שידלובסקי, אלחנן - שיף ,בן-ציון

sh
שידלובסקי, Shidlowski, אלחנן דוד
הרב מקרימולוב,Kromolów, שבאזור לודז'. עונה בידי פולקס-דויטשה (פולני ממוצא גרמני), ונספה.
מקורות: ספר זכרון/אנדעק בוך, ק"ק זאויירטשע והסביבה,עמ 344, 350; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה עמ 512;

שיינברג, Schönberg, ברנרד.
נולד ב- 17.6.1908 בגליציה. בילדותו היגר עם משפחתו לפריס. שם למד בתלמוד תורה, ובאותה העת גם בגימנסיה צרפתית. בתרפ"ז,,1927 התחיל ללמוד בסמינר לרבנים בפריס, וגם למד משפטים. בתרצ"ג, 1933, הוסמך לרבנות, וגם וקיבל אישור לעסוק בעריכת דין. באוקטובר 1936 התמנה כסגנו של הרב הראשי בליון, Lyon. שם טיפל בנוער והקים ביסוד תלמודי תורה. גם הקים את אגודת "הקשר" Le Lien, שתפקידה היה למנוע את נישואי התערובת. ב- 1939 השתתף, כרב צבאי, בקרבות בבלגיה. באחד הקרבות שבהם השתתף כמעט נפל בשבי, אך הצליח להימלט. באוגוסט 1940 שוחרר מן הצבא, חזר לליון, ושם סייע הרבה לאלפי הפליטים היהודים שהגיעו לאזור. ב-1941 הקים ועדה שניסתה לעזור ליהודים שעבדו בשירות הממשלתי ונפגעו מן התחיקה האנטי יהודית של ממשלת וישי.ביוני 1942 הסכים לשרת כרב של מחוז הרון. ביולי 1942 ביקר בעיר Ruffieux שבמחוז סאבוי. כשראה את מצבם הקשה של היהודים שם, הגדיל את התמיכה בקהילה, שילם לרופא שידאג לחולים, ומינה אדם שידאג לצרכים הדתיים. הוא היה פעיל באגודה לידידות נוצרית-יהודית. בעזרתו של אחד מעמיתיו הגיש מחאה לשלטונות הכנסיה, על התחיקה האנטי יהודית. בין ה-20 ל-21 לאוקטובר 1942 פלשו שוטרים לבית הכנסת בליון ועצרו יותר מחמישים איש. הרב שונברג וחבריו מיחו בפני השלטונות על חילול המקום הקדוש.
הרב שיינברג נאסר ב- 26.5.1943. והועבר למחנה המעצר בדראנסי, Drancy. שם מונה כרב, אירגן שיעורים ביהדות, טיפל בילדים, קיבל חדר ששימש כבית כנסת, וביקר בקביעות את החולים והאסירים. ב20.11.1943 גורש לאושוויץ, ושם נפטר בפברואר 1944 מאפיסת כוחות, ועדיין לא מלאו לו 35 שנים. אחרי המלחמה העניקה לו המחתרת הצרפתית אות כבוד.
מקורות: Paul Levi, p.p. 401-404

שיינברג, יהודה, בן הרב זאב (וולף) מאיר. היה רב בברנוביץ שבווהלין. נספה בשואה.

מקורות: עדות קרובת משפחתו שלומית ריץ פינקלשטיין.

שיינברג, ניסן (יושע), בן הרב זאב (וולף) מאיר .
בא ממשפחה של חסידי סלונים. היה דיין בברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. פעל הרבה למען בית הספר "בית יעקב" בעירו. נספה בעירו בשושן פורים תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 196-193; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שיינטוך, Scheintuch ,Sheintuch ,אליעזר.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בטורצ'ין, Torczyn, שבווהלין, עם הרב בן ציון צוקר (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 96;

שיינטופ, Sheintup, Scheintup,יהושע.
מתרצ"ז,1937, כיהן כרב ודיין באוסטילהUstila, Ostila, שבגליציה המזרחית. נספה ביוני 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 33; קהילת אוסטילה, עמ 12, 125; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שיינין, Sheinin, אריה לייב.
היה רבה של דוקשיצה, Dokszyce, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 252; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 465;

שיינפרוכט, Sheinfrucht, Sheinfruct ,חנוך העניך, בן ישעיהו.
מייכוב-קשוינז, Miechów Chrasznica, שבאזור קרקוב. ב-1942 התפללו בביתו מנחה ומעריב. גורש למחנות עם כל יהודי העיר באקציה הגדולה שהגרמנים ערכו בתשרי תש"ג, ספטמבר 1942.
מקורות: ספר יזכור מייכוב, כראשניצה וקשיונז', עמ 215; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 302, 304;

