שפירא, יחיאל - שפירא, מאיר

sh
שפירא, יחיאל מיכל (יחיאל מאיר). בן שלום מפשיטיק, Przytyk, שבאזור ורשה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה בא לבנדין, Będżin, ושם עסק ברבנות והיה דיין עד יומו האחרון. היה מוכר בכינוי "דער בריקָאווער", על שם הגשר שהיה סמוך לביתו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 190, 232-231; אלפסי, עמ 104 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 214; פנקס בנדין, עמ' 231;
אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רי;

שפירא, יעקב, בן שמואל הלוי.
נולד בתרס"ב,1902. היה אב"ד בטויסט, Touste, שבגליציה המזרחית. היה פעיל בתנועת המזרחי וארגן יהודים לעליה לארץ, אך תכניתו לא יצאה לפועל כי בינתיים פרצה מלחמת העולם השניה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: וונדר, ה, עמ 499; ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט, עמ 241;

שפירא, יעקב, בן אבי עזרא זליג.
הוא היה האדמו"ר האחרון מצאצאי המגיד מקוז'ניץ שישב בקוז'ניץ, Kozienice, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 104; החסידות מדור לדור, א, עמ 215;

שפירא, יעקב.
היה ראב"ד בטויסט, Touste, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט, עמ 241;

שפירא, יעקב יצחק, בן אביגדור.
היה ראב"ד ואדמו"ר בגורשקביץ, Gorzkowice, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 105; החסידות מדור לדור, א, עמ 215; פיוטרקוב טריבונלסקי והסביבה, עמ 930; צ'נסטוחוב א, עמ 607; אלפסי, אנציקלופדיה של החסידות, ב, עמ שו;

שפירא, יצחק שלמה, בן שלום. "הרבי מסובוקוב".
גר ביינדזיוב, Jędrzejow, שבאזור לובלין. נספה בשואה. בנו שלום (קלמן) עלה לארץ בתר"ף,1920, ונרצח בידי פורעים ערבים.
מקורות: אלפסי, עמ 104 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 214; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תלו;

שפירא, ישעיה נפתלי הירץ, בן נחמיה.
היה דיין ומו"ץ בדוקלהDukla ,, שבגליציה. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22;

שפירא, ישראל, ראדום, Radom. אזור ורשה.
בנו של האדמו"ר אלימלך שפירא, מצאצאי בית קוז'ניץ. כשהיה בגטו ראדום למד ולימד תורה, ובביתו התקיים מניין פרטי. נספה בשואה.
מקורות: ראדום, עמ 174, 236;

שפירא, ישראל, בן האדמו"ר חיים מאיר יחיאל שפירא מגרודז'יסק,Grodzisk, שעל יד ורשה.
נולד בתרל"ד,1874. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה, ושם הקים חצר חסידית ובית מדרש גדול. היה אדמו"ר ארבעים ושמונה שנים. כשהיה בגטו ורשה הצליחו החסידים שלו להשיג מסמכים כדי להצילו, אך הוא לא רצה לעזוב אותם ונשאר בגטו. נספה בטרבלינקה באלול תש"ב, 1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 197-192. זיידמן, יומן, עמ 331; אלה אזכרה, ד, עמ 192-189; החסידות מדור לדור, א, עמ 215; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקעח-תקעט;

שפירא, ישראל, בן יהושע.
בתר"פ,1920, נבחר לרב בפרוכניק, Pruchnik, שבגליציה המזרחית. בגלל סיכסוכים נאלץ לעזוב את המקום, והשתקע באיסטריק, Ustrzyski Dolne, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 150; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 294;

שפירא, ישראל, בן האדמו"ר אלימלך שפירא מקוז'ניץ, Kozienice.
נולד בתרנ"ב,1892. כשנפטר חותנו שלום שפירא נתמנה לרבה של פשיטיק,,Przytykשבאזור ורשה. ידע רוסית, פולנית, אנגלית וצרפתית, גיאוגרפיה ומתימטיקה. היה מעורב עם הבריות, והתמסר לחינוכם של בני הנוער בעיירה. למד את הלשון העברית המדוברת, והיה מנוי על עיתונים שיצאו לאור בארץ. רצה לעלות ארצה ולהתיישב בבני ברק. בזמן הכיבוש הנאצי המשיך לטפל ביהודי העיר ולתמוך בהם. כך עשה גם כשהם גורשו במארס 1941 לעיירות שבאזור ראדום, Radom, שעל יד ורשה. באלול תש"ב, 1942, גורש לטרבלינקה, ושם נספה .
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 413; ספר פשיטיק, עמ 339-345;

