איינשטיין, דניאל - אלטר, אברהם

ei

איינשטיין,Einstein ,דניאל.
היה רבה האחרון של גלוון, Gelvonai, Gilwany, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941, ביער על יד וילקומיר, Vilkomir, Ukmerge.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 194; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

איש הורוביץ, Ish-Horowitz,אפרים פישל, בן דוד הלוי.
ירש את מקומו של אחיו נחמן כרב בלישץ, Lysiec, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

איש הורוביץ, יוסף הלוי, "דער פינסקר".
למד עם ביאליק בישיבת וולוזי'ן. עד המהפכה הרוסית כיהן כרב בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה, ואז ברח לפולין. היה ציוני, ונסע בעיירות כמטיף למען ארץ ישראל. בת"ש,1940, עבר לבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית, שבתחילת מלחמת העולם השניה נכבשה בידי הרוסים, ושם למד תורה ולימד את הנערים (כנראה בחשאי. פ"מ). נפטר מטיפוס.
מקורות: ספר בוצ'אץ', עמ 241, 245-244;

איש הורוביץ, משה הלוי.
היה אב"ד בסטניסלבוב, Stanislawów ,Ivano Frankovsk. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155;

איש הורוביץ, נחמן, בן דוד הלוי.
היה בקוזלוב,Kozłów , בלישץ, Lysiec, ובהאליטש, Halicz, שבגליציה מזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

אלבלינגר,Elblinger , לייב.
בתרצ"ג-תרצ"ד,1934-1933, הוציא לאור עם הרב יהושע משה אהרונסון (שניצַל מן השואה וחיבר את הספר "עלי מרורות") את הירחון הרבני "בית אברהם", שבו כתבו אנשי ישיבת סוכאטשוב, Sochaczew. נספה בשואה.
מקורות: עלי מרורות, עמ 27, 69, 385;

אלברג,Elberg ,Eilberg ,אברהם נתן.
נולד בתרכ"ח,1868. בתרס"ג,1903, נתמנה כאב"ד של זגירז', Zgierz, שבאזור לודז', ובסוף תרפ"ה,1925, כאב"ד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. השתתף בכתבי עת תורניים, בהם "תל תלפיות". ההדיר כמה ספרים, וכתב ספרים אחדים שלא נדפסו. בתרפ"ד, 1924, נדפס ספרו "בית נאמן". קרב גם את הצעירים בעירו שנטו לתנועה הציונית. כשפרצה מלחמת העולם השניה סייע לפליטים היהודים שעברו בעירו. כששרפו הנאצים את בית הכנסת פסק שהיהודים לא יסכנו את עצמם כדי להציל את ספרי התורה. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: ספר זגירז' א, עמ 371-367, 530;

אלטהויז, Althoiz, Altahus, אליהו חיים.
נולד בניקולייב,Nikolayev , שבאוקראינה. היה מקורב לר' יצחק יוסף שניאורסון, האדמו"ר מליובאביטש. בימי מלחמת העולם הראשונה ישב בקרונשטאט, Kronstadt, שעל יד פטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ושם הציל יהודים רבים. כשאסרו הסובייטים את האדמו"ר הם אסרו גם את בנו יחידו של הרב אלטהויז בעוון החזקת ספר תורה במחתרת, הגלו אותו לסיביר ושם נפטר. אחרי שהשלטונות הסובייטיים שיחררו את הרבי הוא נסע לריגה, והזמין אליו את הרב אלטהויז, שפעל שם הרבה בארגון "אחוות תמימים" של חב"ד. נספה עם חורבנה של יהדות ריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369;

אלטהויז, מנשה, בן בנימין מניקולאייב.
מרבני חב"ד. נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 162;

אלטוורג, ,Altwarg אליהו זאב.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בדרוהיצ'ין, Drohiczyn, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 244;

אלטמן, Altman ,Altmann יוסף אלחנן.
כיהן כרב באפטא, Opatów, שבאזור לובלין. בתקופת הכיבוש הנאצי המשיך ללמד תורה בבית המדרש של ר' אברהם יהושע השיל, ה"אוהב ישראל". נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 225;

אלטר Alter(אלתר), אברהם.
לפני מלחמת העולם השניה גר בסוסנוביץ, Sosnowiec. בזמן המלחמה עבר לוורשה, ושם עבד ב"שופ" לנעליים. נספה בטרבלינקה באוגוסט 1942.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 128, 234, 292;