שיינקמן, Sheinkman, Scheinkman,אליעזר.
נולד בתרס"ח,1908. היה רבה האחרון של טרשקון,Traszkuny , שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 318; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שילוביצקי, Shilowitzki ,Silowicki, בן-ציון, בן אליעזר.
נולד בתרמ"ה,1885. למד בישיבות סלובודקה וקלםKelm, Kelmė, שבליטא. גר בבליצה,Bellitza, Bielice , שבאזור ביאליסטוק. והתפרנס ממסחר. בתרצ"ד,1934, הזמין אותו הרב ירוחם לייבוביץ' ללמד בישיבת מיר. נספה בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: פנקס בעליצה, עמ 223-220;

שילנסקי, Shilanski, שלום. נולד בתרנ"ה,1895.
היה ב"כולל הרבנים" שעל יד ישיבת טלז. נספה בגטו קובנה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רפא;

שימאנוביץ (שימונוביץ?), (Shimanowitz (Shimonowitz?,מרדכי.
היה המנהל של ישיבת "בית יוסף" באוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר אוסטרובצה, עמ 223;

שיף, Schiff, Shif ,בן-ציון, בן שמעון.
היה אדמו"ר באנטוורפן. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שסב;

שיץ, אליעזר זאב - שליטא, שלמה

שיץ, Shitz, Schüts , אליעזר זאב.
נולד בתר"מ,1880. למד בישיבת לומז'ה, Łomża, שבווהלין. היה רב בפאולסהאפןPaulshafen, Saka, , בהזנפוט,Aizpute,ובריבינשקי,Ribinishok Ribeņai,, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 418; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שיקלר, Shikler,שלמה, בן צבי.
נולד בתר"ס,1901. היה מראשוני התלמידים בישיבה שפתח ר' מאיר שפירא (שבתר"ץ,1930, הקים את ישיבת חכמי לובלין) בגלינה, Glinna, שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר ללבוב, ושם עמד בראש "צעירי אגודת ישראל", וכתב בעיתונים של התנועה. בתרפ"ז,1927, התקבל כרב בגוליגור, Gologory, שבגליציה המזרחית. בתרצ"ב,1932, התמנה כרבה של קאלוש, Kałusz, שבאותו האזור. לבקשת הנהגת הקהילה מיתן את פעילותו באגודת ישראל. כשפרצה מלחמת העולם השניה היתה העיר באזור הכיבוש הרוסי, והרב שיקלר השתדל לעזור לבני קהילתו ככל שהתנאים אפשרו זאת. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ה, עמ 266-261; אלה אזכרה, ב, עמ 250-246; זיידמן, אישים, עמ 478-474; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שכטר, Shechter,חיים, בן פנחס.
נולד בתר"ן,1890. לפני תרצ"ג,1933, עבר ליאנוב, Janów, שעל יד טרמבובלה, ,Trembowla שבגליציה המזרחית, ושם היה שו"ב ומו"ץ. מתרצ"ז,1937, היה רבה של העיר. בספריו תקף את הרבנים שחיו בתקופתו, שלפי דבריו קנו רבים מהם את משרותיהם בכסף. בשל כך פרץ סיכסוך בינו לבין הרב אליעזר לייטר (ע"ע). בזמן הכיבוש הנאצי, כשהעיר נעשתה "יודנריין", נמלט ליערות, ושם נספה באחד המצודים, בסוף קיץ תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ה, עמ 270-267; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שכטר, שמעון, בן חיים מרדכי.
כיהן כר"מ בישיבה בסמבור, Sambor, שבגליציה המזרחית. למד בישיבת חכמי לובלין, ובשנים מאוחרות יותר סבב בעיירות בגליציה המזרחית והתרים למען הישיבה. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 277-276;

שכנוביץ, Shachnowitz, Shechanowitz ,יוסף.
היה רבה האחרון של סוודושץ' Svedasai,, שבליטא. היה פעיל באגודת ישראל. בימי הכיבוש הנאצי גורש עם רבים מיהודי עירו לרקישוק, Rokiškis. שם הם נרצחו באב או באלול תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 417; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שכנר, Shechner, Shachner מנחם מנדל.
נולד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית, ולמד בישיבות בהונגריה. בתרפ"ו, 1926 (כך לפי וונדר. לפי אלפסי בתרפ"ה,1925), חזר לסאנוק. שם ראו אותו רבים כאדמו"ר. אך הוא סרב לקבל "פדיונות" מבלי שיתן בעדם תמורה כלשהי, כגון הדרכה, מתן שיעורים וכד'. כשהגיעו הגרמנים לעירו הוא התיר ליהודים לחלל את השבת בעת הסכנה, ואף לנסוע בשבת כדי להימלט, אך הוא סרב לעזוב את ביתו. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 519; ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 310; וונדר, ה, עמ 278; אלפסי, עמ 223;