שפירא, מאיר, בן יצחק מנדל מבנדין, Będżin.
נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 234;

שפירא, ישראל - שפירא, קלונימוס

שי-סוף

שפירא, ישראל, בן יהושע.
בתר"פ ,1920 , נבחר לרב בפרוכניק, Pruchnik, שבגליציה המזרחית. בגלל סיכסוכים נאלץ לעזוב את המקום, והשתקע באיסטריק, Ustrzyski Dolne, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 150; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 294;

שפירא, ישראל, בן האדמו"ר אלימלך שפירא מקוז'ניץ, Kozienice.
נולד בתרנ"ב ,1892. כשנפטר חותנו שלום שפירא נתמנה לרבה של פשיטיק, Przytyk שבאזור ורשה. ידע רוסית, פולנית, אנגלית וצרפתית, גיאוגרפיה ומתימטיקה. היה מעורב עם הבריות, והתמסר לחינוכם של בני הנוער בעיירה. למד את הלשון העברית המדוברת, והיה מנוי על עיתונים שיצאו לאור בארץ. רצה לעלות ארצה ולהתיישב בבני ברק. בזמן הכיבוש הנאצי המשיך לטפל ביהודי העיר ולתמוך בהם. כך עשה גם כשהם גורשו במארס 1941 לעיירות שבאזור ראדום, Radom, שעל יד ורשה. באלול תש"ב, 1942, גורש לטרבלינקה, ושם נספה .
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 413; ספר פשיטיק, עמ 339-345;

שפירא, מאיר, בן יצחק מנדל מבנדין, Będżin.
נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 234;

שפירא, מאיר, בן האדמו"ר יהושע מריבוטיץ', Rybotycze, שבגליציה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרבה של בלוז'וב, ,Błazowa שבגליציה המערבית. היה הרב האחרון של העיר, וראש בית הדין שם. בתרצ"ב,1932, נתמנה לאדמו"ר. נספה ביולי 1942. לפני שנספה מסר את כתבי היד של סבו צבי אלימלך, האדמו"ר מבלוז'וב לשכנו הנוצרי. אחרי המלחמה הם הובאו לניו-יורק ושם הוצאו לאור בשם "צבי לצדיק".
מקורות: וונדר, ה, עמ 513; אדמו"רים, עמ 200-198; אלפסי, עמ 148 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 307; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 91-92; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ סג;

שפירא, מנחם מנדל, בן דוד.
מילא את מקומו של אביו כרב ואב"ד בדינוב,Dynów, שבגליציה. נרצח בט"ו בשבט תש"ב,1942, בחורשה על יד קולומיה, Kolomea, שבגליציה המזרחית.
מקורות: סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 120; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה,
עמ 117;

שפירא, מנחם מנדל, בן משולם פייביש.
נולד בתרנ"ח,1898. בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של דינוב, Dynów, שבגליציה, והגבאי של קופת ארץ ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 555; ה, עמ 516; אלפסי, עמ 150.

שפירא, מרדכי, בן צבי אלימלך. בירטש Birtch , גליציה.
נולד בתר"ל,1870. נספה באושוויץ בסיוון תש"ד, 1944 . [1]
מקורות: וונדר, ה, עמ 520-518; אלפסי, עמ 148 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 307;

שפירא, מרדכי. היה רב בבריגל-ברז'סקו, Brigel-Brzesko,
שבגליציה המערבית, ואחר כך היה דיין בקרקוב. נרצח בקרקוב בתש"ג.
מקורות: קארל, קראקא, עמ 348; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 216;

שפירא, משה יחזקאל, בן יצחק מנדל מבנדין, Będżin.
אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לברלין. שם היה אדמו"ר והיה לו בית מדרש משלו. אחרי שהנאצים עלו לשלטון עבר לווינה. משם גורש לריגה, עם רבים מיהודי גרמניה ואוסטריה, ושם נספה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 234;

