נימוטין, יהושע - סדובסקי, יצחק

ni

נימוטין, Nimutin, יהושע, בן יוסף דוד.
נולד ברוסיה הלבנה בתר"ח,1848, למשפחה חב"דית. הוסמך לרבנות בידי הגאון יוסף רוזין מרוגאצ'וב ואחרים. כיהן כרב בכמה עיירות ברוסיה הלבנה, ובתרס"ט, 1909, הוכתר לרבה של רציצה, Rezitza, Rĕsekne, שבלטביה, וזכה לתואר "הרב המפורסם". בתרפ"ב, 1922, נתמנה לרבה של ויטבסק שברוסיה הלבנה. מדי פעם היה נוסע לריגה, ואחת המשפחות שאצל הוא התארח היתה משפחת ברלין, שממנה בא הפילוסוף ישעיהו ברלין, שתרמה לחב"ד בגלוי ובסתר. כשגרשו הקומוניסטים בברית המועצות את הרבנים מן העיירות הם רצו לגרש אותו לסיביר, אך הוא פנה אל ראש הנ.ק.וד. שהיה יהודי, והצליח לשכנע אותו שיגרש אותו ללנינגרד. כל הזמן הוא שמר על כתבי חב"ד שהיו בגניזה בחרסון, ובשנות השלושים של המאה העשרים הצליח להעביר אותם לאדמו"ר יצחק יוסף שניאורסון שכבר שהה בפולין. גווע מרעב בימי המצור על לנינגרד, בשלהי שבט תש"ב, 1942.
מקורות: שניאור זלמן חאנין, בצל ארבעה נשיאים, בית משיח, גל 505, ניסן תשס"ה; ש"ז ברגר, בית משיח, גל 581;

נַיימן, Naiman, Najman , אברהם נח.
בן הרב דוד שלמה זלמן, שהיה רבה של אושנצ'ין, Osięcini, באזור ולוצלבק,Włocławek. נולד בתרמ"ז,1877. למד אצל אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. אחר כך עבר לקוטנה, Kutno, שבאותו האזור, ונשא לאשה את בתו של הדיין. משם עבר לקרניז'ביץ, Karniszevice, שבאותו האזור. אחרי שנפטר אביו בתרפ"ב,1922, הוא נתמנה במקומו להיות רבה של אושנצ'ין. שם ארגן את החיים הדתיים, וכתב את חידושי התורה שלו. לחם נגד התנועה הציונית. כשפרצה מלחמת העולם השניה הוא נשא את הטלאי הצהוב בגאווה על קפוטת המשי של שבת, אך לא נכנע לגזירה השניה שגזרו הנאצים על היהודים, ולא גילח את זקנו. גם הלך אל ראש העיר להשתדל שיתירו ליהודים להתפלל במניין בימים הנוראים, אך הפסיק לכתוב את חידושי התורה שלו. בנובמבר 1939 (לפי אולבסקי ב-1940) אילצו אותו הגרמנים להוציא את ספרי התורה מבית הכנסת, לשרוף אותם ולרקוד מסביב למדורה. כשהתנגד הם היכו אותו מכות רצח. כשנפטר אחיו צבי-הרשל הוא ניחם אותו על שזכה לבוא לקבר ישראל, ושאל: "מי יטהר אותנו ויביא אותנו לקבר ישראל?". ב-15 באפריל 1942 (לפי אולבסקי ב-6 באפריל, י"ט בניסן תש"ב) גורש עם בני קהילתו למחנה ההשמדה חלמנו, ושם נספה.
מקורות: פנקס הקהילות, ורשה והגליל, עמ 140-141; רפאל אולבסקי, אחיינו של הרב ניימן, הצופה, כ"ו בניסן תשל"ז, 14.4.1977; רפאל אולבסקי, הדמעה, עמ 108-110 – הקטע שנדפס ב"הצופה";

ניסנבוים,Nissenbaum,יצחק,בן אברהם ליפמן.
נולד בתשרי תרכ"ט,1868, בבוברויסק,Bobroisk, שברוסיה הלבנה. למד בישיבת וולוז'ין. שם הצטרף לאגודה הציונית החשאית "נצח ישראל", והתיידד עם ח"נ ביאליק שעמו התכתב שנים רבות. התיידד עם הרב שמואל מוהליבר, ובהשפעתו היה המזכיר הראשון של תנועת המזרחי שנוסדה באלול תרנ"ג,1893. בתרס"ה,1905, ביקר בארץ. השתתף בקונגרסים הציוניים, ועשה הרבה למען הקרן הקיימת לישראל. בטבת תרע"ז,1917, התחיל לערוך את השבועון "המזרחי" של תנועת המזרחי המחודשת בפולין. היה בין היוזמים להקמת בית המדרש לרבנים "תחכמוני" בוורשה, "מחלקת החרדים" של הקרן הקיימת לישראל, ועוד. בתרצ"ז,1937, נבחר כנשיא המזרחי בפולין. נספה בגטו ורשה.
מקורות: יצחק ניסנבוים, עלי חלדי, אוטוביגרפיה; זיידמן, יומן, עמ 317; פנינה מיזליש, הרב יצחק ניסנבוים ויצחק לייב פרץ [...], אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ד, עמ 74-49; אלה אזכרה, א, עמ 317-309; וולוז'ין, עמ 163; פלינקר, וארשה, עמ 279-279;