שלומוף (שלומוב), Schlomoff, אברהם, בן חיים אלעזר.
נולד בקובנה, בתר"ס,1900. בתרס"ה 1905 היגרה משפחתו לפריס. בתרע"ז, 1917, קיבל מילגה והתקבל לסמינאר לרבנים, שאותו סיים בתרפ"ג, 1923. בתרפ"ב, 1922, קיבל את האזרחות הצרפתית. בשנת לימודיו האחרונה התמנה לממלא מקומו של הרב בקהילת ביון, . Bayonne אחרי שסיים את לימודיו גויס לצבא, והגיע לקצונה. גם אז המשיך להיות בקשר עם קהילת ביון ומילא בה תפקידים שונים. הקהילה חיכתה לשיחרורו כדי למנות אותו לרבה הראשי. באותה העת גם לימד לימודי יהדות בבתי הספר התיכוניים בעירו. בתר"ץ, 1930, החליט לעזוב את הרבנות ולעסוק במסחר, ועבר לפריס. בתרצ"ט, 1939, גויס לצבא, ונשלח לתקופה מסויימת לפס שבמרוקו. אחר כך הוחזר לצרפת להמשך שירותו. באוגוסט 1940 שוחרר מן הצבא והתחיל לעבוד כנהג מונית. ב -1943 איבד לפי חוקי וישי את אזרחותו הצרפתית, ונשלח לעבודת כפייה ביערות, עם עוד יהודים. ב- 24.11.1943 נאסר, והועבר למחנה המעצר בדראנסי,.Drancy כעבור זמן קצר גורש לאושוויץ, ושם נספה.
מקורות: Paul Levi, p.p. 398-401

שלזינגר, Schlesinger,טוביה דב (בער).
נולד בתרמ"ה,1885. כיהן כרב באבל,Abel, Obeliai , ומתרפ"ח, 1928, בדוסיאט, Dusiat, Dusetos, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שליטא,Shlita,אליעזר ליפא (זיידל). בן הרב בן ציון (ע"ע).
נולד בתרנ"ז,1897. היה רבה האחרון של יז'רנה, Jazierna, שבגליציה המזרחית. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם אילצו אותו ויהודים אחרים לעקור את המצבות מבית העלמין היהודי כדי לרצף את הרחובות. קודם שעשה זאת ניגש אל קברו של זקנו שהיה האב"ד בעיר, וביקש מחילה. נספה בתש"א.
מקורות: וונדר, ה, עמ 292-290; זיידמן, אישים, עמ 281;

שליטא, בן ציון, בן יואל.
נולד בתרכ"א,1861. בערך בתר"ן,1890, התקבל כדיין ומו"ץ בזבורוב, Zborów, שבגליציה המזרחית, ואחרי זמן מה אישרה אותו הקהילה כרב של העיר. הוא היה רבם של ה"אשכנזים", הלא חסידים. בין תלמידיו הרבים היו ד"ר שמחה בונים פלדמן, ואחיו הסופר ר' בנימין שעלו ארצה. נספה בתש"א. כך לפי וונדר. לפי זיידמן בתש"ב.
מקורות: וונדר, ה, עמ 295-294; זיידמן, אישים, עמ 281; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שליטא, יעקב, בן הרב בן ציון (ע"ע).
נולד בתרנ"ו,1896. בתרע"ט,1919, התמנה לרב בטרנופול, Tarnopol , שבגליציה המזרחית, עם הרב דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון",והיה אחד משני הרבנים האחרונים של העיר. היה פעיל בהכנות לוועידה של רבני גליציה שהתכנסה בלבוב בכסלו תרפ"ח,1927. השתתף בוועידה השניה של אגודת ישראל בגליציה המזרחית, שהתקיימה בתרצ"א,1931. כשכבשו הרוסים את האזור בראשית מלחמת העולם השניה עזר לפליטים היהודים שבאו לשם מגליציה המערבית ומפולין הקונגרסאית. נספה בבלז'ץ בפברואר 1943.
מקורות: וונדר,ה, עמ 296-295; אלה אזכרה, ד, עמ 111-108; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243; זיידמן, אישים, עמ 283-28;

שליטא, שלמה יעקב, בן הרב יצחק אליהו.
בתרפ"ח,1928, נבחר לשמש כרבה של ולאדימירץ, Włdomierzec, שבווהלין, וכמה ישובים יהודיים שהיו סמוכים לה. היה פעיל באגודת הרבנים בפולין. היה "רב מטעם", ופעל להקמת בית ספר עברי בעיירה. על פי "רבני ברית המועצות, 1939-1991" הוא היה שם "הרב מטעם". עמו שימש שם ברבנות הרב שלמה יעקב קטן (ע"ע). נספה באלול תש"ב, אוגוסט 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 84, 85, 86; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שליכטר, שמואל - שמויש, מיכאל

sc

שליכטר Schlichter, Schliechter,שמואל חיים, בן דוד.
נולד בתרנ"ג,1893. היה דיין ומו"ץ בקומרנה, ,Komarno שבגליציה המזרחית, ולימד בישיבת "בני שלום" שנפתחה שם בתרצ"ז,1937. היה ביבליוגרף מומחה. נספה בחשון תש"ב,1941, ביער שעל יד עירו.
מקורות: וונדר, ה, עמ 303-302;

