...

ד"ר פנינה מייזליש

רבנים שנספו בשואה

ביוגרפיות של רבנים ואדמורי"ם מפולין ומשאר ארצות מזרח אירופה שנספו בשואה

מהדורה שניה מורחבת ומעודכנת תשרי תשס"ח

כל הזכויות שמורות לפנינה מיזליש ©
ירושלים pniname55@gmail.com
meislp48
הועלה לאינטרנט ע"י צבי שורצמןRelatioNet

relationet@gmail.com

פתח דבר

לעילוי נשמתו של אישי
שלום בן נתנאל

נולד בקרקוב בו' בניסן תרפ"ט, 16.4.1929.
עלה ארצה בכ"ה באלול תש"ה, 3.9.1945.
הלך לעולמו בה' בטבת תשס"ב, 20.12.2001.


בספר הזה כתבתי ביוגרפיות של כאלפיים רבנים ואדמורי"ם מפולין ומשאר מדינות מזרח אירופה שנספו בשואה, או שנפטרו בתקופה ההיא וזמן קצר אחרי סיום המלחמה - לרוב כתוצאה ממה שעבר עליהם באותם הימים. כללתי בו את מי שחיו כל ימיהם באותן המדינות, וגם את אלה שנולדו בהן ואחר כך עברו למרכז אירופה ולמערבה. כמודל לכתיבת הביוגרפיות הללו שימשה לי החוברת "רבני ברית המועצות בין מלחמות העולם" מאת ד"ר אברהם גרינבוים, שיצאה לאור בשנת 1994 מטעם המרכז לחקר ותיעוד יהדות מזרח אירופה שעל יד האוניברסיטה העברית. לכל ערך צירפתי ביבליוגרפיה, ולעתים גם עדויות בעל פה.
כתבתי על הרבנים, מורי ההוראה, הדיינים והאדמו"רים מכל הקשת של החיים היהודיים - העולם החסידי, הלא חסידי, המתנגדי, החרדי והלא חרדי (לפני מלחמת העולם השניה לא היה המונח "אורתודוקסיה" מקובל במזרח אירופה, ולכן לא השתמשתי בו כאן), הציוני, הלא ציוני והאנטי ציוני- שכיהנו בקהילות גדולות ותפסו בהן עמדות רשמיות, וגם על מי שחיו בעיירות קטנות; על מי שהסתגרו באהלה של התורה, ועל אלה שהיו פעילים בחיי הציבור היהודי בעירם, בפולין כולה ובעולם היהודי הרחב. כתבתי גם על מי שלמדו בישיבות אך לא מצאתי אם הוסמכו לרבנות. השתדלתי לעמוד על מיגוון הקווים שאיפיינו את פעולותיהם בכל התחומים לפני חורבנה של יהדות אירופה, וכך לחשוף את העושר של החיים היהודיים בתקופה ההיא, ואת פעולותיהם בתנאים הקשים שנכפו עליהם בשנות החורבן.
הגבולות הגיאוגרפיים שאותם התוויתי בתחילת העבודה נפרצו במהלכה. מה לעשות עם מי שנולד ברוסיה או באוקראינה ואחר כך עבר לפולין? או עם מי שנולד בגליציה ואת רוב שנותיו עשה בגרמניה, בבוקובינה, ברומניה, בהונגריה, בצרפת או בצ'כוסלובקיה? כאן נקטתי בשיטה המרחיבה, וכתבתי על כל מי שנולד במזרח אירופה או שלמד או לימד שם.
המקורות שעליהם הסתמכתי כאן אינם אחידים מבחינת סוגם, גישתם ואמינותם. בדקתי ספרים שיצאו לאור במוסדות אקדמיים ובחוגים החרדיים, בארץ ובחו"ל, וספרי זכרונות של יחידים ושל קהילות מכל האזורים של פולין ומזרח אירופה. לחלק גדול ממה שנכתב בספרי הזכרון לקהילות יש אופי נוסטלגי-סנטימנטלי, משום שלאלה שכתבו אותו לא היתה נקודת מבט היסטורית, והם לא נתנו את דעתם על מה שעשוי לעניין גם את הקורא שאינו נמנה עם יוצאי אותה הסביבה. בעיה דומה קיימת גם בספרי הזכרונות של אנשים פרטיים. על כך כתב אברהם ויין במאמר "ספרי הזיכרון כמקור לחקר תולדות קהילות ישראל באירופה" ( יד ושם, ט, תשל"ג, עמ' 222-209).
פולין שעליה כתבתי כאן היא פולין העצמאית שבין שתי מלחמות העולם, על מחוזותיה השונים, כפי שתועדה בשמונה הכרכים של "פנקס הקהילות" שיצאו לאור מטעם יד ושם. ליטא, לטביה ואסטוניה היו בין שתי מלחמות העולם מדינות עצמאיות, ובאפריל 1940 סופחו לברית המועצות.
הישוב היהודי בהן היה קטן מבחינה מספרית, אך לחיי הרוח - וביחוד לעולם הישיבות שהתפתח שם במאה הי"ט ובמאה העשרים בעיקר בליטא ובלטביה - היה אופי ייחודי, והשפעתו העצומה היתה על כל העולם היהודי. גם הנאצים היטיבו לעמוד על כך, ולכן הם טבחו באופן שיטתי ברבנים מייד כשפלשו לשם ביוני 1941, עוד לפני שהיהודים הוכנסו לגטאות. כך הם קיוו לחסל את השכבה המנהיגה של היהדות ולשבור את רוחה.
בספרים שבדקתי היו רבנים שנזכרו רק בשמותיהם הפרטיים, ואחרים רק בשמות המשפחה שלהם. הגרסאות השונות גרמו לקשיים בזיהוי האנשים שעליהם כתבתי, ולמיקומם בתוך הפסיפס שאותו ניסיתי להשלים כאן. היו רבנים שנכתב עליהם הרבה בספרים השונים, אך היו כאלה שנזכרו בהם בדרך אגב: כבניהם, כחתניהם כעמיתיהם או כתלמידיהם של מי שעליהם נכתבו דברים יותר מפורטים. כשמצאתי סתירות בין המקורות השונים לגבי תאריכי הלידה שלהם, התחנות המרכזיות בחייהם הציבוריים וגורלם בתקופת השואה השתדלתי להביא את כל הגרסאות, והשארתי לקורא להכריע כפי הבנתו, או להשאיר את הדברים פתוחים.
על הבעייתיות שבכך כבר עמדו עורכי הספרים עצמם. ומה שנכתב בספר הזכרון למלניצה הוא דוגמא אפיינית:
אין בידינו מידע מי היה הרב במלניצה אחרי פטירת הרב ספרד. אנשי מלניצה שעזבו את העיירה לפני השואה לא עודכנו בכך, ואילו הבודדים שניצלו מהשואה היו צעירים מדי בכדי שידעו את שמו. ידוע רק שהרב העירוני היה פעיל בתקופה הנאצית להצלת יהודי העיירה יחד עם אנשי היודנראט. הוא ובני ביתו נספו בשואה יחד עם כל יהודי העיירה.
נעזרתי גם בעדויות בעל פה, שהוסיפו פרטים חשובים למה שמצאתי בכתובים, והובילו אותי אל ספרים שעל קיומם לא ידעתי קודם לכן. לעתים הן היו האסמכתא היחידה לסיפורם של כמה מן הרבנים שנכללו כאן. בזכות הרישום בדפי העדות שמסר אבי ע"ה ליד ושם כתבתי כאן גם על סבי אהרן יוסף מנדלבוים, שהיה "תלמיד חכם מו"ץ וסוחר", ונפטר בגטו קרקוב באייר תש"ב.
השתדלתי להצליב את כל הפרטים: השמות הפרטיים, שם האב, התאריכים, הפעילויות בתחומים שונים, והשמות של המקומות- עם הנתונים האחרים שנאספו לגבי האנשים שעליהם כתבתי ושל האנשים האחרים שנזכרו בהקשרים דומים. איחדתי שמות שבהתחלה נכתבו כערכים נפרדים, כי במקומות שונים נכתבו השמות הפרטיים בסדר שונה, או שמות המשפחה בכתיב שונה, בעיקר בשל אופני הגייה שונים. בכל מקום הבאתי את כל הגרסאות. כך הלכה ונבנתה כל פעם דמות חדשה. עוד פרט התווסף למסכת החיים של האיש, לפני השואה ותחת הכיבוש הנאצי. עוד אדם ניצל מן השיכחה. מבין השיטין נגלו לפני פרקי חיים מרתקים המצפים להיסטוריון שיחשוף אותם, ואף לסופר שיעשה מהם פרקים ברומאן היסטורי. כזה הוא סיפורו של הרב שלמה אליהו אושפאל, שבא ממשפחה של חסידי חב"ד בליטא, ובתרפ"ט, 1929, עלה בידיו לחלץ מן השלטונות הסובייטים עשרים ואחד ספרי תורה מאלה שבימי מלחמת העולם הראשונה הובאו מעיירות רבות בליטא לפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ולהעביר אותם לווילנה.
הרבנים הנאורים – Postępowy -היו מיעוט קטן במזרח אירופה, והמידע שנשתמר עליהם בידינו הוא מועט ביותר. זאת משום שרוב העבודות על הרבנים שחיו באותן הארצות נכתבו עד כה בעיקר בידי יהודים שומרי מצוות, ומטבע הדברים הם פנו בעיקר אל קהל היעד של המחברים, והתעלמו מן הזרמים הדתיים האחרים שהיו קיימים בין היהודים שחיו שם.
לא אחת כרוך היה איתורם של הרבנים הללו בעבודה בלשית ממש. מתוך היכרותי עם עולמה של יהדות פולין הנחתי שבביילסקו-ביאלה היה טמפל של הנאורים. יוצאי העיר נתנו לי חוברת בשפה הפולנית על היהודים בעיר שיצאה לאור בביילסקו בשנת 1996, וכך יכולתי לכתוב על הרב מרקוס שטיינר, שכיהן בטמפל שהיה שם. בדיקת השמות של בוגרי בית המדרש לרבנים בבודפשט השלימה את התמונה, של מי שנולד בברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה, למד בבית המדרש לרבנים בבודפשט שבהונגריה, היה הרב של בית הכנסת של הנאורים בביילסקו שבפולין, ונספה אי שם.
הרבנים שבתאי רפפורט ושמואל שמעלקה קורניצר מקרקוב היו בין נציגי היהודים שעם הכיבוש הנאצי של העיר ביקשו מן ההגמון סאפיהה שישפיע על הגרמנים להקל על הגזירות. אך הוא הסגיר אותם לידי הגסטפו, וסופם היה באושוויץ. אל בעוד שאל הביוגרפיה של הרב קורניצר הגעתי איכשהו, לא מצאתי שום חומר על הרב רפפורט. אחד מקרובי משפחתו הפנה אותי אל הקונטרס "כארז וכאזוב", ושם מצאתי את המידע המבוקש.
באף אחד מן הספרים העוסקים ביהודי קרקוב לא נכתב מי בא במקומו של הרב ד"ר יהושע טהון, בטמפל שהיה ברחוב מיודובה, ונפטר בשנת 1936. ד"ר משה לנדא וד"ר עמנואל מלצר שבאו מקרקוב מסרו לי שהוא היה בנו של הרב גדליה שמלקיש מקולומיה. כך מצאתי בספר הזכרון לעיר הזאת, ברשימה שנכתבה על הרב של העיר, גם פרטים אחדים על בנו, הרב ד"ר שמואל צבי. הצלבת השמות עם הרשימות של בוגרי בית המדרש לרבנים בברלין השלימה במקצת את המידע.
כל הרבנים נרשמו כאן לפי א- ב של שמות המשפחה שלהם, ובמידת האפשר גם לפי שם האב. את מקומות הולדתם הבאתי רק כשהיתה לכך משמעות לגבי הביוגרפיה שלהם.
רוב תאריכי הלידה של הרבנים שנולדו במאה הי"ט ובראשית המאה העשרים הם משוערים. רובם התקשו לדעת בבירור מתי נולדו. בחברה המסורתית שבה גדלו, ובהיעדר תעודות, זכרו רבים את ימי ההולדת שלהם "בערך" ועל פי סמיכותם לפרשות השבוע ולמועדי ישראל, בעוד ששנת הולדתם ניטשטשה. על כך עומד גם מאיר וונדר במבוא לספרו "מאורי גליציה".
אחת הבעיות שעמדו לפני היה עניין זיהוי המקומות והכתיב הלועזי שלהם. בפולין יש עשרות ישובים שהאטימולוגיה שלהם נגזרת מן השורש Dąb -דומב, שפירושו אלון, ושבע עשרה ערים ועיירות ששמן הוא Dąbrowa- דומברובה, שפירושו יער אלונים. טארנע היא ,Tarnów ריישא היא Rzeszów, דז'יקוב היא Tarnobrzeg.
יש שתי טומאשוב: Tomaszow Lubelski וגם Tomaszow Mazowiecki.

