ואטנברג, דוד - וגשל, מרדכי

wa

ואטנברג,Watenberg ,דוד.
"דוד טריסקולסר",צ'נסטוחוב ,Częstochowa. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר צ'נסטוחוב, עמ 608;

ואטנברג, יעקב אהרן, בן דוד (ע"ע).
צ'נסטוחוב ,Częstochowa. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר צ'נסטוחוב, עמ 608;

ואכסברג, Wachsberg
ר' וקסברג.

ואלין, Walin ,צבי הירש, בן אברהם יצחק.
למד בישיבות וולוז'ין ו"כנסת ישראל" בסלובודקה, אצל הרב יצחק אלחנן ספקטור.שימש כרב בעיר מולדתו ברסלב-ברעכסלאווה,Brasław, Braslav, שבווהלין, ולפני מלחמת העולם השניה בגולדינגן oldingen, , שבלטביה. בתרע"ה,1915 , התקבל כרב ראשי בנובו שווינציאן, Novo-Svenčianai, שבליטא, ושם הקים ישיבה. היה בין החותמים על הכרוז של רבני פולין לטובת קרן היסוד, שפורסם בחוברת "אוצר הארץ" (ירושלים, תרפ"ה). נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 280, 484; ספר זכרון לאזור שווינציאן, עמ 835-836; רבני פולין וליטא למען קרן "החלוץ המזרחי" (קול קורא), ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499; אמש שואה, עמ 66-67, 473 ברשימת הנספים;

ואלקין (וולקין), Walkin ,אהרן, בן יוסף צבי.
פינסק, Pinsk, רוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נולד בתרכ"ה,1865, ברוסיה הלבנה. למד בישיבת וולוז'ין, ומשם עבר לישיבה של הרב יצחק אלחנן ספקטור בקובנה. תחילה כיהן ברבנות בגרוזד, Gruzdziai, שבסביבת קובנה.אחר כך כיהן בשאדובה, Šeduva, שבליטא, ובאמצ'יסלאב,Amtchichlav, Mstsislaw , שברוסיה הלבנה. בתרע"ב,1912, היה ממייסדי אגודת ישראל העולמית. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה יצא לארצות הברית, עם ד"ר מאיר הילדסהיימר מברלין, במשלחת של אגודת ישראל. הוא הבין שליהודים במזרח אירופה אין עתיד, ומכיוון שראה את ארצות הברית כארץ מקלט ליהודים, הציע ללמד אנגלית בישיבות,כדי להכינם לכך. כשפרצה המהפכה הרוסית אסרו אותו הקומוניסטים, בהשראת הייבסקציה (המחלקה היהודית בשלטון הקומוניסטי בברית המועצות. החברים בה היו יהודים. רבים מהם היו בעלי עבר ישיבתי. הם סייעו בידי השלטונות לרדוף ולהרוס את היהודים שם), והוא ישב בכלא כחצי שנה. שם כתב את חיבורו "בית אהרן". כשעלה בידו להשתחרר, ב-1920, עבר לפולין, והתקבל לרב ואב"ד בפינסק. בניסן תרפ"ה,1925, השתתף באסיפת עם גדולה שנערכה בעירו לרגל הנחת אבן היסוד לאוניברסיטה העברית בירושלים, ובדברים שנשא שם ציין את החשיבות שיש לאוניברסיטה עברית בשעה שהאנטישמיות מקשה על קבלתם של תלמידים יהודים לאוניברסיטאות באירופה. כשפרצה מלחמת העולם השניה נכבש האזור בידי הרוסים, והמשטרה החשאית הזמינה אותו פעמים אחדות לחקירה. נפטר בגטו פינסק בחורף 1941- 1942. לפי זיידמן נספה שם בקיץ 1942. בספר גרודנה – גראדנע כתוב שבאייר תרפ"ט,1929, בא הרב ואלקין לגרודנה, לכהן בה כראב"ד, אך מכיוון שהמינוי שלו לא זכה להסכמה כללית הוא עזב את המקום אחרי זמן קצר.
;מקורות: ספר עדות וזכרון לקהילת פינסק-קארלין, א, עמ 291; ב, עמ 333, 499-500 ; אלה אזכרה, א, עמ 71-64; זיידמן, אישים, עמ 28-20; זקן אהרן, הוצאה שלישית, אין מיספור של העמודים, שבמהדורה הזאת של הספר הובאו כתוספת לספרו של המחבר; יהדות ליטא, עמ 47; גרודנה – גראדנע, עמ 352;