שליסל, Shlisel,Schlisel, (נתן) נטע שלמה. צאנז, Nowy Sąsz,Sanz, גליציה המערבית.
היה למדן ומתימטיקאי. בת"ש ערך והוציא לאור בעירו לוח שנה עברי, שהיה האחרון שיצא לאור בפולין הכבושה. נספה בשואה.
מקורות: לעהרער, ב, עמ 53;

שלומוביץ (שלמוביץ), Shlomowitz,ישראל זלמן, בן משה משיל.
בתרנ"ז,1897, התחיל ללמוד בישיבת סלובודקה. בימי המהפכה הרוסית הראשונה,1905, עבר על ישיבת טלז משבר רוחני, וישראל שלומוביץ נמנה עם התלמידים שנשלחו אליה כדי לחזק אותה. הוסמך לרבנות בידי ר' אליהו ברוך קומאי (קאמאי). בתרע"ב,1912, בא ללודז', ושם היה ר"מ בישיבת "תורת חסד". אחר כך עמד שם בראש ה"קיבוץ", שמחוסר תקציב נסגר סמוך לסוף מלחמת העולם הראשונה. אחר כך עשה זמן מה בישיבת מיר שעברה לווילנה. לאחר מכן כיהן כרב באמסטינוב,Amstinov, ובבייסיגלה, Baisagole. בתרפ"ה,1925, התמנה לרב ואב"ד בגוניונדז, Goniądz, שבווהלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט אל אחת הערים הסמוכות. כעבור זמן קצר חזר לעירו. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 128-124; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 197;

שלקוביץ, Shalkowitz,יצחק.
בתר"ף,1920, התחיל לכהן כרב בפוז'שצה, Porzecze, שבווהלין. נפטר בשנת 1940. בראש היודנראט שהוקם בעיר עמד בנו מאיר.
מקורות: פנק הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 518;

שמוטקין, Shmutkin, בערל.
עם שרגא פייביש זלמנוב (ע"ע) היה ממקימי ישיבת "תומכי תמימים " של חב"ד בוורשה, בניסן תרפ"א, 1921. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח באינטרנט;

שמוטקין, שמואל.
נולד בתר"ם, 1880, בדוקשיץ, ,Dokszyce שבווהלין.
למד בישיבת "תומכי תמימים" בוורשה. נספה בשואה עם כל בני משפחתו.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח באינטרנט;

שמוטקין, שניאור זלמן.
נולד בתר"ל, 1878, בדוקשיץ, ,Dokszyceשבווהלין. היה ממייסדי ישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בוורשה, וממנהליה. אחר כך היה סוחר בספרי קודש. נספה בטרבלינקה עם תשעה מילדיו. בנו יהודה, שבאותה העת היה בארץ ישראל, ניסה להציל אותם, אך לא הצליח.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח;
ליובאוויטש וחייליה, עמ' 469;

שמויש (שמוש), Shmoish, Shmosh,מיכאל, "ר' מיכאל".
נולד בתרמ"ד,1884. לפי רבני ברית המועצות,1939-1991 בתר"מ, 1880. היה לו היתר הוראה מרבנים אחדים ובהם הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק. מתרס"ה,1905, שימש כרב בקוברין, Kobrin, שבווהלין. בימי מלחמת העולם הראשונה טיפל בפליטים היהודים שבאו לעירו והכפילו את אוכלוסייתה היהודית. אחרי מלחמת העולם הראשונה עמד בקשר הדוק עם הג'וינט. היה פעיל בתנועת המזרחי, והקים בעירו ארגן את בית הספר הדתי-לאומי לנערים "תבונה". כשהאזור עבר לידי הפולנים, בראשית שנות העשרים של המאה העשרים, הוא נתמנה ל"רב מטעם", ובתפקיד זה כיהן עד תרפ"ח, 1928. עזר להקים בעיר בתי ספר כלליים ומקצועיים, ובהם גם את בית הספר "תרבות". היה ציוני, וחתם על הכרוזים שיצאו ממרכזי הקרן הקיימת לישראל והמזרחי. טיפל גם בעניינים הכלכליים של יהודי העיר שלא על מנת לקבל פרס, והקים את הסניף של הבנק הקואופרטיבי היהודי. נספה עם בני קהילתו.
מקורות: ספר קוברין, עמ 265-262.מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1990;