במחוזות המזרחיים של פולין יש חילוף בין העיצורים H ו-G בין הפולנית והאוקראינית, והדבר גרם לקשיים בזיהוי המקומות ששמותיהם נכתבו בשתי הגרסאות.

ברוב הספרים שקראתי לא היתה לכך כל התייחסות, ונכתב בהם השם היידי שהיה שגור בפיהם של יוצאי הסביבה. הזיהוי המדוייק תרם הרבה להבנת קורות חייהם של האנשים שעליהם כתבתי. לעובדה שהאדם עזב את פולין, בין אם חזר לעירו אחרי זמן מה ובין אם נשאר במקום החדש או עבר למדינה אחרת, יש משמעות רבה מעבר לביוגרפיה האישית שלו.
האורבניזציה גרמה לכך שקהילות רבות שהיו בכפרים ובעיירות בעלי ישות מוניציפיאלית עצמאית נבלעו במשך הזמן בתוך הישובים הסמוכים. דוגמה לכך היא פודגוז'ה, פרוורה של קרקוב (שם הקימו הגרמנים את הגטו), שעד ראשית המאה העשרים היתה שם קהילה יהודית עצמאית. הוא הדבר לגבי פראגה, שבזמנו היתה פרוור של ורשה. בספרים שבדקתי לא היתה התייחסות אל השינויים הללו, ומה שנכתב בהם שיקף בדרך כלל את תמונת המצב כפי שהיתה בזמן שבו אירעו הדברים.