אלטר, אברהם - אֶליס, שניאור

al

אלטר, (רוטנברג, (Rotenberg, וכך כל האדמורי"ם והרבנים משושלת גור), אברהם יששכר בנימין אליהו
בן מנחם מנדל, שהיה רבה של פביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ח,1898, וגדל בבית סבו אריה לייב, בעל "שפת אמת". אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לפביאניץ, ושם הכין לדפוס את כתבי סבו שעד אז לא ראו אור. בתרצ"ד,1934, נתמנה להיות רבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה, ושם עבד באחד ממפעלי התעשיה, עד ששולח לטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 36-33;

אלטר, אברהם מרדכי, בן שלמה.
משושלת גור. נולד בתרל"ד,1872. למד והוסמך להוראה בוורשה. אחר כך עבר לז'יכלין, Żychllin, שבאזור לודז', ונעשה לרב ואב"ד של העיר. היה חבר באגודת ישראל. כשכבשו הגרמנים את העיר בימי מלחמת העולם השניה הם התעללו בו. בחורף ת"ש,1939-40, ביקשו ממנו הגרמנים שיעזור להם בארגון הגירושים מן העיר. הוא סרב לשתף אתם פעולה, ונורה עם עוד כמה מנכבדי הקהילה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 21-18; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 118;

אלטר, אריה לייב, בן בן-ציון.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרבה של רדזימין, Radzymin, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בשמחת תורה תש"ב,1941.
מקורות: ספר זכרון רדזימין, עמ 41;

אלטר, מאיר, בנו הבכור של אברהם מרדכי, הרבי מגור.
התחנך אצל סבו בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. עבר לוורשה, ללודז', ובסוף חזר לוורשה, ושילב את הלימודים עם העיסוק במסחר. כשכבשו הנאצים את ורשה הם חיפשו את האדמו"ר אברהם מרדכי, אך במקומו הלך בנו מאיר. כשהתירו הגרמנים לר' אברהם מרדכי לעזוב את ורשה, הם לא אפשרו זאת לבנו. הוא עבד באחד ה"שופ"ים, ומשם גורש לטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 110, 331; אלה אזכרה, ד, עמ 229-226;

אלטר, מנחם מנדל, בנו של האדמו"ר מגור, אריה לייב, בעל ה"שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי (ע"ע). נולד בתרל"ז,1877. תחילה גר בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, ושם הקים ישיבה חסידית. בראשית המאה יסד את העיתון היומי החרדי "הקול", שנועד להילחם ב"הצפירה" של נחום סוקולוב, ואת העיתון היידי "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט" שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. העיתונים הללו חדלו להתקיים ב-1913. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לרוסיה, וזמן מה ישב בוויטבסק. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בפביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז', ובתרצ"ד, 1934, נבחר לרבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. המינוי התעכב, כי היו קשיים בהסדרת משרה לבנו של יחזקאל ליבשיץ שהיה רבה הקודם של העיר, והוא אושר רק בתרצ"ח,1938. הרב אלטר היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובתרצ"ה,1935, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתדל להסתתר, כי הגרמנים חיפשו את הרבנים. באוגוסט 1942 נספה עם משפחתו בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 69-360; זיידמן, יומן, עמ 60-59, 316,317, 331; ספר קאליש, א, עמ 221; ספר קאליש, ב, עמ 65, 228-227; תולדות יהודי קאליש, עמ 201- 203; אלה אזכרה, ב, עמ 60-52; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 175, 216; ספר פביאניץ, עמ 89, 95, 385; יהושע אייבשיץ , כערער בערבה, עמ 233, 235;

אלטר, משה אלחנן, בן אברהם יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. הוסמך לרבנות בידי הרב מאיר אראק מבוצ'אץ. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. אחרי המלחמה נתמנה כחבר בית הדין הרבני בלבוב, לצידו של הרב יצחק ציף, ואחרי שזה נפטר, בתרצ"ה,1935, ירש שם את מקומו כראב"ד. נוסף לתפקידו זה היה גם ראש ישיבת בעלז בלבוב. כשכבשו הרוסים את לבוב, בספטמבר 1939, עזר לפליטים שנמלטו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נצטוו הוא, הרב ד"ר קלמן חמיידס והרב ישראל יהודה לייב וולפסברג (ע"ע), באמצעות היודנראט, למסור להם רשימות של אנשים חשובים, אך הוא סרב לעשות זאת ובשל כך נאסר, ואחר כך נפטר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 189-184; ישראל קלפהולץ, גדולי חסידי בעלז, ב, עמ רנט-רסד; כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 63; בסוד ישרים ועדה, עמ שז;