ואלקין, חיים, בן אהרן מפינסק (ע"ע).
נולד כנראה בתרס"ה,1905. בתרצ"ו,1936, נתמנה למנהל של הישיבה בוולוז'ין, ולרבה של העיר. כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח עם כחמישים תלמידים לווילנה, וגם בימי השלטון הסובייטי ניסה להמשיך את קיומה של הישיבה. נספה בקיץ 1942 ביערות פונאר, Ponary, Paneriai, על יד וילנה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 28. אלה אזכרה, א, עמ 71; רבני ברית המועצות, 1939-1991; סורוצקין, מאזניים למשפט, עמ 5;

ואלקין, יצחק אלחנן, בן אהרן מפינסק (ע"ע).
נולד בתר"ס,1900. בתרע"ג- תרע"ה,1915-1913, למד בישיבת מיר. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד בערים שונות ברוסיה. אחרי שהשלטון הסובייטי התבסס ברוסיה ונכרת חוזה שלום בינה לליטא, חזר לליטא, והגיע לישיבת קלם, Kelm, Kelmė. בתרפ"ח,1928, נתמנה כרבה של אנטופול, Antopol, שבווהלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה והאזור הזה סופח לברית-המועצות, התפטר הרב ואלקין מתפקידו, נעשה רועה בקר, והיה יוצא עם העדר אל מחוץ לעיר. בימי הכיבוש הגרמני נתמנה להיות ביודנראט. נספה בקיץ 1942.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 28. אלה אזכרה, ו, עמ 281-278; אלה אזכרה, א, עמ 71; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 221, 222; סורוצקין, מאזניים למשפט, עמ 5;

ובר, Weber,משה, בן חיים.
נולד בתרס"ב,1902. היה דיין ומו"ץ באמסנה Amsana,, Mszana Dolna ,שבגליציה המזרחית. נספה באלול תש"ב,1942, עם בני עיירתו.
מקורות: וונדר, ב, עמ 747;

וגשל, Wagschal, Wagshal,חנוך העניך.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב באולסקו, Olesko, שבגליציה המזרחית. נספה בלבוב.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 56;

וגשל, מרדכי, בן פנחס.
נולד בתר"ך,1860. היה דיין ומו"ץ בבייטש, Biecz, שבגליציה המערבית, ולא קיבל שכר. ידע היטב פולנית והתפרנס ממסחר, קבלנות ובית חרושת לגזוז. נחשב למנהיג רוחני בעיירות שבאותו האזור. לעתים מילא את מקומו של האב"ד אהרן הורביץ כשזה היה מחוץ למקום. היה חבר בוועד הקהילה ובמועצת העיר, והצליח להשיג אישור להקים עירוב, במקום שהיה על יד הכנסיה. היה חובב ציון, וסייע למוסדות שונים בארץ. נפטר בחנוכה תש"ב, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: וונדר, ב, עמ 756-754;

[1] הייבסקציה היתה המחלקה היהודית בשלטון הקומוניסטי בברית המועצות. החברים בה היו יהודים. רבים מהם היו בעלי עבר ישיבתי. הם סייעו בידי השלטונות לרדוף ולהרוס את היהדות בברית המועצות.

לונין, ישראל. - לוריא, משה

לונין, Lunin,ישראל.
היה רב בוולוז'ין. הגרמנים מינו אותו להיות ביודנראט של העיר. כשאספו הגרמנים את יהודי העיר לנפחיה, בכ"ג באייר תש"ב,10.5.1942, הוא התנגד לקריאתו של הרב ראובן חדש (ע"ע) לקחת אבנים, לבֵנים ומטילי ברזל ולהכות בגרמנים, וטען שחיי שעה קודמים. נספה בשואה.
מקורות: וולוז'ין, עמ 545, 549; פון לעצטן חורבן, 8, עמ 75-79; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 294;