שפירא, נחמיה, בן משה יהודה לייב.
נולד בתרל"ד,1874. כיהן כרב בסאסוב,Sasów, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. שם גר עד תרפ"ב,1922, ועסק כמוהל מומחה בבתי חולים. אחרי המלחמה חזר לסטריז'וב,Stryszów,שבגליציה המערבית, ושם כיהן כרב במקום אביו. ביקר בארצות הברית כדי לאסוף כספים לסיוע לנצרכים. כשנכנסו הגרמנים לסטריז'וב ניצל את קשריו עם אחד המפקדים, שכנראה זכר אותו מן הימים שעשה בווינה, כדי להשיג הקלות ליהודי העיר. נספה בתמוז תש"ב,1942, בדרך מסטריז'וב לריישא.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22-21, 80-79, 266; אלפסי, עמ 150; החסידות מדור לדור, א, עמ 309; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 386; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תיט;

שפירא (בלנדויין), צבי אלימלך, בן יעקב יצחק מבירטש, Bircza. גליציה.
זמן מה היה ר"מ במונקאץ',Munkacz, Mukačevo, שבקרפטורוס. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ה, עמ 532;

שפירא, קלונימוס קלמן, בן אלימלך.
נולד בתרמ"ט,1889. מגיל תשע עשרה עמד בראש חסידי גרודז'יסק. בתר"ע,1910, נתמנה כרבה של פיאסצ'נה, Piaszecno, שבאזור ורשה. בתרפ"א,1921, הקים שם את ישיבת "דעת משה", והשקיע הרבה בחינוכם של התלמידים. חיבר את הספרים "הכשרת האברכים", "חובת התלמידים" ו"בני מחשבה טובה". היה פעיל בארגון "שומרי שבת" בוורשה, ואחר כך היה נשיא הארגון. בשל מאמציו הקים הג'וינט מטבח עם שבו סעדו לפני הקמת הגטו ואחריו רבים מיהודי פיאסצ'נה שנמלטו לוורשה. בזמן שהותו בגטו ורשה עבד הרב שפירא ב"שופ", לנעליים. זמן מה הוסתר בבית החרושת למטוסים הֶנקֶן. את חידושי התורה שאמר בגטו, מראש השנה ת"ש,1939, עד שבת חזון תש"ב,1942. קיבץ, בספר "אש קודש", שכתב היד שלו הוטמן בקופסאות פח, ונמצא בשנות החמישים של המאה העשרים על ידי פועלים שחפרו בהריסות של הגטו. הספר הזה נחשב לתעודה החסידית האחרונה שנכתבה על אדמת פולין. במרחשוון תש"ד,1943, גורש למחנה בודז'ין, Budziń, שעל יד לובלין. נספה בפוניאטוב או במיידאנק, ושם נספה בחשון תש"ד. אחיו ישעיהו היה ממנהיגי הפועל המזרחי בארץ.
מקורות: זיידמן, אדמו"רים, עמ 252-247; פייקאז', חסידות פולין, עמ 411-373; ספר סוקל, טרטקוב, ורנז', סטוינוב והסביבה, עמ 252; אלפסי, עמ 102; זיידמן, יומן, עמ 64, 95, 127, 292, אלה אזכרה, ה', עמ 169-163; ניישטט, עמ 431; פסח שינדלר, צידוק הדין מתוך השואה, משואה י"ח, תש"ן, 1990, עמ' 77-62; פסח שינדלר, תגובת החסידות לשואה, אמונה בשואה, משרד החינוך והתרבות, ירושלים תש"ם, עמ' 78-69; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרלט- תרמא; עדותו של אברהם כרמי;.

שפירא, שלום - שפירא-קצנלנבויגן, יוסף

sh
שפירא, שלום, בן אלימלך מקוז'ניץ-ורשה.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 215;

שפירא, שלמה, בן נחמיה.
כיהן כרב בסטריז'וב, Stryszów, שבגליציה המערבית. נספה עם כל אנשי העיר.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22.

