereza, שבווהלין. נבחר לתפקיד זה על ידי עשירי העיר, אך רוב אנשי הקהילה העדיפו את הרב יהושע מרדכי קלצ'קין. הרב אושרוביץ נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 223, 224; פנקס פרוזשענע, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 356;

אטינגון, ,Etingon אשר אנשל.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של חומסק, Chomsk, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 251;


אטינגר (עטינגער), Etinger , שאול זאב. היה תלמידו של הרב יהושע פנחס בומבך. מתרס"ד, 1904, היה מו"ץ בהאליץ', Halicz, שבגליציה המזרחית. בערך בתר"ע, 1910, התקבל כדיין ומו"ץ בפודגורז'ה, פרוורה של קרקוב, וכעבור זמן מה היה הראב"ד שם. נכלא בגטו של קרקוב שהוקם בפודגורז'ה, ומשם שולח לבלז'ץ ונספה.
מקורות: פנקס הקהילות, גלילציה המזרחית, עמ' 173; פורום בחדרי חדרים, ה' בסיון תש"ע, 18.5.2010;

אֶיגר, Eiger ,אלטר עזריאל מאיר, בן אברהם.
נולד בתרל"ג,1873. תחילה עסק במסחר. כשנפטר אביו, בתרע"ז,1917, ירש אחיו הבכור שלמה (ע"ע) את הרבנות בלובלין, והוא עבר לפולאווה, Puławy, שבאזור לובלין, ושם היה אדמו"ר. עבר לוורשה, ומשם לאוטבוצק, Otwock, הסמוכה. נפטר בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ד, עמ 129-127; פנקס הקהילות, לובלין קיילצה, עמ 21;

איגר, עקיבא.
כיהן כרב בלודז'. בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב,1942.
מקורוח: לאָדז'ער געטא, עמ 445;

איגר, שלמה, בן אברהם.
נולד בתרל"א,1871. היה אדמו"ר בלובלין, אך התפרנס ממסחר. בתרע"ה,1915, הוכתר לאדמו"ר, עם אחיו עזריאל (ע"ע), אחרי פטירתו של ר' מאיר שפירא, תרצ"ה,1935, נתמנה כמנהל של ישיבת חכמי לובלין, ואף תמך בה מבחינה כספית. בין הספרים והקונטרסים שחיבר היה הקונטרס "תקנת רבים" (ורשה, תר"ץ,1930), שבו הציע להתקין לסוחרים היהודים היתר עיסקא שנתי, כדי לפטור אותם מן העבירה של איסור ריבית. כשנכנסו הגרמנים ללובלין הושיט עזרה ליהודי העיר ולפליטים שבאו אליה. כשחשש מפני ידם של הגרמנים עבר לוורשה, ושם נפטר בתמוז ת"ש,1940.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ב, עמ 231-228; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרצו-תרצז;


איגר, שלמה אלעזר, בן אלטר עזריאל מאיר (ע"ע).
אחרי שנפטר אביו באוטבוצק, Otwock ,בתמוז תש"א,1941, מילא את מקומו זמן קצר, עד שנספה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286; אלפסי, עמ 208; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלה אזכרה, ה, עמ 129; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכג תשכד;

איזבוצקי, Izbucki,יצחק.
נולד בתר"ס,1900. כיהן ברב בז'לוצק,Żoludzk , שבווהלין. נספה עם בני קהילתו שנכלאו בגטו של רפאלובקה, Staraya Rafalovka,Rafalivka.
מקורות: ז'לוצק, עמ 146 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייבשיץ, Eibshitcz ,אלימלך.
מתרפ"ז,1927, כיהן כרב בלופושנו, Łoposzno, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין, קיילצה, עמ 274;

אייבשיץ, משה - אייזנשטיין, אהרן

ei

אייבשיץ, משה, בן מאיר.
היה רבה האחרון של שצ'רצוב, Szcerców, שבאזור לודז', והיה לו בית כנסת משלו. כשפרצה מלחמת העולם השניה היה כבן שבעים נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 266; מכתבו אלי בדוא"ל של קרוב משפחתו מיכאל זליגסון מניו יורק;