אלטר, משה בצלאל, בן יהודה אריה לייב, בעל "שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור (ע"ע). נולד בתרכ"א,1861. לפי אלפסי בתרכ"ח,1868. את כל זמנו הקדיש ללימודים בחצר של אדמו"רי גור, Góra Kalwaria, על יד ורשה. בתרפ"ה,1925, ביקר בארץ. בתרצ"ז, 1937, עמד לעלות ארצה, קיבל סרטיפיקט (רשיון עליה מן הבריטים), אך ויתר עליו לטובת נכדו. בזמן המלחמה עבר מגור לוורשה, ושם עבד ב"שופ", לנעליים, עם האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע), ואחרים. נספה בטרבלינקה בתש"ג.
מקורות: אדמו"רים, עמ 218-215; זיידמן, יומן, עמ 64-63, 292, 331; אלה אזכרה, ב, עמ 103-96; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של;

אלטר, נחמיה, בן אריה לייב, בעל "שפת אמת" מגור.
נולד בתרל"ד,1874. עד מלחמת העולם הראשונה ישב בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. בימי המלחמה עבר לוורשה. אחר כך עלה לארץ, התישב בירושלים, וניהל את ישיבת "שפת אמת". אחרי מאורעות תרפ"ט,1929, חזר לפולין והתיישב בלודז'. בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בגטו לודז'. שם תיקן תקנות בעניין התפילה, ושלח מצרכי מזון לרעבים. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. אחר כך העבירו אותו החסידים לגטו ורשה , כי חשבו ששם יוכל להינצל, ושם נפטר.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 316; אלה אזכרה, ה, עמ 95-92; לאָדזער טאָגבלאט, עמ 455; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 153-159;

אלטשטאט, Altstadt, Altstat ,חיים אריה.
זמן מה היה אב"ד בקרופיץ,Kropice,שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ג, 1943.
מקורות: על חרבותיך סטניסלאב: עמ 369; פנקס ה קהילות, גליציה המזרחית, עמ 490;וונדר, א, עמ 208;

אליוביץ', Eliowitz , מרדכי, בן ישראל קלמן.
נולד בתרס"ו,1906. בנעוריו למד בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'', Baranowice, שבווהלין. אחר כך למד בישיבת קלצק,Kleck , שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), והוסמך להוראה בידי הרב אהרן קוטלר והרב אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרצ"ו,1936, נתמנה לדיין ומו"ץ בסלונים, Słonim, שבווהלין. כשנכבש האזור הזה בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, ניסה לעבור לווילנה, ועמד להצטרף לאותם בני הישיבות שעמדו להימלט משם ליפאן. נתפס בגבול והוחזר לסלונים. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 221-219, פנקס קלעצק, עמ 39; פנקס סלונים, א, עמ רמג;

אלינוביץ, ,Elinowitz אהרן.
נולד בתר"ס,1900. היה רבה האחרון של ויסוקי דבור Visoki Dvor, , שבליטא. ב-17 ביולי 1940 קרא לו המפקד הגרמני של העיר ואמר לו שאת היהודים יפרידו משאר תושבי העיר, והוא, הרב, יהיה אחראי על כך. הוא ציווה עליו לשלוח, בשבת, ארבעים יהודים כדי שישטפו את הרצפות במקום מגוריהם של החיילים הגרמנים. נרצח בטרוקי,Troki, עם בני קהילתו, שגורשו לשם בערב יום הכיפורים תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 253; ליטע, I, עמ 1872; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אֶליס, Elis,שניאור זוסיא, בן הרב אלתר חיים.
מתרס"ב, 1902 עד תרע"ב,1912, היה רב בקאלוש Kalusz, שבגליציה המזרחית. כפי הנראה ירש את מקומו של אביו בזוואניץ Zhvanets, Zvanitz
שבאותו האזור. נספה, כנראה , באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אלכסנדר, זיגפריד - אנגלמן, יצחק

al

אלכסנדר,Alexander ,ד"ר זיגפריד.
נולד בתרמ"ו,1886, בלובסנס Lobsens , שבאזור פוזנן. למד בבית הספר התיכון בברומברג, Bromberg ,Bydgoszcz, ואחר כך בבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין. למד באוניברסיטה בווירצבורג, וקיבל תואר ד"ר. בתרע"ז,1917, היר רב צבאי. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בקוטן/אנהלט, Köthen/Anhalt, ובתרפ"ג,1923, לרב בסארבריקן. בתרפ"ד,1924, בא לברלין, ושם עסק בין היתר בהדרכה רוחנית[1] ובהכנה של הנערים לבר-מצוה. בבית החולים ובבית האבות היהודיים. כשנסגרו בתי הכנסת בברלין אחרי הפרעות של נובמבר 1938 הוא לימד בבית ספר יסודי של הקהילה היהודית. רוב הילדים שלמדו בו היו מנישואי תערובת, ואולצו לעזוב את בתי הספר הכלליים בעיר, והרב אלכסנדר השתדל להנחיל להם את ערכי היהדות. ב-1943 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.שלושת ילדיו הצליחו להגיע לארץ ישראל.
מקורות: Joseph Valk, Kurz Biographien zur Geschicte der Juden 1918-1945 (להלן: ולק), עמ 7;
, להלן: סינסון, 58 -59;.M.M. Sinasohn, Die Berliner Privatynagogen und ihre Rabbiner, 1671-1971