כאן חייבת אני תודה לקרוב משפחתנו הרווי קרוגר מניו יורק, שנתן לי את הספר Where Once We Walked, a Guide to the Jewish Communities Destroyed in the Holocaust שעזר לי לזהות את המיקום הגיאוגרפי של היישובים ואת השמות השונים שהם קיבלו כתוצאה מן השינויים הפוליטיים שחלו שם.
במהלך העבודה עלתה שאלת ההתייחסות לנשים של הרבנים והאדמו"רים. רובן באו מרקע משפחתי וחברתי דומה לזה של בעליהן. הן ספגו מן הידע הרחב של לימוד התורה שהיה מרכיב מרכזי באווירה שבה הן גדלו, והדבר השפיע גם על תיפקודן הכללי בכל המערכת שבתוכה חיו. לרבות מהן היתה השכלה כללית רחבה. אותן הנשים שעליהן מצאתי פרטים מעטים היו מן הסתם ידועות למדי בסביבתן, כמו אשתו של הרב שמשון שטוקהאמר שהיתה פקידה בקהילת ורשה (באותם הימים!), "והזוג שאב [את] פרנסתו ממשכורתה", או הרבנית שפרה פרנקל-תאומים לבית באב"ד, ש"עמדה לימין בעלה [הרב אלימלך תאומים פרנקל], בחינוך ילדיהם, בהנהגת הרבנות, בדבר הקשרים עם אנשי העיר ושלטון הקהילה". כמה מהן נזכרו רק בהקשר לפעילות שלהן בימי הכיבוש הנאצי.
את העבודה הזאת אני מציעה לראות כעבודה פתוחה, שעלינו להמשיך ולהרחיב אותה, מבחינת ההיקף והעומק כאחד. לאסוף חומר כתוב ועדויות בעל פה על הרבנים שעדיין לא הגעתי אליהם, ולהרחיב את מה שכתבתי על אלה שנזכרו כאן במלים ספורות בלבד. אודה לכל מי שיוכל לעזור לי להשלים את החסר.
תודתי נתונה לפרופ' דן מכמן ראש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן, שהציע לי לכתוב את החיבור הזה במסגרת עבודתי שם; לכל ידידיי במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן, במחלקה לתולדות עם ישראל ובספריות של אוניברסיטת בר אילן; לאנשי "יד ושם" בירושלים ובגבעתיים; לספרנים בספרייה הלאומית, בספריית הרמב"ם, בבית התפוצות, בארכיון העבודה ובמכון ליאו בק בירושלים; לפרופ' מנחם שמלצר מן הסמינר היהודי התאולוגי, J.T.S בניו יורק, לכל מי שהקשיב לשאלותי הרבות.
ולילדיי תמר, יאיר ועודד ובני ביתם.
אישי שלום ע"ה היה הקורא הנאמן והמבקר הקפדן של כל מה שכתבתי מן היום שבו נפגשו דרכינו. שליטתו בפולנית ובגרמנית ותשומת הלב שלו לכל הפרטים הקטנים היו לי לעזר רב גם בשלבים הראשונים של כתיבת הספר הזה.

ב"ה, ירושלים , טבת תשס"ו

אבוביץ, חיים - אבלוב, יעקב

ab
אבוביץ, Abowitz חיים, בן צבי.
לימד בישיבה בסובאלק,Suvałki, שבווהלין. נספה בוולקוביסק, Volkovysk,Vilkovisk, שבאותו האזור.
מקורות: יזכור בוך סאוואָלק, עמ 371;

אבוביץ, מאיר.
נולד בתרל"ו,1876. למד בישיבות לומז'ה, Łomża, שבווהלין, ראדון (ראדין), Radun,Radin,שבווהלין,וקובנה,,Kovno,Kaunas שבליטא. הוסמך להוראה בידי משה דנישובסקי שהיה אב"ד בסלובודקה,[ Slobodka [1 צבי הירש רבינוביץ שהיה אב"ד בקובנה, ומלכיאל טננבוים שהיה אב"ד בלומז'ה. היה בדליטץ', Delatycze, ובלובייז',Lubiezh, שבווהלין. העיר הזאת חרבה בימי מלחמת העולם הראשונה, ולכן נדד לנובהרדוק, Novohrudek, Novaredok, Novogrudek, שבאותו האזור, שבאותה העת היתה כבושה בידי הגרמנים, ושם חי עד תש"א,1941, והיה הרב האחרון של העיר (לפי פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק נפטר ב-1939, לפני שהמלחמה פרצה). בתרע"ט,1919, השתתף באסיפת היסוד של המזרחי בליטא הפולנית, שהתקיימה בווילנה, ובוועידות של התנועה שהתקיימו בפולין בין שתי מלחמות העולם. היה בין הרבנים שאחרי הוועידות של המזרחי שהתקיימו בלובלין ובביאליסטוק בתר"פ ובתרפ"א,1920-1921, וחתמו על "קול קורא" להצטרפות אל המזרחי. היה מקובל גם על אנשי אגודת ישראל. הוא פעל בנובהרדוק למען החינוך הדתי הלאומי, שבו ראה משקל נגד לבתי הספר היהודיים החילוניים שנוסדו בעיר אחרי מלחמת העולם הראשונה. נפטר בטבת תש"א.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 2-1; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499; לובץ ודלטין, עמ 95-97; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 261, 377; אברהם גרינבוים, רבני ברית המועצות, 1939- 1991 (להלן: רבני ברית המועצות,1939-1991);