אייגס Eiges, ,(אייגש), חנוך העניך, בן שמחה ראובן.
נולד בתרכ"ד,1863. למד בישיבות בליטא. בתרנ"ח,1898, נבחר לרבנות של וילנה, ובתפקיד זה שימש יותר מארבעים שנה. בין היתר הקים שם עם ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע), "קיבוץ" שבו – כמו בישיבות אחרות במזרח אירופה – למדו התלמידים המובחרים. בתר"ע,1910, נבחר כנציג לאסיפת הרבנים בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג). אחרי הצהרת בלפור הצטרף לתנועת המזרחי, ובתרפ"ג,1923, היה בין החותמים על הכרוז של רבני פולין וליטא למען קרן החלוץ המזרחי. במחצית השניה של שנות העשרים, כשהמרכז של המזרחי עבר מווילנה לוורשה, פחתה פעילותו בתנועה, אך הוא המשיך לתמוך בה ועודד את הצעירים לעלות לארץ. בתרצ"ה,1935, היה בין יוזמי הקמת "מחלקת החרדים" בקרן הקיימת לישראל. נספה בווילנה ביולי 1941. לפי גירסה אחרת בפונאר, Ponary, Paneriai.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 269-262; זיידמן, יומן גטו ורשה (להלן: זיידמן, יומן), עמ 196; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 501; פנינה מיזליש, פדות, עמ 41, הע 19; יהדות ליטא, עמ 25; משה צינוביץ, אישים וקהילות, עמ 238-240;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייגס (אייגש), ד"ר שמחה ראובן, בן חנוך העניך (ע"ע).
נולד בווילנה בתרס"ה, 1905, וקיבל חינוך תורני. מתרפ"ד עד תרפ"ז,1924-1927, למד בבית המדרש לרבנים על שם הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין. ב-1929 כתב עבודת דוקטור על מושג הכסף בתלמוד. בגרמניה היה פעיל בסניפי הנוער של המזרחי, וכששב לליטא היה חבר המועצה הארצית של "תורה ועבודה". נספה עם אביו ב- 1941, בפונאר, שעל יד וילנה.
מקורות: פנינה מיזליש, פדות, עמ 41, 19; בית המדרש לרבנים בברלין, עמ 47;

איידלברג, Eidelberg,מרדכי דב, בן יצחק.
נולד בתרמ"א,1881. למד בישיבת וולוז'ין, והוסמך לרבנות בידי הרב רפאל שפירא ואחרים. תחילה שימש ברבנות בליסקובה, Liškeve,שבליטא, ובימי מלחמת העולם הראשונה עבר לניקולאייב, Nikolayevska Novorossiskaya, שבפלך חרסון באוקראינה. כשפרצה המהפכה הרוסית אסרו אותו הקומוניסטים, ואחרי השתדלויות מרובות שיחררו אותו. בתרפ"ב,1922, התירו שלטונות ברית המועצות לפליטים היהודים מפולין לעזוב את המדינה. אז יצא משם גם הרב איידלברג. הוא בא לביאליסטוק, והשתדל לעורר את דעת הקהל היהודית לסבלותיהם של היהודים בברית המועצות. בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב בסביסלוץ', Swisłocz, שבווהלין, ואחר כך עבר למאקוב מזובייצק, Maków Mazowiecki, שבאזור ורשה. בתרפ"ח, 1928, נתמנה כרבה של פלוצק, Płock, שבאזור לודז'. היה בוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין, ועזר בגיוס כספים לישיבות שבליטא. שלח שלושה מבניו ללמוד תורה בארץ ישראל, ובתר"ץ, 1930, ביקר בה ונפגש עם הרב קוק. חיבר את בספר "חזון למועד" על מצבה של הדת היהודת בברית המועצות. כשכבשו הגרמנים את פלוצק, נלקח לעבודות כפייה, הוברח לוורשה, ואחר כך הצליח להגיע ללומז'ה, Łomża, שהיתה בתחום הכיבוש הרוסי. היהודים רצו למנות אותו כרב העיר, אך מחמת הלשנה נאלץ לעזוב את המקום ונדד בערים שונות בליטא. בסוף היה בלאחוביץ', Lakhovicz, ומשם שלח עזרה לרבנים שהוגלו לסיביר. נספה עם חורבן העיירה, בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 302-294; ספר זכרון לקהילת לומז'ה, עמ 120; פלוצק, תולדות קהילה עתיקת יומין בישראל, עמ 396; יזכור לקהילת סביסלוץ, עמ 25-27;