אלעיארזש, Eliezrasc ,,Eliezrasch מאיר, בן צבי.
זמושץ' מילא את מקומו של אביו שהיה אדמו"ר בלובלין, על אף שלא נולד בשושלת חסידית. היו לו הרבה חסידים מחוץ לפולין, שאתם ניהל בראשית שנות השלושים של המאה העשרים התכתבות ענפה. כמה מהם שלחו לו קוויטלאך מארצות הברית. נספה באחד המחנות שהיו בסביבות לובלין .
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 275-274; החסידות מדור לדור, ב, עמ 506;

אלפוס, Alfus,יוסף.
בתר"מ, 1880, התחיל לכהן כרב בדז'ויצה, Drzewice, שבאזור לודז'. בתרפ"ז, 1927, נתמנה לרבה של יז'וב, Jerżów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 133;

אלפרוביץ (אלפרט), Alperowitz, שניאור זלמן, "זלמן קורניצר".
נולד בתרס"ד, 1904. בגיל צעיר התחיל ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש. אחר כך היה המנהל של הישיבה הזאת בנעוועל, Nevel, שבאזור ויטבסק, רוסיה הלבנה. זמן מה ניהל עם הרב אברהם דרייזין את רשת ישיבות "תומכי תמימים" המחתרתיות בברית המועצות. בשנים 1931-32 היה אחד מראשי הישיבה שהתקיימה במחתרת ביקטרינוסלאב (היום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה. בימי מלחמת העולם השניה גר בלנינגרד, ובימי המצור גווע שם גווע מרעב, עם בני משפחתו.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 581 , 501; ליובאוויטש וחייליה, עמ 166; יהודים ויהדות בברית המועצות,
עמ'135;

אלפרט,Alpert , חיים אברהם.
היה רבה האחרון של נובי שויירז'ין, Nowy Swierźeń, שבווהלין. נרצח באוקטובר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 610;

אלפרט, שבתאי.
בתרפ"ה,1925, התחיל לכהן כרבה של פולונקה, Połonka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 520;

אלפרסון, Alperson.
היה רבה של דמידובקה, Demidówka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 65;

אלתר, Alter, ד"ר משה.
גיסו של ד"ר מאיר בלבן (ע"ע). למד באוניברסיטה ובסמינר לרבנים בווינה. כתב מחקרים על תולדות היהודים בעירו ריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. בתרפ"ה,1925, נתמנה כמורה להיסטוריה יהודית וכללית בסמינר "תחכמוני" בוורשה שנוסד על ידי המזרחי. בשנים 1929-1939 שימש כמנהל המוסד. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו ורשה. בקיץ תש"ב,1942, השיגו לו משוויץ תעודה של אזרח חוץ, שהודות לה היה אמור להגיע למחנה לנתיני חוץ בוויטֶל שבצרפת. אך ביוני 1943 הועברה כל הקבוצה שלו לברגן בלזן, כשהמטרה היתה להחליף אותם בגרמנים שהיו עצורים במדינות שונות בעולם החפשי. התכנית נכשלה, ובחול המועד סוכות תש"ד,1943, שולחו כולם לאי שם.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 45-41; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 142;

אנגל (ענגיל), Engel, Engil,חיים, בן שמואל.
נולד בתר"ם,1880. בתר"ע,1910, נתמנה לראב"ד ברדומישל וילקי (רדומישל רבתי), Radomyśl Wielki, שבגליציה המערבית, ובתרצ"ה,1935, אחרי פטירת אביו, נתמנה שם לאב"ד. כשהקימו שם ספריה ציבורית הכריז עליה חרם. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, ושם נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 105-102, 937-936; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 338;