אביגדור,Avigdor, Awigdor,דוד, בן יששכר דב.

נולד בתרנ"ח,1897. היה ממנהיגי המזרחי ו"תורה ועבודה" בפולין, וממייסדי "השומר הדתי" בגליציה המערבית. בתרפ"ה,1925, הוכתר כרבה של אנדריכוב Andrychów, שבאותו האזור. השתתף בקונגרס הציוני שהתקיים בציריך באוגוסט 1939, וחזר לפולין אף שידע שהמלחמה עומדת לפרוץ. בתחילת הכיבוש הגרמני נמלט למזרח פולין, שעם פרוץ המלחמה נכבשה בידי הסובייטים, ועשה זמן מה בלבוב ובדרוהוביץ, Drohobycz. שם עבד בקואופרטיב לצבעות כדי להימנע מחילול שבת, והתחיל לכתוב ספר לימוד לנוער, המפרט את הדינים והמצוות שהיו נהוגים באותו הזמן של ימי החרום. חברי המזרחי בארץ ובעולם ניסו להציל אותו ולהעביר אותו לווילנה, שעם פרוץ מלחמת העולם נותקה מפולין וסופחה לליטא, אך הם לא הצליחו. כמו פליטים אחרים מפולין שבתחילת המלחמה נדדו לאזורים המזרחיים, חזר אף הוא לשטח שנכבש בידי הגרמנים. תחנתו האחרונה היתה בגטו טרנוב, Tarnów, שעל יד קרקוב. שם התחיל לכתוב ספר על המקורות שבהם השתמש הרמב"ם, אך כתב היד אבד. נספה עם חיסול הגטו.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ וסוכא, עמ 258-254, 261, 274, 275; אנציקלופדיה של הציונות הדתית א, עמ 9-7; הלל זיידמן, אישים שהכרתי, עמ 135-129 (להלן: זיידמן, אישים); פנינה מיזליש, בני עקיבא והשומר הדתי בפולין ובליטא בתקופת השואה, דפים לחקר תקופת השואה, עמ 186-184; סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 115; מאיר וונדר, מאורי גליציה, א, (להלן: וונדר) עמ 4-3; אלה אזכרה ג , עמ 192-187; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 56;

אביגיל, Avigail, Avigil, Abigil,דב בער.
שנים רבות היה רבה של דוקשט, Dukštas, שבליטא. נפטר ב-1940, וזכה לבוא לקבר ישראל. לפני מותו מסר את הרבנות לחתנו ברוך ספיבק (ע"ע).
מקורות: ספר זכרון לאזור שווינציאן, עמ 1319;

אבלוב, Abalov, Abelov,יעקב משה.
נולד בתרמ"ט,1889. בשנות העשרים של המאה העשרים נתמנה לרבה של זרן, Žarėnai, שבליטא, שאליה בא מסביבות מינסק, Minsk, שברוסיה הלבנה. כשהלך ברחוב ביוני 1941 היכה אותו שוטר ליטאי והרגו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 294, 295; רבני ברית המועצות, 1939-1991;
[1] סלובודקה. לפי Where Once We Walked יש במזרח אירופה כמה ערים בשם זה. נראה שכאן, ובכל המקומות האחרים בספר הזה, הכוונה ל-, Vilyampolskaya Sloboda Slobodka, Slobodke, שהיא פרוור של קובנה.

אבלסון, יהודה - אדמשיק, משה

ab
אבלסון, Abelson, יהודה.
כיהן כרב בויסוצק, Wysock, Vysotsk, שבווהלין. מתרצ"א,1931, היה רבה של פלוטניצה, Płotnica. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 299; רבני ברית המועצות, 1939- 1991 ;

אבלסון, יהושע, בן יהודה (ע"ע).
מתרפ"ג,1923, היה רבה של ויסוצק, Wysock, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 79; רבני ברית המועצות, 1939- 1991;

אבלסון, יעקב.
נולד בתרמ"ז,1887. נכדו של אברהם יואל אבלסון, ששנים אחדות כיהן כרב באודסה. היה רבה האחרון של לצקובה Latskova, Leckava , שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 364; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אברמסון ,Abramson, נטע.
נולד בתרס"ד,1904. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצט;