איידלמן, Eidelman,אליעזר (אליעזר השני), בן שמריה.
בתרס"ד,1904, נתמנה כרבה של רוביז'ביץ, Rubieżewicze,שבווהלין. שם התפרנס בדוחק מזיכיון למכירת שמרים. הקים את בית הספר "חורב", ושלח את בוגריו ללמוד בישיבות גבוהות. נספה בשואה.
מקורות: ספר רוביז'ביץ דרבנה והסביבה, עמ 108; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 590;

אייזן, Aisen,Eisen,אברהם.
נולד בתר"ם,1880. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בסווירז', Swirż, שבגליציה המזרחית. מתר"ע,1910, היה דיין בפודהיצה, Podhaice, שבאותו האזור. בתרפ"ח,1928, יזם את הקמת הסניף של אגודת ישראל בעירו. נספה בתש"ג.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 90; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 412; ספר פודהיצה, עמ 52;

אייזן, יצחק, בן אברהם.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כדיין ומו"ץ בויילופולה סקשינסקיה, Wielopole Skrzynskie, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 130;

אייזן, משה פנחס הלוי, בן חיים.
נולד בתרמ"ג,1883. מילא את מקומו של חותנו האדמו"ר ישראל לנגנר מרוהטין, Rohatyn, שבגליציה המזרחית, שישב בברודי,Brody, הסמוכה. שם נספה.
מקורות: וונדר א, עמ 102; אלפסי, עמ 164; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסט;

אייזנבוד,Eisenbud ,אליהו, בן נח.
נולד בתרל"ז,1877. זמן מה כיהן כרב בהורודישצה, Horodyszcze, שבווהלין. היה רבה של ואסילישקי Vaslishki ,. היה מראשוני תנועת המזרחי. היה פעיל בענייני הציבור, ובין היתר היה ממייסדי בית הספר "יבנה" של המזרחי בעירו. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים היה בין החותמים על כרוזי הרבנים שקראו להצטרף אל המזרחי. תמך בעלייתם של חברי הפועל המזרחי בעירו לעלות ארצה, וכמה עשרות מהם אכן עלו לפני מלחמת העולם השניה. ב-1941 עינו אותו הגרמנים ואחר כך ירו בו.
מקורות: ספר זכרון לקהילות שצ'וצ'ין ואסילישקי, אוסטרין, נובידבור, רוז'אנקה, עמ 136-137, 141, 144-146,
237; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 488-489; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 287 , 325, 326, 327, 484; רבני ברית המועצות, 1939-1991 ;

אייזנבוד, נח, בן אליהו (ע"ע).
היה אב"ד בפינסק,Pinsk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נספה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 28;

אייזנברג, ,Eisenbergיהודה לייב, בן יוסף.
בתרצ"ג,1933, התקבל כראב"ד בלאסק, Łask., שבאזור לודז'. היה חובב ארץ ישראל, ועם זאת התנגד לציונות והיה מקורב לאגודת ישראל. הגרמנים התעללו בו מן היום הראשון לכיבוש העיר בידיהם. כשהיה חבול מן ההתעללויות שלחו אותו יהודי העיר ללודז', כדי שיתרפא שם ואולי יוכל להינצל. אך הוא תבע שיחזירו אותו ללאסק, כי רצה להיות עם בני עדתו בימי צרתם. הוא סרב למלא את פקודת הגרמנים לשרוף את בית הכנסת בלאסק, ודרש מן הצעירים היהודים להתנגד בכוח למילוי הפקודה. אחרי שהרגו חייל גרמני התבצרו שבעה עשר צעירים יהודים בבית הכנסת וקברו שם את ספרי התורה. כולם נהרגו. הרב אייזנברג נספה במחנה חלֶמנו .
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 240-237; אלה אזכרה, ז, עמ 15-13; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 136, 137, 138, 139;

אייזנשטיין,Eisenstein ,הרב ד"ר אהרן.
למד בבית המדרש לרבנים בווינה. מתרצ"א,1931,עד מלחמת העולם השניה כיהן כרב בציישין, Cieszyn, שבגליציה המערבית. אביו, שלפי שעה שמו אינו ידוע לנו, היה מפעילי המזרחי בסטניסלבוב, Stanisławów Ivano Frankovsk,. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 307; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 72;