שמולביץ, יצחק - שענקער, רדומישל

sh

שמולביץ, Shmulewitz,יצחק.
היה המנהל של הגימנסיה לנערים "יבנה" בקובנה, וממייסדי ארגון "יבנה" בליטא. היה המייסד והמנהיג של ארגון הנוער הדתי "צעירי ישראל" בליטא. נספה בקובנה בסתיו
תש"ב, 1941.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 11;

שמוקלר, Shmukler, Schmukler,יעקב
(לפי מה שכתב אברהם אליוביץ בספר הזכרון לקהילת איביה הכוונה למרדכי שמוקלר. נראה שיש להעדיף את גרסתו של אליוביץ שנולד באיביה). נולד בתרנ"א,1891. למד בישיבה של הרב יצחק יעקב ריינס בלידא,Lida, שברוסיה הלבנה, ואחר כך אצל ה""חפץ חיים"" בראדין, Radun, Radin. בתר"פ,1920, נתמנה לראש הישיבה בלידא. נספה בתש"ב,1942. לפי פנקס הקהילות פתח שם בתרפ"ג,1923, ישיבה מקומית קטנה, בחסות "ועד הישיבות".
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 89; ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 223; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 389;

שמוקלר, יעקב משה, בן שמואל.
נולד בתרמ"ו,1886. זמן מה למד אצל ה"חפץ חיים" בראדין, Radun, Radin, שבווהלין, ואחר כך בישיבות וולוז'ין וסלובודקה. היה רבה של טרשקון, Traszkuny, שבליטא. בתרפ"ב,1922, יסד שם את הבנק העממי (פאָלקס באנק), וניהל אותו שש עשרה שנים בתרצ"ז,1937, נתמנה לרב בשאנץ, פרוורה של קובנה, והקים שם מוסדות תורה וצדקה. בימי הכיבוש הנאצי היה,למעשה, רבה של קובנה, כי רב העיר, הרב דב בער כהנא שפירא (ע"ע) היה חולה. הרב שמוקלר היה חבר ביודנראט בגטו קובנה. ב-4 באוגוסט 1941 (לפי טרונק, יודנראט, ב-8 ביולי) השתתף באסיפה האחרונה של אנשי הציבור היהודי בקובנה, שתפקידה היה לטפל בהעברת יהודי העיר לגטו. נפטר שם בליל הסדר תש"ב,1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 222; פון לעצטן חורבן, 9, עמ 50; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 318, 545; טרונק, יודנראט, עמ 35; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שמחוביץ, Simchowitz, אלתר.
בתרפ"ב, 1922, נשלח לוורשה כמשפיע חב"די בישיבת "תומכי תמימים". נספה בשואה.
מקורות ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח באינטרנט;

שמידט, Shmidt, Schmidt,ישראל משה הכהן.
היה משגיח רוחני בישיבת חכמי לובלין, והיה ממקורביו של ר' מאיר שפירא, מייסד הישיבה. גר בקרקוב, ובביתו שם למדה קבוצה נבחרת של תלמידים. אך בפועל לא שימש כרב. כשכבשו הגרמנים את קרקוב לא קיבל רשות להישאר בעיר, ונאלץ לעבור לדמביץ, Dębica, הסמוכה. משם גורש למחנות באב תש"ב,1942, ושם נספה. חתנו הרב יהושע מנחם אהרנברג ששרד מן השואה, היה אב"ד בתל אביב, וחתנו צבי מאיר רבינוביץ שעלה ארצה בתרצ"ד,1934, זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל.
מקורות: דבר הישועה, עמ 15; עדותם של נכדיו שרה רפאלי ודויד רבינוביץ;

שמלקיש (שמלקס), Shmelkis, Shmelkes, הרב ד"ר שמואל צבי.
בן הרב גדליה שמלקיש מקולומיה, Kolomea. בתרס"ג,1903, למד בבית המדרש לרבנים על שם הילדסהיימר בברלין. מתרס"ו,1906 , עד מלחמת העולם השניה שימש כמורה לדת היהודית בגימנסיה הממשלתית בקרקוב. מתרפ"א,1921, שימש כסגנו של הרב ד"ר יהושע טהון בהיכל הנאורים שהיה ברחוב מיודובה בקרקוב, וקיבל משכורת מן הקהילה היהודית. אחרי שטהון נפטר, ב-1936, מילא שמלקיש את מקומו. נספה בתש"ג, 1943.
מקורות: ספר קולומיאה, עמ 186; קארל, קראקא, עמ 348; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 216; בית המדרש לרבנים בברלין, עמ 102; עדויותיהם של ד"ר משה לנדא וד"ר עמנואל מלצר; עדותו של קרוב משפחתו גדליה שרון;