אנגל-הורוביץ,Engel-Horowitz ,שמעון.
נולד בתרל"ו,1876. היה ידוע בכינוי "שמעון ז'ליכובר", על שם העיירה ז'ליכוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית, שבה נולד. השתתף עם ר' מאיר שפירא בניהול ישיבת חכמי לובלין, בה כיהן כר"מ ואחר כך כמשגיח רוחני. אחרי פטירתו של שפירא, בתרצ"ה,1935, נאלץ לעזוב את הישיבה, עבר לקרקוב, ושם התמסר לטיפוח של קומץ תלמידים מובחרים, בישיבה שפתח. בזמן המלחמה דחה את האפשרות שניתנה לו להימלט, כי לא רצה להשאיר את היהודים האחרים ששהו אתו במקום המסתור. נספה בקיץ תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 51-42; אלפסי, עמ 224; וונדר, א, עמ 243-238; עדותם של בני משפחתו; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 200;

אנגלהארד, Engelhard, Engelrad,(אנגלראד), ישעיהו, בן יצחק נחום.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה כיהן כרב במודז'יוב, Modrzejów. עיירה זאת ישבה על הגבול שבין אוסטריה, גרמניה ורוסיה, והיתה צומת דרכים ליהודים ממזרח אירופה שביקשו להגר מערבה. מטבע הדברים התעוררו כאן בעיות רבות, בין היהודים עצמם, ובינם לבין השלטונות. משם עבר לסוסנוביץ, Sosnowiec, ונבחר להיות רבה של העיר אחרי שלושה סיבובים של מלחמת בחירות. בתרע"ב,1912, השתתף בוועידת היסוד של אגודת ישראל בפולין, שהתקיימה בקטוביץ. בימי הכיבוש הנאצי עזר הרבה ליהודים בעירו ובעיירות הסמוכות. כשהתחילו הגירושים מן העיר דרש ממנו מארין, שהיה ראש היודנראט בסוסנוביץ, שיעזור לו להכין רשימה של אלפיים איש, אך הוא סרב למלא את הפקודה, ולכן גורש למחנות באותו המשלוח, ושם נספה. לפי ספר סוסנוביץ רצה מארין להציל את הרב במאי 1942, כשנשלחו למוות עשרים אלף מיהודי העיר, אך הוא סרב לקבל את ההצעה[2].
מקורות: ספר סוסנוביץ והסביבה בזגלמביה, ב, עמ 282; אדמו"רים, עמ 233; אלה אזכרה, ו, עמ 296-290; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 61; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 335;

אנגלמן, Engelman,יצחק.
נולד בתרל"ז,1877. בצעירותו למד אצל ר' יהושע טרונק מקוטנה, Kutno, ואצל האדמו"ר אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר. היה פעיל בתנועה הציונית, בתנועת המזרחי, ובמוסדות שונים של קהילת ורשה. היה בין המייסדים של ישיבת "בית שמואל" על שם הרב שמואל מוהליבר. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 150-148.

[1] הדרכה רוחנית, במקור: Seelsorger, שפירושו המילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה לא היה קיים במזרח אירופה.
[2] לפי "עלי מרורות" שהה הרב אנגלהארד, לפחות בהתחלת המלחמה, בגטו ורשה, ושם עסק בפעולות סעד עם הרב אהרנסון ואחרים.

אנוחוביץ, יוסף - אפשטיין, ברוך

an

אנחוביץ (אנכוביץ), Anachowicz ,יוסף.
נולד בתר"מ,1880 (לפי בן ציון קליבנסקי בתר"ל, 1870) בפלך גרודנה. כיהן כרב בשאקי Saki, Šakiai, שבליטא, עם הרב יוסף גולדין (ע"ע), ובערוב ימיו שימש בה כדיין. נפטר בכ"ד בשבט תש"א, בימי השלטון הסובייטי, אך לא זכה שיקימו מצבה על קברו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 702; רבני ברית המועצות, 1939-1991; מכתבו של נינו בן ציון קליבנסקי;

אסבל, Asbel, דוד יעקב, נכדו של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב.
היה רב בסמיאטיץ', Siemiatycze, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

אסטנוביץ, אלעזר.
נולד בתר"ם,1880. שנים אחדות לימד בישיבת "תמכין דאורייתא" בסאנוק, שבגליציה המערבית, ואחר כך כמגיד מישרים בניימארק- נובי טארג,,Nowy Targ שבאותו האזור. חיבר פירוש על ספר "עקידת יצחק", והשווה את הדפוסים השונים שלו. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 247-246;

אפרתי,Efrosi ,Efrati.
גלינא, Glinuany. גליציה המזרחית. נספה בגטו פשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, בסיון תש"ג.
מקורות: מגילת גלינע (גליניאנע), עמ 278;