אייכנבוים, שמעון - אייכנשטיין, יחזקאל

ei

אייכנבוים, Eichenboim, Eichenbaum,שמעון.
היה תלמידו של דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון", ומוסמך האוניברסיטה והמכון למדעי היהדות בוורשה. שימש כמורה לדת בבתי ספר תיכוניים בטרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 475-474;

אייכנשטיין Eichenstein, אהרן, בן אברהם חיים.
רוזדול-ראזלא,Rozdół, שבגליציה המזרחית. נספה באדר א תש"ג,1943, בכפר ליד סטרי, Stryj.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, אלתר יצחק שלום, בן חנוך העניך.
היה רב ואדמו"ר בבוסק, Busk, שבגליציה המזרחית. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 289;

אייכנשטיין, אליהו, בן ר' משה מזידיטשוב, Żydaczów.
גליציה המזרחית. מילא את מקומו של אביו שם אחרי שהוא נאלץ לעזוב את עירו בגליציה ועבר למונקאץ', Munkacz, Mukačevo שבקרפטורוס (אז צ'כוסלובקיה. היום אוקראינה). נספה בסיון תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 178; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רכה;

אייכנשטיין, אלכסנדר סנדר ליפא
בן האדמו"ר יוסף מטרנופול, Tarnopol, גליציה המזרחית. נולד בתר"מ,1880. מתרפ"ג, 1923, היה רבה של סטרוסוב, Strosów, שבאותו האזור. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 144; אלה אזכרה, ג, עמ 156; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 383; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייכנשטיין, אלכסנדר סנדר ליפא
בן משה מזידיטשוב, Żydaczów. גליציה המזרחית. נספה באושוויץ בסיון תש"ד.
מקורות: וונ דר, א, עמ 138;

אייכנשטיין, בן ציון
בן אלכסנדר סנדר ליפא שהיה אב"ד בצאנז, Sącz Sanz, Nowy,
שבגליציה המערבית. נספה בשואה. כל הרבנים מבני משפחת אייכנשטיין (על שמו קראו להם בן ציון'לך) שהיו בצאנז בזמן הכיבוש הנאצי נתפסו כבני ערובה ונדרשו להסגיר לידיהם את אחד היהודים שמבריח ניסה להעביר אליו מכתב ביידיש. הם לא הסגירו אותו, ושולחו לאושוויץ.
מקורות: וונדר, א, עמ 145; שלמה זלמן לעהרער, צאנז, די הייליגע פארשווינדענע שטָאט (להלן: לעהרער), ב, עמ 72, 73;

אייכנשטיין, זאב וולף.
נולד בתר"ל, 1870. מתרפ"ב,1922, עד תרצ"ו,1936, היה רבה של וישניצה
Wiśnic Nowy, שבגליציה המערבית. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 145;

אייכנשטיין, חיים יוסף, בן משה.
היה רב ואדמו"ר באוקילבה, Ochlopow, ובוולוויץ, Wołowiec,שבגליציה המזרחית. מתרצ"ה,1935, מילא את מקומו של אביו במונקאץ',Munkacz, Mukačevo , שבקרפטורוס. נספה בשואה.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, יהושע, בן אשר.
האדמו"ר מזידיטשוב-גרוסוורדיין, Żydaczów-Grossvardein. נולד בתרנ"ו,1896. למד בישיבות חסידיות בגליציה, וזמן מה ישב בבעלז. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ומשם לגרוסוורדיין,,Grosswardein, Oradea שבטרנסילבניה, שבה ניהל עדה חסידית. כשנכנסו הגרמנים להונגריה במרס 1944 ביקש מן היהודים בעירו לעבור לרומניה, אך הוא לא עזב את העיר. כשגורשו יהודי העיר הגיע למחנה עבודה, ובכל התקופה שעשה במחנות הקפיד על קיום המצוות ועודד את רוחם של היהודים שהיו במחיצתו. נפטר בגרמניה בסיון תש"ה, 1945, זמן קצר אחרי השחרור.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 242-239; החסידות מדור לדור, א, עמ 289; חכמי טראנסילוואניה, עמ קיב;

אייכנשטיין, יוסף, בן אלכסנדר סנדר יום טוב ליפא.
היה אדמו"ר בטרנופול, Tarnopol, גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243; החסידות מדור לדור, א, עמ 285;