שניאורסון, Shneurson, דובער יצחק, בן חיים שניאור זלמן.
היה חבר ההנהלה ו"משפיע" בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בלודז'. בתחילת מלחמת העולם השניה שהה בוורשה, וכשהגרמנים הפגיזו את העיר הוא סייע לאדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון ( שהצליח להימלט לריגה ומשם לארצות הברית).
נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 498;

שניידר, Schneider, Shneider,אריה לייב.
נולד בתרס"ו,1906. בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בז'ימל, Žeimelis, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 293;

שניצר,Shnitzer, Schnitzer ,דב בער.
נולד בתרמ"ח,1888. כיהן כרב בקוברסק, Kovarsk, שבליטא. היה רבה האחרון של סימנה, Simno, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 426 , 558; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שניצר, זליג.
לימד בישיבה בסוכאטשוב, Sochaczew,שבאזור ורשה, ובישיבת "בית אברהם" בוורשה, שבראשה עמד אברהם ויינברג, (ע"ע) והיה מגיד שיעורים בבית החסידים של סוכאטשוב. התפרנס מחנות קטנה שבה היה מוכר מליחים חצי יום. נספה בשואה.
מקורות: אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27, 380-381;

שנל, Shnel, Schnell, דוד.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בבלוז'וב, Błazowa, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

שֵסקין,Shaskin,ישעיהו משה.
נולד בתרמ"ט,1889. היה רבה האחרון של סמילישוק, Sumilishki, שבליטא. נספה בתשרי תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 436; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שענקער (שנקר), Shenker, Schenker,הרב ד"ר, רדומישל .
נספה בשואה.
מקורות: רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון. גרויס ראדאמישלע און סביבה יזכור בוך, עמ 936;
שנקר, צבי הירש. היה דומ"ץ ואחר כך ראב"ד בבעלז. נספה בשואה.

שערפינסקי , חנוך - שפירא, אלימלך

sh
שערפינסקי (שרפינסקי), Sherpinski,חנוך העניך.
היה דיין ומו"ץ באלכסנדר, Aleksandrów Łódzki, שבאזור לודז'. בתחילת מלחמת העולם השניה הגיע לפיוטרקוב, Piotrków Trybunalski, שבאותו האזור, וצורף לבית הדין לענייני עגונות שבראשו עמד רבה של העיר, משה חיים לאו (ע"ע). נספה בפיוטרקוב.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 238-237, 292.

שפיבק,Shpiwak,נפתלי.
בתרנ"ו,1896, נתמנה כמו"ץ בוישוגרוד, Wyszogród, שבאזור ורשה. עירו. בסתיו תרפ"ו,1925, נבחר כרבה הרשמי של העיר לאחר מלחמת בחירות עזה. כשכבשו הנאצים את עירו, הוא סרב לציית לפקודה של היודנראט הראשון שהם הקימו בה, ולא הכין רשימה של יהודים למשלוח. היה בין הראשונים שנלקחו משם. היה במחנה דזיאלדובה, Działdowo, שבאותו האזור, ושם, כנראה, נספה.
מקורות: וישוגרוד: ספר זכרון לקדושי וישוגרוד שנספו בשואת הנאצים בשנות 1945-1939, עמ 25, 27, 48, 201, 202.

שפיגל, Spiegel,אברהם דוד, בן יצחק.
נולד בתרמ"ו,1886. מילא תפקידי רבנות בעירו רוהטין, Rohatyn, שבגליציה המזרחית, אך לא נבחר לרב. בתרס"ח,1908, או בתר"ע,1910, נתמנה שם כ"דיין הצעיר". בתר"פ,1920, נבחר כרב העיר. בימי מלחמת העולם הראשונה גלו רוב בני עירו לאוסטריה, והוא ריכז את השאר באזור שלא חרב בקרבות. אחרי המלחמה נסע לווינה, וכשחזר כיהן כרב בסטרי, Stryj, שבאותו האזור, עד שרב העיר חזר מן השבי הרוסי. אחר כך חזר לרוהטין ושם שיקם את החיים היהודיים. כשפרצה מלחמת העולם השניה הגיעו לעירו, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, פליטים מאזור הכיבוש הגרמני, והוא עמד בראש ועד העזרה שהוקם למענם. כשהיה בבונקר תיעד את מוראות הימים, אך יומנו אבד. אחד מבניו, ד"ר נתן שפיגל, היה חתן פרס ישראל.
מקורות: וונדר, ה, עמ 407-402; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 507;