אפרתי, יצחק צבי, בן יקותיאל.
נולד בתרס"ה,1905. הוסמך בידי הרב דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון". מתרפ"א,1921, כיהן בגלינא, Glinuany,כאב"ד, אדמו"ר, והגבאי של קופת ארץ ישראל. שם נספה בתש"ג,1943, עם כל בני עירו.
מקורות: אלפסי, עמ 63.; החסידות מדור לדור, ב, עמ 403; קהילת גלינא, עמ יט; וונדזר, א, עמ 262; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפרתי, לייב.
היה אדמו"ר בלבוב. היה מקרב אליו את פשוטי העם ואת חוגי העולם התחתון, שאותם השתדל להחזיר למוטב. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 137;

אפשטיין, Epstein, ,(עפשטיין), אליהו יהושע.
היה רבה האחרון של ראקוב, Raków, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 553;

אפשטיין, אליעזר, בן חיים מאיר הלוי.
נולד בתר"מ,1880. היה אדמו"ר בניישטאט, Nowe Miasto Newstadt,,Nowy Korczyn,שעל יד קרקוב,ומשם עבר לז'אלושיץ, Działoszyce, הסמוכה. נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור דזיאלושיץ והסביבה, עמ 304; החסידות מדור לדור, א, עמ 262; בית קומרנא, עמ 105;

אפשטיין, אליעזר יהושע, בן אברהם שלמה הלוי.
נולד בתרנ"ט,1898. נסמך להוראה בידי הרב יחיאל מיכל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. אחרי נישואיו היה זמן מה ר"מ בקיילצה, Kielce, Keltz , ושם הקים ישיבה. משם עבר לאפטא, Opatów,שבאזור לובלין, ושם היה מו"צ וראב"ד. בתר"פ,1920, נתמנה לרב ברקוב, Rakow, Rakiv, שבפולין. שם עמד גם בראש עדת חסידים, ונקרא "דער ראקעווער רב". אחרי פטירתו של הרב אברהם סילמן בחמיילניק, Chmielnik, שבאזור קיילצה. בתרפ"ט,1929, נבחר כרב ואב"ד של העיר. שם היתה לו מחלוקת עם הרב טוביה סילמן (ע"ע), בנו של הרב שנפטר. פירסם מאמרים עיוניים בקבצים תורניים שונים שהופיעו בפולין. נספה בטרבלינקה.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 123, 147-150; החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, אלתר משה דוד, בן יהודה אריה לייב.
היה רבה של טרלה, Terlo, שבגליציה המזרחית. עבר לטשמילוב,Chemilov, שבאותו האזור, ושם היה אדמו"ר. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151 ;

אפשטיין, ברוך, בן יחיאל מיכל.
בעל ה"תורה תמימה". נולד בתר"ך,1860, בבוברויסק, Bobroisk, שברוסיה הלבנה. למד בישיבת וולוז'ין ושם הוסמך לרבנות בידי דודו, הנצי"ב מוולוז'ין. על אף השכלתו התורנית הרחבה שאף ללמוד מקצוע שממנו יוכל להתפרנס. לכן יצא לווינה ושם סיים את האקדמיה למסחר. הציעו לו רבנות בפינסק, Pinsk, בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג) ובמוסקבה, אך הוא דחה את ההצעות הללו והתפרנס מעבודתו כפקיד, ואחר כך כאחד המנהלים, בבנק בפינסק. בתרפ"ג-תרפ"ו,1923-1926, שהה בארצות הברית כדי להכיר את החיים היהודיים שם, וכדי לאסוף כספים להוצאת ספרו הגדול "מקור ברוך". היה ציוני, ועם יסוד המזרחי הצטרף לשורותיו (זיידמן, שהיה מקורב לאגודת ישראל, השמיט את העובדה הזאת). מלבד חיבורו הידוע "תורה תמימה" כתב את הספר "מקור ברוך" על הירושלמי, "תוספת ברכה" על חמישה חומשי תורה וחמש מגילות, ספר על תורת המסחר, ועוד. כן נהג לכתוב דברים על פרשת השבוע בעיתון "די פינסקע שטימע" (קולה של פינסק). כשפרצה מלחמת העולם השניה והאזור הזה נכבש בידי הרוסים, עזר לפליטים שבאו לפינסק מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. הוא לא האמין בברית שנכרתה בין גרמניה לברית המועצות, ויעץ למי שיכול להימלט על נפשו. מכיוון שחשש שהרוסים יגרשו אותו למעמקי רוסיה התחמק מהם והחליף לעתים קרובות את מקום מגוריו. בשל כך לא קיבל מן השלטונות את כרטיסי המזון, וכך סבל מרעב קרוב לשנתיים. נפטר בבית החולים היהודי בפינסק בתמוז תש"א, יולי 1941, ימים אחדים אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר.
מקורות: תרשיש, רבי ברוך הלוי אפשטיין בעל "תורה תמימה"; זיידמן, אישים, עמ 116-108; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 168-166; אלה אזכרה, א, עמ 149-142; פינסק, ספר זכרון ועדות לקהילת פינסק-קארלין, עמ 491-489;