שפירא, שלמה חיים, בן יעקב.
נולד בתר"מ,1880. נספה בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית, בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא, שמואל, בן יצחק דוד.
היה האדמו"ר האחרון משושלת נסכיז', Nesvizh,Nyasvizh.
גר בקובל, Kowel, שבווהלין, ושם נספה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 139;

שפירא, שמואל, בן שלמה דב (בער).
שיפטובקה, Sheptovka, Sheptivka, אוקראינה. מתרפ"ד מילא בעירו את מקומו של חותנו ר' אברהם משיפטובקה. בתרצ"ה,1935, עבר למוסקבה. בתרצ"ח,1938 הוגלה לסיביר, ושם נרצח בניסן תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשפד;


שפירא, שמואל פנחס, בן ישעיה.
בתרע"ז,1917, הוכתר לאדמו"ר מבלנדוב, Błędów בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 214; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תתא;

שפירא, שרגא פייבל.
נולד בליטא בתר"ס,1900. למד בישיבות טלז, וקלם,שבליטא, וכיהן כראש מתיבתא בישיבת קלם. בחורף תר"ץ, סוף 1929, נשלח לאנגליה כדי לאסוף כסף לישיבת קלם, ואחר כך היה בין אלה שהקימו את ישיבת "עץ חיים" בהיידה שעל יד אנטוורפן. כשכבשו הגרמנים את בלגיה ניסה להימלט לשוויץ, אך מורה הדרך הסגיר את כל הקבוצה לידי הגרמנים. הרב שפירא שהה זמן מה במחנה מעצר על יד אנטוורפן, ומשם גורש לפולין.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 320-315; יידיש און חסידיש, עמ 230;

שפירא-כהנא, Shapira-Kahana,אברהם דב בער.
ע"ע כהנא שפירא, אברהם דב בער.

שפירא-קצנלנבויגן,Shapira-Katzenelenboigen,יוסף, בן אלתר ישראל שמעון.
נולד בתרע"ו,1916. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בוורשה. נפטר מטיפוס בברגן-בלזן באייר תש"ה,1945, שבועיים לאחר השחרור.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 199;

שפירא, יעקב - שר, יוסף

sh
שפירא-קצנלנבויגן, יעקב שמעון, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה היה אדמו"ר בקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז', ואחר כך עבר ללודז', ונקרא "האדמו"ר מקולושקי", על שםפ עירו. היה חובב ארץ ישראל, ובתרפ"ה,1925, שלח את ילדיו בעליה של כפר חסידים. נפטר באדר תש"א,מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, יצחק מרדכי, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ד,1884. בחיי אביו כיהן כרבה של אופוצ'נו,Opoczno, שבאזור לודז', ואחרי פטירתו מילא שם את מקומו כאדמו"ר. נספה בתש"ב.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, ישראל אהרן,
בן יעקב שמעון (ע"ע) מקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז'. נולד בתרע"ו, 1916. נספה בתש"ד,1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 198-197;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל, בן יצחק דוד.
נולד בתרנ"ו,1896. מילא את מקומו של דודו שמואל מרדכי כאדמו"ר מנסכיז', בקובל, Kowel, שבווהלין. נספה בעירו בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 199;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל פנחס.
בן ישעיהו מלודז'. בתרע"ז,1917, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 104;

שפלטר,Spelter, Spalter,יעקב.
היה הדיין האחרון בסטריז'וב, Stryszów, שבגליציה המערבית. לימד בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב, שנוסדה בסטריז'וב בתר"ץ,1930. היה בקי בענייני מסחר, ועסק הרבה בדיני תורה. שיטתו היתה "כוחא דהיתרא עדיף", דהיינו: שעדיף להקל ולא להחמיר, והדבר הזה גרם ליחסים מתוחים בינו ובין הרב נחמיה שפירא (ע"ע) ואחרים. נספה בשואה.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22, 82-81, 266;

שפרבר,Sperber ,הלל, נולד בתרנ"א,1891.
היה פעיל בתנועת המזרחי בגליציה, ובעיקר עודד את פעילותם של "צעירי המזרחי". היה דיין ומו"ץ בצ'ורטקוב, ,Czortków,Chortkev שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרבה של זבאראז', Zbaraż, שבאותו האזור, והגבאי של קופת ארץ ישראל. בתרצ"ה,1935, נבחר כרבה של זלוטשוב,,Złoczówשבאותו האזור, על אף התנגדותם של החסידים במקום. המינוי אושר רשמית רק בתרצ"ח,1938. נספה בתש"ד.
מקורות: וונדר, ה, עמ 594; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 836-835;