שפיגלגלאס, Spiegelglass,נתן, בן יחזקאל.
נולד בתרמ"ב,1882. בנעוריו למד אצל האדמו"ר מאיר יחיאל הלוי הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. ואחר כך הקדיש את כל עתותיו ללימוד. בימי מלחמת העולם הראשונה ניצל את השפל הכלכלי ששרר בוורשה, ורכש הרבה נכסי דלא ניידי שהביאו לו הון רב. במקביל הוכתר לראש ישיבת "עמק ההלכה" בוורשה, ושם לימד גם בישיבה הקטנה, וגם ב"קיבוץ" של התלמידים המתקדמים ביותר. נספה בטרבלינקה בתש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 215-197; אלברג, ורשה של מעלה, נזכר במקומות רבים;

שפיץ, Spitz,לוי צבי. נולד בתרמ"ז,1887.
למד בישיבת טלז. היה רב בוורנהVarniani,, ובפלונגיאן, Plunguan , שבליטא. היה רבה האחרון של טאבריג-טאוריג, ,Tauragė ,Taurik שבאותו האזור, ומחשובי הרבנים בליטא בדור האחרון שלפני השואה. ביוני 1941 התעללו בו הגרמנים, והוא נספה.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 100; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 302, 303; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 61, 246; אשרי, חורבן ליטע, עמ , 245 , 233; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שפירא, Shapira, Shapiro,אברהם חיים, בן שמואל הלוי.
היה רבה האחרון של אוֹברטין, Obertin, שבגליציה. נספה בבלז'ץ.
מקורות: וונדר, ה, עמ 424;

שפירא, אברהם יעקב, בן יצחק מרדכי האדמו"ר מגוודז'יץ, Gwozdziec, שבגליציה.
שם מילא את מקומו של אביו. נספה בערב ראש השנה, או בראש השנה תש"ב,1941.
מקורות: וונדר, ה, עמ 428-427; אלפסי, עמ 105.

שפירא, אליהו. ממל,Kleipėda, Memel, ליטא.
הביא אתו לגטו קובנה קמח למצה שמורה. בחג הפסח האחרון שם הסתפק במאתיים וחמישים גרם של קמח מצה. הקפיד גם בעניין ההבדלה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 45-46;

שפירא, אלימלך, בן אבי עזרא זליג אלעזר מבלנדוב-קוז'ניץ,Błędów-Kozienice, שבאזור ורשה.
נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רמה;

שפירא, אלימלך, בן יוסף מנחם מבלנדוב,Błędów, שבאזור ורשה.
נולד בתרכ"ד,1864. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בקוז'ניץ. נפטר בגטו ורשה בראשית תש"ב,1941.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רמו;

שפירא, אלימלך, בן יעקב (לפי אלפסי בן יוסף מנחם מפראגה, פרוורה של ורשה).
נולד בתרכ"ד, 1864. ישב בוורשה והיה מכונה "האדמו"ר מקוז'ניץ בוורשה". עסק גם בקבלה. הסתפק במועט, ואת רוב ה"פדיונות" שהיה מקבל נתן לצדקה. נפטר בגטו ורשה בתש"ב,1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 78-75; החסידות מדור לדור, א, עמ 214;

שפירא, אלימלך, בן יצחק מנדל מבנדין, Będżin.
גר בלנצ'יצה-לינטשיץ,Łęczyca, Lenchitza,שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 234;

שפירא, אליעזר - שפירא, יוסף

sh

שפירא, אליעזר (אלעזר), בן דוד.
נולד בתר"ס,1905. מתרצ"ב,1932 (לפי וונדר מתרצ"ד,1934), היה האדמו"ר מדינוב, בסאנוק, Sanok, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 448; אלפסי, עמ 150; סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 120;

שפירא, אליעזר (אלעזר), בן יהושע.
נולד בתרמ"ה,1885. היה רבה האחרון של ריבוֹטיץ', Rybotycze, שבגליציה המזרחית, ומתרצ"ב,1932, אדמו"ר. נספה בדוברומיל, Dobromil, בתש"א,1941.
מקורות: וונדר,ה, עמ 448-447; אלפסי, עמ 50; החסידות מדור לדור, א, עמ 307; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 515;

שפירא, אלתר ראובן, בן דוד.
נולד בתרס"ד,1904. בתרפ"ד,1924, נתמנה לאדמו"ר בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית, והיה האחרון משושלת בוקובסק, Bukowsko. כשכבשו הגרמנים את האזור ברח לפלשטין, Felsztyn, שבאזור לבוב, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי. שם כיהן כרב הקהילה, יסד את ישיבת "אור למאיר", ושלח חבילות ומכתבי עידוד לאלה שגורשו לסיביר. בזמן הכיבוש הגרמני גורש לגטו סמבור,Sambor, שבגליציה המזרחית, ושם עסק הרבה במעשי חסד של אמת (קבורת הנפטרים והנרצחים). כשתפסו אותו הגרמנים באחת האקציות רצה היודנראט להשיג את שחרורו, אך הוא סרב, כי ידע שתמורתו יילקחו יהודים אחרים. גורש לכיוון לבוב, ושם נספה ביום שבו חיסלו הגרמנים את המחנה, בל"ג או בל"ד בעומר תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ה,עמ 445-447; אדמו"רים, עמ 53; סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 126-125; אלפסי, עמ 150 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 307; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 420;