אפשטיין, ברוך.
באלול תרפ"ט,1939, נבחר להיות רבה של דומברובה-גורניצ'ה, Dąbrowa Górnicza, שבאזור זגלמביה, אחרי מחלוקת עזה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר קהילת יהודי דומברובה-גורניצ'ה, עמ 67; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 133;

אפשטיין, יוסף - אקשטיין, מנחם

ap

אפשטיין, יוסף ברוך, בן ישעיה.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרב ולאדמו"ר בוויאדמה-פשדבורז', Przedbórz, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121.

אפשטיין, יעקב, בן אליהו דוד.
למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, ובישיבת סלוצק, Slutsk, אצל ר' איסר זלמן מלצר (שעלה ארצה). כיהן כרב בשובט, Subate, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 404;

אפשטיין, ישעיה, בן קלונימוס קלמן.
היה אדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121.

אפשטיין, מיכאל.
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרבה של אלכסנדריה, Aleksandriya,שבווהלין. ירש את מקומו של גיסו הרב משה שטרנברג שעלה ארצה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 44; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, מרדכי מוטל, בן חיים מאיר הלוי.
היה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 262;

אפשטיין, מרדכי.
כיהן כרב באוז'יראן Ozeryany , שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אוזיראן והסביבה, עמ 367 ברשימת הנספים.

אפשטיין, משה.
למד בישיבת סלוצק. אחרי מלחמת העולם הראשונה התתקבל לרב בקלצק, Kleck, שהיתה באותו האזור של רוסיה הלבנה שבית שתי מלחמות העולם השתייך לפולין, ועם הרב פסח הורוביץ (ע"ע) מילא את מקומו של הרב חיים שמעון הרנזון (ע"ע). בחשון תש"ב,1941, הועבר לגטו, ושם נכלא בבית הכנסת הגדול עם יהודים רבים אחרים. נספה בט בחשון תש"ב,1941 עם בני קהילתו, שאותם עודד ברגעי חייהם האחרונים.
מקורות: פנקס קלצק, עמ 28; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 577; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

אפשטיין, נתן דוד, בן חיים מאיר.
נפטר בתש"א,1941, בניישטאט Nowe Miasto,Newstadt, Nowy Korczyn ,שעל יד קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 262;

אפשטיין, צבי הירש.
נולד בתר"ם,1880. בין שתי מלחמות העולם היה ראב"ד בניימירוב, Niemirów, שבגליציה המזרחית. נספה בת"ש.
מקורות: וונדר, א, עמ 276; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 338;

אפשטיין, הרבנית.
היתה בגטו וילנה, ושם השתתפה בבית המדרש לנשים שאותו הקימה בספטמבר 1941 הרבנית פייגעלע, שהיתה בתו של הרב י. בייגל מטרוכינברוד, Sofiovka (ע"ע), שבווהלין. נספתה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 266;

אקרמן,Akerman ,הרשל.
נולד בתרכ"ד 1864. בתרצ"ט,1939, נתמנה לרב בטרוביץ', Targovica, Truvetz, שבווהלין, ובכמה קהילות קטנות שהיו סמוכות לה. נספה בידי הגרמנים באב תש"א, אוגוסט 1941, באקציה שנערכה סמוך לכיבוש העיר מידי הרוסים, על פי רשימות של יהודים שהכין הממשל האוקראיני המקומי.
מקורות: ספר טרוביץ', טראוויצ'ער יזכור בוך, עמ 142; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 97, 98; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אקשטיין, Ekstein ,מנחם (מוניה).
נולד בתר"מ,1880, בריישא, Rzesów, שבגליציה המערבית, ושם למד בישיבה. כתב את הספר "תנאי הנפש להשגת החסידות" (וינה, תרפ"א,1921), ששימש כספר הדרכה פופולארי לנוער החסידי בפולין וקטעים ממנו תורגמו ליידיש. נספה בתש"ג.
מקורות: טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 221; קהילת ריישא, ספר זכרון, עמ 96;