שפרן, Shafran, יצחק.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בגובורובה, Goworowo , שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

שצ'דרוביצקי, Schzedrowitzki,מאיר שלום, בן דב.
מחסידי קוצק. נולד בתרל"ה,1875. היה מקורב לר' חיים סולובייצ'יק מבריסק. בתרע"א,1911, התקבל כמו"ץ ורב רשמי בביאליסטוק, ובתרע"ח, 1918, נתמנה שם כאדמו"ר מסלונים. היה פעיל באגודת ישראל, ונמנה עם ראשי מועצת גדולי התורה. נפטר בביאליסטוק בימי הכיבוש הרוסי, בחשוון ת"ש,1939.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 245-242; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שצ'דרוביצקי, משה זאב, בן מאיר שלום (ע"ע).
היה חתנו של האדמו"ר יהושע עוזיאל וינטראוב (ע"ע). כיהן כרב בביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 220; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שקארוטה (סקארוטע), Skarote,משה.
נולד בתרמ"ח,1888. למד אצל ר' איצ'לה, רבה של רז'יצה,Rezekne, שבלטביה, והיה תלמידו ומזכירו של ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק. שנים אחדות היה רבה של רז'יצה שלא על מנת לקבל פרס, והתפרנס ממסחר. בתרצ"ז,1937, הוזמן לכהן כרב בסלובודקה. נספה בת"ש,1940 . לפי אשרי עם חיסול הגטו.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 418; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539; יהדות ליטא, ב, עמ 102; פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40; אשרי, חורבן ליטע, עמ 51; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שקופּ, Shkup,שמעון, בן יצחק שמואל הכהן.
נולד בתר"ך,1860. למד בישיבות מיר ווולוז'ין, ובתרמ"ד, 1884, התחיל לכהן כר"מ בישיבת טלז. בין תלמידיו שם היו הרב מאיר ברלין, הרב מ"א עמיאל, פרופ' בן ציון דינור ואחרים. בתרס"ג,1903, עבר לישיבת מאלטש,Malesz,Moletch , שברוסיה הלבנה. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין, וגם שם הקים ישיבה. בתר"פ,1920, נתמנה כראש ישיבת "שער תורה" בגרודנה, ובתפקיד הזה כיהן עד השואה. בתרפ"ט,1929, נסע לארצות הברית, כדי לגייס כספים להצלת הישיבה מהתמוטטות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדדה הישיבה שלו לווילנה. לפי אלה אזכרה וספר וולוז'ין נפטר בגרודנה בחשוון ת"ש, 1939.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 308-300; יהדות ליטא, ב, עמ 103-102; וולוז'ין, עמ 163;

שר, Sher,יהושע העשל הושע.
למד בישיבת ריגה. היה רב באחת הערים באסטוניה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;

שר, יוסף, בן יצחק אייזיק,
שהיה ראש ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה ואחר כך ראש ישיבת "כנסת ישראל" בבני ברק. הרב יוסף שר למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, בישיבת מיר ובישיבת חברון בירושלים. היה העורך של הירחון "כנסת ישראל", שיצא לאור בסלובודקה. מחידושי התורה שלו נתפרסמו שם באדר ב' ת"ש. גורש ללטביה ונספה בריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;

שר, מנחם - תאומים, מרדכי

sh
שר, מנחם מנדל.
בתרצ"ח, 1938, נתמנה לרבה של קופצ'ווה,Koptšiovo, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 566;

שר, נחום. נולד בתרמ"ט,1889.
היה רבה האחרון של דויג Daugai,, שבליטא. נספה באב תש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 202; רבני ברית המועצות, 1939-1941;

שרייבר, Schreiber,אשר אנשל.
היה דיין ומו"ץ בלבוב. גם בזמן הכיבוש הנאצי היה חבר הרבנות בעיר זאת. נספה בלבוב במרס 1942.
מקורות: דוד כהנא, יומן גיטו לבוב , עמ 44, 65-64;