שפירא, בן-ציון, בן שמואל.
נולד בתר"ס,1900. בגיל צעיר היה אב"ד בליסיעץ, Lysiec, שבגליציה המזרחית. בתרפ"ח,1928, התמנה כרב בזלוטשוב, Złoczów, שבאותו האזור. שם התפלל ודרש בבית הכנסת הגדול. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: וונדר, ה, עמ 456;

שפירא, דוד.
וורשה. בן האדמו"ר יחיאל מיכל. בצעירותו הצטרף לתנועה הציונית, והדבר גרם לקרע במשפחתו. בתרצ"ב,1932, נבחר להנהלה של תנועת תורה ועבודה. תרגם ליידיש את ספר ה"תניא", וכתב מאמרים רבים בעיתון היידי "היינט", בעיתונים העבריים בוורשה ובניו יורק. עליהם חתם בכינויים ספרותיים שונים, שהידוע בהם הוא יהודה יפת. לפני המלחמה היה חבר ברבנות של ורשה. בגטו היה בוועדה הדתית שאותה הקים צ'רניאקוב במסגרת היודנראט, ועסק הרבה בחינוך, בהצלה ובסיוע לנזקקים. נמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, והיה מן הרבנים האחרונים ששרדו בגטו ורשה. בשבט ת"ש גורש למיידאנק, ומשם למחנה בודז'ין.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 92, 100, 154, 186, 240, 282, 290, 309, 323; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 540-538; פנקס בנדין, עמ 232; אלה אזכרה, ז, עמ 23-20; פלינקר, וארשה, עמ 160;

שפירא, דוד משה, בן שמואל הלוי.
נולד בתרס"ד,1904. היה גיסו של המשורר אורי צבי גרינברג. היה דיין ומו"צ בז'ליכוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית (לפי וונדר בבוליחוב,Bolechów), ולימד דף יומי בחוג של "צעירי אגודת ישראל" בזלוטשוב, Złoczów. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: וונדר, ה, עמ 464; ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט, עמ 241;

שפירא, חיים, בן אלעזר.
נולד בתרנ"א,1891. אביו ביקש ממנו שיכהן כרב בעירם, לאנצוט, Łańcut, שבגליציה המערבית, אך הוא סירב לכך והתפרס בדוחק ממסחר. מצבו הכלכלי היה קשה, ובשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השניה הוא הוחמר בעקבות המדיניות האנטישמית של הממשלה, שפגעה מאוד במצבם הכלכלי של יהודים רבים. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 465; החסידות מדור לדור, א, עמ 307; לאנצוט, עמ 61, 62;

שפירא, חיים.
למד בבית המדרש לרבנים בווינה. גר בבוצ'אץ, ובזמן הכיבוש הנאצי היה חבר ביודנראט. נספה בשואה.
מקורות: ספר בוטשאטש, עמ 301; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 81;

שפירא, י. חיים.
בתרפ"א,1921, נבחר לרב בבירצ'ה, Bircza, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 116;

שפירא, חנה ברכה, בת חיים שמואל מחנצ'ין, Chęciny.
היתה אשתו של אדמו"ר אלימלך שפירא מגרודז'יסק, Grodzisk, שעל יד ורשה. היתה למדנית גדולה, ואחרי שבעלה נפטר נהגה לקבל "קוויטלאך" מן החסידים, והיתה לובשת טלית קטן ("ארבע כנפות"). בניה היו האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה (ע"ע) והרב ישעיה שפירא, "אדמו"ר חלוץ", שעלה ארצה והיה אחד ממנהיגי הפועל המזרחי. נפטרה בחשון ת"ש,1939.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תרכו-תרכז;

שפירא, יוסף.
היה מורה הוראה בקוז'ניץ, Kozienice, שבאזור ורשה. בשמחת תורה ת"ש,1939, הציתו הגרמנים את בית הכנסת של המגיד מקוזניץ ואת בית המדרש של העיר, עינו את הרב שפירא, וציוו עליו להשליך את ספרי התורה לתוך האש. נספה בשואה.
מקורות: ספר קאזשעניץ, עמ 348, 354;

שפירא, יוסף, בן מאיר.
בתרצ"ב,1932, התחיל לכהן כאדמו"ר בריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 493; אלפסי, עמ 150; החסידות מדור לדור, א, עמ 309;

שפירא, יוסף ברוך, בן אביגדור.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בצ'נסטוחוב, Częstochowa. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 215;