אייכנשטיין, יחזקאל.
היה רב או אדמו"ר בניימירוב, Niemirów, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 338;

אייכנשטיין, יצחק - איינבינדר, יהודה

ie

אייכנשטיין, יצחק, בן משה.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרע"ב,1912, ירש את מקומו של אביו כרבה של רודקי, Rudki, Ridik, שבאזור לבוב. בימי השלטון הסובייטי בעיר עבד בבית המטבחיים.
נספה עם נכבדי הקהילה סמוך לכניסת הגרמנים לעיר, ביולי 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייכנשטיין, יצחק אייזיק מנחם, בן שלמה יעקב.
נולד בתרל"ט,1879. תחילה היה אדמו"ר בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. בתרס"ט,1909, נעשה אדמו"ר בפודהיצה, Podhaice, שבאותו האזור, ושם כונה "האדמו"ר מבורשטין". בקיץ תש"ב, 1942, הקימו הגרמנים בביתו בית מלאכה, ובו עבדו כעשרים בעלי מלאכה שהיו חיוניים למשק הגרמני. נפטר בגטו של פודהיצה באדר א תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 91-88; ספר בורשטין, עמ 295; ספר פודהיצה, עמ 39, 54, 138-137; וונדר, א, עמ 164-162; החסידות מדור לדור, א, עמ 285; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 411, 413 ;

אייכנשטיין, יצחק שלום.
בוּסק, Busk. גליציה המזרחית.
נספה בשואה.
מקורות: ספר בוסק: לזכר קהילה שחרבה, עמ 285 ברשימת הנספים;

אייכנשטיין, מנחם מנדל, בן חיים אברהם.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, עמ 125 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה, בן יהושע השל.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בסחודניצה, Schodnica, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 358;

אייכנשטיין, משה.
נולד בערך בתרל"ד,1872. בתרנ"ב,1892, התקבל כאב"ד בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית, תוך מחלוקת קשה עם גיסו נפתלי ארליך (ע"ע). בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב ואדמו"ר בוורצקי Nizni Verecki, Nyzhni Vorota,שבאותו האזור. כעבור שנים אחדות עבר למונקאץ',Munkacz, Mukačevo, שבקרפרטורוס (אז צ'כוסלובקיה היום אוקראינה). אחר כך חזר לעירו. משם גורש לאושוויץ, ונספה בסיון תש"ד,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 179-178; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה יצחק.
היה רב בצאנז,Sanz, Nowy Sącz , שבגליציה המערבית. נספה ב"אקצית הרבנים" שנערכה בעיר ביוני 1941.
מקורות: ספר סנץ, עמ 772; לזכר קהילת צאנז, עמ 142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 264;

אייכנשטיין, מתתיהו אהרן.
בתרצ"ה, 1935, נתמנה לרבה של רוזדול-ראזלה, Rozdół, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 511;

אייכנשטיין, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. זמן מה היה אב"ד בסכונדיצה, Schodnica, ובחודורוב, Chodorów,שבגליציה המזרחית. בתרצ"ו,1936, בערך נתמנה לרב בשדליסק,Siedliska , שבאזור לובלין. התנגד לציונות. מתנגדיו האשימו אותו שקנה את הרבנות בכסף, ו-162 רבנים הטילו עליו חרם. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לברית המועצות, ונראה שבדרך לשם נפטר או נהרג. כך לפי פנקס הקהילות. לפי מקורות אחרים נספה בתש"ג,1943).
מקורות: ספר זכרון לדרוהוביץ', בוריסלב והסביבה, עמ 191. ספר דמביץ, עמ 186; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 572;

אייכנשטיין, שמשון, בן אהרן מנחם מנדל.
מתרפ"ג,1923, ניהל את ה"חצר" של חסידות אולסק,Olesko , בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 287; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 56;

איילנברג,Eilenberg ,יוסף.
היה דיין ומו"צ בזלוטשוב, Złoczów, שבגליציה המזרחית. נספה ביוני 1941.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 508;

איינבינדר,Einbinder,יהודה לייב.
בתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקובילניק,Kobilniki, Kobilinik, Narach, שבאזור פינסק, Pinsk, רוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נספה בתשרי תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 534; ספר קובילניק, עמ 244. מופיע ברשימת הנספים, ללא פרטים נוספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;