לוסטהויז (לוסטהאוז), Lusthois, Lusthaus,זאב וולף.
היה דיין ומו"ץ בנדבורנה, Nadwórna, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 425;

לוסטהויז, שאול, בן יעקב יוסף.
היה דיין, מו"ץ ואב"ד בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 425;

לופיאנסקי, Lupianski,שרגא.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בוויסוקה רודה, Vysoka Ruda, Višakio Rŭda, שעל יד קובנה. נספה בש\ואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוצקי, Lucki,אליהו.
נולד בתרנ"ח,1898. היה רבה האחרון של ז'ידיק, Zhidik, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 46, 218; אשרי, חורבן ליטע, עמ 300, 301;

לוצקר (זלווין), (Lucker(Zelwin,יעקב.
לפני מלחמת העולם השניה היה מגדולי בעלי המוסר בפולין. היה בגטו וילנה, ושם נתן שיעורים בבית המדרש לנשים שאותו הקימה הרבנית פייגעלע דעם רב'ס. הוא נתן הסכמות לדברי התורה שכתבה הרבנית, שאחרי המלחמה נמסרו למכון היהודי ההיסטורי בוורשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 267-266;

לוריא (לוריע),Luria,Lurie, ברוך אליעזר, בן מנחם מנדל.
למד בישיבת מיר. כיהן כרב בפוהוסטPohost, , ובנובו בוריסוב, Novo-Borisov, שברוסיה הלבנה. בתרצ"ג,1933, עבר לריגה. שם שימש כרב בבית המדרש "מלביש ערומים", והגיד שעור בגמרא במניין של המזרחי. היה המשגיח הראשי על הכשרות. עזר מאד לרבנים הפליטים שבאו מרוסיה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 396;

לוריא, חיים פנחס, בן שלמה זלמן צבי. "חיים פנחס הדיין". נולד בתרכ"ד, 1864. היה מחסידי גור ומקורב לרבי מגור. אחרי נישואיו עבר ללודז', ושם עסק במסחר ובלימוד תורה. בהכוונת האדמו"ר מגור נעשה שם דיין ומורה הוראה. חיבר ספרי הלכה, בהם "פתח הדעת" על הלכות מליחה, שו"ת "משיב הלכה", וקונטרסים ובהם שו"ת בעניינים השונים שהובאו בפניו. ספריו נלמדו בישיבות שונות, ביחוד על ידי אלה שלמדו להוראה.
בזמן הכיבוש הנאצי היה בגטו לודז', ושם נפטר באייר תש"א,1941. אחרי מלחמת העולם השניה מצא בנו שגר בתל אביב, בין ספרי הקודש השדודים שהובאו ארצה מאירופה, עותק של השולחן ערוך שהיה בידי אביו, פדה אותו מן הרבנות הראשית, הושיב תלמידי חכמים שעברו עליו, קיבצו את פסקי ההלכה שהיו רשומים בשולי הדפים, ועל פיהם הוציא לאור את ספר "קהלת חיים", וגם הדפיס מחדש את הספר "משיב הלכה".
מקורות: עדותה של נכדתו אסתר שקלנובסקי במכתבה אלי, כ"ה במרחשון תשס"ט.


לוריא, מנחם מאיר, ("מאיר וילנר").
היה "משולח" בעד ועד הישיבות של וילנה, וחבר בהנהלה של ישיבת "תומכי תמימים" שם. נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 327;


לוריא, מנחם מנדל.
למד בישיבת וולוז'ין, והיה מתלמידיו של הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין). כיהן כרב במושבות היהודיות שבפלך יקטרינוסלב (היום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה וברוסטוב, Rostov, שעל נהר הדון, ברוסיה. מתרפ"ד,1924, כיהן כרב בליאדי, Lyady, שעל יד מינסק, רוסיה הלבנה. בתרצ"ד,1934, עבר לריגה. נספה עם בני קהילתו באב תש"א.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 396; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוריא, משה.
היה רבה האחרון של וייגבה, Vaiguva, שבליטא. נרצח בידי ליטאים באב תש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 230; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוריא, משה בצלאל.
נולד בתרי"ג,1913. למד בישיבת טלז. נספה באב תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רסח;