שֶרֶל, Sherel,חיים זלמן צבי.
נולד בתרס"ו,1906. למד בישיבת טלז. היה רב בהזנפוט, Aizpute, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 420; רבני ברית המועצות, 1939-1941;

שרנצל-באב"ד, Schrenzel-Babad,שלמה, בן יעקב.
בתר"ע,1910, בערך, התקבל כדיין ומו"ץ בהולַשיץ, Oleszyce, שבגליציה המזרחית, ואחר כך בראווה רוסקה, Rawa Ruska, שבאותו האזור. היה חובב ציון. השתתף בכינוס של סניפי המזרחי שהתקיים בלבוב בתרפ"ז,1927, ונבחר למזכירות. נספה בתש"ג.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 156; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 57; וונדר, ה, עמ 622;

שרשבסקי,Sharshewski, Shershewski,פנחס אברהם.
גר בברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. תחילה שימש שם כמלמד פרטי לילדים, וכשהוקמה בעיר ישיבת "תורת חסד", הגיד בה שיעורים. רצה לעלות ארצה ולהיות שמש בשטיבל של חסידי סלונים בירושלים. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, ז, עמ 220-216;

שרשבסקי, צבי, בן יחודה.
היה רב בסלונים Slonim ,, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס סלונים, כרך ב, דפי הנצחה בסוף הספר;

תאומים, Teomim,חיים צבי הירש, בן יעקב.
נולד בתר"ל,1870. מתרס"ה,1905, מילא את מקומו של אביו כדיין ומו"צ בקולומיה,Kolomea, שבגליציה המזרחית, אך משום שהיה ציוני לא רצה "ראש הקהל", שהיה איש אגודת ישראל, שיֵשב בבית הדין. לכן אישרו לו את המינוי הזה רק בתר"ע-תרע"א (בערך 1911), וזאת - כדיין שישב בביתו וקיבל שכר מופחת. בשנות העשרים של המאה העשרים הקים את סניף המזרחי בעירו, ואת בית הספר "תחכמוני". חיבר ספר "זכרון לראשונים" על תולדות הקהילה היהודית בקולומיה, שהוקדש לקרל פרנץ יוזף ורעייתו, שישבו בעיר הזאת חמישה חודשים, ב-1912. נספה בתש"א,1941.
מקורות: חנוך שכטר, ערים שתים, עמ קנ"ב; פנקס קאלאמאיי, עמ 112; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 847; וונדר, ה, עמ 660-658;

תאומים, יונה, בן נפתלי הירץ.
נולד בתר"ל,1870. בין שתי מלחמות העולם היה אב"ד והגבאי של קופת ארץ ישראל בויֵלקיה אוצ'י, Wielkie Oczy, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 661;


תאומים, יעקב יצחק, בן אברהם.
נולד בתרכ"ג,1863. הוסמך לרבנות בידי ר' צבי הירש אורנשטיין והמהרי"א איטינגא, אך התפרנס ממסחר ומבנקאות בעיר חדש,Neishtat, Nowe Miasto, שעל יד לבוב, ובפשמישל Przemyśl, הסמוכה. היה ממייסדי אגודת ישראל בגליציה, אך במשך הימים התרחק מן הפעילות בתנועה. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה, אחר כך חזר לפשמישל, ובשנים תרפ"א-תרצ"ה,1921-1935, שוב גר בווינה. בתרפ"ג,1923, היה בין אלה שהקימו על יד וינה בית יתומים ליתומי מלחמת העולם הראשונה, שהתקיים עד כניסת הגרמנים לאוסטריה. אחר כך חזר לפשמישל. כשהאזור הזה נכבש בידי הרוסים, בראשית מלחמת העולם השניה, הוא נאלץ לעזוב את העיר ועבר ללבוב. שם נפטר בתש"א,1941, לפני שהאזור הזה נכבש בידי הגרמנים.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 338-337;

תאומים, לוי יצחק, בן זאב וולף.
נולד בתר"ן,1890. כיהן כרב במוסטי ויאלקה (מוסט גדול), Mosty Wielkie, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי בצבא האוסטרי ונפל בשבי הרוסי. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ה, עמ 681;