אקשטיין, ניסן - ארליך, נתן

ak

אקשטיין, ניסן.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקוזניצה, Kużnica, שבאזור ביאליסטוק. בסתיו תש"ב,1941, דרשו הגרמנים מן היודנראט להביא אותו אליהם, ואילצו אותו למשות מן הנהר אבנים גדולות. שוטר מקומי השגיח עליו והתעלל בו. למראה ההתעללות התנדבו כמה יהודים להחליף אותו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 543;

אראק, Arak ,זכריה, בן ירוחם פישל.
חתנו של הרב שמעיה שטיינברג מפשמישל, Przemyśl (ע"ע) שבגליציה. נספה בברודי, Brody, שבאותו האזור.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 496; וונדר, א, עמ 310; ספר בוטשאטש, עמ 207;

אראק (אריק), קלונימוס קלמן.
היה נכדו של הרב מאיר אראק. נולד בתר"ס,1900. היה דיין בטרנוב ,Tarnów, שבגליציה המערבית. היה מחסידי ברסלב. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 321; טרנוב II, עמ 346; יגלניק, שארית יצחק, עמ' שב.

ארבסטסמן (ארבסטמן, הרבסטמן?), Erbstsman, פנחס.
בנו של ר' בן ציון אפטר. למד בישיבה של ר' אלחנן וסרמן (ע"ע)
בברנוביץ', Baranowice, שבווהלין, ושם ארגן קבוצה של כחמישים צעירים שהתקרבו לחסידות ברסלב. נספה בקובנה עם ר' אלחנן וסרמן.
מקורות: יגולניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

ארדמן, Erdman ,הרשל.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלוצק, Luck, שבווהלין. שם פעל לצידו של הרב שלמה זלמן סורוצקין, שבתחילת מלחמת העולם השניה הצליח להגיע ארצה. הרב ארדמן נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 123;

ארטר, Erter, משה אלחנן.
היה רב בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 188;

ארי, Ari,דויד (כך!).
נולד בתרל"ו. בתחילת תרע"ב,1911, נתמנה כרבה של קריפיטש, Krowice, שבגליציה המזרחית. ההדיר ספרים רבים וכתב ספרים משלו, בהם "קול דודי" (תרצ"ה,1935), ועוד. נספה בשואה.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 146; וונדר, א, עמ 287-281;

ארליך, ,Ehrlich(עהרליך) יהודה לייב
בן נפתלי מדלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית (ע"ע). גר באויהל,Satoraljauhhely,שבהונגריה.משם עבר לברגסאס Beegszász, Berehove, Beregovo, שבקרפטורוס. נספה בשואה.
מקורות אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ כו;

ארליך, יוסף.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בוישנייביץ, Wiśniowiec, שבווהלין, עם הרב מאיר נחום יינגרלייב (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: ספר וישנייביץ, עמ 62; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 82;

ארליך-הולנדר, Ehrlich-Holender,יוסף שמואל.
נולד בתר"ס,1900, בריגליץ,,Riglice שבגליציה המערבית. זמן מה גר בנירעגיאז, Niergyhāze, שבהונגריה. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה התקבל כאב"ד בברדיוב,Bardejov , שבסלובקיה. נספה באושוויץ בסוכות תש"ה,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 294; באבדן מולדתי, יד ושם לקהילה קדושה בארדיוב, עמ 33, 100;

ארליך, מנחם מנדל.
כיהן כרב בביסטריץ, Bystrice, שבאזור וילנה, ובקימילשוק Kimlishuk, Chmelnitski, שבאוקראינה. פעל למען החינוך היהודי והיה מתרים לישיבה של ה"חפץ חיים" בראדין. בערך בתר"ץ,1930, נבחר להיות רבה של פרויאנבורג, Froienburg, Saldus, שבלטביה. נספה בתש"א,1941, עם בני קהילתו.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991, עמ' 18;

ארליך, נפתלי, בן צבי הירש.
נולד בתרכ"ג,1863. בתר"ן,1890, התיישב בזידיטשוב, Żydaczów ,שבגליציה המזרחית, והוכתר שם לרב, אך הדבר עורר מחלוקת חריפה עם גיסו משה אייכנשטיין (ע"ע). בתרנ"ה,1895, נתמנה להיות רבה של דלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית. היה חבר באגודת ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 295-294;

ארליך, נתן פנחס.
נולד בתרמ"ה,1885. גר בוורשה, התפרנס מעבודתו כקבלן שהיה בונה בתים, והקים את ישיבת "תורה עם דרך ארץ", שבה למדו גם פועלים ובעלי מלאכה, כנראה בשעות הערב. בתרפ"ט,1929, נבחר כנשיא של קופת ר' מאיר בעל הנס, שתמכה ביהודים עניים בארץ ישראל. נספה בגטו ורשה באב תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 163-160;