נעמעזעריס, (נמזריס)Nemazeris, ,יהודה לייב.
נולד בתרע"ג,1913. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצח;

נענעדיק,Nenedik ,יוסף לייב, בן אלכסנדר סנדר.
היה תלמידו המובהק של הרב אליעזר גורדון, מבעלי המוסר בקֶלם,Kelm, Kelmė שבליטא, ושם היה ראש ישיבה. אחר כך לימד בישיבות לומז'ה, Łomża,שבווהלין, וראדין, גרודנה ופוניבז'. כיהן כרב בסוחובולה, Suchovola, שעל יד ביאליסטוק. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לווילנה ומשם עבר לליטא. נספה בקובנה בקיץ תש"א,1941.
מקורות: סוחובולה, עמ 29-30;

סאגאלאָוויטש (סגלוביץ) Segalowitz,יחיאל משה, בן חיים.
בתרנ"ב,1892, נתמנה לרבה של מלאווה, Mława, שבאזור ורשה . ב-1941 גורש ללובלין בגירוש הגדול של יהודי עירו. נפטר בכסלו תש"א.
מקורות: פנקס מלאווע, עמ 320;

סגל, Segal ,יצחק. נולד בתרע"ב,1912.
למד בישיבת ריגה. כיהן כרב בשאבלי, Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא. היה פעיל באגודת ישראל. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 400-398; רבני ברית המועצות, 1993-1991;

סגל, ישראל, בן חיים שמעיה שהיה מורה הוראה במלאווה, Mława, שבאזור ורשה.
היה מתלמידיו של אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. עסק הרבה בדיני תורה ובוררויות. היה בהנהגה של אגודת ישראל בפולין. אחרי שפרצה מלחמת העולם השניה ברח לאזור שנכבש בידי הרוסים, וזמן מה ישב בביאליסטוק. בתש"א,1941, גורש לסיביר, ושם נספה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 301;

סגל, לייב.
היה דיין בקרינקי, Krynki, שבווהלין. נרצח בטבח שערכו הגרמנים ביהודי העיר בערב פסח תש"ב,1942.
מקורות: קרינקי, עמ 242;

סגל, מרדכי.
היה רב בוולפה, Wołpa, ,Volpa שבווהלין. הגרמנים התעללו בו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 297;

סגל, משה מנחם, בן גבריאל.
היה נכדו של הרב אליהו חיים מייזל מלודז'. נולד בתרל"ו,1876. אשתו, הרבנית לאה, היתה בקיאה בלשון הקודש ובתנ"ך, ובכל שבוע היתה לומדת פרשת השבוע עם בניה. בתרס"ה,1905, נתמנה לדיין ומורה הוראה בלודז'. ידע היטב אסטרונומיה ודקדוק עברי, ובמקצועות הללו הסתייע כדי לפתור בעיות בהלכה. היה מעורה בענייני הציבור. התמסר לפתרון הבעיות של העגונות מימי מלחמת העולם הראשונה, ובעניין זה שלח תזכיר אל הקונגרס הבינלאומי של נשים שהתקיים אחרי המלחמה, כדי לדון במעמדן של נשי הנעדרים. כשכבשו הגרמנים את לודז' הם התעללו בו, ובין היתר דרשו ממנו לבוא אל בית הכנסת בטלית ותפילין ושם לקרוע את ספרי התורה. לכן ברח לוורשה, ומשם לאוסטרוביץ, Ostrowiec Świętokrzyski, שעל יד קיילצה, Kielce, Keltz. שם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 108-104; אלה אזכרה, ד, עמ 45-43; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 23;
לאָדזער געטא, עמ 403; הוברבנד, עמ 86;

סגליק (סעגאליק), Segalik‏, לוי יצחק, הסופר.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בוונגרוב, Węgrόw‏, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

סדובסקי (סאדאווסקי),Sadowski,יצחק.
נולד בתרל"ח,1878. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים,א, עמ רצח;