תאומים, מרדכי ליפא, בן יצחק דב.
"העילוי מרודקי". נולד בתרס"ה,1905. כך לפי וונדר. לפי זיידמן בתר"ע,1910. הוסמך לרבנות בידי הרב דוד הורוביץ מסטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. שלט היטב בלשון הפולנית ובספרותה עמד בבחינות הבגרות באופן פרטי, ושלטונות פולין אישרו אותו כרב. בתר"ץ,1930 (לפי וונדר בתרצ"ב,1932), התקבל כרבה של רוהטין,Rohatyn,שבאותו האזור. אהד את אגודת ישראל, אך לא התערב בפוליטיקה. כשבספטמבר 1939 סופח האזור הזה לברית המועצות הוא דאג לפליטים הרבים שבאו לשם מן השטחים שנכבשו בידי הגרמנים, גייס את יהודי העיר לפעולות עזרה, וכשרבים מהם גורשו לפנים רוסיה שלח להם חבילות מזון, על אף המצוקה הקשה שבה היו יהודי עירו עצמם נתונים. כשראה את אותם היהודים ששיתפו פעולה עם השלטונות נשבר ליבו, והוא אמר שאם יזכה לעבור את ימי הרעה לא יהיה עוד רב בישראל. כשנכנסו הגרמנים לרוהטין, בסוף יוני 1941, היה הרב תאומים מראשוני הקרבנות. נספה בקיץ תש"א,1941. לפי אלה אזכרה בבלז'ץ, ביולי 1942.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 43 , עמ 387-377; אלה אזכרה, ג, עמ 107; אלה אזכרה, ד, עמ 293-284; וונדר, ה, עמ 685-684; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

[1] סיוון תש"ד.מן התאריך הזה ניתן ללמוד שיתכן שהרב שפירא הצליח לברוח מפולין להונגריה, ומשם גורש לאושוויץ.

תאומים, לוי - תרשיש,חיים

te

תאומים, משה, בן אברהם.
היה רב בקריסטינופול, Ktystonopol, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 494;

תאומים, משה, בן יצחק.
סייע לאביו שהיה רבה של קריסטינופול,Ktystonopol, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה (יתכן שהוא ומשה תאומים בן אברהם הם אותו האדם).
מקורות: וונדר, ה, עמ 690;

תאומים, נפתלי הירץ, בן יונה.
נולד בתרפ"א,1921. היה רבה האחרון של וילקיה אוצ'י, Wielkie Oczy, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 188; וונדר, ה, עמ 692-691;

תאומים-פרנקל, Teomim-Frenkel ,אליהו, בן יהושע השל.
נולד בתרל"ז,1877. הוסמך להוראה על ידי ר' יצחק שמלקיש, רבה של לבוב ור' שלום מרדכי הכהן שבאדרון מברז'אן, Bereżne. שנים רבות עסק בייצוא עצים מיערות פולין דרך נמל דנציג, וראה ברכה בעמלו. אך המדיניות הכלכלית שנקטו שלטונות פולין באותן השנים גרמה לו שירד מנכסיו, ובתרפ"ד,1924, נתמנה לרבה של פשבורסק, Przeworsk, שבגליציה המזרחית. אף שלא בא ממשפחה חסידית היה נוסע אל כמה מאדמו"רי גליציה, ובעיקר אל ר' אהרן רוקח מבעלז. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לרוהטין, Rohatyn, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי. בימי הכיבוש הגרמני השתדלו אנשי העיר להחביא אותו. אך הגרמנים מצאו את הבונקר שבו הוא הסתתר עם בני משפחתו, והם נספו ביום הכיפורים תש"ג,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 107-104; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 298, 299; זיידמן, אישים, עמ 44-40; וונדר, ד, עמ 311-308;