אברמצ'יק, Abramtchik,יוסף.
כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: דברי מרדכי, עמ טו;

אברמצ'יק, שלמה דוד, בן יוסף (ע"ע).
כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: דברי מרדכי, עמ טו-טז;

אברשטרק, Abershtark,חיים צבי, בן משה.
נולד בתרמ"ד,1884. בתרע"ג,1913, התקבל כאב"ד במריאמפול, Mariampol, שבגליציה המזרחית. בין שתי מלחמות העולם היה חבר בבית הדין בבורסילב, Borysław, שבאותו האזור. נספה בשואה עם שני בניו, שנסמכו בידי הרב אליעזר סג"ל מישל מטורקה, Turka (ע"ע).
מקורות: וונדר, א, עמ 25;

אברשטרק, יצחק יהודה, בן משה.
"העילוי מבילקמין", Biały Kamień, גליציה המזרחית. נולד בתר"ם,1880. בתרע"ה,1915, נתמנה לרבה של מוסטי ויאלקה (מוסט גדול),Mosty Wielkie, שבאותו האזור, ובה הקים ישיבה. נספה בראווה-רוסקה, Rawa Ruska, שבאותו האזור בתש"ג, 1943.
מקורות: מוסטי ויאלקה: מאסט רבתי, עמ 89, 91, 289, 333, 379; וונדר, א, עמ 26-25; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 314;

אגולניק, ,Egulnik,Agulnikיצחק, בן משה.
נולד בתרנ"ז,1897. לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים" בתרנ"ה,1895. למד בישיבות ראדין,Radun, Radin, שבווהלין, וסלובודקה שבליטא, והיה תלמידו המובהק של ר' נתן פינקל, ה"סבא מסלובודקה". מתרצ"א,1931, שימש כרב בפוסבול, Posvol, שבליטא. היה ציוני, ותרם הרבה לאוירת הסובלנות בעירו. בזמן שהיה בגטו היה בין אלה שפיקחו על חלוקת המזון. ב-23 באוגוסט 1941 כתב אל ראשי הגטו בשאוולי, Šiaulenai:
אנו פונים אליכם שתשתדלו להצילנו [...] אין גרמנים אצלנו, ומשום כך עושים הליטאים בנו ככל העולה על רוחם. אין מדברים על כך ששדדו אותנו לגמרי. אנו חיים בסכנה נוראה, הצפויה בכל רגע. רחמו נא. ראו אולי תוכלו להשפיע על השלטונות הגרמניים להצילנו.
נספה באב תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: יהדות ליטא, כרך ג, אישים, מקומות (להלן: יהדות ליטא), עמ 24; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 468, 469; ליטע, I, עמ 1859; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 23, 196; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אדלברג,Adelberg,יצחק צבי.
באדר תרצ"ב,1932, נבחר להיות רבה של מאקוב מזובייצק,Maków Mazowicki,שבאזור ורשה. והיה רבה האחרון של העיר. ידע היטב פולנית. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 390;

אדמשיק ,Adamschik,Adamshik, יהודה לייב הכהן.
היה "רב מטעם" בטישובצה-טישוויץ,Tyszowce, שבאזור לובלין. היה ממייסדי המזרחי. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 345;

אדמשיק, משה הכהן.
כיהן כרב בחלם, Chełm, שבאזור לובלין. נפטר בתקופת השואה, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 224;

אהרן,"דער לאטעווער" - אוירבך, אליעזר

ah

אהרן,"דער לאטעווער".[1] Der Latewer
היה רבה האחרון של ווירבליאן-וורז'בלובה
Wirballen, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 37, 196;

אהרנסון,Aharonson, משה הירש.
נולד בתר"ס,1900. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצב;

אהרנפרייז, Ehrenpreis, משה.
נפטר מטיפוס בגטו של לבוב.
מקורות: כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 103;

אובצ'נסקי ,Obtchanski לוי.
בתר"ן,1890, הקים ישיבה בשווינציאן,Švenčionyc, Sventsian, שבליטא, אך היא לא האריכה ימים. בתרנ"ז,1897, נבחר לרבה של אלט אַוץ, Auce, שבקורלנד (לטביה), ומשם עבר למיטאו, Jelgava, שבאותו האזור. שם כיהן כרב של החרדים וגם כ"רב מטעם". בין הספרים שחיבר – "תולדות היהודים בקורלנד, די געשיכטע פון די יידן אין לעטלאנד". נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369-368; רבני ברית המועצות, 1939- 1991;

אוברבוים,Oberboim, Oberbaumשמחה בונים.
נולד בתרי"ח,1858. גר בלודז' ועסק במסחר. האדמו"ר יחיאל דנציגר מאלכסנדר ביקש ממנו להיות מורה הוראה, אך אשתו העדיפה שיעסוק במסחר, ולחצה עליו שלא לקבל את הרבנות. עם זאת עסק הרבה בבוררויות בעניינים של דין תורה בבית דינו של ר' יוסף פיינר (ע"ע). בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב, 1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 282-277; ישעיהו טרונק, לאָדזשער געטא (להלן: לאָדזער געטא), עמ 455;

אָוּגאפל (אויגאפל), Augapel, Oigapel, יוליוס.
נולד בתרנ"ב,1892, בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. למד בבית המדרש למורים מיסודו של הרב ד"ר צבי פרץ חיות בווינה (להלן: בית המדרש לרבנים בווינה), וגם בברלין. קיבל באוניברסיטה של וינה תואר ד"ר לפילוסופיה ולמשפטים. מתרס"ו,1906, עד תר"ע, 1910, היה רב בזלצבורג. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי. אחר כך היה ספרן במחלקה לשפות שמיות באוניברסיטה של וינה. בתרפ"ו,1926, נתמנה לרב בצ'רניאקובסק Cherniakovsk, Insterburg, שבפרוסיה המזרחית. כך לפי לוונטאל. לפי ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, בתרפ"ד,1924. במרס 1939 אילץ אותו הגסטפו לעזוב את קהילתו, והוא עבר להולנד. בת"ש-תש"ד,1940-1944, היה עצור במחנה וסטרבורג, ושם עסק בהוראה, ובהדרכה רוחנית.[2] בספטמבר 1944 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.
מקורות: E.G. Loewenthahl, Bewärnung im Untergang (להלן: לוונטאל), עמ 18; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 72;

אוזבנד (אזבאנד), Uznand, Ozband, אליהו.
נולד בתרל"ח,1878.למד בישיבת פוניבז'. היה רבה של לבנורס, Labanoras, שבליטא. נספה בחול המועד סוכות תש"ב.לפי אשרי באלול תש"א.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 343; אשרי, מממעקים א, עמ רפו; רבני ברית המועצות, 1939-1991 ;

אוז'ינסקי,Uzinski בנימין.
היה בגטו קובנה, וגם שם השתדל ללמוד תורה. בעת חיסול הגטו הסתתר בקלויז "הלוויית המת", אך הוסגר לגרמנים בעקבות הלשנה. נספה בשואה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, מס 9, עמ 40;

אוטלקה, שמלקה.
היה רב בעיירה ...ניצה (כך בכתב היד).[3] הגרמנים אילצו אותו לגזוז את זקנים של שני שוחטים, שאף הם אולצו לגזוז את זקנו.
מקורות: שמעון הוברבאנד, קידוש השם, כתבים מימי השואה (להלן: הוברבנד), עמ 87;

אוטרמן (אוטרמאן), Uterman, חנוך העניך
בן חיים משולם קויפמאן הכהן, שהיה הרב של פולטוסק, Połtusk.,שבאזור ורשה. כשהיה ברכבת לטרבלינקה קפץ ממנה, וכנראה נהרג.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39; מפי אברהם כרמי;

אוטרמן, יחיאל אלעזר, בן חיים משולם קויפמאן הכהן.
נספה בשואה.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39;

אוירבך (אורבאך, אורבך, אוירבאך), Oierbach, Urbach, Auerbach, אליעזר, בן שלמה.
בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של לנצ'יצה-לינטשיץ, Łęczyca, Lenchitza, שבאזור לודז'. היה מקורב לחסידות גור. בימי מלחמת העולם השניה בא ללודז'. שם נאלץ להסתפר ולהתגלח, כדי להסתיר את זהותו. נפטר בגטו לודז' בתש"ב, 1942, מרעב וצמא.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 153; ספר לינטשיץ, עמ 115-117;

[1] אהרן. כך לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים". עדיין איני יודעת אם זה שמו הפרטי או שם המשפחה.
[2]הדרכה רוחנית. בגרמנית seelsorger. בתרגום מילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה היה מקובל בגרמניה, אך לא בפולין.
[3] מתקבל על הדעת ש"ניצה" הן האותיות האחרונות של אחת הערים בפולין, שהרב הוברבנד נמנע מלציין את שמה.

אורבך, יחיאל. - אונגר, יעקב

or
אורבך, יחיאל.
היה רבה האחרון של בז'זאניצה, Brzeżnica, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 67;

אורבך, מאיר.
בתרפ"ג,1923, נתמנה לרבה של לוביץ', Łowicz, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 142, 153;