תאומים-פרנקל, אלימלך, בן יהושע השל.
נולד בתרמ"ה,1884. בתרע"ב,1912, נתמנה להיות רבה של יאברוב, Jaworow, שבגליציה המזרחית. הוא נשא לאשה את שפרה, בתו של רב העיר מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון" ובתרע"ב,1912, נתמנה להיות רבה של העיר, במקום חותנו שעבר לכהן בטרנופול. אחרי מלחמת העולם הראשונה מילא תפקיד חשוב בשיקום הקהילות היהודיות בגליציה שנפגעו במלחמה, ועבד עם נציגי הג'וינט שבאו מאמריקה. זיידמן (עמ 48-47), מציין שלהרמת מעמדו תרמה אשתו שפרה. היא היתה אשה משכלת, עסקה הרבה בענייני הציבור בעיִרה, ועמדה לימין בעלה בכל ענייני הנהגת הציבור ובקשרים עם השלטונות. באב תרע"ד,1914, השתתף בלבוב באסיפה של רבנים שנועדה להכין את הקרקע ליסוד אגודת ישראל בגליציה המזרחית, אך לפני מלחמת העולם השניה התרחק מן הפעילות בתחום הזה, והתקרב על הרבי מבעלז. נספה בבלז'ץ ביום הכיפורים תש"ג,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 116-108; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 275, 276; וונדר,ד,עמ 314-311; זיידמן, אישים, עמ 54-45

תאומים-פרנקל, יהושע פייבל, בן יעקב.
נולד בתרנ"ב,1892. מתרפ"ט,1929, היה ראב"ד בפודגורז'ה-קרקוב,,Podgórze וזמן מה ניהל שם ישיבה. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לגליציה המזרחית שנכבשה בידי הרוסים ומשם גורש לסיביר. נפטר בתורכסטן באייר תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 329-328;

תאומים-פרנקל, מרדכי, בן שמחה (ע"ע).
בתרצ"ז,1937, נתמנה להיות רבה של יבוז'נה, Jaworzno, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 334; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 204;

תאומים-פרנקל, שמחה, בן שמשון אלתר.
נולד בתר"ל,1870. היה ראב"ד בסקאווינה, Skawina, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה. בימי מלחמת העולם השניה היה בקרקוב, ושם היה חבר בוועד הרבנים. כשהוקם שם הגטו, באדר תש"א,1941, היה בין אלה שהקימו חברת עזרה ליהודים שנושלו מעבודתם ומנכסיהם. קיים קשרים עם פולנים, מחוץ לגטו, והם העבירו לו מצרכי מזון. לפי וונדר הוא דאג להציל את ספר התורה של הרמ"א והבריח אותו אל מחוץ לגטו. נפטר בגטו קרקוב בשבט תש"ב, והובא לקבר ישראל.
מקורות: וונדר, ד, עמ 337-336;

תאומים-פרנקל, שמעון אלתר, בן שמחה (ע"ע).
נולד בתרס"ב,1902. בין שתי מלחמות העולם היה רבה של סקאווינה,Skawina, שבגליציה המערבית. נספה במחנה ריכוז בטבת תש"ה,1945.
מקורות: וונדר, ד, עמ 341-338; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 288;

תלמוד, Talmud,צבי אלימלך.
היה תלמידו של הרב מאיר שפירא בישיבת חכמי לובלין. היה ביודנראט בגטו לובלין, ומשם גורש למיידאנק. שם התקין לוחות שנה, ושלח אותם לאנשים במקומות העבודה. גם אפה לעצמו מצות בפסח.
שם אמר:
אילו היו השמים פלדה נחושה, ואילו נמצא שם שומע ורואה לשוועתם ובכייתם של הנשים והילדים,והשמים לא נזדעזעו, ולא ירד מהם מושיע – סימן שאין בשמים כלום.
מקורות: לובלין, עמ 737; נחמן בלומנטל, תעודות מגטו לובלין, יודנראט ללא דרך, עמ 144, 361, 362;

תמרת, Tamrat,אהרן יצחק.
כיהן כרב במיילישצ'ה, Mielejczyce, שבווהלין. נספה בטרבלינקה בנובמבר 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה,ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 423;

תרשיש,Tarshish,חיים.
נולד ביאסאי,Jejse,שברוסיה הלבנה. היה ראש ישיבה בברסלב-ברעכסלאווה, Brasław, Braslav, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 191, 367; אמש שואה, עמ 487;

[1] סיוון תש"ד.מן התאריך הזה ניתן ללמוד שיתכן שהרב שפירא הצליח לברוח מפולין להונגריה, ומשם גורש לאושוויץ.