אוירבך-רוזנפלד, Oierbach-Rosenfeld, העשיל, (העשיל ז'יטומירער), בן מנחם מנדל.
בתרצ"ג,1933, נתמנה לרבה של דובנה, Dubno, שבווהלין, במקום אביו, אך בגלל מחלוקת נאלץ לחלוק את התפקיד עם הרב אליהו גוטמן (ע"ע). נספה בתש"ב,1942.
מקורות: דובנא, ספר זכרון, עמ 98. רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אולשוואנג,Olschwang ,דב אריה.
נולד בתרל"ט,1879. למד בישיבת טלז, Telz, Telšiai, וב"קיבוצים" בליטא. היה משגיח בישיבת טלז, בתרס"ח,1908, נתמנה לרב בגריבה, Griva, Grivo, שבלטביה. בימי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב בדווינסקDwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, ומתרע"ט,1919, כיהן בקורסובה, Karsava, שבאותה המדינה. בימי מלחמת העולם השניה גורש לבוכארה, ונפטר בסמרקאנד בכ"ב בטבת תש"ב,1942.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 370; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 197; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אולשוונג, משה.
נולד בתרס"ב,1902. היה משגיח בישיבת טלז. נספה בטלז בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רמד; אשרי, חורבן ליטע, עמ 238;

אולשוונג. נולד בתרמ"ה,1885.
כיהן כרב בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין. נספה בתש"ב,1942, בטרבלינקה.
מקורות: נר לבריינסק, עמ 190 ברשימת הנספים.

אונגר, Unger,אליעזר, בן שלום דוד.
בתרע"ט,1919, נעשה אדמו"ר בז'אבנה,Żabno, שבגליציה המערבית, ובתרפ"ג,1923, התחיל למלא את מקומו של אביו בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. בנובמבר 1939 חטפו אותו הגרמנים לעבודה והתעללו בו. מכיוון שהם כללו את שמו ברשימת הרבנים והאדמו"רים שהיו מיועדים להשמדה ביקשו חסידיו למלט אותו לז'אבנה, ושם הכינו לו בונקר בטוח. אך הוא סרב לעזוב את טרנוב, ובתחילת המלחמה ניהל שם בסתר "שולחן" (טיש) כמעט בכל שבת. נספה בספטמבר 1943, תש"ד.
מקורות: טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 215; טרנוב II, ספר זכרון, עמ 73, 232-227,345; רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 135-130; מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, (להלן: אדמו"רים) עמ 39-36; אלפסי,החסידות מדור לדור, א, עמ 321-320; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 140;

אונגר, בן ציון, בן מרדכי דוד.
היה אדמו"ר בצאנז,,Sanz, Nowy Sącz שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: יצחק אלפסי, החסידות, (להלן: אלפסי) עמ 152; החסידות מדור לדור, א, עמ 320; וונדר א, עמ 46-47;

אונגר, זלמן
בן יעקב, שהיה מורה הוראה בוולוצלבק, Włocławek, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ז,1897. היה תלמידו של הרב י"ל קובלסקי, שהשפיע עליו גם מרוחו הציונית. היה רב בגומבין, Gąbin, Gombin, שבאותו האזור, וחבר פעיל בתנועת המזרחי. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם התעללו בו. לפי האנציקלופדיה של הציונות הדתית הוא ברח מן המקום ומאז לא נודעו עקבותיו. לפי אהרונסון הוא שהה במחנה העבודה בקונין, Konin, שבאזור פוזנן. שם עבד בבית מלאכה, ובתש"ב,1942, ערך את ליל הסדר באחד הצריפים. לפי ספר הזכרון לגומבין קשרו אותו הגרמנים לזנבו של סוס דוהר, וכך נספה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 66; יהושע משה אהרונסון, עלי מרורות, עמ 98, 279; גָאמבין, עמ 62;

אונגר, חיים אליעזר, בן יעקב יצחק.
ראדלוב, Radlów. גליציה המערבית. בתרפ"ג, 1923, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, החסידות, עמ 152;

אונגר, יוסף יהודה (יודל), בן חיים אליעזר מראדלוב (ע"ע).
היה אדמו"ר בגליציה. נספה בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 49; אלפסי, עמ 152; החסידות מדור לדור, א, עמ 321; אדמו"רים, עמ 180;

אונגר, יעקב, בן יצחק אייזיק.
כשהגיע זמנו לשרת בצבא[1] נשלח לאודסה. שם עזרו לו בני הקהילה היהודית. בתרנ"ח,1898, בא לוולוצלבק,Włocławek , שבאזור לודז'. תחילה התפרנס מחנות קטנה שאותה ניהלה אשתו, והוא פסק בהתנדבות בדיני איסור והיתר. התיידד עם הרב יהודה לייב קובלסקי, שהיה רבה של וולוצלאבק, וממייסדי תנועת המזרחי. זה רצה שהרב אונגר יכהן בעיר כמו"ץ רשמי בשכר, אך חסידי גור התנגדו לו, כי חשדו בו שהוא ציוני. מתרצ"ב,1923, כיהן כדיין של העיר. נספה בשואה.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון, עמ 534-531;

[1] הצבא הרוסי. באותה העת היה האזור הזה, פולין הקונגרסאית, בתחום שלטונה של רוסיה הצארית.